אני מתבייש לי בשקט. איחלתי להרבה אנשים בטלפון שנה טובה, אבל לא טרחתי למצוא תמונה של רימון ולהשקיע 5 דקות פוטושופ בברכה. זה הרי כל כך מעושה אבל מצד שני חביב ומצופה ממך… טוב נו אולי בשנה הבאה 🙂
אז לכל קוראי (ארבעתכם!) אני מאחל שנה של הפתעות שמחות, אהבה, התגשמות חלומות, ימי אושר מפוזרים בין ימי ההתמודדות של החיים, והרבה אוכל טוב.
שנה הבאה יהיה כרטיס ברכה יותר מושקע 🙂
מה שכן, חגגתי אתמול עם ידידי גיא על פיצה וכוס פורט רימונים. יש יקב שמכין יין אדום, יין פורט, ויין קינוח מרימונים (לצערי לא ליקר), שמו במפתיע הוא "רימון", והפורט לא רע בכלל. הערב אני מביא בקבוק של היין האדום שלהם לארוחה, נספר לכם איך היה. בינתיים אני יכול להגיד לכם שהפורט מצוין, לא מתוק מדי (יש עדיין את העפיצות הטבעית של הרימון, שמקורה כנראה לא מאותם טנינים שיש ביין שבאים מזגי הענבים כי היא לא ממש עוברת כשהיין יושב ו"נושם" בכוס). הביקורת העיקרית שלי כלפיו הוא לא הטעם הנהדר אלא פקק הסיליקון שלו. כשמדובר בבקבוק של 120 ש"ח אני מצפה לטיפה יותר השקעה בשעם. הוא לא נשלף עם הפותחן הרגיל שלי, והייתי צריך למצוא פותחן הברגה רגיל אחרי הרבה חפירות.