סקוטלנד 04 – יום פיספוסים: ג'אז באָרְדבֶּג, עננים מעל ג'וּרַה, סגור בבּרוּכְלָאדִי והקשת מעל בּוֹאוּמוֹר

הפרק הקודם: » 03 – בית הקברות השלישי שלנו והטעות ההודית – והפרק המקביל אצל גיא

את רוב סיפור היום פירט גיא, וחשבתי שאני רק אשלים כמה פרטים – אבל בסוף יצא פוסט שלם.
אם בא לכם להוסיף ברקע פסקול, אפשר ללחוץ פליי בעמוד שיר בביצוע נורמה מונרו, זמרת בת איילה, בבלדה קלאסית שהפכה להימנון (הלא רשמי?) של האי, וזכה להרבה ביצועים (כרגע לא מצאתי טובים משלה, אבל אל תתרגמו לה שככה אמרתי :-)

אני לפתחה של לגאבולין

בוקר יום ראשון, 16 בספטמבר. קמנו ליד המיגדלור לארוחת בוקר בריטית, הביצים האנגליות על הבייקון והנקניקיה וליידם בלאק פודינג סקוטי ושאר הפתעות. יצאנו לחפש מזקקה שאולי לא סגורה היום, כי ככלל יום ראשון אינו יום מזקקות, ולאחר שחלפנו על לפרואייג (Laphroaig), לגאבולין (Lagavulin) והכפר הקטן שצמוד למזקקה (אולי 15 בתים, חלקם של העובדים וחלקם להשכרה) הגענו אל ארדבג (Ardbeg) שבמקרה לגמרי התחילו לסדר את המקום להופעת ג'אז (היום השלישי והאחרון לפסטיבל). התלהבתי מאוד מהחנות היפה שלהם אבל החלטנו להמשיך על קו החוף ולחזור אח"כ. בהמשך מסומנים עוד כמה שמות מקומות במפה אבל אלו בסה"כ חוות עם הרבה מרחב מרעה מסביב, אין עוד כפרים, רק כביש צר (נתיב אחד עם מפרצי עקיפה, ששוב הזכיר לנו את הכביש למערה של באטמן), מפרצים יפים עם סלעים דרמטיים בים (לכל אחד מהם יש שם במפה, כי חיו על האי עשרות דורות של רועים עם זמן פנוי), מפרץ Claggan Bay עם חלוקים ענקיים בכל הצבעים שגאולוגים מאוד אוהבים, ובקצה שער בקר (ראו תמונות) שמוביל אל עוד שטחי מרעה ובקצה בקצה של השדות עוד כמה דירות להשכרה. חור מגניב ביותר להתבודד בו.

הכביש למערה של באטמן, שניה אחרי שברחו לנו האיילות. הנופים לצד הכביש משמעות המילה פוזה לצלם שער אנטי פרות אחוזה אקראית לאורך הכביש, דרום-מזרח איילה חלוקים בכל הצבעים, חוף מפרץ Claggan Bay עוד בית חביב על הכביש הדרום-מזרחי באיילה. אני רוצה כזה! סלעים דרמטיים באמצע Loch a Chnuic שאחרי ארדבג סלעים דרמטיים באמצע Loch a Chnuic שאחרי ארדבג

הנופים לצד הכביש – יער משווני ממוזג מהסרטים. חופת עצים, איילות בורחות בינם (לא תפסתי במצלמה) ועל כל הגזעים צומח טחב או אזובים קטנים (איך אומרים Moss בעברית?) ומטפטף מים מהענפים, ומתחת לכביש זורמים יובלים קטנים ונחלים לא הרבה יותר גדולים. מים ומים ומים. ברדיו טום וויטס שר לנו "wrong side of the road" בעודי מנסה להתרגל לנהיגה בשמאל ואז גיא, מדי פעם שלולית בוץ, מסביב עוד עצים או אחו עם פרות (אדומות!! פרות ג'ינג'יות לגמרי! שהדוסים לא ישמעו…). פעם בקילומטר איזה בית מבודד וגיא קורא כל פעם מחדש שכאן הוא רוצה לגור. באיזה שלב הוא התחיל להתלהב מכל שלט מכירה בדרך… בינתיים צריך להזהר מכבשים ופסיונים חוצים את הכביש, ולקחתי מגיא את ההגה שלא יזרוק אותנו לתעלה :-)

בדרך גם ביקרנו את הצלב בקילדולטון (Kildalton), צלב קלטי עתיק ומכוסה אזוב שנודע בתור הצלב העתיק ביותר באירופה(!!) והריהו מהמאה הרביעית – עוד מתקופת הפיקטים, שהיו שם עוד לפני פלישות הקלטים והתערותם בפולשים הויקינגים. תקופות שמעט מאוד ידוע עליהן, רק מעט יותר ממה שידוע על מעגלים ושורות של אבנים "עומדות" שמוצאים פה ושם בכל האיים הבריטיים, וגילן 4000-5000 שנה ויותר. הארכאולוגיה כאן לא מגובה בספרים ומסורות שהולכות מספיק שנים אחורה כמו בארץ, והרבה אגדות עד היום שורדות כי לא ניתן להפריך או להוכיח אותן.

שאריות הכנסיה בקילדולטון צלב קילדולטון המפורסם הקהל בחנות המפעל בארדבג, מחכים להופעת הג'אז קן פפלובסקי נותן בסקסופון קן פפלובסקי עבר לקלרינט ומשאיר לי פריים מגניב עם בקבוקי ארדבג מוריס 1000 חונה ליד ארדבג

משם חזרנו לכיוון מערב להופעה בארדבג, ומסיבות של סבל מוסיקולוגי קל (קיראו אצל גיא) ברחנו מהופעת הג'אז לשמש שיצאה לקראתנו,לקחנו מישהיא טרמפ לפורט אסקייג וחשבנו לקפוץ לג'וּרה (Jura) אבל התחיל לטפטף שוב. אז ויתרנו וכמובן אחרי שיצאנו 300 מטר מהנמל יצאה השמש. ג'וּרה (שיבוש של "דורה" מלשון deer עוד מרומאית עתיקה) הוא אי מיושב ב100-200 איש, מזקקה מצוינת (גם אם לא משתלמת כלכלית) ו5000-6000 צבאים. ברור לי שיום אחד עוד נגיע לשם בשביל הנוף, אבל גם באיילה לא חסר. ב14:30 וללא ארוח"צ (טעות! בין 13:30 ל-17:30 אין מסעדות ואין אוכל בפאבים וביום ראשון אין אפילו מכולת!) התחלנו לשוט לכיוון מערב, ברוכלאדי (Bruichladdich) ומרכז המבקרים שלהם היה סגור אז עצרנו להצטלם ליד המזקקה. כדי שקוראינו בישראל יוכלו לקרוא, הפכנו את החביות מימין לשמאל לנוחותכם ואייתנו מחדש ביידיש…

יום מעונן בג'ורה ברוכלאדי ביידיש נשמע יותר טוב דוד תקוע בדוד זיקוק נסיון כושל להקיף את דוד הזיקוק

מתלהבים מכל הפגודות החמודות במזקקות (ויש הרבה מהן בהמשך הטיול) והמפרצונים המסעירים נסענו עוד מערבה, דרך פורט שארלוט (Port Charlotte), שם מצאנו אלפקות ועוד הרבה פרות וכבשים. המשכנו לפורטנהייבן (Portnahaven) שנראה כאילו היא דווקא העיר עם מספר הבתים הכי גדול באי, רחוק ממרכזי התיירים, ואז הצצה לצילום בכנסית קילכומן (Kilchoman). הקפנו למעשה את לוך אינדאל (Loch Indaal) והמשכנו להקיף את חצי האי צפונה לו וחזרה לפורט שארלוט, וכאשר הרעב כבר הציק חזרנו לבואומור (Bowmore) שם פיספסתי קשת מגניבה מעל באומור בשקיעה, ועל ארוחת הערב ב"פונדק נמל בואומור" כבר מסופר אצל גיא. התלהבנו ממבחר הויסקים שעל המדפים, חלקם מהדורות ממוספרות של מאות בודדות חתומות אישית בנות עשרות לא מעטות של שנים מהאי וגם ממיינלאנד (שהיא גם אי…). המחירים נראו לנו מאוד סבירים למאלטים הנדירים וגם הרגילים כי אנחנו רגילים למחירי ישראל. מאלטים ב4-5 פאונד למנה הסתברו בדיעבד כמחיר לא זול לעומת מקומות אחרים… בין השאר גיליתי שארדבג 1977 שיש לי בבית הפך לדבר נדיר ויקר. האמת אני לא סגור למה. אם יש משהו שידענו רק בדמיון והוכח בשטח, זה שיותר מיושן אינו אומר בהכרח יותר טוב, ממש כמו ביין. למרות זאת מצאנו כמה "ענתיקות" מדהימות בהמשך הטיול. חכו חכו…

מבט מפורט שארלוט לכיוון המגדלור (תמיד יש אחד או שניים בסביבה) אלפקות בפורט שארלוט על הדרך לפורטנהאבן על הדרך לפורטנהאבן על הדרך לפורטנהאבן המפרץ בפורטנהאבן כנסיית קהילת קילכומן כנסיית קהילת קילכומן כנסיית קהילת קילכומן - שימו לב לתקרת העץ היפה (בטח קר לאללה בחורף) קשת מושלמת שפיספסתי בשניות מעל בואומור… תדמיינו!הנמל הקטן של באומור בשקיעה

בסוף הארוחה גיא גם ראה חובה לקנות שם כוס ראשונה לאוסף. כבר חודשים שאני רציתי לקנות לי סט כוסות ראוי לויסקי, וכשכבר החלטתי להזמין מגלנקיירן את הכוס המפורסמת שלהם, אבל למרות המחיר הזול להפליא של סט 12 כוסות (לי ולחברים), המשלוחה עלה כפול ממחיר הסחורה עצמה וויתרנו על העסק. בדיעבד היה רעיון לא רע לחכות, כי קנינו טיפין טיפין סט יפה בנוי מכוס שונה מכל מזקקה, וארגנתי סט גם לשי. כולם שמחים :-)

את הכנסיה בבאומור לא יצא לנו לצלם או לראות מבפנים, אבל שווה ביקור – היא בנויה בעיגול רחב (כדי שלשטן לא תהיה פינה להתחבא בה) במקום במבנה הצר והארוך הרגיל. העיירה היא למעשה "בירת" האי, שם בית הספר, לשכת המידע לתיירים, הסופרמארקט, הרבה חנויות אמנים וכל מה שצריך. גם תחנת הדלק הכי זולה של האי (וגם היא לא זולה) נמצאת שם, אבל אל תחפשו שלטים גדולים וסככה, מדובר במשאבה בודדת על המדרכה מחוץ לאחת מהמכולות. אי קטן, אמרנו? גם הילדים שגרים על ג'ורה באים לפה כל יום באוטובוס ומעבורת ללמוד.

ולסיכום, שכחתי לציין את הדראמים ששתינו אתמול, אז הנה הם ואני מוסיף את של היום בדרך, זה חלק מהענין הרי. אז ככה –

  • בערב הראשון בפאב, עם פה שרוף מאוכל הודי, לקחתי את הPC5 – זיקוק מעושן במיוחד ובאופן יוצא דופן של ברוכלאדי לזכר מזקקת פורט שארלוט, ושעליו כתבתי בעבר. מאז שיצא עברה כמעט שנה ואכן לפני חודש ביקבקו את PC6 (שש שנים, דה!) אבל ממנו לא יצא לנו לטעום. לא התלהבתי ממנו, אבל בשלב מוקדם זה של הטיול גם עוד לא רשמתי לי פירוט על כל טעימה – טעות שתוקנה מהר בהמשך. אני זוכר שהוא היה פירותי, לא מעושן כמעט בכלל בניגוד למה שכתבו עליו, ולא טעם מיוחד בצורה כלשהיא, אבל כאמור, אולי חריפות האוכל ההודי "גמרה" עליו. מהאח הצעיר PC4 מהשנה שלפני ג'ים מארי השפיך ניטים ונתן 96, שזה אחד הציונים הגבוהים בספר. למה? אולי אני צריך לטעום שוב ולא אחרי ארוחה הודית.
  • גיא לקח בואומור 18 שנה. גם מעושן בכבול וגם פירותי בצורה עדינה. מצאתי בו "אצטוניות" קלה כמו שהרגשתי יותר מדי פעמים בטעימת הברבנים הגדולה שעשינו ביוני. גיא התעלה מעל זה והתאהב במעושנות העדינה והכריז "just what the doctor ordered for the first night on Islay!" אבל אני מקווה שרופא הסכרת שלו לא קורא את זה :-)
  • בארדבג טעמנו שני "שלבים" מהזיקוק של 1998. בגיל 6 שנים הוא בוקבק כ-"Ardbeg Very Young" בחוזק חבית ומזה כבר לא היה מה לטעום, אבל לא הפסד גדול ממה שקראתי למרות שג'ם מארי דווקא נותן לו ציון 91. בשנה שעברה יצא "Still Young" בן 8 שנים ואותו טעמנו. אלכוהולי מאוד לאף (56.2 אחוזים, מצריך טיפונת מים לפתיחה), העשן מבטיח, ויש בו מתיקות שלא ידעתי לקשר אותה אז לפרי, בדיעבד אני טועם שם פשוט את טעם הגרעינים המתקתקים של השעורה, טעם מתקתק שילך ויעלם לקראת הביקבוק כArdbeg TEN בשנה הבאה (עשר שנים הסטנדארטי) ועוד אין מספיק עץ. גיא טען שהוא פחות מאוזן והוא כנראה צודק, אבל הוא בהחלט מיוחד בפני עצמו. ג'ים מארי גם מתלהב ממנו מאוד, נתן לו 93.
  • שלב ג' של זיקוק 1998 בוקבק השנה (9 שנים) בשם "Almost there", והוא איבד שני אחוזים של אלכוהול למלאכים בשנה שלחלפה – 54.1% בלבד. הפרי קצת אבד, יש יותר טעם עץ. טיפת מים כאן הרסה ולא עזרה, כאילו דולל ו"התפרק" הטעם המתוק של השעורה. דקה אחרי זה טעמנו את ארדבג 10 הרגיל (שמדולל ל43%) וגילינו שפתאום הוא טועם באמת מאוד מדולל והתגעגענו לטעם של חוזק החבית. בסה"כ ממש מרגישים שהאולמוסט נמצא ממש באמצע בין הסטיל יאנג לTEN, וכיון שלמחרת חזרנו וקנינו בקבוק מכל אחד מהשניים, ידידינו יוכלו לעשות השוואה בין חוזק חבית 8 ו9 שנים ו10 רגיל, וממש להבין את המשמעות של ההתיישנות בקוונטות קצרות. אני וגיא מסכימים אישית ש9 השנים מאוזן יותר מה10 בהרבה, וחבל אם לא יוציאו ממנו סדרות נוספות.
  • בערב לפני ועם הארוחה בבאומור, אני לקחתי את ארדבג אוּגִידֶייל (על שם אגם Uigeadail שממנו המזקקה לוקחת מים למאש). הכבול והעץ האופייניים, אבל מרוכזים קצת כי מדובר בויסקי לא מדולל (כנראה 9-10 שנים, 54.2% כמו ה"almost there" הנ"ל). ג'אקסון התלהב ממנו בטעימה למגאזין ונתן לו ציון גבוה ובצדק.
  • גיא לקח עם הארוחה ברוכלאדי Rocks, עדין כמעט חסר עשן, מתקתק וטעם קטנטן בלתי נתפס כמעט של אצטון. לא התלהבתי.

איפשהוא בזמן העיון בתפריט המאלטים ב"באומור הארבור אין" הגענו למסקנה שלא נספיק לטעום את כל המאלטים שאנחנו רוצים אבל קבענו שבכל יום טיול ניטעם לפחות שני סינגלים שלא הכרנו. במשימה הזו היה קל לעמוד בחלק מהימים, ובחלקם נאלצנו לאלתר… אבל עמדנו בזה בכבוד :-) פרטים בפרקים הבאים…

סקוטלנד 03 – בית הקברות השלישי שלנו והטעות ההודית

הפרק הקודם » סקוטלנד 02 – נקניקיה של שבת, בנות לוכגילפְּהֶד הנאוות וטים ברטון בטארברט, הסיפור במקביל אצל גיא

שכחתי להדגיש את זה בפוסט הקודם אבל הנופים מסביב היו פשוט מקסימים. אלו לא רק כמויות הירוק, אלא מספר הנקיקים החורצים את ההרים תמיד לשמאל וימין במפלונים קטנים, העצים הצומחים מתוך סלעים אפרפרים שהופכים לשחור מבהיק ויפה ברגע שמתחיל לטפטף (זה קורה 5 דקות אחרי שהם מסיימים להתייבש לאפור)… הנופים האלו הקסימו אותי בפראותם המעודנת, וזה לא היה שום דבר שהצלחתי לקלוט בצילום אחד מוצלח… וכנ"ל האוויר הקריספ והנקי… אחח איזה חלום!

חזרה לסיפור, אנחנו עדיין יוצאים מטארברט חזרה למסוף המעבורת, להמתין בציפיה דרוכה להרפתקאה הימית הבאה עלינו לטובה. מעולם עוד לא נסעתי על מעבורת שכזאת (ובכלל יש לי מעט הרפתאות ימיות בחיי), לא כל שכן עם האוטו. תהיתי אם מצפים ממך לשבת שעתיים באוטו כמו טמבל עד שמגיעים לאיילה או שיש אזו אופציה. טמבל שכמותי… חוץ מקזינו ומועדון חשפנות זו היתה כמעט ספינת קרוזים… באר, מסעדה, סיפון תצפית וכל מה שצריך. חבל רק שירד גשם וכמעט כל מה שצילמתי משאר ההפלגה לא יצא משהו, בסוף מרוב שעמום צילמתי תינוקת חמודה ואמא ששיחקו לידינו בסיפון התצפית (בדרך חזרה היה אור לפחות :-) ) הנה התמונות כל הדרך מהעליה ועד לנחיתה בפורט אלן:

מחכים יפה בתור, המעבורת עוגנת לפתוח פה גדול! אומנומנומנום! פותחים את השער המכוניות עולות למעבורת טפטופים אחרונים פנימה השרשראות מחכות ידיים עובדות למשפחה סקוטית ממוצעת יש שלושה ילדים וארבעה אויבים… עוד מעבורת קאל-מאק חוצה לכיוון אחר אם ותינוקת לידנו בסיפון התצפית עוגנים בפורט אלן מגדלור קראייג פהדה בלילה, ונמל פורט אלן ממול

כמו שקראתם אצל גיא, הגענו מאוחר מדי למצוא דברים פתוחים לארוחת ערב. המקום היחיד עם מטבח פתוח אחרי 9 היה ההודית המקומית וגם הוא נסגר ב10. עשיתי טעות ואכלתי חריף כי את הדראם בפאב אח"כ היה קשה לזהות בתוך החריף שחגג לי על הפה, אבל הארדוויו (Ardview) הוא פאב מקומי חמוד ועוד אבקר בו בעתיד אני מקווה :-)

בדרך לB&B שלנו היה עוד אחד מקטעי הכביש המגניבים האלו של נתיב אחד, שתי גדרות אבן ישנות וסוכת עצים מעלינו מכל צד, תופעה שבעקבותיה התחילו באוטו קריאות "to the bat cave!!" כל פעם מחדש. בדרך עקפנו בית קברות (כמובן!) לא קטן של מפרץ קילנוטון, ומול פנסי האוטו ברחו ארנבות חמודות מהשביל (על אמת! עם פונפונים בתחת!), וביום אחר גם ראינו עדר עיזי הרים יפהפיות מטייל שם חופשי. כביש ככלל זה דבר אופציונאלי על האי הזה, אדמת הכבול הרכה ממילא זזה הרבה. התמונה האחרונה שצירפתי צולמה בעצם בלילה שאחרי, ואם תחפשו בגוגל תמונות של המגדלור הזה תמצאו הרבה, מסתבר שהוא סמל די ידוע, במיוחד בעובדה שהוא מרובע כל כך בצורתו. בלינק הזה אחת התמונות האהובות עלי, לצערי לא אני צילמתי…

המשך בסופ"ש :-)

סקוטלנד 02 – נקניקיה של שבת, בנות לוכגילפְּהֶד הנאוות וטים ברטון בטארברט

פרק קודם כאן וגם אצל גיא

הערה מנהלתית – משום מה הג'בהסקריפט שמציג לי את התמונות בהגדלה (לייטבוקס) הפסיק להציג כותרות לתמונות. עד שאבין מה קרה, עיברו עם העכבר על התמונות בפוסט כדי לדעת מה אתם רואים. ועכשיו ליום הטיול השני…

עייפים נחתנו על המיטה בפלקירק עוד לפני ששקעה השמש, ומג'וטלאגים קמנו לפניה ב25 לספטמבר בחמש וחצי (הזריחה בשבע!). יצאתי לאוטו ונהניתי מהאוויר הקר והלח, כמו במרתף היינות הכי נעים שאתם יכולים לדמיין, עם תכלכלות בשמיים של לפני זריחה. אחרי שגיא יצא מהמקלחת שכנעתי אותו שנצא מוקדם כדי שיוכל לתרגל נהיגה בצד שמאל לפני שהכבישים מתמלאים. הוא לא האמין שהוא מחוץ למיטה ומחוץ למלון לפני הזריחה.

כיוונתי את חנה'לה לגלגל של פאלקירק והפתעתי אותו, כי לא היה לא מושג לאיפה אנחנו נוסעים. ה"גלגל" הוא מעלית אוניות ויאכטות בגובה שמונה קומות ומאוד מרשימה. היא מחברת את הקלייד ואת תעלת "יוניון" ומאפשרת לנוסעים למעשה לחצות את סקוטלנד לכל רוחבה בסירה. במקום יש גם מסעדה, גן אירועים, פארק שעשועים ומה לא כדי להחזיר חלק קטן מ84 מליון הפאונדים שעלתה הבניה. לצערי לא באנו בשעות מספיק שפויות כדי לראות אותו עובד… אבל הנה פנורמה אינטראקטיבית שאין לי מושג איך ומאיפה צולמה, של הגלגל בפעולה.

משם עקפנו את גלאזגו מצפון, וכל הזמן חיפשנו מכולות לארוחת בוקר. בדרך מצאתי לגיא דוכן שמכר נקניקיות חמות (7:30 בבוקר! זה מה שהילדים חוטפים בדרך לבי"ס כשלא הספיקו לאכול ארוחת בוקר? אבל שבת היום!) ועצרנו גם בסופרמארקט קטן כדי לקנות שתיה ושאר דברים. אחרי שנלחצנו כ"כ מכמה ארוכה ופקוקה תהיה הדרך ותכננו יום שלם של נסיעה, התברר שמצבנו טוב בהרבה ממה שחשבנו. טיילנו משם לאזור לוך לומונד, אזור נופש מאוד חביב על המקומיים, למרות שדילגנו על צידו המזרחי מפחד קוצר הזמן, עצרנו בעיירה החביבה "לאס" שמשומרת לפי מראה בן מאה שנה פחות או יותר ומפוזרות בה כמה חנויות (מלכודות) תיירים. לחצו לתמונות בגדלים של אנשים רגילים.
Luss Kirk Luss Shore of Loch Lomond Luss Shore of Loch Lomond רחוב בלאס קירות עתיקים בלאס

באחת מחנויות המזכרות ראיתי ערימת עורות כבש, עם גיזה (פליס) טבעי עליהם. זה אחד הדברים הנעימים והיפים שיש, אבל המחיר היה מטורף (החל מ90 פאונד לכבשה וכלה בכפול מזה!), והחלטתי לחכות קצת, ואני שמח שחיכיתי. מעניין אם מישהו מייצר כאלו בארץ? משם המשכנו לאורך לומונד, בכבישים המתפתלים בין פיורדים, ובסיבוב המפורסם בשם Rest and be thankful. המקום האידאלי לשני ישראלים חסרי בושה לעשות הפסקה ביולוגית ולהנות מהנוף. בהמשך כמה תמונות המחשה איך נראה הכביש הראשי לקינטייר והמעבורת שלנו, והביקור הקצרצר שלנו באינברארי אשר על גדות לוך פיין:
ירוק, זה כל הסיפור! הפסקה ביולוגית, נוח והיה אסיר תודה. על הדרך לאיילה
על הדרך לאיילה שדה צלמים הצומח ברחבה לפני טירת אינברארי מבט משדה הצלמים אל טירת אינברארי הירקרקה

הכניסה לטירה היתה בידי חברה פרטית (לא כל הטירות מנוהלות ע"י הרשות הממשלתית הסקוטית) ונגבו אי אילו 5-6 פאונד לכניסה. כמו כל שאר הטירות בטיול, דילגנו עליה, כי את שנינו, פראנקלי זה לא ענין. העיר עצמה היתה משכן לכלא ישן משוחזר עם אולם משפט בן 200 שנה ועוד אטראקציות תיירותיות כמו אונית דיג בת 100+ שנה שמשמשת כמוזיאון היסטורי ומסעדה כאחד, ואנחנו דילגנו על שאר העיר בסנוביות חסרת אחריות, כי לא ידענו שבפנים מסתתרת אחת מחנויות הויסקי הידועות ביותר בסקוטלנד. לא נורא, עדיין קנינו המון בהמשך, לא לדאוג :-)

משם כיוונה אותנו חנה'לה דרך לוכגילפְּהֶד הצבעונית, שם ישבנו לצהריים לארוחה נעימה. בשולחן לידינו ישבה בחורה כ"כ מתוקה וסקסית וטעימה לעין עד שנאלצתי פשוט לשבת עם הגב אליה כדי לא לבהות בה כל הארוחה בחוסר נימוס. תיאורים גראפיים יותר שלה ושל המלצרית שלנו אולי יבואו אצל גיא. אני מנסה לשמור את הבלוג הזה מתאים לכל המשפחה… חנה'לה המשיכה לכוון אותנו בכבישים החביבים לאורך לוך פיין, ובלי לשאול בחרה לפעמים כבישים קטנים שעל המפה בלבד היו יותר קצרים, למרות שבוודאי לא יותר מהירים, אבל כך יצא לנו לראות עיירות פיצפונות וחביבות ומגרשי גולף נסתרים וכך עברנו לחצי האי קינטייר בלי לשים שעקפנו את טארברט החמודה, והגענו למעגן המעבורת קנאקרייג שעתיים לפני הזמן.

מסוף המעבורת בקנאקרייג

שאלנו את הצוות בטרמינל איפה טוב לשרוף שעתיים (כי זמן לקפוץ לקמבלטאון כבר לא היה) ונאמר לנו כי קצת צפונה בטארברט יש פסטיבל מוסיקה עם הופעות חיות בכל הפאבים. המומים שפיספסנו עיירה ופסטיבל חזרנו בכביש צפונה וגילינו מה חנה'לה החליטה לעקוף בלי סיבה בדרך דרומה. עיירה צבעונית וחמודה מאוד שיושבת בין לוך טארברט המערבי והמזרחי – וממלאה את רוב פס האדמה הצר שמחבר את קינטייר ליבשה (חוץ מהכביש הצר שאליו חנה'לה כיוונה). קורה! הנה כמה תמונות שמחות של העיר, ושל הכנסיה שמתרוממת מעליה עם צריח מוזר ונראתה לי כאילו נגזרה מסט סרט של טים ברטון…

טארברט הצבעונית, שורה של פאבים לאורך המרינה כנסית טארברט עם הצריח הסקוטי יוצא הדופן כנסית טארברט בפוזה טים ברטונית בתוך הכנסיה בתוך הכנסיה קירות הכנסיה העתיקים מלכודות לובסטרים במרינה של טארברט בציפיה לדג (במרינה בטארברט) אין לחץ :-) במרינה של טארברט

כאן אני אעצור, כי הפוסט הזה מתארך… חציו השני של היום בפוסט הבא. בינתיים אפרד מכם עם עוד כמה ציפורי מרינה…

ציפורים במרינה בטארברט

סקוטלנד 01 – הביקור אצל המלך ג'יימס, ברכה, ובית הקברות הראשון שלנו

פוסט ראשון בסדרת סיפורי הרפתקאות מסקוטלנד. למי שירצה לעקוב, הם יופיעו כולם בקטגוריה סקוטלנד אצלי בבלוג, הנה גם רסס. אני גם אתן להם כותרות פוסטים עם מספרים רצים למי שרוצה למצוא אותם בחיפוש ויזואלי קל. למי שהתחיל לקרוא אולי ביום עתידי כלשהוא ורוצה לחפש את הפוסט הראשון, כמו שאומרים באנגלית – הX מסמן את המקום :-)

דגל סקוטלנד

יצאתי מארץ הדגל הלבן והכחול והגעתי לכחול-לבן האמיתי. אבל רגע, אני מקדים את המאוחר…

הגענו לנתב"ג לקראת 2 בבוקר. אחרי צ'ק-אין לא רציני באורכו מצאנו את עצמנו בדיוטי-פרי, צועדים כמובן בקו ישיר למדפי הסינגלים של המלך ג'יימס. מצד אחד משמח אותי שיש יותר מבחר סינגלים ואפילו נוסף ארון מיוחדים ויקרים (כולל בקבוקים של אלפי דולרים), ולאט לאט כובשים מדפי הסינגלים את הבלנדים, מצד שני – כמו שגילינו בכאב בהמשך – גם הודו וסין גילו לאחרונה את עולם הויסקי בגדול, והרבה דברים טובים ומוכרים הולכים להשתנות דראסטית ולא לטובה, גם במחיר ולצערנו גם בטעם. אבל על כך בהמשך.

בהגיענו שמחתי לגלות מערום מרשים מאוד של אהובנו, לגאבולין 16. היו כאן עליות וירידות במחיר השנה, כי בספטבר שעבר מצאתי אותו במחיר נהדר של $60 אחרי שנעדר ממדפי הדיוטי כשלוש שנים. במהלך השנה עלה מחירו ל75, 80 ואפילו $100, ועכשיו נפל חזרה ל$55. בהתחשב בעובדה שזה זול מהדיוטי הבריטי וזול בהרבה מקניה על אדמת סקוטלנד, מדובר בדיל לא נורמאלי. אבל כרגע זה לא הדבר שהכי כדאי לקנות שם. אני ממליץ על הגלן-אורד כרגע, מסיבות שיוסברו בהרחבה בהמשך סיפור הטיול. גיא לקח אחד ובדיעבד הסתבר שזה היה צעד נבון מאוד ובמחיר מעולה. אני שלחתי את ידי לתיק כדי לראות מה מתוך העשיריה הפותחת אני יכול למצוא על המדף. גיליתי למצער שאת הרשימה המודפסת הנ"ל שכחתי בבית ורצתי לחפש חיבור אינטרנט כלשהוא בטרמינל. מסתבר שמחלקים WIFI חינם, ויש גם מסופי דפדפנים בתוך הטרקלינים (שאין לי יותר כניסה אליהם למרות כרטיסי האשראי היפים שלי – קמצנים ישראכארט!), וכשניסיתי לתקתק חמש דקות על לאפטופ מצויד WIFI אצל סקאל אלקטרוניקה העיפו אותי משם למרות שלא היה אפילו לקוח אחד אחר שהתענין בלאפטופ בכל המחלקה (הלא קטנה!). מילא אני התנהגתי כמו ישראלי פוץ, אבל גם הם הגיבו בחוסר אדיבות, ומישהו יעשה הרבה כסף אם יקים לנוסעים פינת גלישה קטנה.

חזרתי עם רשימה חלקית, שמחתי לגלות את היילאנד פארק 18 שנה מתחבא לו ובמחיר לא נוראי של $95, לא היה שם מקאלן 18 אבל היו כמה מקאלנים מסדרת פיין אוק (כולל ה18 פיין אוק אבל זה לא מה שחיפשתי). לבסוף צירפתי אל ההילנד את המקאלן פיין אוק ללא ציון שנה, ביחד הם נמכרו ב$150 במחיר מבצע וזה היה סיפתח לא רע. שניהם אצלי כאן על המדף עוד לא פתוחים, ורשמי טעימות יבואו בהמשך. גיא הוסיף לגלן-אורד גם גלנליבט 18 שנה משובח שהספקתי לטעום, ספייסייד חביב ומשובח.

על הטיסה אין הרבה מה להכביר, בסחיפהול חיפשנו מה לעשות ב4 השעות של ההמתנה לטיסה לאדינברו, גילינו את פינות השינה הנחמדות שלהן, חלקן מאוד שקטות, אנשים מרגישים בטוחים מספיק להשאיר שם תיקים וללכת לאכול או לקניות בדיוטי. מצד אחד אני שמח על הרגשת הבטחון הזו שלא יגנבו לך את התיק, מצד שני אני לא מבין את החוצפה של לשמור לך שעות כך את כורסת השינה כשאחרים מתים לנמנם בה ומצאנו לא מעט אנשים שנאלצו לנמנם על הריצפה כשכורסאות שינה לא מעטות היו תפוסות ע"י תיקים ושקיות דיוטי פרי. מוזר.

בחנות האלכוהול שמחנו לגלות שכל המחירים בארץ יותר זולים, ונתקלנו בבקבוק יפהפה ומושך עיניים, פלאסק קלאסי עם טיפוגראפיה יפה שנותן לך הרגשה יוקרתית אבל עם מחיר סביר. "סינגלטון" לא היה שם מוכר לי והרחתי משהו שיווקי, אבל לקחתי ברושור כדי לברר בהמשך. האמת המרה עוד תתגלה בדרך. בינתיים גיליתי שאני יודע הולנדית! "טואלט שפועלת אוטומטיש". זה כמו עברית!

טואלט שפועלת אוטומטיש!

בהולנד לא הייתי, למרות שזו הטיסה השניה שלי דרכה לא יצאתי מהטרמינל, אבל הצחיק אותי לראות את ריבועי הדשא היפים מהאוויר. הולנד חרוצה באלפי תעלות, והפרות עוברות ממלבן דשא לשכנו (הירוק יותר) אם בגשר יעודי ואם בגשרים ניידים שהחוואים מציבים להן כשהדשא במלבן הנוכחי נגמר. מאוד מצחיק לראות את הסדר המופתי הזה. סקוטלנד לעומתה נראית מאוד שונה מהאוויר…

סקוטלנד מהאוויר

הנחיתה היתה נעימה ומהירה באדינברו. לצערנו מצאנו את התיק של גיא קרוע. ולא קרע קטן, קרע מספיק כדי שישפכו ממנו דברים החוצה. גיא בא נזעם לצעוק אבל צוות חמוד של שני אנשים פירקו את הכעס תוך דקות. הבטיח לנו הדייל שיתקנו או יחליפו לנו את התיק תוך ימים ספורים, תוך ששותפתו לדוכן כבר פצחה בשיחות על הופעות רוק בעקבות חולצת הזפלין של גיא. הטיפול בהמשך לצערינו לא היה לענין או באותה אדיבות, וגיא חזר לארץ עם תיק מודבק בדאקט טייפ, אבל העיקר זה שתוך דקות מצאנו את עצמנו כבר במגרש החניה של אוויס עם מפתחות ביד, אבל לא למכונית שהזמנו. האישור שהיה לנו ביד היה לפורד פונגוס 1.4 ליטר, אבל קיבלנו ווקסהול (יענו אופל) זאפירה 1.6, יש להניח שעל שם השחקנית ההונגריה הנודעת… ביני לביני החלטתי לגייר אותה, ולקרוא לה "ברכה" על שם ברכה צפירה. ברכה שלנו היתה שחורה ונאווה, זריזה וחטובה. מאוד נהנינו ממנה, למרות שעד שנהגתי בה חשבתי שאני שונא מיני-ואנים…

ברכה וגיא

באורח פלא גילינו שהחמודה הזו יותר חסכונית מחסכונית. מחירי הדלק בבריטניה הם כמו הרמה האירופית – זזים בין 91 ל107 פני לליטר (נגיד 8-9 ש"ח בגדול), אבל היעילות של המנוע וההילוכים הפיקו בסוף עלות שקלים לקילומטר יותר טובה מהסובארו החדשה שלי ומחירי הדלק הישראליים. זה אחרי שחשבתי ששדרוג למכונית חדשה עם גיר אוטומטי מודרני יפתור את הבעיות. לומדים… מאז שחזרתי נכנסתי למסלול הלא נכון רק פעמיים, אבל אני כל הזמן מחפש להחליף מהלכים בעצירות ברמזור, איך אני מתגעגע למהלכים!

אחרי שהתיישבתי בברכה, עשיתי שני סיבובים בחניון ולא ממש הרגשתי ביטחון על ביכולתי לנהוג בשמאל, יצאנו בכ"ז לכביש האמיתי (לבעלי הלב החלש – לא קרו לנו שום תאונות ואפילו לא שפשופים בכל המסע, רק שני כמעט-פאנצ'רים). בכבישים האלו כבר כיוונה אותנו חנה'לה. זה השם שאני נותן לכל מכשירי הGPS שיצא לי לנהוג איתם מזה כמה שנים כי אחרי הפעם שלישית ששמעתי את "מחשבת מסלול מחדש" התחלתי לשיר לה את "חנה'לה התבלבלה" מגבעת חלפון. אני שמח לבשר לכם שבניגוד לארצנו שבה כל הזמן השיפוצים משנים את פני העיר וכיווני הכבישים, המפות בדסטינייטור של אבי היו די מעודכנות. מלבד שני כבישים שלא היו על המפה, נראה שסקוטלנד לא ממש משפצרת כבישים מזה עשרות שנים. נראה שפשוט לא צריך. אנשים פשוט עובדים איפה שהם גרים, ובמשך שבועיים של טיול לא ראינו פקק אחד מלבד שעת השיא ביום האחרון באדינברו. כבישים מהירים קיימים שם רק במקומות מועטים, וטוב שכך.

חנה'לה כיוונה אותי בביטחון להיכן שחשבתי שהמלון נמצא אבל לא היה מלון… היה סופרמרקט. כשביררתי את כתובת המלון לא היה שם רחוב או מספר, רק שם של חווה. חיפוש של הכתובת הזו בגוגל ארץ העלה נ"צ שאותו העתקתי לפי סימנים ויזואליים אל חנה'לה אבל גוגל טעו. בשלב הזה נכנסתי לחנות לייד הסופר ושאלתי את בעלת המקום על אותה החווה, והיא כיוונה אותי בנפנופי ידיים בסגנון "תמשיך בכביש עד לתחתית הגבעה, שם יש פניה ימינה ליד בית הקברות, אתה נוסע ישר עוד חצי מייל ושם החווה לפניך". ואכן כך היה. "בית קברות" באירופה זה לא דבר רע, יש דשא יפה בכל מקום והרבה פחות אבן מדכאונות האבן הישראלית החשופה. בתי קברות רבים עוד פגשנו בדרך, עד שגיא הכניס את זה לרשימת החוקים שלו, שהוא עוד יספר לכם עליה בהמשך.

מלבד העובדה שניסיתי לפנות לנתיב שלא היה מיועד לי אבל הקהל האדיב קיבל את הטעות הקונטיננטאלית שלי בחיוך, והגענו אל החווה. במקום עדיין מגדלים גן ירק קטן אבל רוב המבנה הוסב לכדי בית ארוח, גן ילדים, ומסעדה גדולה ומרווחת עם המון חדרים חביבים בעיצובים נפרדים ושונים לכל חדר, באר עם גינס (שני ברזים – קר וקר מאוד!), תפריט טוב ולא יקר, וצוות המלצריות הכי יפות שנתקלנו בו מזה הרבה זמן. תרבות הטיפוח האובססיבית של הבריטים משפיעה על הסקוטיות, אבל הן פשוט מגיעות מהבית עם נתונים מדהימים. שאפו! המסעדה התגאתה בחתימות על הקירות של סלבריטאים שונים שאכלו בה, לצערי היחידי שזיהיתי היה אורי גלר שאכל שם בסוף התשעים. עשר שנים לא צבעו את הקיר, הסקוטים האלו…

המלון שלנו לעומת זאת שכן במבנה ליד. מלון אוטומאטי מצחיק עם צוות פיצפון שמתחזק אותו (אני מאמין שלא יותר מ4-5 אנשים על מלון של כ90-100 חדרים). זה היה מוטל במלוא הגדרתו, מיועד לשינה בלבד, עם שירותים ומקלחות משותפים במסדרון, אבל כאלו שנבנו מראש בשטאנץ פלאסטיק במפעל למלונות טרומיים שכאלו ומנקים את עצמם אוטומטית. העתיד כבר כאן אבל כמו אצל הטובים שבסופרי המד"ב – העתיד לא מושלם והרבה מהסבוניות לא עובדות :-) . מצחיק ומוזר אבל לא בלתי שמיש, והעלות הנמוכה ביותר שהיתה לנו בכל הטיול (£24.5 לחדר), אפילו פחות מאכסניית מטיילים שישנו בה לילה אחד (15 פונד לאיש). הדסק מאויש בכניסה ע"י איש נחמד עד 11 בלילה, איש שאפילו השאיל לנו ממיר לשקעים בריטיים ואמר שנוכל להחזיר אותו בסוף הטיול כי הזמנו שם מקום גם ללילה האחרון לפני הטיסה. הממיר הנ"ל עולה כ15 שקלים בחנות אלקטרוניקה בתוך בריטניה או 60-80 ש"ח בשדה התעופה. ראו הוזהרתם!

וזה היה היום הראשון… חימום הקנה. הימים הבאים עמוסים הרפתקאות, היכונו היכונו! :-)

טיוטא שניה למסלול הטיול

טיוטא ראשונה פרסמתי בעבר, יש בינתיים עדכונים קלים.

ימי הטיול:

14 לספטמבר: יורדים מהמטוס ב14:00, מתארגנים על אוטו ומלון, נשאר בערך ארוחת ערב ולישון. כנראה נלך לBow bar לפי המלצת איילה, ואני בטוח שנמצא שם גם טיפת אוכל.

15: שבת טיול. נוסעים לאט מערבה, הכביש המהיר לוקח אותנו דרך גלאזגו, נעצור באכנטושן אם פתוח בסופ"ש, נעבור ליד לוך לומונד, דרך כבישים מתפתלים בין הרים, ומפגש הואדיות "Rest and be Thankful", פיורדים קטנים ולבסוף עולים על מעבורת לאיילה בנמלצ'יק בשם קנאקרייג. בדרך נצלם מהים את שלושת המזקקות האהובות של דרום האי וננחת בפורט אלן. נתמקם בצימר שהזמנתי ואולי נספיק גם להופעת ג'אז כלשהיא.

16: יום ראשון טיול במזקקות האי שפתוחות או קפיצה לאי ג'ורה, ואולי עוד הופעת ג'אז אם יש משהו מיוחד.

17: שני – טיולים נוספים באיילה, טעימות טעימות טעימות :-) בערב קבלת פנים של תושבי האי לשני ישראלים שיכורים ומסריחים מויסקי מקומי.

18: עולים על מעבורת חזרה לקינטייר כמו שבאנו. כאן היה פוטנציאלית טיול לאראן, אבל הוא יחכה כנראה לטיול אחר. נוסעים לטייל בין הלוכים ומגיעים אחר הצהריים לאובן. מטיילים בעיר החמודה ובמזקקה.

19: רביעי – יום "דבר כמו שודד ים" הבינלאומי! אבל אנחנו סיימנו עם מסלולי המעבורות, אז נסתפק בלנפנף שלום לנמל אובן (ממנו מפליגות אגב האוניות לאי "רום"!) נוסעים בניחותא לבקר בטירת סטוקר (הידועה גם כ"טירת אהההההההההההההרג" מסצינת הסיום של מונטי פייתון והגביע הקדוש שצולם ברובו בסקוטלנד), נציץ בגלן קו, אינקרי ונמצא מקום לישון בפורט וויליאם.

20: מתעוררים מרועננים בבוקר חמישי סתווי, חותכים בהרים ועולים לאי סקאי ונהנים מהנוף. עלו טענות שבגבעות של צפון האי כל כך יפה שמצלמים שם את כל הפרסומות למכוניות…

21: כנראה עוד יום בסקאי, מספרים לנו שהאזור שווה ביקור של יותר מיום אחד.

22 שבת: אחרי ארוחת בוקר בריאה, יוצאים להרים לכיוון אינברנס. מדובר ב200 ק"מ אבל מספרים לי שזהו כביש הרים צר של נתיב אחד ומתנהלים בו ב40 קמ"ש. מגניב! בערב מגיעים עייפים לאינברנס.

23 ראשון: מטיילים קצת באינברנס ועושים צהריים ב"קונטראסט". אם פתוח ויש זמן – קופצים צפונה לגלן אורד, גלנמוראנג'י, ברורה (קליינליש) ומה שמוצאים. בטיול אחר הייתי עושה גם את החוף הצפוני, אורקני והשטלנדס.

24: משלימים ביקור בגלן אורד (אם לא היה פתוח בראשון), ונוסעים בניחותא לספיסייד דרך אלגין ואולי מקומות שווים אחרים. המלצות? בערב ישנים בפונדק בקרייגלאקי שקראתי עליו המלצות, על גדת נחל הפידיך, קרוב לשפך הספיי ממול מזקקת מקאלאן.

25: מתברברים בכיף בין עוד מזקקות ספייסייד והרים וגבעות, ואחרי הצהריים נוסעים דרומה. כנראה במסלול מאוד לא ישיר בהרים לאברדין.

26: מתעוררים ונוסעים לאיטנו לטיול באיזור ומסיימים בערב באדינבורו.

27: עוד יום טיולים באדינבורו או לחלופין גלאזגו אם נחליט לקפוץ לשם בכל זאת.

28: חצי יום בקושי, ב14:00 צריך להחזיר את האוטו ולהתייצב לטיסה.

השאלות:
* האם יומיים באיילה וג'ורה זה טוב? פחות מדי?
* כמה ימים בסקאי?
* אברדין או לא?
* האם יש אתרים שכדאי להוסיף למסלול או לזרוק ממנו?
על חלק מאלו ועוד, יענו המדריכים שהזמנתי מאמאזון והמישלן האדום שהוא חובה.

נשאר ברשימת הTODO לשבת זו:
* מלון ללילה הראשון באדינברו
* שכירת מכונית
* הזמנת מקומות על המעבורת
* אולי גם הזמנת הלילות באובן ובסקאי
* אולי הזמנת מקום ב"אבסטראקט" או ב"קונטראסט", זוג המסעדות המסקרנות באינברנס.
* הזמנת לילה בפונדק בקרייגלאקי. אני מבין שהוא ספוט מבוקש…