כשהייתי בן 5, חטפתי בגן חזרת. לא היו אז חיסונים בארץ, הורים פשוט וידאו שילדים יחטפו את המחלה הנוראית הזו בגיל צעיר ככל האפשר, כדי שיהיו מחוסנים. למעשה בן של חברה של אימי, בגיל בר-מצווה, לא נדבק עדיין, ואחד מזכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי היה איך שנתנו לי גלידה שוקו וניל בגביע וופל ודרשו שאלקק ואתן גם לשגיב. אני עוד התווכחתי כי בתור ילד טוב למדתי כבר לפני גן חובה שלא מלקקים מאותה הגלידה אם חולים, אבל הסבירו לי שזה בסדר וזה בכוונה. שגיב כבר בן 13 ואם לא תהיה לו חזרת עכשיו, זה יהיה לו מסוכן לחלות רק בגיל מאוחר יותר. במרוצת השנים שמעתי שאבי בגיל העשרה חטף חזרת וסבא הצטווה להתרחק מהבית לשבועיים לפחות כי לא נדבק במחלה בילדותו. הסבא היקה שלי לא אהב לישון מחוץ למיטה הרגילה שלו וחזר כבר אחרי שבוע. למרות שאבי כבר לא היה חולה והבית אוורר והוחלפו הסדינים, סבא נדבק, וכיוון שלא היה צעיר הוירוס תקף אותו בצורה מאוד אגרסיבית. מאיש שרירים ספורטיבי (היו לו מקבילים ומתח בגינה שהיה מתאמן עליהם הרבה, מספרים לי), הוא הפך להיות אסטמתי שברירי, וככה הכרתי אותו כילד.
היום שלחה לי ד"ר לנדסמן, חובבת המגפות, לינק לסיפור האחרון בסאגה של מתנגדי החיסונים. לא מספיק לא לחסן את הילדים בחיידק מוחלש ולא מידבק, למה לא נחזור לימי קדם ונדביק אותם בחיידק החי? אבל כאן לא מדובר בקפיצה לשכנים להחליף ליקוק על גלידת שטראוס עתיקה, כאן מדובר בהתארגנות פייסבוק ומישלוח חיידקים חיים בדואר! בצורה שמסכנת גם את עובדי רשות הדואר ומהווה עבירה של ממש על החוק. למעשה ההבדל היחידי, לפי כותב הפוסט ההוא, בין הנוהג החדש לביוטרוריזם זו הכוונה, וכאן מודגם יפה הפתגם כי "הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות". אם לא ראיתם את ההרצאה של קרן בכנס אייקון, אני מקווה בחום שהיא תעלה בקרוב ליוטיוב או משהו. מפחיד ממש מה שלומדים שם.
עדכון: רועי צזנה ניגש לנושא בסגנונו הרגיל והפיל אחריות על אישתו (הדמיונית…). אני מתאר לי שבהמשך לוטם וקרן יוסיפו לנו חוכמה, אני אעדכן לינקים כשיהיו. בינתיים למדתי שגם בארץ מתארגנות מסיבות כאלו, אבל לשמחתי עוד לא ידוע על משלוח וירוסים בדואר. אני בטוח שזה יגיע.
אנחנו מקימים בימים אלו אתר ישראלי של "רפואה מבוססת מדע", בדומה ל-SBM האמריקני. אם יש לכם מה לתרום או מכירים מישהו שיתאים לכתוב שם ערכי ויקי או מאמרים, אנא הפנו אלי. תודה מראש!
כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:
אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.
הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה "נאו" שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג'ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.
לפרידמן יש עובדות נכונות (למשל, רב הרפואה והפרמקולוגיה המדעית המודרנית פותחה במערב הקפיטליסטי ולא במזרח) אבל לפחות הנחת יסוד אחת בעייתית – בהסתמך על ההיסטוריה אין שיטה יותר טובה לשגשוג.
יש לי שלוש תשובות לזה – הראשונה היא שבעוד שזו הנחה יחסית נכונה, השיטה הנוכחית מובילה יותר לצמיחה מאשר לשגשוג, וצמיחה ללא גבולות היא בלתי אפשרית בטווח הארוך ומסוכנת בטווח הבינוני (אם לא המיידי, במצב האקלים).
השניה היא שההיסטוריה (של ההווה) היא לא מה שהיה פעם. לא משנה אם אתם מאמינים שהסינגולריות קרבה או לא, העובדה היא שכוח מכונות מחליף כוח אנשים זול ואף בינוני, או לפחות מאוד מוריד את ערכו ומשכורתו. אפשר לייצר יותר אוכל, ביגוד ואנרגיה ע"י פחות ידיים עובדות. יש מספיק מזון להאכיל את כולם אבל לא מספיק מקומות עבודה, ואנשים מתים ללא צורך ברעב ומחלות. ד"ר משה צוקרמן שאל אותנו פעם בשיעור מתי התחיל העידן המודרני. האם בהצלחת בנית המטוס? החשמל? מנוע הקיטור והמכונות? המהפכה הצרפתית? לטענתו, אם אפשר היה למתוח קו כלשהו ולהגדיר שהתחיל עידן חדש, זה היה אי שם בשנות הארבעים של המאה שעברה, תוך כדי או אחרי מלה"ע השניה, הנקודה שבה המין האנושי החזיק ביד את כל הכלים והמשאבים הדרושים לכך שאף אדם לא יאלץ יותר למות ברעב אי פעם. למרות זאת, הנה אנחנו כאן, 70 שנה אחרי, וישנם אנשים רעבים ללחם בעולם הראשון, כולל אצלנו כאן בארץ.
השלישית היא שזה שקפיטליזם היא אולי השיטה הכי טובה שאתה יכול לחשוב עליה, לא אומר שאין משהו יותר טוב שעוד לא הצליחו להמציא או להביא לאופטימום.
כששאלתי את ידידי בעמותה לכלכלה בת קיימא מה היא בעצם כלכלה בת קיימא, לרוב קיבלתי סרטוני נבואות זעם על פונקציות מעריכיות, על כסף כחוב, על הבעיות שבצמיחה לעומת שגשוג. שאלתי אותם מה אם כן הפתרון ואיך הוא נראה? האם להפריד מטבע מקומי מכלכלת הנדל"ן או מסחר ספקולטיבי ובינלאומי? האם לעבור מבנקים ריכוזיים לבנקים קואופרטיביים ומיקרו-הלוואות במקום כרישי-פירמידות? איך יתנהל שוק עם 0% צמיחה בשנה? איך זה יראה לאזרח הפשוט בתור כלים פינאנסיים בבנק, מה יחליף את הפק"ם? מסתבר שיש המון מודלים אופטימיים שלא נוסו בשום מקום. אין תיאוריה כלכלית, רק היפותזות מודבקות ברצון טוב. צריך אבל להתחיל מאיפשהוא.
ג'ין רודנברי היה הומניסט שדמיין עתיד פוסט-פוסט-פוסט קפיטליסטי. ביקום של "מסע בין כוכבים" אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, כל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו (הצנוע תמיד). אין סיבה להתחרות על משאבים כי יש שפע מהכל. הרפליקטור מייצר מה שצריך, האנרגיה מתחדשת וזולה. אנחנו מתקרבים לעתיד הזה, בימי חיי (אם לא אחטוף התקף לב סופני בגיל 45 כמו שאני מתכנן) אני אראה הרבה מהטכנולוגיות האלו יוצאות אל הפועל אם אינן כבר כאן. אז למה אנחנו לא מתארגנים בהתאם? האם הפיתוחים האלו מתבצעים רק במעבדות יקרות של בעלי ההון, מוגנים בפטנטים לזמנים ארוכים מההגיוני, עם יד מונחת על צווארי הממשלות כדי שלא יתנו לזה להשתנות? ובכן, כן לצערי. לרוב.
אנרגיה זולה לא תפותח בחצר האחורית של אף בית באף פרבר. מקולטי שמש מתקדמים וננו טכנולוגיה ועד לביוטכנולוגיה, רוב רובם של הפיתוחים עדיין צריך כלים וכסף. אנרגיה מהיתוך (קר או חם) עדיין איננה זמינה, מחלות יהיו איתנו לעד בצורה כזו או אחרת, וממשלות נכון להיום יותר יוצאות מפיתוח במקום להכנס אליו. אם בגלל לחץ תעשיינים ואם בגלל חוסר הבנה של הציבור בחשיבות של טכנולוגיות פתוחות וידע ברשות הציבור.
זו אולי הצרה הכי גדולה של המהפך הדרוש – לקפיטליזם אין ענין אמיתי בו.
כדי להגיע לחברה שלווה שחושבת קדימה ומצילה את עצמה צריך צדק ולכידות חברתית – ערכים שלא קשורים לקפיטליזם באופן ישיר – אבל קפיטליזם מגדיל פערים, ופערים גדולים מפוררים מערכות צדק ובווגאי שמעמדות מפוררים לכידות חברתית. כדי לעודד את השוק לייצר מוצרים ושירותים שיעזרו לעניים שלא יכולים להיות לקוחות של מוצרים ושירותים יקרים, יש לתת אותם בחינם או בסבסוד או בכל צורהה אחרת שאיננה כלכלית, לפחות לא בטווח המיידי. למדינה משתלם להשקיע בחינוך, אבל רק בטווח הרחוק. הבעיה היא כשעסקים וחשיבה עסקית של רווחים מיידיים משתלטים על מערכת השיקולים.
אני לא אומר שראיה לטווח בינוני וארוך היא שמאלית, אבל אני לא יכול להתעלם מכך שהחשיבה בכיוונים האלו קורה בעיקר בשמאל. הכלים הכלכליים והחברתיים שאמורים לבנות מצב בר קיימא במקום הדרדרות לחברה פיאודלית נראים דומים עד זהים לכלים והשפה של שמאל כלכלי. וזהו מצד אחד האסון של העולם המערבי – המחסל את משאביו ועניי ארצותיו בחוסר רחמים, ובעקבותיו אסונה של כלל הפלנטה, ומצד השני זו הסיבה שהמאבק הכלל עולמי לצדק חברתי ועצירת אי השוויון הכלכלי כל כך חשובה. רוב האנשים שיצאו להפגין במוצ"ש או שבאו להפגנת חצי המליון אולי חושבים על הכיס האישי שלהם ואנשים שהם פגשו במאהלים, אבל הבעיה היא לא רק של שכבה אחת או עם אחד, או רק כלכלית. הבעיה היא עולמית, משאבית, אקולוגית. הכל בסוף מתחבר כשעושים את החשבון – יש יותר מדי אנשים עם מעט מדי משאבי טבע. העשירים יצטרכו לוותר על עושרם, ההורים יצטרכו לוותר על הבאת ילד שלישי ורביעי, העולם יצטרך להתייצב וזה לא יהיה קל או נעים לכל השכבות, אבל זה יביא פחות כאב בשורה התחתונה ליותר אנשים. השינוי הזה יהיה חייב לקרות או שהסבל לעולם לא יצטמצם עד שהמין אולי יכחיד את עצמו, וזה יהיה די בעסה.
או: הרובוט עובד, הכסף עובד, העובד לא.
כמה פוסטים אחורה, הזכרתי כבדרך אגב שעתיד שוק התעסוקה אינו רק "מקומות עבודה" לאנשים. לא יעזור כלום, אבל רובוטים נכנסים לשוק הנקיון ועוזרות הבית, שוק פועלי הייצור, וסביר שלא ישארו יום אחד עבודות שחורות, ידניות, רפיטטיביות ומרוקנות מוח לייצר להמונים. מה יעשו ההמונים אם לא יהיה להם היצע עבודות וגם לא חינוך לעבודות מתוחכמות יותר? האם נכון לפברק עבודות רק כדי שיהיה לאנשים מה לעשות? מה נעשה כשנגיע לעולם שיתמלא באמצעי ייצור ושירות שמתחזקים את עצמם? לכל אלו אין לקפיטליזם תשובות. הרעיונות האלו נמצאים על שפת שאלות "הסינגולריטי הטכנולוגי", אבל לא נשאלות הרבה כי השיח על הסינגולריטי מבוסס מאוד במדינות יחסית שבעות ובעשירונים שמוטרדים מקומות אחרות לגמרי בפירמידה של מסלאו. אם אתם רוצים עוד מראי מקום בנושא, הנה גם פוסט של "תיקון עולם" שמדבר על הנושאים ומצטט מקור או שניים. לתנועת צייטגייסט יש כמה רעיונות אוטופיים לפתרונות, אנטיתזה טוטאלית גם לקפיטליזם וגם לקומוניזם, מעין סוציאליזם אוטופי. אולי עם האנטיתזה הקיצונית הזו אפשר לבנות סינתזה יותר טובה, העתיד יגיד.
אבל הנושא חייב להפוך לחם ומרכזי בקרוב, ולהיות שיקול במדיניות הכלכלית שתתפתח בשיחות היום. זליכה אמר בהרצאה הפופולארית ההיא בטכניון וחזר על זה אתמול בערב – יש יותר הטיה להון מאשר לעבודה. אבל הוא טועה (לדעת כמה מאיתנו), בטענתו שזה מצב שניתן להפוך את כיוונו ולייצר עוד מקומות עבודה, אם רק תהיה לאנשים יותר הכנסה פנויה. זה ייצר עוד קצת עבודה בטווח הקצר, אבל מה קורה בטווח הארוך לכל העולם? שימו סימניה, אחזור לזה בסוף הפוסט.
פתרונות זליכה – תיקונים קטנים או אמיתיים?
אני לא מחזיק מפרופ' זליכה גורו. יש לי ביקורת נגד חלק מהצעותיו, אבל אינני כלכלן. אני אוהב פשוט שהוא מנסה להציע הצעות לשינויים שלא מצריכים הרבה תקציב ובעיקר שהוא פשוט מסביר בפשטות וברמה טובה את הבעיות ללא-כלכלנים. ההרצאה אתמול היתה בחציה מחזור/דחיסה של ההרצאה הפופולרית מהיוטיוב, ובחציה הצעה לדרישות פרטניות מהממשלה הנוכחית. אורי אביב סיכם את ההרצאה פה (תוכלו לראות את זה אם אתם ב"מעגלים המורחבים" שלו בG+), וההרצאה במלואה ביוטיוב פה.
זליכה פתח הזהיר שהנהגת המחאה נתנה לעצמה להיות מובלת בהכנעה ע"י ביבי לדיון על תקציב כדי שיהיה קל לסרב להם. לצורך כך הוא הציג אתמול שש נקודות שצריכות להיות בדרישות אנשי המאבק, והן לא יקרות מבחינת תקציב (כך ש"פריצת מסגרת התקציב" שמנו לא מוכן לה אכן לא תוטרד):
1. פירוק ופיצול מונופולים בכל ענף למקסימום 15% בעלות לכל מתחרה.
או במילותיו: יש לעבור ענף ענף, מונופול מונופול וזנגה זנגה, ולפרק לחתיכות כל מתחרה גדול מדי בתחום. שופרסל יצטרכו למצוא קונה להרבה מחנויות הסופר שלהם או להתחיל לשלם מס גבוה על אי התחרות. אנילא יודע אם גודל של 15% (או 7% אתמול בהרצאה) הוא הגודל האופטימלי בכל ענף (למשל סלולאר או תקשורת קווית ובוודאי חשמל, או בקיצור תשתיות), אבל פחות מדי תחרות ובעלות ריכוזית היא רעה חולה, זה ברור.
2. שינוי מדיניות ההפרטה: במקום מכירה, חלוקת המניות לציבור.
את ספרו שיצא בעוד חודש, כמו את ההרצאה אתמול, הקדיש זליכה לידידו נתן ניסני ז"ל, איתו ניסה לפני כמה שנים לעשות רפורמה בצורה שבה ממשלות הפריטו בשנים שעברו – בזול וישירות לידי האוליגרכים. הוא מציע משהו שהרגיש לי טבעי, כי בפעם הראשונה ששמעתי את המונח "הפרטה" בצעירותי, ככה דמיינתי אותו – פורטים את החברה הממשלתית למניות של העם, והעם יחזיק אותן או יסחר בבורסה כרצונו. במקום זה, היום יש לנו שקשוקה.
איפה הבעיה שלי עם זה? אין לי מושג כמה התהליך הזה אכן זול, מה יעשו כל האנשים עם מניות מופקדות בחשבונות הבנק שלהם, האם לא צריך ללוות את זה במנגנון הצבעות פרוקסי מקוון כדי שלעם תהיה באמת שליטה בחברה ולא רק דיבידנדים קטנים, יש כאן על מה לחשוב. אולי היום זה באמת ישים. הבעיה היא כשזליכה אומר בשמחה שזו תהיה דרך מצוינת להפריט את חברת החשמל ועוד כמה חברות. חברת החשמל? אני לא יודע. הנושא הזה צריך להבדק דרך עוד מומחים.
3. שינוי מדיניות המיסים – הורדת עקיפים, כדי להוריד את המחירים. אבל לא להערים מס על חברות או מס הכנסה.
שמעתי נכון? כן, זליכה אומר שאין להעלות את המיסים הישירים אלא רק להנמיך את העקיפים. ההכנסה שתתפנה תיצור לדעתו יותר מסחר ותשלים את החור בהכנסות הממשלה. להעלות מס הכנסה או מס חברות? לזה הוא לא מוכן, הוא טוען שזה יגרום למפולת בורסה. אולי הוא צודק שאי אפשר להגזיםעם זה, אולי מס חברות פרוגרסיבי זה טוב לעצירת גרעיני שליטה? אולי זה כן צודק להחזיר את מס העזבון על עזבונות גבוהים במיוחד, או מדרגת מס חזקה על הכנסות של למעלה מחצי מליון בשנה? לפרטים האלו לזליכה לא היה זמן להכנס לצערי.
4. החזרת פיקוח על מחירים.
למעשה חלק מנקודה (1), עוד דרך למנוע מבעלי המונופולים להשתולל. לא הבנתי אם הפיקוח יהיה סלקטיבי, רק על מתחרים גדולים מדי כדי שיסכימו לשחרר את השוק ליותר תחרות, אבל הרעיון הבסיסי הוא שהחזרת מוצרים לפיקוח תחזיר אוויר לכוח הקניה הזעום של הישראלים ותאפשר לגלגלי המשק להסתובב חזרה.
5. חיזוק הרגולציה.
העתקת מנגנון ואיכות הפיקוח על הבנקים לשאר התחומים בענף הפיננסי (ביטוחים והשקעות).
תגבור כל מנגנוני הפיקוח והבקרה, רשות ההגבלים העסקיים צריכה להכנס לגיר גבוה ולחסום מיזוגים, ולהתחיל להמליץ על פיצולים מחדש.
6. "לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות."
בנקודה הזו הקהל התגלגל מצחוק, אבל גם לזליכה לא היתה עצה ספציפית מה המשמעויות הקונקרטיות (נמאס לי אגב מהמילה קונקרטי. מזכירה לי תמיד בטון. למישהו יש תרגום טוב לעברית?).
דוגמאות שניתנו: העלאת המסים העקיפים והורדת הריבית מתחת לרף האינפלציה, שהוא מאשים כגורם לעליית מחירי הדיור. פשטני אבל אני מתאר לי שזה חלק מהסיבה.
אבל אלו לא פתרונות קסם
כדי למקסם את הרווחים מהקסם הבא אני זקוקה לרווחים
— פליגלע
זליכה סיכם ואמר שאת השינויים האלו אפשר ליישם ולראות הקלה בעוני תוך שנה, טיפוס לאמצע טבלאות המדדים של ה-OECD תוך 8 שנים ולשליש העליון תוך 12. אופטימי בצורה קיצונית בעיני, כשאנחנו רואים שהעולם המערבי גולש למיתון כואב, ורוביני אתמול צייץ שאפילו "מיתון כפול", שכלכלנים גדולים ממני יסבירו את ההשפעה המצרפית שזה מגלם.
זה גם לא פותר את ההשקעה הדרושה למערכות הבריאות, החינוך, הרווחה וכל שאר השירותים ההכרחיים שנזנחו בארץ כל כך הרבה שנים. מאיפה יבוא הכסף?
מאיפה הכסף
אל תשאלו אותי, שאלו רואי חשבון, איך הם מנווטים את כספי הדגים השמנים. אסכם כמה נקודות שפירטתי בפוסט קודם:
1. חוקי המס מחוררים כמסננת. דוגמא א. ישיתו מס עזבון? אז אבא יעביר את הדירה לפני המוות לילדים. אם מחזירים את מיסי הירושה (ומן הראוי שיחזירו!) אז חייבים גם מס מתנות בגובה דומה, כדי לא לאפשר עקיפות. את היישום אפשר ללמוד מהולנד, אומר לי חבר שקצת שמע על הנושא, לא למדתי אותו בעצמי (אם רק היה לי פנאי, הייתי מגבה את זה בפרטים ספציפיים, אבל אני סומך על המומחים של טרכטנברג שיעשו מחקר יותר יסודי).
דוגמא ב. על משכורת משלמים מס גבוה (ואפשר להתווכח אם גבוה מספיק) אבל לא על הטבות מקרן נאמנות. קרן נאמנות ישראלית ממוסה? אז יעבירו את הברוטו (ללא מס כי זה לא משכורת) לקרן נאמנות באיי קיימן. משלמים קצת לרוא"ח שיהיה נאמן הקרן, ונאמן הקרן מורשה "לחלק הטבות" למוטבים, ההטבות האלו פטורות או כמעט פטורות לגמרי ממיסים. שוב, שאלו רוא"ח מה הן כל הדרכים להבריח הכנסות דרך צינורות פטורים.
2. הברחת רווחים.
כל חברות הסטארטאפ שאנחנו גאים בהן מוכרות לשוק העולמי, המכירות לרוב לא יוצאות מישראל אלא מסניף אירופי או אמריקני. זה לא באמת סניף אלא חברה נפרדת במדינה נפרדת. מה שקורה לא פעם זה שהחברה מפתחת בארץ תוכנה או שירותים שנמכרים כרשיונות, או חומרה שמיוצרת במזרח ונמכרת בארה"ב בלי לעבור אי פעם בישראל. החברה הישראלית מוכרת בהנחה מוגזמת את הרשיון לחברה האמריקנית וההיא מוכרת ברווח עצום. יש לא מעט מקרים של סטרטאפים כאלו שמשלמים בארץ מינימום מיסים, מדווחים על הפסדים, וזה לא רק מיסים שלא יכנסו לקופת המדינה אלא גם השקעות של המדען הראשי שלעולם לא רואה דיבידנדים או החזר מהחברה האמריקנית, שהוקמה בוודאי ע"י המשקיעים הפרטיים האחרים.
שוב, זו רק דרך אחת, אין לי מושג מה כל הפרטים המלוכלכים, אבל צריך מנגנוני פיקוח כדי למנוע את זה – אנשי הפיתוח עובדים פה, המיסים צריכים להשאר פה.
3. פיקוח פיקוח פיקוח
כמו שרמזתי באותו הפוסט, מי באמת מקבל אוויר לנשימה ומי לא? יש מי שאין להם בעיות כלכליות אבל מצליחים להשיג סטטוס פושט רגל ופריסת חובות (ופטור מתשלום דמי מזונות), יש כל כך הרבה צורות שבהן אנשים כנראה מתכמנים את המערכת על הגב של כולנו ולי אין אפילו מושג מה הן. או שיש שחיתות במערכת הזו או שהחוקים הם מסננת, אבל ניקוי אורוות שם הוא חובה.
על הפיקוח נגד מינופים של 99% לתשובה ודומיו שמסתיימים ב"תספורת חוב" על חשבון כספי הפנסיה, אני לא צריך להרחיב, אני מניח.
4. ביטול ההטבות למליארדרים וקונצרנים, זה עולה לנו 9-10 מליארד (בהערכות שמרניות) בשנה, וזה מריח משחיתות.
5. ושוב, זמנו לועדה יועצי מס ורואי חשבון, הם מכירים את כל הטריקים המלוכלכים. אני לא כלכלן ולא רוא"ח. יש כאן בעיה של ניגוד אינטרסים, כי צעדי מניעה יפגעו ליועצים האלו בהכנסות, יכול להיות שתצטרכו לתת לעובדי משרדים כאלו חסינות ואנונימיות בעדותם.
בחזרה לעתיד
כמו שהתחלתי את הפוסט, כל הפתרונות שמועלים כרגע מול טרכטנברג הם רק לטווח הקצר של 10-15 שנה, שום דבר לא לטווח הבינוני והארוך. אולי זה לא הזמן, זה דברים שנתחיל לדסקס בעוד שנה, אבל משהו בי אומר שקפיטליזם לא יוציא אותנו מהבוץ ע"י קצת טוויקינג, כשבהמשכה של הדרך עדיין מחכה לנו בור של מיתון, אחריו בורות של אבטלה טכנולוגית, שיא הנפט, פיצוץ אוכלוסין, ובקיצור חגיגה של חציית קווים אדומים של צמיחה ללא רסן וללא תכנון בר קיימא של משאבים, שקפיטליזם לוקח כנתון שלא יגמרו לעולם: נפט, גז, פחם, שטח אדמה, מים נקיים ואקלים מתאים לגידול אוכל בסיסי.
זכרו שנצטרך לייצב את גודל האוכלוסיה. הפנסיות והצמיחה הבלתי פוסקת בונים על כך שגודל האוכלוסיה תמיד בצמיחה חיובית, אבל זו טעות וסכנה. גודל האנושות ואיתה כמות האנשים בישראל יצטרכו להתייצב, כי בסופו של דבר נתקלים במשבר משאבים ואז לכל אדם יש פחות. קפיטליזם הוא מנוע צמיחה שקשה לעצור, אבל מה שאנחנו באמת צריכים זה שגשוג ולא צמיחה. התחלה טובה אולי תהיה החלפה של הגדרות המדדים וחשיבה על משהו שונה מהיסוד, למשל כלכלת משאבי טבע במקום כלכלת הון ומחסור. יש רעיונות מאוד התחלתיים בתחום, אבל ראוי להציץ בהם כדי לקבל רעיונות (ולא משהו פשטני וקשה לאכיפה כמו cap & trade בלבד)
אני אגיד את זה יותר בפשטות – כל הרעיונות שכרגע יעלו אצל הפרופסורים ספיבק וטרכטנברג אינם בני קיימא, הם פלאסטרים לטווח קצר שלא מתייחסים לבעיות הגדולות של הטווח הבינוני או הארוך. למי שעוד לא קראו באקו ויקי, או חיטטו בפוסטים סדרת הקיימות שלי פה בבלוג, אתם מוזמנים, היום יותר מתמיד.
(אני אשמח לכל תיקון עובדות בפוסט, כי לא היה לי ממש פנאי לעשות מחקר מסודר. הפוסט גם לא ממש ערוך, אבל נסיון העבר שלי בבלוג הוא שאנשים אוהבים שאני שופך Brain Dump, אז תהנו!)
בסופו של דבר, נראה שהשמאלנים במאבק הזה גם לא מרוצים מחוסר האכפתיות של מפלגות השמאל, הימנים גם לא אוהבים את חוסר האמפתיה של נציגי הימין, ובשתי היממות האחרונות הושמעו כמה וכמה קולות של דתיים-לאומיים נגד הנהגתם שלהם, ובראשה מועצת יש"ע. אפילו ברוך מרזל תקע יתד ברוטשילד ואישר שהמאבק הוא גם המאבק שלו. נסגרה הקשת הפוליטית מקצה לקצה, המאבק הזה הוא לא קונספירציה של הקרן החדשה כשמהימין הקיצוני עד השמאל הקיצוני עומדים כתף לכתף. העם מדבר פה חזק וברור.
כשאומרים שצריך ניו-דיל בין העם לממשלתו, לא מתכוונים לניו דיל כלכלי כמו בן-שמו האמריקני. אנשים מבקשים לחזור לקווי 48, ובזה אני מתכוון לכך שהממשלה לא צריכה לדאוג רק לביטחון ושיטור, אלא לרווחת האזרח ופתיחת הזדמנויות לקהילות ופרטים לממש את עצמם. במאה העשרים היינו צריכים לשרוד, היום אנשים צריכים גם לחיות, להיות כל מה שהם יכולים להיות, ולא במובן הציני של סיסמת הגיוס של הצבא האמריקני. אנחנו במאה הפאקינג עשרים ואחת. יש לנו את כל הטכנולוגיות לדאוג שאף ילד לא ירעב יותר או יגור ברחוב או יחלה במחלות שיש להן טיפול וחיסון, אבל אנחנו זורקים את כל היכולות האלו לפח ונכנעים לדוקטורינה של מילטון פרידמן – אם חמדנות הצליחה להביא אותנו עד לכאן, מי אנחנו שנחליט שחמדנות איננה הרעיון הנכון לדבוק בו גם הלאה?
כאן אנחנו עומדים ואומרים לממשלות ישראל של 20 השנה האחרונות – הכלכלה צריכה לשרת את החברה ולא להפך. הממשלה צריכה לשרת את העם ולא להפך.רשימת התביעות שביבי מבקש מאנשי המחאה לפרט זה עוד סיבוב על הזרת. עוד ניסיון לפרוט לפרוטות את המחאה, להגדיר את המוחים כסקטור כדי לדעת מי הם "האחרים" שמהם יקחו, אולי לגמד את הדרישות בתקשורת ואולי להקטין את ההיענות לדרישות במו"מ, ובוודאי להגיד "כן כן" ולתת שליש ממה שיובטח במרה הטוב, ולכרות בור תקציבי במקום אחר כדי לכסות על זה במקרה הרע. לדעתי אסור שהניו דיל ידחק לפרט לרשימת דרישות ספציפיות כל כך בקלות, צריך חוזה-על. הסכם חברתי של ממש, כמו ה-social contract של דביאן עם המשתמשים שלה – כך וכך אנחנו מבטיחים לעשות, מקווים אדומים אלו ואלו אנחנו לעולם לא נחרוג. השינויים במדיניות המיסים והכלכלה הם רק פועל יוצא של זה.
אבל כרגע אנחנו לא קרובים לשם. ביבי כתב לפני שנים אחדות ספר שמפרט את משנתו הכלכלית בפרוטרוט. במיטב מסורת ה- trickle-down economy של הימין האמריקני – יש להפחית דראסטית מיסים מעשירים שכן הם מייצרים מקומות תעסוקה לעם, להעביר את נטל המס למיסים עקיפים, ולהפריט-להפריט-להפריט. יש עוד המון פרטים ספציפיים, אבל זה הרעיון בגדול. ביבי פשוט אוהב עשירים עד אובדן ההגיון. חודשים ספורים לפני הפרסום המיועד קרס השוק האמריקני, וביבי עשה בשכל וגנז את הספר, אבל הדוקטורינה ממשיכה לשעוט בדרך הזו, וכמעט אין מי שיעצור אותה מתוך הכנסת. הרפורמות האנטי-סוציאליות, אנטי-עניים, אנטי שורדי שואה, אנטי חולים וקשישים ובסופו של דבר אפילו אנטי- מעמד הביניים/הבינוני/המרכזי או איך שימתגו את זה מחר, אלו רפורמות מכוונות. הכלכלנים הנאו ליבראלים מאמינים בלב שלם שהם עושים לנו טובה כשהם מגדילים את הפערים במקום לצמצם אותם. בארה"ב משלימה את כלכלת הפערים גם תרבות מסויימת. פעם בחודש לפחות נפגשת החברה הגבוהה באירוע התרמה כזה או אחר למטרות ציבוריות כמו חינוך ופיתוח, קונים מקומות ישיבה באלפי דולרים, והאנשים מתחרים ממש מי תורם יותר, הסטאטוס החברתי נקבע לפי הנדבנות. עשירים שמדירים רגליהם מהמסיבות האלו מאבדים חברים ושותפים לעסקים, לא מקבלים טפיחה על שום שכם. בארץ? עושים להם תספורות לחובות ומוכרים להם בהוזלות "שקשוקה" את נכסי הציבור, ומאפשרים להם בחוק להתעלל במשאבי ואוצרות הטבע של המדינה. (הידעתם שלמפעלי ים המלח יש רשות לא מוגבלת להתעלל ולהרוס 2.5% משטח המדינה והם אפילו חורגים מזה? האם חשבתם אי פעם על הגאווה הלאומית שמפעל הברום של ים המלח אחראי לבדו לאחוז שלם מהחור שבאוזון העולמי? כן, ישראל קטנה אבל על המפה.)
ביבי פשוט לא מבין שפה אחרת. כשאמרו לו שיוריד את מחיר הקוטג', אז הוא לא פתח את שוק החלב המקומי לתחרות (שתוריד גובה לתנובה), הוא לא בחר לפקח על רשתות השיווק (שיזיק לנוחי ודומיו), אלא הוריד את המחיר המפוקח לחלב גולמי (פעולה שגילחה 30% מהכנסת הרפתנים) ופתח את השוק ליבוא (שיעשיר את תנובה כיבואן וימוטט את שוק ייצור החלב המקומי לגמרי). מחיר הקוטג', אגב ירד טיפה, ובמקביל הגבינה הלבנה קפצה. אף אחד לא הזכיר את זה, אבל זה היה #פייל אחד גדול. אף בעל רשת סופרמרקטים לא הזיל דמעה או הפסיד שקל.
בדומה, כשביקשו דיור בר השגה, הוא התחיל להבטיח קרקע חינם ואישור מהיר של תכניות. זה יגרור בעיות תכנוניות, נזקים סביבתיים, וכנראה רווחים לקבלנים שלא יהססו לשלשל לכיסם את הרווח האדיר של קרקע בחינם. זה לא עובד ביבי, זו לא הדרך לייצר שוק הוגן וחופשי, בשיטות האלו אני בטוח שזה לא יעבוד אפילו באמריקה.
בינתיים ארה"ב, שהגדילה כל כך יפה את הפערים שבחברה שלה מאז שנות החמישים, הגיעה לפשיטת רגל, והצעקנים שבימניים, אנשי "מסיבת התה" המופרכים, התעקשו שאסור להחזיר את המיסוי על בעלי ההכנסות הגבוהות מ36% ל-39% (והנה המקבילה אצלנו). הם מתגעגעים לימי רייגן העליזים, אבל שוכחים שהוא העלה את המיסים על העשירים לכמעט כפליים. הם גם מפחדים מהרעיון של מס עזבון, לפיו מי שיורש אחוזה בשווי יותר מ-$5 מליון יצטרך חס וחלילה לחלק מהמתנה שקיבל בחינם בלי לעבוד, אולי על גבם של מאות פועליו של בעל הבית הקודם, שעבדו כל החיים ולא הצליחו לקנות דירה.
האם אפשר לסמוך על העשירים שייצרו מקומות עבודה? כן, אבל המקומות האלו והעבודה הזו הם פחות ופחות לאנשים. הכסף עובד. עוד מעט הברזלים יעבדו. לבעלי הון יש פריבילגיה, הם יכולים במאה ה-21 לקנות רובוטים לרוב סוגי הייצור, כי בינינו אנשים הם רובוטים גרועים – הם נופלים לפעמים למשכב, או מתעייפים, או לא יכולים לעבוד 24/7, דורשים אוויר, אוכל, אור ועוד כל מיני דרישות מעצבנות, ועוד רוצים שישלמו להם בסוף כל שבוע או חודש עבודה, ובמקרים קיצוניים גם מתאבדים אם לא התייחסת אליהם יפה וזה נראה רע בעיתון. מקומות העבודה לאנשים ישארו רק למקרים של "אין ברירה".
אז צריך לקחת בחשבון שכמו שהנפט הולך ונעלם מהכוכב, גם מקומות העבודה ילכו לרובוטים, לבלי חזור. האם הממשלות ידאגו שכל הכסף של המשכורות שנחסכו יועבר בכ"ז לכלכלת ורווחת האנשים שבחוץ? כי אחרי הכל, אנחנו מתקדמים לעולם שבו לאנשים אין באמת צורך לעבוד, לא לכולם, רק מי שמתחזק את המכונות. מדינה צריכה להתכונן לדברים כאלו.
"נייר הלקמוס", גרסת היוטיוב למי שמתעצל לקרוא כמה עמודים בפונט ענק:
אז הכתבים חפרו ומצאו איפה אפשר לייצר את הכסף ע"י הסטת עול המס, באו עם המלצות יסו"ד ועבודה שחורה, יצא נייר הלקמוס של דרור ישראל, ואז יצא מסמך ספיבק-וולפסון מהתוכנית לכלכלה וחברה במכון ון ליר (זהירות, פידיאפים), ואני חושב שמשנה להגיד בנק ישראל זה תואר שאמור להיות לו משקל (למרות שהוא תומך במאבק, אגב, הוא חושב שחוק הוד"לים טוב). אז ציטטנו כמה ז'בוטינסקי היה סוציאליסט, צעקנו ודרשנו, ושינינו את נושא השיחה הלאומית. לשמחתי שני המסמכים האלו גם מראים מאיפה אפשר לקחת חלק מהכסף, ושלא נשכח – עוד מעט יתחיל לזרום כסף מקידוח הגז שיכסה את זה עשרות מונים, אבל זה לא הולך רחוק מספיק. יש פטורים מוגזמים ממסים שחייבים לחסל, יש חוקי מס מחוררים כמסננת, יש הברחת רווחים לחו"ל בצורה חוקית לגמרי, למה כל זה קורה? למה זה באינטרס של ביבי?
ישבתי השבוע לצהריים עם חבר והוא נתן לי שלוש דוגמאות פשוטות, אני בטוח שיש עוד הרבה:
הראשונה היא משהו שהמון סטארטאפים כנראה עושים – הפיתוח בארץ, כאן יושבים 95% מהעובדים, ואילו החברה רשומה בארה"ב, לרוב דלאוור או איזה חור אחר עם מיסוי נוח. המכירות בחו"ל מתבצעים ע"י הצוות האמריקני, שמשלם על הרווחים מס נמוך, והחברה הישראלית מוכרת להם את המוצר/רשיונות תוכנה/מה שלא יהיה במחירי הפסד. כל הרווחים שם, המסים הקלים שם, וכאן החברה בהפסד אז לא משלמים כמעט מיסים. וזה לא רק שהם גונבים מיסים מקופת המדינה, הם גם לקחו הלוואה מהמדען הראשי, שלא יראה לעולם תשואות מההשקעה. זו תעשיית ההייטק שאנחנו כל כך גאים בה.
דוגמא שניה – קרנות והטבות. בעל אמצעים יעביר את משכורתו לקרן נאמנות – עדיף במקלט מס נוח כמו איי קיימן, איפה שהמיסים נמוכים ונוחים – והקרן מחלקת לו מדי פעם "הטבות", שלמיטב הבנתי פטורות כמעט לחלוטין ממס. מה מונע מעשרה הייטקיסטים לחבור ביחד כדי לעשות את אותו הדבר עם המשכורות שלהם? לשכור רוא"ח בתור הנאמן שיחלק להם את ההטבות האלו, פטורות ממס הכנסה, יעלה להם הרבה פחות מאשר לקבל את המשכורת פחות מיסים כחוק. הטבות זה מתנות, אבל לא הבכל העולם מתנות וירושות עולות כל כך מעט. לדוגמא הולנד – סיפר לי הידיד, שיטחו את חוקי המס מחורים ומקרים מיוחדים ומרווחי משחק. יש מס על כל אירו שעובר במשפחה – לא משנה אם קיבלת מאבא ירושה במותו או מתנה של מליון אירו עוד בחייו. מס ההכנסה הוא על הכל, כולל דיבידנדים ורווחי הון, וכמובן פרוגרסיבי-חזק עם מדרגות מס יותר גבוהות על העשירים ביותר. אין ברירה אם רוצים צדק חברתי, יש למתן את צבירת ההון בידי יחידים. כדי למנוע ריכוזיות כוח חייבים למנוע ריכוזיות הון גם כן.
דוגמא שלישית – הכנסות בשחור. מי מאיתנו לא הזעיק אינסטלטור שאמר בסוף הטיפול הדחוף "תראה, זה 400, אבל אם אתה לא צריך חשבונית זה 250" וויתר כי רצה לחסוך כסף? מי מאיתנו לא ויתר לנהג מונית על חשבונית? הערכות רשות המיסים היא שהמחזור העיסקי השחור מגיע ל-70-80% מגובה המחזור החוקי, המדווח. זה אומר 40% או יותר במספרים גסים, שלעוגת המיסים שהממשלה לא אוכפת כי קשה לה לעשות את זה בשיטה הנוכחית. ככה אנחנו לא יכולים לסמוך על המערכת שתגבה בצורה שווה מכולם את המס, ונצלנים יקפצו מנישה לנישה כל פעם שיסתמו את החור בנישה הקודמת, כי אף אחד לא נותן פתרונות כלליים, אלא רק נקודתיים.
דוגמא רביעית מידע אישי – אנשים מכריזים על פשיטות רגל ללא סיבה והרשויות מקבלות את זה. אני ראיתי אנשים עם משכורת של מנהל הייטק, בית מפואר ורכב מפואר חונה ליידו, אבל בבנק הם מוגדרים פושטי רגל. זה פוטר אותם מלהחזיר מהר חובות, מלשלם מזונות לגרושה אולי שהשאירו עם ילד, ולשים פס ארוך ומצפצף על כולנו. עדיין יש מי שיתן להם כרטיס אשראי וחשבון לא מוגבל בבנק. אין לי מושג איך הם עושים את זה, אבל כיוון שראיתי שזה קורה והמשטרה לא מזיזה אצבע, אני מציין שזה אמיתי. אחרי הכל מה עושה תשובה? אם דלק נדל"ן נופלת ולא מוכנים לקצץ לו "תספורת חובות", הוא יכריז על פשיטת רגל, יפתח חברה אחרת ושוב ילווה כספי ציבור. קרנות הפנסיה שלנו לא חייבות להסכים לזה אבל רובן מסכימות. למה אין חוק שמונע ממנו להמשיך ללוות כל פעם בשם חברה אחרת? למה זו לא עבירה פלילית? כשקרס השוק ב2008, גיליתי שהמסלול הסולידי של 15% מניות בקופת הגמל שלי מורכב גם מ-45% אג"ח קונצרני, ולמרות שהנפילה של האג"ח הקונצרני הנ"ל היו רוב הנפילה של ערך הקופה, המוכרן של חברת ההשקעות המשיך להבטיח לי שזה סיכון נמוך.
וזו עצה שנתנה לי עובדת בבנק לאומי, חוקרת בכירה של הלבנות ורמאויות שכאלו: אם אתם לא אוהבים שטייקונים פושטי-רגל-על-הנייר ממשיכים לאכול לכם את כספי הפנסיה, הסבירו את זה לקרן הפנסיה שלכם ברגליים – אם אתם יכולים לבחור מסלולי השקעה, עברו למסלול ללא אג"ח קונצרני. תזכרו גם שתשובה-הבעלים-של-פניקס הלווה את כספי הפנסיות שלכם לתשובה-דלק-נדל"ן ועכשיו מתקשה להחזיר את הכסף. "תספורת", יקראו לזה. הפחתת חוב או מה שלא. זה לא כמו קיבוץ בצרות, זה טייקון נייר שימשיך ללוות, להפסיד ולא להחזיר כי החוק לא מנסה אפילו לרדוף אותו יותר מדי. ראיתם פעם טייקון ישראלי בכלא?
אז יש לנו אל חוק ההסדרים, מדיניות מס וגביה ששוות למסננת עם יותר חורים מרשת, עקומת מס שמיועדת במיוחד להגדלת הפערים (ולא אכנס כאן למה שזה עושה ללכידות החברתית הלאומית), נשאר בעצם להתקיף שיטתית את משרד האוצר. ביבי הוא המדרבן, חברי הכנסת הם אומרי ההן, אבל את חוקי ההסדרים השנתי המקולל מוציאים נערי האוצר. הם הגוף החזק במדינה, הם מעכבים תקציבים כשבא להם, גם אם הוחלט כבר בכנסת או בממשלה לחלק אותם. מדובר בפשע הכי מאורגן תחת החוק, ואת המנגינה הזו חייבים להפסיק. גורביץ קורא לנו להלאים את משרד האוצר. תחשבו על זה רגע. לא, גם לי אין מושג איך לעשות את זה בדיוק.
מילה אחרונה על השימוש החוזר שוב ושוב במילה "סופרטאנקר". ביבי באמת אמר שהודלים הם הסופרטאנקר של מצוקת הדיור, או שכתבים שרבבו את הציטוט הזה לפיו? להזכירכם משרד האוצר עצר עאת כל הכספים לתחנות הכיבוי כי הכבאים סירבו להפוך לרשות מופרטת ולוותר על זכות ההתאגדות. בשל עצירות התקציב, כבאיות לא שופצו, מטוסי כיבוי לא נקנו, חומרי הכיבוי במחסנים אזלו, תחנות כיבוי נסגרו, ולבסוף נשרף הכרמל וחיי אדם בוזבזו. נתניהו הבטיח סופרטאנקר אחרי שהשטח כבר בער, באופן מילולי לחלוטין, ועד היום זו עדיין הבטחה שלא קוימה, אז איך לעזאזל הוא עוד שולף את המילה הזו כדי לגבות הבטחות?
אתמול בצהריים עבר חוק הוד"לים, עבר חלק למרות שללא שום וזלין (כי גופה מעולפת לא מתנגדת? אני גרפי מדי?). אולי הוא לא רע כמו שחושב ספיבק ואולי הוא אסון כמו שחושבים כל השאר, אבל הצורה שבה הועבר בדווקאיות מתוזמנת למרות הבקשה של אנשי המחאה לחכות איתו כצעד של רצון טוב לקראת המו"מ – זו היתה יריקה מאוד חצופה לפרצוף של כל מי שאכפת לו ממה שהמאבק מנסה לעשות. זה לא משנה אם בסופ"ש יצאתי עם 150,000 איש לרחובות או רק 114,000, אני מקווה שבשבת הקרובה נהיה 250,000 או אולי חצי מליון. אני לא הולך לנסות להכנס לתל אביב. הבעיות קורות גם בפריפריה ושם גם יש עוד הפגנות. אני אסע לאשדוד, או מודיעין או רחובות או שדרות מצידי, ואפגין שם. עניי עירי קודמים (אבל לא נראה לי שתהיה הפגנה בגדרה. אי פעם. על שום דבר, וזה מצער אותי מהמון סיבות אחרות).
השיטה לא אכפתית וחוסר אכפתיות היא השיטה. השיטה צריכה ללכת והאכפתיות (בין אדם וחברו, בין ממשלה לאזרחים) חייבת לבוא, או שנחדל להיות עם ונחדל להיות מדינה (ולא, דיכטר. החלפת הדמוקרטיה ביהדות לאומנית איננה הפתרון).
הערה מנהלתית: נמאס לי לערוך פוסטים וממילא ראיתי שאתם מעדיפים אותי יותר בלתי ערוך. מרוב עצבים הגעתי ל2100 מילה. הלכתי לנוח במאהל לוינסקי. להתראות.
התעייפתי מפוליטיקה, אבל להתעלם ממחאת האוהלים, במיוחד אחרי אירועי אתמול אי אפשר. לפני הפוסט אני רוצה לקחת חזרה את התלונה שצייצתי בטוויטר – למה אנשים יוצאים לרחוב כשזה נוגע לכיס שלהם הרבה יותר בקלות והתלהבות מאשר כאשר זה נוגע לגופו וזכויות האדם של האחר? סטרה אותי יונית חזרה למקומי – כי אלו שני סימפטומים של אותה הבעיה. אני מרגיש טמבל ממש, כי כתבתי על זה אצלי בבלוג לא פעם, והנה אפילו אני ברגע של יאוש הצלחתי להסתמא מהנראטיבים של ביבי.
איילת עוז טיילה לה במאהל וניסתה להבין מה המטרות – דירות בזול? מדיניות רווחה בכלל? האם זו מחאה נגד ביבי (אנשי שמאל) או אולי נגד מדיניות כלכלית קפיטליסטית מדי? אולי יש יותר תופסי טרמפ פוליטי מאשר מוחאים אמיתיים במאהל? כרגע לא הצלחתי להבין תשובות. מה שבטוח, גם אם זה לא על רקע פוליטי אלא רקע חברתי רחב או או רקע צרכני צר (או רקע לדסקטופ, קבלו), צריך להבהיר משהו, זה לא מפינוק. יש בעיה אמיתית ברווחה במדינה, לא רק למי שרוצה לחיות בתל אביב מסיבות לייפסטייל אלא פשוט המציאות של חיי מעמד הביניים. כמו כן צריך להזהר מאוד כשמחפשים לזה פתרונות, או שביבי וחבריו ינצלו את זה לרעה, כדי להעביר רפורמות שונות כמו את הפרטת מנהל מקרקעי ישראל שמדגדגת לו כבר כמה שנים.
כעובד הייטק אני מרוויח מעל הממוצע, אולי אפילו הרבה מעל, אבל האם זה מאזן את חשבון הבנק בסוף החודש? לא, זו בערך המשכורת היחידה בשוק שמתאימה ליוקר המחיה. אני לא תמיד גומר את החודש. כשהייתי עצמאי זה היה עוד הרבה יותר גרוע. החוקים, המיסים, התנאים בבט"ל, הכל הולך נגד עצמאים ועסקים קטנים, וייקח לי עוד חודשים ארוכים לשלם את החובות שצברתי בהיותי עצמאי. לצערי אני לא ממליץ.
אני שמח לשמוע שאנשי המאהל לא מבזבזים את זמנם. נאספות שם שיחות במעגל, מרצים מגיעים לדבר ולהנחיל רעיונות, וכמו שאמר איתמר שאלתיאל, "יותר מכל, נראה לי שהמחאה הזו יוצרת את דור המנהיגים הבא. הם יושבים בחול, בין האוהלים, מערבבים סינגולריות וסביבתנות, נדל"ן ופוליטיקה". הלוואי.
דרור התחיל לרכז את הסיבות להעליית מחירי השכ"ד והנדל"ן בעמוד אקו-ויקי, אפשר לגזור משם כמה פתרונות אפשריים. לא כולם בטווח של חודשים או אפילו שנה, אבל צריך לבחון שינוי כיוון רציני פה. הנה מה שאני חושב שכדאי לשקול, לדעתי הלא מקצועית לחלוטין:
הגדלה מאסיבית של כיסוי התחבורה הציבורית על חשבון נתיבים פתוחים למכוניות פרטיות וכך לשטח את לוח המשחק בטווח המיידי לתושבי גוש דן והשרון.
דיכוי תופעת הדירות הנטושות או המוחזקות ריקות. שינוי החוקים לטובת בניית קומפלקסים להשכרה. תכנון עירוני הגיוני ובר קיימא שיבטל ויהפוך את מגמת הפרבור. בין השאר עידוד בניה לאוכלוסיה מגוונת ולפי עקרונות עירוניות מתחדשת. כשאני רואה שכונות חדשות כמו גבעת בית הכרם בירושלים או פחות או יותר כל שכונה שהיא במודיעין בא לי לגדל שיער כדי שיהיה לי מה לתלוש.
פתרון צווארי הבקבוק הבירוקראטיים, אבל לא בצורה קיצונית של הפרטה ובניה שאינה מתוכננת מספיק. פירוק שליטת הכרישים והאוליגרכים במכרזים ורשיונות.
עידוד פיזור פריפריאלי של התרבות, הבידור והאקדמיה שמושכת אנשים למרכז, אבל יותר מזה – עידוד מקומות התעסוקה. למה אני צריך לנסוע לתל אביב כל יום? למה אין כמעט היצע במשולש אשדוד-רחובות-ראשון לציון? אם יעלו את הארנונה למשרדים בגוש דן ויורידו בפריפריה, אפשר יהיה ליצור איזון. הרי אי אפשר לנתק את יוקר המחיה של דירה ותחבורה, אז צריך לעודד את מי ש"גר רחוק" לא להרגיש שהוא רחוק משום דבר. למאיזה אספקט של תל אביב, חוץ מחוף הים, אי אפשר לייצר אלטרנטיבה בעזרת תכנון נכון קדימה?
מקומות עבודה כמו שלי, אין סיבה שיחזיקו משרד ענק ולא יאפשרו עבודה מרחוק ממרכזי תעסוקה מרוחקים או מהבית. יש לעודד את האופציה במיסוי או כל כלי אחר.
לעודד עסקים קטנים, בגודל משפחתי, על פני קונצרנים וענקים ריכוזיים. יזמות קטנה תיצר יותר תעסוקה מקומית מאשר מעסיקי ענק בעיר זרה שידונו אנשים לבזבוז שעות ארוכות של פקקים וניתוק מהמשפחה והקהילה.
תכנון קדימה זו מלה גסה בכנסת. לאחרונה ממשלת ישראל אפילו יצאה במכרז לקבל הצעות תכנון לעתיד הבינוני של 15 שנה. פשוט אין לה רעיונות משל עצמה. אין באמת ראיה קדימה של תשתיות החשמל, האנרגיה (מי אמר חוות סולאריות וקיבל זין בעין?), המים, הכבישים, אבל בעיקר התשתית האנושית, השקעה בחינוך ובאקדמיה. זה כל כך ברור שילד יכול להבין את זה, אבל בכנסת עיניים להם ולא יראו.
אני בטוח שיש עוד הרבה מה לעשות, אבל זה עכשיו באלתור של רגע מה שקופץ לי לראש. אפשר למצוא עוד המון רעיונות אצל מכוני מחקר ועמותות שעוסקות בכך, ולברור מה מתחבר נכון ומה מעלים בעיות מתחת לשטיח.
ולמי שחושב לרגע שכל הפוסט הזה משאיר אותי בתקווה – להפך. אני עדיין מיואש. כמו נמרוד אני רואה יותר את גודל הסלע ותלילות המדרון שיש לגלגל אותו למעלה ולא מרגיש שזה אפשרי, גם אם לא עשרים אלף אלא עשרים אחוז מהעם יקומו ויצעקו. אני מרגיש שלמדינת ישראל אין את הכוח לעשות את השינויים האלו שיעצרו את הנפילה הבלתי נמנעת (אם כבר, היא מחמירה אותה כל שנה), אבל מצד שני, לאיזו מדינה מערבית כן יש את היכולת לשינויים מרחיקי לכת אמיתיים?
איש אחד גילה איך לבקר את זרימת החשמל, אחר הלהיט איתו חוטים, היום יש לנו תאורה חשמלית.
איפה התוצאות של כל האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה? מתי יהיה לנו מדע אמיתי של עיצוב חברתי? (המונח "הנדסה חברתית" כבר מעלה רק הקשרים שליליים)
איך גורמים לאנושות בכללה ולחברות קטנות בפרט להתמודד בהצלחה עם משברי האנרגיה/נפט/משאבים/שטחים/אקלים/תרבות שממהרים עלינו לרעה? צריך מנהיג? איך מייצרים אחד, או מזהים ומטפחים אחד מילדות?
שאלות של התנהגות יותר מוסרית ואמפתית, תכנון רחוק, התמודדות עם קצב מתגבר של שינויים טכנולוגיים ותרבותיים, כל אלו מטרידים אותי ואת זוגתי שרון. שרון החליטה לאסוף כמה אנשים חכמים ולזרוק להם את הכפפה. כדי למשוך עוד כמה מוחות שלא ברחו לדרום אמריקה לחודשי הקיץ, היא הזמינה גם כמה הרצאות ממרצים פופולאריים שאנחנו מעריכים, את רועי צזנה, רן לוי וניר להב, ומרכז הערב יהיה פאנל ושיחה פתוחה עם הקהל על דעות ורעיונות בתחום.
ניפגש בבית השחמט ליד אוניברסיטת ת"א ביום חמישי עוד שבוע, ב14 ביולי, ונעלה על הבסטיליה הזו בערב "אישיות, חברה וקדמה". כולכם מוזמנים להרשם, לקנות כרטיס ולבוא (זה לא לרווח, אנחנו מוכרים כרטיסים כדי לכסות לפחות חלק מעלות האולם, הכיבוד והמרצים).
אם תבואו ואם לא, אני אשמח אם תעזרו לנו גם ותמלאו את הסקר הקטן הזה, ונראה אם יש סיכוי לעצב מנהיג מבחירה.
כשהייתי בן 5, חטפתי בגן חזרת. לא היו אז חיסונים בארץ, הורים פשוט וידאו שילדים יחטפו את המחלה הנוראית הזו בגיל צעיר ככל האפשר, כדי שיהיו מחוסנים. למעשה בן של חברה של אימי, בגיל בר-מצווה, לא נדבק עדיין, ואחד מזכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי היה איך שנתנו לי גלידה שוקו וניל בגביע וופל ודרשו שאלקק ואתן גם לשגיב. אני עוד התווכחתי כי בתור ילד טוב למדתי כבר לפני גן חובה שלא מלקקים מאותה הגלידה אם חולים, אבל הסבירו לי שזה בסדר וזה בכוונה. שגיב כבר בן 13 ואם לא תהיה לו חזרת עכשיו, זה יהיה לו מסוכן לחלות רק בגיל מאוחר יותר. במרוצת השנים שמעתי שאבי בגיל העשרה חטף חזרת וסבא הצטווה להתרחק מהבית לשבועיים לפחות כי לא נדבק במחלה בילדותו. הסבא היקה שלי לא אהב לישון מחוץ למיטה הרגילה שלו וחזר כבר אחרי שבוע. למרות שאבי כבר לא היה חולה והבית אוורר והוחלפו הסדינים, סבא נדבק, וכיוון שלא היה צעיר הוירוס תקף אותו בצורה מאוד אגרסיבית. מאיש שרירים ספורטיבי (היו לו מקבילים ומתח בגינה שהיה מתאמן עליהם הרבה, מספרים לי), הוא הפך להיות אסטמתי שברירי, וככה הכרתי אותו כילד.
