היה מנוע :-(

פולי איננו. כשנה וקצת אחרי שאיבדנו את בנאי, שכתב וביים לא מעט מהטובים שבמערכוני הגשש, ואני אפילו לא ראיתי אותם אף פעם מופיעים על הבמה, לא כשלישיה ולצערי בינתיים גם עוד לא כשחקנים. הולך ופוחת לו דור, ועצוב לי קצת היום.

BlogDay 2007 ושאר חדשות

במסגרת "דברים שאני מגלה כשאני פותח את גרגרן הרססים פעם בשבוע-בקושי":

BlogDay 2007 בפתח – מזכירה לי חנית.

בהמשך לדיון הקודם על DRM, ×”× ×” הפאדיחה האחרונה מבית מיקרוסופט, הפריצה האחרונה של האייפון ושלושה ישראלים שרכבו על הפרישה וגם הוסיפו תמיכה בעברית. בסוף עוד ינקו את האייפון מDRM וזה ×™×”×™×” מכשיר ראוי לרכישה, כמו ×”XBOX הישן והטוב ×”×™"ד. אבנר לידי פה מקלל ×›×™ אחרי 20 דקות חיפוש הוא גילה שמה שחשב שהוא באג בתוכנה או ×”API שהשתמש בו הוא בעצם פעולה שויסטה חסם בגלל DRM (סמוך על מיקרוסופט שידאגו שתקפוץ עליך מפלצת מאחורי הסיבוב). וזה כשהוא מנסה כמובן לכתוב תוכנה לגיטימית לגמרי…

כרמל בפוסט קליל אבל מאיר עיניים על הפער הטכנולוגי (שאינו רק פער דורות בהכרח, כמו שתקראו בתגובות).

עונש קשה ומוגזם של בימ"ש אמריקני מאלץ איש אובונטו להשתמש בחלונות. אמאלה!

גיא מעלה שאלות מעניינות באתיקה ביולוגית העתיד של "שמש צלולה" כבר כאן (או איך שקראו לסרט ההוא)

אחרי שהסבתי את תשומת ליבם של חברים לבלוג של ×—×¥ על רוחניות, תקשורים וכישופים, גיליתי שאפילו האקדמיה משכשכת בשלולית הניו-אייג'. עצוב לי לראות שבשביל כסף, המוסד האקדמי מוותר ×›×›×” על כבוד עצמי. מה שיותר מוזר לי היא היציאה הזו של קליוסטרו שכמדומני ×”×™×” אחד היוצאים נגד תכנית הטלוויזיה המגוכחת של אורי "שקר כלשהוא" גלר. נו, נגיד שזה בשביל הבידור…

קווין שמידט יוצא בסדרה משלו לטלוויזיה ויביים גם פרקים ב"גיבורים" ו"גלקטיקה", רגע לפני הנה ראיון. מישהו בכלל מפקפק שיהיה מגניב? בעונה האחרונה של "המשרד" ביים ג'וס ווידון אחד מהפרקים היותר מוצלחים בעונה, וכמובן שהיה גם עטלף בענין, כי זה ג'וס וצוות הכתיבה לא התאפק.

עשר קריירות שאני לא מקנא בהן

פרוייקט הכתיבה קבוצתית החדש של חנית יצא לדרך, ובניגוד לפעם הקודמת אני מנסה לא לפספס את הרכבת שוב. הנושא הוא "עשר" וההנחה היא רשימות של "עשרה דברים ש..", ונפלתי גם אני למלכודת הרשימות… ×›×™ לא קיבלתי אף פעם עשר בכלום (יסודי לא נחשב) ולא קרה לי שום דבר חשוב בגיל עשר… אז ×”× ×”.

1. כותב בדיחות ללטרמן. נו באמת, כל שבוע לחשוב על 2-3 רשימות של "עשר" כאלו? הזעתי דם 🙂

2. שף. כן. הרבה אנשים אומרים לי שאני מבשל מצוין ולמה אני לא עובד בזה. האמת היא שמדובר בעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, המון עבודות ניקוי (ואני את המטבח שלי אפילו לא מנקה מספיק), ושוחקת בטירוף. אז נכון שיש שפים סלבריטאים שיש להם פנאי להשתעשע ולהמציא מנות פסיכיות, או להרוויח מליונים מתוכניות טלוויזיה, אבל מדובר בתחום מאוד תחרותי ומלחיץ, אני רואה את זה מהקריירה של אימי בתחום, צריך אישיות מיוחדת לזה.

3. ראש מדינה. אני צריך לפרט? לחץ והמון אחריות על הראש… אלא אם כן ×–×” מיקרונזיה או משהו 🙂

4. רופא. נו שוב הלחץ לפעול בזמן ולזכור את כל ההשפעות על כל דבר בגוף שתעשה כל פעולה שתנקוט. אנשים שעושים את זה כמו שצריך הם באמת על אנושיים בעיני (והרבה מהם אכן מאבדים אנושיות בדרך למעלה)

5. בודק איכות במפעלי ג'ונסון את ג'ונסון (מי שלא מכיר את הבדיחה, חפשו בגוגל)

6. מבקר מסעדות. הפתעתי אתכם, אה? כן, אני מאוד אוהב לאכול בחוץ, אבל כל יום? ולמצוא דברים מקוריים לכתוב על ×–×”? ולהיות תפוס כל ערב בענייני עבודה במקום לפגוש את החברים שעובדים בשעות נורמליות? טוב, אולי אם הייתי צריך לכתוב ביקורת אחת בחודש 🙂 (ואת ×–×” אני בערך עושה כאן)

7. מנהל בית לוויות. איך אפשר לעמוד בזה בלי להפוך לציני מוחלט, ואיך לטפל בלקוחות עם כל הציניות שאתה צובר? בררר…

8. אורי גלר או הבבא סאלי/ברוך/רנטגן ודומיהם. לא יכול לשקר לאנשים בפרצוף.

9. שוטר תנועה. נו, אני רוצה שישארו לי חבר או שניים…

10. סיפרה לי פעם מישהיא שדוד שלה עובד בניקוי ה"לבניות" של מפרץ חיפה. כן, אנשים בחליפות אסבסט ואלוהים יודע באילו תנאים של חום, נשימה מבקבוקי חמצן על הגב וסכנות מוות וסרטן משונות, מסתובבים בתוך מגדלי הבטון המפחידים הללו ומנקים את קירותיהם ידנית (לפחות אני מקווה שמאז פיתחו לזה רובוטים). אני חושב שזה אולי אחד הדברים הכי פחות נעימים או מעניינים שיש, ובאותה העת מסוכנים. זה מסכם בערך.

עדכון: ומסתבר בדיעבד שאני אפילו לא מקורי לגמרי. אני אנסה שנית בערב…

צילום בסקוטלנד

gorillapod הוא הגאדג'ט הכי מגניב שראיתי שנים. במחיר 400 ש"ח טיפה יקר בארץ (אני מדבר על הגרסא הכי מסיבית שלו שמחזיקה 3 קילו), אבל עדיין שווה. אני אקח אחד איתי לסקוטלנד במקום חצובה גדולה וכבדה.

חשבתי איך הגב הדפוק שלי יסחוב גם DSLR וגם גוף EOS3 בשביל שקופיות אבל ידידי הצלם ציון אפרתי הזהיר אותי שאין מה לדבר על וולוויה בסקוטלנד, ובמיוחד בספטמבר, כי מדובר במדינה קרה ומעוננת, והצבעים היחידים שיקפצו כראוי מהצילום יהיו בעזרת פוטושופ בלבד. אני אשמח לשמוע ממישהו דעות נוגדות (שי?).

אם אני מוותר על גוף פילם אני לוקח איתי את הDSLR בלבד, את ה12-24 בשביל תמונות רחבות, ו70-200 (או את ה2.8 שלי או 4L בהחלפה עם חבר כדי לחסוך 600 גרם). נשאלת השאלה אם גם לקחת את ה85/1.8 הנהדרת לפורטרטים בכלל ותנאי אור נמוכים בפרט, ואת ה28-75/2.8 בגלל הטווח הנוסף הנוח (והיא שוקלת מעט).

לדעותיכם אגיל ועם עצותיכם אעלוץ.

Blu-ray עוד לא מת, המונופול הבא?

הרגע מצאתי ידיעה מעניינת. הבלו-ריי, שחטף כבר איחולי מוות מהיר אחרי הסירוב התקיף של סוני לאשר הפצת פורנו בפורמט (למה מותר להם בכלל להחליט על דבר ×›×–×”?), ושדשדש בחנויות הרחק מאחורי מכירות ×”HD-DVD, התחזק בחודשים האחרונים ואם צריך עוד בוסט השבוע הוא קיבל את ×–×” – בלוקבאסטר הודיעה שבכל רחבי ארה"ב (×›1700 סניפים) יחזיקו סרטים חדשים שיצאו רק בבלו-ריי ולא בHD-DVD. אני חייב לתהות אם זו החלטה כלכלית ניטרלית ופשוטה או שזרם כסף בעסקה לכבוד הבלעדיות…? כשר או לא כשר?

לפעמים החיים נמשכים יותר מדי

Kurt Vonnegut dies at 84 | The Register
קורט וונגוט המסכן ניסה כבר להתאבד בעבר (לפחות פעם אחת שפורסם עליה בציבור). הוא אף פעם לא השתקף כאדם מאושר מהספרים שלו שקראתי, ואכן ספרו האחרון שכתב אותו אחרי שכבר הכריז שפרש פעמיים או שלוש נכתב בעיקר מתוך התמרמרות קשה על הנשיא בוש. הוא אצלי כאן על המדף ועוד לא קראתי אותו. שמו "אדם ללא מדינה" (אל תשאלו אותי אם תורגם כי אין לי מושג) ורק מהכותרת אפשר להבין שהוא לא מאושר ממה שבוש והרפובליקנים עשו מארה"ב בשנים האחרונות. לנו אין אפילו חוקה לדרוך עליה, יש רק כמה חוקי יסוד שגם הם לא משהו, ובעיקר חבורה של מושחתים שמזכירים לנו כל פעם את הקשר המעיק של הון ושרלטון.

וונגוט אמר פעם בהומור המריר שלו שהוא רוצה לתבוע את יצרני הסיגריות ששנים מבטיחים לו מוות ומחלות על כל חפיסה אבל עוד לא מקיימים. אני מאחל לעצמי התקף לב קצר ולענין לפני שהגוף ומצב הרוח יתחילו להדרדר. סתם בזבוז שנים וכסף למרוח את הגסיסה הבלתי נמנעת, כשיגמרו הימים האופטימיים של החיים (או לחלופין, שלא אאבד את האופטימיות :-))