על זכות הדיבור והבעת הדעות בישראל (בהמשך ל"חיות אדם")

כתבתי היום בבוקר פוסט על מה שנתפס אצלי כהתפוררות מוסרית וחינוכית ועשיתי שם ערבוב קל. כמובן שהידיעה על גבירזל ובג"ץ תפסה מיד את התגובות שהגיעו ברובן ממסרים פרטיים (יש לי חבר או שניים שמעדיפים משום מה לא לענות לי בבלוג, למרות שאני מרגיש שאני מתנסח יותר בבהירות בכתב) והדיון הפך לשאלת זכויות הבעת דעות ולא על ענין חינוך לאדיבות, פלורליזם ויחס הדדי בחברה.

למי שמנותק מהחדשות כמוני: גבירזל וחברים סיכמו אחרי הרבה דיונים בבג"צ כי בעוד שבועיים תאופשר להם צעדה דרך אום אל פאחם, הידועה בתור מרכז הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית בישראל – זה שלא מכיר בזכות הריבונות של מדינת ישראל, מה שגרם לכיכוב העיר בארועי אוקטובר 2000.
לפי גבירזל המטרה להניף שם את דגל המדינה, וגם לעשות שם סיור לבדוק את חוקיות הבניה במקום, "כמו שעושים ארגוני השמאל בהתנחלויות".

כיון שלענין זכות הדיבור והבעת הדיעות מגיע פוסט נפרד, אז אני פותח אותו מהר כאן לפני שזה מטביע את הדיון השני, שאני רוצה שיתמקד בחינוך ומוסר.

אז זו נקודת ההתחלה: שחר שאל אותי מה הייתי מחליט במקום בג"ץ. תשובתי תואמת פוסט של גורביץ מלפני כמה חודשים (שנדמה לי שיתפתי בגוגל רידר) בג"ץ נתן את התשובה הנכונה ברמת החוק היבש: יש להם זכות להביע את דעתם איפה שירצו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל במקומות ציבוריים ובלי להפר חוקים אחרים. הבעיה היא שבכך הפך בג"ץ את החלטת המשטרה כי למרות הלגיטימיות, ההפגנה מסוכנת מדי. האם בג"ץ טוען שהחלטת המשטרה היתה פוליטית ולא מקצועית? או שאולי החלטת המשטרה היתה נכונה ובג"ץ הופך אותה מסיבות פוליטיות? האופציה הראשונה מביכה, והשניה מביישת עוד יותר.

השאלה היא מהם הנימוקים שפורטו בהחלטה, כי הם ישפיעו על המשך התגלגלות הסיפור, והשימוש בפסק הדין הזה בטיעונים בשנים הבאות. את הנימוקים לא הצלחתי למצוא באתר הרשות השופטת, ולמעשה גם את ההחלטה מהיום עוד לא פרסמו שם, הכי טוב שאפשר היה למצוא היתה ההחלטה הקודמת בתיק. חבל שזה לא יותר מעודכן.

ולפני שאמשיך, חשוב לי לציין בפעם האלף שאני לא משפטן כמובן (למרות שלשם שינוי, כאן אולי הייתי רוצה יותר רקע כדי לענות בצורה טובה).

לגוף הענין: ברור שיש כאן פוטנציאל פיצוץ עצום, עקב המיקום וסוג האוכלוסיה שגרה בו, ההסטוריה שלה ושל המפגינים/צועדים. בטיעונים מול בג"ץ העלו החיותעותרים את מצעד הגאווה הירושלמי כטיעון שוב ושוב – אם שמרתם שם על המפגינים אתם חייבים לשמור עלינו.

ברור שבין השורות (והם לא מסתירים את זה), הרעיון הוא ליצור כאן תקדים, שאם תפסל ההפגנה הזו, תהיה זו מנוף לבטל את מצעד הגאווה בעוד חודשים ספורים. כאן אני מקווה שבנימוקי פסק הדין יופיעו עשרות ההבדלים בין שתי ההפגנות ולמה ההחלטה כאן חייבת להיות ביד המשטרה ולא החוק היבש. מצד אחד אני אומר לא נורא – הרי בג"ץ למעשה לא נתן להם כאן את התקדים שהם רצו כנשק נגד מצעד הגאווה, ולכן הם לא יוכלו לעשות פיפס כשיגיע זמן המצעד הירושלמי הבא (שעכשיו יזכה גם בגיבוי מועצת העיר אני מאמין). זו אכן שמירה על חופש הביטוי, שאינה מעוגנת בחוק יסוד במדינתינו, אלא רק בפסקי בג"ץ ובראשם בג"ץ קול העם. אם אין חוק חופש ביטוי (אגב, תקנו אותי אם טעיתי) כמו בתיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אז לפחות תקדים בג"ץ כזה מקדם את הזרם הפלורליסטי/ליבראלי, ומעודד אותי לקוות שיום אחד יהפוך לחוק בכל זאת. בינתיים נראה שדעת השופטים ברוב הפסיקות היא שחופש הביטוי הוא ערך בסיסי במשפט הישראלי, מלבד כשיש התנגשות באינטרסים בטחוניים.

בניגוד להעדרה של זכות ביטוי מפורשת בחוק, דווקא קיימים סעיפים בחוקים אחרים שמתנגשים בה, ובראשם סעיף חוק העונשין "פגיעה ברגשות הדת" הידוע לשמצה, נגדו כתב השופט אור "הטלת מיגבלה על התנהגותו של אחד, בשל העובדה שעצם התנהגותו זו סותרת את ערכיו של האחר, ולכן פוגעת ברגשותיו של האחר, אינה מתיישבת עם תפיסות היסוד של מדינה דמוקרטית" בפס"ד משפט סוסצקין (תודה לקלינגר על מראה המקום והציטוט). על ההיסטוריה של סעיף העונשין הזה אפשר לקרוא גם בכתבה הזו. מעניין שאף אחד לא עתר לציין שהנפת דגל ישראל במשולש זו פגיעה ברגשות הדת! הרי להזכיר למוסלמי שהוא תחת שלטון שאינו מבוסס שריעה, כמוה כלהטיח בפניו שאיננו מקיים את ציווי הג'יהאד כראוי ובכך להעמיד בסימן שאלה את אדיקותו. יש קייס? אני מקווה שאף אחד לא יחשוב לנצל את הרעיון הבזוי הזה ברצינות, כי אני לא חושב שהסעיף הזה בכלל ראוי שישאר בספר החוקים שלנו.

כי הרי ברור שהחלטת הבג"ץ היא לתת לגזענים לעשות הצגת כוח במרכז אוכלוסיה שאותו הם מבקשים לדכא, ולו רק בהנפת דגל ישראל במרכז אוכלוסיה שמעדיפה להיות מסופחת לפלאסטין בדקה שתקום. זה חבל, אבל זה המחיר של זכות הבעת הדעות. בפרפראזה על וולטיר: אני נגעל מהדעות החשוכות שלהם, אבל חובתי כאדם בכלל וישראלי יהודי בפרט לתת לכם להביע אותה.

כמובן מגעילה כאן הגזענות. כמובן מגעילה כאן הבחירה המתריסה של מקום ההפגנה, והיות כל המהלך פרובוקציה כדי לנצל את בג"ץ לעשות רעש תקשורתי ופוליטי. אבל בעיני הכי ציני כאן הוא השימוש וההשוואה לשמירה על זכויות של מצעד הגאווה – איך צעדה שכולה הפגנת עליונות על אזרחים סוג ג' (דה פקטו ודה-יורה) בתוך מגרשם הפרטי, יכולה להיות מושווה לבקשת אזרחים סוג ב' לקבל שוויון זכויות ע"י הפגנה בעיר הבירה של מדינה הקוראת לעצמה דמוקראטית ומונעת מהם זכויות. להזכירכם מארגני המצעד האחרון לא ביקשו לעשות אותו בלב שכונות חרדיות וגם הסכימו ללבוש צנוע ושלטים רגועים, ובכל זאת המשטרה הכריחה אותם לצמצם את הצעדה לכדי אספה נייחת בלבד בקמפוס האוניברסיטה. אפילו עד הכנסת הם לא היו אמורים לטייל, מרחק כמה מאות מטרים משם, הסיבה האמיתית לקיום האסיפה בירושלים ולא באף עיר אחרת. האחת הפגנת אנטי אלימות ותמיכה בדמוקרטיה וזכויות וקידמה, והשניה הפגנה של ארגון שפעל באלימות להפוך את ישראל לפחות דמוקראטית נגד אוכלוסיה שחלקה פעל באלימות כי אינו מכיר בה כלל, ולפי חוקי דתו, גם דמוקרטיה זה לא בדיוק רעיון טוב.

וכאן הענין: השיקול הוא של המשטרה לתת אישור והגנה להפגנה. גבירזל מצטטים בג"ץ קודם שהגדיר למפקד המחוז קריטריונים לבחור לפסול הפגנה: "נקודת המוצא העקרונית היא, כי מוכרת זכותו של היחיד להשתתף בהפגנה או בתהלוכה. המאיים על הפעלתה של זכות זו, והמפריע בכוח להגשמתה, פועל שלא כדין…על-כן חייבת המשטרה לנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה, כדי למנוע את האיומים וכדי להגן על המשתתפים בהפגנה מפניהם". והסייג? "היעדר כוח משטרה מספיק, היעדר ציוד ומיומנות או היעדר יכולת לשליטה אפקטיבית עקב התנאים הפיזיים בשטח. במצב כזה, עשויה להיות הצדקה לאיסור על התהלוכה או ההפגנה" אבל "נדרשות ראיות קונקרטיות כדי לבסס את הקביעה כי מדובר, אמנם, ב'ודאות קרובה לפגיעה ממשית'. לעניין זה, אין די בהערכות או בספקולציות". השופטים סיכמו: "יש לנקוט את האמצעי אשר יש בכוחו לשמור על הסדר הציבורי תוך הפגיעה המזערית ביותר בחופש ההפגנה…האיסור על ההפגנה או התהלוכה צריך שיהא האמצעי האחרון שיש לנקוט בו נוכח פני הסכנה הצפויה".

אני מסכים, יופי של ניסוח, והחלטת בית המשפט היתה צריכה להיות פחות או יותר כזו: "כמובן שהחוק מתיר לכם להפגין, אבל ההחלטה הסופית היא של מפקד המחוז בהתאם לקריטריונים שממילא קבועים בחוק. עברנו על נימוקי המשטרה ואין בהם הטיה פוליטית, המומחים החליטו שיש סכנה בטחונית, אז יש לקבל את דעת המשטרה." נקודה. אם בית המשפט הופך החלטה מקצועית של המשטרה, יש כאן מראית עין של החלטה פוליטית בלתי ראויה לרשות השופטת. לכן אני רוצה לראות מהם הנימוקים של הפסיקה.

האם נכון היה לבית המשפט להכריח את המשטרה לפעול נגד שיקול דעתו של מפקד המחוז, במיוחד לאור ההיסטוריה של אוקטובר 2000? האם הצעד הזה כולל שיקולי דעת קהל או מראית עין שלא אמורים להיות חלק משיקולי מערכת המשפט? צדק (זכות הביטוי) צריך להראות, זה נכון, אבל במחיר ביטול סמכות החלטת המשטרה ואישור של גירוי ברור וממוקד של תגובה אלימה עד פגיעה בחיי אדם ושוטרים?

אני מקווה שאנשי אום אל פאחם יעשו את הדבר הכי לא צפוי – לא התנגדות אלימה ואפילו לא הפגנה רועשת מנגד כמו שהציע יוסי גורביץ. מטרת הצעדה הזו אינו הפגנה נגד אום אל פאחם אלא נגד השמאל, הליבראלים, הפלורליזם ומצעד הגאווה. זה לא צריך להזיז לאנשי אום אל פאחם במילימטר, ולכן לדעתי הדבר הכי נכון להם לעשות, הוא כלום. פשוט ללכת לעבודה או לבית הספר כרגיל באותו היום, לשבת במסעדות וללכת לקניות, להתנהג כמו כל יום רגיל. פשוט להתעלם. רוע חי מלעורר כעס באחרים. רוע שמתעלמים ממנו פשוט יעלם לבד כי הוא מבזבז אנרגיה, כסף ואמינות איום על קהל שלא אוכל את הטנטרום שלו. פשוט תנו לשנאה של הגבירזלים לאכול את בריאות גופם מבפנים ע"י שלא תספקו להם את התגובה שהם רוצים.

הלוואי.

——-
עדכונצ'יק: עברו כמה שעות, בינתים גיליתי פוסט תגובה של נמרוד אבישר לגורביץ, ונראה שהגעתי למסקנות יותר קרובות לשלו, למרות שבשיקולים טיפה שונים. אתם מוזמנים לקפוץ לקרוא גם אותו, כי אחרי שקראתי את עצמי מחדש אני חושב שאצלו הרעיונות מנוסחים יותר ברור 🙂

סקוטלנד 09 – גלן קו, פאב על המים, והדרך לסקאי

פרק קודם: 08 אחוזת לאנגה

ספטמבר 19: צפונה מאובן עברנו ליד המון טירות בגדלים שונים (אבל באף אחת לא נותנים לצלם וגם אין לי הרבה מה לכתוב) אז המשכנו ל- Glen Coe, איזור מהמם ביופיו (אפילו שיש לו הסטוריה קצת עצובה), קבלו תמונות, שאפילו לא צריכות הרבה כותרת.

נוף הרים לפני גלן קו נוף הרים לפני גלן קו נוף הרים בגלן קו נוף הרים בגלן קו נוף הרים בגלן קו נוף הרים בגלן קו נוף הרים בגלן קו וקרן שמש בין העננים נוף הרים בגלן קו מפל לצד הדרך בגלן קו עוד עמק נפתח בגלן קו הר עם סלעים רטובים ממי מעיינות מנצנצים בשמש בגלן קו

בערב עצרנו בפאב ה-Eagle שנמצא על אסדה (Barge), רשמי טעימות אצל גיא. כמו כל פאב מקומי, יש לו ארוחות קטנות (במקרה זה רק בהזמנה מראש) וכלב.

פאב הEagle על האסדה הבר שבמרכז הפאב

ועוד קצת מהטיול למחרת בבוקר לסקאי – ספטמבר 20.

לוכים (אגמים) בדרך לסקאי אמנות רועי כבשים ליד אחד הלוכים בדרך לסקאי טירת האי דונאן כובע שרלוק שאני מצטער שלא קניתי… הרי סקאי באובך תמידי דוגמן הבירה החדש של מבשלת סקאי..
גיא מאכיל את הציפורים בנמל פורטרי גיא וכלב בפאב בפורטרי מפרץ יואיג, והנמל הקטן

על סקאי, הבירה שלה והאוכל במסעדה בפורטרי, סופר כבר אצל גיא. אני יכול לספר לכם על מקום רגוע, הרבה אנשים מסורתיים, דוברי גאלית, שלפעמים לא יודעים אפילו להסביר לך את שם המקום שבו הם גרים או איך מבטאים אותו (Uig זה אוּיִיג? אוּג? יוּאִיג? כל אחד יש לו גרסה אחרת). ישנו בלילה בB&B מקומי בשם Cnoc Preasch שבעלת הבית ביטאה קנוֹק פְּרֶסַח, ללמדך שלפני שנבנתה שם השכונה היתה שם גבעה (קנוק) עם צמחי הות'ורן (פרסח שמח לכל עם ישראל. מה זה הות'ורן?) בדרך עברנו בקוויראנג (The Quiraing), אחד מהכבישים המגניבים שבהם מצלמים סרטים ((לפחות פעם אם לא פעמיים הופיע ברקע של סטארדאסט שעכשיו בקולנוע)) ופרסומות למכוניות, ולצערי מזג האוויר, הרגליים של גיא והכביש הצר מנעו כל אפשרות לעצור ולצלם תמונות טובות, אז הנה כמה תמונות של הקווירנג מגוגל.

את הערב סיימנו בפאב חביב עם כלב ((בעצם, כמעט לכל פאב כפרי שכזה יש שם כלב)), ושם טעמנו עוד כמה מאלטים. טעימות ומסקנות יפורסמו בפוסט מרוכז נראה לי, שיסומן כמיועד לחובבי הויסקי 🙂

סקוטלנד 08 – אחוזת לאנגה

הפרק הקודם: 07 הקוסם ממזקקת אובן

סמל שבט מקדוגל, וסיסמתו קודם כל לתקן את מה שכולכם בטוח חושבים בטעות, אחוזת לאנגה לא שוכנת על האי לאנגה. שמה המקורי הוא "אחוזת דייל של המקדוגלים של לאנגה", תת משפחה של שבט מקדוגל, (שאת סיסמתו "ניצחון או מוות" מצאתי מתנוססת חקוקה באבן על אחד מקירות האחוזה, בתרגום אחר "לכבוש או למות").

האחוזה בבעלות משפחת מקדוגל (כיום לינדסי-מקדוגל) מזה 300 שנה. המקום התחיל כבית-מגדל שצפה על האיזור לפני כ450 שנה, שוחפץ לטירה קטנה כשנקנה לפני 300 שנה והורחב לבסוף לאחוזה לפני כ200+ שנים, עם מגרש גולף ועוד כמה קוטג'ים שהתווספו בשטח הנרחב. משפחת המקדוגאלים של לאנגה עזבה את לאנגה עם השנים והתפזרה לה בסקוטלנד ובניכר. האחוזה הזו היום היא ביתו של קולין, היורש לבית המשפחה, וחלקים ממנו מושכרים כB&B או קוטג'ים בשירות עצמי לתקופות ארוכות יותר, וכמעט כל ערב נערכות ארוחות חגיגיות או מסיבות ממש בחדר האוכל. הקטע המגניב הוא הנוף. לא, בעצם זה הריהוט העתיק בכל מקום. או אולי העובדה שהמחיר כמו כל B&B אחר והחוויה מיוחדת. אה, וגם בעל הבית לוקח את עצמו ואת האחוזה בקלילות. ובקיצור, בחרנו את המקום לפי שתי תמונות פיציות באינטרנט, לא ידענו לאן אנחנו מגיעים. המיקום היה לא אידאלי (נהגנו 35 ק"מ חזרה דרומה מאובן כדי להגיע לשם, בכיוון ההפוך מהטיול שלנו), אבל מגניייייייב….

כשהגענו דרך הכביש המשובש (שנשטף כל כמה חודשים בגשמים) נזכרתי בפתיח של הסרט Murder by Death (מלבד שהגשם היה רק טיפטוף קל). כשעמדנו ליד הדלת להכנס לא נזרק עלינו gargoyle מלמעלה אבל בחדר הכניסה היה ראש מפוחלץ של אייל, חרבות מוצלבים על הקיר, פורטרטים של שמן בני מאתיים שנה ומיני אביזרי מצעדי קרב כקרנות, אשפות חיצים, ותופים מקושטים. טיילנו דרך עוד דלת ומצאנו את עצמנו בחדר אוכל ספון עץ מהודר ומרשים ואח בוערת (שהתברר בדיעבד כ"The Morning Room', אז מעניין איך נראה חדר האוכל לשלושים איש שמוזכר באתר, לא ביררנו…) נרות דלקו על השולחן אבל אין נפש חיה! התחלתי לצחקק שאנחנו עוד מעט ניתקל בגופה ונצטרך לברר לבד איפה לישון הלילה, כשלפתע גיליתי בשלל עומס הפרטים והפריטים על הקירות "פעמון אורחים", ולמרות שלחיצה עליו לא הפעילה שום פעמון שאנחנו שמענו, אחרי חצי דקה הופיע קולין מצידה השני של האחוזה דרך איזו דלת והראה לנו את החדר שלנו ללילה. בדרך הוא הראה לנו פינת אינטרנט והחווה בידו על ה playing room, שמא נרצה לנגן בפסנתר. החדר שלנו התגלה כחדר/דירה בקומה השניה, גדול מהבית שלי כמעט, עם ספות עתיקות, ויטרינות חרסינה, שידות עם ידיות מעוצבות כאריות מתקופות ויקטוריאניות, מדפי ספרים עמוסים לעייפה ושטיחים אדירים מול אח, וכלי קיבול מיוחד לפחמים על ידו שהיה גם הוא מלא ומוכן לשימושינו אם היינו רוצים. הדבר היחידי שמנע ממני להתענג על המקום החמוד ב100% היה בקבוק הברורה שעוד ניקר לי בראש מאז אובן 🙂

בבוקר ירדנו ל"חדר הבוקר" שהסתבר כבעל skylights בתקרתו, על הקירות תראו בתמונות, מצאתי sporans ישנים מסורתיים (התיק עם השניצים שהסקוטים תולים בחזית הקילט) עשויים מפרוות טבעיות של יונקים חביבים ז"ל. המשכנו אחרי האוכל לטייל ומצאנו שה"פליינג רום" הוא גם חדר משחקים ולאו דווקא נגינה. החל מזוג בובות "טיגר" שישבו במקום פמוטים בכניסה אליו, וכלה שבתוכו, תחת נברשות ענק וליד במת עץ לרסיטלים ועליה הפסנתר, גם היו מונחים שולחן פינגפונג, שולחן אייר הוקי ושולחן ביליארד, וניכר שבחדר הזה מתקיימות גם מסיבות יותר פרועות, כי בפינה היתה מערכת סטיריאו וכדור אורות דיסקו קטן ואפילו בארבי צבועה סגול ונצנצים פסיכדליים… אילו מסיבות עושים כאן? מחוץ לאחוזה יש נוף נפלא בכיוון דרום ליערות ענק יפים, ונחל, וטרמפולינה אדירה לילדים. מצפון אפשר לראות את מגרש הגולף הקטן (ששימש כרגע את הכבשים יותר) ועוד כמה קוטג'ים עתיקים וחמודים להשכרה, וכמובן נוף אדיר למפרץ ולאי לאנגה, וביום בהיר ניתו לראות את השפיץ הצפוני של ג'ורה לפי דברי המארחת שלנו (שלא הבנתי אם היא אישתו של קולין, או מנהלת הבית או מה). המקום מרחק דקות נסיעה מאובן, היילנדז, סטירלינג, לוך לומונד, הרבה שמורות טבע, טירות,כפרי דייגים ומעבורות לאיים השכנים.

ובמילים אחרות – בסיס מעולה לטיולים, ומקום מגניב ולא יקר לחנות בו ללילה או שניים או יותר. מומלץ בהחלט!

ברכה חונה ליד האחוזה עוד מבט על קדמת האחוזה הצד הצפוני שפונה אל הים אחד הקוטגים להשכרה בשטח האחוזה, שימו לב לצריך הקטן עם שעון פועל ושבשבת רוחות בצורת תרנגול חדר מבוא שאחרי חדר הכניסה, פונים ימינה במדרגות… עולים לקומה השניה… חדר השינה שלנו באחוזה (טוב, חציו המערבי בלבד בעצם…) חדר הבוקר ספון העץ, וגיא אוכל לו את ארוחת הבוקר ספורן/פוחלץ עתיק על הקיר ליד ליד עבודת יד בת כמה עשרות שנים טובות של אחד מילדי המשפחה ועוד ספורן אחד… הכניסה לחדר המשחקים והנגינה, עם בובת של טיגר חדר המשחקים פינת הפסנתר ואייר הוקי החצר, פינת ברביקיו והיערות מאחור. שימו לב לגדר ומאחוריה טראסה מתחת לטראסה - טרמפולינה סוף הדרך! האי לאנגה נשקף מצפון סמל השבט וסיסמתו על הקיר המערבי עוד מידע על שבט מקדוגל בלשכת התיירות של אובן

מחר פוסט שכולו תמונות – הנסיעה דרך גלן קו.

Microsoft takes on the free world

CNN/פורצ'ן בכותרת מצוינת למאמר (ארוך אבל שווה קריאה) על המלחמה הקרה החמה הבאה. מיקרוסופט שלא פצתה פה ולא ציפצפה מאז ההסכם המוזר עם נובל מחליטה ש"Operation SCO" לא ממריא והגיע לעבור לשלב ב' והפעם זה אישי – ננקבו מספרים של ממש לגבי מספר הפטנטים שלדעתם הופרו במערכות גנו/לינוקס: 42 הפרות בקרנל, עוד 65 הפרות בX, 45 באופן-אופיס והרבה אחרות. ממולה סוני, NEC, IBM ואחרות הקימו מאגר של פטנטים במעין מאזן אימה. מי יתבע ראשון? להמשיך לקרוא Microsoft takes on the free world

תגידו, אין לכם בעיות עם השם?

יקב וילה וילהלמה. שמעתי עליו רק השבוע לראשונה. מושב בני עטרות הוא שמו החדש של יישוב טמפלרים גרמניים בן מאה שנה שנקרא וילהלמה בזמנו, ע"ש הקייזר וילהלם שבא לביקור בארץ ובין השאר התפעל מפועלם של החברים ליישוב והכנת תשתיות בארץ. לטמפלרים יש המון הסטוריה חיובית בארץ – קווי "דיליז'אנס" מוסדרים בין הערים, הרבה מאוד מתשתית שיטות הבניה המודרנית באבן, שיטות חקלאיות שפותחו במיוחד להתמודדות עם האקלים המקומי, מגדירי צמחים וחיות מקומיים… למעשה עליה שניה ושלישי הסתמכו לא מעט על עזרה מהטמפלרים בעצות ותוצאות מחקר. מצד שני הסיפור המוזר של הטמפלרים השאיר לרבים טעםם רע בסופו – הם נשארו נאמנים לאמא גרמניה, המשיכו לשלוח את בניהם להתגייס במלחמת העולם הראשונה על סף הכיבוש הבריטי, אח"כ הקימו קינים של ההיטלר-יוגנד בשנות השלושים והתגייסו לצבא שוב לכבוד מלחמת העולם השניה, מה שגרם כמעט אוטומטית לסגר והגליה של רוב הקהילה ע"י הבריטים לאוסטרליה, ושל עוד קומץ אחרון ע"י ההגנה, עם הקמת המדינה.

המעניין כאן שיש מי שיעריכו את פועלם היום בראיה היסטורית ויש מי שעוד זוכר להם את הפרק ה"נאצי". לכן לדעתי ליקב "וילהלמה" יש הרבה אומץ להשתמש בשם הזה…

הירוק והפוליטיקאים

אז מה יש לנו כאן? זמר פופולארי, על סף יציאה במופע ותקליט חדשים, אדם רב מעללים ושמועות אבל גם תורם המון לקהילה, פעיל בבי"ח לילדים ושאר מקומות, והנה הוא שולף צינגלה באמצע ראיון, אומר שזה עוזר לו לשמור על עצמו שמח ושפוי ומיד מוסיף שזה סם שלא כל אחד צריך לנסות, ולא לפני שהוא הגשים שאיפות בחיים (אחרי שהגשמת שאיפות, מותר לעבור לשאיפות אחרות? :-))

ומה עושה התקשורת? כסאח. יריות ופיצוצים. שוכחים מכל הטוב שהאיש עושה במחי יד.
להמשיך לקרוא הירוק והפוליטיקאים