דיבה, ספק וחילונות

עד כמה שחוקי ההגנה מלשון הרע בארץ בעייתיים, באנגליה הם מנוצלים לרעה עוד יותר. כמו שחץ העיר השבוע, הקרקע מתחממת, ומלבד תביעות הדיבה של הכירופרקטים נגד סינג עפות כאלו נוספות, וכמובן שהאתאיסטים לא נשארים חייבים ותובעים חזרה כדי לא לצאת פראיירים. זה עצוב שזה המצב, אבל לשיפור המצב נכנסים הספקנים ואומרים את מילתם.

ראשית מצאתי סרטון חביב של רבקה ווטסון (סקפצ'יק, SGU ועוד מקומות למי שלא מכיר) שעוזרת למשמיציה ביוטיוב למצוא עוד אספקטים של תווי פניה לצחוק עליהם כי ככל שהם יורדים יותר על חצוניותה היא יודעת שהטיעונים שלה יותר נכונים וקשים לערעור. רבקה היא אמריקנית שכרגע מתגוררת בלונדון, והשבוע גם ראיינה יבוא זר אחר, טים מינצ'ין האוסטראלי, שהתמקם בשנים האחרונות בלונדון והשתתף בערב "הדיבה הגדולה" ביום ראשון, שם כולם השמיצו את כולם כדי לרדת על כמה העולם של תביעות הדיבה יצא משליטה. הערב צולם ל-BBC ומשלב את קהל הנפגעים הראשי (קומיקאים, מדענים ואתאיסטים) בצורה שנשמעת מרתקת.

עוד ראיונות מוצלחים בנושא מאחורי הקלעים של המופע יופיעו בבלוג סקפצ'יק בהמשך השבוע, שווה לעקוב למי שמעונין.

משפט המפתח של מינצ'ין: "I get turned on by shit that makes sense" 🙂

[audio:http://media.libsyn.com/media/skepchick/The_Big_Libel_Gig__Simon_Singh_Ariane_Sherine_Tim_Minchin_Tracey_Brown_Richard_Wiseman.mp3]

אגב, אם אני כבר מזכיר אתאיסטים וספקנים באותו המשפט, אני רוצה להעיר שהמונחים אינם בהכרח מקבילים. בעבר חשבתי שאי אפשר לחשוב ברצינות על העולם במשקפיים ספקניות ולא להגיע למסקנה שהעולם הוא מטריאליסטי לחלוטין ואין שום ישיות רוחניות, אנרגיות ניואייג'יות ואלוהות, שני הדברים נראו לי די צמודים, אבל אני מסוגל לקבל שיש אנשים עם ראיית עולם ספקנית שעדיין מאמינים באקסיומה או שתיים שאינן מדעיות (ראו ערך חץ בן-חמו, אמא תרזה ואחרים) וכמובן אפשר למצוא מליונים של אתאיסטים שאינם ספקנים, ביניהם אני סופר הרבה ליברטרים ואוביקטיביסטים שקשה לי להתחבר לדעותיהם הפוליטיות הבעיתיות, ואולי בראשם ביל מאהר, איש מצחיק ובעל התבוננות בריאה על המון דברים, אבל מצד שני טמבל שמתנגד לרפואה ציבורית, חיסונים ושאר נושאים אופנתיים בשוק הרעיונות האמריקני. אפשר להיות רק אחד מהם או שניהם או אף אחד מהם אני מניח, אבל זה משאיר בפה טעם של חוסר בשבילי. חוסר נוחות.

מטילי הספק

בזכות תכנית הטלוויזיה הציבורית Nova Science Now עלה החוקר מארק רות' על פריצת דרך טיפולית לבני אדם שאולי יום אחד תוביל ליכולת האמיתית להקפיא אנשים ל"תרדמת חורף" ממושכת שלא פוגעת ברקמות ונוירונים. הרעיונות שלו מאוד מרגשים וההתלהבות של כמעט כל חוקר שעולה על הבמה ב-TED מורגשת. עוד חידה פוצחה, עוד הנחה הופרכה, עוד תאוריה הוכחה או שעוד דיעה התהפכה, אנחנו חייבים להודות שאנחנו בתקופה מקסימה של גילויים, הודות לקפיצות הדרך שכבר קרו לפנינו, והודות לתקשורת המשופרת שבין האנשים לספר על הגילויים האלו.

בין מידע לגילויים, הזכרתי כבר כמה פעמים את ההתמכרות שלי למידע ואת אי היכולת לעמוד בשטף הידע הנהדר שמצטבר וממלא ונשפך, דורס לי זמן אישי, מנסה להשתלט על שעות העירנות שלי ולפעמים דורס אפילו את היכולת לעשות משהו מועיל על המידע (למשל, לעבוד 🙂 ) אבל אני מניח שזה מאבק אבוד כי הבעיה תחריף, אני אצטרך יום אחד להכיר בעובדה שאי אפשר לעמוד בקצב, ולאחרונה אני מנסה בכ"ז להתמקד בדברים לפי סדר חשיבות כלשהוא. בין השאר מטרידה אותי העובדה שיש אנשים שחייהם מלאים בשטויות במקום בדברים בעלי טעם. טלנובלות ותתי-תרבות, אמונות תפלות או אלימות ורוע הם כולם מצבים שבהם המוח האנושי שלנו מחפש חזרתיות שלא באמת קיימת או קונפליקטים כדי שיהיו לו מצבים לפתור. לא עדיף בעיני כולם שבמקום למצוא קונפליקט אלים, או לייצר ולפתור אותו, יהיו מוחות של ילדים ומבוגרים עסוקים בפתרון חידות כמו הבנה של אמנות, יצירתה, או המצאות ומחקר מדעי? אני חושב שהמוח שלנו רעב ללמוד ולייצר, ככה האבולוציה דאגה לכך שהוא ישמור עלינו ויקדם אותנו, הבעיה היא כשאנחנו מאכילים אותו בזבל במקום בדברים טובים.

ובכלל, אמונות תפלות יכולות להרוג אותך.

לכן התכנסה אתמול בלילה חבורת ספקנים בבר זולה בינוני בחיפה, ושמעה את הרצאתו של רועי צזנה על תעתועי המוח, ועד כמה קל להכשילו ולהפליאו. הרצאה שהיתה שליש מופע קסמים, שליש מדע ושליש הסתחבקות עם החבורה שבחדר, והתגלתה כדבר הנכון במקום הנכון – ספקנים בטבעם הם לא ספקנים מקצועניים עד לא יכירו קצת את הרקע והכלים. ההרגשה שמשהו לא בהכרח נכון רק כי הוא טענה מסמכות זו התחלה יפה אבל צריך לעבות אותה בידע ועובדות, וצריך לראות בצורה בלתי אמצעית איך טובים ממך עלולים לפול בפח. וכאן אני חוזר לעניין התקשורת בין כל החושבים. טוב שיש בלוגים, טוב שיש עכשיו כבר שני פודקאסטים ("ספק סביר" ובמידה מסוימת "עושים הסטוריה") ועוד מעט יותר (הודעה בקרוב). טוב שיש פגישות ואמן שזה ימשיך ויגדל לקהילה שתשפיע במאבקים שנכונים לנו בדרך, אם זה על זכויות אדם, זכויות דיגיטליות ונושאים הנוגעים לחינוך הנוער, אני רואה את הקהילה הזו בתור המקום נכון לשמור על השפיות של התפר המתפורר שבין טכנולוגיה, מסורת וחברה. זו שליחות מדעית ואקדמית, אבל זו גם שליחות להכין את החברה לבאות ולמעשה גם להתמודד עם ההווה. זו הסיבה לקיומו של לינק ה"קלט" בראש הבלוג, וזו הסיבה שרמזתי כבר לכמה מחברי שאני חושב שהקריירה הבאה שלי היא בחינוך. אני מקווה שאצליח לעשות לאחרים כיף מלימוד ספונטאני ועצמי שהייתי צריך לגלות מחדש, בניגוד לאיכס שגרמה לי מערכת החינוך בצעירותי.

המסר שלי הוא כרגיל – אל תקחו דברים כנתון, הצליבו מקורות מידע, וזכרו שכולם נופלים בפחים, אפילו מדענים אבל במיוחד סוכנויות חדשות מסחריות.

זרמים בראש

אני מנסה בכל מאודי לארגן דברים לצורה של סדר יום והגעה למטרות אבל זה לא עובד. איש נחמד אחד משדר לי ממקום מושבו את אוניברסיטת הסינגולריטי בזמן אמת, מספר לי על מכונות להדפסת איברים חלופיים שמופיעות בשוק, ואני חייב לשאול – האם עוד 10-20 שנה ידפיסו אנשים? יצורים שלמים? חיות מחמד שמועתקות מהעולם האמיתי או אולי כאלו שיתוכננו במיוחד? ואם בכר תכנון תבוני, מה לגבי אברי חילוף טובים יותר מהמקור? עורקים שלא נסתמים בפלאק, פרוסטטה שלא מפסיקה לעבוד? מה לגבי סחוס שלא נשחק, עצמות שנשברות פחות, וכמובן איברים משופרים למיניהם שהטבע לא השכיל ליצור עדיין בצורה אופטימלית?

בינתיים קלינגר שולח בקשה להשתתפות בסקר מעניין על כיבוד זכויות קנין רוחני, כמה שעות אחרי שראיתי את קורי דוקטורוב נותן הרצאה מעודכנת ומוצלחת על DRM (אין חדשות למי שמבין את הנושא ובעיותיו אבל משום מה קורי עונד iPod לאורך כל ההרצאה כמעיין פרסומת סמויה לאחד מהמכשירים הכי מושמצים ע"י תעשיית ה-DRM, מה הדפק?!). בטוויטים אחרים הוא שולח אותנו לניתוח שלו לבעיות הגלומות ב-ACTA, ולשיחה איתו בנושא, שם גיליתי שבקשת חופש מידע בנושא הוגשה ונחסמה ע"י ממשל אובמה על בסיס "בטחון לאומי". אם תעשיית ההקלטות וההפקות הצליחה לחדור כ"כ עמוק למסדרונות השלטון זה מצב מדאיג…

ובלי קשר מחייב לפוליטיקה של חדרים חשוכים, אם מישהו תהה למה חושך מוציא רוע ופחדים ואור מפיג אותם קצת, הנה מחקר מענין שיצא בנושא.

אבל עשיתי טעותי ולא כיביתי את הטוויטי. בינתיים מיה שולחת אותי להרצאה המעניינת של טמפל גרנדין על הקשת האוטיסטית, ADD ובעלי חיים, שהתקשרה בצורה מעניינת להרצאה המרתקת של הנרי מרקהאם על "בלו-בריין" ונגעה בנושאים דומים, שראיתי סוף-סוף אתמול אחרי שחיכתה הרבה זמן בתור בסבלנות. אגב עוד קוריוז מוח, השבוע הודיעו שניסויים ראשונים בהשתלת מוח עוברים בהצלחה. אני מקווה שאפשר יהיה לעשות גיבוי בקרוב, כי אחרת יאכלו אותנו חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.

אח"כ הגעתי לאתר "מסבירים", תשובה מבריקה לעליבות קמפיין מסבירים של משרד האיומים של דני וליברמן שבילבלה אפילו את כתבי רויטרז. עדכון: האתר הביא ליולי אדלשטיין את הסעיף, ומתוקף סמכותו במדינה טוטאליטארית שלא מאפשרת ביטוי, ביקורת וסאטירה הוא מחפש להעיף את האתר מהרשת. ווינט ורוני סופר מסייעים לו כשהם מכנים את האתר השמאלני "אנטי ישראלי". אני את רוני סופר מחקתי. חורימבה חופר באתר של אדלשטיין וטוען (כנראה בצדק, לא טרחתי) שכולו גללי גמלים.

בין לבין כותבת רויטל על מחיקת לינקים ישנים בדלישס. אני שואל למה לעזאזל? אין יותר זנב ארוך של אנשים שיגלו תגליות? זה כמו לזרוק ספרים מהספריה כשאין לך בעיה של מקום על המדפים. זה גם לוותר על חלק הפרסונה המקוונת שלך! לפני 10 שנים טען דבורק בטור על ספרים אלקטרוניים, שאחת הסיבות לכך שספרים ישארו על המדפים היא שאנשים אוהבים שנכנסים אליהם הביתה ומסתכלים מה יש להם על המדף, זה מעין עקרון הכבדה כזה של לתת תאנשים למדוד אותך לפי מה שאתה יודע או מתיימר לדעת. אבל אנשים המירו את סמלי הסטאטוס האלו בסמלי סטאטוס מקוונים (הלינק הוא להרצאה מעניינת על זה נתנה לפני שנה ג'ודי דונאת' בכנס צ'ייס). רויטל, תחשבי איך משפיעה על תדמיתך העובדה שbash.org ימצא ע"י מבקרים אקראיים בענן סימניות הדלישס שלך. מה אולי תפסידי אם הם לא ימצאו אותו שם?

וכל זה בתוך זרם של הסחות מעניינות אחרות, הרצאות, חדשות על תערוכות שקורות עכשיו או בעתיד, וסרט אחד שבלי סיבה מוסברת גרם לי לצחוק עד חנק כמו שלא צחקתי שנים.

וכל זה ועוד מציף אותי מכיוון מיילים מהחברים ומהטוויטר הארור, אני כבר לא מדבר על זה שיותר מחודשיים כמעט ולא פתחתי את הגוגל רידר שלי. אני חושב שיש לי בעיה. יש מכון גמילה למכורי חשיבה ולמידה?

אינטנטן!

כמה טוב שיש תקשורת! בשבוע שעבר הצטלמתי לרשיון בעמדה שמופעלת ע"י מרמנת, ביררתי ברישויפון של משרד התקשורת (מופעל נדמה לי ע"י טלדור) מתי יגיע לתא הדואר שלי הרשיון והופניתי למרכז ההנפקה הארצי (דפוס בארי) ששמחו לספר לי שהרשיון נשלח אלי בדואר לכתובת הבית (מאיפה להם?!) במקום לתא הדואר. אם הוא לא יגיע תוך שבועיים (ואני מבטיח לכם שמנסיוני הוא לא יגיע), אני יכול לבקש מהם שישלחו אחד נוסף, הפעם לתא הדואר. טוב שהמאגר הביומטרי של משרד התחבורה בידיים טובות. הרבה ידיים.

אבל זה לא השיא של הבוקר…

שעה אחרי, קיבלתי עכשיו טלפון ספאם ממספר בלתי מזוהה (חשבתי שזה לא חוקי?) – על הקו היתה כרמית ג'אן מ"אנשים ונמרים" כדי לספר לי שהשנה הם מארגנים את כנס איגוד האינטרנט הבא עלינו כאיסתרא בלגינא (שוב באיירפורט סיטי 'עיר ללא תח"צ' רק שלשם שינוי יהיה שאטל מיוחד, אבל הכנס עם פחות תוכן מעניין משנה שעברה). כרמית ניסתה לקחת ממני כרטיס אשראי אבל הסברתי שאני עסוק ואני אעשה את זה אח"כ באתר של ISOC. "אבל הרישום הוא דרכי" היא אומרת לי. "אני יכולה לשלוח לך את הפרטים וטופס רישום בדואל?". הא, הספאמר המנומס שקיבל את פרטי מאיגוד האינטרנט לא יעיז לספאמפם לי את המייל לפני שיטריד אותי בטלפון. "לא צריך, תודה" אני אומר, "כבר קיבלתי מעטפת נייר בלתי ממוחזר בדואר ובתוכה הזמנה מפלאסטיק אי-קולוגי ואי-נטרנטי מזן משובח", ומוסיף "אבל אם אני ארצה להרשם אני בטוח שיש איזה טופס באתר הכנס…".

אך קרמיט בשלה "לא, לא, ההרשמה זה דרכי, תחזור אלי בטלפון" – "אין הרשמה באתר?" – "ההרשמה זה דרכינו השנה" – "דרכינו זה רק בטלפון או שיש טופס מקוון?" – "אתה נרשם אצלי, אתה רוצה לתת לי את הכרטיס אשראי?" – "לא, אני מעדיף דרך האתר" -"אין, יש טופס שאני עכשיו שולחת לך במייל" – "טוב, אני אסתכל אח"כ, אני עסוק כרגע".

במייל חיכתה לי הודעה תוך שניות, התעלמתי ממנה לרגע והלכתי לאתר איזוק, ואכן יש שם טופס מוצפן כרגיל במפתח חזק כמו שרימון אוהב, פירוט הרצאות וכל מה שאדם מהיישוב רוצה כדי להרשם לכנס. אז מה הקטע? חזרתי למייל ומצאתי מכתב עם טקסט שיווקי ברמה סגנונית של חוברות הפרסומות של כא"ל, מיושר לשמאל ואז FULL ואז ימין ואז ממורכז, המכתב מתנצל שבשל חוק הספאם אני צריך להרשם כדי שיוכלו לזבלני בעתיד (הלינק הולך לאתר נמרים וזבלנים) ובהמשך מצורף קובץ. ועוד אחד. ועוד אחד. סה"כ שלושה קבצי JPG וקובץ וורד במשקל כולל 900K, לא פחות. כל מרקומיסט מתחיל יודע שהיום נותנים לינקים במקום אטאצ'ים אבל מילא. האם הוורד הוא טופס ההרשמה? לא, זה טופס הרשמה לחברות שרוצות לשלוח את העובדים שלהן, הטופס אמור להיות מועבר בפאקס "עם דף עם לוגו החברה", כי כולם יודעים שזה קשה לזיוף כמו חתימה דיגיטאלית…

אז מה בשלושת הJPGים? ובכן שניים הם תוכנית הכנס (למי אכפת מעיוורים?) והשלישי הוא טופס ההרשמה שאני מתבקש למלא עם פרטי האשראי ולשלוח (כן כן!) בפאקס. או במייל (לא מוצפן) ודרך אגב יש גם את האתר של איזוק, כי קשה להמשיך להכחיש שהוא קיים. הניחוש שלי הוא שהם מרוויחים אחוזון על כל אחד שנרשם דרכם אבל לא מי שנרשם דרך אתר האיגוד. יש להם בעיה אם ככה, כי האיגוד נותן להרשם בטופס מאובטח ישירות למסד נתונים במקום לדקלם את הכרטיס בטלפון למישהיא שהרגע צילצלה אלי ממספר לא מזוהה.

אאוץ'. רימון צחק בעצמו באסיפה שהפאקסים מככבים אבל מה שקורה כאן זה שנשכרה חברה חיצונית שאיבדה גובה ונראה לי שאיננה יודעת יותר איך לארגן כנס במאה ה-21, ומעולם לא הבינה חצי דבר בפרטיות לקוחותיה. הסנדלר הלך יחף בשנה שעברה והשנה אני חושב שאני אנסה למצוא עבודה לאותו היום במקום לצפות בשידור החוזר.

ביומטרית, יהודית ודמוקרטית?

בעקבות הפוסט הקודם על משרד הרישוי ובעקבות זה ששמי צץ בכתבה ב"הארץ", שוב קיבלתי גל שאלות בבלוג ובפרטי – מה נשתנה עם המאגר? למה אני נטפל פתאום למשרד התחבורה? האם אני לא פרנואיד סתם?

biometric birthdayובכן נתחיל מזה שידוע לכולם עד כמה המידע שלכם גלוי וזמין. אם זה רשימות הוצל"פ ומרשם התושבים באימיול, אם זה רשימות דאנסגייד לעצמאים, אם זה רשימת בעלי הכלבים במשרד החקלאות, ועוד ועוד. הוא גלוי למשרדי ממשלה, למשטרה, לפושעים, לרמאים, למראיינים אתכם לעבודה, לחברות הביטוח, לבנק המשכנתאות, לילדים של השכנים, לשכן הפסיכופט מלמעלה שלא אישרתם לו לסגר מרפסת בשנה שעברה ולעוד גורמים שאתם לא חושבים עליהם.

נמשיך מזה שכל מאגר מידע חדש מחליש את איכות המאגרים הפרטיים הקודמים מבחינת הפרטיות שלכם, כי כל אחד מהם שזמין למישהו או דולף וזמין לכולם פירושו ששני מאגרים אחרים הם למעשה מיותרים ומהווים עותק יתיר של המידע – מספר העוסק המורשה שלי הוא גם מספר חבר קופ"ח, והוא גם מספר האישור לקניות טלפוניות עם כרטיס האשראי שלי, או הקוד המוקלד כשרוצים לקנות איתו דלק בתחנות הדלק, או להזדהות איתו לחברת הכבלים שלי בטלפון. הוא גם מספר הזהות שלי כשמתקשרים לקבל שירות במשרדי ממשלה.

נמשיך מזה שמאגר ביומטרי לא קיים בהרבה מקומות בעולם. אולי חלקי, אולי התנדבותי, אולי רק למחזיקי רשיון כלי יריה או רשיון טיס או פושעים, אבל לא מקיף לכולם וחובה. את הרשימה היותר מדויקת אספה ד"ר ברזילי-נהון לפני כחצי שנה.

האם נכון וצודק לאפשר לגורמים חיצוניים לעקוב אחריכם? אף אחד לא עצר כמעט לשאול את עצמו, אבל בכל מקום שאתם מטיילים על סלולארי דלוק (או אפילו "מכובה" עם הסוללה במכשיר), המפעיל הסלולארי יודע איפה אתם, שומר עליכם את המידע הזה ומאפשר למשטרה לשלוף את המידע מאוחר יותר (לפי חוק "נתוני תקשורת"). אפשר לקנות טוקמן אבל באיזה מחיר לדקה? פי שלוש עד פי ארבע! חברות התח"צ בתל אביב מבקשים מכם את השם ומספר הזהות כדי לקבל כרטיס נסיעה. אפשר לבקש כרטיס אלמוני אבל אז לא תקבלו הנחות לסטודנטים/ותיקים/נכים.

אבל גם עם טוקמן אפשר לנחש מי אתם לפי האנשים שאתם מתקשרים אליהם או נפגשים איתם, ועדיין יודעים איפה וכמה אתם נוסעים, אז אפשר לנחש מי אתם בסופו של דבר. בדיוק כמו שתוכלו לפתוח פייסבוק בשם בדוי אבל כל מי שקצת מכיר אתכם יוכל לזהות אתכם לפי טביעת האצבע החברתית שלכם. לאחרונה גיליתי את השרות המצוין של איתורן לחיווי לחץ הכבישים של גוש דן בזמן אמיתי, אבל ברור לי שזה אומר שמה שחשבתי על המנגנון שלהם – דימינתי אותו עוקב אחרי האוטו רק אם הופעלה האזעקה או שהבעלים ביקש להפעיל אותו ברחוק – בעצם עובד כל הזמן ומדווח. מאוחר יותר הבנתי משאלות ששאלתי שהרבה בעלי ציי רכב מעונינים לדעת איפה המכוניות או באילו מהירויות הן נוסעות, מה שגורם לזה שבוסים מרגלים, לטוב או לרע, אחרי עובדים שלהם גם אחרי שעות העבודה. כמו שציינתי לפני שבוע בפוסט אחר, רשת המצלמות שיותקנו בכל הארץ בעצם ישאירו את זכות ההסתתרות אולי רק לחברי כתות שיחביאו אחד את השני ביישובים קהילתיים שייתנגדו לתוכנית המצלמות.

אמרתי "זכות ההסתתרות", כלומר כל זה נכון אם אתם רוצים להעלם. ולמה תרצו להעלם? כתבה מסופ"ש האחרון טוענת שבעיקר בשביל לחמוק מחובות כלכליים, חובות משפחתיים (סירוב גט). האם רחוק היום שבו סתם אזרחים מהשורה ירצו את הזכות כדי לשמור על חופש הביטוי? אם המשטרה מתחילה לבצע חיפושים אקראיים ללא עילה בכליהם של אנשים, למה לא בחייהם? כמו שכתבתי פה בעבר, אנשים עלולים להיות חשודים רק בגלל מערכות סטטיסטיות-היוריסטיות אוטומטיות תוך חודשים ספורים אם המצב הנוכחי ימשך.

אבל הממשלה שלנו לא אחראית מספיק לעצור את זה. למה אני בטוח? כי השר היחידי שאכפת לו מהנושא ועוד כעשרה חברי כנסת שקראו את ההצעות האלו לא ענו לי. כי מאגרים ממשיכים לדלוף. כי המשטרה לא יודעת להתעסק עם מידע. כי המחוקקים רצים היום לייצר גם חתימה אלקטורנית שבה הממשלה היא גם מגריל המפתח הסודי שלכם, גם החותם עליו וגם הגורם הבודק. כי הם ממהרים לעשות את זה כי כמו שאמר שטרית בועדה שיום, לפי החוזה עם HP הם ישלמו מכספי המיסים שלנו קנס של 350 מליון ש"ח (כן כן!) אם הם מתחילים את ההנפקה באיחור. אז יאללה יאלה, תנו את הפרטיות כי זו הדרך היותר זולה כרגע.

מחרתיים יתקיים דיון במאגר הביומטרי במכון המחקר הישראלי לדמוקרטיה, מצד תומכי החוק יגיעו היועץ יורם אורן וחברים, ומצד המשטרה יגיעו ראש מז"פ, ועוד משפטנים ואנשים שונים. מה יועלה שם? ובכן הבעיות של החקיקה הנמהרת מדי – את זה נשאיר בצד. הבעיות בחוק הן אי המידתיות, העובדה שלא ברור אילו מערכי אבטחה יהיו מסביבו, איך אפשר בכלל לאבטח מאגר שישמש לטענתם פקידים באלפי עמדות, ועמדות לשירות עצמי. איך נכנס לענין מאגר משרד התחבורה, מי חתם על חוזה שמשלם קנס של מאות מליונים לחברת HP על כלום, איזה אבטחה יש על הכרטיסים החכמים (יהיה RFID או לא, אפילו את זה לא אמרו לנו), ועוד כהנה שאלות מעניינות. אם יש לכם רעיונות שהייתם רוצים שנשאל, אתם מוזמנים לשלוח לי בפרטי או כאן בבלוג.

אמנת ACTA נחשפת כהרחבה בינלאומית של חוקי קופירייט

אם למישהו עוד היה ספק עד כמה רחוק יגיעו זרועותיו של ההון להשפיע על השילטון: דלף אתמול בבלוג של מייקל גייסט שבאמנה בינלאומית נגד זיוף הוכנסו כמה וכמה סעיפים דרקוניים להחריד למניעת עבירות העתקה. הנה הפרשנות מבוינגבוינג:

  • ספקי שירות יחויבו לנטר כל חומר שיועלה ע"י משתמשים כדי לוודא אם יש בו משום עבירה על חוקי הקופירייט – זה אומר ששירותים כמו פליקר, יוטיוב, ובלוגיות כמו בלוגלי, ישרא וכולי יסגרו מהר מאוד כשיתברר שזה לא רווחי להחזיק צבא עורכי דין כדי לוודא את האכיפה.
  • ספק אינטרנט שנמסר לו שמשתמש שלו עובר על החוק מחויב לנתק אותו מיד, מה שאומר שאותו אדם וכל משפחתו יהיו מנועים מלגשת למידע חיוני לחינוך, בריאות ושירותים בסיסיים אחרים, ללא משפט ובירור.
  • כל העולם צריך לאמץ את המדיניות האמריקנית של "הודעה והורדה" ללא בירור ומשפט, מה שאומר למעשה צנזורה קלה ע"י לחיצה קלה על כפתור "עבירת קופירייט"
  • חובה על כל המדינות החתומות לאכוף DRM – אסור לנסות לפצח אותו ולהעתיק את החומר המוגן אפילו אם אתה היוצר שלו! זה אומר גם שאסור לתרגם את החומר לפורמט אחר כדי לעזור לאנשים עם מוגבלויות וכולי.

בוינגבוינג מפוחדים או שבחרו בכוונה בטון מוגזם, אבל אני לא חושב שהמצב עד כדי כך גרוע, כי לא ברור שכל המדינות יהיו מוכנות לחתום על ההסכם, ולא ברור שהוא יהיה חוקי או בר יישום בכלל. הבעיה היא שאין לי מושג באמת עד כמה מחייבות אמנות עם סעיפים כאלו, והאם ישראל מחויבת לזה וכולי. מה שבטוח הוא שזה צעד בכיוון מאוד גרוע מבחינת זכויות המשתמשים וגם זכויות היוצרים, וזה הופך את זכויות המפיצים למשהו שדורס כבר זכויות פרט (כולל פרטיות וחופש הדיבור) ברמות חדשות של עוצמה. מפחיד ומטריד מאוד.

דעות חמורות נוספות מפרסם ה-EFF ומקביליו באוסטרליה וניו-זילנד, הנה סקירה של IDG, האפינגטון ואחרים. בוודאי יצוצו עוד בשעות והימים הקרובים. תודה לקשבינו שי שהביא את הידיעה לשולחן המערכת 🙂

כאמור, ההדלפה הראשונה על הענין הגיעה ממייקל גייסט, פרופסור למשפטים בקנדה שהנהיג שם את המאבק בחוק הDMCA הבעייתי. אפשר למצוא בערוץ בליפ.טיוי שלו המון חומר מעניין כדי להבין למה קופירייט זה דבר חשוב מחד אבל מסוכן מאידך וחשוב לשמור על האיזון בחוק, אני מציע לכל המעוניינים את הסרט "למה קופירייט", אם יש לכם 55 דקות פנויות.