רק עוד טיפה ודי, אני מבטיח…

עלו טרוניות מקהל הקוראת שלי שאני מקשקש כאן כבר יותר מדי על הבחירות האמריקניות. אני מבטיח שזה יגמר בסוף 🙂

הנה שרה פיילין ברגע אחרון של שטויות שלא אומרים אפילו אם זה מערכון של SNL (צולם בערב שלפני הבחירות כחלק מלקט מערכונים פוליטיים)

והנה מקיין מנחה ב"ערץ קניות" שלושה ימים לפני שהוא מקפל את הבמה ומחפש מאיפה לשלם על הבגדים של שרה. איך הוא מעיז להופיע בכזה מערכון רגע לפני הבחירות? או ידיעה שממילא הוא מפסיד עוד רגע או בטחון עצמי מופרז. אני מאמין שהוא לא מטומטם, אז אני לא יודע מה גרם לו ללכת עם זה…

למי שלא עוקב: אחרי סיום הטקסים מסתבר שיש עוד הרבה סיפורי שרה שלא יצאו לציבור, כמו העובדה ששר'לה נתפסה לא יודעת למנות אילו עוד מדינות חולקות את צפון אמריקה, או שאפריקה היא יבשת ולא מדינה, ועוד פליטות. באותה נשימה נזכיר שמתברר ש$155K שיצאו על בגדים זה לא כל הסכום כי לא כל החשבוניות הוגשו עדיין. הציבור הרחב שמח לאיד ומכריז "הי שרה! אני יכול לראות את סוף הקריירה שלך מהבית שלי!"

אז אובמה ניצח? עיתון ה"חדשות" המוביל "הבצל" טוען ששוב דופקים את השחורים ונתנו לבן המיעוטים לנקות את הלכלוך שהשאיר הגביר הלבן בשדרות פנסילבניה 1600. להיות נשיא זה לא באמת ג'וב טוב אם אתה עושה את זה נכון. זה משהו שבוש לא ממש רצה להפנים.

אגב בוש, אוסף תמונות של פאדיחות הנשיא היוצא באדיבות אתר דר שפיגל, למי שיתגעגע. אני עדיין מחפש עותק וידאו של מערכון SNL משנת 2000, ישר אחרי היבחרו של בוש, שם דמותו אומרת "תשקיעו בחברות הגנה ונשק, אנחנו הולכים להתחיל כמה מלחמות ו… הי, אנחנו נתעשר מהנפט בדרך!".

בכל מקרה, אני מבטיח לצמצם את כמות הפוליטיקה האמריקקית כאן בבלוג, זה באמת עבר כל גבול 😛

הטקסני עשה את שלו, הטקסני יכול ללכת

מזל טוב לעולם ה(כאילו) חופשי. יש נשיא. בלינק תמצאו נאום רגוע ולא מתלהם שכולו אומר "תודה שבחרתם בי, אבל עכשיו מתחילה העבודה הקשה ואני צריך שתרתמו לעזור". מזמן לא ראיתי מנהיג נבחר מדבר בענווה שכזו, הלוואי עלינו אנשים עם אגו כזה, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית.

לאור המאורע שלח לי אודי את הקליפ הזה מהמחזמר "אל תקרא לי שחור", כמה במקום…. ((או שלא? צידו השחור של אובמה לא מעדות אמריקה ולא מעבר של עבדות, אז אולי זה לא מתחבר למחזמר ב100%…))

זהו. מקיין חוזר לסנאט, פיילין לאלאסקה, ואני מקווה שארה"ב תעלה על הפסים, תצא מהמלחמות, תגמל מהנפט, תפסיק לדרוך לשאר העולם על הבייצים (מבחינה פוליטית, אקולוגית ואחרת) ותתפוס כיוון שבריא לכולנו. אובמה אולי סוציאליסט, קומוניסט וטרוריסט, אבל יש לו חלום, והחלום זה לעשות טוב לארה"ב בבית הלבן, הוא מוכן למחזר את הסבתא שלו לנאום בחירות עוד לפני שהתקררה הגופה. איך הימין לא עשה גם מזה קציצות? כמובן שעשו. הם הספיקו כמה ימים לפני זה להזריק לעיתונים התבכיינות על איך הוא הכוונה טס להוואי על חשבון הקמפיין בשביל לבקר את סבתו על מיטת חוליה והעצרות שארגנו לו שם היו רק התירוץ. כמה נמוך אפשר לרדת? כנראה שהרבה. בלוגרים רפובליקנים ביקרו את הקמפיין שלא היה אגרסיבי מספיק. האנשים הנחמדים שעובדים במה שהיה פעם משרד המשפטים ((כשאני קורא ורואה את כל הדברים האלו על שחיתות פקידים, אני חייב לתהות כמה המצב גרוע, או אפילו יותר גרוע אצלנו, אבל לא תמצאו את הפרטים המלוכלכים בעיתון כי לעיתונאים אין מספיק עצמאות והפוליטיקאים שלנו כנראה יותר טובים בהסתרה וטיוח.)) לא יכולים להביע דיעה פוליטית, אבל הם שחררו את הסקינהדז שניסו לרצוח את אובמה בלי להעמיד אותם למשפט. אני מאוד מקווה שאחד הצעדים הראשונים של אובמה יהיה נקיון יסודי של הפסיכים שיושבים עכשיו בכל המקומות הגבוהים האלו.

אני מאחל לו שיעלה בקלות חזרה על הסוס, ומצד שני אני מקווה שהצחוקים לא יפסקו ושפיילין לא תעלם מהמסך. אנחנו נתגעגע… 🙂

ברגע אחרון של טמטום מוזר, דיק צ'ייני, אולי הכוח עיקרי להתמוטטות הפופולאריות של בוש אל מתחת ל20% נותן בגאון את קולו למקיין (למרות שסטיוארט מציין שנתקע לו משהו בגרון). מה הפואנטה של ממשל בוש לתת את תמיכתם למועמד? הם רוצים למוטט לו את הקמפיין בדקה התשעים ואחת ולתת חומר בערה פשוט וקל לאובמה? "חיבוק דב" זה ההגדרה המושלמת למה שהלך פה. כמה מוזר. אפילו בוש ידע לסתום את הפה, לא לצאת בהכרזות תמיכה במקיין, ומרוב בושה, הוא אפילו לא הלך להטיל את הצבעתו בקלפי ברוב רעש תקתוקי מצלמות כנהוג בכל מדינה, והצביע בדואר.

בצד השני של האטלנטי חוגגים בקניה. זה מה שהלך שם לפני הבחירות, מעניין מה הולך שם היום:

פולו-אפ נוסף: הצעה שמונה בקליפורניה, הלא היא ההצעה לאסור על נישואים חד מיניים, עלולה לעבור אפילו אם בהפרש של נקודה או יותר לפי סקרים אחרים, למרות קמפיין עתיר כוכבים שעלה $70 מליון. חוקת קליפורניה זה פשוט המערב הפרוע. אני לא מבין איך אפשר לשנות חוקת מדינה ברוב של 50% ולא של שני-שליש כמו בארץ… נראה לי לא דמוקרטי משהו…

בהצלחה מר אובמה.
I laughed, I cried. It's been emotional.

עם הספר הבוער

גיא כותב על עזרה מקצועית לראשי מועצות. לא אשמתם באמת שנבחרים אנשים חסרי תואר ונסיון ניהול לתפקידים, ולפעמים גם חסרי אמפאתיה לבני אדם. לפעמים זו שחיתות ותקציבים שאובדים בכיסי הפונקציונרים, ולפעמים זה רק הטמטום של העם שמצביע בעד טמבל שלא יודע לנהל תקציב ונוזל לו הכסף מהידיים. מסיבה זו כנראה לא בחרו במצנע להמשך כהונה בירוחם למרות ששמעתי שבניגוד לחיפה הוא הצליח לעשות שם פלאים. אנשים מוצלחים לא רוצים לרוץ יותר לתפקידים האלו כי הם לא מקושרים, והאנשים שמקושרים כבר אינם מוצלחים.

במדינה שבה "שירות" היא מילה גסה, איך יבינו אנשי השירות הציבורי את תפקידם?

אני מאחל לתל אביב שדב חנין יודע את העבודה, אני לא מספיק מכיר את האיש ופועלו ואם הוא באמת ההבטחה הגדולה שכל הבלוגרים התל-אביבים רוצים שהוא יהיה, אבל אני מחזיק להם אצבעות.

סיפורי משטרה

השבוע המשטרה כיכבה אצל גיא פעם אחת וגם פעם שניה, וגם אצל הגרבילים, אז אני מוסיף את הסיפור שלי.

לפני שבוע וחצי, בשישי בלילה, באמצע כביש חמש עוצר אותי שוטר מתנ"א. הלב שלי ירד למכנסיים כי אני משתדל שלא לעבור על אף חוק תנועה מאז שתי השלילות הארוכות שהיו לי לפני שנתיים, ויש לי כמה חודשים טובים "על תנאי". נרגעתי כשהסתבר שזו רק בקורת שגרתית (כנראה שסובארו בת 4 שנים מכוסה חרבוני עטלפים זה מראה חשוד) אבל אז אומר לי השוטר שאני אמור להיות בשלילה ולא הפקדתי את הרשיון כבר שנתיים, ושיכול להיות שהוא יאלץ להפריד אותי מהרשיון שלי. למזלי הייתי מאוד משכנע כשהסברתי לו שיש פה טעות בירוקראטית והוא הסכים להחזיר לי את הרשיון תוך דרישה שאופיע בתחילת השבוע להסביר את עצמי במשטרה.

– הנה, אני לא ממציא. כתוב כאן אפריל 2006 וכתוב שעודכנת ארבעה חודשים אחרי זה כמתחמק מהפקדה, ועודכנת שוב ב2007!
– לא אמרתי שאתה ממציא, אבל אף אחד לא עדכן אותי בשום צורה!
– לא… עדכנו אותך במחשב. לא שולחים לך הודעות הביתה.
– אז מה זה אומר? אני נחשב אצלכם שנתיים עברין נמלט ולא מעדכנים אותי כדי שאנזק יותר כשזה יתגלה?
– אדוני, זה לא התפקיד שלנו לעדכן אותך, דבר בתחנת כפר סבא עם מתנ"א. רגע! כרטיס הרשיון הזה הונפק ב2007! איך זה שמשרד הרישוי הנפיק לך כרטיס חדש כשאתה אמור להיות בשלילה?!
– נו ווקשה… זה מה שאני אומר…
– טוב, תתייצב בכפ"ס שם על הבוקר.

את פתק הפקדת הרשיון לחודשים משנת 2006 לא מצאתי אבל ביום שני התייצבתי שם עם ידידי רונן שהיה האיש שהפקיד לי את הרשיון בבית המשפט ויכול היה להעיד על כך. כמובן שהגענו למתנ"א כפר סבא ונשלחנו לבוחנים בקומה -1, ששלחו אותנו לחדר בוחנים אחר קומה מעל, ששלחו אותנו לחדרו של רב הבוחנים שהיה נעול.

– סליחה, איפה אני יכול למצוא את הבוחן הראשי ורדי?
– הוא במשרד, תכנס.
– לא, נעול שם. מה שעות הקבלה שלו?
– הוא לא מקבל אנשים.
– אז אולי תוכל לעזור לי, יש לי כאן טעות ברישום שלכם, המחשב טוען שלא הפקדתי לפני שנתיים את הרשיון.
– (קליקטי קליק), נכון. מספר תיק X, תצטרך ליצור קשר עם בית המשפט בחדרה כדי לברר את זה איתם ואז להביא את זה לורדי, הוא היחידי שיוכל לתקן את זה במחשב.
– ורדי, זה שלא מקבל אנשים והחדר שלו נעול? (טוב את זה היה לי השכל לשאול רק בראש)

צילצלתי לרשות בתי המשפט. אחרי 4 דקות המתנה ושתי העברות דיברתי עם מישהיא שהסכימה לעזור לי, המסוף שלה ענה לה מאוד לאט כי בוודאי מדובר (כרגיל) באיזה מחשב VAX מסוף השמונים שעובד על רצון טוב, קסם ותאורת פלורסנט. אותה גברת במרכז הארצי בי-ם שלפה את תיקי המשפטים שהיו לי ואף אחד מהם לא תאם את מספר התיק שכרגע הקריא לי השוטר, אפילו לא דומה. שאלתי אם היא יכולה להוציא לי העתק של אישור ההפקדה ונעניתי בשלילה. צריך לפנות רק לבימ"ש חדרה. בפקס. אמרתי תודה ונסעתי לחדרה כי אין לי פקס ואין לי אמונה בקשרים לא אישיים עם גופים כאלו.

בחדרה הפקידה התעקשה שאין לה איך להוציא מסמך שכזה, בתיק כתוב שקיבלתי חודשיים וריציתי חודשיים. "כל אחד יכול לראות ולחשב 2-2=0!" אני מסכים איתה ומבקש העתק של זה כי המשטרה לא מאמינה לי. אחרי ויכוח קצר ש"אין לה איך לתת לי אישור כזה" היא בסוף מודה שהיא יכולה להדפיס צילום מסך מהמסוף העתיק, ואפילו מגדילה לעשות וחותמת עליו בעט וחותמת בימ"ש תוך שהיא ממשיכה למלמל ולהתמרמר שהבעיה לא אצלה אלא במשטרה. אני מסכים איתה לחלוטין בחיוך רחב של "אני איתך" ולוקח את האישור לרב הבוחנים של חדרה בלוק ליד לפי המלצתה.

במתנ"א חדרה אני לא מוצא את חאטם הבוחן הראשי. בוחן אחר אומר שהוא איפשהוא בתחנה אבל לא עונה בטלפון. הוא ממליץ לי להשאיר צילום של האישור ו"חאטם כבר יסדר". אני מתעקש לשבת שם עוד כשעה וחצי אבל חאטם ממאן להופיע, בינתיים סוגרים לארוחת צהריים, זורקים אותי לשמש, חוזרים ונותנים לי להכנס לצל, אבל אין חאטם. אני מתייאש, משאיר לו צילום עם מספר טלפון, משאיר לו הודעה מוקלטת בנייד, וחוזר לכפ"ס.

ורדי בחדר, הפלא ופלא! מסכים אפילו לראות אותי! מסתכל על הדף ומודיע לי שאין לו מה לעשות, ושאני צריך לחזור לבית המשפט להביא אישור הפקדה.

– אבל הייתי שם והיא אמרה שאין לה אפשרות להוציא לי אחד, זה הכי טוב שיכולתי לקבל ממנה.
– אין דבר כזה. זה באשמת בית המשפט, והיית רואה את זה אם לא היית בא עם סטיגמות כאלו נגד המשטרה!
– אה? אין לי סטיגמות (ובאמת, באתי רגוע וחיובי וחייכני ככל שיכולתי), פשוט מחשב בית המשפט מראה כאן שהרשיון אכן היה שלול חודשיים, והפקידה אומרת שהבעיה אצלכם אז…
– עוד פעם אתה עם הסטיגמה שלך נגד המשטרה!
– האמן לי, אין לי סטיגמה, יש לי רק אי הבנה של מערכות המחשב שלכם, ולכן אני רוצה להאמין שאם יש בעיה בתוכנה, האנשים שמפעילים אותה יוכלו לעזור לי…
– אבל אתה רץ לכאן ומאשים אותי שהמחשב של המשטרה לא בסדר!
– לא, אני רץ לכאן כי עצר אותי שוטר ודרש ממני לבוא ולהוכיח שאין לי אחות. הבאתי אישור מבית המשפט, והם מסכימים איתי, מי שנשאר לא מאמין לי זה אתם ולכן באתי בצורה מאוד חיובית ובלי סטיגמות לפתור את הענין, ואני מאוד מקווה שתעזור לי…
– תשמע! אני עשיתי חקירה בענין הזה! אני היחידי שגילה מה הבעיה! כמוך יש כאן עשרות בשבוע! זה הכל באשמת הפקידה של בית המשפט שלא הכניסה את תאריך ההפקדה למחשב! הם תמיד עושים את זה ואחרי זה מריצים אתכם לכאן בטענות שזה המחשב של המשטרה!!
– אה! תודה, אז עכשיו אני יודע מה מה הבעיה, אני אחזור לחדרה… (דיאלוג פנימי: אז למה אתה צועק כל כך הרבה ולא אומר לי את זה מההתחלה?!?!)
– לא, עזוב, אני אעשה לך טובה אם כבר הגעת על לכאן, אני אתקן את זה כאן ידנית, רק שתדע שזה אשמת בית המשפט… תן לי את הדף הזה חזרה.
– כמובן, תודה רבה! (דיאלוג פנימי: למי יש עכשיו סטיגמות נגד מי?)
– (קליקטי קליק), הנה, הכנסתי כאן תאריך הפקדה ותאריך החזרה כדי שזה יצא חודשיים.
– וזהו? לא יעצרו אותי יותר שוטרים על זה? אני יכול לקבל איזה אישור שזה עודכן?
– לא יעצרו אותך, אבל צריך לעדכן על זה את בית המשפט כי זה יחזור על עצמו.
– מה זאת אומרת? התיקון שעכשיו תיקנת ימחק?!
– (בהתעלמות טוטאלית) טוב, יש לי עוד דברים אחרים, יום טוב אדוני, הכל מסודר. בפעם הבאה בוא עם קצת פחות סטיגמות על המשטרה!
– רגע, אבל ביקשתי אישור על השינוי…
– אני אומר לך שזה סודר! אתה חושב שאני עובד עליך?!
– לא, אני פשוט רוצה שיהיה לי להראות משהו לשוטר הבא שיעצור אותי בענין…
– אף אחד לא יעצור אותך.
– אז אפשר לקבל חזרה את הדף מבימ"ש חדרה?
– לא, אני צריך לתייק אותו כהוכחה שהיית אצלי.
– אהה… אני יכול אז לקבל ממנו צילום? אני אקפוץ כאן ממול למרכז שרונה…
– אני אצלם לך אותו, אבל הוא לא יעזור לך אם יעצרו אותך, זה לא אישור משטרה.
– אני יודע, לכן ביקשתי שתדפיס לי איזה אישור…
– אין לנו כזו אופציה במחשב!

(עוד שתי דקות שיחה של שכנועים, עוד האשמות של סטיגמות נגד המשטרה…)

– תראה, הכי טוב שאני יכול לעשות זה להדפיס לך תצלום מסך, אבל זה לא אישור רשמי!
– או! מעולה! זה בדיוק מה שהייתי צריך! תודה על העזרה, זה בדיוק הויכוח שהיה לי בבימ"ש בחדרה ובסוף ילום המסך עזר לך לעזור לי, אני מאוד מאוד מעריך את זה!
– אני שם על זה את החותמת והחתימה האישית שלי! שלא יתווכחו איתך! זה לפנים משורת הדין! (הוא אומר את זה כאילו הוא נתן לי איזו אבקת קסמים שאף אחד לא מקבל אף פעם ואני צריך להרגיש מיוחד)
– חס חלילה, אני מודה לך מאוד, זה כל מה שרציתי…
– אוקי, ובפעם הבאה תנסה להפטר מהסטיגמות שלך נגד המשטרה ולבוא בהאשמות…
(וכאן הוא המשיך ברבע שעה של נאום ארוך שברור לי שלא היה קשור אלי בכלל…)

בקיצור רבותי, כשאתם מפקידים רשיון בבימ"ש, אנא ודאו פעמיים ושלוש שהפקידה אכן תיקתקה פנימה את תאריך ההפקדה כי תופעות הלוואי עלולות להיות מביכות ומצערות, ולגרום לכם לפתח סטיגמות נגד המשטרה בלי שידעתם. למשל עכשיו יש לי סטיגמה שאומרת שכל שוטרי מתנ"א מסתובבים עם הרגשה שיש נגדם סטיגמה. חראם.

Reiser? Bury 'er!

Hans Reiser Leads Police to Nina's Body

אכן, לאחר הרבה טענות של חפּוּת מפשע, האנס רייזר פתאום מוכן לגלות את מיקום הגופה של אם ילדיו בתמורה להפחתה בעונש שהופל עליו. צדיק. התביעה אקצ'ואלי שוקלת להענות.

ואם מישהו חושב שרק מערכת המשפט האמריקנית מוזרה, הרי שהתובעים בארץ, שתמיד מנסים לצמצם לעצמם נזקים ברקורד, מנסים לבטל משפטים שלא נראים כ100% הצלחה, לפעמים על חשבון הקורבנות, כמו למשל לוותר לאנסים על הטרחה של הגעה לבית משפט. יופי טופי (והגורילה).

יום תלישת שערות

זהירות, פוסט קצת טכני ומאד בכייני.

יש לי לקוח. חברה מפורסמת, קיבלה הרבה עתונות בזמן האחרון. אני עוזר להם להקים מערכת לצוות פיתוח. לא יודע איך קרה שצוות של 12 איש ועובדים בלי מעקב באגים, עובדים עם RCS על גבי NFS (קראתם נכון, כולם באותה ספריה, לא דרך דימון!) ועוד כל מיני זוועות. בנוסף מדובר בכלים של ספק צד ג' שמכריח אותם לדבוק ברד-האט 4 ולא 5, והם מתעקשים לדבוק בTCSH האיומה.

מפלצת של סטארטאפ: כבר קרוב ל200 איש ברחבי העולם, לא עובדים בלי PO, לא מוציאים PO לפני שיש חוזה, ולא חותמים על חוזה לפני שכולם עברו עליו ותקנו אותו. מצד שני הם היו צריכים אותי "בלחץ אטומי!!" אז החליטו לכופף פינות. הודעתי להם שאני יכול לשריין להם רק 3 ימים בשבוע והשאר כמה שאוכל, יש לי עוד לקוחות. זה כנראה עבר להם ליד האוזן כי היום הם טענו שהבטחתי להם חודש עבודה מלא 25 יום מלאים כל יום. להד"ם.

ביקשתי רשימת מטלות, קיבלתי נפנופי ידיים באוויר.

כתבתי בעצמי את המטלות וביקשתי ATP, אמרו לי "אחר כך".

החלטתי לתת להם שרת קבצים מסודר, באגזילה, SVN, וויקי (שאלו אותי מה זה!), ומערכת ניהול אצוות בין השרתים (קונדור או MAUI, עוד נראה). אחרי שהיתה באגזילה הם גילו שבעצם כבר יש כלי אירגוני מסחרי אז תודה אבל לא צריך.

לפני שאמרתי ג'ק רובינזון, זורקים עלי לתאם עם אנשי הIT והרכש את השרתים החדשים הדרושים, שזה כלל זריקה למים העמוקים הקפואים של הפוליטיקה הארגונית, למשל נתבקשתי (למורת רוחי!) לגעור בכתב באיש הIT שהתעכב להתקין את השרתים בארון עם CC לסמנכ"ל מערכות המידע, וכך לא רק שיצרתי לעצמי "אויב" פוטנציאלי, גם האחראי עלי (נגיד שמו ב') שדרש ממני לעשות את זה חזר אלי ואמר שזה היה מוגזם (זה לא היה, הייתי מאוד ענייני, והוא זה שביקש שאוסיף את הסמנכ"ל בCC!)

הסברתי לאותו ב' לגבי נושא העברת 80G של ספריות בית של היוזרים לשרת החדש שזה יקח זמן וצריך לעשות את זה אחרי שעות העבודה ובתכנון מראש. אתמול העברתי אותו ועוד שניים כניסוי ראשון, וביקשתי פידבק בבוקר. תכננתי היום ללכת לחדר חושך, תכננתי ללכת לכנס בTAU, תכננתי גם להפגש עם חברים לארוחת ערב. הודעתי להם שבוע וחצי מראש שיום רביעי הזה לא אגיע. על הבוקר ב7:15 אימייל "זה לא עובד!", נתתי פתרון והכל היה טוב. ב9 מגיע ב' ומצלצל "זה לא עובד!", אבל תיקנתי הבוקר! "לא, יש לי כאן שגיאה, תגיע". סובבתי את האוטו, החלטתי שזה לא יהרוס לי את היום, אני אציץ 30 דקות, אתקן ואלך.

אחרי 30 דקות מתוחות גיליתי שהבעיה שעבדתי עליה עד אותו הרגע היא בכלל במקום אחר. האיש אמר לי שבמכונה מסוימת הכלים לא רואים את שרת הרשיונות (זו היתה התקלה מהבוקר) ועבדתי קשה לראות מה שונה בה מכל האחרות, אף אחד לא טרח להגיד לי שבעצם מסתבר שהעבודה לא אפשרית מאף מכונה וכולם מושבתים! הבעיה בכלל במקום אחר… אמרתי לו בסבלנות אבל באסרטיביות שכשמדווחים לי על תקלה חייבים להיות יותר ספיציפיים כי עכשיו שרפתי 30 דקות על חיפוש מחט בערימת השחת הלא נכונה, עיכבתי את עצמי ואותם, ואני צריך שהם יעזרו לי לעזור להם. האיש עוד נפגע ממני!

שתי דקות אח"כ הבעיה נפתרה כמובן, ואני בדרך לצאת, אבל הוא עושצר לשאול אותי למה ספרית הבית שלו לא ב/home אלא /net/server/home/blah, הסברתי לו שככה עובד autofs בעולם הגדול וזה מה שיש, אבל הוא התחיל להתווכח שלא מקובל עליו. הסברתי לו שבשביל שכולם יהיו ב/home אני חייב קודם להעביר את כל שאר היוזרים ואת זה התכוונתי לעשות רק מחר בערב, אבל הוא דחק אותי לפינה ואמר שהוא חייב שזה יהיה ככה לכולם ואם צריך אני אעשה את זה כשיצאו לצהריים. הזהרתי שזה יקח יותר אבל הוא הודיע לי שאין חצי עבודה.

אז הודעתי לכולם (סליחה יעל, סליחה עופר, סליחה גיורא) שהיום שלי מבוטל והתחלתי להעביר קבצים, להעביר גם את הסמבה, לשנות את כל הסקריפטים, כמובן שההעברה לקחה יותר מהצפוי, ובא הבוס של ב' ושאל למה ההחלטה המטומטמת להעביר באמצע היום, הצבעתי ואמרתי שזה בניגוד להמלצתי, והנודניק שואל למה אני מעביר אשמה, הרי "אני אמרתי שחצי שעה תספיק". הסברתי לו איזה דג משתין על איזה ומאיפה, הוא מעדיף לחשוב שאני זה שגרמתי לברדק.

הקרקס הזה ממשיך. בינתיים הוא בא בעוד דרישות בזמן שאני מתרכז בלצמצם את הנזק של ההחלטות שהוא מוריד עלי. דרישות של איך נראה הפרומפט ולמה אין עדיין "קונדור" מותקן. לא יעזור שאני מסביר לו שזה שבוע של עבודה ובדיקות, וכרגע אני דואג קודם שיהיה גיבוי לכל השינויים האדירים שנאלצתי לעשות היום. אני מציע שבינתיים יעשו SSH ויריצו על המחשבים החדשים ידנית, והוא מתעקש שהוא לא רוצה. למה? ככה. אני מסביר לו שלהוסיף את הSSH לעוטף ירחיק עוד יותר את התחלת העבודה על ה"קונדור", אז הוא מתרצה, ואז רוצה לראות איך פותחים יוזר חדש, ואז למה חסרות חבילות, וכל פעם אני מבקש ממנו רשימת מטלות עם עדיפויות והוא לא טורח לתת לי אחת, ושוב עוד דרישות ופריצות ואי אפשר לעשות ככה שום עבודה. עכשיו עכשיו עכשיו חשוב שלכולם יראה הפרומפט אותו דבר. יותר מגיבוי או שרת רשיונות. עכשיו! עכשאאאאאאאאאאאאו!

אני חייב לציין, שעד היום לא התמודדתי עם ילדים קטנים שנכנסים לטנטרום לא הגיוני, ולא רציתי. כשעושה לך את זה בנאדם בן 35 זה יכול לשגע פילים. נאלצתי להודיע לו שאני לא יכול לעבוד ככה ושיתחיל ליצור תהליך מסודר מולי, כי כרגע הוא מפריע לי להתרכז ולעבוד ומעכב בסוף רק את עצמו ואת כל הצוות שלו וגורם לי להראות לא מקצועי. אבל אין לי איך לחדור אליו.

בקיצור, אני חושב שלעזאזל הכסף. אני מקים להם את מה שהבטחתי, אבל אין מצב שאני ממשיך לתת להם שירות ככה. לא שווה לי את הבריאות. בגלל שטויות כאלו אני עצמאי ולא שכיר, כדי להגיד לבוס להתראות כשאנחנו לא מדברים באותו גל.

כרגע אני מחכה שתגמר עוד העתקה ארוכה, השעה שש ולא אכלתי צהרים, אכזבתי שלושה אנשים שונים שנאלצתי לדפוק להם ברז, לא פיתחתי את הפילמים (סליחה משפחת מכנס!), לא הגעתי לכנס (סליחה יעל!). אני לא מבין למה אני לא יודע להיות אסרטיבי יותר. כנראה עוד הוכחה שאני לא במקצוע הנכון.