עם הספר הבוער

גיא כותב על עזרה מקצועית לראשי מועצות. לא אשמתם באמת שנבחרים אנשים חסרי תואר ונסיון ניהול לתפקידים, ולפעמים גם חסרי אמפאתיה לבני אדם. לפעמים זו שחיתות ותקציבים שאובדים בכיסי הפונקציונרים, ולפעמים זה רק הטמטום של העם שמצביע בעד טמבל שלא יודע לנהל תקציב ונוזל לו הכסף מהידיים. מסיבה זו כנראה לא בחרו במצנע להמשך כהונה בירוחם למרות ששמעתי שבניגוד לחיפה הוא הצליח לעשות שם פלאים. אנשים מוצלחים לא רוצים לרוץ יותר לתפקידים האלו כי הם לא מקושרים, והאנשים שמקושרים כבר אינם מוצלחים.

במדינה שבה "שירות" היא מילה גסה, איך יבינו אנשי השירות הציבורי את תפקידם?

אני מאחל לתל אביב שדב חנין יודע את העבודה, אני לא מספיק מכיר את האיש ופועלו ואם הוא באמת ההבטחה הגדולה שכל הבלוגרים התל-אביבים רוצים שהוא יהיה, אבל אני מחזיק להם אצבעות.

הספאמרים מציגים את עצמם באור יום בלי בושה

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל
וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם?
קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

אני לא יודע מה זה התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, או חברת "המכללה לעסקים" או "התאחדות הסוחרים" אבל אחרי הכתבות לעיל יש לי הרגשה שכל אחד מהם הוא שם מסווה למשווק UCE. הייתי רוצה איזה מחקר מסודר כמה עסקים קטנים באמת מרוויחים מדואר זבל. אני מדבר עכשיו גם על הדוא"ל, וגם על הניירות המעצבנים שתקועים לי יום יום בתיבת הדואר ונזרקים לפח בלי שאקרא אותם, וגם אלו שתוקעים לי מתחת למגבים בחניונים (500 ש"ח קנס לכל עברה אם ירצה איזה פעיל משרד איכות הסביבה לשלוף מצלמה ולכתוב להם דו"ח. מגרש חניה אחד יכול לגרום לאדיוט כזה לפשוט רגל).

יש לי סוד לגלות כאן. הייתי ספאמר נייר. היתה לי חברה שרצתה להקים עסק קונדיטוריה. המוצר היה מאד יקר – עוגות מפוסלות לאירועים מיוחדים. אני חשבתי שפרסום באינטרנט יספיק והמוצר גם עבר מפה לאוזן, אבל היא התעקשה שחייבים להגיע אל האנשים אישית, החדירה של האינטרנט לא מספיק טובה, ולבסוף הלוותי לה למעלה מ10K ש"ח בהמשכים שונים להדפיס פעם 3000, פעם 4000 ופעם 6000 ברושורים כדי שהדואר יחלק אותם (במחירים שערוריתיים) בשכונות ומושבים של אנשים שהיינו רוצים כלקוחות, ומחלקים פרטיים יחלקו אותם יותר בזול בשכונות שמקבלות את הדואר לבית משותף בלובי ולא לתיבת דואר אטומה שאין לנו גישה אליה. מדובר בשוק מאוד רווחי למחלקים, אבל מכל אחת משלושת הנאגלות היקרות האלו (והמחירים בטח עלו מאז 2003) יצאו אולי 5-6 הזמנות בסה"כ (פחות מ10% מעלות השליחה), אבל זה הספיק בשביל להפיח בזוגתי את התקווה ש"הנה זה פועל! חייבים לשלוח עוד נאגלה!". את הכסף הזה, ועוד הרבה ששפכתי על העסק שלה, לא ראיתי חזרה. אני לא מאשים אותה. הרבה עסקים קטנים לא יכולים פשוט להיות גם בעל המלאכה, גם מנהל החשבונות, וגם להבין בשיווק ומכירות. לדעתי זה מה שמונע מהם לשרוד, לא חסימת הגישה לספאם. עסקים קטנים עבדו יפה מאוד לפני האינטרנט.

הפואנטה לדעתי היא שיש איזה 1% או אולי 5% של עסקים שמפרסמים בספאם שזה באמת משתלם להם. הם נופלים על טמבלים שמוכנים לקרוא את דואר הזבל שלהם ולענות להצעות השירותים שלהם, ואלו חוברים למפיצי הספאם עצמם בשביל להרים את קול המחאה המזויפת והמעוותת הזו. שיווק טוב לעסק שלך בא משירות טוב, ממוצר טוב ומתוצאות בשטח, ולא משום שליחה מאסיבית של זבל לאנשים שלא מעוניינים, וחדירה לפרטיות שלהם.

מה שהכי גרוע והכי כואב לי, היא עלות הטיפול בספאם. השרת שלי (בו מתפרסם הבלוג הזה בין השאר, וזה של חנית ועוד כמה אתרים קטנים ובעיקר אתר הצלמים הענק d-spot), פשוט קורס תחת העומס של הספאם. טוב לא ממש קורס, לא נאלצתי לעשות לו איתחול כבר 320 יום, אבל 80% מעבודת המעבד שלו מוקדשת לפילטור ספאם. מדובר בפילטרים כבדים של חיפוש מחרוזות טקסט וביטויים רגולריים על אלפי פריטים בשעה. 5% מהם מצליחים להגיע אל תיבת הדואר שלי וגם זה הרבה, אז אני מפנה את רובם לחשבון הג'מיל שלי שרוצח עוד ועדיין 2-3 הודעות ספאם נשארות לי בתיבה גם שם, ואני מלמד את הג'מיל ידנית על עוד סוגי ספאם.

אבל עכשיו השרת שלי הגיע למצב שאי אפשר לגלוש כראוי לאתרים שעליו. Xeon עם ארבע ליבות והוא לא עומד בזרזיף הודעות טקסט. הציעו לי להגביל את SpamAssassin שישתמש רק בליבה אחת או שתיים, אבל אז גם דואל לגיטימי לא נכנס כי הוא נכשל על timeout או שמצליח להשלח אבל מתייאש מלהמתין לקבלת אישור, והשרתים הרחוקים שולחים שוב ושוב. יש ימים שאבא שלי מקבל 20 העתקים של אותה הודעה לגיטימית בגלל עומס כזה, וזה כשפילטר הספאם עובד על כל 4 הליבות. לפעמים זה דו"ז עצמו, ולפעמים זו ערימת bounces שפירושה שהספאמרים שוב שולחים דו"ז מהדומיין שלי ואני חוטף את ההחזרות (backscatter). אני די מיואש. אולי להעביר את כולם לגוגל וזהו? אולי לקנות שירותי אנטיספאם מנזק בינלאומי או מישהו אחר? נגמרים לי הרעיונות. הספאמרים פיסית תוקעים את שרתי האינטרנט, הפרסומות שלהם ממילא נזרקות לפח, אין לי איך להצדיק את מה שהם מבקשים מאטיאס בשום צורה.

בתור בעל עסק קטן, שהשרת שלו קורס מספאם, אני מתחנן שיפסיקו. איחוד תעשיית הספאם, המכללה לעסקים וכל שאר הזבלנים – עשו בבקשה שיפסיק! אני לא רוצה ויאגרה, אני לא רוצה גם ספאם ממשה הסנדלר ואפילו לא חנות מיצים טבעיים אורגניים מהמושב ליד. אין אף מוצר שמצדיק ספאם. נקודה.

כמה פתוח?

היום התחלתי לעלעל קצת באיחור בחדשות אוגוסט פנגווין 2008, במיוחד בולט הדיון על קבלת מיקרוסופט כנותן חסות ראשית. הלינק האחרון מענין כי שחר דן שם על ההחלטות לקבל ממיקרוסופט גם מימון וגם הרצאה, והשאלה האם זה יאה, גם אם האחד לא מותנה בשני, וגם קצת התייחסות לרעיון המהפכני של לוגו מיקרוסופט על חולצת הכנס ליד טאקס ושאר הגראפיקה. להזכירכם הכנס מיועד לאוהדי רעיונות הקוד הפתוח בפרט וחופש התוכנה בכלל, ומיקרוסופט היא מהנלחמות הראשיות בנושא מזה 10 השנים שבהן הם מוכנים בכלל להודות שהGPL ולינוקס נמצאים על הרד"ר שלהם.

  • כשר ומסריח? שחר טוען שלכסף אין ריח ואין לו שום בעיה לקבל כסף מחברה שממנה הרבה מהתנהלות המשפטית של SCO בשנים האחרונות, וטענה בלהט בעתונות ובבתי המשפט כי מפיצי תוכנה חופשית הורגים את השוק, רוצחים את המקוריות והחדשנות ובכלל מתנהגים כפיראטים של רעיונות. בנוסף כל פעם שאני שומע מישהו מנסה להסביר את המושג FUD, הוא ישר גולש לדוגמאות של מיקרוסופט נגד העולם ו/או קהילת חופש המידע והתוכנה נגד מיקרוסופט. צירוף מיקרים? כל כך הרבה "דם רע" לא יתכן שאין לו שורשים אמיתיים איפשהוא…
  • מיקרוסופט גם ידועה בשיטת "חבוק והרחב", ואכן לאחרונה היא ניסתה לשווק גישה לקוד שלה תחת רשיון שלו היא קראה "רשיון קוד פתוח" שלפי הבנתי התחיל כרשיון שאפילו לא תאם את הOSD, ותוקן רק אחרי הרבה משוב שלילי מהקהילה. עדיין הרשיונות שלה מנוסחים באופן מוחצן בצורה שהופכת אותם ללא תואמים GPL.
  • לא אטרח לפרט פה את כל התקנים הקנייניים, התקנים הפתוחים שנשברו במכוון, קניית קולות בוועדות תקינה בינלאומיות, ובכלל התנהגות שלא תואמת את רוח תנועת המידע החופשי (וחוקת המקור, ואגודת האינטרנט, וה W3C ו…). אלי מרמור טוען ש"מודה ועוזב ירוחם" אבל ההיסטוריה הרחוקה והקרובה מלמדת אותנו שאין כאן שום הודאה ושום עזיבה ובאלמר עדיין במקומו מונח. המלחמות החמקניות האלו, הזלזול המוחצן בתקנים מוסכמים, השימוש הנרחב באיומים משפטיים מבדילים את מיקרוסופט בצורה חריפה מכל חברת תוכנה קניינית אחרת שממנה היינו יכולים לקבל חסות.
  • מיקרוסופט קיבלו לבסוף גם חלון הרצאה. לדברי שחר זה למרות ולא בגלל המימון של האירוע, אבל אני חושב שעדיין יש כאן בעיה של מראית עין. איזה טוויסטים יעלוזו לעשות כאן כתבי טמקא ונענע?
  • מצד שני, יש לי הרגשה, לפי הרחש בוואטסאפ, שבגלל גודל האירוע, ההרצאה של מיקרוסופט תמשוך את רוב הסקרנים (ובוודאי גם קריאות הביניים) וההרצאה המקבילה של שוש פורבס על דו"כ תהיה שוממת. אני מקווה שבמקרה כזה יתארגנו בצורה גמישה יותר ויתחילו את המסלול הטכני באיחור כדי שכולם יוכלו לשמוע את השיחה הזו. מעניינת או לא, חלון מיקרוסופט בכנס קהילת FOSS בארץ זה דבר שעוד לא ראינו.
  • בתגובות לשחר עמוס טוען שהעובדה שהקהילה מאפשרת למיקרוסופט לממן כזה ארוע מצביע על חסינות ותפיסה עצמית רצינית, של הקהילה, ומראה שהתבגרנו. אני מקווה שאכן כל הקהילה (שלא כולה בוגרת ושקולה בדיעותיה לגבי הענק מרדמונד) והעיתונאים יראו את זה כך, אחרת יש לפנינו משבר לא קטן. אישית הייתי מריץ מימון משני מהם השנה כ"פיילוט" ורואה מה התוצאות, לפני שהייתי מעיז לתת להם בגדול קרדיט כספונסר ראשי. בנוסף, הויכוח הנ"ל בוואטסאפ התחיל אחרי שכבר הוסכם הכל עם מיקרוסופט, כלומר הענין לא ממש הועלה להצבעה או אפילו דיון מחוץ לוועד לפני שהוסכם הכל. מוזר מאוד.
  • בלי קשר ישיר למיקרוסופט, אבל מוסיף תמיהה, המנשק הרשמי לאישור ההגעה לכנס ואישור ההצטרפות לאירוע חתימת המפתחות הוא אירוע סגור בפייסבוק. בשנים קודמות זה נעשה במייל או טופס באתר המקור. כשאני אומר "אירוע סגור בפייסבוק" אני מתכוון בסרקאזם כמובן. כל אירוע בפייסבוק הוא סגור. כדי לקבל את הזכות להרשם לאירוע אני צריך למכור את פרטיותי לעוד גוף אחד, ובמקרה זה אחד עם הסטוריה בעייתית וידועה של זליגת פרטיות, שאיננו נותן גישה למידע למי שלא מזהה את עצמו מול האתר בקוקי חד משמעי שמאפשר גם מעקב צמוד אחרי כל פעולה של אותו אדם באתר וכולי. זה נוגד את עקרונותי גם בנוגע לפרטיות וגם בנוגע לגבי פתיחות מידע ברשת (ששניהם אמורים להיות עקרונות עמותת המקור).

יחד עם זאת, דעותי על אוגוסט פנגווין לא מאוד השתנו עם השנים, ונראה שגם השנה אני לא עומד לחדש את חברותי בעמותה, אבל אני אנסה לבוא כי ההרצאות מעניינות בעיני.

המשך הרפתקאותי הבירוקרטיות (בערך): הפעם – משרד המשפטים שם קצוץ על הפרטיות שלכם וכך גם "דאן אנד ברדסטריט"

לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג'ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.

אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ'ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.

מה לא בסדר בזה?

  • הכתובת הפרטית שלי שהם מפרסמים, איננה כתובת העסק שלי כפי שרשומה ברשות המיסים, היא גם איננה הכתובת שרשומה במשרד הפנים.
  • בעזרת מספר הזהות שלי אפשר לבצע כל מיני פשעי "גניבת זהות" כמו לבצע בשמי פעולות בנק או ביטוח או בשאר מקומות, לך תדע כמה נותני שירות לא מבקשים זיהוי מעבר למספר הזהות בימינו. זה לא אמור להיות כ"כ קל, אבל לצערנו זה כן, ודנסגייד מתעלמים מזה בלי להניד עפעף.

(האמת היא שאין לי אפילו הרבה מה לכעוס בימינו על D&B כאשר דיסק מעודכן חדש של מרשם התושבים מוצא את מקומו כל כמה חודשים ברשת. אני מכיר כמה אנשים שיש להם את העותק שלו בבית, ככה בשביל הנוחות של למצוא אנשים… בשבילי יש כאן איזה גבול חוקי תחתון ואני לא מעיז להחזיק עותק שלו, אבל הפואנטה שהוא מאוד זמין. אם רק הייתי רוצה להשתמש בו או לעשות מחקר "גנאולוגי וגניקולוגי" על כל אזרח רשום במדינה.)

אבל עדיין, מדובר על זה שכתובתי הפרטית ומספר הת.ז. מפורסמים בצמוד לשמי בצורה שעכשיו שמורה בגוגל קאש. כעסתי, חיפשתי את פרטי ההתקשרות (נחשו מה, האתר קצת שבור בפיירפוקס) וכתבתי להם מכתב זועם על כך שאינם מנסים לבנות איזו שהיא שכבת הגנה בסיסית נגד קצירת המידע הנ"ל, אבל קיבלתי תשובה קרה, משפטית ומזלזלת (לדעתי) מרכזת פניות הציבור שלהם, לירון מאור-לוי ((שלצערי לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלה, אחרת הייתי מפרסם אותו פה)):

תלונתך שבסימוכין הועברה אלי לצורך טיפול והריני להשיב כדלקמן:
הצגת מידע עסקי על חברות ועסקים הינה צורך משקי חשוב ביותר ומטרתו בין היתר לאפשר לעסקים וליחידים לבצע עסקים בבטחה. לאור חשיבות זו הכיר המחוקק בצורך זה, אפשר איסוף ומסירת מידע על חברות ועסקים ואף התיר זאת באופן מוסדר במסגרת חוק נתוני אשראי.
פעולותיה ומאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט מוסדרים על פי חוק ומאפשרים לה לאסוף, לנהל ולמסור מידע אודות עוסקים וחברות. חברתנו מחזיקה לשם כך ברישיון אשר הונפק לה ממשרד המשפטים. למותר לציין, כי דן אנד ברדסטריט אינה נדרשת לקבל את הסכמתם של העוסקים והחברות כדי לאסוף או לספק מידע אודותם.

אנו תיקווה כי הינכם מבינים את הצורך ואת העובדה כי אנו פועלים במסגרת החוק ולא נוכל להיענות לדרישתך בדבר מחיקת פרטי המידע המצויים בידנו על העסק אשר ברשותך.

למרות האמור, במידה והמידע אותו אנו מספקים הינו שגוי או אינו מעודכן נשמח לקבל את הערותיך על מנת שנוכל להציגו באופן המדויק ביותר.

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.

בכבוד רב,
לירון מאור לוי
רכזת פניות הציבור
דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ
טלפון: 03-7331530
פקס: 03-7330340
:E-mail maorl@dbisrael.co.il

השארתי לה הודעה טלפונית והיא חזרה אלי אחרי כשעה וחצי או שעתיים. המכתב הוכתב ע"י סמנכ"ל המידע של D&B בשם משה ברדוגו ((שבאופן מפתיע לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלו במאגר! חבל, הייתי מפרסם גם אותו, לפחות כדי שלא תתבלבלו בטעות עם משה ברדוגו השני, שיושב עכשיו בכלא על רצח)). מסתבר שהחברה אינה עוברת על שום חוק, המאגר הוא באחריות ורשיון משרד המשפטים, רשם החברות, ואין איך לבקש הסרה מהאתר. אני חוזר שנית – אין איך לבקש להסיר או להסתיר פרטים. אלא אם אתה חברה. הפרטים של חברה בע"מ עולים כסף ולא נגלים לגוגל. הפרטים האישיים של עוסקים מורשים הם יותר אישיים אבל פחות ריווחיים, אז הם גלויים לכל דורש.

הגב' מאור-לוי היתה מאוד אדיבה איתי בטלפון, למרות שאני קצת איבדתי את קור רוחי בהתווכחי איתה. מסתבר שאני גם לא הראשון שפונה. הטענות החוזרות והנשנות שלה שכל המידע מופיע גם באתרים ממשלתיים שגויות. באתר שע"ם אפשר למצוא את חלק מהמידע על חברה או ע"מ אם יש לך את מספר הזהות שלי מראש, אבל לא יתנו לך את הרשימה המלאה או את מספר הזהות שלי לפי שמי, וגם אז זה מוגבל למספר מצומצם של מספרי ע"מ בכל בקשה ומעבר מוצלח של מבחן קאפצ'ה. גם באתר רשם החברות אי אפשר להוציא מידע מלא של עוסקים מורשים, רק מספרי ח.פ. של חברות, ורק לאחר חיפוש עם בקשת POST, כלומר שוב, לא כתובת GET קבועה וגלויה למנועי חיפוש.

נתתי לה את ההנאה מהספק, ניסיתי לפנות היום מספר פעמים אל רשם החברות טלפונית, אבל המערכת האוטומטית תמיד מפנה אותי את מערכת תאים קוליים ותמיד אני מקבל את ההודעה המדהימה כל כך של "הופנית לתא הקולי של מנוי XXXX, לצערינו אין למנוי תא קולי במערכת. שלום! (ניתוק)". אין עם מי לדבר אם לא ניגשים אישית. כרגיל.

התקשרתי למחלק עבירות מחשב במשטרה, כדי להתייעץ מה אפשר לעשות. השוטר האדיב בצד שני הסכים איתי לחלוטין שמדובר בפוטנציאל לגניבות זהות מבהיל למדי אבל אמר שאם המאגר שבידיהם חוקי וההצגה שלו חוקית אז אין לו מה לעשות, ובוודאי לא למחלקה שלו. גם אם מדובר בפעילות מונעת גניבות זהות, הדבר יטופל ע"י מפלג ההונאות הכללי ולא מחלקת עבירות מחשב. ככלל המלצתו היתה שהדרך היחידה המוצלחת לפעולה בנידון תהיה פניה לעיתונות, אבל את זה העדפתי שלא לעשות כדי לא למשוך יתר תשומת לב לעצמי ומספר הזהות שלי. שלחתי בטוויטר פניה נרגשת לכל אנשי התקשורת שמנויים על הטוויטים שלי ((כלכליסט, נענע, עידוק ולא יודע מי עוד)) מי מעוניין בסיפור על גניבות זהות וזכיתי ל0 תגובות. זה אכן מפחיד רק אותי?

עם המידע ה"מרענן" הזה פניתי חזרה אל הנהלת D&B. הסברתי להם שחבל לי שהם מחזירים לי תשובה משפטית קרה במקום להיות קצת יותר מודאגים לפרטיות שלי ושל כל העוסקים המורשים בישראל. הוספתי שהמשמעות של פרסום המידע היא נזק תדמיתי להם ונזק פוטנציאלי אישי שלי גדול פי כמה, אבל אם לא תהיה ברירה אהפוך את זה לענין ציבורי. על זה כבר קיבלתי תגובה ממשרדי עורכדין החברה. ענה לי עו"ד ניב סבר ((גם כן אין לי ת.ז. לצערי)) מחברת עו"ד מ. פירון מאבא הילל סילבר 16 ברמת גן. הוא הקליד מכתב יפה, הדפיס אותו, חתם עליו, סרק אותו ונתן לעו"ד שירי לינד ((שוב אין לי ת.ז. לצערי)) לשלוח לי PDF של הסריקה במייל (אז אני לא יכול אפילו לחתוך ממנו טקסט), אבל אספר לכם שבה ענה כי 'מרשתנו לא השיבה לך תשובה "משפטית" כמשתמע מהפניה האחרונה אליה' וכך הלאה, וכי כל המידע נמסר לפי חוק בהתאם לסעיף 33 לחוק נתוני האשראי 2002 ורשיון מידע. האיום שצורף כאן היה עדין שבעדינים:

3. כפי שידוע לך היטב, פעולותיה של מרשתינו הינן חוקיות וכאמור נעשות מכוח הרשיון שניתן לה. מרשתנו דוחה את האיום המסווה בפנייתך האחרונה אליה, לפיה תפעל באופן שיגרום לה נזק תדמיתי אם לא תסיר את פרטיך. מרשתנו תדע לעמוד על משמר זכויותיה.

יפה. פתאום אני רואה שהפכתי להיות "הלמו" וזו לא הייתה הכוונה שלי. לא אמרתי שאנסה לפגוע בתדמיתם, אמרתי שאביא את העובדות היבשות לידיעת הציבור וזה יפגע להם בתדמית לבד. אם יהיו להם אילו שהן טענות, הרי שיש לי את הגנת "אמת דיברתי", וכך עניתי (נערך כדי לחסוך את האורך). ההדגשות במקור.

צר לי מאוד שאתם (דאן אנד ברדסטריט) בוחרים להמשיך להתעלם מהבעיה שהצגתי, ומעדיפים להציג אותי כנודניק.

אינני אומר שמה שד.ב. עושים הוא לא חוקי, אך אני עדיין חש כי פרסום פרטי האישיים (מספר ת.ז. מרשות המיסים וכתובתי הפרטית שהוצלבה ממקור אחר שאינם מפרטים, אני עדיין מחכה) ללא שום פיקוח מאפשר לפושעים לפגוע בי ובכל עוסק מורשה בישראל ביתר קלות.

כיון שלא הצלחתי לעורר את אהדתכם לעובדה שדרך פרסום המידע, חוקית ככל שתהיה, מהווה סיכון אמיתי לכל עוסק מורשה בישראל שמופיע אצלכם במאגר, אני נאלץ לפנות לעתונות. ד.ב יכולים היו לנקוט באמצעים פשוטים כנהוג באתר הממשלה כמו ש.ע.מ. ורשם החברות, אבל מעדיפים לחשוף את המידע בהקלת ראש וללא התחשבות בסיכון הרב שנגרם לעוסקים המורשים שבמאגר. מבחינתם "אנחנו תואמים את החוק ואחרינו המבול". במקום לתת לי תשובה מדוע לא תגנו על הפרטים היקרים שהופקדו בידיכם, אתם מפנים אותי לעורכי דין.

אינני מאיים להוציא דיבה, אני מבטיח שלא אכפיש את שמכם, ורק אתן את הפרטים היבשים, כי לדעתי הם מספיק גרועים כמות שהם: החברה מפרסמת ללא סייג ובמרוכז את שמם, כתובתם ומספר תעודת הזהות של כל העוסקים המורשים בישראל, בצורה המופיעה בחיפוש פשוט בגוגל ומנועים אחרים. הצגת המאגר בצורה לא מוגבלת שכזו, למרות היותה כפי הנראה חוקית לחלוטין, מסכנת את העוסקים המורשים בישראל ומקילה על גניבת זהותם ע"י גורמים עוינים. אינני מנסה להגיד שיש כאן כוונה שלילית מצד החברה, אבל קשה לטעון לתמימות לאחר שהבאתי את הדבר לתשומת ליבכם וסירבתם לשנות את נוהלי פרטיות המידע באתר.

הסכימו איתי גם אנשי מחלק עבירות מחשב של המשטרה שיש כאן סיכון לא קטן לפרטיותם ונכסיהם של האנשים עקב חשיפת המידע, אבל ידיהם קשורות והם המליצו לי בעצמם על פניה לעתונות. נראה שאינכם מתירים לי ברירה. אם יגרם לכם מכך נזק תדמיתי, הרי שזה לא בשל הוצאת דיבה אלא אך ורק בשל חוסר ההתחשבות שלכם בפרטיות והרגישות של המידע עליו אתם מופקדים.

לצערי עורך הדין היחידי שאני מכיר שהייתי רוצה שייצג אותי אם יקרה משהו, התנהג איתי לפני כמה חודשים בצורה לא ראויה ולכן אין מצב שאפנה אליו. למרות זאת, הנה אני מפרסם את זה. אם מישהו מכם מכיר עיתונאי שרוצה לרוץ עם הסיפור, איך משרד המשפטים נותן אישור וD&B מצליבים מידע נוסף ומפרסמים בלי הגנת פרטיות בסיסית, אני אשמח לחלוק איתו את הנוסחים המלאים של כל המכתבים והקלטות של השיחות. אני מעדיף ששמי לא יוזכר בכתבה אבל אחרי שאני לוחץ כאן על כפתור הפרסום בבלוג כנראה שכבר לא תהיה לזה משמעות רבה מדי.

לכל העוסקים המורשים שקוראים – תתחילו לבדוק פעמיים בחודש את כל המוסדות הפיננסיים שמחזיקים את כספכם מעכשיו. בכלל זה קרנות השתלמות, נאמנות, ביטוחים וכך הלאה.

החזיקו לי אצבעות. אין לי כסף וראש לחטוף עכשיו תביעה, אפילו אם היא חסרת בסיס לחלוטין. יותר זול בשבילם הרי לתקן את אתר האינטרנט מאשר לשלח בי את משרד עו"ד פירון בבית המשפט, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק על זה.

עמלות הבנקים החדשות – כמה כמה?

שישה שקלים ותשעים אגורות | רויטל סלומון, הפוסט הזה קפץ לי היום ברידר והפתיע אותי. לפני שלושה ימים הייתי בבנק (אוצר החייל) ושם נאמר לי כי עמלת פקיד היא חמישה שקלים ולא שבעה. הטעית הציבור?

על כל פנים, מעטפת הפקדה עולה בין 5-7 ש"ח, ומכילה נדמה לי עד 5 המחאות, אבל אם הסניף פתוח אז בפנים יש אוטומט שמקבל ב2.5 ש"ח (עדיין שערוריתי) עד 18 המחאות, אבל מי באמת רוצה לצבור כ"כ הרבה המחאות לפני הפקדה?

מי לעזאזל אישר את השטות הזו, שמי שהכי נדפקים הם השכבות של הזקנים או העוורים או העניים שאין להם גישה או שפה משותפת עם האינטרנט או המכשירים האוטומטיים, וחייבים את עזרת הפקיד? זה נגיד בנק ישראל? מישהו באוצר? הרשות להגבלים עסקיים? העובדה היא שכל הנהלות הבנקים חתמו ואישרו את הרפורמה המרושעת הזאת בלי להניד עפעף. אין שם למעלה כבר לאף אחד ראיה קדימה לבדוק איזה חתך מהלקוחות יחטוף את המכה על גבו, או את הרגישות החברתית לעשות משהו בנידון. יש לי הרגשה שבאיזשהוא שלב מישהו יצעק ומשהו ישתנה אבל לא הרבה. לא באמת.