Pidgin – רבע עוף שהוא שמו החדש והסופי של GAIM, יצא השבוע למדפי האינטרנט (עכשיו בלינק קרוב אליכם).
ודברים לא קשורים אחרים להמשיך לקרוא Pidgin
הבלוג לעניני
Pidgin – רבע עוף שהוא שמו החדש והסופי של GAIM, יצא השבוע למדפי האינטרנט (עכשיו בלינק קרוב אליכם).
ודברים לא קשורים אחרים להמשיך לקרוא Pidgin
אפי ה"קודח" מנסח קוד התנהגות לבלוגרים בשבועות האחרונים. ענו לו אנשים בבלוגוספירה ואולי יום אחד זה יעודכן בבלוגדיבייט. אני קורא את השתלשלות הפוסטים ולא לגמרי מצליח להבין לאן זה הולך. להמשיך לקרוא קודחים את "הקוד האתי"
אדובי מחלקת גרסא חביבה, פעילה לחלוטין ל30 יום, שווה להציץ אם אתה צלם, במיוחד על כמה הרצאות קצרות של לינדה בחינם אצלם באתר.
להמשיך לקרוא פוטושופ 10 – CS3 בשבילכם
פעם פעם היה לי מחשב עובד. מה צריך צעיר נמרץ בימינו מלבד מסך, מקלדת ועכבר, עליו יוכל לגלוש, לענות לדואר, לצפות בסרטים ומדי פעם לכתוב עבודה לאוניברסיטה? אז, בתחילת המאה, היה לי מחשב חזק וגיבור עם שני מעבדי פנטיום 2 350מ"ה שעשה כל מה שרציתי ועוד קצת. הוא הריץ אז מנדרייק (לימים מנדריבה). ולאותם ימים, ותהי לי נערה, אשר מדי פעם הייתה לוחצת אותי להעביר את מערכתי לדביאן. "עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בגרסא, בגרסא הבאה!", אבל אני עייפתי באותם הימים מעיסוק במחשבים, והמחשבה על נטישת הRPMים החמימים לטובת טריטוריות חדשות המצריכות יום לימודים ארוך התישה אותי מראש.
ויהי היום, ותצא הנערה מחיי (ברוך הSHELL), ויעברו עוד כמה חודשים ואחתום עם שותף לדירה. שחר זוכר איך עוד התלוננתי והתבכיינתי שנמאס לי מכל המחשבים ואני רוצה להחליף מקצוע, אבל אז בא השטן להשטין על דרכי, ובוקר אחד (יענו 4 בבוקר בלי שינה) הצלחתי למחוק לעצמי את /etc/ באבחת אצבע לא זהירה, וכל יום המעבר של שחר בערך, ישבתי והתקנתי לראשונה דביאן וניסיתי בלימוד עצמי לגרום לו לפעול כראוי (למה לא מותקן less בברירת המחדל לכל הרוחות?) ושחר הצביע ואמר לחבריו "והוא עוד אמר לי שהוא לא גיק ונמאס לו ממחשבים. חע!".
אבל זה היה סיפור אהבה מוצלח, עברתי ולא הסתכלתי עוד לאחור. חשבתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אך החיים אכזריים, וביום שבו ליאו ואורנוס מצאו את עצמן תקועות ביחד בבית השלישי עם סרטן באופק, נשבר בי נים, כי אחרי כמה שנות צילום חובב הבנתי כמה דברים שמאז לא השתנו –
בצר לי בלעתי את כבודי וקניתי מכונת חלונות חזקה ואראה כי טוב. הלינוקס הישן שודרג טיפה עם השנים וממשיך לשרת את קבצי, דואלי, חיבור ביתי לעולם, אבל כבר לא יצלח להריץ סביבה גראפית ולשמור על מהירויות התגובה להן התרגלתי במרוצת.
והנה הגיעה נקודת מפנה נוספת בסיפור. כבר 8 חודשים לערך שאני עובד אצל חברת קוד פתוח ומערכות לינוקס על שולחן העבודה שלי בכל אשר אפנה, ונזכרתי כמה אני מרגיש שם יותר בבית. לפני יומיים נתקע לי מחשב החלונות ומחשבת שחזור כל ההתקנות מביאה לי את החלאסטרה. בעודני דוחה את המחשבה אני עובד כאן על הלינוקס הישן והטוב, מתגרד בכל גופי מהאיטיות (מדובר כרגע בזוג מעבדי פנטיום 3 500 Katmai אימתניים לתקופתם – 512K מטמון לכל אחד, אבל רק 256MB זכרון…). וסופר את האופציות…
אני עייף רק מלהתחיל את המחשבה על התהליך.. מה אתם אומרים?
(מתנצל על הקפצת הפוסט, זיי פרנק שינה מאגר לתוכניותיו הישנות משום מה)
נושאים שבא לי לפתוח עליהם דיון ואני לא מגיע לכתוב עליהם אפילו חצי פוסט. דוחה ודוחה מקוצר זמן. למשל האיי-פון של אפל, מכשיר נז"ק שגם מנגן ואפילו מתחבר לרשתות סלולאריות בתור פיצ'ר צדדי, אחרי שאפילו סטיבן קולבר הביע את מורת רוחו מהצעדים האחרונים של אפל, אחרי המכתב של סטיב ג'ובס, יש לי מה להגיד קצת בנושא ואני לא מגיע לזה.
להמשיך לקרוא הדברים שאני לא מספיק לכתוב עליהם
לא ראיתי הרבה מלל על הבחירה בשיר של טיפקס בבלוגים שאני מבקר בהם. הישראלים כנראה כבר שוכחים את האירווויזיון, ובצדק, כי זו תחרות מגוחכת למדי, אף אחד לא שם עליה באירופה, וגם אצלנו זה לא כבוד גדול להבחר להופיע שם. מלבד יוצאי דופן שבמיעוט, רשות השידור היתה שולחת מדי שנה זמרים מתחילים או זנוחים מקצוות מפת הבידור, ולטס פייס איט, גם טיפקס מאז "דיסקו מנאייק" זה לא מה שהיה פעם.
במקרה באותו ערב זיפזפתי. באמת שניסיתי לראות את השירים המתחרים אבל הקדם היה השנה מזבלה של ממש. 4 שירים שפוזרו בסודיות בשעתיים או שלוש של מלל חסר תוחלת, ראיונות עם טולדנו וכל מני שטויות. לבסוף במקרה עברתי ברגע הנכון לשלב ספירת הקולות. קטע מביך של נטלי עטיה שלא יודעת לקרוא הוראות במאי בשידור חי (כי אין כסף למנחים בערוץ 1), קטע מביך של עוד מקבץ חסויות (כי אין פרסומות בערוץ 1. אנחנו ערוץ ממלכתי, אנחנו רק מקבלים חסויות), קטע מביך של אבשלום קור (כי אין בדרנים בערוץ 1), קטע חביב של ניספחת התרבות הפינית (מפתיע! לא מביך במיוחד), קטע מביך של חיקוי קובי אוז ע"י מריאנו בארץ נהדרת (כי אין תוכנית בידור בערוץ 1), קטע "מותח" עד כדי מביך של "ההצבעה".
לבסוף נבחר שיר בשם "פוש דה באטן", שבו קובי מנסה למתוח את הרשיון היצירתי שלו מעבר לגבולות המקובל, ולערב סגנונות ומקצבים שקופצים מרוק 4/4 לשאנסון, לפיוז'ן 5/4 צפון אפריקאי (או שמא היה זה 7/8? מרוב רעש של תותחי קונפטי שחנק את הלהקה אי אפשר היה לשמוע). הפואנטה של השיר: העולם מלא בטרור מפחיד, אנחנו רוצים לחיות בשקט עם ציוצי הציפורים, אבל "הוא הולך ללחוץ על הכפתור".
כמובן שהביקורות יתחילו בקרוב, סנונית ראשונה שבינתיים נתקלתי בה היא דווקא באתר חדשות טכנולוגיה בריטי, ותגובות הקוראים ארסיות למדי. מצחיק ועצוב לקרוא מה כותבים עלינו אנשים שאמורים להיות אינטיליגנטיים. ההסברה שלנו על הפנים 🙁