דו"ח ראשון לפיילוט המאגר הביומטרי

ביוני 2013, באיחור של שנתיים וחצי, אחרי 15 שנות תיכנון, התחיל סוף סוף הפיילוט. לראשונה בישראל חל חוק שהוא רשות – אנשים שבוחרים להשתתף בניסוי מקבלים שירות ברמה אחרת, תיעוד חכם חינם שקשה להעתיק והרבה טפיחות על השכם – ומולם מי שמסרב לניסוי ישלם מחיר מלא לחידוש הדרכון או תעודת הזהות, ימשיך לקבל נייר קל לזיוף בלמינציה שמתפרקת אחרי שנה. לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי בתעו… בקיצור החוק הביומטרי, כל שוטר יוכל להסתובב ברחוב עם קורא נייד שמסוגל להשוות את האצבע שלנו לאצבע שמתאכסנת בכרטיס הזהות שלנו בצורה מוצפנת. מה אם זה בתקופת הפיילוט ואנחנו לא ביומטריים? אז לא בודקים את זה כרגע כי זה רק תקופת הניסוי. ומה אם השב"כ או המשטרה רוצים גישה למאגר? משרד הפנים מרגיע שלא תינתן להם גישה בתקופת הניסוי. למה התיעוד החכם חינם ותעודה ישנה עולה כסף? כי זו רק תקופת הניסוי. אתם מתחילים לראות לאיפה זה הולך. אחרי שכולם יפותו להכנס, נשנה את הכללים. הכתובת על הwall של משרד הפנים אבל הרבה אזרחים לא קוראים את האותיות הקטנות. משרד הפנים בוודאי לא טורח להציג את הסכנות הפוטנציאליות. לפי תשובתם לבג"צ מהשבוע, הסכנות לא קיימות ואנחנו ממציאים את הכל.

אז מה הניסוי? להזכירכם מדובר על תקופת מבחן שתראה אם המאגר דרוש (PDF). זה שדרוש תיעוד חכם וקשה לזיוף – אין ויכוח. זה שתיעוד ביומטרי הוא בעייתי – יש ויכוח אבל כנראה שלא נוכל לנצח בו. נשאר להלחם רק נגד המאגר. האם נחיצות המאגר נבדקת?

המאגר לא נחוץ לאימות שלכם מול התעודה – כי המידע בתעודה מספיק להשוואה. הוא לא נחוץ להזדהות מול המשטרה או מול הפקידים במשרדי ממשלה. למעשה מהגדרתו המאגר נעול בכספת, על מחשבים שמנותקים מכל רשת חוטית או אלחוטית, ומידע נכנס פנימה (לשמירה או להשוואה מול מידע ישן) רק על כרטיסי זכרון חד פעמיים שמושמדים ולא חוזרים לשימוש בעולם החיצון. כך מבטיחים לנו לפחות בשיחות מסדרון. כל פרצוף וכל טביעת אצבע נכנסים למערכת אבל רק לאחר שתוכנה מיוחדת מוודאת שאותו אדם לא הזדהה ונכנס לתוכה כבר בשם אחר. זה לב המאגר. זו מטרתו – אוסף הטביעות והתמונות והתוכנה שמשווה ביניהם כדי לעצור הזדהות. יקל עליכם להבין אם כך עד כמה הופתענו לגלות בשבועות האחרונית שאין תוכנה. לא נקנתה ולא הוטמעה תוכנת השוואה, וזה רק חלק מרשימת כשלים ארוכה של תקופה המבחן הזו. למעשה עד שתיקנה תוכנה, לקחו סטודנט (אולי מוכשר, אבל עדיין…) שיבנה משהו מאולתר לבינתיים, וכיוון שהמשהו הזה רחוק מלהיות מקצועי או עומד בתקני ביומטריה בינלאומיים, שכרו אנשי משטרה לסייע בהשוואות מז"פ בסגנון הישן – צילום טביעות האצבע על שקפים והשוואה ידנית. עד כאן הטכנולוגיה המהוללת.

אז לא בדקנו תוכנה שמגלה כפילויות. את שיטת עדי שמיר או שיטות אחרות לשמירה על הפרטיות גם החליטו מראש לא לבדוק. לשמור על הטביעות בתוך הבונקר אנחנו לא שומרים כי אנחו מוציאים אותן על שקפים לאנשי מז"פ. מה נשאר מהמאגר המוסרי והבטוח ביותר במזרח התיכון? לא ממש ברור.

אז נגיד שאנשי המז"פ ישמרו על סודיות, ונניח שהאלתור הסטודנטיאלי עובד, מה השורה התחתונה? טוב ששאלתם, בדיוק נכנס דו"ח ראשון על חצי שנת הפעילות הראשונה של המאגר של שטרית-נתניהו-סער-קירשנבאום. הנה דברים שלמדנו:

  • כ-200,000 בקשות לתיעוד חכם – לא מדגישים את חצי הכוס השני – כ200,000 שהתעקשו לשלם טיפה יותר ולקבל תעודה ישנה בלי להכנס למאגר.
  • מספר ההרכשות של טביעות או פנים שדרשו אישור מנהל מיוחד מונות כ9200 מקרים – זה אומר מקרה של אצבע או תמונת פנים שלא עומדת בתקנים הביומטריים ובכל זאת נכנסה למאגר.
  • תשובות לא מדויקות לשאלות זיהוי אישי היו בסביבות 20% אבל אותם אנשים לא נפסלו, הפקיד(ה) המשיכו לשאול שאלות עד שהגיעו למכסה של תשובות נכונות – בדיקה כזו במאמר מדעי הייתה נזרקת מהחלון. כבר עדיפה שיטת העדים, כמו שנהוג באנגליה, קנדה, אוסטרליה ומדינות אחרות.
  • 27% מהתעודות החכמות לא נמסרו בסוף ליעדן מטעמים שונים. זה אומר שאנשים לא חזרו ללשכה לקחת את התעודה או כל מני תקלות אחרות. בחלק מהמקרים אדם חזר ללשכה, התבקש להזדהות שוב עם אצבעו כדי לוודא שהוא בעל התעודה והבדיקה נכשלה, למרות שזה קרה באלפי מקרים, 2314 בתקופה שמכסה הדו"ח, התעודה בכ"ז נמסרה לאחר אישור מנהל לאדם שלא זוהה עם הטביעה שבזכרון התעודה החכמה. הווה אומר שבארץ כבר מסתובבים, חצי שנה לאחר התחלת הפיילוט, 2314 אנשים עם תעודה חכמה שמשרד הפנים לא בטוח ב100% שהיא שלהם לפי בדיקתו שלו. 1.2% מכלל ההרכשות! להשוואה, בשיחת השולחן העגול במכון לדמוקרטיה שנערכה לפני כ4 שנים (אם זכרוני לא מטעה) אמר נציג המשטרה כי ידוע על בערך 1000 איש בארץ שמסתובבים עם זהות כפולה, ושהתיעוד החכם יפתור את הבעיה. הדו"ח טוען שהתגלו רק 198 מקרים של ניסיונות להתחזות. נשמע לי נמוך מאוד.
  • אם למז"פ היה אותו אחוז שגיאת זיהוי, לכל פשע היו במדינה כ50,000-70,000 חשודים. אני מקווה שזה לא יהיה המצב העתידי.
  • לא הוקמה הוועדה המייעצת ולא נקבעו קריטריונים לבחינה, בניגוד לצו הפיילוט ולדרישות הניסוי. גון קמני הבטיח לנו בעבר למסור את המסמך הפנימי שמציג בבירור את תנאי הסף להצלחה או כשלון של המאגר, אבל זה מעולם לא פורסם. מבחינתינו זה אומר ניסוי שאת סף ההצלחה שלו יבחרו רק אחרי שיכנסו התוצאות. כך לא עובדת השיטה המדעית, אני לא צריך להבהיר לכם, כך מציירים מטרה מסביב לחץ אחרי שהוא כבר תקוע בקיר.
  • עד שיוחלט על סיפים אפשר לבדוק מול תקנים בינלאומיים לזיהוי ביומטרי. לפי הדו"ח, בזיהוי 1:1, זיהוי שגוי של 1:80 (כ-1.2%), התקן דורש 1:100. כמו כן בזיהוי 1:M, זיהוי שגוי עומד על 1:1200. התקן דורש 1:10,000. אחוז הדחייה 0.13% זה 1:800.
  • הרשות לא אספה את נתוני זיוף תיעוד שהתגלו במשטרה, או סטטיסטיקה לבידוק הגבולות ע"פ ביומטריה בבן גוריון – בניגוד לדרישות הניסוי.
  • הרשות לא בחנה אלטרנטיבות למאגר, בניגוד לדרישות הניסוי.
  • באשר לתיעוד הכפול לאחים (שתי תעודות עם תמונה של אותו אדם), הדו"ח מחרטט משהו על זה שמשווים את תמונות הילדים רק מול מבוגרים ולא מול ילדים אחרים ולכן היתה פאשלה. מה?
  • עוד פה ושם נתונים שנראים מגוהצים קלות לגבי סטטיסטיקת כשלים. למשל נתונים שלא תואמים את המציאות. הם טוענים שאחוז התושבים שנדחו באופן שגוי הוא 0.215%, אבל הנתונים בפועל הם יותר (כמות הפעמים שניתנו תעודות ללא זיהוי מוצלח). יש פער עקבי בין אחוזי הדיוק שטוענים שמגיעים אליהם, לבין אחוזי הדיוק שמתקבלים מהרצת המערכת בפועל.

וכאמור, זה עוד לפני שנבחרה מערכת משופרת, רשמית ונתמכת. אולי המספרים ישתפרו, אבל כמה תעודות בעיתיות, כפולות או שגויות יונפקו עד אז? מה שווה ההרכשה הראשונית שמסתמכת על מערכת מציאת כפילויות לא קיימת? אפשר להגיד שהניסוי צריך להיות על סך כל הפונים לקבל תיעוד לאורך שנתיים ולכן אפשר גם להתקין את התוכנה עוד שנה, כל עוד היא תחפש ותגלה כפילויות רטרואקטיבית, אבל אז יהיה קצת מאוחר, ובאוכלוסיה כבר יהיו המון תעודות חשודות.

בשורה התחתונה – אנחנו עדיין צריכים אזרחים שיסרבו לניסוי, אני מקווה שעוד יש סיכוי לעצור את המאגר הזה.

אני רוצה להודות לאבי ושאר חברי פעילי #No2Bio על החפירה בדו"ח ועמידה על המשמרת. אני מקווה שאת עיקרי הדברים המדאיגים מצאנו ופירטנו, נשמח לעדכונים ותיקונים.

שיא חדש לחוצפה

הבוקר התעוררתי לזה:

מהו שיא החוצפה? לפי אחד המשיבים ב"שלושה בסירה אחת" (אולי היה זה דן בן-אמוץ?) שיא החוצפה זה לחרבן למישהו על מפתן הדלת ואז לדפוק בדלת ולבקש נייר טואלט.

לא רק שמשרד הפנים, רשות השידור והרשות השניה לא שעו למכתב שלנו להורדת התשדירים המטעים והשקריים, עכשיו משה"פ מגחכים את כל הדיון הציבורי. כמו שפירק אהוד קינן את הוידאו לגורמים, הסרטון מעמיד איש קש (מכוער ושתום עין) ומתקיף אותו בצורה מביכה, פלוס השפלה של הצגתו בעירום בסוף הקליפ. זה מה שמשרד הפנים עושה בכספי המיסים שלנו – מוריד לרמת בריונות קריקטורית את דעותיהם של לא מעט אזרחים מהשורה, חברי כנסת (אפילו חלקם מהקואליציה), שורה של פרופסורים וזוכי פרסים, אזרחים ותיקים ובוודאי גם כמה ניצולי שואה, ככה בשביל הגוון הציוני.

זו לדעתי הפרסומת הכי מביכה, והרעיון הכי מביש ותוקף דיון דמוקרטי שראיתי מזה הרבה זמן. זו השתנה חופשית מהמקפצה הציבורית, שגרועה לא פחות מהקרקס שעשה מאיר שטרית מועדת המדע. לא רק שמשרד הפנים מודה בפה מלא שהנושא אכן נתון במחלוקת ציבורית (מה שמיד היה אמור לפסול את התשדירים הטלוויזיוניים מראש, ועל כך אנחנו הולכים לבג"ץ), הם גם עושים צחוק מהדיון, מהמתנגדים, מהנסיון שלנו לעמוד על זכותינו האזרחית לביטוי חופשי. לא, ממשלה יקרה! אתם לא יכולים לעשות סאטירה פוליטית, זה לא התפקיד שלכם להשתין על דעת הקהל. אני וחברי רואים את הנסיון השקוף הזה כפחד מצדכם להתמודד עם העובדות, אבל אנחנו גם מפחדים מזה שהשיטות הבריוניות האלו עובדות על הקהל, שממילא ערכי דמוקרטיה ותרבות רייטינג מתערבבים לו בראש.

כמה נמוך אפשר לרדת? אני כל כך מופתע מזה לרעה שאני חייב לחזור על זה: משרד ממשלתי עושה סאטירה מדעת הקהל, ומזכותו של הקהל להביע את דעתו. זה בטוח יותר זול מלשים את כולנו בכלא ויותר קל מאשר להתווכח איתנו על טיעונים ועובדות, אבל זה יותר נמוך מנמוך, והכיוון של זה מפחיד אותי. אני מאחל למי שאישר את הקמפיין הזה להפוך למובטל ואף להשפט על הפיאסקו המוזר הזה.

איפה "ממשלת העם, ע"י העם, למען העם"? להתראות גטיסבורג, ביי ביי לינקולן. בדמוקרטיה היחידה במזרח הפרוע זה "ממשלת משרד הבטחון, ע"י האלפיון העליון, נגד העם".

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה נגד הקמפיין המטעה של משה"פ #No2Bio

(נשארו עוד יומיים לתרום לקמפיין שלנו בהדסטארט, תזרקו פנימה כמה ג'ובות?)

התנועה לזכויות דיגיטליות פונה לרשות השניה ודורשת הסרה של הפרסומת “זה לא אני” אשר משכנעת אזרחים להצטרף למאגר הביומטרי בלי לומר להם שמדובר במאגר הביומטרי.

לכבוד‪:‬‬ ‫הרשות השניה לטלויזיה ורדיו‪,‬‬

‫הנדון‪ :‬תשדיר “זה לא אני” של הרשות לניהול המאגר הביומטרי‪ :‬בקשה להסרת פרסומת פוגענית‪.

‬‬‫מכובדי‪,‬‬

‫בשם מרשתי‪ ,‬התנועה לזכויות דיגיטליות (ע.ר.), ‬הריני לפנות אליכם בעניין הנדון‪.‬‬

‫בסוף השבוע האחרון‪ ,‬החלה הרשות לניהול המאגר הביומטרי ורשות האוכלוסין וההגירה לפרסם פרסומת תחת הזמריר‬ ‫“זה לא אני” אשר מיועדת לקדם את כניסתם של אזרחי ישראל למאגר הביומטרי‪ .‬לשיטת מרשתי‪ ,‬פרסומת זו אינה ראויה ‫לשידור וזאת מהסיבות הבאות‪:‬‬

‫‪ .1‬בשנת ‪ 2009‬התקבל חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע‪,‬‬ ‫התש“ע‪) 2009-‬להלן‪ :‬חוק המאגר הביומטרי). ‬בעקבות המחלוקת הציבורית והסערה הציבורית בנוגע לחוק ‪ ‫התקבל סעיף ‪ 41‬בחוק אשר כולל תקופת מבחן אשר בתקופה זו תבחן נחיצות המאגר הביומטרי‪ ,‬וכן יבחנו‬ ‫נושאים נוספים‪ .‬תקופת המבחן‪ ,‬בפועל‪ ,‬היא “משאל עם” לשאלת המאגר הביומטרי‪ ,‬ומהווה שאלה ‫במחלוקת‪.

‫‪ .2‬חוק המאגר הביומטרי‪ ,‬אשר כורך את תהליך הנפקת תעודות הזהות ה“חכמות” עם אגירת מידע ביומטרי‪ ,‬נמצא‬ ‫במחלוקת ציבורית‪ :‬מצד אחד‪ ,‬רשויות מסוימות במדינה מעוניינות בקיומו של מאגר ביומטרי‪ ,‬ועל כן כרכו את‬ תעודות הזהות החכמות עם קיומו של מאגר; מצד שני‪ ,‬מומחים באקדמיה ובתחום אבטחת המידע טוענים כי‬ ‫בקיומו של מאגר ביומטרי יש בכדי לפגוע בפרטיות אזרחי ישראל בצורה שאינה ראויה‪.‬‬

‫‪ .3‬מרשתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עמלה על קידום המודעות לסכנות המאגר בציבור‪ .‬אולם‪ ,‬מרשתי מאמינה כי בפרסום התשדיר‬ ‫מטעם רשות האוכלוסין יש בכדי לעבור על מספר הנחיות בכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה‬ ‫בפרסומת ובטלויזיה), התשנ“ד‪.1994-‬‬

‫‪ .4‬ראשית‪ ,‬מדובר על נושא הנמצא במחלוקת פוליטית‪-‬ציבורית‪ ,‬ועל כן אסור לפרסום על פי כלל ‪ 11‬לכללי‬ ‫הרשות השניה וכלל ‪ (2)7‬לכללי רשות השידור‪ .‬עמד על כך בית המשפט העליון בפרשת המפקד הלאומי‪:‬‬

‫”אכן‪ ,‬שידור פרסומת פוליטית במסגרת תשדירי הפרסומת עלול לסכל את השמירה על האיזון בין ההשקפות השונות‬ ‫במסגרת שידורי השידור הציבורי ולחתור תחת דוקטרינת ההגינות בשידורים‪ .‬הכללים בענייננו נועדו למנוע זאת‪ .‬גם ‫כאן הולך הטפל (מסגרת תשדירי הפרסומת) אחר העיקר (השידורים)”
(בג“צ ‪ 10203/03‬המפקד הלאומי נ‘‬ ‫היועץ המשפטי לממשלה ואח').

‫‪ .5‬שאלת קיומו ונחיצותו של מאגר ביומטרי מהווה משאל עם לנושא זה‪ ,‬ופרסומת אשר מעודדת אזרחים‬ ‫להנפיק תעודות זהות חכמות אשר מחייבות הצטרפות למאגר הביומטרי מהווה שימוש פסול בהון על מנת‬ ‫לקדם מטרות פוליטיות‪ ,‬כאמור בעניין המפקד הלאומי‪.‬‬

‫‪ .6‬שנית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להטעות את ציבור הצופים‪ .‬בעוד שהפרסומת מדברת על “תעודת זהות חכמה“‬ ‫היא אינה מבהירה לציבור כי לצורך קבלת תעודת הזהות עליו ליתן את טביעת אצבעו וצילום פניו למאגר‬ ‫ הביומטרי ‪ ,‬וכי הסכמתו אינה ניתנת לחזרה‪ .‬היא אינה מבהירה לצופה כי זכותו שלא להצטרף למאגר לפחות‬ ‫לתקופת המבחן‪ ,‬והיא אינה מזהירה אותו מהסכנות המפורטות בטופס ההסכמה‪ ,‬כאמור בצו המבחן‪ .‬בכך יש בכדי‬ ‫להפר את כלל ‪ 4‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪ (7)7‬לכללי רשות השידור‪.‬‬

‫‪ .7‬שלישית‪ ,‬בפרסומת יש בכדי להפחיד ולעורר פחד בציבור‪ .‬הפרסומת פונה לרגשי הפחד של הציבור (בטענה‬ ‫לגניבת זהות) וזאת ללא כל ביסוס עובדתי קיים‪ .‬בכך יש בכדי להפר את כלל ‪ 7‬לכללי הרשות השניה וכלל ‪(8)7‬‬ ‫לכללי רשות השידור‪.

‫מרשתי ביקשה ממני לפנות אליכם כדי להפסיק את שידור הפרסומת‪ ,‬וזאת בטרם מרשתי תפנה לערכאות משפטיות על‬ ‫מנת לעשות כן‪.‬‬

‫ככל שלא תתקבל תשובה בתוך ‪ 48‬שעות משליחת מכתבי זה‪ ,‬מרשתי תפנה לערכאות המוסמכות על מנת לקבל צווים‬ ‫זמניים וצווי מניעה‪.‬‬

‫בברכה‪,

עו“ד יהונתן י. קלינגר

Download (PDF, 331KB)

העתקים נוספים בבלוג של התנועה והבלוג של דורון אופק.

מידע רוצה להיות חופשי, ושרת המשפטים רוצה שהוא יהיה גם זול

בהנחיית שרת המשפטים גובשו תקנות חדשות, שיוזילו משמעותית אגרות חופש מידע. כמו כן, יינתן פטור גורף מתשלום לשלוש קבוצות: נזקקים, ארגונים חברתיים וחוקרים אקדמיים; השרה לבני: "במדינה דמוקרטית מתוקנת, כסף לא יהווה מחסום להשגת מידע שזכות הציבור לקבל"
 
בהנחיית השרה ציפי לבני, הסתיימה במשרד המשפטים העבודה על גיבוש תקנות חדשות שיוזילו משמעותית את אגרות חופש המידע לציבור. בין היתר, יוזלו אגרות הבקשה ב-80%, מ-100 ₪ ל-20 ₪ בלבד.
ההוזלה תחול לא רק על קבלת המידע, אלא גם על האמצעים להעברתו לציבור – גם החיוב על הנייר, תקליטורים ושעות עבודה יוזל משמעותית: דף מודפס יעלה 20 אגורות במקום 1.35 ₪, בעוד שתקליטור יעלה 2.5 ₪ במקום 5.34 ₪. בנוסף, הרשויות תחויבנה להציע דרכים מוזלות להעברת המידע לציבור (דוא"ל, למשל).
עוד קובעות התקנות זכאות לפטור מתשלום אגרה לשלוש קבוצות: אוכלוסייה נזקקת כלכלית; ארגונים חברתיים המקדמים מטרות ציבוריות חשובות; וחוקרים המבקשים את המידע לצורך מחקר אקדמי. בנוסף, קובעות התקנות כי רשות שלא תספק את המידע המבוקש תוך פרק הזמן הנדרש, לא תורשה לגבות אף אגרת טיפול או בקשה – זאת לאחר שהתגלה כי רשויות ציבוריות אינן מקפידות לעמוד בלוח הזמנים הקיים לטיפול בבקשות חופש המידע.
השרה לבני: "אין שום הצדקה שאזרחים ייאלצו לשלם סכומים גבוהים על-מנת לקבל מידע השייך להם. אנו משרתי ציבור, וחייבים לו דין-וחשבון על מעשינו – במדינה דמוקרטית מתוקנת כסף לא יכול להוות מחסום להשגת מידע שזכותו של כל אזרח לקבל. הדגשתי כבר פעמים רבות בעבר את חשיבות עקרון השקיפות בדמוקרטיה – היא מאפשרת לציבור לבחון ולבקר את פעילות הרשויות הציבוריות, ולכן גם מחזקת את אמון הציבור במערכת הציבורית כולה, שהיא שלו ולמענו. שקיפות מהווה תרופת מנע לשחיתות ולניצול לרעה של שררה, וכן תמריץ יעיל להתייעלות. קידום תקנות אלו הוא המהלך הנכון לטובת החברה הישראלית כולה."
יצוין כי עתה, משהסתיימה העבודה על התקנות במשרד המשפטים, הן הועברו לאישור משרד האוצר.

http://index.justice.gov.il/Pubilcations/News/Pages/hofeshtakanot.aspx

משחק יחסי הציבור של אנדר

אנדר, למי שלא קרא, הוא ספר על ילד שעובר הכשרה כדי להציל את המין האנושי בהתמודדות עם אויב אכזר. אורסון סקוט קארד (שכתב את סדרת הספרים המצליחה) הוא אדם מאוד שמרני, נצר לשושלת מורמונים ידועה וגאה, שפעיל מאוד בקהילה ההומופובית (הם לא קוראים לעצמם ככה, אבל תכליס בינינו…) ומאמין כי הומוסקסואליות צריכה להשאר מחוץ לחוק ולהיות עבירה פלילית.

אנדר נראה כמו סרט מרהיב ויזואלית, עם שחקנים מצוינים, אבל קשה להתעלם מהמסרים המוסריים שקארד מביע בפומבי ולפעמים משחיל גם לספריו, יש כבר מי שקוראים להחרמת הסרט בכלל, ויש מי שחוזים שזה עלול אפילו לעבוד. אני מודה שאני קרוע. אני קוצה לראות את הסרט על המסך הגדול, ואני יודע שהכסף הולך בחלקו לכיסו של קארד, ומתוך זה בוודאי יתרם לארגונים אנטי-להט"ביים. צפות ברשת שמועות שלא מצאתי להן גיבוי, שהוא אפילו הכריז שיתרום נתח מהכנסותיו מהסרט למען המטרה, אבל לא ברור אם הכוונה לאחוז מוכרז מראש מההכנסות (מה שגורם לאנשים כמוני לרצות להמנע מלשלם על צפיה בסרט), או סתם תזכורת של "תחשבו איך ינוצל הכסף".

אני חצוי אם ככה. הצד האידאליסטי בי אומר שמפיק הסרט הוא איש מגעיל. הצד הפארקטי בי אומר שסביר שבין מאות האנשים שיצרו את הסרט יש יותר אנשים גאים מאשר הומופובים, ומגיעה גם להם משכורת. בכל מקרה, נגיד וענין "האחוז הקבוע לתרומה" הוא יותר משמועה, מה הייתם עושים? דיון פתוח, גו!

מידע פתוח וחופשי לעתיד טוב יותר

לפני כשנתיים-שלוש התחלתי לכתוב כאן יותר ויותר על מידע ציבורי חופשי, מידע ממשלתי, חיפשתי מי שיהיה מוכן להביא את הזמן הפנוי שלו והידע כדי להקים את המקבילה הישראלית לSunlight Foundation האמריקנית. לי אין את הנסיון או הידע הטכני לסוג כזה של תכנות, אבל לשמחתי גיליתי ניצנים של פרויקטים, ומאז הם איחדו כוחות והוקם אתר OpenKnesset והסדנא לידע ציבורי. (אני מאד ממליץ לכם לבקר שם, במיוחד עכשיו לפני הבחירות. ואם אתם חושבים שהמטרה טובה וראויה, תרמו להם. מגיע לישראל מוסד שכזה.)

בהתחלה הם העדיפו לפעול עצמאית מחוץ לכנסת, לקרצף מידע מהאתרים האיומים של משרדי הממשלה שאפשר לחפש בהם רק באקספלורר ולבנות את כל הידע מחדש בצורה ברורה יותר בפורמטים פתוחים ועל פלטפורמות פתוחות. מאז גם נולדו שיתופי פעולה יותר אישיים ויסודיים, הרבה בזכות השר מיקי איתן שלצערי יעזוב בקרוב את הממשלה וכנראה גם את הכנסת. הליכוד ממשיך ככל הנראה להנהיג גם את הקואליציה הבאה, ביבי לא טורח לפרסם מצע או להשתתף בעימותים, הדמוקרטיה עלולה לספוג מכות לא מעטות אם לא נשמור עליה, לכן הסדנא לידע ציבורי חייבת שחקני חיזוק.

הסדנא עובדת בשיתופי פעולה עם עוד גופים, וככה התארגנה הזדמנות נהדרת, מלש"בים יכולים להתנדב לשנת שירות עם הסדנא, והנה כל הפרטים. אם אתם מכירים צעירים מוכשרים בתכנות ואולי עם קצת מוטיבציה אידאולוגית, זו נראית לי אחת הנישות שיש לחזק במדינה שלנו, ואם זה היה תלוי בי, היה מגיע להם תקן של לפחות 10 משרתי שירות לאומי. אולי יום אחד. אם יש משהו קדוש לי כחילוני ואזרח מדינה דמוקרטית, זה גופים תומכי דמוקרטיה, אז עד כמה שאני משתדל לא להשתמש בסופרלטיבים שגנובים מהדת, אגיד בכל זאת שאני חושב שמה שעושים שם בסדנא הוא עבודת קודש.

בחדשות אחרות וקצת קשורות: לצערי היום אנחנו גם מרכינים ראש ומבכים את לכתו של אהרון שוורץ. בחור צעיר בן 26, אקטיביסט למען מידע חופשי, לוחם בצנזורשת, מהמקימים של "רדיט", מפתח תוכנה שהמציא והפיץ את תקן RSS עוד לפני שהיה בתיכון, RSS הוא אותו הכלי שאולי איתו אתם קוראים את הבלוג שלי ורבים אחרים, אתרים מהגדולים בעולם משתפים בינהם תכנים, או מודיעים על שינויים בסטטוס מכונות ותוכנות. הבחור הצעיר והמרשים הזה נלחם גם למען שחרור מאמרים מדעיים מלפיתתם של ארגונים פרטיים שחוסמים את הידע האנושי מאחורי paywalls ועל כך (ואולי מעוד סיבות) רדפו אותו שלטונות החוק בארה"ב בשנתיים האחרונות. לא ברורה עדיין הסיבה שבגללה בחר להתאבד, אבל יש כבר לא מעטים שמקשרים את הרדיפה המשפטית שחדרה לחייו בתור הסיבה שהביאה אותו למעשה הנואש. יהי זכרו ברוך. למי שרוצה לקרוא על זה עוד טיפה, אני מצרף מספר לינקים:

קורי דוקטורוב סופד לשוורץ.

לארי לסיג מפנה אצבע אל התובעים.

דקלן מקולה מרכז קצת חומר רקע וכתבות כאן.

פוסט לזכרו בבלוג של זוגתו.

תמלול של הרצאה מפורסמת שלו, מ2007.

כאמור, אנחנו לא יודעים אם ההתאבדות קשורה בצורה ישירה כלשהיא לתביעה. אם היה מורשע היה עלול לבלות בכלא כמה עשרות שנים אם לא את שארית חייו, אבל זה לא היה דבר בטוח שהתביעה היתה מצליחה, והרבה עורכי דין טובים היו מגנים על זכויותיו בהתנדבות. הבחירה בהתאבדות היא קיצונית למדי ואני מאוד ממליץ לכל מי שיש  תקופה מיואשת, שיזכור שיש בחוץ אנשים שיוכלו לעזור. ער"ן במספר 1201 או אוזן קשבת 03-6204999 וכמו כן סה"ר ברשת.