ידע פתוח, חינוך פתוח

הבאזוורד שלמדתי לאחרונה הוא MOOC.

זה רק עוד שלב פוטנציאלי בסולם שהוא תוצאה של… טוב, אני לא רוצה לנתח את זה. יש לי המון ניחושים. אולי חלקם מוטים פוליטית. יש מי שחושבים שזה בגלל שאיכות החינוך נופלת או סתם לא מתעדכנת, יש מי שילך ויצביע על גורמים כלכליים/אידאולוגיים כמו הפרטה. אני לא אכנס לזה. העובדה בשורה התחתונה היא כזו – מערכת החינוך לא מחנכת, היא בקושי מלמדת, ולהרבה אנשים אין את האמצעים לקדם את עצמם עם השכלה גבוהה. אנחנו צריכים לקדם חשיבה מודרנית ועדכנית, ואזרחים מיודעים, כדי לשפר את העולם ואיכות החיים של המין האנושי. כרגע אזרח לא מיודע הוא אזרח גרוע. הוא לא מבין מספיק טוב מה היא דמוקרטיה כדי להשתתף בה, ובוודאי לא יודע איך לנצל בחוכמה את הרעיונות המתקדמים שמתפתחים בה. אפשר לחפש את הפתרונות לזה בכניסת מתנדבים למערכת החינוך (אבל התנדבות היא לרוב לא פתרון בר קיימא), אפשר להכנס לפרלמנט ולהלחם על תקציבים, אבל אפשר גם לייצר תכנים.

למעשה, כמו שתוכלו למצוא בדף הקלט שלי פה בבלוג (שאני לא מספיק לעדכן מספיק), יש המון חומר מרתק וקורסים מקוונים בכל תחום, יש קורסים שלמים של אוניברסיטאות מובילות בעולם שמועלים בשלמותם לרשת, כולל הספרים וההרצאות, לשימוש חופשי. למעשה, הפתרון לבועה הכלכלית של עלות הלימודים בארה"ב מתחיל להסתמן כ"יותר חופש".

אמרתי בועה כלכלית? כן, יש המון התייחסות ללימודים גבוהים כבועה כלכלית. בארה"ב, כשלימודים לילדי99% האחוזונים התחתונים פירושם להגיע עם התואר לעבודה פחות משתלמת כלכלית מאשר קריירה של אנשים ללא השכלה גבוהה, פלוס חובות הלוואות שכ"ל ל30 שנה, יש פה בעיה. יש פה בעיה גם לאוניברסיטאות המתייקרות-מדי למצוא לקוחות. אבל שוב, כל אלו נושאים לפוסט אחר, ובינתיים בישראל אנחנו עוד במצב יחסית נסבל, לא ברור כמה זמן זה יחזיק.

עוד נושא לפוסט אחר ביום מן הימים – גלובליזציה של מידע אקדמי. אנשים מארצות אויבות שלא יוכלו לקבל אישור לימודים במדינה זרה, וסתם אנשים שרוצים את חופש המידע והביטוי שלהם, רצים לאינטרנט כדי למצוא את הפתרון, והאמצעים לעזור להם בקושי עומדים בעומס. ברור שהנושא יכול לעזור למגמות גיאו-פוליטיות חיוביות. בקיצור, חופש מידע, ביטוי ולימוד קשורים אחד בשני, וקשורים אולי לכל מה שקורה בעולם, כלכלית ופוליטית.

זה משגע את הממסד. בארץ אולי המוסדות להשכלה גבוהה אינם ענין לטייקונים (אחד התחומים האחרונים שלא) אבל הם עניין פוליטי, ובמקרה של מכללת אריאל אידאולוגי עמוק. חינוך חופשי בלי פיקוח השלטון מעצבן אנשים ולא בכדי. רק לפני כמה שבועות ניסו במינסוטה להוציא חינוך חינם מקוון מהחוק, לשמחתנו הם חזרו בהם יום אחרי.

בארץ היו בינתיים מעט דיבורים על דמוקרטיזציה של הגישה לספרי לימוד אלקטרוניים, וזה אולי אחד הדברים הבודדים שאני מוכן לפרגן לח"כ שטרית עליהם, אבל זה עוד רחוק. אחד מהאנשים שמנסים לדחוף משהו בכיוון הוא ידידי שי מכנס שלאחרונה חזר לארץ מפוסט-דוק ומתכנן להריץ את הנושא של ספרי לימוד ברשיון חופשי. הוא מחפש שותפים למסע, ואתם מוזמנים להצטרף אליו. יש בארץ את ספרי הלימוד של מיזם ויקיספר, אבל מה ששי מחפש זה להקים פרויקט שיצליח גם לאשר מהדורות מול משרד החינוך ויכנס לתוכניות הלימודים. עוד מעט בחירות ויש כמה פיראטים בפריימריז של העבודה ושל התנועה הירוקה, אני מקווה שגם הם יוכלו לעזור :-)

לבסוף, רשימת המלצות לערוצי חכמה ודעת שאני אוהב לצרוך, מיוטיוב וכפודקאסטים מרחבי הרשת, אנא הציצו בדף הקלט, מבטיח לכם שעות של הנאה והחכמה.

על צמיחה וכלכלה קפיטליסטית, ולמה זה לא יעבוד

מקומות עבודה

או: הרובוט עובד, הכסף עובד, העובד לא.
כמה פוסטים אחורה, הזכרתי כבדרך אגב שעתיד שוק התעסוקה אינו רק "מקומות עבודה" לאנשים. לא יעזור כלום, אבל רובוטים נכנסים לשוק הנקיון ועוזרות הבית, שוק פועלי הייצור, וסביר שלא ישארו יום אחד עבודות שחורות, ידניות, רפיטטיביות ומרוקנות מוח לייצר להמונים. מה יעשו ההמונים אם לא יהיה להם היצע עבודות וגם לא חינוך לעבודות מתוחכמות יותר? האם נכון לפברק עבודות רק כדי שיהיה לאנשים מה לעשות? מה נעשה כשנגיע לעולם שיתמלא באמצעי ייצור ושירות שמתחזקים את עצמם? לכל אלו אין לקפיטליזם תשובות. הרעיונות האלו נמצאים על שפת שאלות "הסינגולריטי הטכנולוגי", אבל לא נשאלות הרבה כי השיח על הסינגולריטי מבוסס מאוד במדינות יחסית שבעות ובעשירונים שמוטרדים מקומות אחרות לגמרי בפירמידה של מסלאו. אם אתם רוצים עוד מראי מקום בנושא, הנה גם פוסט של "תיקון עולם" שמדבר על הנושאים ומצטט מקור או שניים. לתנועת צייטגייסט יש כמה רעיונות אוטופיים לפתרונות, אנטיתזה טוטאלית גם לקפיטליזם וגם לקומוניזם, מעין סוציאליזם אוטופי. אולי עם האנטיתזה הקיצונית הזו אפשר לבנות סינתזה יותר טובה, העתיד יגיד.

אבל הנושא חייב להפוך לחם ומרכזי בקרוב, ולהיות שיקול במדיניות הכלכלית שתתפתח בשיחות היום. זליכה אמר בהרצאה הפופולארית ההיא בטכניון וחזר על זה אתמול בערב – יש יותר הטיה להון מאשר לעבודה. אבל הוא טועה (לדעת כמה מאיתנו), בטענתו שזה מצב שניתן להפוך את כיוונו ולייצר עוד מקומות עבודה, אם רק תהיה לאנשים יותר הכנסה פנויה. זה ייצר עוד קצת עבודה בטווח הקצר, אבל מה קורה בטווח הארוך לכל העולם? שימו סימניה, אחזור לזה בסוף הפוסט.

פתרונות זליכה – תיקונים קטנים או אמיתיים?

אני לא מחזיק מפרופ' זליכה גורו. יש לי ביקורת נגד חלק מהצעותיו, אבל אינני כלכלן. אני אוהב פשוט שהוא מנסה להציע הצעות לשינויים שלא מצריכים הרבה תקציב ובעיקר שהוא פשוט מסביר בפשטות וברמה טובה את הבעיות ללא-כלכלנים. ההרצאה אתמול היתה בחציה מחזור/דחיסה של ההרצאה הפופולרית מהיוטיוב, ובחציה הצעה לדרישות פרטניות מהממשלה הנוכחית. אורי אביב סיכם את ההרצאה פה (תוכלו לראות את זה אם אתם ב"מעגלים המורחבים" שלו בG+), וההרצאה במלואה ביוטיוב פה.

זליכה פתח הזהיר שהנהגת המחאה נתנה לעצמה להיות מובלת בהכנעה ע"י ביבי לדיון על תקציב כדי שיהיה קל לסרב להם. לצורך כך הוא הציג אתמול שש נקודות שצריכות להיות בדרישות אנשי המאבק, והן לא יקרות מבחינת תקציב (כך ש"פריצת מסגרת התקציב" שמנו לא מוכן לה אכן לא תוטרד):

1. פירוק ופיצול מונופולים בכל ענף למקסימום 15% בעלות לכל מתחרה.
או במילותיו: יש לעבור ענף ענף, מונופול מונופול וזנגה זנגה, ולפרק לחתיכות כל מתחרה גדול מדי בתחום. שופרסל יצטרכו למצוא קונה להרבה מחנויות הסופר שלהם או להתחיל לשלם מס גבוה על אי התחרות. אנילא יודע אם גודל של 15% (או 7% אתמול בהרצאה) הוא הגודל האופטימלי בכל ענף (למשל סלולאר או תקשורת קווית ובוודאי חשמל, או בקיצור תשתיות), אבל פחות מדי תחרות ובעלות ריכוזית היא רעה חולה, זה ברור.

2. שינוי מדיניות ההפרטה: במקום מכירה, חלוקת המניות לציבור.
את ספרו שיצא בעוד חודש, כמו את ההרצאה אתמול, הקדיש זליכה לידידו נתן ניסני ז"ל, איתו ניסה לפני כמה שנים לעשות רפורמה בצורה שבה ממשלות הפריטו בשנים שעברו – בזול וישירות לידי האוליגרכים. הוא מציע משהו שהרגיש לי טבעי, כי בפעם הראשונה ששמעתי את המונח "הפרטה" בצעירותי, ככה דמיינתי אותו – פורטים את החברה הממשלתית למניות של העם, והעם יחזיק אותן או יסחר בבורסה כרצונו. במקום זה, היום יש לנו שקשוקה.
איפה הבעיה שלי עם זה? אין לי מושג כמה התהליך הזה אכן זול, מה יעשו כל האנשים עם מניות מופקדות בחשבונות הבנק שלהם, האם לא צריך ללוות את זה במנגנון הצבעות פרוקסי מקוון כדי שלעם תהיה באמת שליטה בחברה ולא רק דיבידנדים קטנים, יש כאן על מה לחשוב. אולי היום זה באמת ישים. הבעיה היא כשזליכה אומר בשמחה שזו תהיה דרך מצוינת להפריט את חברת החשמל ועוד כמה חברות. חברת החשמל? אני לא יודע. הנושא הזה צריך להבדק דרך עוד מומחים.

3. שינוי מדיניות המיסים – הורדת עקיפים, כדי להוריד את המחירים. אבל לא להערים מס על חברות או מס הכנסה.
שמעתי נכון? כן, זליכה אומר שאין להעלות את המיסים הישירים אלא רק להנמיך את העקיפים. ההכנסה שתתפנה תיצור לדעתו יותר מסחר ותשלים את החור בהכנסות הממשלה. להעלות מס הכנסה או מס חברות? לזה הוא לא מוכן, הוא טוען שזה יגרום למפולת בורסה. אולי הוא צודק שאי אפשר להגזיםעם זה, אולי מס חברות פרוגרסיבי זה טוב לעצירת גרעיני שליטה? אולי זה כן צודק להחזיר את מס העזבון על עזבונות גבוהים במיוחד, או מדרגת מס חזקה על הכנסות של למעלה מחצי מליון בשנה? לפרטים האלו לזליכה לא היה זמן להכנס לצערי.

4. החזרת פיקוח על מחירים.
למעשה חלק מנקודה (1), עוד דרך למנוע מבעלי המונופולים להשתולל. לא הבנתי אם הפיקוח יהיה סלקטיבי, רק על מתחרים גדולים מדי כדי שיסכימו לשחרר את השוק ליותר תחרות, אבל הרעיון הבסיסי הוא שהחזרת מוצרים לפיקוח תחזיר אוויר לכוח הקניה הזעום של הישראלים ותאפשר לגלגלי המשק להסתובב חזרה.

5. חיזוק הרגולציה.
העתקת מנגנון ואיכות הפיקוח על הבנקים לשאר התחומים בענף הפיננסי (ביטוחים והשקעות).
תגבור כל מנגנוני הפיקוח והבקרה, רשות ההגבלים העסקיים צריכה להכנס לגיר גבוה ולחסום מיזוגים, ולהתחיל להמליץ על פיצולים מחדש.

6. "לא לעשות שטויות מאקרו-כלכליות."
בנקודה הזו הקהל התגלגל מצחוק, אבל גם לזליכה לא היתה עצה ספציפית מה המשמעויות הקונקרטיות (נמאס לי אגב מהמילה קונקרטי. מזכירה לי תמיד בטון. למישהו יש תרגום טוב לעברית?).
דוגמאות שניתנו: העלאת המסים העקיפים והורדת הריבית מתחת לרף האינפלציה, שהוא מאשים כגורם לעליית מחירי הדיור. פשטני אבל אני מתאר לי שזה חלק מהסיבה.

אבל אלו לא פתרונות קסם

כדי למקסם את הרווחים מהקסם הבא אני זקוקה לרווחים
פליגלע

זליכה סיכם ואמר שאת השינויים האלו אפשר ליישם ולראות הקלה בעוני תוך שנה, טיפוס לאמצע טבלאות המדדים של ה-OECD תוך 8 שנים ולשליש העליון תוך 12. אופטימי בצורה קיצונית בעיני, כשאנחנו רואים שהעולם המערבי גולש למיתון כואב, ורוביני אתמול צייץ שאפילו "מיתון כפול", שכלכלנים גדולים ממני יסבירו את ההשפעה המצרפית שזה מגלם.

זה גם לא פותר את ההשקעה הדרושה למערכות הבריאות, החינוך, הרווחה וכל שאר השירותים ההכרחיים שנזנחו בארץ כל כך הרבה שנים. מאיפה יבוא הכסף?

מאיפה הכסף

אל תשאלו אותי, שאלו רואי חשבון, איך הם מנווטים את כספי הדגים השמנים. אסכם כמה נקודות שפירטתי בפוסט קודם:

1. חוקי המס מחוררים כמסננת.
דוגמא א. ישיתו מס עזבון? אז אבא יעביר את הדירה לפני המוות לילדים. אם מחזירים את מיסי הירושה (ומן הראוי שיחזירו!) אז חייבים גם מס מתנות בגובה דומה, כדי לא לאפשר עקיפות. את היישום אפשר ללמוד מהולנד, אומר לי חבר שקצת שמע על הנושא, לא למדתי אותו בעצמי (אם רק היה לי פנאי, הייתי מגבה את זה בפרטים ספציפיים, אבל אני סומך על המומחים של טרכטנברג שיעשו מחקר יותר יסודי).

דוגמא ב. על משכורת משלמים מס גבוה (ואפשר להתווכח אם גבוה מספיק) אבל לא על הטבות מקרן נאמנות. קרן נאמנות ישראלית ממוסה? אז יעבירו את הברוטו (ללא מס כי זה לא משכורת) לקרן נאמנות באיי קיימן. משלמים קצת לרוא"ח שיהיה נאמן הקרן, ונאמן הקרן מורשה "לחלק הטבות" למוטבים, ההטבות האלו פטורות או כמעט פטורות לגמרי ממיסים. שוב, שאלו רוא"ח מה הן כל הדרכים להבריח הכנסות דרך צינורות פטורים.

2. הברחת רווחים.
כל חברות הסטארטאפ שאנחנו גאים בהן מוכרות לשוק העולמי, המכירות לרוב לא יוצאות מישראל אלא מסניף אירופי או אמריקני. זה לא באמת סניף אלא חברה נפרדת במדינה נפרדת. מה שקורה לא פעם זה שהחברה מפתחת בארץ תוכנה או שירותים שנמכרים כרשיונות, או חומרה שמיוצרת במזרח ונמכרת בארה"ב בלי לעבור אי פעם בישראל. החברה הישראלית מוכרת בהנחה מוגזמת את הרשיון לחברה האמריקנית וההיא מוכרת ברווח עצום. יש לא מעט מקרים של סטרטאפים כאלו שמשלמים בארץ מינימום מיסים, מדווחים על הפסדים, וזה לא רק מיסים שלא יכנסו לקופת המדינה אלא גם השקעות של המדען הראשי שלעולם לא רואה דיבידנדים או החזר מהחברה האמריקנית, שהוקמה בוודאי ע"י המשקיעים הפרטיים האחרים.

שוב, זו רק דרך אחת, אין לי מושג מה כל הפרטים המלוכלכים, אבל צריך מנגנוני פיקוח כדי למנוע את זה – אנשי הפיתוח עובדים פה, המיסים צריכים להשאר פה.

3. פיקוח פיקוח פיקוח
כמו שרמזתי באותו הפוסט, מי באמת מקבל אוויר לנשימה ומי לא? יש מי שאין להם בעיות כלכליות אבל מצליחים להשיג סטטוס פושט רגל ופריסת חובות (ופטור מתשלום דמי מזונות), יש כל כך הרבה צורות שבהן אנשים כנראה מתכמנים את המערכת על הגב של כולנו ולי אין אפילו מושג מה הן. או שיש שחיתות במערכת הזו או שהחוקים הם מסננת, אבל ניקוי אורוות שם הוא חובה.

על הפיקוח נגד מינופים של 99% לתשובה ודומיו שמסתיימים ב"תספורת חוב" על חשבון כספי הפנסיה, אני לא צריך להרחיב, אני מניח.

4. ביטול ההטבות למליארדרים וקונצרנים, זה עולה לנו 9-10 מליארד (בהערכות שמרניות) בשנה, וזה מריח משחיתות.

5. ושוב, זמנו לועדה יועצי מס ורואי חשבון, הם מכירים את כל הטריקים המלוכלכים. אני לא כלכלן ולא רוא"ח. יש כאן בעיה של ניגוד אינטרסים, כי צעדי מניעה יפגעו ליועצים האלו בהכנסות, יכול להיות שתצטרכו לתת לעובדי משרדים כאלו חסינות ואנונימיות בעדותם.

בחזרה לעתיד

כמו שהתחלתי את הפוסט, כל הפתרונות שמועלים כרגע מול טרכטנברג הם רק לטווח הקצר של 10-15 שנה, שום דבר לא לטווח הבינוני והארוך. אולי זה לא הזמן, זה דברים שנתחיל לדסקס בעוד שנה, אבל משהו בי אומר שקפיטליזם לא יוציא אותנו מהבוץ ע"י קצת טוויקינג, כשבהמשכה של הדרך עדיין מחכה לנו בור של מיתון, אחריו בורות של אבטלה טכנולוגית, שיא הנפט, פיצוץ אוכלוסין, ובקיצור חגיגה של חציית קווים אדומים של צמיחה ללא רסן וללא תכנון בר קיימא של משאבים, שקפיטליזם לוקח כנתון שלא יגמרו לעולם: נפט, גז, פחם, שטח אדמה, מים נקיים ואקלים מתאים לגידול אוכל בסיסי.

זכרו שנצטרך לייצב את גודל האוכלוסיה. הפנסיות והצמיחה הבלתי פוסקת בונים על כך שגודל האוכלוסיה תמיד בצמיחה חיובית, אבל זו טעות וסכנה. גודל האנושות ואיתה כמות האנשים בישראל יצטרכו להתייצב, כי בסופו של דבר נתקלים במשבר משאבים ואז לכל אדם יש פחות. קפיטליזם הוא מנוע צמיחה שקשה לעצור, אבל מה שאנחנו באמת צריכים זה שגשוג ולא צמיחה. התחלה טובה אולי תהיה החלפה של הגדרות המדדים וחשיבה על משהו שונה מהיסוד, למשל כלכלת משאבי טבע במקום כלכלת הון ומחסור. יש רעיונות מאוד התחלתיים בתחום, אבל ראוי להציץ בהם כדי לקבל רעיונות (ולא משהו פשטני וקשה לאכיפה כמו cap & trade בלבד)

אני אגיד את זה יותר בפשטות – כל הרעיונות שכרגע יעלו אצל הפרופסורים ספיבק וטרכטנברג אינם בני קיימא, הם פלאסטרים לטווח קצר שלא מתייחסים לבעיות הגדולות של הטווח הבינוני או הארוך. למי שעוד לא קראו באקו ויקי, או חיטטו בפוסטים סדרת הקיימות שלי פה בבלוג, אתם מוזמנים, היום יותר מתמיד.

עדכון משרד התחבורה – עברה שנה

השבוע תמלא שנה מאז שהגשתי את הבקשה לפי חוק חופש המידע לממונה על חוק חופש המידע במשרד התחבורה, הגברת אפרת קילשטוק1.
לפני כשלושה שבועות שלחתי להם עוד תזכורת ועכשיו הגיעה התשובה הסופית: מטעמי אבטחת מידע הם לא ימסרו לי שום מידע נוסף. זהו. קצר. קולע, באיחור של שנה ואחרי תשלום של 93 ש"חים.

אבל במחשבה נוספת התגובה הזו אכן עונה בצורה מושלמת לכל אחת מהסעיפים בשאילתא שלי. אפילו לפחות חודרניות שבהן. תראו כמה טוב זה עובד:

מהם הצווים או התקנות שהביאו להקמתו ומגדירים את ניהולו של המאגר החדש?

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

מתי הוצאו הצווים ומתי התחיל היישום?

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

מה היא איכות התמונות הנשמרות ובאיזה פורמט?

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

מי הגופים/ספקים המופקדים על ניהול תשתית המידע והתקשורת מלבד צוות המשרד?

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

מהו הנוהל שהכין המשרד לטיפול במקרה של דליפת מידע?

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

אם אווכח שאני מודאג מהתנהלות המאגר, אוכל לבקש שתמונתי תוסר ממנו? אני מבין שבזה עלול להיות כרוך ויתור על רשיון הנהיגה שלי, אך ברצוני לוודא שאני לא אקריב אותו לחינם, ותמונתי אכן תוסר אם אבקש.

מטעמי אבטחת מידע, לא ניתן להעביר מידע נוסף

טוב שיש חוק חופש מידע. אם לא תשאל, איך תדע?

כמה מילים על הנתיב המהיר

בענין מעצבן אחר של משרד התחבורה, בלי קשר ישיר לסאגה המתמשכת שלי, השבוע נחנך "המסלול המהיר" בכביש 1 צפון, שמאפשר למגיעים מירושלים לעקוף את הפקקים ולהכנס מהר לתל אביב. הפרסומת ברדיו שלחה אותי לאתר משרד התחבורה, שמספר מידע מוזר מאוד.

שימו לב – בשביל להנות מהמסלול שנגנב (הפקק בכניסה לתל אביב מדרום עכשיו ארוך יותר) אתם צריכים לעלות על כביש אחד דרומה לגנות, אפשר לעלות עליו רק לפני שפירים ואי אפשר לרדת ממנו לפני לה-גווארדיה, המחיר של הנסיעה בו זזה בפראות בין 7 ש"ח ו-75 ש"ח (20 בממוצע, שזה הרבה יותר ממה שעולה כביש שש). אפשר לחנות בשפירים ולקחת שאטל חינם לאיפה שאפשר להגיע ברכבת (למשל עזריאלי והבורסה, אבל לא רמת החי"ל). וכל זה רק למנויים, משרד התבורה לא מציין כמה גבוה הקנס שישלם נהג ללא-מנוי שייסע על הכביש הזה – את זה מצאתי באתר המסחרי של הנתיב. הכביש הוא חינם לרכבים עם ארבעה נוסעים אבל בשעות השפל גם שלושה מספיקים. מה הן שעות השפל? לא מצוין. אתם חשים בני מזל? בואו עם שני טרמפיסטים והטילו d10 לראות כמה תשלמו.

משרד התחבורה גם מספר שהפרויקט עלה 400 מליון ש"ח (בעיקר המחלף, החניון וקילומטרים של גדר פלדה, הכביש כבר היה סלול על חשבון משלם המיסים ונגזל ממנו). חבל שאת הכסף לא השקיעו בשיפור התח"צ. כיועץ שמתזז מגדרה לרמת החי"ל ולרעננה לא מעט, אין לי ממש אופציות רציניות של רכבת או אוטובוס שמאפשרות לי לוותר לגמרי על המכונית הפרטית (הלוואי), לא מסלול מהיר זה מה שיפתור לי את בעיות התחבורה.

עדכון/תיקון – אפשר להגיע לחניון השאטלים גם מ412 מזרח (מכיוון בית דגון). עדיין, מוזר.

-------
  1. קילשטוק – השם המקורי בצ'כית של ארגון "שוברים שתיקה"?[^]

מחשבות על בעיות ההפרטה

אני רואה דוגמאות בכל יום לדעות שנובעות מבורות או התעלמות מבעיות הקפיטליזם, שיטה בה רווחת האנשים אינה חלק ממגוון השיקולים (מלבד במחלקות השיווק, לעיתים רחוקות ולא בכל השווקים), אלא רווחים מיידיים בלבד. הנה רק דוגמא אחת מרבות. יוסי לוי הביא לינק לכתבה על מארק סמית', מתלהב רכבות (בצדק) ותועמלן עצמאי של הנושא. הוא כותב על השבתת המרחב האוירי של אירופה בשנה שעברה אחרי התפרצות הר הגעש באיסלנד:

הצטערתי לגלות שחלק מחברות הרכבות באירופה לא התגלו במיטבן דווקא בתקופת המשבר הזאת. בעוד שבמזרח אירופה הבינו את הבעיה, הוסיפו רכבות, חיברו קרונות שינה וביטלו תחנות מיותרות, במערב אירופה חלק מהחברות ניסו לגרוף רווחים, ביטלו את כל הכרטיסים הזולים והעלו מחירים.

אני לא אומר שחברות כלכליות פועלות רק נגד רוחת הנוסעים וחברות ממשלתיות עושות את ההפך. לא חשדות דוגמאות הפוכות כמובן. אני פושט מצר על כך שבגלל חוקי השוק, אופי האדם המנהל את החברה וחוסר הדרישה של הלקוח (בישראל זה בולט) לרמת שירות נאותה, חברות תמיד יעדיפו לעשות כסף עכשיו על פני שיפור התדמית ובנית רווחים עתידיים. רכבת ישראל במיוחד טובה בחסכון. התשתיות מתפרקות ולכן צריך פתאום לאחר רכבות, לדלל קווים, לדחות התקנת חיישני חום ומערכות כיבוי אש, וכולי. אפשר למצוא עוד הרבה דוגמאות כאלו, אבל השורה התחתונה היא שאם בטיחות ונוחות הם מטרה, חברה פרטית לא תשים את זה בראש רשימת העדיפויות. הייתי שמח אם היתה איזו הגדרת ביניים – חברה שאינה ממשלתית אבל שביצועיה לטובת מיסים והלוואות לא נמדדים ברווחים אלא ברווחת הציבור.

שבוע של הפגנות

הבוקר יצאו רבני חמישים ערים בפסק שקורא ליהודים לא להשכיר דירות לערבים. ההצעה הידידותית לוותה בהסבר שיש לנדות את מי שלא יקבל את העצה הידידותית. 50 רבני ערים, זה 50 עובדי מדינה, מקבלי כספי מיסים שלי ושלכם, שקראו לאפליה גזענית תחת עונש של איום בהחרמת היהודי שלא יישר קו. אני מאוד מתאפק לא לדפוק פה אחו-שלוקי גודווין.

אז הערב היתה הפגנה נגד זה בת"א אבל זה התארגן מהר מדי אז לא באו מספיק, מחר אחר הצהריים אני אהיה בהפגנה (יותר גדולה, אני מקווה) ברחבת ביה"כ הגדול בי-ם, אחרי כן בשישי יש את מצעד זכויות האדם1, אחורי זה במוצ"ש הפגנה אחת בבקשה לאחריות ויושרה מצד השלטון בנושא הפרטת שירותי הכבאות שעלתה בחי אדם, עצים ויישובים, ובמקביל אחת שחותכת דרך הנחמדות ודורשת מהממשלה להתפטר לאלתר. אני חושב שהיו עוד עצרת או שתיים נגד הרבובדיה או משהו, אבל זה מה שאני זוכר כרגע. מתנצל אגב על לינקים לפייסבוק, זה מה שמצאתי.

האם זה עדר סמולנים שאוהב להפגין, או שזה באמת מדרון התאבדות של הדמוקרטיה הישראלית? לצערי אני חושב שאופציה ב' היא הנכונה.

האם צריך לתת עוד סובלנות לדת, למנהיגיה, לשליחיה בכנסת, לנכנעים לה בממשלה? האם צריך לוותר על יושרה ונקיון כפיים של אנשי הממשלה והפרלמנט ולא לדרוש מהם לשלם על מחדליהם? אני חושב שהפגנה זה המינימום שאדם צריך להשתף בו במצב מתדרדר שכזה. אני מקווה לראות אתכם שם, גם הפרצופים הלא-קבועים.

-------
  1. ומדובר בעצם על חירויות ולא על זכויות, שמעתם, "אם תרצו"?[^]

עם צבת לא תוציאו

פשוט מגוחך לקרוא את ההתחמקויות של עירית תל אביב שדחפו ליצירת התקציבולטור. איך עם תקציב של 4.5 מליארד אין אפשרות להוציא מהמיינפריים קובץ יעיל? אנשי "עיר לכולנו" מייחסים את זה לתחמנות ואולי שחיתות, אבל כמו שאומר הפתגם "לעולם אל תייחס תחכום מרושע למה שבקלות יכול להיות סתם טפשות אנושית". התשובה לדעתי איפשהוא באמצע, כי הנה סיפור מעניין ששמעתי לפני שנה:

רוב המשכורות בארץ משולמות ומנוהלות ע"י המיינפריימים של מל"ם. מדובר במערכות כל כך ותיקות שאין כמעט תוכניתנים שיודעים לשפר ולתקן את התוכנות, מה שגורם למספר תופעות מוזרות להתקע ולהתאבן במערכת:
1. לא מתעדכנים לתוך המערכת חוקי מס חדשים, יוצא שהעובדים ו/או המעסיקים שמשתמשים במערכת (20% מהעובדים בארץ, אומרים לי) משלמים יותר מדי או פחות מדי מס.
2. מס הכנסה התאים את התוכנות שלו לקבצים של מל"ם כי כאמור המערכת ישנה מדי מכדי לעשות את ההפך.
3. הפורמט האיום של הקבצים מתועד חלקית, הטקסטים בקידוד EBCDIC או משהו דומה טרום-ASCII, ולא פשוט לעבד אותם כדי להוציא מהם נתונים לתוכנות אחרות.

אני יודע את זה כי אני מכיר בית תוכנה שישב ועשה את השירות הזה לקבצי המחשב של עירית תל אביב למרות הקשיים, השיגו את מפרט הפורמט של הקובץ דרך טובות אישיות וקשרים, בדקו את התוצאות מול חוקי המס המעודכנים, הצליבו את כל המידע לגבי עובדי עיריה שרשומים כתושבים באילת וכל מני עיירות פיתוח, או כל מני מצבים אחרים שלעיריה מגיע החזרי מס עליהם, והמסקנה היתה שלעיריה הגיעו החזרים של בערך 20,000,000 ש"ח מרשויות המס. זה בלי לבדוק אם גם לעובדים יש אי אילו החזרי מס שהם לא יודעים שמגיעים להם. 20 מליון זה רק מבדיקת תשלומי המשכורות לעובדי העיריה ב7 השנים האחרונות, עליהן אפשר להגיש בקשת תיקון והחזר מרשויות המס.

אבל אני בטוח שזה קצה הקרחון. יש במשק שלנו הרבה גופים עתיקים עם מערכות עתיקות, אני בטוח שסכומים נאים אפשר למצוא מתחת לבלאטות של הרבה עיריות ומועצות מקומיות. כמו שאתם מבינים, אף אחד במל"ם או אצל הלקוחות לא מרגיש שזה שווה לנקוף אצבע כדי להזיז את המצב. אולי יש פונקציות ששווה להפריט ואחרות שלא? אני לא כלכלן ולא חקרתי את הנושא, אבל אני חושד שבין הפרטה מלאה של עיריה לבין המצב הנוכחי, יש איזה קו באמצע שישפר את היעילות ויביא שקיפות, אבל לא יהרוס את הדברים הטובים שכן עובדים ואסור שינוהלו מתוך אינטרסים קפיטליסטיים בלבד.

דבר אחרון – שמחתי לראות איך אנשים יוצאים מהחורים פתאום. ארגונים כמו התנועה לחופש המידע שפעם פניתי אליהם לחפש שיתוף פעולה לגבי הפרויקט שהפך להיות ברבות הימים OpenKnesset, פתאום קופצים על התקציבולטור כמוצאים שלל רב ושמחים להודיע כי הם ידאגו לשפר ולהפיץ את הכלי. אני מבקש רק דבר אחד אם אפשר – עכשיו כשיתחילו אולי למצוא תקציב להמשך הפיתוח, עזבו את האקסל ועברו לכלים פתוחים בבקשה. המידע חייב להיות חופשי, מופץ בפרוטוקולים תקניים, והקבצים או התצוגה שלו חייבים להיות בפורמט פתוח שניתן לניהול וטיפול על ידי תוכנה חופשית. להתחיל מאקסל זה להוציא רגל מהבטון ולהכניס אותה לבוץ. לא עדיף להתחיל ולהמשיך פתוח מכאן והלאה?