על ההבדל בין טכנאי כבלים לשחקן, בין תושב ישראל למתנחל

התייחסתי לנושא בקצרה אבל הטיעונים שעולים ראויים לריכוז והפרכה מורחבת.

מתוך העין השביעית שמצטט ממעריב:

אחת התושבות תוהה: "דווקא שחקנים כאילו-נאורים, בעלי השקפה רב-תרבותית, מחרימים אותנו?". המצוטטת היא חסיה ויזל, "לא מתנחלת ולא כובשת", על-פי עדותה, אלא "מורה לספרות".

חסיה היא ישראלית אבל לא כובשת. חסיה תושבת אריאל אבל לא מתנחלת. חסיה מורה כאילו-נאורה אבל היא עיוורת כשנוח לה. חסיה חושבת שכיבוש התרבות הפלאסטינית ע"י התרבות הציונית-רביזיוניסטית היא "רב תרבותיות".

בדיון על "מרד השחקנים" אצל טל בבלוג כתב רביב

במה שונה שחקן הקאמרי מעובד של חברת חשמל או טכנאי של "הוט"?

ובכן אני לא יודע מה נהוג היום, אבל ככל הידוע לי מסביבות 10 שנים אחורה, טכנאים שאמורים לתת שירות גם בשטחים יוצאים בזוגות, לפעמים רק עם מאבטח בתקופות לחוצות, יכולים לדרוש ולקבל רכב ממוגן, נשק להגנה עצמית במקרים של התקנות בשטחי A+B ותוספת סיכון במשכורת. אם לזה אתם קוראים "נוהל רגיל" של טכנאי שטח אני מאוד אופתע. זה נשמע לי כמו יציאה לתוך שטח עוין.

בנוסף, טכנאים שמוכנים לעבוד בשטחים מוחתמים על חוזה מיוחד שבו הם מאשרים שהם מוכנים לעבוד בתנאים דלעיל. אי אפשר לקחת את טכנאי ההתקנות של הוט מאזור רחובות-גדרה ולהורות לו להרים נל"ן בין "מכתש" ל"עלי".

זה היה לפני עשור, היום אני מניח שהם פשוט מפעילים פרילאנסרים מקומיים שמוכנים לעבוד גם בתנאים יותר גרועים, אני בספק אם טכנאים היום נשלחים לשטחים אם הם לא חייבים ומחויבים לכך בחוזה מראש. יש מתנחלים מובטלים שמתים לעשות את זה ברכבם הפרטי בשביל קצת הכנסה כעוסק זעיר או עוסק מורשה.

ציטוט מדיון ברוטר:

מה יקרה כשעובדי קופ"ח,בי"ח,עובדי מד"א,אנשי ביטוח לאומי וכו' יחליטו שהם לא נותנים שירות לתושבי יו"ש..?

יפוטרו. עובדי ביטוח לאומי הם עובדי מדינה (ואני מניח שמי שעלול להשלח לשטחים עדיין מוחתם על חוזה מתאים). עובדי מערכת הבריאות מוגבלים בכל מיני חוקים, בכלל יש שאלה אם לעובדי שירותי חירום מותר לשבות, לשוטרים למשל אסור לשבות, ואם לא היו שביתות אחריות ורופאים מדי פעם הייתי בטוח שגם הם היו אמורים להיות מכוסים בחוק הזה.

ועדיין, שחקן תיאטרון אינו מנתח. הוא לא שירות תשתיתי או הכרחי בחירום. תיאטרון הוא תרבות, ובעיני אחרים מותרות. תאטרון באריאל הוא הכשרת שרץ, הוא נזם זהב באף חזיר, הוא ציפוי סוכר על ערימת אתם-יודעים-מה.

עלה הטיעון שחברות ציבוריות חייבות לתת שירות בשטחים. האמנם? חייבות? אני בעל עסק ולא חובה עלי לתת שום שירות לאף אחד שאני לא רוצה. גם שקם אלקטריק יכולים לסרב לשלוח לך מקרר בהובלה לשטחים אם לא מתאים להם. היחידים שכפויה עליהם נתינת השירות הם שירותי בחירום (בריאות, צבא) ומפעילי שירותים שדורשים זכיון. זה אומר מפעילי תקשורת למשל. זה אומר עובדי תשתיות ממשלתיות כמו עובדי מקורות וחברת חשמל. חברת הוט וחברת בזק משלמות כסף טוב על זכיון הפעולה שלהן, ואת ההתחייבות לתת שירות גם בשטחים הכבושים, וזאת בתמורה למונופול מטעם המדינה לעסוק בתחום שלהן.

כשהגברת לבנת חושבת שלתושבי אריאל מגיע בידור תיאטרון כמו שמגיע להם שידורי ערוצים 1+2, היא מסתכלת על תיאטרון כתשתית חסרת ערכים, כאחרון מופעי השירה בציבור במקרה הטוב וכשיתוק לאומי בסגנון "השרדות" במקרה הרע. האזרחים צריכים לקבל מים, חשמל, ביוב ובידור כדי שלא יפקחו עיניים ויסתכלו מה באמת קורה – מה שקראו בזמנים עתיקים "לחם ושעשועים". התיאטרון צריך להיות כפוף להחלטות הקומיסארים ולהתייחס לאריאל כאל עוד מקום שם צריכה להיות מוקמת תשתית הבידור. הקמת היכל התרבות באריאל כנראה משולה להקמת תחנת טרנספורמטורים של חברת החשמל או מרכזיה של בזק. שדרגנו את חומה ומגדל וזרקנו פנימה תיאטרון, והופה. אריאל היא עובדה מוגמרת על המפה. לשטחי A לעולם לא תהיה רציפות, הגדה היא ישראל, שתי מדינות על שטח אחד, עובדה שזה עובד כל כך יפה.

איי פלשתינה המזרחית

ואגב, עוד ציטוט מהעין השביעית של פרשן שלא ידוע כנוטה לשמאל:

ימיני כותב בטורו ב"מעריב" כי "גם אם גושי ההתיישבות יישארו בכל הסדר עתידי בתחומי מדינת ישראל, עדיין יש בעיה עם אריאל, המצויה כ-20 ק"מ מהקו הירוק. אם רצוננו במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא במדינה אחת גדולה – ספק אם אריאל תישאר במקומה"

כלומר אין אפילו הסכמה רחבה בימין שאריאל היא עיר ככל הערים. העובדה שהיא עלולה להיות בעצם התיישבות זמנית ולהתפנות למען הבטחת שלום איננה דמיונית כמו שנדמה.

עוד לא קניתם גוגל?

אז האנשים שמצלמים-אתכם-לרשיון-ומעבירים-אתכם-תאוריה עכשיו גם ישווקו את גוגל אפפס בארץ. כן, טלדור מתרחבת להיות גם חברת שיווק ופרסום.

מה הדפק?

(מענין אם ×–×” נותן להם דלת אחורית להציץ לנו…)

עדכון קשור חלקית – לגוגל, מיקרוסופט ואפל, אחרי שהבאתי לכם השבוע לינקים לשיטות המאפיה, תראו מה מיקרוסופט עושים ל-HTC. שיטה דפוקה כל כך…

הסתיידות עורקים

במין חיבור מטאפורי מוזר, בזמן שאני כותב על איך שחררו לרמן וחברים את הסתימה בצנרת המידע של תל אביב, קפצתי מדי פעם לראות איך קוצ'י, השרברב שלי, מתמודד עם סתימה יצירתית במיוחד בצנרת שיוצאת מכיור המטבח שלי.

אחרי שריקון הסיפון פעם בכמה חודשים הפסיק להיות אפקטיבי, ניסיתי בשבוע שעבר את מזלי עם פומפה, אבל התוצאה היתה שהרסתי את הסיפון שהתחיל לדלוף, והסתימה בכלל בדרך ממנו אל המנ-הול שבחוץ. קוצ'י שלף שטאל-באנד מיוחד (לא דרד'לה כמו של חשמלאים) והתחיל לעשות את המקבילה של צנתור לצנרת שלי. כמות הג'יפה האפורה והמסריחה היתה מרשימה יחסית לאורכו הקצר של הצינור שהוא ניסה לנקות, הוא התפעל בעצמו, אבל אני במיוחד התפעלתי מכמה גושים לבנים שזלגו החוצה, שנראו כמו גלילי גבס או מלט באורך עשרה סנטימטרים שהתייבשו בצורת הצינור. "חומר בניה?" שאלתי אותו, "לא, שומן. מהאוכל. ככה הוא מתייבש". אני מתאר לי שהשומן הזה שכב שם די הרבה זמן כי אני מקפיד לא לשפוך שמנים לכיור, מעבר לקצת שנשטף מהכלים. ידעתי שהוא מזיק למפעלי חימצון והשבת מים, אבל לא היה לי מושג שזה מה שזה עושה גם לצנרת הבייתית. אני חושב שזו היתה גם המחשה יפה של מה עלולה לעשות תזונה מחורבנת לגוף, יותר מכל סרט טלוויזיה שמנסה לשכנע נגד אכילת כולסטרול.

אני אחסוך לכם תמונות, דמיינו לבד 🙂

למי אכפת?

בעודני מלהג פה על הפרטיות המתמסמסת שלנו מהצד הממשלתי, עידו באום ריכז בעזרת מחקר של הדוקטורים בירנהק ואלקין-קורן גם מידע על השוק הפרטי והמסחרי:
הדג משתין מהמקפצה
עוד מידע בכתבה הזו. אורי ברקוביץ' מוסיף כתבה על כמה שווה כל המידע האישי הזה. ותופר פנימה את חברת צ'וייספוינט, שלמרות שהיא אכן מפלצת מפחידה, היא איננה קשורה ישירות (אני מקווה) לשרתי הווב המוזכרים בכתבות, אבל מחירה השערורייתי אומר לכם כמה יוקרתי ומשתלם לסחור במידע אישי של בני אדם, ולכן כמה קל בוודאי לגנוב את המידע הזה בעזרת שוחד ברגע שיאסף.

שטרית זחוחרק עוד קצת חומר למחשבה, חבר הכנסת שקרית הזחוח. המאגר שאתה מתכנן לבנות שווה לגורמים מבוימים עשרות ומאות מליוני דולרים (אולי פחות, שכן האגרון דולף לו כל שנה) אז אל תחשוב לרגע שלא ינסו. אם רק היית משקיע רבע מהאנרגיה בהגנה על הציבור במקום התקפה שלו…