תגית: חשיבה ביקורתית

פורסם ב

מה בין ספקנות מדעית לאידאולוגיה פוליטית

הנושא הטעון של רפורמה בגישה הכלכלית של המדינה זרם גם לרשימת התפוצה של קהילת הספקנים. אבל החלטתי שזה אוף-טופיק, ואני שופך כאן את משנתי בקצרה ככל האפשר.

אמר ניר להב (פוסט רלוונטי):

בתור קהילה שמודעת לכוח החינוך וששמה על דגלה להגביר את המודעות הציבורית לספקנות, נראה לי שאמור להיות לנו ברור שחלק מהפתרון הוא להעלות את מודעות הציבור לבעיות. גם כאן צריך להגביר מודעות למצב הרע של החינוך בישראל, ולפתוח דיונים עם כלל הציבור בנושא. לא הכל סובב רק סביב כלכלה, אחרת לא היה מקום לקהילה כמו זו.
אני מציע לעשות דף פייסבוק בו "המדענים" מעלים את הבעיות שנראות חשובות בחינוך בישראל וגם פתרונות אפשריים.
למשל בעיית הרמה הנמוכה של המורים שקשורה מאד לשכר הנמוך של המורים. למשל הבעיה שיש מוסדות חינוך שלא מחוייבים ללמד את ליבת המדעים\ מתמטיקה (שלא לדבר על חינוך לספקנות) כמו המגזר החרדי.
למשל העדר החינוך לערכים ליברליים ולפיתוח חשיבה ספקנית\רציונלית.
אתם לא חושבים שכדאי להפיץ את הדברים האלו בכמה שיותר דרכים?

עונה לו עמית בן בסט:

זה רעיון מאוד גרוע להציג עמדה "שלנו" בשאלת "מדינת רווחה" מול "שוק חופשי". זה לא בתחום השיפוט שלנו כתנועה. אנחנו קיימים כדי למחות נגד בולשיט ובעד חשיבה מדעית, ולא לטובת מדיניות כלכלית כזו או אחרת. ספקן יכול להיות ליבטריאן (כמו מייקל שרמר) או איש שמאל (כמו פי-זי מיירס). לספקנים שונים יש פתרונות שונים והפוכים לבעיית איכות המורים. את הדעות שלכם אני ממליץ שתביעו בבלוגים שלכם כמו שאני עשיתי, וארגון מחאות תעשו בבקשה בלי לקשר לתנועה. אנחנו לא צריכים ליצור קרע עם חצי מהמפה האידאולוגית.

אכן, ליברטריאנים עד כדי אנרכו-קפיטליסטים (פן וטלר ועוד רבים בקהילה) הולכים בדרכיה המאוד הגיוניות-קרות של איין ראנד, אבל האובייקטיביזם די מתעלם משאלות של אושר ובטחון אנושי, כי זה פסיכולוגיה וזה "לא מדעי".

אני באתי מהבית ברגל שמאל, אבל גם אם אני מנסה לקחת את כל מה שאני יודע ממחקרים פסיכולוגיים, התנהגותיים ועוד ומבין שלקפיטליזם "קר" אין פתרונות טובים (ראו את המחקרים של דן אריאלי, האחים בראפמן וחוקרי כלכלה התנהגותית אחרים). לכן הגעתי לקרוא על ראייה סוציאל-דמוקרטית, לראייה של כלכלה חברתית, כלכלה אקולוגית ועוד גישות והבנתי ששם הדברים הרבה יותר משתלבים עם עתיד בר קיימא למין האנושי – כלכלית, מוסרית, סביבתית ולכן גם התפתחותית-הישרדותית.

זו אולי הסיבה שהעתיד האידאלי של התנועה ההומניסטית-חילונית מצטייר בכיוון של כלכלה בלתי מוניטארית. תחשבו שוב על העולם ההומניסטי העתידי שצייר רודנברי לסטאר-טרק: אין כסף, אנשים עובדים כי בא להם, מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכו. החלטות על ניצול וחלוקת משאבים עובדות ממקום דטרמיניסטי של מחשבי ניהול שיכולים להחליט את ההחלטות הכי טובות כי רק להם יש את כל הידע הדרוש, וכולי.

מי שרוצה קורס מזורז עם הרעיונות האלו, מוזמן להציץ בשליש האחרון של סרטון האוריינטציה של צייטגייסט. זהירות! הוא אוטופי, בלתי עדכני מדעית וטכנולוגית, קופץ קפיצות לוגיות שמכאיבות למוח של ספקן מדעי, אבל זורע רעיונות שאי אפשר להתעלם מהם בקלות, ומשחרר אותנו לחשוב שיש פתרונות יותר הגיוניים מכלכלת שוק, אם רק אפשר היה להתחיל למשוך לשם:
חלק 6, על כלכלת משאבים מקיימת בקווים גסים, ולמה קפיטליזם לא יכול להוביל לשם
חלק 7, על העברת מנגונוני החלטות לאוטומציה
חלק 8 והלאה, ציור גס של חברה מריטוקרטית עתידית אפשרית

להגיע לעתיד אידאלי שכזה, צריך שוויון הזדמנויות לחינוך טוב וצדק חברתי – שני קונסטראקטים שמפנים לפרטים להתפתח ולא יכולים להגיע כתוצא של קפיטליזם חזירי. בוודאי שעוד לא ראינו מערכת יציבה ואמינה של trickle-down economy שהיא חלומו הרטוב של ביבי ואנשי "מסיבת התה". זה אולי הלך בתקופות מסוימות עם החינוך לנדבנות של עשירי טקסס, אבל לא עם תרבות ה"מגיע לי" הישראלית.

לסיכום, מה שאני אומר זה שאפשר לצאת מראיית העולם של ספקנות מדעית ולהגיע למסקנות אידאולוגיות-פוליטיות, אבל לא כולם ילכו באותו המסלול הלוגי ולא יגיעו לאותה המסקנה. המוח האנושי הוא דבר מופלא, והוא בוחר לו את העובדות כדי להגיע למסקנות שבחר. אולי המסקנות שלי מוטעות גם בנושא הזה, אם מישהו מכם רוצה להראות לי איך לבנות טיעון לוגי שמגיע לאוביקטיביזם וקפיטליזם כמסקנה מהעובדות המדעיות, אני אהיה מאוד שמח להקשיב 🙂

אם תקום תנועה רצינית של הומניזם חילוני אני אצטרף בשמחה. יש לזה חפיפה עם ספקנות מדעית, אבל אני לא חושב שזה צריך להיות בטווח הפעילות של הקהילה הספקנית שלנו.

(באמירה צדדית, ההומניזם החילוני תואם להפליא את זרם ההומניזם היהודי שלצערי אין לו הרבה תומכים בין הדתיים בארץ מלבד הרב מלכיאור ואנשי "מימד". לכן כל כך שמחתי לראות אותם חוברים לתנועה הירוקה בבחירות הקודמות לרשימה אחת, והרצתי אותם בגשם ובשמש)

פורסם ב

מתי אפשר להתחיל להספיד דמוקרטיה?

חבר נזף בי לפני כחודש, שאני בוכה יותר מדי על מות הדמוקרטיה רק כי כמה הצעות חוק מב(ה\ח)ילות מועלות בכנסת. ניסיתי להסביר לו שהבעיה היא בהלך הרוחות, באופי הדיבור ובהתהגות האזרחים וכוחות השיטור (משטרה, מג"ב וצה"ל) כלפי אזרחים וכבושים. לא הצלחתי להפנות את השיחה איתו לערוץ שבו חקיקה איננה הפראמטר היחיד, ונטשתי את המשך השיחה.

אני יכול להפנות אותו לבלוג המצוין "מדרון חלקלק" של איתמר שאלתיאל, אני יכול לקונן על כך שהיום פתחו באש (עם תחמושת חדשנית!) על נשים וילדים אזרחי ישראל, שהפגינו נגד הריסת אל-עראקיב בפעם ה-15 או אולי ה-16 (מי סופר) כדי לטעת יער של משוגעי ישוע אבל לא תמצאו על זה כמעט שום דיווח בחדשות (אני שומע על זה רק מהשטח בטוויטר), אני יכול להזכיר שרק השבוע עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של חברת כנסת "מהשמאל" דליה איציק, שהופכת את הקריאה לחרם על ישראל לפלילית, או הסיוע והיידוע לצורך חרם שכזה – למשל כתיבת אפליקציה שעוזרת לסנן תוצרת שטחים. זה כמעט לא משנה, אני מקבל מאנשים לרוב מבטים משתאים, למה אני נתפס ל"שטויות של השמאל הקיצוני"? הרי העובדות הן פשוטות הרבה יותר. יש בחירות מסודרות בארץ ויש לי חופש ביטוי, אז יש לי דמוקרטיה. על מה אני מתלונן בעצם?

אז הרב הראשי של צפת הסית המונים ובערך התיר את דמם של משכירים לסטודנטים ערביים, אז מה? וסופ"ש אח"כ הוא כתב שצריך להקים מחנות השמדה לערבים, נו אז אמר. הסכימו איתו עוד למעלה מ-100 רבנים, כולם על משכורת מכיס משלם המיסים, אבל לא יצא שום גינוי ואף רב לא פוטר. להפך, קמה תנועה גאה של בעלי עסקים שמחזיקים תעודת "עבודה עברית" לצד תעודת הכשרות. עכשיו אני יודע אצל מי לא לקנות. או שמא, בעצם, התעודות האלו מסייעות לי להחרים גזענים בישראל, אז אולי ארגון להב"ה ראוי לעונש לפי החוק החדש שמעבירה איציק? אין בעיה, להב"ה והרב אליהו יהיו מוגנים בקרוב מזוטות שכאלו, עובדים בשבילם על חוק חסינות לרבנים.

כלכלת ישראל היום עוינת למעמד הביניים, הקואליציה עוינת ארגוני זכויות אדם, דעות מאוזנות בעיתונות לא תמצאו כי כשכבר מכסים סיפור (בניגוד להפגנות שיח ג'ראח או אל עראקיב) – מספרים רבע סיפור. פלא שמדינה כזו נבהלה כשמצרים ניסתה להשליך את הדיקטטור החביב ולהביא, חלילה וחס, דמוקרטיה?

ועם ערכי הדמוקרטיה מתדרדרים גם ערכם של חיי האדם. השופטים עוזי פוגלמן ואשר גרוניס היום הפחיתו בדעת רוב את אישומו של אנס מורשע לאישום של "קבלת דבר במרמה", כי גוף אישה הוא "דבר", ואתה יכול "לקבל אותו" בצדק או במרמה, זה ענין סמנטי כמעט. הערכתי פעם את בית המשפט העליון אבל יש להם לאחרונה לא מעט פסיקות תמוהות-משהו. עד כמה מחלחלת (תרתי) הגישה של שלטון החוק לגופם של אנשים? ובכן, אגף אחר בממשלה, משרד החוץ או התיירות (לא ברור) משווק אותנו כמקום מצוין לתיירות מין עם סרטונים אשר שמחים למכור בזול את גופם של חברי הקהילה הלהט"בית, אני בספק רב מאוד אם זה בתיאום עם מישהו מהקהילה עד שיוכח אחרת. לא, זה לא אנטי-דמוקרטי במיוחד, זה סתם הזוי ומנותק.

הבעיה שלי עם כל הדוגמאות הקטנות האלו (ויש עוד המון, קשה לעקוב לאחרונה) הוא שלא כולן מגיעות משלטון מושחת שאפשר להחליף, אלא שזו הדעה הרווחת בעם. אלו האנשים שאיתם אני חי ועובד כל יום, ומרגישים שדעותיהם מיושמות נאמנה בבית הנבחרים, ואין מי שיתן לזה קונטרה כמעט.

אותו חבר, שהשיחה איתו בדוא"ל הניעה את הפוסט הזה, אולי ירצה להזדהות בתגובות ולקחת את זה הלאה. הוא ביקש ממני להסתכל על זה כמו ספקן, לא לתת לאנקדוטות לבלבל אותי ולהסתכל מלמעלה על המגמה הממוצעת. מודה שבהחלט קשה לי בנושא הזה לשים בצד את הרגשות ולחפש אוביקטיביות שתביא אולי אופטימיזם. אתם מוזמנים לנסות לשכנע אותי כמה אני טועה.

פורסם ב

כמה מילים על סרטי החודש

שנה ומשהו חיכו זוגתי ובנה לאיירבנדר (הסדרה-שקראו-לה-אווטר-אבל-קאמרון-גנב-לה-את-שם-הסרט), ואז לפני כחודשיים ראינו את הקדימון ועיקמנו את האף, לאיפה הלכה המגניבות של הדמויות ותנועות הלחימה? ואז לפני חודש גיליתי שמביים אותו מ. נייט שאמשלאמאלמיין, והרגשתי שהולך להיות חרא של סרט. היום דישדשתי בעגבניותרקובות וגיליתי שאכן חציר העם – ניקוד 8 ולא יותר. אני ממליץ למי שעדיין קצת ילד ואוהב אנימה, להציץ בסדרה המקורית במקום זה. אני חושב שעל הסרט אני אוותר.

לצידו ולא במפתיע קיבל טוי סטורי 3 ציון גבוה אבל הופתעתי שגבוה כל כך! 99% לסרט לגיל הרך שכלל תכנים מאוד לא רכים – כמעט שעתיים(!!) שכללו התעללות קשה נגד דמויות אהובות, מוות, אלימות, הזנחה, בגידה וסצנה כואבת במיוחד לצפיה שבה מובלים כוכבי הסרט למשרפה על סרט נע, אושוויץ-סטייל. האם בני 5-10 צריכים לקבל אלימות בעוצמות מייקל ביי כדי להיות מוכנים יותר טוב לחיים? האם מועיל להם בגיל הזה לקבל מוות בכלל ומוות מתוכנן-מראש של צעצועים (איך תתרגמו planed obsolecense?) בצורה כל כך מוחצנת ומוקצנת? מדהים שרק שלושה מבקרים כתבו נגד הסרט מתוך כ-250 ביקורות שספר עגבניותרקובות (אחד מהם מספר גם על ההתקפה הנוראית שחטף על ביקורתו המנומקת, ג'יזס). אני ממליץ על הסרט אבל לא לילדים קטנים. עד כמה ש"צעצוע של סיפור 2" היה אפל ומדאיג, מספר 3 עוקף אותו פעמיים בסיבוב. אני יצאתי ברגשות מבולבלים מהסרט, וכועס על כך שאינו אפילו PG, שלא לדבר על PG13. אל תבינו אותי לא נכון, הסרט גם מצחיק ומרגש לטובה, אבל אני אדם שלא בוכה גם כשצריך (והפתיע את עצמו בפרק הסיום סוחט הדמעות של ד"ר הו לפני חודש), אבל טוי סטורי 3 כברר ממש תקע לי גוש בגרון, וזו מתקפה רגשית שאני לא מאחל לילדים בני 10. 8 בסולם הכללי, ציון 5 כסרט לילדים.

ואולי זה המצב הנכון ואני מזדקן? אולי כשפותחים וקוראים בעיתוני מדע על קטאסטרופות אקלים מתקרבות, בעיתוני כלכלה על קטסטרופות כלכליות, בפרסומים אחרים על משבר המשאבים, משברים פוליטיים, משברי תרבות, ילודה וכולי, אולי הסרטים האלו, האלימים לילדים, רק מכינים אותם לעולם האמיתי של עוד 20-30 שנה, ואני כנביא-זעם לא קטן צריך להגיד להם בכלל תודה? אנחנו חיים בזמנים מאוד משונים, אני חייב לציין.

פורסם ב

איסורים וחרמות על אינטרנט וכישופים

אתמול שמעתי בחדשות על כך שאסיפת רבנים חרדיים החליטה לחזור על מבצע שנות ה-70 נגד הטלוויזיות, ולכפות על הורים להוציא מהבית כל מכשיר בחיבור אינטרנט, תחת האיום שבתי הספר ימנעו חינוך מהדרדקים. הכל או לא כלום זו השיטה. במקום לחנך להבדיל בין טוב ורע צריך פשוט לזרוק את הרע מהחיים לפי הדוגמא הזו. רק לפני שבועיים נחשפה פרשת הרב מוטי אלון ובעקבותיה שוב נחשפה במערומיה אי היכולת של הציבור הדתי (אפילו לא חרדי) להתמודד עם האמת. שמעתי דיווחים על קורעי קרע, מארגני עצרת תפילה המונית, חושבים לשבת כמו ב"שבעה" ומדברים על ביטול של הלכות שפסק הרב בכל שנותיו. זהו. נמחק. אולי נגיד שהאיש בעצם לא דתי, הוא היה מתחזה כל השנים, נמחק מספרי ההיסטוריה ומלוח ליבנו כי דברים רעים לא קורים, ואז נהיה שוב טהורים לקראת בוא המשיח משיח משיח אויויויויויוי.

אז השבוע רבני העדה החרדית מבקשים לנכש מבית הספר את הילדים קהי השיניים של אבותיהם אוכלי הבוסר שמשתמשים באינטרנט. מה קרה להסדרה עצמית? טלפונים ללא MMS ו-GPRS? ספק אינטרנט שמפלטר תועבה כבר לא מספיק טוב? האם הרחקת מידע מהילדים באמת תעלים אותו או שתניח להם ליפול יום אחד לפחים ששום דבר לא הכין אותם אליהם? להזכירכם רק לפני שנתיים הייתה שרה פיילין עסוקה בלזייף הריון כדי שלא יגלו שביתה הצעירה נכנסה להריון לא מתוכנן באמצע כיתה י"א. כשהתגלתה הקנוניה המגוחכת באמצע המרוץ לנשיאות המשיכה פיילין להחזיק בדעה נחרצת נגד חינוך מיני ובעד הטפה להתנזרות. ביתה עוד כונתה כפוית טובה ע"י העיתונות השמרנית כשבגיל 18 פתחה פה נגד המדיניות האטומה של אימה לגבי חינוך מיני. לפחות לא ניסו לקחת לה את חופש הביטוי, אבל לנהל דיון רציני על המשמעויות לא טרחו בפוקס ניוז וארגונים דומים. כמו בכל ארגון שמרן, לשאול שאלות ולחבר קווים זה אחד האיומים הכי גדולים על דרך המחשבה התקועה שלהם, למימים שלהם יש מערכת חיסונית תוקפנית במיוחד, הם לא יעצרו לשאול שאלות, ואם יציגו להם ראיות שהם טועים הם יגידו לך שזה רק דיעה.

בסביבתו של הנשיא לשעבר בוש הבן קראו בזלזול לאנשים כמונו, שואלי השאלות, "The Reality-based community". אתם מבינים, הגענו למקום מסוכן בחיי האנושות, כשעושר אדיר של מידע ויכולת פרושים לפני המין האנושי ורובו מפחד לטבול רגל במים. האם מציאות היא מילה גסה ושאלות יביאו לחורבן המין? אני שמח שבוש כבר לא בבית הלבן, עם כל הדוקטורינות והדוגמות שלו…

בהמשך היום קיבלתי מחץ בן-חמו מייל בו הוא סיפר לי על הצעת תיקון לחוק העונשין – איסור פרסום מודעות על טיפול רוחני או מיסטי (מתנצל, קובץ DOC, אבל תוכנו המלא מצורף). אודה, חשכו עיני מהנוסח:

(א) המפרסם או משעתק אמרה, שמועה או ידיעה על מיסטיקה וטיפול רוחני, דינו – מאסר שלוש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).
(ב) בסעיף זה –
"מיסטיקה וטיפול רוחני" – כל עסקת חליפין של טיפול בתמורה, ואין נפקא מינה אם הייתה התמורה בכסף או בשווה כסף, או אם הוגדר הטיפול הרוחני המוצע כקסם, מיסטיקה, גירוש שדים, ביטול עין הרע, ביטול ויצירת חג'אב, ידיעת העתיד וגילויו או בכל כינוי אחר ובכל אמצעי שהוא."

בהמשך מפורט איך הגענו לכאן:

דברי הסבר
קוסמים, ידעונים ומיסטקאיים טוענים שהם יכולים להציל חיי אדם או לפתור בעיות משפחתיות או אפילו ליצור אותם, כגון קירוב או ריחוק בני זוג או טיפול ממחלות נפשיות או גופניות. לטענתם, הם מטפלים באמצעים וכלים שונים כמו: ספרים קדושים, קלפים, קפה, עופרת, חג'אב ושימוש במנדל (שני הכלים האחרונים נפוצים בשמות אלו בחברה הערבית).

רבים מאלה המוזכרים לעיל הם לא יותר מרמאים שמנצלים את הצרות, הבעיות והלחצים, שאליהם נקלעים אנשים, ובתמורה לשירותים שקריים הם גובים מלקוחותיהם סכומי כסף עצומים.

בנוסף היו מקרים רבים שבהם הניצול עבר כל גבול והגיע לכדי ביצוע עבירות פליליות חמורות, כגון אונס, הטרדה ומעשי סדום, תוך שרמאים אלו משתמשים במה שנתפש על ידי לקוחותיהם כ"כוח", "הילה" או "קודש" שהם מיחסים לעצמם ושהאנשים הנזקקים מיחסים להם בשל נזקקות. זה מצב שבו מתקיים ניצול של מעמד והיו מקרים שרמאים אלו גרמו לנזקקים להאמין ולהשתכנע שהסכמה לקיום יחסי מין עם המטפל תטהר אותם ותוציא אותם מבעיותיהם.

עוד יצוין, בענף זה מתגלגלים מיליוני שקלים בשוק השחור.

הצעת חוק זו מבקשת לאסור כל פרסום או מודעה על טיפול שכזה ובכך לסייע בלחימה בתופעה המתגברת ולו בהפחתת זמינות הכתובות הללו באמצעי התקשורת השונים.

חץ שאל לדעתי על החוק. התגובה המיידית שלי הייתה שזהו רעיון מטומטם משלוש הסיבות שבהמשך. זה נראה על פניו כחוק ספציפי נגד השמוקים שמסתובבים בקרבינו כמו גואל רצון, אשר פינטו ושורת "מיסטיקנים" שניצלו קצת יותר מדי את עדת הפראיירים שבאו לחסות בצילם, אבל:

  1. החוק הזה לא הולך רחוק מספיק, כיון שהוא מאפשר תחומים אפורים וניסוחים מתחמקים, הוא קשה לכפייה במתכונתו והוא לא מכסה את כל הרמאים הבעייתיים האחרים (ממששי הילות, מקשרי חוצנים, מדקרים, הומאופתים, מוכרי קמעות, כירופראקטים וכל סוג אחר של טיפול בלתי מדעי הטוען לריפויים, הצלות מסרטן וכולי).
  2. החוק הזה הולך רחוק מדי, כי לצידו לא מוצגת כל בקשה לצורת הגנה על הציבור בצורת חינוך לזהירות והפעלת שכל, וביעור הבערות לגבי כישופים ומאגיות.
  3. החוק הזה עלול להפוך את בעית "השוק השחור" בתחום לחריפה יותר, כי ידוע שחוקי איסורים מהסוג הזה לא עובדים (השוו לפרוהיביציה האמריקנית על אלכוהול, סמים ונשק). הבעיה שכאן אין גם סחורה לעקוב אחריה, מדובר ברעיונות מטומטמים שאותם רמאים מוכרים בכסף ותחת הפחדה לקרבנותיהם, ורעיונות אפשר להנפיק להרבה אנשים בלי להבריח חדשים מחו"ל…

אבל מה שמציק לי זה שזה מזכיר לי את הדוגמות של הותיקן נגד איסור בכישוף. הם לא אמרו מעולם שזה שטויות במיץ, אבל אסרו לעסוק בזה "כי זה אסור". בספריות הותיקן יש מאות ספרים אסורים כאלו, שהם שומרים מהקהל, עד כמה שאני יודע, כי הם עדיין נצמדים לדיעה שכישוף זה אמיתי ולכן זה מידע מסוכן. את הצעת התיקון הנ"ל הגיש לכנסת ח"כ גנאים, וחתומים עליה פחות או יותר כל השמאל הערבי בכנסת ודב חנין. לצערי זה ממשיך את הקו של "רב-תרבותיות" בחד"ש, שכבר הבעתי נגדו את דעתי. רב תרבותיות בחוק או בתרבות (ראו "תקינות פוליטית") זו מגמה אנטי-דמוקרטית המעכבת את התפתחות החברה בארץ והאנושות בכלל.

עדכון – עד שסיימתי לכתוב ולשלוח את הפוסט הזה, גם חץ פרסם ביקורת על הצעת תיקון החוק.

וקוריוז לסיום – עוד לפני שיעבור או לא יעבור התיקון של גנאים, חץ בעצמו נתבע ע"י רוכל/נוכל, אחד מאותן "מטפלים" קבלני קבלה שמוכרים אשליות ללקוחותיהם. אבל חץ לא יוצא נגד התופעה כולה. למרות שהבעתי את ביקורתי המבודחת בעבר, הוא עדיין אוהב לקרוא לעצמו "ספקן" למרות שהוא יוצא רק נגד "המיסטיקנים המזויפים" מתוך אמונה באוקסימורון של "מיסטיקנים אותנטיים". אבל הפעם התובע אשכרה עונה לו בעברית עילגת נגד הביקורת שחץ פרסם על פי הדברים שכתב הנ"ל באתרו בלבד. כמה מגוחך יהיה המצב הזה בעיני השופט כשיתייצב התובע מולו ויודיע שהוא בעצם עובד על אנשים ביושר ולא בעזרת מאגיה מסוכנת, ומולו יעמוד חץ ויטען שלפי מילותיו באתרו שלו, האיש מתאר שהוא מכשף שעוסק בתחום האסור מדאורייתא? אני לא יודע אם זה יותר מצחיק או יותר הזוי עד עצוב, אבל אם יפול עלי יום חופשי, אני אקפוץ באותו היום לתת לחץ את תמיכתי ולצפות בהצגה חינם. יהיה מעניין 🙂

פורסם ב

Choice of learning style

This post is in English for several reasons. Mostly it's because it was originally posted in English on "Metacognition: Learning to Learn" on Linked-in and I care not retype the whole thing, much less translate it (most of it was pasted without editing). For more about English posts in my predominantly Hebrew blog see my new page about this.

I'm a beginner in the field of education, but I want to become a better teacher. Here's one of the issues that bugs me the most – Is there a widely agreed-upon taxonomy of teaching/learning styles, accompanied by tools to figure out which approach is needed by each student?

Quoting from Debra Franciosi on another thread in that forum:

This worked in my classroom, and now I incorporate it into my adult training activities:

Provide learners with opportunities to learn in different modes — so they can work from their strengths, shore up weaker areas, and possibly discover new areas of strength. Once they have had this introduction, if you clearly identify your learning goals, then give the learners a menu of choices — how they get there CAN be up to them — as long as they get there. In K-12 classroom situations, it can take a while (months) to train them in the different options. I found that they were much more willing to try things when they understood the master plan — they would get to choose the best methods for their learning styles once everyone tried everything.

So there it is. One student gets confused or shut off if you show them the target before you embark on the journey. Others need to know that goal, so it's easier for them to put the stepping stones in place (putting the information available in context, if you will, to build it into knowledge at their own pace). Another class of learners can't grasp new ideas if you don't keep relating it to a subject they already know – throwing the burdain of finding parables for every unit of the subject. Other students will find it key to figure out those connections themselves and not have them spoon-fed.

The problem is that many of these approaches might contradict, most learners use more than one technique to handle different types of knowledge buildings (One example of the difference was given in the "Metacognition" forum by JM Ivler: "Math: Hierarchy ; Science: Helix ; Languages: Immersion"). I suggest that we try Franciosi's suggestion at some age (10-13, depending on the learner's levels of "self awareness", if you could suggest a test for evaluating that). At that point, somewhere at the upper two classes of elementary, we tell the kids – "these are the 6 common learning styles we see, there are also these other 4 ((I'm not sure if there's an official taxonomy of 4 or 6 or 10 learning styles, this is just an uneducated guess)). Do you recognize yourself in 2 or more of these categories? maybe try to think about this during classes and see which is your style in terms of liking/comfort or efficiency of understanding the information. Can you recognize the different teaching styles and be able to figure out if you prefer subjects because the teachers that teach them are conforming with the ways you are most likely to learn better or be more engaged? do you think you'd like lit/math/history/whatnot better if it was taught in a style more like that of that teacher or another?

Someone asked how is metacognition related to "learning to learn", so there's metacognition in the learning process for you. Sadly nobody ever approached me to give me this choice. In highschool we were grouped for certain subjects like math and physics based on our grades, which determined whether we would be taking 3, 4 or 5 unit matriculation tests come senior year.

I'm thinking: If a certain teacher simply can't give all the students what they need in a specific class, maybe it's time for students to pick the teacher by style and not have the school pick one for them by grades? How much better of a student could I be if at the 5th or 6th grade I was given to the tools to figure out what learning styles are better or worse for me and allow me to try the adjustments and be able to give feedback on what's not working right. rather than just thinking I hate the subject or the teacher or both without having the vocabulary to explain why.

A moment of metacognition then: As any of you can read from this post, I'm the kind of person who needs to understand the goal, try to break down its meaning to the needed secondary goals, and then attempt to plot the shortest "route" of stepping stones to reach them all with efficiency. not sure it's a good strategy, pretty sure most students don't try to get down this kind of a road at all, and most teachers thought I was a pain in the #$%, which in turn caused my school years to seem mostly as an attempt to pull the breaks rather than try to keep up with the teacher. I hope to start a project where learners of all ages and styles could find their path to learning even when sharing the same environment. More on that in a different post.

פורסם ב

חדשות הפרטיות #68

אני לא באמת סופר, אני אפילו מעריך כלפי מטה בשמרנות…

עוד מעט קרחתהיום נשלח הרשיון שלי בדואר סוף סוף. לא היתה לי סבלנות להמשיך לתחזק זקן, אז החלטתי שאני לא צריך לחכות לעד לדפוס בארי/משרד התחבולה והלכתי למ.מ.ס.י., אחת החברות האזרחיות הרבות המחזיקות בגישה למאגר. כך הלכתי להדפיס רשיון בינלאומי על חתיכת קרטון בשווי 15 ש"ח, ולכן אני סוף סוף מגולח וכמעט סיימנו את הסרט. המשך בקרוב, אני מקווה.

יוחאי דיווח פה שחברת טלדור כן עושה שימוש ביומטרי במאגר משרד התחבורה, מה שלא מפתיע, רק חיפשנו הוכחות לזה. אבל פרס הפרטיות לשבוע הזה מוענק בזו לעריית רמת-גן שמכרה כתובות ופרטים אישיים של תלמידיה לחברת "קידום" שמפעילה בתי ספר אקסטרניים. אני לא יודע אם האצבע המשולשת שלהם מופנה כרגע יותר לחוק הגנת הפרטיות, חוק הגנת הילד או שמא מערכת החינוך הממלכתי הגוססת, אבל הם בהחלט מפגינים הרבה מאוד בייצים. מצד שני העיריה כגוף קיבלה קנס סמלי של 5000 ש"ח, אבל ביננו, אני לא מאמין שמישהו ינזף על זה אפילו, לא כל שכן יקנס אישית או יעצר. "קידום" קיבלו קנס של 1000 ש"ח בלבד. סכום זעום ומגוחך לרשימה כל כך מבוקשת וטיפה בים הוצאות השיווק שלהם…

פרטיות עלתה גם על סדר היום במשפחה הקרובה לי שבה האם מתנגדת לפתיחת פייסבוק לבנה בן ה-10 אבל אביו עזר לו לפתוח אחד בכל מקרה. לא משנה שזה עובר על תנאי השימוש באתר ואולי על חוקי מדינה ישראליים ואמריקניים – הילד רצה פארמוויל ולא תזיזו אותו משם. שני ההורים אנשי מחשבים אינטיליגנטיים, איך אפשר לחנך את הילד כשאי אפשר להסביר לאב מה הבעיה במה שקרה פה? לפחות הילד הוא תולעת ספרים ולא יצליחו לבלבל אותו עם העברית החדשה של פייסבוק – בשבוע שעבר קראתי שאחוזים מטרידים מתלמידי בית הספר היסודי מתחילים לכתוב בבי"ס חיבורים עם סימני שאלה בתחילת משפטים במקום בסופם, חקירה גילתה שהאשמה היא בפייסבוק (שלא אמור להיות נגיש להם) וה-CSS שלו, שלא מותאם לימין-לשמאל.

לבסוף אחרי שחילקתי פרסי פרטיות, הנה פרס אחר לא קשור, אבל מחולק גם הוא לאנשים שעשו לילות כימים לאמלל את חיינו, פרס הדינאמיט להצטיינות בכלכלה. פרידמן, סאמרז, גרישפאן וידועים פחות מועמדים לפרס. לא תצביעו?

עדכון: ואיך שכחתי? גוגל חוזרים לכותרות, נראה שגוגל-באר, התוסף שכל חברי חושבים שאני פסיכי שאני לא מתקין, ממשיך לרגל אחרי הגלישה שלך גם אחרי שאמרת לו לחדול מזה. השבוע ראיתי שגם diigo עושים דבר דומה, החברה שלי גלשה לחשבון הבנק שלה, והסיידבאר שמח לספר לה אילו עוד אנשים (ארבעה ישראלים בשמם המלא) בודקים גם הם בדיוק כרגע את מצב העו"ש… למישהו יש המלצה לשירות סימניות חברתי שתומך ב"קבוצות מחקר" ולא מרגל אחריך בזמנו הפנוי?