"אני חושב שזה לא ראוי, רזי."

ראיתי את הסרט ×”×–×” הרגע ולא יכולתי שלא להזכר בראיון הבוקר של רזי ברקאי עם ראש ממשלתינו האהוד (NOT). להמשיך לקרוא "אני חושב שזה לא ראוי, רזי."

לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה ×¢×™×™×£?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, ×”×™×™×’'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

Error 404 – Page does not exist

לאחרונה התחלתי להתבאס מהבלוג של עצמי. לכל בלוגר יש את הקטע שבו הוא עוצר ושואל למה. יש כאלו שעושה להם נעים בבטן לראות כמה מבקרים מגיעים אליהם בחודש. אני מרגיש מוצלח אם פוסט שלי סחב תגובות. זה מדד מחורבן כמובן כי לפעמים אולי אני אומר משהו מענין אבל לאף אחד אין מה להגיב, או לחלופין כמה מהפוסטים עם הכי הרבה תגובות היו על התבנית המשופצרת של הבלוג שלי. עשיתי השבוע ניסוי קטן. העפתי את הבלוג הצידה. שבוע וחצי לקח עד שמישהו בכלל שם לב. אמר לי שזה בגלל שקורא הרססים לא מודיע אם הוא מקבל 404 ואף אחד לא קורא אותי כנראה ישירות.

נו, אז כנראה שהבעיה היא פשוט שאני לא כותב דברי טעם לאחרונה… כשכתבתי דברי טעם בבלוג הישן שלי היו אלו דברים אישיים מדי, וזה לא יופיע פה. אני צריך איזה רעיון מענין או שניים ולפתח אותם (או לתת לחברים שיפתחו בשבילי – כמעט שכחתי מהפוסט ההוא עד ששחר הזכיר לי).

על כל פנים שיהיה לכם חג שמח. למי שמקפיד אז שיהיה גם חג כשר. אני הרגע סיימתי לגלגל חרוסת, ולמי שעוד לא הספיק להכין, הנה מתכון לחרוסת ספרדית:

חצי קילו קווץ' תמרים (נראה כעיסה חומה כהה בתוך בליסטר מניילון)
300-500 גרם אגוזי פקאן ו/או שקדים קלויים ו/או פיסטוק ו/או צנוברים מרוסקים לפירורים במעבד מזון
מיץ מחצי לימון
גרידה מלימון אחד לפחות, או אחד וחצי
1-3 כפות הל טחון לפי הטעם (אני מעדיף בלי קליפות)
בערך כוס של ליקר רימונים (אזל) של דוד סמי (ז"ל) או ליקר דובדבנים של אמא או איזה ליקר טעים אחר עם טעם פירות אדומים "עמום" כזה שלא משתלט. אפשר לחלופין מיץ רימונים סחוט למי שלא רוצה אלכוהול.

(חשוב – כל הכמויות לעיל הם ניחושים פרועים, לא מדדתי, אני מבשל לפי העין והלשון)

לשים בקערה את כל המרכיבים ביחד, מוסיפים עוד מהמרכיבים שרוצים לפי הטעם, אני מוסיף מהפיצוחים הטחונים לאט לאט עד שמתקבל האיזון העדין של משהו שהוא עדיין עיסה דביקה אבל ביס נותן עדיין טקסטורה פריכה מגבשושיות השקדים או הפיסטוקים שבפנים. כשהעיסה מגיעה לטעמים מספקים מגלגלים לכדור בגודל טראפל, מגלגלים בקינמון טחון ומגישים. אפשר לאכול עז-איז או למרוח על מצה. אני את מה שלא מתגלגל בקינמון לארוחת ה"סדר" פשוט ממלא בכלי שטוח בלי קינמון ומורח לי מדי פעם קצת על פריכית או שם ליד גלידה. הממרח יכול להחזיק כמעט שנה במקרר לדעתי. זהירות ממכר!

שגעון הפסח 1

הרגע קיבלתי טלפון מיקב אמפורה. כלקוח ותיק הציעו לי את מבחר יינות היקב בהנחה (המחיר שתקבלו אם תבקרו ביקב, אבל עם משלוחה עד הבית). לא מעט מחברי ומשתחתי התלהבו במוני מהרייטון רד בבקבוקי ה375מל, ונראה שעוד 4 ארגזים כאלו ייקנו.

איפה במקום אחר בעולם נותן יקב לא כשר ×”× ×—×” על יין לא כשר לקונה אתאיסט רק בגלל ×—×’ יהודי דתי? 🙂

יום עסל יום בסל

אתמול התחיל ברגל ימין, יצאתי מוקדם בבוקר עם גיא מהבית, וכיוונו את חרטום המכונים צפונה. המטרה היתה זלילת פרות מתות בראש פינה אצל דוריס אהובתינו. לאחר שהזמנתי שולחן שבועיים מראש והודעתי לחברים שההזמנה סגורה, הכריזו עוד 8 אנשים שהם רוצים להצטרף ממש בשלושת הימים האחרונים. שיגעתי את הדוריסים בצפון בבקשה להגדיל את ההזמנה מעבר ליכולת שלהם אבל בסוף ×–×” הסתדר – 8 אנשים אחרים פתאום חלו או מצאו משהו יותר טוב לעשות, והפכנו להיות חזרה 13 איש "בלבד". רשמים למטה: להמשיך לקרוא יום עסל יום בסל

"איך אתה יכול לחכות?"

Islay שאלה אותי אתמול, איך זה שקיבלתי בקבוק ויסקי חדש ואני מחכה במקום לפתוח על המקום. כמובן שהסקרנות אוכלת אותי, וברור שבקבוק ויסקי זה לא כמו יין שיתחמצן ויתקלקל אם לא גומרים אותו באותו היום. עדיין יש משהו חגיגי ושונה בטעם של משהו חדש שעוד לא ניסית, והטעם משתנה מאוד עם מצב הרוח והחברים שחולקים איתך את הרגע. לא, אין כאן שום "רוחניות" ובולשיט, נוכחתי לדעת באמת ובתמים שאותו משקה בימים שונים יכול להיות משעמם או מרתק בתלות במצב הרוח, ויש מחקרים מדעיים שיגבו את זה.

ובכן, גיא ידידי הטוב נסע לו לביקור עבודה בצרפת. ביקשתי באומור מרינר, וכיוון שזה ×”×™×” בראש הרשימה שלי הוא התעקש מול המוכר בדיוטי. ×–×” האחרון טען שהוא מבין סינגלים אבל על ×–×” הוא לא שמע. הביא לפניו ארבעה בקבוקי באומור אבל מרינר אין. גיא לא מבין כלום בויסקי אבל ההתעקשנות השתלמה – במדף ×”×›×™ גבוה, מחוץ לטווח אצבעותיו, התחבא לו הבקבוק האחרון בכל הדיוטי של באומור מרינר, שעשה את דרכו אלי אחר כבוד, ויפתח מתישהוא השבוע בשעה טובה 🙂

ראו הוזהרתם – לא הספקתי להוסיף תמונות בבוקר לפוסט, הוא בטח עוד יקפוץ מחדש בערב כשאערוך אותו.