על ההבדל בין טכנאי כבלים לשחקן, בין תושב ישראל למתנחל
התייחסתי לנושא בקצרה אבל הטיעונים שעולים ראויים לריכוז והפרכה מורחבת.
מתוך העין השביעית שמצטט ממעריב:
אחת התושבות תוהה: “דווקא שחקנים כאילו-נאורים, בעלי השקפה רב-תרבותית, מחרימים אותנו?”. המצוטטת היא חסיה ויזל, “לא מתנחלת ולא כובשת”, על-פי עדותה, אלא “מורה לספרות”.
חסיה היא ישראלית אבל לא כובשת. חסיה תושבת אריאל אבל לא מתנחלת. חסיה מורה כאילו-נאורה אבל היא עיוורת כשנוח לה. חסיה חושבת שכיבוש התרבות הפלאסטינית ע"י התרבות הציונית-רביזיוניסטית היא “רב תרבותיות”.
עוד לא קניתם גוגל?
אז האנשים שמצלמים-אתכם-לרשיון-ומעבירים-אתכם-תאוריה עכשיו גם ישווקו את גוגל אפפס בארץ. כן, טלדור מתרחבת להיות גם חברת שיווק ופרסום.
מה הדפק?
(מענין אם זה נותן להם דלת אחורית להציץ לנו…) עדכון קשור חלקית - לגוגל, מיקרוסופט ואפל, אחרי שהבאתי לכם השבוע לינקים לשיטות המאפיה, תראו מה מיקרוסופט עושים ל-HTC. שיטה דפוקה כל כך…
הסתיידות עורקים
במין חיבור מטאפורי מוזר, בזמן שאני כותב על איך שחררו לרמן וחברים את הסתימה בצנרת המידע של תל אביב, קפצתי מדי פעם לראות איך קוצ’י, השרברב שלי, מתמודד עם סתימה יצירתית במיוחד בצנרת שיוצאת מכיור המטבח שלי.
אחרי שריקון הסיפון פעם בכמה חודשים הפסיק להיות אפקטיבי, ניסיתי בשבוע שעבר את מזלי עם פומפה, אבל התוצאה היתה שהרסתי את הסיפון שהתחיל לדלוף, והסתימה בכלל בדרך ממנו אל המנ-הול שבחוץ. קוצ’י שלף שטאל-באנד מיוחד (לא דרד’לה כמו של חשמלאים) והתחיל לעשות את המקבילה של צנתור לצנרת שלי. כמות הג’יפה האפורה והמסריחה היתה מרשימה יחסית לאורכו הקצר של הצינור שהוא ניסה לנקות, הוא התפעל בעצמו, אבל אני במיוחד התפעלתי מכמה גושים לבנים שזלגו החוצה, שנראו כמו גלילי גבס או מלט באורך עשרה סנטימטרים שהתייבשו בצורת הצינור. “חומר בניה?” שאלתי אותו, “לא, שומן. מהאוכל. ככה הוא מתייבש”. אני מתאר לי שהשומן הזה שכב שם די הרבה זמן כי אני מקפיד לא לשפוך שמנים לכיור, מעבר לקצת שנשטף מהכלים. ידעתי שהוא מזיק למפעלי חימצון והשבת מים, אבל לא היה לי מושג שזה מה שזה עושה גם לצנרת הבייתית. אני חושב שזו היתה גם המחשה יפה של מה עלולה לעשות תזונה מחורבנת לגוף, יותר מכל סרט טלוויזיה שמנסה לשכנע נגד אכילת כולסטרול.
למי אכפת?
בעודני מלהג פה על הפרטיות המתמסמסת שלנו מהצד הממשלתי, עידו באום ריכז בעזרת מחקר של הדוקטורים בירנהק ואלקין-קורן גם מידע על השוק הפרטי והמסחרי:
עוד מידע בכתבה הזו. אורי ברקוביץ’ מוסיף כתבה על כמה שווה כל המידע האישי הזה. ותופר פנימה את חברת צ’וייספוינט, שלמרות ש היא אכן מפלצת מפחידה, היא איננה קשורה ישירות (אני מקווה) לשרתי הווב המוזכרים בכתבות, אבל מחירה השערורייתי אומר לכם כמה יוקרתי ומשתלם לסחור במידע אישי של בני אדם, ולכן כמה קל בוודאי לגנוב את המידע הזה בעזרת שוחד ברגע שיאסף.
מאיר שקרית
אחת לאחת, הייתי עורך מעט מאוד מילים מ התגובית הזו ב-YNET, הפורטת את ציטוטי שטרית לפרוטות ועונה עליהם.