עובד טוב זה עובד מת

אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ולא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב"קפיטליזם – סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח – אם יש "יד נעלמה" הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ'יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז'רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או "פשוטי-עם מתים". לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות "פשוטי-עם מתים" נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות "פורצ'ן 500" ומבטחות 5 מליון עובדים.

כמו שמייקל מור אומר בסרט, חוק הביטוח אומר שאדם לא יכול להוציא ביטוח על רכוש של מישהו אחר, שכן אז יש לו אינטרס שאותו הרכוש יהרס או יגנב. אבל כאן חברה מוציאה פוליסה שמהמרת נגד חיי עובד שלה לטובתה, ואולי מעסיקה אותו בתנאים שמסוכנים לבריאותו! אין לי מושג למה זה חוקי בארה"ב, או למה חברות הביטוח מוכנות לזה, אבל שמחתי לגלות שיש לפחות משרתי ציבור שמוטרדים מזה שם. הנה אחת מכמה כתבות שכיסו את הסיפור אחרי שיצא הסרט:

השבוע נזכרתי בזה בעוד הסיפור של פוקסקון נמשך בכותרות. כאן המצב מוזר אבל שונה. למי שלא מכיר, מדובר בחברה הסינית המייצרת בתנאי העסקה מחפירים את שלל מוצרי iPxxx הניידים של אפל וחברות אחרות. החברה משלמת למשפחת הנפטרים פיצויים בגובה משכורת של 10 שנים (כ-$16K כי מדובר במשכורת שהיא הרבה יותר נמוכה מממוצע השוק הסיני), ומספר לא קטן של עובדים החליטו שכלכלית עדיף למשפחתם שיתאבדו מאשר שימשיכו לעבוד. אחרי 10 מתאבדים החברה החתימה עובדים על הבטחה לא להתאבד בחוזה, אבל עוד עובדת קפצה מהגג לפני שבעל החברה החליט שעדיף בעצם להרים את השכר ב-20%…

עדכון: עדיין יש קופצים…

בנקודה זו אפשר להשוות את זה כמובן לפלסטינים נורמטיביים אך עניים שמשוכנעים לבצע פיגועי התאבדות בתמורה להבטחת ארגוני הטרור לדאוג כלכלית למשפחותיהם אחרי מותם. הכסף לא מסובב את העולם, אבל הוא גורם לאנשים לאבד את עצמם לדעת. עוד תוצר נאה של מדיניות אי שוויון מודרניות, במקרה האחרון כלכלי וגם פוליטי, אבל במערב כבר מטשטש ההבדל בין השניים, לא?

אני חוזר לציטוט של אסימוב, אני חושב שהבאתי אותו אולי פעם בבלוג:

Bill Moyers: What do you see happening to the idea of dignity to human species if this population growth continues at its present rate?

Asimov: It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor. If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution. But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, aren't you through yet, and so on. And in the same way, democracy cannot survive overpopulation. Human dignity cannot survive it. Convenience and decency cannot survive it. As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies."

הציטוט הזה יכול להיות מיוחס לצריכת יתר, פיצוץ אוכלוסין, או מה שתרצו. בשבילי זה גם מדבר על מה שקורה לאנשים בקצה הרחוק המכוער של קפיטליזם חזירי שמגיע לשלב חוסר הבושה.

ולבסוף – זהו העתיד הקפיטליסטי של ילדינו, לפי השוק האמריקני. שעה וקצת של צפיה פוקחת עיניים למי שלא מודע לבעיה. לא לבעלי קיבה רגישה.

אלימות, נפט וצחוקים

השלמתי קצת צפיה בדיילי שו וקולבר, ופשוט הייתי חייב לחלוק איתכם…

The Daily Show With Jon Stewart Mon – Thurs 11p / 10c
God Smacked
www.thedailyshow.com
Daily Show Full Episodes Political Humor Tea Party

ובנושא אחר, הסיקור על הסיקור של בריחת הנפט במפרץ, פשוט מצחיק עד כמה שזה עצוב. המכונית הבאה שלי לא תסע על דלק מאובנים, זה כבר בטוח.

The Colbert Report Mon – Thurs 11:30pm / 10:30c
BP's Undersea Dome
www.colbertnation.com
Colbert Report Full Episodes Political Humor Fox News
The Colbert Report Mon – Thurs 11:30pm / 10:30c
Oil Containment Solution Randomizer
www.colbertnation.com
Colbert Report Full Episodes Political Humor Fox News

ועוד ועוד ועוד.

לבסוף, כמה מילים על איבוד הפרופורציות של גלן בק. האיש מפחיד אותי:

The Daily Show With Jon Stewart Mon – Thurs 11p / 10c
Back in Black – Glenn Beck's Nazi Tourette's
www.thedailyshow.com
Daily Show Full Episodes Political Humor Tea Party
The Colbert Report Mon – Thurs 11:30pm / 10:30c
Glenn to the Mountaintop
www.colbertnation.com
Colbert Report Full Episodes Political Humor Fox News

ועוד אחד ישן יותר, אם לא נמאס :)

יש לך מברג גלי קול בכיס או שאתה סתם שמח לראות אותי?

חיפשתי מילים לתאר את הדוקטור ה-11 והטארדיס החדשה שלו, לא הצלחתי למצוא פתיח מוצלח, אז רבקה ווטסון באה לעזרתי:

מאט סמית' ליצן (צריך להיות), אבל מה עוד? אני עוד לא משוכנע שמלבד פרצוף גומי מכוער יותר מזה של אקסלטון, "יש לו את זה". הזמן יגיד. נכון לכרגע שני הפרקים הראשונים בסדרה החדשה של הדוקטור מסמנים שינוי מעניין בכמה כיוונים, בסדר חשיבות יורד: מלווה חדשה ג'ינג'ית סקוטית יפה וסקסית, אין דייויד טננט, מפיק וכותב ראשי חדש, לוגו ופתיח חדשים (מחודשים מדי?), טארדיס חדשה, מברג קולי חדש, שחקן ראשי חדש. לצערי יהיו דאלקים, הפרק השני גונב רעיון מהפרק הראשון של ST-TNG, והכותבים מאמינים כי מוסד המלוכה הבריטי יחזיק לעוד 1000 שנים. אהה…

הוט לא אבדה תקוותינו

פוסט צרכנות מתוסכל נוסף. אפשר לדלג על הפרטים המשעשעים ולעזור לי בהתלבטות שבסוף הפוסט. להמשיך לקרוא הוט לא אבדה תקוותינו

סליחה גודווין, סליחה אלי ויזל (אבל תודה לשטרית)

דורון אופק כתב על פורום השולחן העגול במכון לדמוקרטיה והזכיר את ענין השואה והמספרים על היד. לבד מקטע קטן ופופולארי לא שלפנו את השואה יותר מדי בקמפיין הזה, ואולי לא מספיק.

כשהצעתי לאמץ את "יד ושם" בתור סלוגן למדבקה, אמרו לי שהגזמתי, אבל אם אזהרות של הצד שלנו לא עובדות, מסרים אחרים אולי יעזרו, אם נביא דברים בשם אומרם:

משרד הפנים: "אף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי". איזו בחירה יפה של מילים! לא "להתנדב" או "להרשם למאגר", אלא "להפוך לחלק". תחשבו על זה לרגע.

שטרית: "יש פראות מוחלטת בשמירה על מאגרי מידע והדבר היחידי שהולך להיות באמת מוגן הכי חזק דווקא עליו יש התקפה. כל היתר, כל מאגרי המידע הקיימים היום שהוקמו בלי חוק, בלי אישור, בלי הגנה, בלי כלום, כולל אגב טביעת אצבעות, איש לא מפקח עליהם." (תודה לדורון על המציאה)

שטרית: "המאגר יכול להפרץ" (גם כאן)

אם ההולנדים יכולים להשתמש בסמלי שואה כמו קעקועים, למה אנחנו לא? כל שליפה של הקעקועים משק האסוציאציות היהודי1 הופכת אוטומטית את הטיעון שלנו לבטל בשישים, צעקני ונלעג. אתמול בשולחן העגול היו אלו דווקא אנשי משרד הפנים ש"עשו גודווין". אז הנה דעתי הצנועה בענין: אם היה מאגר במקום כמו קנדה או ארה"ב, האינטרנט כולו כבר היה מתהפך מזעם, כרגע המאגרים היחידים של "אין ברירה" שיש, הם רק רשות הרישוי שלנו, לשכת התעסוקה שלנו, ולאחרונה הדרכונים ההולנדיים, ומתחילות מחאות נגד זה גם מכיוון הפרלמנט האירופי וגם מכיוון האזרחים.

ראיתם את הקמפיין שעשו ההולנדים? הדפיסו ברושורים כאילו-ממשלתיים, שהציעו לאזרחים להפטר מהדאגות של סחיבת דרכון ותעודות זהות ופשוט לבוא לקעקע את מספקי הזיהוי שלהם, איזה בר-קוד קטן על האמה וממשלת הולנד לא תבקש מהם יותר לחדש שום תעודה. ההקבלה למספרים הכחולים היתה ברורה יותר ויותר לאורך הברושור.

וכשאני חושב על זה, אני מעדיף קעקוע על מאגר ביומטרי. למי שלא יודע: המספרים הכחולים על ידיהם של היהודים במחנות היו המספר הסידורי של הכרטיס המנוקב שריכז את המידע עליהם, במאגר שעזרה חברת IBM בזמנו להקים כפרויקט לטובת ממשלת הרייך השלישי. זה מאוד הגיוני – הממשלה חילקה לך מספר, ומסמנת אותו עליך. למעשה לא נלקח ממך דבר, זה בדיוק כמו תעודת זהות שאתה חייב להסתובב איתה כל הזמן, ואם זה מקועקע במקום שנוח להסתיר אותו מתחת לשרוול, זה אפילו פראקטי.

מצד שני, מאגר פרצופים זה משהו שהמדינה לוקחת ולא נותנת, ואי אפשר להסתיר בשרוול…

אני מציע אם כך קמפיין מעניין, להציע לשטרית עוד אופציה חלופית למאגר וולונטארי – מי שלא רוצה להכנס למאגר יקעקע את מספר הזהות שלו עם בארקוד במקום שיוסכם, ויעזבו אותו בשקט חד-חד ערכי. מה אתם אומרים? חברים חשבו שאני צוחק ושאני יכול ללכת הלאה לכיוון של השתלת RFID תחת העור כמו לכלבים2, אבל אני רציני. אני תיארתי מערכת שבה שני הצדדים מוותרים כדי להגיע לעמק השווה – המדינה מוותרת על הביומטריה שלי, ואני מוותר על 3 סמ"ר מהעור. RFID מושתל זה גרוע כמו מאגר פנים, כי אפשר לזהות אותי מרחוק ומזה אני מנסה להמנע. קעקוע מתחת ליד זה משהו פיסי שלא נקלט מרחוק ברדיו ומצלמות, כששוטר יבקש לזהות אתכם לפי ברקוד מתחת לבית השחי פשוט תרימו את יד ימין (מתוחה אם אתם רוצים למחות על זה) ויוודא שאתם מי שאתם אומרים.

אני מדגיש שאני מציע את הרעיון בלי להשוות לנאצים ושום דבר, פשוט מסביר לכם למה טכנית זה פתרון ששומר על הפרטיות של האזרחים בצורה יותר טובה. אם נשארים צמודים לעובדות זה די מובן. מי שיתחיל להצמיח לזה ענפים של השוואה למלה"ע השניה הוא בבעיה, מבחינתי הוא זה שהפסיד בויכוח (לפי גודווין, כמובן).

אבל הנה שאלה טובה בשבילכם: אם הבחירה היא בין קעקוע קטן (נגיד ליד בית השחי) ובין להכנס למאגר פרצופים, מה הייתם מעדיפים? אני אומר לכם עם הרבה כאב ובשיא הרצינות שאני הייתי מעדיף את הקעקוע, עד כמה שזה לא ישמע לכם מגעיל ולא פוליטיקלי קורקט. אתמול נאלצתי לשקול מאגר מול אי-רשיון, והבחירה מטרידה. קעקוע קטן מוסתר היה יכול להיות ויתור יותר קל מאשר הויתור על רשיון הנהיגה. לצערי לא ניתנה לי האופציה, ואכן צולמתי לבסוף.

shroomsהפואנטה היא בעצם ביומטריה שאיננה הפנים שלי וטביעות האצבע שלי, שאת שניהם אני משאיר בכל מקום שאני עובר, תודות למצלמות "עיר בלי אלימות" שיציפו אותנו עוד מעט. למה לא מכשור שקורא את נימי הדם או מבנה עצמות כף היד, מכשירים כמו המערכת שנתב"ג עכשיו זרקו. מישהו שלא אעליב בציון שמו הציע טביעת כף רגל. אבל מה יותר גרוע – לעמוד בתור בבנק/דואר/משרד ממשלתי כלשהו באמצע אוגוסט ישראלי כאשר כל אזרח מגיע אל הפקיד(ה) ובמועל יד מגיש לה את בית השחי לסריקת ברקוד לרגע של ריח זיעה חמוצה, או לעמוד באותו התור כשאתה וכולם איתך חלוצי נעל ימין ובידם גם הגרב איתה הלכו כל היום, והם בהיכון לדרוך על סורק כפות הרגליים, שמעביר בשימחה את אישור משרד הפנים לפקיד ואת פטריות כף הרגל של הלקוח הקודם אליך? הממ… יאממי, פטריות…

-------
  1. זה שתומך בארון הספרים היהודי מלהתמוטט כי אף אחד לא חוזר אליו לאחרונה לקרוא קצת בעניני מוסר[^]
  2. למרות שמסתבר מאז שזה כנראה מסרטן[^]

טמקא או לא?

היתה פה פעם שיחה על זה שלאנשים הפריע שאני כותב טמקא במקום YNET, והאם אני צריך להתחשב בזה שלא כל הקוראים שלי "מדברים בז'ארגון אינטרנט". ובכן היום, באיחור ניכר, גיליתי שהיה להם פודקאסט אשר YNET בעצמם בחרו לקרוא לו טמקאסט. אני מרגיש פחות אשם עכשיו :)