רשם הגורמים המאשרים במשרד המשפטים מבקש המלצות לשיטות הצפנה. אני חייב לציין שענין החתימות הדיגיטאליות חמק קצת מעיני כשעברתי לאחרונה על חוק המאגר הביומטרי. אצלי בראש היתה הפרדה בין החתימה הדיגיטאלית האישית שדוחף פרויקט "תהיל"ה", לבין תעודת (גניבת) הזהות של שטרית. היום עברתי שוב על הצעת החוק העדכנית שבידי (לצערי הנוסח הסופי להצבעה עדיין לא היה ברשת כשבדקתי לאחרונה), ואני רואה שבגוף החוק לא מצוין כלום על היות הכרטיס אמצעי לחתימה אלקטרונית עד לכמה שורות קטנות בסעיפיו האחרונים של החוק שמציינים אילו סעיפים הוא משנה או מתייחס אליהם בחוקים אחרים, כגון חוק מרשם התושבים וחוק חתימה דיגיטלית.
בקיצור בין השורות אפשר להבין במעומעם שמדובר באמת במפתח סודי שכל אזרח יקבל בתוך תעודה הזהות המתחכמת.
מפתח סודי שיוגרל ויונפק לנו ע"י מכונות הממשלה ונוכל להשתמש בו בכל מני מקומות עם תוכנות סגורות בתוך קופסאות שחורות.
למעשה זו הנקודה שצריך לשים זוג מרכאות כפולות ומכופלות מסביב למילה סודי, הנה כך: ""סודי"". אולי אפילו עדיף """סודי""" כי אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי בטוח שהסרקאזם עבר כראוי לקוראים.
אם מישהו באמת חושב שמפתח ההצפנה הזה מגן עליכם או מזהה אתכם, אני מציע שלא תתפתו לחשוב בכיוון. כל התקשורת שתרצו להצפין בעזרתו תהיה גלויה למישהו מתישהוא, וחתימות שייוצרו בעזרתו לא יהיו בהכרח שלכם. יופי נחמה…
עוד אין לי פרטים אבל בשבוע הבא איל"א מארגנים פאנל (או למעשה כנס של חצי יום) עם השר מיקי איתן, דורון אופק, אבנר פינצ'וק ואחרים מול שר הפנים והתחבולה לשעבר שטרית, ואחרים. המנחה הוא כנראה יעקב עמידרור והמקום הוא הבינתחומי. אני מקווה שגם סוציולוגים ומומחי אבטחה פיסית יגיעו למקום ויוכלו לתת קצת אור על כמה סכנה נשקפת לציבור אם ידלפו תמונות ביומטריות וטביעות האצבע.
אם הכנס יהיה פתוח לקהל, אעדכן עוד, כרגע המידע החלקי הזה נמסר ע"י דורון אופק. לצערי נראה שכמה מהיועצים המומחים והגדולים של שטרית לא יופיעו, אני מקווה ששטרית יסתדר לבד, כי הוא הרי יותר משפטן מהיועמ"ש ויותר מומחה הצפנות מפורפסור ביהם, אני מת לשמוע איך יתגלגל הענין.
כנ"ל בגלובס: "כשאני קורא את הפרסומים בעיתונים אני מזדעזע. הכל שקרי. האינפורמציה לא נכונה. חברות האבטחה לא טרחו הגיע לדיונים, הם לא יודעם מה כתוב בחוק, לכן הם מציפים את העיתונים בדברים שקריים". בהמשך הוא קורא גם לחתומים על מכתב המדענים טמבלים שלא יודעים לקרוא ולחשוב… "אני מצטער שמישהו הטעה את המדענים שחתמו הבוקר על עצומה. מישהו הטעה אותם". ומשפט המפתח, שאנחנו אומרים לו כבר חודשים, יוצא מפיו שלו, איזה יופי: "אם אי אפשר להגן על המאגר לא צריך להקים אותו". צדיקים מלאכתם תעשה ע"י רשעים?
עידו באום בטוש: מהמרים על הפרטיות שלנו. "כדי להרגיע אותנו סוכם כי יוקמו שני מאגרים… יש בכך הודאה בלתי נמנעת של המדינה בכך שאין מאגר מידע שחסין מפני דליפות ופריצות".
מוטי גילת, "ישראל היום" עמוד 22, היום… כמעט לא צריך כתבה, פשוט חותכים ומדביקים מהפרוטוקולים 🙁
מה בוער לך, שטרית?
מאיר שטרית מנסה בריצת אמוק לגמרי לא ברורה להוביל את המדינה למחוזות של אמא רוסיה וחוק האח הגדול המפחיד. הוא רוצה שהמדינה תדע הכל על אזרחיה גם כאלה שאינם עבריינים; הוא רוצה להילחם בזייפנים ובעולם הפשע באמצעות תעודות ודרכונים חכמים וזה בסדר גמור; אבל הוא גם רוצה לבנות מאגר ביומטרי של תמונות טביעות אצבע ופרטים אישיים של כל אזרחי המדינה – וזה כבר סיפור אחר. סיפור רע מיותר שעלול להוביל לשלטון חושך.
בניית מאגר כזה על פניו בעייתית מאוד ומחייבת דיון ציבורי אמיתי לפני קבלת החלטה סופית בנושא. אלא שלשטרית שהפך לוועדה של חבר אחד בכנסת שכל ייעודה הוא קידום החוק אצה ממש הדרך. בוער לו והוא דוחק בבעלי המקצוע סביבו – מהמשטרה מהפרקליטות ממשרד הפנים ומהשוק הפרטי – לדהור איתו קדימה. אין לו זמן לשאלות להשגות לערעורים. אסור לבלבל לו יותר מדי את המוח. צריך לחתוך ולרוץ הלאה. אין לו יותר מדי סבלנות לנודניק הזה מהאגודה לזכויות האזרח אבנר פינצ'וק.
פינצ'וק מכהן כראש תחום פרטיות ומידע באגודה לזכויות האזרח ולפני עשרה ימים השתתף בישיבה בכנסת שעסקה בבחינת תיקונים להצעת החוק של שטרית. "אני פותח את הישיבה" אמר שטרית ל14 אורחיו הקשורים לליבון ולאישור החוק הביומטרי "ומקווה שקיבלתם את הנוסח המשולב של יועצת הוועדה ומשרד המשפטים. היום נעבור על התיקונים שנעשו נשלים את כל הקטעים ונלך הלאה."
פינצ'וק שמע ולא התאפק. רגע לפני שהתיישב יחד עם האחרים מסביב לשולחן הוא קיבל את המסמך החדש ולא הבין איך אפשר לקיים בו דיון לפני שהחברים למדו את החומר. "קיבלנו אותו רק כרגע" אמר ושטרית קטע אותו: "גם אני. לכן אנחנו קוראים את זה עכשיו עוברים על זה ואם יש לך תיקונים תאמר…שיהיה ברור היום אנחנו גומרים את העניין."
פינצ'וק לא הסכים איתו. "יש קצת בעיה להתייחס לזה" אמר ושטרית היסה אותו: "מי שיש לו הערות שיאמר אותן או שיידום ."forever
אחד המוזמנים עו"ד יונתן קלינגר איש חברות היי-טק ותקשורת הצטרף למחאת פינצ'וק: "כדי לומר 'עכשיו' – צריך לקרוא ללמוד להבין."
שטרית: "אני לא אחראי על לוח הזמנים שלך אלא על לוח הזמנים שלי. אם אתה לא רוצה אל תישאר. שמעתי אותך אבל אני לא מקבל. אני גומר את זה היום. מי שרוצה יאמר. ואם לא תגיבו גם בסדר."
היהירות הזאת אילצה את פינצ'וק להגיב פעם נוספת: "רק הרגע קיבלנו תיקונים שמשרד המשפטים ישב והתחבט בהם במשך שבוע כי מדובר בנושא קשה וסבוך. אני מתקשה להתייחס בשיטת השלוף למשהו שעדיין לא קראתי. הרגע התיישבתי כאן על הכיסא ואני נזקק לאיזושהי חשיבה. אף אדם מקצועי אם הוא אחראי לא יכול להתייחס לנושא בשלוף."
שטרית: "אלה תיקונים שנעשו בעקבות דיונים שקיימנו כאן. אין כאן שום דבר חדש."
פינצ'וק: "זהו זה בדיוק העניין. יש כאן דברים שהם מאוד מאוד חדשים."
מי שיתעמק בפרוטוקולים יוכל להווכח שסעיפים הוחזרו אחרי שהצד שנו הצליח להוציא אותם, וניסוחים אחרים הוחלשו…
[…] מאגרי מידע היו מאז ומעולם סיפור מסובך מאוד, שאינו מתיישב על נקלה עם הגנת הפרטיות והחירות הדרושה לאדם על מנת לשמור על ייחודו בתוך ההמון. אזרח צריך להיות נכון למידה של אינטימיות עם השלטון כדי לעשות לטובת הכלל, אבל זה אינו כולל היתר למשמש את גופנו שלא לצורך, או ליטול מאיתנו כליל את הזכות לאנונימיות. מדובר במינימום הכרחי, שדורש גם הוא הנמקה מאסיבית. העילה עמה הופיע שר הפנים כדי ליטול את טביעות האצבע שלי ושל ילדיי, נמוכה מגובה עשב. היא השפלה לשכל האנושי, לאדם החושב ולאדם החופשי. כך יקל עלינו למנוע זיופים, אמר השר, ולא הבין למה הקהל אינו מוחא כף. עם כל הכבוד לצרכים של פקיד השלטון, לא יורים פצצת אטום על זבוב, ואם שר הפנים לא מבין זאת בעצמו, שישאל את שר הביטחון. […]
אני לא חזק בתאוריות קונספירציה אז אני לא אנסה לנחש מי בוחש ומי דוחף את המהלך. אני רק אספר לכם את העובדות ואת הרגשותי שלי, מאותו היום בו ישבתי בתת ועדת המדע לענייני חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2009 (הפסקה לנשום) וממש הרגשתי כאילו אבדה כל הבושה. דעתם של אנשי מקצוע מושתקת, דעתם של משפטנים מותקפת, הכל בפרוטוקולים של זקני גבעת רם. בהפגנה במוצ"ש שחר שמש אמר לי "שני דברים שאתה אף פעם לא רוצה לדעת איך מייצרים – נקניקיות וחוקים". אני ראיתי את שניהם, ואני חייב להגיד לכם שאני ממש לא מסכים לגבי הנקניקיות…
נתחיל ביום רביעי. ביקשתי מדורון אופק שיתן לי איזו תמצית רקע על האנשים שאפגוש שם ומה כדאי לי לקרוא מראש. הוא גיחך ואמר פחות או יותר שאין מה להתכונן, "אתה כבר תראה". החלטתי לעשות שיעורי בית, זה היה הפוסט מהערב שלפני. קראתי קצת חוות דעת והתחלתי לקרוא קצת את הפרוטוקולים הקודמים, וראיתי שבעצם הכל כבר נאמר! ולא רק בחוץ בבלוגים – מול הועדה, ביהם, שקמוני ואחרים כבר פרסו את כל טיעוני המחץ למה אסור שהמאגר יקום… אז למה אני בכלל נוסע לירושלים? למה היו בכלל עוד דיונים? הלכתי לישון כי הבנתי שדורון צדק, להמשיך לקרוא רק יביא לי את החלאסטרה. לפני שנרדמתי הוא עוד הספיק להודיע לי שהדיון נדחה מ10 ל-11, והוא אמר שזה אומר שכנראה יש להם עוד הרבה מה לשכתב. "מה, לא נותנים לנו מראש את הנוסח?" – "אולי" אמר דורון…
בבוקר קמתי ומצאתי את הנוסח ש"פורסם" ב23:30 בערב שלפני. נראה שהוא נשלח אל המגיעים בהתנדבות בצורה חצי רשמית והועבר אלי ע"י דורון. רצתי להדפיס את קובץ הוורד עם סימוני שינויים כדי שיהיה ברור מהם הנוסחים החדשים שנאלץ להתווכח עליהם היום. ב-9:15 התקשרו אלי מהכנסת להודיע לי רשמית שהפגישה נדחתה ל-11. מסודר שם במשרד הוועדה. לכסוף כשהגענו לחדר הוועדה גילינו גרסא עוד יותר חדשה (5 בבוקר?) מחכה לנו מודפסת (נקרא לה גרסא ב'). היא לא הודפסה עם צבעים וסימונים, ולא היו לנו אפילו שתי דקות לעבור על תוכנה בזכוכית מגדלת לראות מה עוד שונה. שטרית פתח בריצת אמוק של אישור עמודים תוך שאנחנו מנסים לקרוא אותם בזמן אמיתי ולהביע הסתייגויות: "עמוד 3 יש הסתייגויות? יופי הלאה עמוד 4 מישהו? לא יופי עמוד 5?" ככה כמעט, בלי פסיקים ונקודות.
כשהגענו לעמוד 13 הסתבר כי שטרית קורא מגרסא שונה משלנו. לקחנו כ-20 דקות הפסקה עד שמזכירת הועדה תספיק לצלם לנו את הגרסא העוד-יותר עדכנית (גרסא ג' מ10 בבוקר?) ואיתה המשכנו לרוץ מעמוד 13 והלאה. אני כבר לא יודע אם מישהו בדק אם יצא שאישרנו את עמודים 1-12 של גרסא ג' תוך שרק קראנו את גרסא ב' ואולי משהו פוספס, אבל מה שנעשה נעשה. הריצה המשיכה, ויכוחים קמו והופלו.
באחת ההפסקות קם אפי עם אצבעון הלאטקס שהדגים בכתבה לערוץ 1, להראות לשטרית את פלאי הטכניקה שאיתה הצליח לעבוד על המכשור של משרד ממשלתי שמעדיף להשאר בעילום שם. שטרית מנפנף בזלזול בידיו ואינו מוחק את החיוך מלא ההיבריס מפניו. הוא באמת עדיין מאמין שהמאגר בטוח?
בהמשך עוד קמו ויכוחים קצרים על זכויות פרטיות וטכנולוגיה, זה היה הולך משהו כמו:
קלינגר: אבל אין מאגר באף מדינה דמוקר..
שטרית: די כבר! יש באיטליה, בשווייץ, ויהיה גם כאן!
אני: תעודות כן, אבל לא מאגר! ההבדל איננו…
שטרית: ועוד איך מאגר, לכו תבדקו עובדות! החוק עבר בקריאה ראשונה והוא עובדה מוגמרת. מאגר יהיה פה עד ינואר.
(זה מהזיכרון, הפרוטוקול המדויק עוד יפורסם יום אחד). שטרית פשוט זורק לאוויר הכרזות שקריות וסוגר את הויכוח. יהודית, דמוקרטית ובננות. לאו דווקא בסדר זה.
בהמשך שטרית התעצבן קלות לגלות מאנשי ונשות משרד המשפטים שהחוק לא יכול להתחיל להתגלגל מהראשון בינואר, אלא מקסימום הפיילוט. הוא באמת חושב שיספיקו לבשר את כל תשתית החומרה והתוכנה בארבעה חודשים? אפילו הודו שעכשיו חוקקה את החוק לא תתחיל להקים את המאגר ב18 החודשים הראשונים, יש זמן הכנה… אלא אם כן הוא יודע שכל התוכנה והחומרה רק יושבות באיזה מחסן כבר ומחכות?
איפשהו במוחי הקטן קיוויתי שאם ישיבה נקבעת לשעות 10-15 ונדחית בשעה, הרי שמקסימום התקצר לנו זמן הישיבה בשעה. אך נתבדיתי, כבר ברבע לשתיים התחיל פתאום שטרית לעשות סבב תודות לכל היושבים מסביב לשולחן הועדה, והיינו כחולמים. מותשים והלומי קרב התחלנו לקפל לפטופינו כאשר שטרית פתאום מציג לנו את אלי בסון, מנכ"ל OTI, שנתן נאום מכירות פאר אקסלאנס על אילו כרטיסים חכמים ויפים מייצרת החברה שלו, וסירב לקבל שאלות מהקהל (למשל, אילו ביקורות חוטפות המערכות שלו במקומות אחרים, והאם יש שם מאגרים או רק תעודות חכמות). למה הוא בא? אולי לרמוז לנו שהוא הזוכה במכרז שעוד לא נכתב? לא ברור הקטע ההזוי הזה…
לבסוף אחרי שנסגרה הישיבה סופית וכבר רוב הקהל יצא, נזכר שיטרית ורץ למיקרופון: "רגע רגע! אני פותח מחדש, כמעט שכחנו, יש שתי הסתייגויות, אני דוחה את שתיהן. תודה ולהתראות!".
איפשהוא הרגשתי כאילו אני בסרט פארודיה. ועדה של איש אחד שמנהל אותה במחטפים, המוזמנים עובדים מול נוסחים נוזליים והעובדות שהם מעלים (לא דעות, עובדות!) מבוטלות בזילזול. מר שטרית פועל מתוך בהילות מוזרה לקדם את החוק, שאין בו לתת לאזרחים יותר בטחון, או אמון בממשלתם. החוק הזה יפגע בסחר החוץ שלנו, בבטחון פנים, אולי גם בבטחון חוץ, באווירה הציבורית, וביסודות הדמוקרטיה שלנו, שגם כך רבות בה חיתוכי הפינות והעלמות העין.
עוברות כמה שעות, ואפי פוקס מעלה פוסט שבו הוא מפרט את הקשר האפשרי בין חברת OTI ושטרית, ובו כלל מספר עובדות עיתונאיות וחיבר אותן ביחד. למחרת בבוקר אפי נדרש להסיר את הפוסט פוסט, ולא ע"י מאיר שטרית (שכח"כ כנראה מוגבל ביכולתו לאיים נגד מבקרים) אלא ע"י אשתו. להזכירכם אישתו היא בכירה במשרד פרסום ויח"צ שמייצגת כמה וכמה גופים שיש להם עסקים עם המדינה, וכמו שברור שיקרה במדינתינו – גם אם הגופים האלו לא עוסקים ישירות באספקה למדינה, הרי שבדירקטוריונים שלהם יושבים אנשי עסקים שכן. אם יש פה קשרי הון-שלטון יהיה מאוד קשה להוכיח, אז אני לא אנסה בכלל, נצמד רק לעובדות שעו"ד פוקס תפר ביחד:
OTI היא חברת אבטחת מידע שמרוויחה מפתרונות ביומטריים.
בשנת 2006 נשמעה ביקורת על כך ש-OTI זכתה במכרז אספקת הכרטיסים החכמים של התחבורה הציבורית בלי מכרז ובאופן לא תקין.
קצת רקע: בשנת 2002. הודיע שר התחבורה דאז, אפרים סנה, כי יפרסם מכרז לרב-קו (הכרטיס החכם, מסמך doc). ההליך נגרר שנים ואז הואץ לקצב שיא.
"גורמים בשוק, המצויים בתחום ושליוו את המכרז בצורה זו או אחרת, העלו מספר שאלות. ראשית, האם היה כאן בכלל מכרז? מאחר ומדובר בטכנולוגיה מסויימת – קליפסו – החליטו במשרד לערוך מכרז סגור. הפנייה, כך טוענים אותם גורמים, היתה אמורה להיות לכל אותם חברות שמופיעות באתר הרשמי של חברת קליפסו העולמית, ואשר יש להן נציגות בישראל. למיטב ידיעתם של אותם גורמים, OTI לא מופיעה באתר של קליפסו". כתבה בדיילי מיילי.
עכשיו עובדים על תביעה בבג"צ (צריכים תרומות, אגב), מנסים לשכנע חרדים נגד המאגר, מנסים לארגן מכתב פרופסורים וזוכי נובל ישראליים נגדו… אבל אני צריך עכשיו לרדת מהסחרחרה הזו וללכת לעבוד. תודה מראש לכל מי שיוסיף את עצמו למאבק!
עוד עדכון: אלי ישי סגר פשרה עם שטרית – המאגר יפוצל ודוסיות לא יוכרחו להצטלם. מה עוד? צריך לוביסטים מחר בתוך ומחוץ לכנסת. קפצו לאתר האגודה והתנדבו אם מתאים לכם להלחם מחר על הדמוקרטיה!
טרי מהאגודה לזכויות האזרח, הוגשה בקשה לדחיית ההצבעות עד דיונים נוספים, עכשיו צריך לשכנע חברי כנסת להצביע בעד הדחייה (לדעתי הכותרת שבחרה נירית קצת מטעה אם כך):
הודעה לעיתונות 26.7.2009
הבלוגרים לחצו, וההצבעה על הקמת המאגר הביומטרי נדחתה:
חוק הביומטרי לא יובא להצבעה מחר
בעקבות הביקורת שהשמיעו האגודה לזכויות האזרח, משפטנים, מומחי מחשבים ובלוגרים, והודות לפעילות עיקשת של השר מיכאל איתן, התגייסו ארבעה ח"כים – איתן כבל (עבודה), כרמל שאמה (ליכוד) , חמד עמאר (ישראל ביתנו) ואברהם מיכאלי (ש"ס) ודרשו לקיים דיון חוזר (רוויזיה) בחוק, אשר ידחה את קיום ההצבעה במליאה בקריאה שנייה ושלישית.
עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח: "בשבועות האחרונים התברר כי הפרויקט הרגיש והמסוכן הזה, שאין כדוגמתו באף מדינה דמוקרטית, תוכנן ברשלנות ובחיפזון שמשמעם הפקרת הביטחון והפרטיות של כל אזרחי המדינה. אני תקווה כי שרי הממשלה יתעשתו ויבינו שמאגר ביומטרי מהסוג המוצע בחוק כלל אינו נחוץ לנו, והוא עלול להיות הרה אסון."
המאבק הציבורי במאגר הביומטרי הוא המאבק החברתי-פוליטי הראשון בישראל שצמח, רובו ככולו, באינטרנט – בבלוגים, ברשתות החברתיות וב"יו-טיוב". בשבת האחרונה, השתתפו מאות מפגינים – אשר נענו להזמנה שקיבלו דרך האימייל, פייסבוק או טוויטר.
מאגר המידע הביומטרי אשר צפוי להכיל נתוני טביעות אצבע וזיהוי פנים של כל אזרחי ישראל, זוכה לביקורת רבה מפי פעילי זכויות אדם, משפטנים ומומחי טכנולוגיה, בשל הפגיעה בפרטיות ובשל הסכנה של דליפת מידע ושימוש לרעה בנתונים הביומטריים.
במהלך שלושת השבועות בהם התקיימו הדיונים על הקמת מאגר המידע, התברר כי בהצעת החוק להקמתו, חסרות התייחסות לסוגיות קריטיות של אבטחת המידע הרגיש שבמאגר. ביקורת רבה הושמעה בשל העובדה שהדיונים אודות המאגר התקיימו בקצב אינטנסיבי, ובמקביל לדיוני הכנסת על חוק ההסדרים והפרטת הקרקעות. במהלך הדיונים התברר גם כי רבים מבין הח"כים החברים בועדה, כלל לא הכירו את הנושא המורכב.
המשתתפים נהנים, סביר להניח שהם לומדים מזה הרבה, גם על הארי פוטר וגם על תרגום באופן כללי. אולי אחרי התנסות כזאת לאחדים מהם גם יש הערכה מחודשת לעבודה שלי. יש לחובבים עוד לא מעט ללמוד, אבל הדרך הכי טובה ללמוד היא לעשות בדיוק מה שהם עושים: לנסות את ידם בתרגום. תוכלו לקרוא את תגובתי לתרגום "הארי פוטר והנסיך-חצוי הדם" בכתבה של רותי קרני, שהתפרסמה לפני שנתיים באתר NRG.
לא נראה לי שתרגום החובבים הוא מתחרה רציני למהדורה הרשמית שתצא, וגם אם כן זאת בעיה של הוצאת הספרים ולא שלי. מבחינתי האישית, בגדול, שיהיה למתרגמים בכיף.
מבחינה חוקית, ייתכן שפנים מסויימים של הפעילות הזאת אינם חוקיים, אבל אני לא צד בעניין.
לעומת זאת בפוסט על התרגום לסטפאני מאייר מיוני 2009 היא מודה שיש לה כבר ספקות בענין. היא מסכימה עם דעת "מחנה דוקטורוב" שזו מתנה ליחס"צ, והיא גם מסכימה שאין מנוס מכך שזו עברה על החוק, ובכל זאת היא חושבת שזו טעות של בית ההוצאה לתבוע את המעריצים. מסובך, כאמור.
המכה שלכאורה סוגרת את הגולל על טיעוני הפוסט היא הההחלטה האישית והקיצונית של מאייר. אחרי שהודלפה בזדון טיוטא של הספר לרשת היא הודיעה שפשוט איננה מתכוונת לסיים ולפרסם את הספר. במקום זה היא בחרה לפרסם את טיוטת הספר האחרונה רשמית אצלה באתר, אבל בכל זאת לא להביאה לדפוס, עם התירוץ המורמוני שהקוראים שרוצים לקרוא בכ"ז את הספר-שלא-יפורסם "לא רגישו שהם מוותרים על משהו בגלל שהם רוצים להשאר ישרים". חינוכי? מֶה… אפקטיבי? לדעתי לא. סתם פאסיבי-אגרסיבי, ויש מי שיאמר "פולני", כי לי זה נשמע כמו "שיהיה לכם לתרופות".
הצעד הזה לא לגמרי ברור לי. כנראה שהיא עושה מספיק כסף משאר הסדרה ומתמלוגים על הסרט, שהיא יכולה להחליט שהיא קוברת את המשך העבודה על הספר (והסדרה כולה?) במקום להוציא אותו אפילו במהדורה קטנה ואולי להיות מאוד מופתעת לטובה. אבל הרי עוד בטרם דלף הספר, לא היתה לה בעיה לפרסם את הפרק הראשון אצלה באתר כקידום המכירות. כאן השאלה שעוברת כחוט דק, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי לתת לה תשובה אובייקטיבית, או לבחון אותה אמפירית. האמונה של מו"לים ואולפני סרטים היא שמותר לשחרר טיזרים, אבל האם פרסום הספר או הסרט במלואו (אלקטרונית ובחינם) תורם או מפריע למכירות?
על כל פנים, מאייר לא הפסיקה לכתוב לחלוטין, חס וחלילה… היא עברה לכתוב מד"ב למבוגרים (קריא – יש סקס בספר). זה מחבר אותי חזרה לקורי דוקטורוב ולשאלת ההפצה – קורי טוען בלהט שהוא וכל חבריו לענף כתיבת המדע הבדיוני מאוד הרוויחו ממעבר לפרסום ברשיון החצי-פתוח של CC-by-nc-sa ודומיו. הוא טוען שלפחות בתחום הצר של מד"ב, הסכנה הגדולה ביותר לסופר היא לא שיעתיקו את ספריו אלא שלא ידעו עליהם, או שלא יכתבו עליהם סיפורי סלאש ופאנפיק. הוא ממש מרגיש שהוא יותר שלם עם עצמו מוסרית כשהוא מפרסם את ספריו ברשיון פתוח (אולי עזרה העובדה שהוא התחיל את חייו כאיש סיסטם של מערכות תוכנה חופשית, וכתב את סיפור הפאנפיק הראשון בחייו בגיל בר מצווה).
שאלה קשה לחובבי התיקון הראשון לחוקה האמריקנית אם ככה, האם זכות הביטוי וזכויות היוצרים בתחרות? גם ככה אנחנו יודעים כמה קשה ליצור פארודיה חוקית וכמה קל להוריד אותה, אפילו אם כתבו עליה בהערכה בניו-יורק טיימז. כמה מאמץ וכסף משקיעים המפיצים ובעלי האינטרסים לתבוע ולהוקיע את מעריצי היצירות? הרי לא מדובר כאן בדוכני הקסטות והדיסקים הבלתי חוקיים שבתחנות המרכזיות ושוק עכו. כולנו שמענו את סיפור נאפסטר ומטאליקה עשרות פעמים, ורוב הקוראים כאן מכירים את האלבומים החופשיים שהפיק, הפיץ וגם הרוויח עליהם טרנט רנזור מNIN.
כמו שרמזתי בחלק השני של הסדרה, ההיסטוריה של בחישת תעשיית הבידור בקלחת הקנין הרוחני עשירה בדוגמאות. אני ממליץ בחום על עוד תוכנית נהדרת של רשות השידור הקנדית, דיון בענין זכויות על רעיונות ויצירות, שהיא כולה מקבץ רעיונות וראיונות מרתקים. אני מאוד אוהב את זה שרשויות שידור מפיצות ידע והפקות בחינם, הגדילה לעשות רשות השידור הנורבגית שמפיצה בעזרת טורנטים. מתי רוממה? אצלנו התכניות ברמה מעליבה לשכל האנושי וניתנות להורדה רק לשבוע… מה הם מפחדים שיקרה? יגנבו את התכנית העקומה שהופקה (תיאורטית) מכספי משלם המיסים וידפקו עליה עוד קופה? אם אנחנו משלמים אגרה אז למה התכנים אינם שלנו?
(אגב, פוסט מספר 700! ווהו!)
תוספת מאוחרת ל14 באוגוסט: אנשים פסיכיים.
אידאולוגיה? אינני יודע. עדיף ללמד אנשים אנגלית, לעזאזל 🙂
