משחק יחסי הציבור של אנדר

אנדר, למי שלא קרא, הוא ספר על ילד שעובר הכשרה כדי להציל את המין האנושי בהתמודדות עם אויב אכזר. אורסון סקוט קארד (שכתב את סדרת הספרים המצליחה) הוא אדם מאוד שמרני, נצר לשושלת מורמונים ידועה וגאה, שפעיל מאוד בקהילה ההומופובית (הם לא קוראים לעצמם ככה, אבל תכליס בינינו…) ומאמין כי הומוסקסואליות צריכה להשאר מחוץ לחוק ולהיות עבירה פלילית.

אנדר נראה כמו סרט מרהיב ויזואלית, עם שחקנים מצוינים, אבל קשה להתעלם מהמסרים המוסריים שקארד מביע בפומבי ולפעמים משחיל גם לספריו, יש כבר מי שקוראים להחרמת הסרט בכלל, ויש מי שחוזים שזה עלול אפילו לעבוד. אני מודה שאני קרוע. אני קוצה לראות את הסרט על המסך הגדול, ואני יודע שהכסף הולך בחלקו לכיסו של קארד, ומתוך זה בוודאי יתרם לארגונים אנטי-להט"ביים. צפות ברשת שמועות שלא מצאתי להן גיבוי, שהוא אפילו הכריז שיתרום נתח מהכנסותיו מהסרט למען המטרה, אבל לא ברור אם הכוונה לאחוז מוכרז מראש מההכנסות (מה שגורם לאנשים כמוני לרצות להמנע מלשלם על צפיה בסרט), או סתם תזכורת של "תחשבו איך ינוצל הכסף".

אני חצוי אם ככה. הצד האידאליסטי בי אומר שמפיק הסרט הוא איש מגעיל. הצד הפארקטי בי אומר שסביר שבין מאות האנשים שיצרו את הסרט יש יותר אנשים גאים מאשר הומופובים, ומגיעה גם להם משכורת. בכל מקרה, נגיד וענין "האחוז הקבוע לתרומה" הוא יותר משמועה, מה הייתם עושים? דיון פתוח, גו!

עוזי וייל וחגיגות המימונה

כבר חודש שעולם הספרות, הפייסבוק, הפעילים החברתיים ושאר מעריצים מהללים את פרויקט המימון של עוזי וייל, אבל אתמול, 6 ימים לפני סוף מבצע הגיוס, חטפו כמה מעריצים/משקיעים/תורמים/קונים ג'ננה כשהספר הופיע על המדפים בחנויות לפני שהגיע לתיבת הדואר.

לא אחפור לכם תגובות מפייסוש (עשו את זה כבר דה-מארקר ואף ציטטו הודעה פרטית של גילי בר הלל סמו ללא רשות), אבל הנה מהבלוג של חנן כהן, שומר היערות של ג'ונגל האינטרנט, עוד אחד מריקי כהן.

השלמות ממוחי הקודח:

0. ברור שהתגובה הרגשית חריפה כי אנשים ההיו מושקעים רגשית. אני לא מצדיק אבל בהחלט מבין. ציינה את זה גם קרן נויבך היום ברדיו, הרגשות הן מערכת הגברה חזקה יותר מהעובדות וההגיון. ככל שהפרויקט ימונף ברגשות עזים למעלה, הפתעות כאלו יפילו את המוראל יותר חזק למטה. פיסיקה פשוטה :)

1. עוזי עשה טעות של מתחילים. לא כל התורמים/משקיעים/לקוחות הגיעו מדף הבוקפייס (למשל אני) אז ידענו רק מה שפורסם בהדסטארט, ושם לא נאמרה מילה על מודן. בעידן של מחאות צרכנים ומאיסה בגוזרי קופונים הדמיון השלים לבד שאם האיש פנה לגיוס כסף ישיר אז מדובר בהוצאה עצמית. למעשה היה מדובר בהונאה עצמית (של הקונים). בסך הכל עוזי היה צריך לפרט יותר על מה הכסף ומי עוד מעורב. אני מצפה ללא פחות מכל פרויקט אחר בקיקסטארטר או אינדיגוגו.

2. רוצים לא לעשות טעויות של מתחילים? עקבו אחרי מי שמוצלח בזה. פרויקטים בקיקסטארטר ואינדיגוגו אולי פונים יותר לקהל אמריקני אבל יש שם מכל הסוגים, ויש עשרות בלוגים וגם פודקאסט שמוקדש למודלים העסקיים האלו (ממליץ על הפרקים עם זאק ווינרסמית' וג'ונתן קולטון, אבל יש מעניינים בנושאים אחרים, כמובן שקורי דוקטורוב שם מבריק וקולע כרגיל). בארץ יש פרויקטים בהיקף פחות גדול כי קהל היעד לרוב קטן יותר, אבל אפשר ללמוד מהתבוננות מה עובד ומה לא, איך מותחים את ההכנסות והשתתפות הקהל עם מטרות יעד נוספות, ומה נכון ולא נכון לעשות.

3. חבר שמע את תיאור המצב הסלחני ממני, והלך לכיוון הקיצוני של "מה נכון מבחינת החוק היבש" – אם עוזי הבטיח הוצאה מוקדמת ומודן הקדימה אותו לחנויות, "זכותי ואף חובתי הצרכנית לבטל את ההשקעה שלי בהדסטארט, וזכותו וחובתו של עוזי לתבוע את מודן שגרמה לו הפסד כלכלי!". אני רואה גם את התגובה הזו כמוגזמת לכיוון נוסף. קרה פה משהו בתום לב, עוזי איננו זרוע שיווקית של ההוצאה ואין לו שליטה על החלטותיה, הוא רק סופר עם קהל מעריצים שרצה לתת להם צ'אנס להגדיל לו את הרווחים מהספר. לדעתי זכותו המלאה, רק חבל שלא הבהיר את זה לגמרי. אני רואה את העמימות הזו כטעות של מתחילים ולא כהטעיה מכוונת. אני הייתי עדיין מזמין את הספר כך או כך, הייתי שמח לקבל גם את ספר השער האחורי בתוספת מחיר, הייתי אפילו שמח לשלם טיפה פחות ולקבל מהדורת EPUB ללא חתימה ועלויות דואר. בקיצור, את הפרויקט הבא שלו אני מקווה שינהל אחרת, אבל בסה"כ אין לי הרבה תלונות כאן.

4. קורי דוקטורוב (כן, אני שוב מזכיר אותו, אבל זה רלוונטי, חכו רגע) משחרר את הגרסא האלקטרונית חינם וברשיון פתוח ביום שבו הספר יוצא בדפוס. אנשים קוראים את הספר ומבקשים לתרום לו למרות שאינם מעוניינים בספר הפיזי. קורי מפנה אותם לבית ההוצאה ומדגיש שבזכותם יש לו שירותי שיווק, עריכה, קביעת מסעות מפגש עם קוראים וכמובן תשלום מקדמות נדיב, אז הוא מבקש שלא יעקפו אותם. אנשים יותר ממוזמנים לקנות ספר ולשלוח אותו לספריות השאלה ברחבי העולם, הוא אפילו מארגן את הרשימה של הספריות המעוניינות אצלו באתר על חשבונו. גם זה סוג של מודל עסקי ושירות קהילתי, וקשר של אמון ורצון טוב עם המעריצים.

5. וזה נושא חשוב – אתם קוראים לזה מעריצים או תורמים? – עזבו אתכם מזה, אתם לקוחות! יש פרויקטים של מימון קהל שלא זוכים בהם בפרסים. אלו באמת תרומות. למשל הפרויקט הזה שנתתי לו $50 בלי לבקש שום תמורה (כי ממילא אינני קורא תווים). אתרי מימון קהל כדי לקבל מוצר הם למעשה תחפושת חדשה לאתרי מכרז, רק שכאן יוצר בודק את המים לפני שיש מוצר ושם משווק בודק את המים לפני שהוא מחליט על כמויות ליבוא. המודל העסקי די דומה לדברים אחרים שכבר היו בשוק, ההבדל הוא סוג האנשים והמוצרים שהחלו להשתמש במודל הזה. אני מציע להתאים את רמת הציפיות. יש לכם כאן מגע ישיר עם היוצר, רגשות משחקים ציפיות גבוהות, אבל בסופו של דבר אתם משלמים על מוצר ומקבלים אותו. השאר זה שיווק והרגשה טובה או רעה. אם אתם לוקחים את זה אישי, או כחוויה של משחק, או הימור רולטה, זו בחירה שלכם, ואתם לא יכולים להאשים אחרים אם אכזבה קטנה מרגישה לכם כמו פגיעה אישית גדולה. זו בחירה שלכם לקחת את זה למקומות האלו, ולא מוצדק לעשות מעוזי וייל שעיר לעזאזל כי שמעתם דברים שהוא לא אמר. אני יכול להגיד לכם שאי הבנות כאלו קורות מדי פעם, למעשה זה קרה לי בדיוק השבוע במקביל עם פרויקט בקיקסטארטר של מדפסת תלת מימד שהזמנתי, ואמורה היתה להיות כולה על טהרת החומרה החופשית ורכיבי מדף, ופתאום מבשרים לנו שהם מייצרים רכיבים מוזמנים במיוחד. בתחילה היתה התרעמות בקהילה, אני הייתי מהבודדים שאמרו שנחכה להבהרות, ואכן הסתבר שזה לא תכנון חדש אלא שיפור של אחד שקיים בשוק, תואם לחלוטין בתוכנה, אבל עם חיבורים יותר נוחים לתחזוקה ופיזור חום משופר. הרבה רגשות נשפכו סתם (כולל שלי, מודה) עד שהגיעה הודעת ההבהרה.

6. אה, היה לי בטח עוד משהו להגיד אבל חצות והמוח שלי כבר לא בפוקוס. אני שולח את הפוסט לא ערוך וללא הגהה כי הנושא עכשיו בוער ברשת, אבל אני מקווה שהבהרתי את עיקרי הדברים.

מצלמות ריגול ברחובות תל אביב

כבר הוכח שהן אינן עובדות בלונדון (שם התחילו לכסות את העיר במצלמות שיטור עוד ב-1965), וכבר ראינו כמה צריך היה לעוות את הסטטיסטיקה כדי שניסוי "עיר ללא אלימות" יעבור באילת כ"הצלחה". עכשיו הפרויקט מגיע לעו ערים, והנה גם לפתחה של עריית תל אביב.

הערב עיר לכולנו מצביעה אי אמון בקואליציה של עיריית תל אביב. קואליציה שמשום מה עדיין כוללת חברים של מרצ, למרות שהיא מדכאת בברוטליות את המחאה ולא מקדמת אף אחד מהנושאים של חינוך, רווחה ודיור שעלו בה. הערב אותה קואליציה הולכת גם לדון בתקצוב התקנת מצלמות ריגול ברחבי העיר. עו"ד יהונתן קלינגר כתב לחברי המועצה את המכתב שבהמשך.


מצלמת ריגול, ככר הבימה. תמונה של אייל איתקוביץ'

חברי מועצה יקרים שלום רב,

שמי יהונתן קלינגר, אני תושב העיר ועורך דין; אני פונה אליכם בדאגה כיוון שהיום, במהלך ישיבת המועצה, תתבקשו לאשר תקציב של מיליוני שקלים לצורך הצבת מצלמות במרחב הציבורי כחלק מיישום חוק העזר העירוני להסדרת הבטחון. חשוב לי לכתוב לכם כי בעקבות דיון שנערך לפני כחודש ומחצה בכנסת הוחלט להקפיא הצבת מצלמות ברשויות המקומיות עד לאחר הסדרת העניין בחוק והוצאת נהלים מסודרים לשימוש במצלמות שימנעו פגיעה בפרטיות התושבים ובמיוחד פגיעה בקטינים.

ההצבעה היום בעד העברת התקציב, וזאת לפני שהועברו נהלים מסודרים, משמעה מתן צ'ק פתוח לעובדי העירייה לפגוע בפרטיות התושבים והינה פעולה שעומדת בסתירה מוחלטת להנחיות הכנסת בנושא. אני קורא לכם היום, לפני שהעניין יהא מאוחר מדי, לא להצביע בעד.

לאחרונה, בעקבות דיון ארוך בכנסת, הכין משרד המשפטים מסמך המפרט את הבעיות בהצבת מצלמות אלו, כולל בעיה של העדר סמכות; בין היתר, קבע משרד המשפטי כי "‫השאלה האם ראוי ורצוי "להפריט" את הסמכויות המיועדות לטיפול בבעיות אלה, ולהעבירן‬ ‫מטיפול המשטרה לגורמים נוספים, כגון הרשויות המקומיות היא בעיה נכבדת וקשה,‬ ‫החורגת בהרבה מגבולות מסמך זה. מפאת קוצר היריעה, די אם נדגיש בשלב זה שבדומה‬ ‫להפרטת השימוש בכוח, גם הפרטת השימוש באמצעי הפוגע באופן חמור בפרטיות – איננה‬ ‫עניין של מה בכך והשלכותיה על חירויות האדם עשויות להיות עמוקות ונרחבות.‬"

כמו כן, דרש משרד המשפטים כי בטרם תתקבל החלטה כלשהיא על הצבת מצלמות, יש לערוך דיון ציבורי מקיף, ובדיקה משמעותית "בטרם קבלת ההחלטה על עצם השימוש במצלמה יש לערוך תסקיר של‬ ‫השלכות השימוש במצלמה על זכויות הציבור, ובמיוחד על הזכות לפרטיות; ככל שתחום‬ ‫הכיסוי רחב יותר, והיקף האנשים המושפעים צפוי להיות גדול יותר – כך צריכה להיות‬ ‫הבדיקה המכינה עמוקה ומקיפה יותר‬". כך, בכל הנוגע לקטינים, הבהיר משרד המשפטים כי "‫תשומת לב מיוחדת יש להקדיש גם לשימוש במצלמות מעקב במקומות בהם נוהגים‬ ‫להתכנס ילדים, כגון מוסדות חינוך או מתנ"סים. בהיעדר הסמכה מפורשת לפי חוק להפעלת‬ ‫המצלמה, ספק אם ניתן להסתפק ביידוע פסיבי של הילדים המצולמים באמצעות שלטי‬ ‫אזהרה, כבסיס להכשרת המצלמה: שהרי בעיקרון ילדים אינם כשירים לביצוע פעולות‬ ‫משפטיות כדוגמת מתן הסכמה )ולו מכללא( לפגיעה בפרטיותם."

ניתן לקרוא את המסמך המלא של משרד המשפטים בעמוד האינטרנט http://www.justice.gov.il/MOJHeb/ILITA/HaganatHapratiyut/MeidaMerashamDB/cctvopinion.htm

בעקבות מסמך זה, ערכה ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת דיון אשר בו נקבע כי תוקפא תכנית הצבת המצלמות וזאת עד לחקיקה מסודרת. בהודעה לעיתונות אשר פרסמה חברת הכנסת רונית תירוש, יושבת ראש הועדה, הוחלט כי:

"משרד המשפטים יכין הצעת חוק שבו יוגדרו תכליות מותרות לשימוש בצילום במרחב הציבורי. כמן כן הצעת החוק תעגן את חובת יידוע הציבור על הצבת מצלמות.  הרשות למשפטים, טכנולוגיה ומידע תפיץ את הגדרת "מאגר מידע", לרשויות השונות. משרד הפנים ינחה משפטית את הרשויות המקומיות, באשר לסטנדרטים הנדרשים להצבת מצלמות. כמו כן, יחייבו את הרשויות ברישום במאגר המידע".

ההודעה לעיתונות:
http://portal.knesset.gov.il/Com13mada/he-IL/Messages/02-05-2012a.htm

כלומר, הצבעתכם היום בעד אישור הצבת מצלמות בטרם יועבר חוק המסדיר את הנושא, ובטרם יוצאו הנחיות מסודרות, לא רק שתפגע באזרחים אלא תגרום למצב בו ההחלטה תסתור במפורש הנחיות של הרשות המחוקקת. אני קורא לכם היום להתנגד להצעה ולא להעביר סכומים וזאת עד שיועברו ההנחיות המסודרות לעיונכם, כך שתוכלו לבדוק שהכסף אותו אתם מעבירים לטובת הפרויקט אכן עומד בהוראות החוק ושומר על פרטיות הציבור במידה הראויה.

עותק ממכתבי זה נשלח לחברת הכנסת רונית תירוש, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, וכן אתר עבודה שחורה.

בברכה,
יהונתן י. קלינגר, עו"ד.

מגנזיום במים

אהבתם את הפלואוריד? הנה בא המגנזיום.

"מסתבר" שמים מותפלים חסרים מינראלים חיוניים, וספק מחצבים כלשהוא ישלשל לכיס עשרות מליונים בשנה על אספקת מגנזיום ואולי חומרים נוספים כדי להפוך את המותפלים לבריאים. אז עכשיו זה לא רק זיהום מלח ובזבוז אנרגיה שיגרום להפסקות חשמל בקיץ הקרוב, זה גם חציבה. המים המותפלים הופך להיות פיל לבן בעייתי מאוד.

עדכון/הבהרה: אני לא נגד הוספת המגנזיום וחומרים דרושים אחרים, אני נגד מצב שבו אנחנו מרימים ידיים על שימור מערכות המים הקיימות וזורקים כסף, משאבי אנרגיה וזיהום סביבתי על פתרון ההתפלה שאינו בר-קיימא.

שר הפנים שתקע אותי… "בהתנדבות"

למשרד הפנים הייתה בעיה. לתעודות זהות אין תוקף פקיעה. יש ביננו אנשים שעברו את גילאי השישים ומסתובבים עוד עם הפנקס המסמורטט מגיל 18. איך לאלץ אנשים לשדרג לתעודה החדשה יותר או לבוא בהמוניהם להכנס בשמחה ועזוז למאגר הביומטרי "בהתנדבות"?

חוק המאגר הביומטרי, בחלק שנכנס לתוקף אחרי שנתיים או ארבע של פיילוט, התייחס לזה בעמעום, קנסות על מי שלא יעבור. אבל עם ישראל לא מפחד מקנסות כי האכיפה בארץ לא רצינית ודי סלקטיבית. הרבה יותר כואב למנוע מאנשים כסף, וכך מתכנן אלי ישי לעשוק את זה: למנוע מעם ישראל ביטוח לאומי ואת זכות ההצבעה (נראה אותו!!) מאזרחים שלא יבואו לשדרג את תעודת הזהות כל 10 שנים. במילים אחרות, הפחדה של השכבות המוחלשות. כן, קראתם נכון, מניעת זכויות בסיס במדינה דמוקרטית כדי להכריח אנשים להכנס למאגר הביומטרי. בכך, רבותי, יתווסף עוד נדבך חסר בתהליך הפיכת ישראל לחברת מעקב.

צפו פוסט אצל קלינגר בקרוב, אני מנחש :-)

מושג הכסף הולך להשתנות או להעלם

מתוך התגובות בפוסט הקודם על קיימות, שם כתבתי:

אנחנו חיים בתקופה שצריכים פחות ופחות ידיים לבצע את העבודות שיש לבצע. אני לא חושב שאפשר ברצינות להלחם באבטלה בימינו. זה לא שאפשר להמציא באמת מקומות עבודה או שצריך. המשאבים מנוצלים עד תום, יותר מדי אפילו, מיוצרים מספיק מצרכי יסוד ומזון, אין באמת צורך בידיים עובדות, יש רק צורך של בעלי ההון שאנשים יוכלו לשלם על המוצרים האלו כדי להחזיק את הכלכלה בהנשמה מלאכותית, ויש צורך של האזרחים המובטלים בהנשמה מלאכותית של כסף כדי לקנות לעצמם אוכל, רווחה ובריאות. אם כל כך הרבה דברים הם מלאכותיים, אז למה בעצם להמשיך להחזיק אותם בהנשמה? יותר ויותר מקומות עבודה יוחלפו במכונות, יהיה אוכל לאנשים אבל לא תעסוקה או כסף לקנות אותו, משמע שכל השיטה שמתגמלת בכסף על עבודה צריכה להיות מוחלפת במשהו אחר.

במילים אחרות, קפיטליזם היום מבוסס על נדירות הכסף, אבל כרגע הבעיה היא נדירות מקומות התעסוקה, והבעיה לעולם תחריף כי הטכנולוגיה מתקדמת ומייעלת את הייצור. לכן האבטלה תגדל, וכל עוד מבססים את רווחת הפרט על יכולתו להשתכר, המערכת תתפורר.

במערכת שמתכננת לפי עתיד שכזה, מבינים שמושג הכסף הולך להשתנות או להעלם.

המערכת היום מתגמלת מי שטוב בניהול השקעות, מימון ושיווק, לא את מי שטוב בלהביא רווחה לאנשים, רוחנית/נפשית או פיסית, או לקדם את הידע האנושי. המדען אולי ירוויח טוב, אבל המהנדס יותר ומנהל המפעל שהופך את הפיתוחים שלהם למוצר ירוויח הכי הרבה. המערכת הנוכחית גם מעודדת רווחים מיידיים על פני השקעות לטווח ארוך, יוצאת מהנחה שכל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא תעסוקה, ושמשאבי הטבע אינסופיים. אם נגיע למקום שבו ההנחות האלו נמוגות (ולדעתי אנחנו כבר עמוק אחרי ההתנגשות רק שמצליחים לכסות אותה כרגע בבועה אחרי בועה), הרי שאין מנוס מלשנות את כל המערכת הכלכלית. לא לסוציאל דמוקרטיה של מיסוי עשירים וסיבסוד העניים, אלא תפיסה חדשה כלשהיא של חלוקת משאבים, ערך לעבודת כפיים וכולי.

אני גם לא מדבר על חזרה לכלכלת בארטרים ובנקאות בינאישית, אלא ממש מעבר למרכיב יותר גדול של כלכלת מתנות, דגש על חזרה לקהילתיות במקום השגיות עסקית, או אולי לחלופין התמוטטות וכאוס חברתי אם זה לא ישתלב בתרבות והממשל בצורה נכונה.

מה דעתכם?