אלהורות, פרק ב'
לפני שנתיים וחצי כתבתי פוסט על אלהורות (אז עוד לא מצאתי לזה שם מסכם במילה אחת, אבל לאחרונה מישהו הוסיף לי את זה שם בתגובות). לא חשבתי להוסיף פרק המשך, אבל כיון שהשתנו נסיבות חיי, וכיון שלפני כמה חודשים גם פנתה אלי בנושא אדמית פרא (מעריב) כדי להתראיין לכתבה, אני תוהה אם להשלים את התמונה, איפה אני היום, כמה שנים אחרי.
את המילה “אלהורות” חידשו מתישהוא בחודשים האחרונים איפשהוא בווב הישראלי, אני יודע עליה רק שבועיים מתגובה בבלוג. אני אוהב שהיא קצרה וחסרת מקפים, אבל היא עדיין לא מושלמת. כמו אלכנס (unconference- דקונסטרוקציה של מבנה כנס) היא מזכירה את המונח unschooling שפירושו לימוד אבל דקונסטרוקציה של מוסכמות בית ספריות. כאן הכוונה לא להיות הורה בסגנון היפי כלשהוא אלא אי רצון בלגדל ילדים. במיוחד הכוונה איננה ל כאלו שגילו את זה מאוחר מדי אלא לאנשים שישבו וחשבו והחליטו מראש שלא להכנס לזה.
בלדה למצותתים
אחד הפעילים מצא את הציטוט הבא מתוך ראיון עם נתי אורנן:
ולסיום אי אפשר שלא לשאול מה דעתך על חוק המאגר הביומטרי אשר עתיד לעבור מחר (יום שני) הצבעה בכנסת. אז מה דעתך בעניין, בעד או נגד למסור את טביעת האצבע? והאם אתה רואה בכך עניין רציני בכלל?
ברור שמדובר בהתנהלות פאשיסטית לחלוטין מצד השר מאיר שיטרית וחבר מרעיו. אם אתן אצבע כלשהיא כנראה שתהיה זו האמצעית בלבד. זה רציני מספיק בשביל שאכתוב " בלדה למצותתים", מוקדש באהבה לכל קוראי ראיון זה.
על הבחירה באי-הורות
עדכון - חלק נוסף לאייטם הזה פורסם אחרי שנתיים וחצי.
בזמן האחרון הנושא עולה שוב ושוב בשיחות, כי חברים רוצים כמוני שיהיה לי טוב ושאמצא זוגיות. אני מוצף במיוחד בשבוע האחרון משום מה, אז אולי הפתרון הנכון הוא לפתוח לגמרי את השיבר ולרוקן כבר את הבריכה, ולכן אני מביא אותו כאן לבלוג, למרות שלרוב אני מנסה לשמור על מינימום אפשרי של נושאים אישיים, אבל הנושא הזה כבר הוזכר פה פעם, וגם שוב השבוע.