הרביצו לי אז מותר לי להחזיר
יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה “מול הצד השני”. זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית - הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול “דתיים-חילוניים” בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.
רוחניות חילונית וספקנות
מסתבר שהיום הוא יום הספקנות הבינלאומי, אחד הערוצים החביבים עלי הכין פלייליסט מצוין של ספקנות כתרבות וקהילה, כתנועה ואידאולוגיה, ולא רק צורת חשיבה:
מה שהיה לי מעניין הוא האייטם השמיני ברשימה, הרצאת טד של אליין דה-בוטון על הרעיון של פיתוח מסורות חילוניות שייצרו קהילות. הבעיה היא שחלק מהרעיונות שלו קצת מזכירים לי מדי אינדוקטרינציות דתיות, אבל אני מתאר לעצמי שהכל תלוי באילו תכנים שאתה יוצק פנימה. שיחקתי כבר לא פעם עם הרעיון של הרכבה של “ספר הספרים החילוני”, שיהיה ספר פילוסופי עליו אפשר לבסס “דרשות”. בכל מקרה יש לרעיונות האלו קהל. לכן ההרצאה הזו בטד, לכן קם עמוד “רוחניות חילונית” בפייסבוק (זהירות, לינק לפייסבוק), ולכן ההרצאה הזו גם נכללה ברשימת קטעי וידאו ספקנית לכבוד יום הספקנות. הפתרון, כמו שאומר דה בוטון, הוא להציע מסגרת שכל קהילה תמלא לעצמה, פרויקט ויקי אם תרצו.
קצת מריר וקצת מצחיק
לפני כמה ימים ניסיתי לעורר ויכוח קטן בלינקד-אין, בקבוצת דיון של עולים חדשים ועולים לעתיד שמחפשים עבודה. שאלתי אנשים למה הם בעצם באים לכאן, למדינה גזענית, שלא מנסה להגיע לשלום או איזושהיא התנהלות מקיימת מול השכנים והסביבה האקולוגית, ואפילו מתעללת בגמלאים, שורדי שואה, תושבי פרברים, עצמאים, חילונים ושאר קבוצות מיעוט מוחלשות. (כן, חילונים מתקרבים לשם אני מאמין, היום סתם להיות סמולני זה כבר חצי פשע). הטיעונים שלי טוטאו מהר הצידה בלי לעצור לחשוב מה המשמעויות, ונשלפו זכות אבות ו"תראה איזה יופי של מדינה בנינו". אני לא חושב שאפשר להסתכל על מפעל החיים של הציונים הישנים ולתת עליו קרדיט ל"ציונים" החדשים. רק אחת מהרשימה ענתה לי בהודעה פרטית שאני צודק, דיברנו אתמול בטלפון וניסינו לעודד אבל יצאנו שנינו מיואשים. אחרי שראיתי כמה מעט אנשים הגיעו למצעד חרויות האדם והפגנות אחרות לאחרונה, אני באמת מתחיל להרים ידיים. אני בכל כך הרבה קבוצות מיעוט שזה כואב. הבוקר עלה בטוויטר הסרטון הזה, שאם לא היה קולע, היה אולי מצחיק. זהירות, היטלר.
השבת השפיות לכנה
בשבת כינסו סטיוארט וקולבר את אמריקה להחזיר את השפיות. על הבמה היתה מוסיקה טובה והומור גרוע, נראה שבעצרת הזו לא השקיעו הכותבים את מיטב המאמצים, אבל לסיום נתן ג’ון את הטון הסוגר, וכמעט שכח להזכיר לאנשים להצביע בבחירות. כלי התקשורת ניסו להגיד שזה היה פוליטי אבל זה ממש לא היה מזוהה עם אף מפלגה ספציפית.
Rally to Restore Sanity and/or FearJon Stewart - Moment of Sinceritywww.comedycentral.comRally to Restore Sainty and/or FearThe Daily ShowThe Colbert Report
יהודית או דמוקרטית
הויכוח עלה שבוע שתי מדרגות לפחות (אם לא שלוש). מצד אחד מנסים להעביר פה חוקים מפחידים כמו חוק הטרור והדרישה להצהרת נאמנות בזמן ההתאזרחות מגובה ב יכולת שר הפנים לשלול אזרחות. מצד שני כמובן באות המחאות שדרישה לנאמנות ל"מדינה יהודית" רק מלא יהודים היא יריקה בפנים. אני שואל מה בקשר לשאלת הנאמנות לדמוקרטיה? למה לא דורשים הצהרת נאמנות מכל מתאזרח חדש בלי שום הבדל דת וגזע? עם עמדה זו, מזדהים אגב גם הליגה נגד השמצה.
מתי אוכל להגדיר את עצמי כמיעוט נרדף?
שנים חייתי באשליה שהרב המוחלט בארץ אינו מאמין, ורק 40-48% מהעם באמת דתיים או מאמינים, כאשר 20% מצביעים למפלגות שמעקמות לקואליציות את הידיים. בראש השנה פרסם הלמ"ס כי העם מתחזק, וכי רק 42% מגדירים את עצמם “חילונים” (ואני מניח שעדיין חלקם מאמינים באלוהים, רוחות, או שאר מאמבו-ג’אמבו). סביר אם כך שאניח שרק 30%-35% מהעם שבו אני חי אינו מאמין בעל טבעי, חברים דמיוניים והומאופתיה (טוב, אולי אני אופטימיסט. 25%?). אני חייב לציין שהמחשבה הזו מדכאת ומפחידה.
מוסר הומניסטי, מוסר יהודי וספקנות
שוב אני חוזר לארגז הטיוטות שבנפתלין. התחלתי לכתוב טיוטא, ואז חיברתי את זה להסטוריה המשפחתית שלי, ואז הגיעה הכתבה בערוץ 2 על סבא שלי כדי לסגור קצוות, ואז קרו מלאנתלאפים דברים והטיוטא נזנחה בקצה רשימת הטיוטות. אז קיצרתי קצת את הנושא, במקור היה “דמוקרטיה, הומניזם, אתאיזם, מוסר יהודי והפוליטיקה הישראלית”. אוף, נושא כבד, אה? כמה מילים? לא לדאוג, אני כותב כאן מאמר אישי, לא מנסה להקיף את הכל. הרי אפשר על הכותרת הזו לבד להקים עוד שלושה בלוגים נפרדים. אחרי כן שוב שכב הפוסט הזה שנה שלמה בנפתלין שוב והנה אני שולף ומפבלש אותו…
חשבונפש קצרצר
היה לי סופ"ש נעים ושמח עם חברים, לקחנו שני זאטוטים למוזיאון המדע בחיפה. בנין הטכניון הישן נראה באופן מוזר קצת כמו כנסיה עתיקה למרות שהוא עוד לא בן 100, אבל מדע ולמידה שוכנים בו לבטח. יופי של דרך להתחיל שבוע! היום אנחנו חוגגים 400 שנה לפרסום " סידראוס נונציוס", הלא הוא הספר המהפכני של גליליאו (“ואף על פי כן נוע תנוע!”) שעלה לו בזמן יקר בכלא. זה גם יום π הבינלאומי ויום הולדתו של אלברט איינשטיין. עם או בלי קשר גם גוגל השיקה היום כלי נוסף לדיפדוף בחדשות ולהעמיק דעת…
האגודה לחמלה
היוזמה האחרונה לחיבור לבבות היפי עולמי נולדה בכנס TED ונקראת “האגודה לחמלה” (הקהל מוזמן להציע תרגומים יותר טובים). המקימים הם טדסטרים שונים, הדלאי-לאמה, מנהיגי דתות וידוענים שונים. המטרה יפה, ואני שמח שבניגוד לקדימונים, הנוסח הסופי לא מתייחס רק לדתות אלא ל"מסורות אתיות ורוחניות" גם כן. אני לא יודע מה זה אומר לגב מי ששומר על אתיקה בלי שהיה לו חינוך מסורתי כלשהוא, אבל בואו נגיד שהומניזם חילוני זה מסורת :-)
תנו להם למות בשקט, תנו לנו לחיות בשקט
אין קשר ברור מיידית, אבל הנה שני לינקים שנשפכו אלי עכשיו מהטוויטר. אחד על סכנות הגימטריה לשכל הישראלי, ואחד על סכנות פיקוח היתר על שוק התקשורת לכיס הישראלי. חברו את זה עם זה איך שתרצו.
אחרית הימים: קואליציה עירונית ללא חרדים בירושלים, פפה אללו סגן ראש העיר!!
שחור על גבי עיתון, לא להאמין! ניר ברקת זכה להיות ראש העיר החילוני האחרון של העיר. הוא מינה חמישה סגנים(?!) בינהם נציג מרצ ושתי נשים.
שואל אני את עצמי, מה יכול ראש עיא לעשות כדי לעצור את מגמת ההתחרדות? בירושלים היו חיי לילה. תל אביבים היו מגיעים למסיבות ואפטרים ברחוב האומן, ומרכז העיר היה מנוקד פאבים, ואילו היום נשאר אולי 20% ממה שהיה שם לפני 15 שנה. איך למשוך צעירים? איך לעורר שם חזרה תרבות חילונית? ואולי הכי חשוב, איך לשמור על שכונות מהשתלתות חרדית?
קריסמס שמח (פוסט באיחור, סליחה!)
הוידאו-בלוג של המלכה מעלה נוסטלגיה, 50 שנה אחרי שידור הקריסמס הראשון לטלוויזיה. המלכה פתחה לפני חודשיים ערוץ יוטיוב ובולגת להנאתכם מהמשרד. בניגוד אלי היא גם קיבלה נינטנדו מתנה לחג (א.ק.א. The Royal Wii, למי שטוב בלצון בריטי), והשמחה רבה. האמריקנים מצחיקים אותי כרגיל עם כמות הברברת על “המלחמה על קריסמס”, ואני כבר לא יודע אם זו בדיחה רצינית או סוריאליזם מגוחך.
בשבילי החג הזה נראה הרבה יותר פשוט - כמו חג ההודיה שחגגתי כשגרתי בקליפורניה, וכמו פסח-בלי-סדר אצל הרבה ישראלים חילוניים, מדובר בסה"כ בהזדמנות כיפית לבלות ערב עם חברים ולבלות. למה לסבך? יהודים משום מה מרגישים רע לחגוג אותו, למרות שבימינו הוא הפך כבר להיות חג אזרחי של כולם. פעם הייתי הולך לצלם את המיסה של חצות בירושלים, אבל בשנים האחרונות אני חוגג אותו אצל הוריו של ידידי מישל בחיפה, וכל שנה יש שם אחוז יותר גבוה של יהודים, השנה אני חושב שהיינו אפילו רוב. אם זה לא חג אזרחי, אני לא יודע מה כן :-)
עוד לדיון על המצעד
התגובה של מר לייבוביץ’ הצדיקה בעיני עוד פוסט. הוא מייצג כאן עמדה דתית אבל יחסית פתוחה ואני מנסה לקלף ממנו עוד כמה דעות קדומות. הזכרת שחרדים טוענים שהומוסקסואליות היא מחלת נפש, ושספר החוקים הישראלי הוציא אותה מחוץ לחוק בעבר.
א. חוקים לא תמיד צודקים, ויש להלחם על שינוי. ב. נגיד וזו היתה מחלת נפש (והיא לא) עדיין יש גם לחולי נפש זכויות אזרח.
אבל הכי הציקה לי הטענה שהעלית בשיחתינו במסנג’ר - שאורח החיים שלהם בעייתי. ואני מצטט במשורה: " זה שאדם מקיים יחסים הומוסקסואלים זה הרבה פעמים גורם לבעיות אישיות וחברתיות" או " צורת חיים זו לדעתי היא דבר לא טוב, גוררת דברים לא טובים להומוסקסואלים עצמם ולשאר החברה". אני יכול רק לנסות לנחש למה אתה רומז כאן אבל ממעט נסיוני בחוג מכרי הגאים, הם לא אי אילו בני אדם פרועים ומשולחי רסן. אולי זו החבורה שלי, אבל מדובר בעובדי הייטק שמשתכרים יפה, עוזרים לקהילה ועוסקים בהתנדבות, לא הולכים למועדונים ופאבים יותר ממני, לא שותים אלכוהול יותר ממני, ועד כמה שאני יודע גם לא צורכים סמים מעבר לזה. אנשים נורמליים ובריאים ונעימים. הם רק מרגישים שהחוק מקפח אותם, ולכן המצעד ראוי.