מגדל – אסכולת הכורסא

קרן הליזר הסודית שמונעת בניה לגובה

אם הכותרת לא היתה מספיק מוזרה, אז המשך הכתבה פשוט הזוי לגמרי… אבל אם לרגע נניח שלא עבדו על הכתב באיחור של חודש מהאחד באפריל:

למשרד הבטחון יש מגדל קטן בקריה, הידוע ליודעי דבר בתור מגדל המרגנית או "מרגנית 1"
למגדל יש הרבה אנטנות בקצה השפיץ שלו, כל אחד יכול לראות את זה בקלות בעין. אפשר לזהות שם אנטנות גלי מיקרו, ולפי הזווית והשכל הישר, אפשר לנחש שהגדולות שבהן מכוונות לפיקודים (צפון, מרכז ודרום).
מסוכן להיות קרוב לאנטנה
מפריע לאלומת השידור כשיש בניינים באמצע
גלי מיקרו אינם לייזר, אולי יש גם לייזר לפצ"ן ולכן זה מפריע לקו הראיה מהקריה לפצ"ן
75 מטר גובה זה מגוחך מצד אחד כמגבלה, אבל קו הנוף של ת"א מתכער עם השנים ושדרת המלונות עצרה את רוח הים מלהמשיך לתוך העיר, ולהרוב את כיכר המדינה עם בניה לגובה זה טמטום פושע שכבר הרבה זמן מוחזק כתלונה נגד חולדאי
מה זה אומר "הסטה לים", לכל הרוחות? האם יוציאו את בסיס הקריה לאי מלאכותי מול הנמל הישן, או שמה יזיזו את פיקוד צפון לקפריסין? אולי ישימו מראה ענקית בחוף מציצים שתקפיץ את הקרניים הסודיות?
מה מסובך לשים ממסר על הגג של עזריאלי או מגדלים גבוהים אחרים?

למי שיש רעיונות לכוונות המשוררים, מוזמן לתרום.

עוד בירוקרטיה: הפעם משרד העבודה ורשות המיסים

נראה שאהבתם את סיפור הבירוקרטיה הקודם, אז הנה עוד אחד.

שלושה ימים אחרי אותו יום משטרה לפני שבועיים ,הייתי בת"א. זוכרים את הסיפור עם SBC? באתי אליהם פיסית לקחת צ'ק אחרון וכמובן שלא היה כזה (בינתיים הבטיחו לי שהוא בדואר אבל עבר שבוע וחצי והוא לא). באותה הזדמנות שהייתי אצלם גם שלפתי את הצ'ק הקודם שצולם כאן ושאלתי אותם מה החוצפה לדחות את התאריך בכתב יד ועוד בחודשיים. אביבה התווכחה איתי שכתוב שם 30.5 ולא 30.6. הראיתי את זה למישהו מהמשרד שלא היה עד לויכוח והוא טען שגם הוא רואה שם 5. זה רק אני או שקאליגרפיה יצירתית מודרנית זה תחום חדש בעולם הפינאנסים?

על כל פנים, כיון שהייתי שם כבר בשפע טל קפצתי ממול למגדל הממשלה כדי לברר כמה דברים. במסגרת חיפוש קריירה חדשה אמרה לי ידידה שמגיע לי יעוץ חינם ממשרד העבודה. בתור אחד שמשלם פי 3-4 ביטוח לאומי משכיר ומעולם לא ניצל את המדינה, החלטתי שמגיע לי לקבל יעוץ לפני שאוציא 1000-2000 ש"ח על ייעוץ פרטי. טיפסתי במגדל, חיכיתי בתור וכשהגעתי לפקידה מסתבר שאינני יכול לקבל שם ממש שירות, אני לא גר בתל אביב. הייתי כחולם… זה משרד של ממשלת ישראל או רק של עיריית תל אביב? לפחות היא הסכימה לגלות שמגיע לי ראיון מקצועי ובחינה ושאר "פינוקים", אבל אני אצטרך לעשות את זה ליד ביתי בנתניה. רשמתי לפני, ועוד לא הלכתי. אולי מחר.

אחרי כן צץ במוחי רעיון, אם אני כבר כאן במגדל הממשלה, אני צריך לעדכן את פרטי הבנק שלי כי כבר שנתיים אני לא מקבל החזר ממע"ם מאז שעברתי בנק. מחפש בלוח המשרדים הגדול בכניסה ומוצא את "רשות המיסים – מודיעין ושרות לקוחות" בקומה ה14. עליתי לשם בדיצה, נפתחה המעלית מול הכניסה לפקיד שומה 5, וממול שלט שמראה את הדרך למודיעין ושירות לקוחות. הלכתי לפי החץ ואכן הגעתי לדלת שמעליה רשום באותיות קידוש צהובה (מפליז) "מודיעין ושירות לקוחות – רשות המיסים". לכאורה אפשר היה לחשוב לרגע שאולי באמת ישרתו כאן את הלקוחות או שאמצא פה מודיעין, נכון?

הדלת נעולה. הKEYPAD של הדלת הציג כפתור קטן של פעמון, הסימן העולמי המוסכם, לחיצה עליו הפיקה צלילי "תפוס מהיר" שמשמעו בוודאי שאי אפשר לקבל כאן פתיחת דלת. שני נסיונות נוספים הבהירו לי שזה גם לא ישתנה. מעבר לדלת היה מסדרון ארוך של משרדים ולא שום דוכן קבלה, ולפני שהתייאשתי צץ מישהו מאחד המשרדים. דיפקקתי על הזכוכית בפנים מבקשות, הוא מדד אותי ארוכות ובסוף הסכים ללכת את 8 המטרים ולהכניס אותי. בעודי פולש לתחום הממוגן אני רואה שאין על הדלתות שום רמזים או שלטים על הקירות, ואני שואל אותו איפה בעצם שירות הלקוחות. "אבל זה לא כאן, מאיפה החלטת שזה כאן?", "אה… כתוב בשלטים ומעל הדלת…", "לא נכון, טעית. זה בכניסה", "לא נכון, הייתי שם, זה פקיד שומה 5. כתוב על הדלת!", "לא, שם זה הכל. תשאל אותם והם יעזרו לך".

אתם יכולים לנחש את ההמשך? נכנסתי לקחתי מספר, חיכיתי כמו ילד טוב, אנשים נכנסו ויצאו והמספרים לא מקודמים, לבסוף שאלתי את אחת הפקידות איפה אני מחליף את פרטי הבנק למע"מ וחטפתי מבט תמה "אבל כאן זה לא מע"ם! אין מע"ם בבנין!". לא עזרו תחנוני שאמור היה להיות מדובר באותה רשות מיסים, ונבעטתי החוצה בקשת. חזרה למטה בלובי שאלתי בדוכן המודיעין הכללי איפה מע"ם הכי קרוב והיא התחילה להקריא לי את כל הרשימה. היא המליצה לי על האחד שביד אליהו אבל לי דוקא נשמע שרחוב המסגר 14 יותר קרוב, אמרתי לה תודה ופצחתי בצעידה.

ייקח לי כ20-25 דקות לצעוד לקצה המסגר, אז בעוד המצלמה מלווה אותי דרך יום חם ודביק של ת"א (תדמיינו חזק!) אני אסביר לכם מה קורה פה. כשעוסק מורשה (קרי פראייר כמוני) מוציא חשבונית, הוא מוסיף על הסכום 15.5% מע"ם אותו הוא מעביר לרשות המיסים בלי לגעת. הפלוס היחידי של היותי עצמאי, היא שכל הוצאה שלי לצורך העסק מוכרת לצורך מס, למשל ציוד מחשב או חלק מהוצאות הרכב או מדרסים לנעליים (אבל לא הנעליים עצמם אגב או המשקפיים, מוזר). "מוכרת למס" משמעה שההוצאה היא מהברוטו, לפני שמורידים מס הכנסה, וגם מקבלים החזר מע"ם. לעיתים רחוקות קורה, בחודשים של הכנסה נמוכה במיוחד, שבמקום לשלם מע"ם צריך לקבל החזר. זה מצב לא טוב כי זה גם אומר שהחודש הוצאת הרבה יותר ממה שהרווחת. זה לא קורה הרבה והפעם האחרונה שזה קרה לי היתה בתקופה שהייתי שכיר לכמה חודשים, ואז באמת היו לי חודשים שקניתי דברים אבל לא הוצאתי חשבוניות לאף אחד. קורה. לכן מע"ם חייבים לי כ1200 ש"ח. אם לי היה חוב מולם, היו מחייבים אותי בקנס יומי ואולי מעקלים לי את החשבון, אבל כשהם חייבים לי אני מקבל את ההחזר מהר בהפקדה לחשבון. הבעיות מתחילות כשאתה עובר בנק, וכך עשיתי לפני כ4-5 שנים. מעולם לא היו לי איתם בעיות לפני ואחרי אותו החודש כי סכום המע"ם חיובי ולא שלילי. בקיצור כתב לי הרוא"ח מכתב לציין שעברתי בנק, צירפנו צ'ק מבוטל כבקשתם ושלחנו לדרכו. המכתב חזר עם חתימת סירוב ענקית בטענה שעלי להתייצב אישית בגופי מול הפקיד. מסתבר שלהחליף כתובת או כל פעולה אחרת אין בעיה לעשות בהתכתבות, אבל שינוי חשבון בנק זה דבר בעייתי מראשית המעלה וצריך התייצבות אישית. התקשרתי למע"ם ירושלים (שם אני רשום מסיבות הסטוריות), ואין תשובה במחלקת החזרים, גם לא במחלקת תשלומים, וגם לא וגם לא… עברתי על כל האפשרויות במרכזיה האלקטרונית עד שהגעתי גם לשלוחות של המכס (אותה מרכזיה באותו בנין בי-ם), ולבסוף בנסיון האחרון ענה לי מישהו במכס וטען שאני מתקשר פשוט למספר הלא נכון (אדיוט שכמותי, התקשרתי למה שמפרסמים באתר ובספר הטלפונים של בזק). אחרי עוד 9 נסיונות למספר החדש שניתן לי נאמר לי שאכן אני צריך להגיע לשם בגופי, אבל לאחר שהצקתי עוד הם הודו שאני יכול לעשות את זה בכל משרד מע"ם בארץ. איפה יש בת"א? הם לא ידעו…

סקיפ שנתיים קדימה, אני מדשדש במורד רחוב המסגר, מגיע למסגר 16 ורואה "רשות המיסים". משפשף עיני, אמרו לי 14? אבל השומר מאשר שכאן זה המקום ואין בלתו. עליתי לקומה שניה, התיישבתי ליד פקידה, אין תור, איזה יופי! אני מראה לה את תעודת הזיהוי שבכיסי, הלא הוא רשיון הנהיגה, ואני מבקש להחליף את פרטי הבנק. אין בעיות היא אומרת, יש צ'ק מבוטל? "עדיין צריך את זה גם אם אני נמצא כאן?" אני שואל בתמימות, ומציע במקום זה את כרטיס האשראי שלי, יש עליו את שמי, מספר הסניף והחשבון. היא קוראת לפקיד השכן להתייעצות והוא מציץ ברשיון שלי, "הי, כפר נטר? אתה בכלל שייך לנתניה! אתה לא יכול לקבל פה שירות!". כאן הייתי כבר רק חצי מופתע. "אני דווקא שייך לירושלים, אבל אמרו לי שאני יכול להגיע לכל משרד שלכם בארץ". "מה?! עברת דירה ולא הודעת לנו? אתה עובר על החוק! אסור לנו לדבר איתך בכלל!!" (?!). יש לי סיבות מאוד טובות לא להעביר את התיק שלי לתל אביב או נתניה, וממילא, רשות המיסים הולכת לפי כתובת העסק ולא לפי כתובת המגורים. נניח לזה שלמשרד הפנים הודעתי על המעבר, והוא רץ להלשין למשרדי הבריאות, הבטחון, הרישוי ואחרים. רק משרד האוצר מתעלם מהעידכונים. לא עזרו כל תחנוני שבירושלים הבטיחו לי שאני יכול לעשות את זה מאצלם. חוב 1200-ומשהו השקלים נשאר בקופת המדינה. יופי נחמה. אני אצטרך לקחת עוד יום חופש מהעבודה כדי לנסוע במיוחד לירושלים. האירוניה שהמדינה רוצה להרוויח ממני כסף אבל מקשה עלי את התקשורת מול הגופים שאמורים לגבות אותו לא נסתרת מעיני. כדי לתת להם את פרנסתי אני צריך להפסיד ימי פרנסה שמתבזבזים על בירוקרטיה. יופי טופי.

כשיצאתי מהבנין גיליתי שמספר 14-16 הוא בנין אחד ברחוב במסגר אגב. אין שתי כניסות, יש כניסה אחת עם שתי כתובות. רק בישראל.

סיימתי בארוחת צהריים ב"גוסטו", הפיצה המעולה שהמלצתי עליה כאן לא מזמן. ערן בעל הבית בדיוק חזר מבית החולים עם 9(!!) צלעות שבורות אבל לא נח לרגע. איש טוב…

צל"שים קטנים על שירות, וסיפור קטן על תכנון מטומטם

מזמן לא נגעתי כאן בצרכנות, פה ושם יצא לי להתקל לאחרונה בשירות טוב שרציתי להמליץ. ראשונה היא תמי מ"יש מיין". עסק של אדם אחד (עד כמה שראיתי) ומתקתק כמו שעון. כשהתייאשתי מכל האחרים שניסו למכור לי מקררי תצוגה במקום מקררים לשמירת בקבוקים לאורך שנים, או לדחוף לי דגמים יקרים שלא בצדק או שלא לצורך, תמי ענתה בסבלנות ולעניין, וניכר שהיא גם מכירה את שוק היין ולא רק את המקררים (בחלק מהמקומות אפילו לא ידעו לתת לי פרטים טכניים בסיסיים עליהם). כשהזכרתי כלאחר יד שכרגע הבקבוקים מתחממים בסלון באמצע הקיץ היא הציעה לתת לי בהשאלה עד להספקה מקרר טיפה קטן יותר ממה שקניתי ששוכב אצלה לתצוגה, ככה לפני שעוד דיברנו 7 דקות ולפני שנפגשנו. גם כשבאתי לבקר בתצוגה שלה בבנימינה קיבלתי שירות אדיב ולענין. אני יודע שרובכם לא בשוק למקררי יינות אבל עדיין, ראיתי את זה חשוב לציון :-)

עוד מקום שראוי לציון – "ממציא הגלגל" ברחוב החרושת ברעננה. לא זול אבל יודע מה הלקוח צריך. גם כאן עסק של איש אחד. איש מוצק בשם ניר (תאום של וין דיזל, נשבע לכם) שמספר על רקע של מהנדס מכונות. בדיעבד גיליתי שהוא אחד מחביבי חברי מועדוני מכוניות ספורט למיניהן. האימפרזה LX הצנועה שלי לא חברת מועדון WRX, אבל קיבלה טיפול כמו המכובדים. החלטתי להפניק אותה עם פירלי במקום צ'יאט, למרות שידעתי שאשלם למעלה מ50% יותר. כאן אין משחקים של "זה גלגל של 1200 ש"ח אבל לך אני אעשה הנחה ל500, או 450 אם תתן לי מזומן!". מחירים "רשמיים" של יבואנים שאף אחד לא מוכר בהם זה מזמן טריק דפוק שאני לא יודע על מי הוא עוד עובד. ניר רצה לתת לי קצת נאומי רקע על המותגים אבל עצרתי אותו ושאלתי את התכליס, והוא אחרי קצת שכנוע גם עבר למוד תכליס איתי. אני ניגשתי לבנק להוציא כסף ואילו הוא קשר לעצמו בנדנה לראש והתחיל לעבוד בקצב. עד שחזרתי, ארבעה ג'אנטים עירומים כבר היו בשיוף והאיש הראה קפדנות יתרה בהרכבה והאיזון. אם היה צורך במשקולת כבדה מדי, ניר העדיך לפרק את מחדש את הצמיג, לסובב אותו ולהדביק אותו בכיוון אחר על הג'אנט, ולתת לי איזון יותר מושלם ממושלם עם מינימום משקולות. עם סוליות חדשות אני מרגיש שאני עושה פחות חראקות בסיבובים, אחיזת הכביש השתפרה פלאים, ואפילו צריכת הדלק השתפרה ב10 אחוז, ואני חושב שכל שקל שהשקעתי כאן יחזור בהוצאות דלק ובטיחות.

ליד שני הסיפורים האלו ישנו סיפור הזוי אחר שלא קשור לשירות. לקוח שלי עבר לפני שבוע מעזריאלי למגדל הקריה החדש שממול. זאתומרת… חודשים ארוכים היה שם מודבק עליו בגדול "מגדל הקריה – להשכרה" (עד עכשיו יש לנו מחוץ לחלון שאריות של דבק הטפטים). היום הוא נקרא גם בשם "מגדל הממשלה" וגם "מגדל היובל". מתי ככה ומתי ככה? תלוי לאיזה לובי אתה נכנס. יש שניים. התופעה לא חדשה, אם אתה נכנס למגדל עזריאלי המשולש, תגלה שבקומת הקרקע אתה בלובי של בזק (בערך 20 קומות ראשונות) ובעליה קטנה של מדרגות נעות למרפסת שמעל הדסק קבלה בבזק אתה מעביר כרטיס להכנס למעליות של שאר הקומות שמעל (כל אחת לוקחת אותך לכל הקומות 21-37 או משהו כזה). מקובל והגיוני. אבל כאן מדובר בלובי נפרד בשטח דונם שלם עם דסק קטן וכל השאר ריק למדי. היושבת בדסק יודעת רק על 4 חברות במגדל, אבל לא שמעה על הלקוח שלי. בטלפון הם אמרו לי קומה 27. יצאתי במסע של כ70 מטרים הליכה כדי להגיע למעליות בצד השני של הלובי הנרחב והריק, שם לקחה אותי מעלית שמגיעה רק לחניון מינוס 2, קרקע, ו25. זהו. למי שחונה במינוס 1 או מינוס 3 יש מעליות נפרדות. בקומה 25 צריך להחליף מעלית – שתי מעליות הן לקומות 23-36, ושתיים אחרות 25-36. כלומר קריאה לא בוררת בין ארבע המעליות אלא רק בין הזוג שקראת לו, ומי שבקומות 23-24, עלה עד ל25 רק כדי לרדת עוד אחת או שתיים.

אה כן, איפה שלא פישל האדריכל, השלימה החברה שהתקינה את המעלית – כשלוחצים על קריאה לירידה בקומה 27, מגיעה המעלית, עושה "פינג!" גבוה ומהבהב אור לעליה (טוב, אולי הפכו בינהם בהרכבה), עוברות שלוש שניות ורק אז מושמע "דונג!" נמוך בשתי אוקטבות ונפתחת הדלת. עכשיו לוחצים ולוחצים על כפתור הקומה, אבל זה לא יתפוס עד שהדלתות יסגרו. מעלית דנדשה של אלקטרה-אוטיס, יופי באמת.

העתיד כבר כאן…

עוד מעט זה בא, מריחים באוויר…

הילדים יעלמו מעזריאלי ואפשר יהיה לאכול צהריים.

הסדרות החביבות עלי יחזרו לטלוויזיה (The IT crowed פתחו עונה שניה בדיוק וRobot Chicken כבר בעונה השלישית).

החמסין יגמר.

הטיול לסקוטלנד יתחיל.

שני הלקוחות הגדולים שלי יסיימו את תהליך השחרור ותתחיל תקופה רגועה יותר של המצאה רגועה במקום תיקונים בלחץ (כרגע המוצא היחידי הוא לכתוב את הערות הקומיט לCVS בצורת הייקו).

ואולי אני אצלם,
ואולי אני אספיק גם לפרסם משהו,
ואולי אני אחזור לכל החיפושים שהפסקתי באמצע (בת זוג, קריירה חלופית, השפיות שלי, קונה לאוטו, מטרות בחיים, תבנית נורמאלית לבלוג…),
ואולי אני אלמד שכשאומרים "אולי" הרבה, אף פעם לא מגיעים לשם.

אז אני מרים כוס וירטואלית לכל מי שרוצה להחליף עבודה או שהעבודה רוצה להחליף אותו (אתם יודעים מי אתם :-), אבל גם לכל מי שמאושר מהמקום בו הוא נמצא כמו דג במים ולכל מי שמגשים לעצמו חלום או מגדל לעצמו תחביב.

לחיים!

מה שאתם לא רואים לא יכול לפגוע בכם (בינתיים)

ביום שישי התקשר חבר לשאול אותי אם אני בסדר. הוא דאג שמא הייתי במגדלי עזריאלי בעת הפיצוץ (שעד אותו הרגע לא שמעתי עליו). מסתבר שדוכן השווארמה שבו אני סועד לפחות פעם-פעמיים בשבוע נמחק בפיצוץ גז, ואני מקווה ששמעתי נכון ולא היו נפגעים.

עזריאלי בנין מודרני, עוד מעט בן 10, יש בו הרבה אמצעי בטיחות כמו זוג פירים של מדרגות חירום וכיוצא בהללו, אבל מה לעשות שאין איך לעמוד מול הטמטום האנושי. הפירים האלו הרבה פעמים משמשים את המסעדות בבסיס המגדל העגול כחניה לעגלות מצרכים מטונפות שחוסמות את המעברים ולרוב יש שם ריח מעורב של מזון מקולקל (ולפעמים עגבניות קווצ'ות מרוחות על הרצפה מחכות לאירוע חירום שיגרום לקהל להחליק שם). בנוסף ביציאה מהמדרגות בקומות החניון יוצאים לתוך מסדרון בלתי מאוורר עם ריח עובש חזק באוויר שלדעתי לא התחלף כבר עשר שנים. מעניין אם יש שם כל מיני נבגים מדליקים באוויר כמו שב"האוס" תמיד הולכים לחפש בבית החולה.

ובקצרה אם קרה ונקלעת לאירוע חירום ואת צריכה לברוח למדרגות החירום בעזריאלי, נסי להגיע לאחד מגרמי המדרגות שאינו במגדל העגול. שם תיתקלי במכשלות, חומרים חלקים על המדרגות ולבסוף מתקפת נבגים על דרכי הנשימה. האם יש כאן טיוח? זה אפילו יותר יפה. כשהגעתי היום לקומת האוכל של הפיצוץ שרר עדיין בכל הקומה ריח שרוף של מאפייה ששרפה הרגע חצי טון לחם, ודוכן השווארמה היה כלא היה. קיר של גבס לבן הסתיר את מה שהיה שם פעם, בלי "סליחה תקלה" או "בקרוב יפתח", אלא פשוט קיר גבס לבן שכאילו תמיד היה שם. הצחיק אותי קצת כי זה הזכיר לי את ההתאיינות של אנשים ב"1984" ומחיקתם מהזיכרון ע"י שכתוב ההיסטוריה. אנחנו מקבלים אחת לחודש מכתבים מהנהלת המגדלים על מבצעי מכירות בקניון ועל תרגילי בטיחות וכדומה, המפתיע הוא שאף אחד לא כתב לנו מילה בינתיים על הארוע. מעניין לאיפה זה יתפתח.

עשר קריירות שאני לא מקנא בהן

פרוייקט הכתיבה קבוצתית החדש של חנית יצא לדרך, ובניגוד לפעם הקודמת אני מנסה לא לפספס את הרכבת שוב. הנושא הוא "עשר" וההנחה היא רשימות של "עשרה דברים ש..", ונפלתי גם אני למלכודת הרשימות… כי לא קיבלתי אף פעם עשר בכלום (יסודי לא נחשב) ולא קרה לי שום דבר חשוב בגיל עשר… אז הנה.

1. כותב בדיחות ללטרמן. נו באמת, כל שבוע לחשוב על 2-3 רשימות של "עשר" כאלו? הזעתי דם :-)

2. שף. כן. הרבה אנשים אומרים לי שאני מבשל מצוין ולמה אני לא עובד בזה. האמת היא שמדובר בעבודה מאוד קשה ואינטנסיבית, המון עבודות ניקוי (ואני את המטבח שלי אפילו לא מנקה מספיק), ושוחקת בטירוף. אז נכון שיש שפים סלבריטאים שיש להם פנאי להשתעשע ולהמציא מנות פסיכיות, או להרוויח מליונים מתוכניות טלוויזיה, אבל מדובר בתחום מאוד תחרותי ומלחיץ, אני רואה את זה מהקריירה של אימי בתחום, צריך אישיות מיוחדת לזה.

3. ראש מדינה. אני צריך לפרט? לחץ והמון אחריות על הראש… אלא אם כן זה מיקרונזיה או משהו :-)

4. רופא. נו שוב הלחץ לפעול בזמן ולזכור את כל ההשפעות על כל דבר בגוף שתעשה כל פעולה שתנקוט. אנשים שעושים את זה כמו שצריך הם באמת על אנושיים בעיני (והרבה מהם אכן מאבדים אנושיות בדרך למעלה)

5. בודק איכות במפעלי ג'ונסון את ג'ונסון (מי שלא מכיר את הבדיחה, חפשו בגוגל)

6. מבקר מסעדות. הפתעתי אתכם, אה? כן, אני מאוד אוהב לאכול בחוץ, אבל כל יום? ולמצוא דברים מקוריים לכתוב על זה? ולהיות תפוס כל ערב בענייני עבודה במקום לפגוש את החברים שעובדים בשעות נורמליות? טוב, אולי אם הייתי צריך לכתוב ביקורת אחת בחודש :-) (ואת זה אני בערך עושה כאן)

7. מנהל בית לוויות. איך אפשר לעמוד בזה בלי להפוך לציני מוחלט, ואיך לטפל בלקוחות עם כל הציניות שאתה צובר? בררר…

8. אורי גלר או הבבא סאלי/ברוך/רנטגן ודומיהם. לא יכול לשקר לאנשים בפרצוף.

9. שוטר תנועה. נו, אני רוצה שישארו לי חבר או שניים…

10. סיפרה לי פעם מישהיא שדוד שלה עובד בניקוי ה"לבניות" של מפרץ חיפה. כן, אנשים בחליפות אסבסט ואלוהים יודע באילו תנאים של חום, נשימה מבקבוקי חמצן על הגב וסכנות מוות וסרטן משונות, מסתובבים בתוך מגדלי הבטון המפחידים הללו ומנקים את קירותיהם ידנית (לפחות אני מקווה שמאז פיתחו לזה רובוטים). אני חושב שזה אולי אחד הדברים הכי פחות נעימים או מעניינים שיש, ובאותה העת מסוכנים. זה מסכם בערך.

עדכון: ומסתבר בדיעבד שאני אפילו לא מקורי לגמרי. אני אנסה שנית בערב…