נחסמתי פרק 1: פתאום זה הפך לאישי

לא רציתי ולא דמיינתי, אבל הנה מה שמצאתי הבוקר (12 למאי), בדף השיחה שלי בויקיפדיה:

שלום עירא, בעקבות תלונתו של משתמש:אלמ|ג, על ההתקפה האישית שערכת נגדו בפוסט זה, מצאתי לנכון לחסום אותך לצמיתות. ויקיפדיה פתוחה לביקורת, אבל כותבי ויקיפדיה ראויים להגנה מפני תקיפה אישית. דוד שישיחה 07:36, 12 במאי 2009 (IDT)

להמשיך לקרוא נחסמתי פרק 1: פתאום ×–×” הפך לאישי

בעבור נזיד אנשים

כתבתי על שיבוש מושג השואה בעיצוב האתוס השבוע, הפוסט הזה אצל דורון, ששכחתי להכניס, מדבר גם על העובדה שההתעסקות בשואה לא עוזרת אם אנחנו מדברים רק על השואה האישית ושמים ז** על השואות של עמים אחרים. בעצם הרחבה חשובה מאוד של אחד מרבים מהעניינים שנגעתי בהם באותו הפוסט, ובאופן יותר מפורש על שאיבדנו את המסר הנכון. אנחנו לא באמת זוכרים את השואה, אנחנו רק זוכרים את סיסמת "נזכור ולא נשכח". את האמפתיה לא שמרנו כלפיד ולא כגפרור. לחלופין אם תרצו, בחרנו את "לא נלך עוד כצאן לטבח" במקום "לא ילך יותר אף אדם כצאן לטבח".

אבל אנחנו כן הולכים, ועל ×–×” הפוסט שאתם קוראים. על ×–×” שאנחנו קשרנו את עינינו בעשירי לפברואר ונתנו סכין מאוד מושחזת בידם של כמה מהקצבים ×”×›×™ מוכשרים במדינה (ולצערי אני לא מדבר על הסבא שלי, ×›×™ אכפת לו מבני אדם. הייתי שמח אם הוא ×”×™×” ראש ממשלה לאיזה חודש…)

הרבה אנשים עם הבנה בסיסית בדמוקרטיה והליכי חקיקה היו דהומים לגלות יום אחד שפקודת USA PATRIOT, עברה בבית הנבחרים האמריקני במחטף מהספרים בזמן חודשי ההיסטריה שאחרי פיגוע התאומים – שעה בלבד לפני ההצבעה הוגש לסנטורים ספר אדיר של למעלה מאלף עמודים ובתוכו פירוט ארוך של תיקוני סעיפים ממאות חוקים שונים. בהקדמה ×”×™×” כתוב שחייבים את החוקים ×›×™ יוצאים למבצע לוחמה בטרור (ומה לעשות, מבצע ×–×” מבצע…), ועזבו אתכם מכל הדברים הגרועים שהחוק יכול לגרום. ב"פקודה" הגדולה והמקיפה מדי (נגד ×–×” אין חוק?!), נוגע יוזם החוק (הנשיא האמריקני ששמו מתחרז עם "יתוש") בעיקר בענייני בטחון פנים אבל לא רק, אבל התוצאה היתה העברת המון כוח לא מפוקח לידי רשויות השיטור והביון, וכוח עוקף חקיקה הועבר לרשות המבצעת, קריא הנשיא, וללא הגבלה בזמן(!!). חוקים אנטי-דמוקרטיים דומים נוספו תחת בוש, אבל ×–×” הגדול והמפורסם שבהם, והלחץ שהופעל על שני בתי הנבחרים להצביע בעדו בלי לקרוא אותו חרה להרבה מאוד אנשים.

אבל בישראל יש לנו סידור ×›×–×” קבוע – חלון חקיקה עוקפת כנסת – כבר כמעט 25 שנה, וכל שנה מצביעים עליו מחדש עם תכנים מעניינים חדשים וכמות הזרועות של התמנון והמקומות שידיו מגיעות אליהם ×”×™ לא פחות ממדהימה. משרד האוצר ואולי אנשי קבוצות לחץ אחרות, מאגדים לחוברת לא קטנה את כל החוקים שנראה להם שנכון וראוי לחוקק אבל ידוע להם שלא יעברו בועדות ובדיונים. לכאורה מדובר באוסף חוקי עזר כדי להקל את יישום התקציב השנתי אבל בתכל'ס נכנס לשם הרבה הרבה יותר, כולל התערבות בהתנהלות החלטות פדגוגיות במשרד החינוך, חוקי עזר לתעשייה והמסחר, מיסים רגרסיביים ושאר סעיפים מפחידים שהם אחד הגורמים לאי השוויון הסוציו-אקונומי שלנו. למה חברי הכנסת מצביעים בשבילו כל שנה? אז זהו, שהוא צמוד בצורה יצירתית לחוק התקציב. ×—"×› לא יכול לסרב לחוק התקציב כשהוא בקואליציה ולכן הוא חייב לאשר את החוק-עוקף-הכנסת איתו ביחד, ×›×™ הצבעה היא למעשה לשני החוקים במכה אחת, וזו מכה מכה…

כל הימים, כל הימים
חולמת אני על כובע קסמים.
כובע קטן, מקושט נוצה,
העושה כל מה שאני רוצה.

לאה גולדברג מתמללת את משאלות נערי האוצר

צריך כסף לטיסות לחו"ל? צריך. צריך לשכות שומרי ראש, מכוניות ומשרדים ליותר משלושים שרים? איזו שאלה! ויש גם את המאגר הביומטרי של משרד הפנים שיעלה הרבה מאוד כסף, ידלוף לציבור כמו טורנט של דוקטור הו המלא, ואפילו איננו שימושי לצרכי בטחון לפי אחד מאנשיהם ברגע של יושרה.

אז צריך חוק הסדרים. בטח שצריך, כדי שהדברים יהיו מסודרים, לא ככה? אם תעברו על כל מאות העמודים של "חוקי העזר הקטנים" שמצורפים לחוק התקציב לחמש השנים הבאות (טוב, "רק" שנה וחצי, אבל עם ביבי זה יראה כמו נצח), תגלו כמה קל לכסות חורים, למשל ע"י הפרטה של מנהל מקרקעי ישראל, שברור ששווי הקרקעות שב"בעלותו" היא יותר מתקציב המדינה כולו. אחרי סיפור הבנק שקונה את עצמו בדיבידנדים שהוא מחלק לשרי אריסון, מעניין בכמה נזידי עדשים חושבים למכור בשבילנו (לעופר? אריסון? וורן באפט?) את שארית קרקעות המדינה.

המדינה תחת ביבי מכריזה על גראז' סייל ענק, אברית'ינג מאסט גו, בעל הבית לוקח גם צ'קים דחויים וקופצים: בתי הסוהר ומערכת החינוך (כשהייתי קטן חשבתי שזה אותו הדבר), מערכת קופות החולים, מרכזי ההכשרה המקצועית, המעונות הממשלתיים לטיפול באנשים עם פיגור, מרפאות הנפש, חברות נמלי הים, רשות הדואר, ואם זה לא יספיק אז יטילו מיסים רגרסיביים על מים, ירקות ושאר מוצרי מותרות כמו בריאות וכבישים, ובדרך נהפוך את מערכת המשפט עוד פחות נגישה למי שהכי צריכים צדק. ככה בקטנה, שיהיה.

כדי שהעם יפסיק לצעוק שהוא לא נוגע בכלל בעשירים, הוחלט בלשכת הביבי להעלות את המיסים על מטוסים פרטיים ויאכטות. זה יראה להם, למנוולים שם בשלושת האלפיונים העליונים!

המבהיל הוא, שיש טקס שנתי קבוע. משרד האוצר מכניס "עיזים" שמנות לתוך חוק ההסדרים כדי שיהיה מספיק מה להוציא בדיונים בכנסת ועדיין ישתמרו להם בפנים כמה גדיים פזיזים. עוד מעט נדע מה נחתך ומה הוצל. בכל מקרה, ×–×” לא ילך לכיוון טוב. ארה"ב מלאימה את ניהול הכלכלה כדי לעשות סדר, בריטניה מורידה רגל מהגז, אבל רק לביבי יש את הפתרון הנכון – מי צריך נוצות?

אם תרצו לקרוא עוד, יש נסיון לנתח את המידע על חוק ההסדרים באקו-ויקי, ואם תרצו לקרוא את טיוטת החוק בשלמותה אפשר למצוא אותה אצל שלי יחימוביץ' בבלוג. עשרות קובצוני PDF במקום משהו קריא ושמיש, כמו שמשרד האוצר אוהב, אבל הפעם לא בגלל שהם שמו אותם שם.

עדכון: הטיוטה בסוף פורסמה ונראה שמדובר באותה הגרסא, למרות זאת אני משאיר כאן את הפסקה המקורית:

אל תטרחו לחפש את זה מרוכז יותר טוב מזה באתר הכנסת חלילה וחס, האוצר "פרסם" את הטיוטות המלאות ב"רשימה סגורה", רק לאנשים שצריכים להחליט, בפקס . למרות שאני לא תמיד מתומכיה, הפעם התודה מלאה ושלמה לבלוגרית האמיצה שלי יחימוביץ' על העבודה הברוכה, היא רק משאירה לקהל עבודה crowd sourcing קטנה להפוך את כל הטקסט המפוקסס והמפוקשש הזה לטקסט, ואני שמח לגלות שידידי רם און הרים את הכפפה ועושה עבודה לא פחות ברוכה. מזל שיש יוזמה אזרחית, אחלה חופש מידע יש לנו (ובמקרה זה נושא הפוסט הבא).

לפי ONN, האמריקנים מצאו פתרון יותר פשוט לגרעון. ככה אני יכול לסגור את הפוסט המדכא הזה באווירה טיפה פחות שחורה:

פלאי פלילים – שקרים קטנים שישלחו אותך מאחורי הסורגים

Sabbath Monkeys » האם אפשר להאשים שטחיות כמשהו פלילי? הוא פוסט של גיא מלפני שבוע ומשהו, הגעתי אליו קצת מאוחר אבל התגובה מספיק ארוכה כדי להקדיש לה פוסט.

עדכון 16.4 – יום אחרי: עזבו את הסיפור המקורי (אני מוחק אותו, אנחנו לא יודעים אם הוא אמיתי או אגדה אורבנית), הפוסט ×”×–×” ממילא מתייחס ללשון חוק העונשין לגבי אינוס.

הסיפור בקצרה – בליין השכיב כמה בחורות שהקסים בחנופות, וקצת כופף את האמת לגבי כנפי הטיס שלו. לא סחט כספים או הזיק, מלבד "לדפוק ולזרוק". אחת מהגולד-דיגריות הפתיות התעצבנה ולקחה את הענין למשטרה והאיש סיים את הענין עם רישום פלילי על "קבלת דבר במרמה" ועונש בהתאם.

רמאי מסוג נמוך? בוודאי. שקרן כמו 80% מדיירי פיק-אפ בארים? לצערי. תביעת פיצוי אזרחית? אולי בארצות הברית (וגם שם אני לא בטוח). אבל בארץ – חוק העונשין נגדו, לא פחות ולא יותר. הסיפור פשוט הזוי ואני גם הייתי שמח לראות לינק לאתר בתי המשפט או משהו, אבל מה שליזי הביאה בציטוט בכלל מדהים..

חוק העונשין – עבירות מין – אינוס: הבועל אישה […] בהסכמת האישה, שהושגה במירמה לגבי מהות העושה או מהות המעשה.

חוק העונשין – עבירות מין – בעילה אסורה בהסכמה: הבועל אישה שמלאו לה 18 שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, או עקב הבטחת שווא לנישואין תוך התחזות כפנוי למרות היותו נשוי דינו מאסר שלוש שנים.

מה שאומרת לשון החוק אם ככה (ועזבו רגע בצד את "קבלת דבר במרמה" כי כאן מדובר באונס) הוא אחד מהבאים:

  1. שאשה המחפשת זה יצור רפה שכל שעלול ליפול בדברי חלקות ולכן יש להגן עליו בחוק כמו על ילד קטן.
  2. שזכותה של האישה להשתמש במין כטובין בהימור בדרך להשגת (לדוגמא) בטחון כלכלי וחתונה, אבל פשע מצד הגבר לנצח נגדה בהימור הזה.
  3. שידול לתשלום על סקס הוא עבירה אבל מין הוא תשלום מקדמה מקובל בקנית פוליסה לחיי זוגיות מאושרים.
  4. אי עמידה בתאור על "תוית התכולה של המוצר" היא עבירה פלילית, גם כשמדובר באדם שמייפה בצורה מוגזמת את האמת.

(ואולי אופציות נוספות כיד הדמיון, הבנתם את הכיוון)

אני יכול לספר לכם על שכן שלי, איש בן 60+ בגיל הורי: מאז שהתגרש לפני שנה ומשהו, הוא מתלונן לי שהפך להיות רווק מבוקש ברשת, בכל מני אתרי היכרויות דוברי רוסית לבני הגיל השלישי. נמרחות עליו כל מני גרושות שמחפשות תומך, וכשהוא מגלה שזה האינטרס שלהן הוא בורח כמו מאש כי אין לו כסף וזה ממש לא האינטרס שלו. האם גם לו יש עילה לתבוע אם מסתבר שאישה שכבה איתו בשביל כסף שאין לו? בוודאי שלפי החוק האישה תוכל תמיד להגיד שהוא זה שעבד עליה בהבטחות, ולך תוכיח אחרי זה שאין להוריך עוד צאצאית (ביולוגית או מאומצת).

יש גבול לכל תעלול וסייג לכל אפליה מתקנת. ארגוני פמיניסטיות כל כך היו טובים תמיד בלצעוק בזמנים והמקומות הלא נכונים, ולהתעלם כשדבר ×›×–×” בוער לו בספר החוקים. גניבת זרע (בליווי תביעת מזונות) מותרת עדיין בארץ ואין כמעט ×”×’× ×” לגבר, כל שקר קטן עכשיו יוכל להיות עילה למשפט פלילי… מה עם שקרים לבנים כמו "הייתי רק עם 4 נשים עד היום" או "הייתי כבר עם 80 נשים אבל את ×”×›×™ סקסית" או כל דבר שירשים את הבחורה הנתונה (שלא נספור את כל הסרטים שבהן הגיבור משיג בחורה בטענה שמאז שהוא התאלמן הוא לא ×”×™×” עם אף אחת 5 שנים, או לחלופין סתם "אני אוהב אותך" שלא ביושרה).

אצלי בבלוג היו כבר פעמיים ויכוחים לגבי עניין ×”childfree, וגם חברים ייעצו לי לא פעם לשתוק בנושא, לצאת איזה חודשיים-שלושה ולראות איך ומה ×™×”×™×” לפני שאני יוצא בהכרזות שמפרקות מערכת יחסים. לפי החוק ×”×–×” נראה שלא רק מערכת היחסים יכולה להתפרק אלא גם מסגרת ×—×™×™ כאזרח חופשי… כשבחורה נותנת לך את גופה – אומר החוק – הרי שזה מחייב אותך ליושר ויושרה מלאים גם אם לא סיכנת את בריאותה בהדבקתה במחלות. ציון מקצוע שאינו שלך או הסתרת חוסר רצונך בילדים או חתונה, כמוהם כמו התחזות לרופא או שוטר אולי – אתה מציג למעשה שקר 1 שמגיע עליו עונש פלילי!

אם כך, מה על כל פעם שיימתח מישהו במצלמה נסתרת? הרי כל פעם שהמפיק מתח מישהו – הוא קיבל את תגובתו המופתעת כדי להכניס לסרט, והוא קיבל אותה במרמה! ומה כשהלוטו והטוטו מספרים לנו שאנחנו יכולים לזכות במליונים? גם ×–×”, לפי כללי תוחלת סטאטיסטית, שקר שבעזרתו הם מקבלים במירמה כסף מכיסם של כמה מהעניים של המדינה.

אז לא, אני לא מקבל שבחורה ששוכבת עם גבר לפני החתונה שכ"×› חשובה לה תרגיש מרומה כל כך שמגיע לבחור כלא או עבודות שירות או אפילו קנס. הרי הסקס שהיא "נתנה" תמורת אותה המרמה הוא מרמה בפני עצמו – הוא לא ניתן חינם אלא בציפיה לחתונה והבטחות – ובזה היא מודה מעצם ×–×” שהתאכזבה מספיק כדי ללכת עם ×–×” למשטרה (ולא לתביעה אזרחית למשל, שגם ×–×” די נבזי ומגעיל).

אם מישהיא מאמינה שעל המקרה הזה מגיע למישהוא להכנס לכלא או לעשות עבודות שרות, מספיק בשביל ללכת למשטרה ולעשות ברדק מהענין, ספרו לי, כדי שאדע לא לצאת איתכן או עם חברותיכן. לא בגלל שאני משקר, אלא בגלל שזו בעיני עמדה מטרידה שזורקת יותר מדי אחריות על הסביבה ולא לוקחת כמעט כלום על עצמה.


1 הרי כל הגברים רוצים להתחתן מחר וללדת מחרותיים בדיוק כמו הנשים. נכון? חוסר הרחם הוא סיפור משני…

צפייה בפרסומות כדרך חיים חדשה

חברה שלחה לי כרגע לינק לאתר בשם תרמת שלוקח את הכיוון של "זמן is money" של סלקלום לכיוון טיפה פחות מגעיל.

למי שלא נתקל בזה, תקציר הפרק הקודם: סלקום מושיבה אתכם לראות פרסומת, אחורי זה אתם יושבים למלא בוחן קצר לוודא שקלטתם את המסר הפרסומי, ואם הכל תקין והוכחתם שמכרתם את נשמתכם למפרסם, התהליך יזכה אתכם בדקת אוויר חינם ברשת סלקום. כמה זמן בזבזתם על הצפיה, התשובות וכולי? אני בטוח שיותר מדקת חיים (שתיים? שלוש?) לכל דקת אוויר, ובינתיים יש לכם גם נזק מוחי מצטבר מהתקפת הספאם הזו על המוח (מסביר מיד), טוב שסלקום מגבילה אתכם ל45 דקות אוויר כאלו בחודש.

והנה מגיע אתר תרמת, שעושה את אותו הדבר רק לתרומות. כל פרסומת שתצפה ותבחן עליה מזכה עמותה לבחירתך בשקל (לא מצוין כמה מרוויח האתר על הטרנזאקציה) ובנוסף מעודד אותך האתר לספאמפם את חבריך ע"י שליחה של לינק יוניק לאתר, וכל חבר שיקרא לדגל יוסיף לחשבון התרומות שלך עוד עשר אגורות (שלמות!).

אז קיבלתי לינק שכזה, הגעתי לאתר. בפינה למטה יש וידאו של איזה חתיך שמציג את הקונצפט (חשבתי שהוא הגאון הפינאנסי מאחורי האתר אבל מסתבר שהוא סתם פרזנטור פליט ריאליטי), נתבקשתי לבחור אחת מ9 עמותות ואז כמובן להכניס פרטים אישיים… (אה נזכרתי, אני צריך לכתוב על ×–×” משהו גם כן 🙂

עניתי לידידתי בזו הלשון: "אני מעדיף לתרום ישירות במעשים או לפחות בכסף. איכשהוא הרעיון של הכנסת יותר זבל פרסומי לחיי מרגיש לי בזבוז זמן ומוח. האנרגיה שמתבזבזת לי על יצירת קשרים סינפטיים במוח בשביל לזכור מסר פרסומי (או גרוע מזה, להפנים מסר פרסומי סמוי ודעה קדומה בתת מודע), זו אנרגיה יקרה, וזה לא ידידותי לסביבה. אבל "תרמת" לי רעיון לא רע לפוסט בבלוג, תודה!". אני ארחיב: לא רק שאלו קשרים סינפטיים מיותרים, היום גם יודעים ×›×™ הליכים אלו חייבים להיות מלווים בהחלשה של קשרים סינפטיים אחרים. בעברית פשוטה – ללמוד ולקלוט חומר מיותר ×–×” גם תהליך מטמטם. כמכור לקורא הרססים שלי אני יכול להגיד לכם שזה בדוק.

אם ×–×” מזכיר לכם את אידיוקרטיה או את פרק "קלי יודעת משהו" של "נשואים פלוס", אז כמוני הקשרים הסינאפטיים שלכם יורים טוב, אבל כנראה אתם מבזבזים אותם 🙂

אסיים במילה אחת טובה בכל זאת על האתר. למרות שאני נגד הרעיון הבסיסי המחשבה שלהם בסה"כ טובה, ולמרות שבהתחלה הציגו לי רק 11 אופציות, יש להם מדריך עמותות לא קטן שאפשר לתרום להן (גם ישירות, גם במעשים) עם לינקים ובלי קונצים. טוב לדעת. מצחיק למצוא בין כל עמותות התרומות למעוטי יכולת וחינוך גם עמותות שלא הייתי מצפה שיעודדו אנשים לצפות שעות בפרסומות ובינהן אשנ"ב, אלון, התנועה לאיכות השלטון, המועצה הלאומית להתנדבות, באר שובע, דרור בתי חינוך, חלו"ן, צימאון ועוד כהנה ארגונים שפרסומות ומסחור נראים כסותרים את מטרותיהם(?!).

אז תגידו, המטרה מקדשת את האמצעים?