יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה “מול הצד השני”. זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית - הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול “דתיים-חילוניים” בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.

אין לי בדיוק ילד לשלוח היום משלי, אבל יש לי בת זוג מופלאה עם ילדה חלומית, ואותה שלחנו היום ברגשות מעורבים. האם המערכת הזו תטפל או תקלקל? תפריח או תזניח? תטפח או תקפח? אנחנו נהיה פה בסוף היום לעשות השלמות ותיקונים, אבל מניסיוני, הכל תלוי באישיות של המורה, ולגננת ממנה נפרדנו היו נעליים ענקיות למלא… בקיצור, אם אלו הפרפרים שלי יש בבטן, אני לא מקנא בשרוני.

הטקס היה חמוד אבל ארוך ובשמש, אבל לצערי נאום המנהלת כלל יותר אזכורי נופלים ב"צוק איתן" (הי"ד!) ושיווק של “צבענו, סידרנו, שיפצנו” מאשר מילות עידוד לקטנים. בכיתה מתנוססות תמונות הרצל ליד ביבי, רובי וגנץ, ליד ארץ ישראל שלמה למדי, כולל עזה. אני מנחם את עצמי שבמערכות החינוך האחרות בארץ האינדוקטרינציה יותר חזקה, אבל אז המנהלת מפרטת את סדר היום. “אחרי שנפרדתם מהילדים בכיתות, הלכנו לראות איתם את המקלטים, ובהמשך היום נתרגל איתם ירידה למקלטים מאמצע שיעור, ואח"כ נתרגל גם איסוף למקלטים בזמן הפסקה”. בין הכיתה לבין הטקס עוד הושיבו כל כיתה א’ בחצי גורן כדי לתת להורים הזדמנות צילום, חלק מהילדים לקחו מההורים את הסמארטפונים כדי לצלם חזרה את ההורים המתרגשים, ההורה שני שולף את הסמארטפון ומצלם את הילדה שמצלמת אותו ואת אמא, ובסוף הילדה גם עושה סלפי. ברוכים הבאים לשנה"ל התשע"ה.

שטרית והמשטרה התעקשו מרות שאין בעיה של הרכשה ראשונית, וכל הרכשה כפולה תתגלה במהרה ע"י מערכות המחשב המתוחכמות שנקנו במליונים מהספקים הפטורים במכרז שנמצאו אחרי חיפוש בפינצטה מזהב בתהליך לא הכי שקוף.

“אתם לא צריכים לדעת את התהליך” אמרו לי יורם אורן ומומחים אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לגלות. ובכן, סדר פעולות במערכת, כולל פעולות אנושיות, הן אלגוריתמים. אלגוריתמים יש לדבג. לא רק הצפנה, גם תהליך הרכשה. אז ערוץ 2 כבר הוכיחו שגניבת זהות ע"י הרכשה שקרית אפשרית, בעזרת מידע שדלף ממרשם התושבים שאפשר לשנן. היום הופיעה בפייסבוק התמונה הבאה:

לפני אי אילו שנים פרסמתי כאן בבלוג דווח על התקלות שהייתה לי עם מוכר אינטרנטי של שיקויי קסמים אלטרנטיביים. אחת מהתרופות האלו שבקושי הוכחו שמרפאות משהו אבל משווקות כאילו הן מרפאות הכל. רוב רובו של הפוסט פירט איך התחמק מלתת לי סימוכין לטענותיו, אבל הסיבה היחידה שבסוף טרחתי להביא את זה לבלוג היתה שהאיש התעקש שהמוצר שלו מומלץ לילדים ומתבגרים בעוד אני מצאתי מאמרים שספציפית מזהירים שלמרות שלחומר הזה אין תכונות מועילות, יש בהחלט סימנים שהוא לא בריא ואף מסוכן לבני גיל ההתבגרות. בנקודה הזו עברתי מספקן שנצקל בטרול ברשת לז’אן דארק שצריך להזהיר את ההמונים מפני הבעיה. אז כתבתי על זה פוסט. היום - כאמור שנים אחרי - האיש שולח לי איומים בתביעת לשון הרע כי (מפליא באמת), הבלוג שלי עלה לתוצאות גבוהות בגוגל כשמחפשים את שמו.

אני עדיין חייב לכם פוסט על מכחישים ומבקרים של מדע שינוי האקלים, לא שכחתי. אבל הבהרתי שגם בלי קטסטרופות אקלימיות, יש עדיין דברים שצריך להתכונן אליהם כדי לא להגיע לפיצוץ אוכלוסין והתדלדלות משאבים. אז אם דיברתי על הלמה, הנה פוסט הקדמה על האיך.

את הפוסט למעשה כתבתי לפני שנתיים, בין מאי וספטמבר 2009. משום מה שכחתי בטיוטות והייתי בטוח שפרסמתי. אולי שכחתי אותו שם כי לא רציתי להתפדח בנבואות זעם שהקפיטליזם יקרוס, אולי כי בדיוק הייתי בהתחלת מערכת יחסים עם אהובתי שרון, איכשהוא יצא שעד הבוקר, כשקץ הקפיטיזם היה אחד הנושאים אצל קרן נויבך בתוכנית הבוקר, ובעקבות גל מחאות העשירונים המוחלשים בכל העולם המערבי, שמתי לב שהגיע הזמן לנער ממנו את האבק ולפרסמו סוף סוף. התנצלויותי אם יש לינקים שבורים או אנאכרוניזמים מכאן והלאה, אני אתקן את זה בתגובות מקסימום:

בחודשים האחרונים נחשפתי לכל כך הרבה סיפורים של הזנחה, ניצול ואי צדק. אני לא מדבר אפילו על סיפורים שנחשפו בעקבות או לצד המחאה החברתית, אלא סתם סיפורים שקורים לחברים ובני משפחה. כיוון שסבא שלי התדרדר למצב סיעודי יצא לי לשמוע לא מעט על צרות של בתי אבות ולראות בעצמי את הבעיות בבית האבות שלו. על המכשולים הבירוקרטיים שמוצבים בדרכה של אמא שלי כדי לקבל עזרה פינאנסית שמגיעה לה מקופת החולים וביטוחים אחרים שנועדו בדיוק למצבים האלו. אין דבר שהכסף לא פותר, אבל בשביל זה צריך פנאי וראש צלול כדי למלא טפסים, ולנצח בקרב הסבלנות עם רשויות וחברות ביטוח (מי לדעתכם יותר גרוע? אני עוד לא החלטתי).

כשהייתי בן 5, חטפתי בגן חזרת. לא היו אז חיסונים בארץ, הורים פשוט וידאו שילדים יחטפו את המחלה הנוראית הזו בגיל צעיר ככל האפשר, כדי שיהיו מחוסנים. למעשה בן של חברה של אימי, בגיל בר-מצווה, לא נדבק עדיין, ואחד מזכרונות הילדות הכי מוקדמים שלי היה איך שנתנו לי גלידה שוקו וניל בגביע וופל ודרשו שאלקק ואתן גם לשגיב. אני עוד התווכחתי כי בתור ילד טוב למדתי כבר לפני גן חובה שלא מלקקים מאותה הגלידה אם חולים, אבל הסבירו לי שזה בסדר וזה בכוונה. שגיב כבר בן 13 ואם לא תהיה לו חזרת עכשיו, זה יהיה לו מסוכן לחלות רק בגיל מאוחר יותר. במרוצת השנים שמעתי שאבי בגיל העשרה חטף חזרת וסבא הצטווה להתרחק מהבית לשבועיים לפחות כי לא נדבק במחלה בילדותו. הסבא היקה שלי לא אהב לישון מחוץ למיטה הרגילה שלו וחזר כבר אחרי שבוע. למרות שאבי כבר לא היה חולה והבית אוורר והוחלפו הסדינים, סבא נדבק, וכיוון שלא היה צעיר הוירוס תקף אותו בצורה מאוד אגרסיבית. מאיש שרירים ספורטיבי (היו לו מקבילים ומתח בגינה שהיה מתאמן עליהם הרבה, מספרים לי), הוא הפך להיות אסטמתי שברירי, וככה הכרתי אותו כילד.

כבר כמה זמן שאני רוצה לכתוב את הפוסט שיענה על השאלה שבכותרת הזו, אבל אין באמת תשובה. גיא כתב השבוע פוסט על הקצב המבהיל שבו מכשור ומיחשוב זורקים אנשים משוק העבודה (נושא שהתייחסתי אליו פעם-פעמיים פה בבלוג), וסיים במילים:

אני לא חושב שצריך לעצור את הקידמה, אבל צריך לחשוב אם הקידמה הזו לא עוצרת אותנו.

הקידמה לא עוצרת אותנו, השיטה הכלכלית עוצרת אותנו. עוצרת אותנו כי בשיטה הנוכחית קידמה טכנולוגית באה על חשבון אנשים, חיות, טבע ומשאבים. השיטה הכלכלית הנאו-ליבראלית של מילטון פרידמן (זכרונו למיאוס) איננה “נאו” שום דבר, היא חזרה מעידן הנאורות לחוקי הג’ונגל. כניעה ליצרים הנמוכים של האדם במקום טיפוס למקום מתקדם יותר.

מקומות עבודה

או: הרובוט עובד, הכסף עובד, העובד לא. כמה פוסטים אחורה, הזכרתי כבדרך אגב שעתיד שוק התעסוקה אינו רק “מקומות עבודה” לאנשים. לא יעזור כלום, אבל רובוטים נכנסים ל שוק הנקיון ועוזרות הבית, שוק פועלי הייצור, וסביר שלא ישארו יום אחד עבודות שחורות, ידניות, רפיטטיביות ומרוקנות מוח לייצר להמונים. מה יעשו ההמונים אם לא יהיה להם היצע עבודות וגם לא חינוך לעבודות מתוחכמות יותר? האם נכון לפברק עבודות רק כדי שיהיה לאנשים מה לעשות? מה נעשה כשנגיע לעולם שיתמלא באמצעי ייצור ושירות שמתחזקים את עצמם? לכל אלו אין לקפיטליזם תשובות. הרעיונות האלו נמצאים על שפת שאלות “הסינגולריטי הטכנולוגי”, אבל לא נשאלות הרבה כי השיח על הסינגולריטי מבוסס מאוד במדינות יחסית שבעות ובעשירונים שמוטרדים מקומות אחרות לגמרי בפירמידה של מסלאו. אם אתם רוצים עוד מראי מקום בנושא, הנה גם פוסט של “תיקון עולם” שמדבר על הנושאים ומצטט מקור או שניים. לתנועת צייטגייסט יש כמה רעיונות אוטופיים לפתרונות, אנטיתזה טוטאלית גם לקפיטליזם וגם לקומוניזם, מעין סוציאליזם אוטופי. אולי עם האנטיתזה הקיצונית הזו אפשר לבנות סינתזה יותר טובה, העתיד יגיד.

(אני אשמח לכל תיקון עובדות בפוסט, כי לא היה לי ממש פנאי לעשות מחקר מסודר. הפוסט גם לא ממש ערוך, אבל נסיון העבר שלי בבלוג הוא שאנשים אוהבים שאני שופך Brain Dump, אז תהנו!)

בסופו של דבר, נראה שהשמאלנים במאבק הזה גם לא מרוצים מחוסר האכפתיות של מפלגות השמאל, הימנים גם לא אוהבים את חוסר האמפתיה של נציגי הימין, ובשתי היממות האחרונות הושמעו כמה וכמה קולות של דתיים-לאומיים נגד הנהגתם שלהם, ובראשה מועצת יש"ע. אפילו ברוך מרזל תקע יתד ברוטשילד ואישר שהמאבק הוא גם המאבק שלו. נסגרה הקשת הפוליטית מקצה לקצה, המאבק הזה הוא לא קונספירציה של הקרן החדשה כשמהימין הקיצוני עד השמאל הקיצוני עומדים כתף לכתף. העם מדבר פה חזק וברור.

התעייפתי מפוליטיקה, אבל להתעלם מ מחאת האוהלים, במיוחד אחרי אירועי אתמול אי אפשר. לפני הפוסט אני רוצה לקחת חזרה את התלונה שצייצתי בטוויטר - למה אנשים יוצאים לרחוב כשזה נוגע לכיס שלהם הרבה יותר בקלות והתלהבות מאשר כאשר זה נוגע לגופו וזכויות האדם של האחר? סטרה אותי יונית חזרה למקומי - כי אלו שני סימפטומים של אותה הבעיה. אני מרגיש טמבל ממש, כי כתבתי על זה אצלי בבלוג לא פעם, והנה אפילו אני ברגע של יאוש הצלחתי להסתמא מהנראטיבים של ביבי.

איש אחד גילה איך לבקר את זרימת החשמל, אחר הלהיט איתו חוטים, היום יש לנו תאורה חשמלית.

איפה התוצאות של כל האנתרופולוגיה והפסיכולוגיה? מתי יהיה לנו מדע אמיתי של עיצוב חברתי? (המונח “הנדסה חברתית” כבר מעלה רק הקשרים שליליים)

איך גורמים לאנושות בכללה ולחברות קטנות בפרט להתמודד בהצלחה עם משברי האנרגיה/נפט/משאבים/שטחים/אקלים/תרבות שממהרים עלינו לרעה? צריך מנהיג? איך מייצרים אחד, או מזהים ומטפחים אחד מילדות?

שאלות של התנהגות יותר מוסרית ואמפתית, תכנון רחוק, התמודדות עם קצב מתגבר של שינויים טכנולוגיים ותרבותיים, כל אלו מטרידים אותי ואת זוגתי שרון. שרון החליטה לאסוף כמה אנשים חכמים ולזרוק להם את הכפפה. כדי למשוך עוד כמה מוחות שלא ברחו לדרום אמריקה לחודשי הקיץ, היא הזמינה גם כמה הרצאות ממרצים פופולאריים שאנחנו מעריכים, את רועי צזנה, רן לוי וניר להב, ומרכז הערב יהיה פאנל ושיחה פתוחה עם הקהל על דעות ורעיונות בתחום.

חבר נזף בי לפני כחודש, שאני בוכה יותר מדי על מות הדמוקרטיה רק כי כמה הצעות חוק מב(ה\ח)ילות מועלות בכנסת. ניסיתי להסביר לו שהבעיה היא בהלך הרוחות, באופי הדיבור ובהתהגות האזרחים וכוחות השיטור (משטרה, מג"ב וצה"ל) כלפי אזרחים וכבושים. לא הצלחתי להפנות את השיחה איתו לערוץ שבו חקיקה איננה הפראמטר היחיד, ונטשתי את המשך השיחה.

אני יכול להפנות אותו לבלוג המצוין “מדרון חלקלק” של איתמר שאלתיאל, אני יכול לקונן על כך שהיום פתחו באש ( עם תחמושת חדשנית!) על נשים וילדים אזרחי ישראל, שהפגינו נגד הריסת אל-עראקיב בפעם ה-15 או אולי ה-16 (מי סופר) כדי לטעת יער של משוגעי ישוע אבל לא תמצאו על זה כמעט שום דיווח בחדשות (אני שומע על זה רק מהשטח בטוויטר), אני יכול להזכיר שרק השבוע עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת כנסת “מהשמאל” דליה איציק, ש הופכת את הקריאה לחרם על ישראל לפלילית, או הסיוע והיידוע לצורך חרם שכזה - למשל כתיבת אפליקציה שעוזרת לסנן תוצרת שטחים. זה כמעט לא משנה, אני מקבל מאנשים לרוב מבטים משתאים, למה אני נתפס ל"שטויות של השמאל הקיצוני"? הרי העובדות הן פשוטות הרבה יותר. יש בחירות מסודרות בארץ ויש לי חופש ביטוי, אז יש לי דמוקרטיה. על מה אני מתלונן בעצם?

לפני שנתיים וחצי כתבתי פוסט על אלהורות (אז עוד לא מצאתי לזה שם מסכם במילה אחת, אבל לאחרונה מישהו הוסיף לי את זה שם בתגובות). לא חשבתי להוסיף פרק המשך, אבל כיון שהשתנו נסיבות חיי, וכיון שלפני כמה חודשים גם פנתה אלי בנושא אדמית פרא (מעריב) כדי להתראיין לכתבה, אני תוהה אם להשלים את התמונה, איפה אני היום, כמה שנים אחרי.

את המילה “אלהורות” חידשו מתישהוא בחודשים האחרונים איפשהוא בווב הישראלי, אני יודע עליה רק שבועיים מתגובה בבלוג. אני אוהב שהיא קצרה וחסרת מקפים, אבל היא עדיין לא מושלמת. כמו אלכנס (unconference- דקונסטרוקציה של מבנה כנס) היא מזכירה את המונח unschooling שפירושו לימוד אבל דקונסטרוקציה של מוסכמות בית ספריות. כאן הכוונה לא להיות הורה בסגנון היפי כלשהוא אלא אי רצון בלגדל ילדים. במיוחד הכוונה איננה ל כאלו שגילו את זה מאוחר מדי אלא לאנשים שישבו וחשבו והחליטו מראש שלא להכנס לזה.

אחרי שני פוסטים מעוצבנים הבוקר, הנה אחד לאיזון הקארמה. לקוראים בהרשמה במייל - יש סרטונים מצורפים, קפצו לבלוג!

לכל מעריץ מד"ב וגיק ממוצע יש דמות חלומות. אנג’לינה ג’ולי פינתה את מקומה בחלומות בשנים האחרונות לקארי ביירון, הידועה גם כ"האשה ממית’באסטרז".

בהתחלה היא היתה רק עוד אחת מהאסיסטנטיות בסדנא של ג’יימי, אבל באחת התכניות היא נדרשה לקדמת המסך, כי החבר’ה היו צריכים לחפצן אישה, ספציפית כדי ליצוק דגם ספוגי של תחת נשי לצורך ניפוץ מיתוס, וקארי דיגמנה את אחוריה (בבגד גוף צמוד שלא השאיר מקום לשום דמיון) לקרני הלייזר של סורק תלת מימדי - והשאר היסטוריה. הסרטון, אגב, כבר זכה לכארבע מליון צפיות. הנה סיפור הרקע מפי הסוס:

לאחרון בתחתית החבית שעוד לא שם לב שהתאריך היום הוא 10.10.10, בוקר טוב. יש כמה חוכמולוגים שהחליטו להכריז היום על היום הבינארי, יש כאלו שהלכו צעד הלאה ובשימם לב לכך ש-101010 הוא 42 בבסיס הבינארי, הקדישו אותו לכל מה שדגלאס אדמס. או חוזר על עצמו 42 פעם, או קשור איכשהוא ל-42. אני חושב שלאדמס היה מסר קצת יותר עמוק מזה למין האנושי, אז אני לוקח את ההזדמנות וממליץ לכם פה על 42 דברים טובים למוח ולאנושות, אבל אני פותח, לצערי, בכמה דברים מטרידים.

על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין - בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.

הפוסט הזה הוא למעשה תשובה שממשיכה את השרשור של התגובות לפוסט הקודם ומתייחסת לנושאים שעלו שם (אז קראו א השרשור כדי להבין את ההקשרים). העיזו שם כמה מאיתנו להביע במילים את החלום של חינוך הציבור למודעות וערכי דמוקרטיה, משהו שירגש אנשים באופן פיוטי כמו ש"קוסמוס" גרמה לי ולגיקים בני דורי להבין את המדע והאנושות דרך משקפי המדען ההומניסט המשורר של קארל סאגן.

אני מגיב אחרי התגובה האחרונה של טל: זה שהחינוך דפוק במתכונתו אנחנו יודעים. זה שילדים כבר לא הולכים לתנועות נוער שפעם אולי היו מנחילות ערכים (וגם זה לא בהצלחה) זה גם ידוע. השאלה מה אנחנו עושים עם דור Z או איך שלא קוראים להם. החבר’ה שתהיה להם זכות בחירה בסיבוב הבא.

באתר “שיתוף” מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"ה: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו “אקלי”, אבל אתם יכולים לראות איך זה מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא “העולם נגד פרופ’ בלר” הלא הוא חוק ראמ"ה. הפרופסור מציגה את עמדתה - “הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי” ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

שנה ומשהו חיכו זוגתי ובנה לאיירבנדר (הסדרה-שקראו-לה-אווטר-אבל-קאמרון-גנב-לה-את-שם-הסרט), ואז לפני כחודשיים ראינו את הקדימון ועיקמנו את האף, לאיפה הלכה המגניבות של הדמויות ותנועות הלחימה? ואז לפני חודש גיליתי שמביים אותו מ. נייט שאמשלאמאלמיין, והרגשתי שהולך להיות חרא של סרט. היום דישדשתי בעגבניותרקובות וגיליתי ש אכן חציר העם - ניקוד 8 ולא יותר. אני ממליץ למי שעדיין קצת ילד ואוהב אנימה, להציץ בסדרה המקורית במקום זה. אני חושב שעל הסרט אני אוותר.

לצידו ולא במפתיע קיבל טוי סטורי 3 ציון גבוה אבל הופתעתי שגבוה כל כך! 99% לסרט לגיל הרך שכלל תכנים מאוד לא רכים - כמעט שעתיים(!!) שכללו התעללות קשה נגד דמויות אהובות, מוות, אלימות, הזנחה, בגידה וסצנה כואבת במיוחד לצפיה שבה מובלים כוכבי הסרט למשרפה על סרט נע, אושוויץ-סטייל. האם בני 5-10 צריכים לקבל אלימות בעוצמות מייקל ביי כדי להיות מוכנים יותר טוב לחיים? האם מועיל להם בגיל הזה לקבל מוות בכלל ומוות מתוכנן-מראש של צעצועים (איך תתרגמו planed obsolecense?) בצורה כל כך מוחצנת ומוקצנת? מדהים ש רק שלושה מבקרים כתבו נגד הסרט מתוך כ-250 ביקורות שספר עגבניותרקובות (אחד מהם מספר גם על ההתקפה הנוראית שחטף על ביקורתו המנומקת, ג’יזס). אני ממליץ על הסרט אבל לא לילדים קטנים. עד כמה ש"צעצוע של סיפור 2" היה אפל ומדאיג, מספר 3 עוקף אותו פעמיים בסיבוב. אני יצאתי ברגשות מבולבלים מהסרט, וכועס על כך שאינו אפילו PG, שלא לדבר על PG13. אל תבינו אותי לא נכון, הסרט גם מצחיק ומרגש לטובה, אבל אני אדם שלא בוכה גם כשצריך (והפתיע את עצמו בפרק הסיום סוחט הדמעות של ד"ר הו לפני חודש), אבל טוי סטורי 3 כברר ממש תקע לי גוש בגרון, וזו מתקפה רגשית שאני לא מאחל לילדים בני 10. 8 בסולם הכללי, ציון 5 כסרט לילדים.

קראתי את נתאי על חיפוש האשמים בדריסת שניאור חשין והרגשתי להביא את תגובתי גם כאן בבלוג. נתאי אומר שמעבר לבחור החמד שדרס אפשר להאשים גם את ההורים, אבל לדעתי אי אפשר להאשים רק את האיש והוריו כשלאיש יש עבר כ"כ עשיר של הרשעות והוא עדיין על הכביש.

אולי מישהו זוכר לפני כמה שנים את אותו בחור מתוק ויקטור זרגריאן, שדרס שוטר ב-170 קמ"ש, איים על העדים לשתוק, רץ לשטוף את האוטו ולתקן אותו? קיבל 6 שנים בלבד.

הספקן שבי התעצבן היום. לפני כמה ימים ריטוותה הגר בדיחה חביבה של עידוק על הפרעות קשב, בתגובה קפץ מישהו עם עצה ריקה, שנראתה כמו טרוליזם מוזר, אז לחצתי לראות מי האיש. זרם הגוגל בוז של יוסף זילברפרב נראה כמו שרשרת ספאם אחת ארוכה לתכשירים טבעיים, ובלטו לי כמוסות הלינצ’י שהוא מפרסם, ולטענתו עוזרות בטיפול בבעיות קשב וריכוז, ומשפרות את הזיכרון. הוא גם מזכיר לפחות שמדובר בתוסף מזון ולא בתרופה. הלכתי לקרוא עליהן בויקיפדיה ונראה שמדובר בצמח מרפא אמיתי עם הוכחות ליעילות בטיפולים ספציפיים לסרטן. חפרתי עוד קצת ולא מצאתי מילה אחת מהיימנה לגבי טיפולים ב-ADD, אז בחרתי לי הודעת טוויטר אחת מהזרם שלו ועניתי לו:

אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ו לא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב" קפיטליזם - סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח - אם יש “יד נעלמה” הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ’יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז’רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או “פשוטי-עם מתים”. לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות “פשוטי-עם מתים” נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות “פורצ’ן 500” ומבטחות 5 מליון עובדים.

הידעתם שרחוב שומשוםהוא במרחק הליכה מהבית שלי?

פוסט של טליה עם הרבה קטעי ססאמי סטריט העלה בי נשכחות לפני כמה חודשים, ודרך שיתופיה ברידר הגעתי ל עוד ו עוד הופעות של כוכבים בתוכנית. חבל שרחוב סומום הישראלית לא הגיעה להשקעה כזו.

יש לי בן דוד ניו-יורקי שהיה שנים בובן (puppeteer), ואף פעם לא היה לי משעמם כשהייתי מבקר אצלו. הוא היה עושה מופעי יחיד וזוג עם במה ניידת, והיו לו גם מופעים ענקיים לבמות עם 9 מפעילים, חלקם בבובת תחפושת של גוף שלם. כדי לאחסן את הכל הוא שכר פאב ישן (שהוא הפך למחסן) ואת הדירה שמעליו בשכונה איטלקית חביבה בברוקלין. מלבד האוסף המרשים שיש ללארי בבית של בובות נדירות, משחקי ילדים וקופות חיסכון יצוקות בנות מאה (וזה הרבה לפני שהומצא Ebay), יצא לי דרכו לפגוש פסיכים אחרים מהמקצוע, לבקר בלופטים של בוני בובות מקצועיים בסוהו, ועוד. ערב אחד הוא הזמין אותי לאירוע מצומצם של The NY Guild of puppeteers. מישהו מצוות ססאמי סטריט (שאז צולם עדיין בניו-יורק) הביא קסטה של 10-15 דקות “פיספוסים” מהסט של ססאמי סטריט. מצחיק נורא לראות בובה מתבלבלת בשורות ומתחילה לקלל או לריב עם הבמאי. בחלק מהמקרים זה אפילו לא בכוונה, המפעיל באמת נשאר בתוך הדמות :-)

יוצרי שישה משחקים עצמאיים (לא מחברות הענק) יצאו במבצע בשיתוף ה- EFF וקרן הצדקה " משחק ילדים" - לבתי חולים לילדים: שלמו כמה שבא לכם וקבלו את ששת המשחקים, אפילו $2 תמורת חבילה שנמכרת לחוד תמורת בערך $100. אין DRM, והמשחקים רצים כולם על לינוקס, חלונות ומאק (חלק פשוט כי הם רצים בפלאש, אבל לא נהיה קטנוניים). בינתיים נאספו כ-1.2 מליון דולר, וגם אני שם כמה עשרות על זה, מתנת יומולדת שווה לזוגתי :)

בזכות תכנית הטלוויזיה הציבורית Nova Science Now עלה החוקר מארק רות’ על פריצת דרך טיפולית לבני אדם שאולי יום אחד תוביל ל יכולת האמיתית להקפיא אנשים ל"תרדמת חורף" ממושכת שלא פוגעת ברקמות ונוירונים. הרעיונות שלו מאוד מרגשים וההתלהבות של כמעט כל חוקר שעולה על הבמה ב-TED מורגשת. עוד חידה פוצחה, עוד הנחה הופרכה, עוד תאוריה הוכחה או שעוד דיעה התהפכה, אנחנו חייבים להודות שאנחנו בתקופה מקסימה של גילויים, הודות לקפיצות הדרך שכבר קרו לפנינו, והודות לתקשורת המשופרת שבין האנשים לספר על הגילויים האלו.

הרגע נכנס לי בטוויטר סיפור על מורה שהגיעה לחדר מיון אחרי ש נסיון להפריד בין ילדים הפך להיות כמעט לינץ’ נגדה בעצמה. לפני שנתיים ומשהו כשאני וגיא הופתענו מליטל מעתוק קטנה וחבורתה בקניון אילון אמרה לנו חברה שעבדה בבתי ספר שאנחנו עושים רעש מכלום, אלימות זו הנורמה, והיא ראתה בעצמה איך ילד טורק דלת לתוך בטנה של מורה בהריון.

מישהו יכול להסביר לי למה יש סלחנות לאלימות ואין שום נסיון לגרום לילדים לעבוד ביחד כדי לפתח אמפתיה? להתנהג לילדים כפושעים לא עוזר, הם פשוט נכנסים לנעליים האלו בקלות. אני גד חצי מהשבוע אצל החברה שלי בגדרה ונהנה מהשקט אבל בתוך תוכי מתתעצבן שאין רעש של ילדים בשכונה כ"כ צעירה. אף אחד לא יוצא החוצה לשחק, לא נוצרת קהילה, לא לומדים יחסי גומלין בחברה אנושית. כל אחד יושב בבית כמו זומבי מול הטלוויזיה או המחשב שלו ומשחק במקרה הטוב במשחקים אנטי-סוציאליים להחריד כמו פארמוויל - המשחק שמשלם לך בנקודות ככל שתוסיף חברים בפייסבוק, והם יכולים לשלם לך שתעבד את אדמת החלקה שלהם. על המקרים הפחות טובים אני כבר לא רוצה בכלל לדבר.

היה לי סופ"ש נעים ושמח עם חברים, לקחנו שני זאטוטים למוזיאון המדע בחיפה. בנין הטכניון הישן נראה באופן מוזר קצת כמו כנסיה עתיקה למרות שהוא עוד לא בן 100, אבל מדע ולמידה שוכנים בו לבטח. יופי של דרך להתחיל שבוע! היום אנחנו חוגגים 400 שנה לפרסום " סידראוס נונציוס", הלא הוא הספר המהפכני של גליליאו (“ואף על פי כן נוע תנוע!”) שעלה לו בזמן יקר בכלא. זה גם יום π הבינלאומי ויום הולדתו של אלברט איינשטיין. עם או בלי קשר גם גוגל השיקה היום כלי נוסף לדיפדוף בחדשות ולהעמיק דעת…

לכבוד יום האשה הבינלאומי, גיא שלח לי עכשיו לינק לפרשה האחרונה שלא ידעתי עליה כלום, חבורת נערים ב"ליידי דייויס" אנסו והרביצו לנערה לאורך שלושת שנות חטיבת הביניים. מה לא היה שם? כל הקלישאות… “בני טובים”, “חלקם מתגוררים באחת השכונות היוקרתיות בארץ”, " הנערה פרובוקטיבית", “ממשפחה במצוקה”, “דיברה עם העובדת הסוציאלית אבל לא סיפרה על המקרה”, “ההתעללות כללה כיבוי סיגריות”, “במשטרה אף חושדים כי חלק מסרטי הווידאו שבהם נראית הנערה מקיימת עמם יחסי מין הועלו על ידי החשודים לאינטרנט”, “המשטרה אספה ראיות”, “האזינו להתארגנויות בטלפונים הסלולאריים”, “החשודים נשברו”, “ההורים החזיקו בגרסה כי “הכל היה בהסכמה””, “החשוד המרכזי טוען שכל יחסי מין היו בהסכמתה המליאה”, “לאבי החשוד המרכזי יש תיק, אחר שוטר”, " ביה"ס סירב לסדנאות נגד תקיפה".

בהתחלת החודש שאלתי את פרופסור ביהם איך מחנכים את הקהל למודעות לסכנות לפרטיותם, והוא אמר לי שאין מה לעשות. אנשים יבינו רק כשזה ינשך אותם בתחת. ימים ספורים אח"כ מתפרסמות תמונות חולית הרוצחים מדובאיי. היו שם דרכונים מזויפים עם שמות שלא קיימים מאירלנד ובריטניה, אבל כמה מהתמונות הגיעו מדרכונים ישראלים, על שם ישראלים אמיתיים, והכילו את תמונותיהם האמיתיות, משמע המוסד מטייל “על שמם” בעולם, ועכשיו שלושה ישראלים מפחדים לטוס לחו"ל מפחד הנקמה האפשרית או מעצר משטרת גבולות כלשהיא במקרה הטוב. אם אתם מזהים מישהו בתמונה, האם זה אומר שאתם מכירים מתנקש של המוסד או שמא מישהו שהמוסד גנב את זהותו? קלינגר הציע ש אולי זו הדרך העקיפה של המוסד להגיד שעדיף בלי מאגר.

אני לא באמת סופר, אני אפילו מעריך כלפי מטה בשמרנות…

היום נשלח הרשיון שלי בדואר סוף סוף. לא היתה לי סבלנות להמשיך לתחזק זקן, אז החלטתי שאני לא צריך לחכות לעד לדפוס בארי/משרד התחבולה והלכתי למ.מ.ס.י., אחת החברות האזרחיות הרבות המחזיקות בגישה למאגר. כך הלכתי להדפיס רשיון בינלאומי על חתיכת קרטון בשווי 15 ש"ח, ולכן אני סוף סוף מגולח וכמעט סיימנו את הסרט. המשך בקרוב, אני מקווה.

בדיוק כשחשבנו שיותר נמוך מגלן בק וטים אוריילי לא יכול להיות, פוקס שכרה את שרה פיילין, חביבת הבלוג. אני חושש שלטינה פיי תהיה עוד עבודה על בימות SNL לשנה הקרובה…

בחדשות לא קשורות, אני תוהה מתי הסורקים המפשיטים החדשים והקלים לפריצה של שדות התעופה של ארה"ב ו אוסטרליה יגיעו גם אלינו. עורכי “ריזון” התפלאו לגלות ש לנודיסטים (שלרוב קנאים לפרטיותם) זה לא מזיז. בבריטניה תוהים אם המערכת עושה צחוק טוטאלי מחוקי פורנוגרפית ילדים. אולי טשטוש ואינטיליגנציה מלאכותית יהיו פתרון, או שכל דאגות הפורנו יגמרו ברגע שהמערכת פשוט תחדור עמוק מספיק:

בעקבות הפוסט הקודם על משרד הרישוי ובעקבות זה ששמי צץ בכתבה ב"הארץ", שוב קיבלתי גל שאלות בבלוג ובפרטי - מה נשתנה עם המאגר? למה אני נטפל פתאום למשרד התחבורה? האם אני לא פרנואיד סתם?

ובכן נתחיל מזה שידוע לכולם עד כמה המידע שלכם גלוי וזמין. אם זה רשימות הוצל"פ ומרשם התושבים באימיול, אם זה רשימות דאנסגייד לעצמאים, אם זה רשימת בעלי הכלבים במשרד החקלאות, ועוד ועוד. הוא גלוי למשרדי ממשלה, למשטרה, לפושעים, לרמאים, למראיינים אתכם לעבודה, לחברות הביטוח, לבנק המשכנתאות, לילדים של השכנים, לשכן הפסיכופט מלמעלה שלא אישרתם לו לסגר מרפסת בשנה שעברה ולעוד גורמים שאתם לא חושבים עליהם.

תכנים פדרליים הם נחלת הכלל לפי החוק האמריקני, אובמה השיק גם לפני כמה חודשים את אתר המידע הציבורי שאפשר רק מאוד לקנא בו, ובסופ"ש עבר אתר הבית הלבן לרוץ על דרופל.

אובמה אומר ועושה שקיפות לא רע, ודואג גם ל הסדרת נייטרליות הרשת. בארץ מתחיל בינתיים השר-בלי-תיק-שממונה-על-השירות-לאזרח מיקי איתן (השר לאיכות השררה?) לעשות קולות של שקיפות. רחוק היום שכל הכנסת תתנהג ככה.

לא, ישראל עדיין תקועה במקום בעייתי. לפי “ישראל היום” ח"כ דנון מציע חוק בסגנון הצנזורשת (כי צריך להגן על הילדים!) אבל מתמקד בפן הבטחוני (מה נעשה אם תהיה מתקפת טרור דרך הרשת הישראלית? מה אם ישראל תהפוך להיות מבוססת רשת אינטרנט ויפילו לנו את היכולת לשלוח הודעות חירום לאזרחים?). אבל אם מתעמקים ב סלט בן 19 העמודים של הצעת החוק, נראה שהפתרון שלו כולל גם הלאמת ניהול והפעלת סיומת .il מאיגוד האינטרנט, הלאמת תוכניות הסברה וחינוך מאשנ"ב, ריכוז תקינה של אבטחת מידע ופרטיות מקוונת בין משרדי הממשלה (שגם זו אליה וקוץ בה - מה אם המונופול הזה יבחר תקנים גרועים?), תנסח את מדיניות הממשלה לקנין ופרטיות דיגיטליים, תקבע סדרי עדיפויות למחקר בנושא איומים מקוונים. לפחות הוא רוצה להקפיד שכל ריכוז הכוח הזה ינוהל ע"י ועדה רב תחומית של אנשים מומחים מהאקדמיה והאמנויות. מה אתם אומרים? ימונו שם אנשי מקצוע, בעלי פרוטקציה או בובות “קנויות”? לפי ההצעה: " הממשלה תמנה, לפי המלצת השר(שר התקשורת - ע.א.) לאחר שהתייעץ עם המוסדות להשכלה גבוהה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המדען הראשי, ארגונים של סופרים, מורים ואמנים, האקדמיה ללשון העברית, ועם גופים ציבוריים אחרים מועצה בת חמישה עשר חברים, ומביניהם את יושב ראש המועצה."

נגישות

שבוע טוב! קפצתי להציץ באג’נדה השבועית של הכנסת לראות אם השבוע יעלה המאגר או דברים מעצבנים אחרים להצבעה. העמוד הזה לא יראה כך בשבוע הבא אז אני אצטט כאן את הקטעים הרלוונטיים. ראשית, האייטם הראשון ברשימה גרם לי לשפשף עיני ולקרוא פעמיים וחצי לפני שהבנתי אותו:

1.הצעות סיעות, קדימה, חד"ש-רע"מ-תע"ל ובל"ד בנושאים: א. נתניהו מוביל למפולת מדינית של ישראל (קדימה) (המועמדת להרכיב את הממשלה הינה חברת-הכנסת ציפי לבני) ב. הפעלת יחידת מסתערבים סודית חדשה בקרב אזרחי המדינה הערבים (חד"ש-רע"מ-תע"ל ובל"ד) (המועמד להרכיב את הממשלה הינו חבר-הכנסת מוחמד ברכה)

זוכרים שכתבתי לפני כמה חודשים על לקוח יוקרתי, עשיר, יציב ונחשב ש נאלצתי לוותר עליו כי לא רציתי לוותר על הפרטיות? היום גיל שלח לי כתבה על סוף הליך משפטי שהתנהל נגד החברה שהייתה אמורה לעשות עלי בדיקות רקע בשבילם, חברת צ’וייספוינט.

כמו שתיארתי לכם אז, לחברה יש היסטוריה בעייתית ומפוקפקת. ב-2005 הם הועמדו לבירור אחרי מספר מקרים של איבוד פרטים אישיים של קרבנות מועמדים לעבודות שונות. לפי הFTC, בסה"כ נגנבו זהויות של 163,000 איש ומתוכם 800 איש לפחות נפגעו, אז נגזר על החברה לשלם קנס של $10 מליון למדינה ו-$5 מליון פיצויים. החברה גם חויבה להפעיל מערכות איתור התנהגות חשודה על הגישה המקוונת אל השרתים שלהם. החברה משום מה כיבתה את מערכת הניטור (לא ברור למה), סיסמא של לקוח ממשלתי גדול דלפה לאינטרנט וגולשים אקראיים קיבלו גישת שיטוט לפרופילים נוספים של 13,750 מועמדים לעבודה (למשרה ממשלתית כלשהיא, כזכור… לא צוין אם עבודה מסווגת או פקידותית רגילה, אבל עדיין, בלגן). הפעם לא מצוין בכמה מהפרטים נעשה שימוש לרעה שהוכח שהוא תוצאה של הדליפה, אז הפעם “החברה הסכימה לשלם $275,000” לפי לשון הידיעה (כלומר שהיה שלב מיקוח?!) קנס ל-FTC. צ’וייספוינט מנסחים את זה אחרת, בהודעה שלהם לעיתונות הם כותבים ש הסכום הוא תרומתם (הצנועה, בלי ספק) לקרן לשיפוי הלקוחות הנפגעים. אני תוהה אם נפגעים עתידיים יראו משהו מהכסף בלי ללכת דרך עו"ד יקר והוכחות בלתי אפשריות.

המילה “פרטיות” מתנופפת בראש חוצות הרבה בימי הויכוח האחרונים בנושאי זהות מקוונת, זיהוי פנים ברשת, מעקב במצלמות רחוב ע"י המשטרה וכמובן האיזון בין בטחון אישי ופרטיות בחקיקה. החלטתי לפתוח סדרה חדשה על פרטיות, קצת כדי לעשות לעצמי סדר במחשבות, להבין מה משמעות המילה לאנשים שונים, למה קשה להסביר לאנשים את המאבק שלנו והאם בכלל יש לו עתיד. הסדרה נוצרת כמעין שורת “סיכומי שיעור” שלי כהדיוט במשפטים שמנסה להבין בלימוד עצמי את ההגדרה לפרטיות, והבעיות של ההגנה עליה.

אתמול ישבתי בהקרנת הבכורה העולמית של הסרט " עידן הטיפשות". ממה שקראתי על הסרט מראש הכנתי את עצמי לערב מתסכל אבל מפיח תקוות. לצערי הופתעתי מאוד לרעה ויצאתי מאוכזב ומעוצבן ממש. לאחר שגיבשתי דיעה טרחתי להציץ ב פינת תגובות הקהל באתר, שם ו במקומות נוספים גיליתי שעוד הרבה אנשים עם מודעות והבנה בנושא שהיו בהקרנות אחרות בעולם התאכזבו, אז אני מכריז מראש שאני לא מרגיש רע עם הביקורת להלן.

חשבתי שהפוסט הקודם יסכם את הנושא אבל נראה שהוא מאוד פופולארי, אז אני נותן לו במה בכל זאת (אם אני ארגיש שזה משתלט לי על הבלוג, אני אפסיק :-))

יעצו לי להקפיד לפתוח פוסטים בסיכום טענותי, אז כאן אפרוס טענותי לקורלציה בין התבגרות רגשית של בן אנוש ובין המעבר מעולם שתלוי באמונות טפלות לעולם נאור יותר (לתפיסתי). בפוסט הזה אני נוגע בכמה נקודות שאולי יהיו טיפה בוטות לאנשים מאמינים, אם יש כאלו בקהל, אתם לא חייבים להמשיך, יש פוסטים אחרים בבלוג. מי שהיה פה שותף לדיוני המטא בפיסיקה ומטא-פיסיקה, על הטבעי והעל-טבעי, יכול לדלג למטה כדי להגיע לפואנטה של הפוסט הזה.

למי שלא קורא את הדיונים בתגובות בבלוג, יש דיון עז ומתמשך. שני פוסטים כאן כבר שברו מזמן את כל שיאי התגובות בבלוג אצלי (פוסט על סכנות הרפואה האלטרנטיבית ועוד פוסט על מדע ואמונה), ובמקביל גייס חץ את קוראיו הקבועים ל דיון אצלו בפוסט תגובה, שנראה לי שובר גם אצלו שיאים במספר ואורך התגובות.

למי מקוראי שלא קורא אצל חץ, אני אביא פה את תמצית סוף הדיון שלי שם עם קורא בשם יניב, שנראה לי שאינו בקיא במיוחד במדע וטכנולוגיה מודרנית, ומנסה לשכנע אותי עד לרגעים אלו שאין המצאה שבאה אל מוחינו ללא עזרת עולם הנסתר (קריא אלוהות או מלאכים וכולי) ובעיני זו גישה שמצמצמת את גדולת המין האנושי והמוח המופלא שהתפתח לו בין האוזניים. כשניסיתי להראות לו שרגשות, דמיון ומחשבות הם ארציים ולחלוטין ואין שם שום עזרה מבחוץ. הראיה שהוא שולף לי? " הרי אם היית רק גשמיות, היית עושה צילום רנטגן ומכיר את עצמך לא?"

אז הבאתי לו צלם רנטגן…

אחרי פרק מוזר ומוצלח של סאות’ פארק היורד על וולט דיסני ו"טבעות צניעות" הייתי חייב להבין מה הסיפור עם purity rings ומי הם האחים ג’ונאס, ומצאתי את הראיון ההזוי הזה. המנחה שואל משהו על התדרדרות הנוער “…ואז אתה מוצא את עצמך בכלא, או בקיבוץ, או במקרה הממש גרוע בסיינטולוגיה”. אין לי מילים.

עוד לא החלטתי מה דעתי על קנס המים, אומר גיל שהוא איננו תואם את רוח הקיימות, אבל אני לא חושב שזה באמת נכון.

הבעיה הכי רצינית בחינוך הציבור היא כמות האנרגיה והכסף שיושקע בהסברה, אבל אנשים עדיין לא יתקינו חסכם, או מיכל הדחה כפולה, עדיין לא יתקנו את הגומיה בניאגרה שממשיך להדליף מים נקיים לביוב כל היממה, ימשיכו להשקות את הגינה, ימשיכו לעשות אמבטיות, לא ישמרו מים אפורים להשקיה, וכולי. מה אפשר עוד לעשות מלבד להחליט על מספר (שרירותי, אני מודה, כשלא סופרים גינות פרי וירק) של ליטרים לאדם. האם באמת 4 קוב בממוצע לאדם לחודש הם הצטמצמות? כמה מקלחות והורדות מים אתם מצפים לעשות ביום?

נאלצתי לבלות אתמול בבוקר שעה ברכבת, לקרוא ולשמוע יותר חדשות ממה שבא לי. כולם מפציצים בדיבורים נגד אלימות, ואילו מהדוברים של ביבי ולבני יוצאים שחרורים לעתונות שהם עומדים להפגש עם מדונה. מדונה? כן, הזמרת. הטרללה עם הקבלה (במלעיל). ביבי טוען שיצרו איתו קשר, הפמליה של מדונה טוענת שהיא יצרה קשר עם לבני ואילו ביבי הוא זה שפנה אליהם. ילדים קטנים? רגע, אולי עוד יצטרפו אליהם הזוג קוצ’ר ולקינוח ג’אסטין טימברלייק. אנחנו על המפה, איזו אטרקציה! וגם אייטמים הזויים כאלו לא רואים כל יום…

במסגרת הדיבורים על קיימות, דיברתי כאן על החשיבות של קהילות כדי לבנות חזרה יציבות חברתית. זוהי גם אחת התפיסות המרכזיות של פרמקאלצ’ר (תרבות עד? יש למישהו תרגום יותר טוב?). למעשה אם יש דבר אחד שאפשר ללמוד מההצלחה ההיסטרית של רשתות חברתיות ברשת, זה שהמין האנושי מתגעגע לחיים השבטיים המסורתיים בהם התפתחו החושים והקוגניציה שלו במשך מליוני שנים. בפוסט הקודם בסדרה הזכרתי גם שוב את ההרצאה של קליי שירקי, בה הוא מתאר את השוק התרבותי שעברו האנגלים בתהליך האורבניזציה - מרוב דיכאון, הוא מספר, הם זחלו למשך שני דורות לתוך בקבוקי ג’ין. אבד להם משהו מהשבטיות והחברה אליה הם היו רגילים.

המודעה הבאה התפרסמה בקרייג’ז ליסט ונבחרה ל רשימת הטובים ביותר באתר, ומרק שלח לי אותה כדי לעודד את רוחי (אני מניח…). אני לא יודע אם היא תהיה שם עוד הרבה זמן, אז החלטתי לתרגם אותה בזריזות :-)

דודתי ז"ל הורישה למשפחתי קוקר ספאנייל לפני כמה חודשים. הכלבה משתוללת והפכה למעמסה בשבילי. אני אב חד הורי ומגדל שניים, אין לי לב להגיד להם שהכלבה חייבת להמסר. מצאתי לה בית טוב, צריך רק מישהו שיעביר אליהם את הכלבה, וישחק את הרשע.

איזה יופי של בוקר! ואז הגעתי למחשב ושם חיכו לי שני טוויטים של גל מור: על צעדה של מרזל, בן-גביר וחברים דרך אום אל-פאחם שאישר בג"ץ, וצעדה לא מאושרת של המון פסיכופאתים אמריקניים על כל גופו של עובד קבלן שהושכר ל- Walmart בנסותם להספיק לתפוס פלאזמה 50" ב$800 בחמש בבוקר. הוא מת, אחרים נפצעו, כולל אישה אחת בהריון. תגובת החנות הזויה למדי: הם טוענים שזה מאוד נדיר (עד כאן בסדר) ושלא ידוע להם על עוד מקרים של עובדי וולמארט שמתו בבוקר שאחרי חג ההודיה (מה?!).

Frozen embryos ‘better for IVF’

והרי ידיעה מרעישה. עוברים מהקפאה יותר בריאים מעוברים טריים. הלאה הברירה הטבעית, תחי הברירה המלאכותית!

אני לא יודע איך להתייחס לציטוטים שנזרקו לכיווני לאחרונה. בשני אירועים בזמן האחרון (ביעור החמץ בדאנסינג קאמל ולפני יומיים במסיבת יום העצמאות), שתיתי כמות אלכוהול מעבר למה שאני רואה כנורמלי והגון, ומאפשר לעצמי להגיע למצב טיפה יותר “שמח ומשוחרר” בין החברים שלי. אני לא עושה את זה הרבה (כולל שני האירועים הנ"ל אנחנו מדברים עדיין על פחות מ10 פעמים בחיים בינתיים) כי לרוב זה לא מתאים לי להרגיש ככה, ובוודאי שזה פשוט לא בריא. הענין זה שלפחות 3 בחורות שונות אמרו לי שהן מאוד אוהבות אותי ככה. האם זה דבר נכון להגיד? אם היתה לי בעית אלכוהות הרי שזה אולי היה מעודד אותי להמשיך ב"דרכי הצודקת", אבל גם אם אין לי - הרי שהן אומרות בעצם שאני אדם מסוגר וצרך עזרה חיצונית של חומרים לא בריאים כדי להיות נחמד וחברותי, וזה עצוב לי לשמוע. או אולי זה אומר שאני פשוט לא מרגיש מספיק חופשי עם אנשים אצלי בחבורה ואני לא מודה בזה אפילו לעצמי לגמרי?

ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב “אח קטן”. לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.

נדב שאל לפני שבועיים מה רע בתקינות פוליטית והרבה זמן תכננתי לענות ולא הגעתי לזה.

ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של “בולשיט” שדן בנושא ‘מילים בעייתיות’, צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ’חגורת התנ"ך’ אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק ‘ג’יזס קרייסט’ אומרים במקום זה ‘סנטה וואקה’. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש’חגורת התנ"ך’ זה יופמיזם ל’המשוגעים מהדרום’). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית ‘ניגר’ אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם ‘קנדי’. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.

עדכון - חלק נוסף לאייטם הזה פורסם אחרי שנתיים וחצי.

בזמן האחרון הנושא עולה שוב ושוב בשיחות, כי חברים רוצים כמוני שיהיה לי טוב ושאמצא זוגיות. אני מוצף במיוחד בשבוע האחרון משום מה, אז אולי הפתרון הנכון הוא לפתוח לגמרי את השיבר ולרוקן כבר את הבריכה, ולכן אני מביא אותו כאן לבלוג, למרות שלרוב אני מנסה לשמור על מינימום אפשרי של נושאים אישיים, אבל הנושא הזה כבר הוזכר פה פעם, וגם שוב השבוע.

As Obese Population Rises, More Candidates Courting The Fat Vote | The Onion - America’s Finest News Source

אתר “הבצל” מספק כרגיל חדשות בכזו רצינות שאפשר בקלות לטעות שמדובר בדיווח אמיתי, כי כאלו כתבות באמת מופיעות לפעמים בטלוויזיה, והמציאות באמת הדביקה כמה פעמים את הדמיון שלהם. גם האייטם המבריק על ילד חולה הסרטן שרושש את קרן המשאלות גרם לי לחייך. אבל הכי מצחיק היה כשידיעה או שתיים מהאתר הזה התגלגלו איכשהוא לפני כמה חודשים להתפרסם כידיעות אמת בטמקא. אין לי לינק כרגע, אבל זה פשוט מאשש את דעתי על האין-עיתונות בארץ.

אני וגיא יוצאים לשבועיים קשים של התמודדות עם איתני הטבע. עד להתחלת אוקטובר אל תצפו ליותר מדי פוסטים טריים (יהיו אולי כמה מקופסת שימורים). אני לא אוכל לאשר פוסטים מעונים חדשים, ולא אוכל להציל תגובות מפח הספאם עד שאחזור.

תהיו ילדים טובים!!!

הילדים יעלמו מעזריאלי ואפשר יהיה לאכול צהריים.

הסדרות החביבות עלי יחזרו לטלוויזיה (The IT crowed פתחו עונה שניה בדיוק וRobot Chicken כבר בעונה השלישית).

החמסין יגמר.

הטיול לסקוטלנד יתחיל.

שני הלקוחות הגדולים שלי יסיימו את תהליך השחרור ותתחיל תקופה רגועה יותר של המצאה רגועה במקום תיקונים בלחץ (כרגע המוצא היחידי הוא לכתוב את הערות הקומיט לCVS בצורת הייקו).

ואולי אני אצלם, ואולי אני אספיק גם לפרסם משהו, ואולי אני אחזור לכל החיפושים שהפסקתי באמצע (בת זוג, קריירה חלופית, השפיות שלי, קונה לאוטו, מטרות בחיים, תבנית נורמאלית לבלוג…), ואולי אני אלמד שכשאומרים “אולי” הרבה, אף פעם לא מגיעים לשם.

בעזריאלי מתקפת הנוער בעיצומה. אין לילדים האלו בית? בעיקר ילדות בגילאי 10-17 מסתובבות כאן בקניון ברמות שונות של אחוזי כיסוי גוף מסתובבות ו"עושות שופינג". כאילו שבבית גדלים להם עצי כסף בחצר.

היום עליתי על מעלית בקומה מינוס 2 בחניון לכיוון הלובי בקומה 0. המעלית בדיוק עלתה מקומה מינוס 3 (קומת חניון של מנויים בלבד), והיו בה שתי נערות בסביבות 14 ונראה שהיה זה מסען הראשון במעלית:

- “הי, המעלית הזאת רק יורדת!” (להזכירכם בנקודה זו, 80% מהמעלית הוא קיר זכוכית ואפשר לראות מצוין אם אתה עולה או יורד) - “לא נכון, הרגע עלינו, את לא רואה? זה מינוס אחד!” (לא נכון, היינו במינוס שתיים. זה היה על הקיר ממול המעלית, בתצוגת הLEDים מעל הדלת ועל עמודי הבטון בחניון שנשקפו דרך קירות הזכוכית) - “את בטוחה?” - “כן כן, אנחנו פשוט עברנו בכל התחנות” - “נו די, בואי נרד!” (המעלית בדיוק עצרה במינוס 1) - “לא רגע נו חכי, כאן זה רק החניון” - “אה..” (מסתכלת בכיוון הקיר השקוף) “בואנה, זה עושה לי כאב ראש” - “גם לי יש כאב בטן”

לא עובד עליכם… זה ספר אמיתי שמצאתי אצל ידידתי דניאל. כל פעם מחדש אני דהום כשאני קורא איך אנשים עוד מאמינים בשטויות על " כישוף" או מרפאים חוצניים, גלגול נשמות וקבלה ואפילו לא למצוא בינהם סתירה, ומסתפקים בהסברים, לפעמים ילדותיים, על מיסטיקה ורגש. את הלינקים בפיסקה זו למשל מצאתי בבלוג של חץ, אדם בגילי, שכמוני התעסק בעבר בלינוקס ותוכנה חופשית ויום אחד עושה תפנית לעולמות של הארי פוטר, אבל בחיים האמיתיים, והוא עדיין מחזיק מעצמו אדם רציונאלי. כמוני הוא חושב דברים לא הכי טובים על הרבה מהמיסטיקנים אבל בעוד אני חושב שהם משלים את הקהל בכוחות מומצאים הוא טוען שיש להם כוחות והם משתמשים בהם שלא כהלכה. מדהים אותי איך אפשר לפקפק ולהאמין באותו זמן באנשים העוסקים ולא להבין שיש כאן רמאויות הרבה יותר פשוטות. הכוח היחידי שכאן מגיע לשימוש הוא לא כוח מאגי אלא כוח סוגסטיה ולפעמים טיפת שטיפת מוח מסוימת. אני ואחרים (ובמיוחד אנשים כמו ג’יימס ראנדי) מאמינים שבדרנים כמו אורי גלר שטוענים לכוחות עושים יותר נזק כי הם גורמים להנצחה של הדעות ההזויות האלו ודוחפים עוד אנשים להסתמך על מיסטיקנים, אבל חץ מוצא טיעונים “צרופים” למה השירות של אותם השרלטנים הוא חשוב ו ראוי לתשלום. חץ עצמו לא טוען לכוחות או יכולות, ואינו מציע שירותים כלשהם, אז מה הצורך העז להגן על העוסקים בתחום? למה החברה המודרנית, שהתקדמה כ"כ יפה בריאותית וכלכלית וחברתית בזכות מדע וטכנולוגיה במאה וחמישים השנים האחרונות, רוצה כל כך לשמר ולפאר את אגדות הילדים ההזויות האלו?

בשיטוטי באתרים סקוטיים נתקלתי ב ראיון עם רולינג לגבי סיום כתיבת הספר השביעי, שיוצא עוד שבועיים. מסתבר שהיא מודה ברצח של שתי דמויות מרכזיות (אבל היה לה קשה עם זה. היא שתתה חצי בקבוק שמפניה ונורא בכתה ונמרחה לה המסקרה!). היא עדיין טוענת שהדמות של הארי לא מבוססת על אף אחד (תוך התעלמות סדרתית מקומיקס של גיימן על ילד-עם-צלקת-במצח-שמגלה-שהוא-קוסם ועוד מראי מקום אחרים). את מילות הספר האחרונות היא כתבה לבדה בבית מלון עם השמפניה דלעיל והמון טישיואים. קשה להיות מליארדר.

הייתי אתמול שוב בנורמה ג’ין, הויסקי-בר החביב עלינו. גילינו שם מבצע חביב של טעימות “לעניים”. ארבע כוסיות של 2/3 מנה (קצת יותר מצ’ייסר) של ויסקים שמחירם למעלה מ100 ש"ח למנה, במחיר נאה של 160 ש"ח. הויסקים האלו כוללים את המקאלן אינספיריישן (160 למנה לבדו!), המקאלן דיסטילר’ז סלקשן, ווילד טרקי “שכחתי” שגם הוא באיזור 120 למנה, לגאבולין דיסטילר’ז אדישן חימנז (שאני ואיילה לא אוהבים בכלל), ג’וני בלו (גם כן 150 למנה. למה?) ואחרים.

German teen unplugs pensioner’s ’noisy’ life support machine, או איך שאני קורא לידיעה: “אפשר למות מהרעש הזה”. למזלו של הפנסיונר המסכן היתה בחדר גם מכונה שעושה “בינג!” וצוות האחיות הציל את המסכן.

ונשאלת השאלה. בגרמניה, בקולומביין קולורדו, בבאר שבע או בעזה. יכול להיות ש טמטום או אלימות הם תוצאה של אדישות ההורים או אולי גם משהו לקוי במערכות החינוך? לשיפוטכם הקטע האמנותי הבא, מסיבת סיום בגן ילדים כלשהוא. לפי הדגלים כנראה בחמאסטן. איזה מתוקים!

אדון רווקוס רב המעללים ומפוצל האישיות הודיע שהוא פורש. פעם באיזה חודש אני מציץ על הבלוג הזה כמו תאונה - זה איום אבל אי אפשר לא להסתכל - ולא יודע אם לצחוק או לבכות. מדובר בחבורה של מתבגרים ילדותיים, לדעתי בני עשרים ומשהו שתקועים בטיפשעשרה, עם כל טוויסט של שוביניזם אפשרי וחוסר אמפתיה טוטאלי, או אולי דמיון פעיל מדי, והתגובות המוזרות שהם מקבלים. לקרוא את הטקסט ולא להאמין שמישהו לחץ על “הלח” לפרסם כזה מכתם מגוחך בלי לקרוא אותו קודם, ולחשוב עוד שזה הבלוג אולי השני הכי נקרא אחרי הגזענית הורודה (לפחות נדמה לי שפעם הוא היה). כמה פאתטי אפשר להיות ולא להבין את זה? אצל שרון בבלוג שאל היום מישהו אם יש גם פקאצים ממין זכר, אני חושב שמר NG (המנוח לפי הכרזתו) לוקח בהליכה.

Pidgin - רבע עוף שהוא שמו החדש והסופי של GAIM, יצא השבוע למדפי האינטרנט (עכשיו בלינק קרוב אליכם).

ודברים לא קשורים אחרים

אחרי שעבר לי בדואל היום אולי בפעם העשרים (תוך חמש שנים) המכתב אודות הילדה שצריכה דם A-, המכתב הראשון שפורסם ב"לא רלוונטי", קיבלתי אחד אמיתי מחבר של מכר, וזה ענין חשוב ליידע את האנשים, פן ג’ילט גם הקדיש לכך לפחות תכנית רדיו שלמה פעם, כמה חשוב לתרום דם אבל עוד הרבה יותר חשוב להבדק ורשום את המיפוי הגנטי שלך בבנק תרומות. הבדיקות לא זולות אבל הבנק הישראלי “עזר מציון” עובד על תרומות. רק לקפוץ ולעשות בדיקת דם קטנה. זה משמש לאיתור תורמי מח עצם ותרומות תאי גזע. הפניה שקיבלתי מתייחסת אולי ל גבי, אבל נכונה לכל אחד. בנקים אחרים לוקחים טיפה כסף, אבל עד כמה שאני יודע כולם משתפים את המידע. NMDP האמריקני מפנה ל הדסה עין כרם.

עוד פוסט בסדרת “הסכנות הטמונות ב…”.

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.

“משתלם” זה מושג שנכנס לי מאוד מוזר ללכסיכון השיחות על מזון ומשקאות. יותר נכון זה קיים שם באחורי המוח אבל אני לא אוהב להתייחס לזה ככה. כשהייתי קטן אוכל היה תמיד חלק מביטויי האהבה בבית, האכל של סבתא, האוכל של אמא, ארוחת שישי משפחתית אם זה בבית או בחוץ, אף פעם זה לא נמדד בכסף. למדוד אוכל בכסף זה כמו למדוד את האהבה שלך למישהו בכסף. בררר.

כן, עברו להם כמה שבועות עסוקים. לא עדכנתי פה מספיק. שאלו למה אני לא כותב על יין וויסקי פתאום. באמת לא יפה מצידי. דווקא שתיתי כל מני דברים טובים…..

האיל לא מזיין מספיק כבשים? הזרקות אנטי-גיי! יחי המדע! בקרוב בבתי מרקחת?

לבקר קבר זה רחוק מדי, וכד האפר מכוער? למה לא לקווצ’ץ’ את אהוביכם ליהלום? מתאים גם לילדים, כלבים וחתולים.

למדע חסר לאיפה התקדם קדימה אז הוא הולך לצדדים? מוזר מאד :-)

(או: “זכות הציבור להיגעל”)

“זה אחד הימים המאושרים בחייו של יגאל”. אני בטוח. לפחות כמו היום שבו הוא רצח איזה ראש ממשלה אחד, מי זוכר אותו. לעומת מר עמיר הוא כבר שנים לא הופיע בעיתונים.

הציטוט הנ"ל בא או מאימו או מאחיו של יגעל עמיר, תלוי איזה עיתון קראתם. בעוד כ7 שעות תצעד לריסה טרימבובלר לתוך חדר לממש סוף סוף את ברית נישואיה השניים בהתייחדות רבתי עם בחיר ליבה המוזר (‘סתומרת גם הלב וגם הבחור מוזרים).

היום קראתי ש שחר החליט שלא מתאים לו יותר רייזרFS. מסתבר ש גם לסוזה כבר עברה ההתלהבות. עכשיו אני קורא שגם אישתו נעלמה. מילא נעלמה, אבל הוא חשוד שהעלים אותה. ו לקחו לו את הילדים. ועוד יורדים עליו גם הגיקים. עצוב. אם הוא עשה לה משהו אז זה מפחיד, אבל למרות שהמשטרה לא מחזיקה ממנו חשוד באופן רשמי כבר עשו לו חיפושים בבית בצו בימ"ש על סמך ממצאים שנשמרים חסויים. עדכונים יהיו כנראה כאן.

המקור היא עמותה רשומה (מלכ"ר) שהייתי בצוות ההקמה שלה לפני כ4 שנים עם עוד חברים מקהילת הלינוקס בארץ. אני מודה שהייתי פסימי כבר בהתחלה, כי תהיתי אם קורה מספיק “אקשן” בקהילה המקומית בשביל להזדקק לעמותה.

למי שעוד לא ניתקל, רגינה ספקטור כותבת, זמרת ומלחינה מאד מוכשרת. תמיד אמרתי שיש הרי משהו באנשים עם ילדות לא קלה, שלה כוללת בריחה עם המשפחה מרוסיה בזמן הפרסטרויקה (כשיהודים הורשו לצאת), הגירה בחצי אירופה והתבגרות בברונקס בניו יורק. מגוון למדי, לא? את וירוס כתיבת השירים היא חטפה בארץ כשטיילה כאן עם עוד בני נוער (הנקודה הציונית? ידה ידה ידה…) והשאר היסטוריה - הרבה הופעות וארבעה אלבומים. תודה ל איתן על מראה המקום…

פגשתי מישהי מדהימה ב אוקיי, א’ נקרא לה. לקח לנו שבוע וחצי לתאם פגישה, לא נורא, אנשים עסוקים. היו לי כמעט שעתיים מאד נחמדות איתה. היא מצחיקה, אינטיליגנטית, ישירה, יפה וסקסית, ואפילו אין לנו בעיה בדברים בסיסיים כמו למשל ששנינו לא מעוניינים בילדים (גיליתי לאחרונה עד כמה מסתבר שזה בעייתי). כל כך הרבה פלוסים שהעלמתי אפילו עין מהעישון שלה. פיתחתי כבר ציפיות מכאן ועד להודעה חדשה, לא כל יום אני מתלהב ככה ממישהיא…

מאז שנעלמה לי הקוריצה, תהיתי מתי יבוא יום אחד עוד חתול ויאמץ אותי. אני לא מאמין בלמכור את עצמי בכוח, ללכת לשבת אימוץ ולהציג את עצמי בפני כל החתולים לראות מי יבחר אותי.

בשבוע שעבר נחתה אצלי בחצר קליאו. היא פצפונת ועכברית ומלאת מרץ תינוקות. שכנתי יהודית מאמצת כל דבר שזז, ומטפלת בכל חתולי האשפתות במוסך שהיא עובדת בו. את קליאו מצאו יום אחד מתחת למכסה המנוע של (נחשו איזו) מכונית. היא כל כך צעירה שסתם להאכיל אותה במוסך לא הספיק והיא הגיעה לבקר אצלי בחצר. השבוע השכנים נסעו לחו"ל ואני קיבלתי פיקוד על החתולות שבחצר וקליאו הדובדבן שבקצפת.