עדכונצ'יק צ"ס: מעין חוזרת לעבודה

מעיין עדכנה כאן וגם כוסה בכמה עיתונים, גלובס גם מצטטים את השופט, ועוד אייטם מעניין מביטוח לאומי עלה בקלינגרבלוג.

לנושאי פרטיות אחרים, קוקה קולה מזמינה אתכם לנסות להיות עכברי מעבדה חסרי פרטיות לכמה שעות, להתרוצץ ולהטוויט ולסטטס על כל שעל. יהיה פחות נחמד אם זה יהיה כפוי עלינו 24/7 יום אחד.

ולבסוף דורון אופק משך את תשומת ליבנו לפרסום של נמרים ומחשבים לגבי המחקר שנפתח למכרז השבוע מכיוון לא צפוי. מסתבר שהכיוון לא רק בלתי צפוי אלא גם לא ממש ברור:

ממשרד ההסברה, שלשכת הפרסום הממשלתית שייכת אליו, נמסר, כי הם מבצעים את הסקר עבור משרדי הפנים והאוצר. ממשרד האוצר נמסר, כי האחריות לסקר היא של רשות האוכלוסין במשרד הפנים. מרשות האוכלוסין לא נמסרה תגובה.

עובד טוב זה עובד מת

אני לרוב לא אוהב את מה שמייקל מור מוציא תחת ידיו, הוא מייצר תאוריות קונספירציה בסרט נע ללא נקיפות מצפון, ולא מעט אנשים העידו שהוא הוציא את דבריהם מהקשרם לצרכיו. אני צופה בסרטים האלו לפעמים בעיקר כדי לגלות את הכשלים הלוגיים ולהבחין אילו משחקי מסרים סמויים וסתירות הוא מפעיל כדי להזריק את דעותיו לצופים בצורה לא הגונה. אבל למרות קורטוב מלח היתה לא מעט אמת ב"קפיטליזם – סיפור אהבה". הסרט הזה לא היה צריך להמציא הרבה קונספירציות כי באמת יש כאלו פה ושם, הוא פשוט מרכז כמה סיפורים קיצוניים למדי שממחישים כמה כלים של שוק כלכלי יכולים ליצור נזק כשאין עליהם פיקוח – אם יש "יד נעלמה" הרי שהיא זו שמוחצת את האנשים בתחתית הסולם ולא מצילה אותם. באחד מהקטעים בסרט הוא מראה כיצד הרבה חברות, כולל חברות בלו-צ'יפ מכובדות, מוציאות לטענתו פוליסות חיים על עובדיהן כאשר הן המוטבות, במילים אחרות החברה מרוויחה אלפי או מאות אלפי ולפעמים מליוני דולרים מזה שעובד שלה ימות, וזה לא כסף שמשפחתו תקבל או משהו. להוסיף עלבון על פשע, השם של הפוליסות האלו בז'רגון הביטוחי הוא פוליסת dead peasants, או "פשוטי-עם מתים". לפי הויקיפדיה האנגלית, פוליסות "פשוטי-עם מתים" נמצאות בשימוש כנראה אצל רבע מחברות "פורצ'ן 500" ומבטחות 5 מליון עובדים.

כמו שמייקל מור אומר בסרט, חוק הביטוח אומר שאדם לא יכול להוציא ביטוח על רכוש של מישהו אחר, שכן אז יש לו אינטרס שאותו הרכוש יהרס או יגנב. אבל כאן חברה מוציאה פוליסה שמהמרת נגד חיי עובד שלה לטובתה, ואולי מעסיקה אותו בתנאים שמסוכנים לבריאותו! אין לי מושג למה זה חוקי בארה"ב, או למה חברות הביטוח מוכנות לזה, אבל שמחתי לגלות שיש לפחות משרתי ציבור שמוטרדים מזה שם. הנה אחת מכמה כתבות שכיסו את הסיפור אחרי שיצא הסרט:

השבוע נזכרתי בזה בעוד הסיפור של פוקסקון נמשך בכותרות. כאן המצב מוזר אבל שונה. למי שלא מכיר, מדובר בחברה הסינית המייצרת בתנאי העסקה מחפירים את שלל מוצרי iPxxx הניידים של אפל וחברות אחרות. החברה משלמת למשפחת הנפטרים פיצויים בגובה משכורת של 10 שנים (כ-$16K כי מדובר במשכורת שהיא הרבה יותר נמוכה מממוצע השוק הסיני), ומספר לא קטן של עובדים החליטו שכלכלית עדיף למשפחתם שיתאבדו מאשר שימשיכו לעבוד. אחרי 10 מתאבדים החברה החתימה עובדים על הבטחה לא להתאבד בחוזה, אבל עוד עובדת קפצה מהגג לפני שבעל החברה החליט שעדיף בעצם להרים את השכר ב-20%…

עדכון: עדיין יש קופצים…

בנקודה זו אפשר להשוות את זה כמובן לפלסטינים נורמטיביים אך עניים שמשוכנעים לבצע פיגועי התאבדות בתמורה להבטחת ארגוני הטרור לדאוג כלכלית למשפחותיהם אחרי מותם. הכסף לא מסובב את העולם, אבל הוא גורם לאנשים לאבד את עצמם לדעת. עוד תוצר נאה של מדיניות אי שוויון מודרניות, במקרה האחרון כלכלי וגם פוליטי, אבל במערב כבר מטשטש ההבדל בין השניים, לא?

אני חוזר לציטוט של אסימוב, אני חושב שהבאתי אותו אולי פעם בבלוג:

Bill Moyers: What do you see happening to the idea of dignity to human species if this population growth continues at its present rate?

Asimov: It's going to destroy it all. I use what I call my bathroom metaphor. If two people live in an apartment, and there are two bathrooms, then both have what I call freedom of the bathroom, go to the bathroom any time you want, and stay as long as you want to for whatever you need. And this to my way is ideal. And everyone believes in the freedom of the bathroom. It should be right there in the Constitution. But if you have 20 people in the apartment and two bathrooms, no matter how much every person believes in freedom of the bathroom, there is no such thing. You have to set up, you have to set up times for each person, you have to bang at the door, aren't you through yet, and so on. And in the same way, democracy cannot survive overpopulation. Human dignity cannot survive it. Convenience and decency cannot survive it. As you put more and more people onto the world, the value of life not only declines, but it disappears. It doesn't matter if someone dies."

הציטוט הזה יכול להיות מיוחס לצריכת יתר, פיצוץ אוכלוסין, או מה שתרצו. בשבילי זה גם מדבר על מה שקורה לאנשים בקצה הרחוק המכוער של קפיטליזם חזירי שמגיע לשלב חוסר הבושה.

ולבסוף – זהו העתיד הקפיטליסטי של ילדינו, לפי השוק האמריקני. שעה וקצת של צפיה פוקחת עיניים למי שלא מודע לבעיה. לא לבעלי קיבה רגישה.

המשך עלילות הבירור על מאגר משרד התחבורה

מה, עבר יותר מחודש? טוב, אז הנה עוד מכתב.

לאיריס, אפרת וחסידה שלום!

מאז תאריך ה-14 בינואר ועד היום נקפו כמעט 120 יום. עדיין לא קיבלתי מענה ולו על סעיף בודד מכל 14 הסעיפים בשאילתא שהגשתי לכן, למרות ששילמתי עליה כחוק ואישרתן שהתקבלה במשרדכן. בדקתי בחוק חופש המידע (פסקה 7) ונראה כי שלושים יום הם המקסימום המותר בחוק לעכב תשובות לשאילתות שכאלו.

אבקש כי תואילו להשיב לשאלותי או להחזיר לי את סכום האגרה שנדרשתי לשלם, בתוספת הסבר ברור לפי איזה סעיף בחוק (פסקאות 8-9) נמעת ממני תשובה מפורטת כנדרש.

לנוחיותכן, הנה שאלותי שוב:

כמומחה ניהול ואבטחת מידע ארצה לדעת יותר על אופן ניהול המאגר הביומטרי של רשות הרישוי. לצערי לא מצאתי על כך מידע באתרכם. בהתאם להוראות עמוד חופש המידע באתר המשרד, אני מפנה אליכן את השאלות לפני שאמלא טופס שאילתא שכן נראה לי שהמידע הזה אמור להיות שקוף וציבורי. אשמח אם תוכלנה להשלים לי את הפרטים הבאים, ובמיוחד אשמח לתשובות טכניות מפורטות עד כמה שניתן מעמיתי, אנשי ונשות מערכות המידע ואבטחתו במשרד:

1. מהם הצווים או התקנות שהביאו להקמתו ומגדירים את ניהולו של המאגר החדש?
2. מתי הוצאו הצווים ומתי התחיל היישום?
3. מה גודל המאגר כיום? (מס' רשומות, גיגה-בייטים)
4. מה היא איכות התמונות הנשמרות ובאיזה פורמט?
5. מה היא התשתית הטכנולוגית שבאמצעותה מנוהל המאגר? אשמח לפירוט תוכנות ניהול מסד הנתונים, רמות הצפנה של המידע והתקשורת, גישה ישירה דרך האינטרנט הציבורי לספקים חוץ-ממשלתיים.
6. מי הגופים/ספקים המופקדים על ניהול תשתית המידע והתקשורת מלבד צוות המשרד?
7. כל כמה זמן נערכות בדיקות אבטחה למערכת, ע"י מי? האם תוכלו לפרסם את תוצאות הבדיקות?
8. התפרסם באתרכם ובמקומות אחרים כי המאגר הקיים נגיש למספר גופי ממשלה וחברות פרטיות. למי יש גישה לנתוני המאגר ולאילו שימושים? האם גופים חיצוניים מחוברים באופן מקוון? באיזו איכות נשלחים לחברות אלו קבצי התמונות?
9. אילו עיבודים, ניתוחים או הפקות מידע ביומטרי נעשים היום על המאגר ע"י משרד התחבורה ושאר הגופים איתם הוא חולק את המידע?
10. מה הם התנאים לקבלת גישה למאגר ואילו אמצעי פיקוח קיימים על הגופים שקיבלו גישה עד היום?
11. האם ידוע על דליפה של עותקים מלאים או חלקיים של מידע ממאגר התמונות? כיצד טופלה הבעיה?
12. מהו הנוהל שהכין המשרד לטיפול במקרה של דליפה?
13. כיצד נערך משרד התחבורה לתיקון כל הנהלים הנ"ל כתוצאה מהחקיקה החדשה?

והסעיף שהוספתי מאוחר יותר ב-27 בינואר:
14. אם אווכח שאני מודאג מהתנהלות המאגר, אוכל לבקש שתמונתי תוסר ממנו? אני מבין שבזה עלול להיות כרוך ויתור על רשיון הנהיגה שלי, אך ברצוני לוודא שאני לא אקריב אותו לחינם, ותמונתי אכן תוסר אם אבקש.

ממתין בצפייה,
עירא אברמוב

העתקים:
– מנכ"ל משרד התחבורה.
– מבקרת משרד התחבורה.
– התנועה לזכויות דיגיטליות.
– עו"ד אבנר פינצ'וק, האגודה לזכויות האזרח.
– האינטרנט.

אני כבר מאבד תקווה לתשובה רצינית וכנה, אבל ניתן להן עוד צ'אנס. מצד שני אני לא רוצה להתפס כקיצוני ופרנואיד…

לורד הרשע מנדלסון

זוכרים לפני כמה חודשים, כתבתי על השר הבריטי למלחמה בפיראטים? היום עבר בטוויטר חיבור ש

מסביר את המצב בשפה של ילד בן 6, לכבוד הבחירות 🙂

קראתי עליו עוד טיפה. בבריטניה, אגב, הוא לא אדם אהוד, שמו נקשר כבר בכמה פרשות מטרידות. מצד אחד הוא יד ימינו של גורדון בראון ומצד שני כבר ניסה לחתור תחתיו בלי בושה. יש שאוהבים לקרוא לו "נסיך האופל" ו"הלורד האפל"…

ולאיש הזה הבריטים נתנו תפקיד של שליטה אבסולוטית על חופש המידע האלקטרוני שלהם? אאוץ'.

לפרופיל יותר מאוזן עליו, הנה מה שהכינו בגארדיאן.