The diplomatic incident around RMS' visit to Israel

A week ago a story broke – RMS would not be talking at Israeli universities while in Israel, since the sponsors of his visit in the West Bank (soon to be a democratic Palestine inshallah) are adamant about this boycott. The odd thing is that the University of Haifa is the Alma Mater of many Arabs, some told me that maybe most of the students currently enrolled are non-Jews. It's also a pretty petty demand that he is allowed to speak in Israel but not in a university building. It made absolutely no sense to me.

Some people offered to share the costs of take on the sponsorship altogether, but as this idea didn't come from RMS, there were many on HaMakor's mailing list who preferred to interpret his original reply as a hint of support of the BDS movement, who asks people not only to boycott Israel financially, but also academically.

I have written RMS to get his unfiltered remarks on the uproar:

"What I said in my message is the story. There is nothing else except some details. Palestinians invited me and offered to buy my tickets. When they saw I had offered to give talks at Israeli universities, they said they would not support it."

When you refer to your Palestinian hosts who dictated this ban on talks in Israel, is this an independent group, or part of the PA?

"I didn't ask. They asked me to come and give some talks about free software at universities in the West Bank, and I was glad to accept. I also looked forward to the opportunity to see friends and relatives in Israel and to give talks there. So I set up several tasks, not realising that universities as venues would create a conflict.

The Palestinians did not convince me it is wrong to give a speech about freedom issues in a hall of an Israeli university, but I see no reason to go to the wire to do talks in Israel in universities. I have one planned talk in Israel which is not at a university, and we could set up more."

Israelis produce many (if not the most) patches for right-to-left support in FS projects, and have been known to happily collaborate with developers in Iran and Arab countries. Could you and would you use this to build a narrative for the aid of para-political collaborations?

"I would love to do that. I tried to encourage such cooperation in my previous visit too, but I don't think it got very far."

Could you help the readers understand what led to this decision? Is is that your Palestinian hosts "were there first" or are the subjects of your talks there more important for your agendas? In a other words, what caused the sudden attack of pragmatism in the man who quipped that ideology is the best tool to achieve change?

"That contrast is only apparent. The free software movement is a campaign for freedom and community. That's a goal based on principle.

I wouldn't normally call that "ideology", since that word carries negative spin, and tends to imply a broad stand that applies to all aspects of life rather than a specific stand on a specific issue.

I've always been pragmatic about achieving this goal. See, which I wrote at least 20 years ago. Part of being pragmatic about achieving a goal of social change is talking about the goal so we don't forget it.

I personally had hoped that your talks in Israel would have some political edge to them. I have heard too many times people calling your views Anti-Israeli where I correct them each time that you are, like most of us on the Israeli left, fighting against the oppression and denial of liberty.The Palestinians are oppressed both by the Hammas and by Israel, and the PA is far from being clean of corruption.

"That is true, but of these oppressions the occupation is clearly the worst. The PA is corrupt, but it held an honest election which handed power to a different party, and that's the first milestone of a democracy. I would hate to live in a country ruled by Hamas, but the Republican Party is pushing hard to rival it and the Democratic Party follows behind on the same route. If we let Palestinian democracy develop, I think it would adopt democratic and liberal ideals from the Egyptians."

I must admit though, that my defence of your choices has been severely discredited once this item was published:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities. (If I did, I would not have offered in the first place to give speeches in them.) But I am not going to campaign against it either.

I myself haven't picked sides on the economic boycott actions of BDS, I can see why it's actually legitimate and maybe even effective, but an academic boycott goes against my beliefs, and frankly I was quite disappointed you took such an ambiguous stand on the matter.

"I am surprised it had that effect, since I said I do not advocate the boycott. But what can you do?"

Well, be unambiguous. Take a clear stand against academic boycotts and refusal to communicate between thinking people. This boycott on the University of Haifa is especially odd since a lot of the students there, possibly even the majority, are Arabs.

"That is not what my views are. As I've said, I do not advocate the boycott but I am not going to campaign against it either. I decided to follow the policy of the organisers of the trip.

I hope to give a talk at another venue in Haifa and speak to the same people."

I can not really see a perfect way out of this at the moment. If your first response would have been to go against the boycott and ask the Israelis to try and fund the trip instead (and still visit the west bank), it would have been the perfect course of action – win-win for all but the perpetrators of the boycott. But now I'm not sure if it is not too late. Since the idea for asking for unconditional funding did not come from you on that first letter to Mr. Aronovich, people interpreted it for the worse and decided you have chosen to take a side in favour of the boycott, which was in turn seen as breaking away from your principles, etc.

"Quite the contrary. I am doing my best to act on my various principles in a complex situation. I think that they may have taken some of my real principles and reinterpreted them in a way that doesn't come from me."

After this email exchange, RMS' latest letter to Eddie had reached the paper, the original Email read thus:

I don't advocate a blanket boycott of Israeli universities, but I am not going to campaign against it either. I see where they are coming from: Israel's occupation policies are horrible. Non-violent protests are crushed with persistent brutality. (See

Palestinians who are against violence are looking desperately for some method of non-violent resistance. I can't blame them for it even if I don't agree entirely with the details. Thus, I decided to follow their policies in the trip they organised.

I wish I had discussed the issue in advance and avoided having to cancel a plan I had agreed to.

I will give at least one talk in Israel, at a non-university venue, and I am hoping more can be arranged.

To me, it is clear that RMS has indeed attempted to make the best of a very problematic situation. He decided to circumvent the boycott without supporting it nor strongly opposing it, because coming here and talking about what's important to him is more important than taking sides on the academic boycott issue. I must confess I am not entirely happy with that myself, and I have advocated the community not to cancel the bookings, but use them instead to invite Palestinians and talk about keeping academic communications free from boycotts and gags, or there really will be no civilised way of keeping open channels of hope for peace and collaboration. I hope this does happen after all. The idea of Freedom of expression and information, including that of knowledge exchange in the shape of free content and software, are in my eyes all facets of the same set of tools and goals.

If people are still disappointed with RMS I can't say I don't understand them. Just remember that the ideas are more important than this persona or the other. The man is not the issue, keep the ideals alive though, if you agree with them.

סוף סוף, התנ"ך חופשי!

לפני כמה שנים המקור היחידי לתנ"ך מנוקד ומוטעם היה את מכון ממרה אבל ברשיון מגביל שהטריד אנשים בקהילה החופשית ואני בינהם. היום נתקלתי במקרה בעובדה המרעננת שלצד פירושים כמו רש"י התנ"ך מופיע במלואו בויקיטקסט שבתורו מובא מתוך האתר הזה, שמחלק את כל התנ"ך המוקלד ללא הגבלות רשיון (ברשות הכלל) ואם תרצו להוריד ולהתקין את השרת שעליו הוא רץ עם תכניו, התוכנה כוללת חלקים GPL, חלקים CC-by-nc ואולי רשיונות אחרים, עדיין, חופשיים למדי.

כדי לצפות בטקסט האתר ממליץ על פרנק ריהל של פרויקט קולמוס הפתוח ליוניקס:
וְגַ֗ם עִירָא֙ הַיָּ֣אִרִ֔י הָיָ֥ה כֹהֵ֖ן לְדָוִֽד (שמוליק ב', כ':26)

ההמלצה למשתמשי מאק הוא פונט "רעננה" (אינני יודע מה הרשיון):
עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי (שמוליק ב', כ"ג:38)

ואילו לחלונות אפשר לבחור בין Ezra SILרשיון פתוח תואם OSD ואפילו DFSG!):
שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים (שיר השירים, ד':5)

ובין SBL Hebrew המעוצב יותר מודרני, מרנדר טעמים יותר יפה אך מופץ ברשיון חינם לשימושים בלתי מסחריים בלבד של SBL:
חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי (שמוליק ב', כ"ג:26)

לבדיקות נוספות של רינדור, אנא פנו אל העמוד הזה.

קוריוז לגבי הציטוט האחרון – התראיינתי פעם לעבודה אצל ירושלמי בשם עירא פלטי, שנקרא על שם אותו הפסוק. המענין הוא שאביו, ד"ר פלטי, היה המיילד שיילד אותי. עירא פלטי גדול ממני בכמה שנים, אבל לאמי לא היה מושג כשבחרה לי את השם וגילתה את זה רק מאוחר יותר. מה הסיכוי?

הפוסט הזה מוקדש לשפות הנכחדות יום-יום מסביב לעולם, השבוע נפטרו דובריה האחרונים של שפת הבו באיי אנדמן.

איגוד האינטרנט ו"לאיפה הולך הכסף"

ראיתי אתמול את הקריאה הנרגשת של היו"ר לכיבוש איגוד האינטרנט, ולא הבנתי מאיפה זה בא. היום אני רואה שזו כבר מגיפה שראויה לדיווח עיתונאי. שלומי ואחרים מכריזים על הועד כאנאכרוניסטי, רוצה להגיד אולי "סוציאליסטי מדי". אני לא הצלחתי לראות שום טיעון רציני בכל דבריהם מלבד אנאכרוניזם, מחיר הדומיינים, זכות הריצה לועד וזכות ההצבעה של בעלי הדומיינים. אני אנסה לענות על הטיעונים האלו.


אני חושב שהנהלת האיגוד כן עושה מה שחשוב, לא תמיד לשביעות רצון כולם, אף אחד לא מושלם. למשל הנה ראיון שערכתי עם רימון לוי בשביל קריקטור ובו חצי מהזמן הוא העדיף לדבר על מה לא נעשה, אז תוכלו להבין שאם אתם מצטרפים אתם גם מחויבים להזיז דברים. יעל טלמור הפיקה וצילמה:

שאלת המחיר

יש את הצד שמציגה שרון ולעומתה דובי קננגיסר, מהצד השני. אני חושב שמאוד עצוב שאנשים לא מבינים מה בעצם מנסה האיגוד הזה לעשות, ואם הדומיינים יקרים באתר הארגון יש כמה מקורות אחרים לקנות מהם דומיינים (שדווקא גורמים לאיגוד האינטרנט הפסדים בדרך התנהגותם). אני חושב שמאוד ראוי שדמי רכישת הדומיינים יממנו פרויקטים לתועלת הציבור, כמו שכל מס על מוצר תרבות צריכה שחוזר לתקן את נזקיו הוא דבר נפלא (דוגמא בולטת משוק אחר לגמרי – מחיר הסיגריות שמגלם את הפרסום נגד העישון. הלוואי שהיה מממן גם את הטיפול בנזקי המחלות בצורה יותר ישירה).

בימינו, דומיין אישי עדיין איננו אוויר לנשימה. זה מוצר מותרות, סמל סטאטוס מסוים. ראוי שמי שרוצה בו מכל סיבה שהיא, יממן גם פרויקטים לשיפור התוכן, קידום חופש המידע וחופש התוכנה, וצמצום הפער הדיגיטאלי. לתשומת לב מצביעי מפלגות סוציאליות-עד-סוציאליסטיות שהכריזו שיש לפרק מבפנים את האיגוד, עוד פרטים פה.

זכות ההצבעה של בעלי הדומיינים

אר יו פאקינג קידינג מי? האם כמויות הקורנפלקס שקניתם בחייכם מעניקים לכם מניות בתלמה/קלוגס/הרדוף/אנאעארף? אין לי משהו יותר אינטיליגנטי להגיד על זה.

זכות החברות וההיבחרות

הנושא הזה נידון בהרחבה בהקמה של עמותת המקור. הפחד היה (בהיסטריה לא מבוטלת) שאנשי "מיקרוסופט ואירגוני רשע אחרים" ירצו לעשות את מה שעשה ויסנר למותג "הירוקים" וינסו להשתלט על העמותה מבפנים, ולכן הופרדו ידידות וחברות בעמותה, כאשר חברות מותנית בכך שהמבקש להיות חבר יוכל להוכיח שפעל למען הקהילה, ידוע באיזה פורום, תרגם מאמרים, כותב ומקדם את הענין בבלוג שלו או אפילו לקח חלק פעיל במסיבת התקנה. המדדים מאוד רדודים, אבל הכוונה היא לסימון מאוד התחלתי.

עם התחלת הפעילות, אחרי כשנתיים-שלוש, גילינו בעיה אחרת – לפי חוק העמותות, באסיפה השנתית חייב להגיע קוורום מסוים, אחוז מינימאלי (נדמה לי 25%) מהחברים חייב לנכוח באסיפה כדי שזו האחרונה תיחשב לאסיפה תקפה ובכלל זה הצגת הדו"ח השנתי שבה והצבעות שיערכו בה. הגענו באחת הישיבות למצב שהגיעו 14 איש מתוך 60 חברים, ועוד כמה אנשים שבאו כדי לראות. האופציה היתה לכנס את האסיפה מחדש ביום אחר, או לשכנע אנשי קהילה מוכרים מהקהל להרשם כחברים, או להרים טלפון לשלושה אנשים ולבקש מהם, אם הם ממילא לא באים להצביע ולהשפיע, שאולי יוותרו על החברות וישונמכו לידידי העמותה, כדי שנוכל להמשיך עם האסיפה. אתם מבינים את האבסורד? כשמדובר בארגון גדול כמו איגוד האינטרנט, קל וחומר שתהיה בעיה אם יש 600 חברים ופחות מ-80 מגיעים לאסיפה השנתית. אם אתם משלמים אתם גם מתכוונים להגיע, אני מקווה. אחרי כל ההתלהמות שרצה בבלוגים, גם אני נרשמתי וגם אני אהיה שם. בהצלחה לנו 🙂

עוד פרטים אצל גלילי, ד"ר דרור, קלינגר, בן-ארי ואחרים.

ההבדל בין קוד פתוח לתכנה חופשית, ההקבלה בין חופש תוכנה לחופש האזרח

פוסט זה ממשיך את הפוסט הקודם על חופש התוכנה. היה שם ויכוח ורציתי להדגיש שההבדל אינו רק סמנטי. הסברתי על זה בקצרה בהרצאה באוגוסט פנגווין, אבל זה ראוי לעלות באופן מסודר על הכתב:

לענין קוד פתוח מול תוכנה חופשית, מתגובות בפוסטים קודמים אני מבין שאולי כמה אנשים פיספסו את הנקודה. אני חושב שאני צריך לחזור פה קצת אחורה ולהסביר את הרעיון של Copyleft, שהוא שמירה על זכויות המשתמשים, לאו דווקא על זכויות היוצרים. אני מצטט את הגדרת חופש התוכנה מהתרגום של ויקיפדיה עם הדגשות שלי:

ניתן להגדיר תוכנה חופשית כתוכנה המעניקה למשתמש בה מספר חרויות בסיסיות:

  • החופש להשתמש בתוכנה לכל מטרה (חירות 0).
  • החופש ללמוד את דרכי פעולת התוכנה ולהתאים אותה לצרכיו (חירות 1). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.
  • החופש להפיץ מחדש עותקים של התוכנה לאנשים אחרים כדי לסייע להם (חירות 2).
  • החופש לשפר את התוכנה ולשחרר את השיפורים לציבור כדי שכל הקהילה תרוויח מכך (חירות 3). כדי לממש את חירות זו, נדרשת גישה לקוד המקור של התוכנה.

בשונה מקוד פתוח, תוכנה חופשית מתייחסת למובן המהותי של החופש, קרי – לא הפרקטיקה של הפיתוח כפי שהיא מתבטאת במאמרים כמו "הקתדרלה והבזאר" (PDF) אלא למובן האידאולוגי-סוציאלי. קוד פתוח מחויב מעצם קיומה של תוכנה כחופשית. היותה של תוכנה פתוחת-קוד אינו מחייב את היותה של התוכנה חופשית.

(חיפשתי לכם לינק לקתדרלה והבזאר (למרות שכמאמר הוא קצת ארוך ומשמים) ונזכרתי פתאום בספר באותו השם, שדן למעשה בחרויות הנ"ל ואפילו תורגם לעברית והוספו לו מאמרים. יכול להיות שהייתי חוסך לעצמי כמה פוסטים בבלוג אם הייתי נזכר בו קודם, נו טוף, לפחות היה לי כיף לנסח את דעותי לתוך הבלוג)

ברור לכולם שחירויות 1-3 אינן פיצ'רים נפוצים של תוכנה קניינית, אבל רק שתבינו כמה רחוק מוכנים מיקרוסופט ללכת, אפילו חירות 0 איננה מובנה מאליה בעניהם. היה ניסיון, נדמה לי ברשיון אופיס 2003, לאסור על קונים להשתמש בfrontpage לשם ייצור אתרי פארודיה או שנאה נגד מיקרוסופט. הענין נפל כמובן מיידית בבית משפט על התיקון הראשון לחוקה האמריקנית, אבל אי אפשר שלא להאשים אותם בנסיון.

הכלי שבחר סטולמן כדי לוודא שתשמרנה זכויות המשתמשים הוא רשיון שימוש מפורסם בשם GPL, וב-1997 נבחר התאור "קוד פתוח" לסוג הרשיונות האלו, אבל הרשיון הזה מבטיח את החרויות האלו ברמה הטכנוקרטית/משפטית, הוא לא נלחם עליהן בשמך בפרלמנט, הוא רק כלי אחד מתוך כמה להגשמת חזון חופש התוכנה. האמירה שיש זהות בין הכלי לבין החזון כמוה כאמירה שתכלית הדמוקרטיה מגולמת בהצבעה לכנסת. כאילו ששקיפות שלטונית, חופש הדיבור, חופש התנועה, הזכויות על קנין וכל מני כלי חירות נוספים אינם עוד חלקים מהחזון של חברה חופשית או דמוקרטיה על צורותיה.

באותה צורה, תוכנה חופשית איננה רק קוד פתוח, היא ההתנגדות לפטנטים על תוכנה, היא ההקפדה על זמינות ותיעוד לכל משתמש, הקפדה על תקנים פתוחים, יצירת אקוסיסטמות ותרבות שיתוף כמו github, sourceforge ואחרים, הקפדה על ניידות מידע ועוד ועוד.

ולכן בהרצאה עשיתי הקבלה לחרויות שניתנות לי בדמוקרטיה:

  • חירות 0 – מקבילה לחופש הפעולה והדיבור
  • חירות 1 – סיפוק הסקרנות האישית – שמידע לא יוסתר מהאזרחים, יצונזר או יסולף. הלוואי שבישראל זה היה מובן ופועל כראוי…
  • חירות 2 – החופש לעזור לאחרים, זכות שבמדינות מסוימות לא רואים בעין יפה, במיוחד אם מדובר בעזרה למיעוטים חלשים. גם בזה ישראל לא מקבלת ציון 10.
  • חירות 3 – הכוח לשנות ולהקים קהילות, התארגנויות, ועדי שכונה, עמותות ותנועות לעזרה הדדית, צמצום פערים- זכות שלא כולם משתמשים בה לצערי. בנוסף, אם יש צורך, יש להן את הכח לבקר את המשטר ואת נציגיו ולפעול למען שינוי וקידום רעיונות (למשל להקים מפלגה ולרוץ למועצה או לכנסת)

אני מקווה אם כך שהענין הובהר, כי זה מתקשר לפוסט הבא 🙂

Copyfight: מחיר השיר, מחיר החירות

$80K לשיר זה המחיר החדש. אם נשווה את המחיר של דולר בודד לשיר בממוצע בחנויות מקוונות, הרי שבית המשפט האמריקני העריך שה"פושעת" חילקה עשרות אלפי עותקים מכל שיר לפני שנתפסה ו"אי אפשר להעריך את הנזק". אבסורד? בוודאי, כאשר במרחק אלפי קילומטרים ספורים חוקקו חוקים שמוציאים מזרועות השיטור את חלפני הקבצים הפרטיים, אם ע"י ליגאליזציה של חלפנות פרטית ואם ע"י חוקי הגנה על הפרטיות. גיל פרוינד בדיוק התייחס לשאלות המוסר, הטכנולוגיה והחוק.

ובנושא קרוב, ממילא הגיע הזמן להמשיך כאן את הדיון בענין חופש התוכנה ומפלגות הפיראטים שקמות עכשיו בכל מני מקומות בעולם המערבי (כרגע שבדיה, נורבגיה, קנדה ואולי גרמניה ממה שאני זוכר). בפוסט קודם בסדרה הפנה צפריר את תשומת ליבנו להתייחסות הספציפית של סטולמן לבעית חוקי קופירייט קצרים מדי. סטולמן מפחד שפרויקטים של תוכנה חופשית ינזקו ישירות מכך שלפי הצעת הפיראטים, חוק הקופירייט יוגבל ל־5-10 שנים, או-אז יהפוך כל קוד המקור של פרויקט פתוח לחופשי מדי, קרי רשות הציבור. הסכנה לטענתו היא שחברות תוכנה קניינית תתחלנה לגנוב את עמלם של אנשי התוכנה החופשית ולקבור אותם בתוך מוצריהם המשמימים שיופצו אולי בחינם אחרי תקופה, אבל ללא קוד מקור. יש לי כמה תשובות לזה.

  1. אז מה? הפרויקט הפתוח עדיין יהיה בחוץ, מי שיודע מה שטוב לו יקח את הגרסא הפתוחה ולא הסגורה.
  2. אמנם נכונה הטענה כי הGPL משתמש בחוקי הקופירייט בצורה חתרנית כדי ליצור מצב קופילפט אבל האם באמת פג תוקף רשיון הGPL עת יפוג הקופירייט? הרי יש רשיון משתמש לחוד וקופירייט לחוד, יפרש נא עורך דין זריז אם סטולמן מפרש נכון את החוק.
  3. בהמשך לסעיף הקודם, הטענה של RMS היא שהGPL איננו EULA אלא רשימת תנאי הפצה. אני לא מבין מה ההבדל אם כך, אי אפשר להגיד שמעמדו של הGPL הוא כשל EULA "רגיל" אחר?

  4. ההצעה של הפיראטים אכן לא מושלמת. הרי מה היא מטרת החוק? לשמור על זכויות המפיצים (ולפעמים קצת על זכויות היוצרים) לקחת פסק זמן להנות מהכנסות מובטחות מהיצירה לפני שזו תהפוך לרעיון חופשיים ברשות הציבור, לצורך המפורש של תועלת הציבור. והרי איך תשמור על תועלת הציבור בלתי אם ע"י קופילפט? לכן אם כבר עושים רפורמה יסודית אפשר להרחיב ולהפריד את ההגדרות בחוק לתוכנות, או לכל יצירה שחשובה הפצת התבנית/קוד/מקור שלה ולא רק התוצר הסופי, ואז לנסח את החוק אחרת בהתייחס לזה, או לחלופין:
  5. כאשר פגה תקופת הגנת הקופירייט, למה להשליך את הרעיונות אל ואקום "נחלת הכלל" ללא שום תנאי? האם PD בהגדרתו הנוכחית היא ברירת המחדל הנכונה? הייתי רוצה לדמיין איתכם עולם שבו ברירת המחדל לנחלת הכלל היא רשיון CC-by-SA, שזה פותר גם את דאגותיו של סטולמן וגם בעיותיהם של עוד הרבה חומרים אחרים.

דמוקרטיה ותוכנה חופשית – הסרט!

צוות קריקטור העלה את הרצאתי ליוטיוב, ואני מצרף למטה את שקפי ההרצאה. הלינקים שמלווים שת ההרצאה פורסמו כאן וכאן. מי שרוצה להתחיל לפעול, צרו קשר עם האנשים של פרויקט שקיפות הכנסת, או נסו לחבור אל אחד מהפרויקטים שכאן. נשאלתי גם אם אפשר לתרום כסף לפרויקטים הנ"ל ואני עונה שכרגע לא ישירות, עד כמה שאני יודע, אבל אני מקווה שהפרויקט(ים) ישתפו פעולה עם "המקור" או איגוד האינטרנט, שני ארגונים מצוינים שראויים לתרומותיכם.

והנה ההרצאה, אני די המום… ככה אני נראה כשאני מרצה, או כל הזמן? מדהים כמה אני לא נראה כמו שאני חושב שאני נראה… 🙂

Ira Abramov Foss Democracy – PDF

סליידשר דופק את הכיווניות, הגופנים וההבלטות (בולטים). אם למישהו יש רעיון לשירות אחר, ספרו לי.
}} נפתרה הבעיה, העליתי מחדש כ-PDF. משום מה האימבד עדיין מראה את הכיווניות לא נכון, מקסימום קפצו לסליידשר וצפו במקור.
}}} נמאס מהשטויות של סליידשר, עברתי לסקרייבד וגמרנו. גם הוא לא מציג נכון ODP אבל PDF עובד בסדר.

למי שרוצה לקרוא בהרחבה על הנושאים שהתייחסתי אליהם בפוסטים קודמים בבלוג: