תקציר הפרק הקודם למי ששכח:
מרק העוף של סבתא בטי
צייצתי בטוויטר על מרק העוף הטעים שלי וביקשו מתכון, אז הנה. המתכון בעצם מאוד פשוט – עוף, מים, מלח, פלפל, כמה ירקות וכמה עלים. אבל יש סדר לדברים וזה חשוב. אני לא נותן כמויות מדויקות כי זה תלוי בגודל הסיר שיש לכם, וגם בגלל שסבתא שלי בישלה תמיד לפי העין ולא לפי מתכון. פעם זה שיגע אותי אבל היום גם אני מבשל ככה וזה מצוין. אני אנסה להעביר לכם את זה איך שאני מבשל היום.
ראשית העוף. לוקחים ציפור שלמה או ברבעים, איך שאוהבים (ממילא הכל יתפרק בסוף מהעצמות), שוטפים טוב שאריות דם, ומשתדלים לנקות את החלקים הפנימיים (בעיקר הכליות, למי שרגיש לטעם של פיפי תרנגולות במרק). אני ממליץ לא להפשיט את העור אלא אם זה עוף שמן במיוחד. יש לו תפקיד בישול ועדיף שישאר שם.
מוסיפים אם רוצים גם גרונות או כמה גבים (אצל הקצב אפשר לבקש עצמות עוף למרק בשקלים ספורים לקילו). אם קונים עצמות אפשר לאפות אותם טיפה, להשחים אותם כדי לקבל עוד טעם מעניין. לחלופין אם יש לכם עצמות פולקע שנשארו בצלחות מהצלי של שישי, אפשר להוסיף אותן למרק גם כן. העצמות נותנות טעם ומאריכות את חיי המרק במקרר, אומרים לי. הן גם הסיבה שהוא הופך ג'לטיני בקירור.
את העוף/עצמות מכניסים לסיר וממלאים מים קרים. לא למלא יותר מ7/8 מהסיר כדי שלא יגלוש, וזכרו שאח"כ עוד יכנסו ירקות…
מחממים על הלהבה הגדולה, ואז קצת לפני הרתיחה (20 דקות בסיר ממוצע על להבה מוצעת) העוף מתחיל להפריש חלבון שצף על המים והופך לקצף. הנמיכו את הלהבה לגמרי כדי להאיט את החימום, קחו כף או כל כלי נוח אחר שיש לכם והסירו את הקצף ככל שהוא מצטבר, אחת הוא ישקע ויעכיר את המרק (ואנחנו רוצים מרק צח). ככלל המרק ישאר במצב מבעבע אבל לא אמור להגיע לרתיחה ממש.
כשנגמר הקצף אנחנו בערך 30 דקות לתוך הבישול, אפשר להוסיף מלח ופלפל לבן או ירוק. אני לא מוסיף הרבה פלפל ובשום פנים לא פלפל שחור, זה טעם תוקפני מדי למרק הזה, ואפשר להוסיף אחרי הבישול למי שבא.
אחרי חצי שעה נוספת (שעה לתוך הבישול) מוסיפים את הירקות הקשים – גזרים מקולפים, שורש סלרי.
אחרי חצי שעה נוספת מוסיפים את הירקות הרכים – שורש פטרוזיליה מקולף, קישואים.
אחרי חצי שעה נוספת (שעתיים לתוך הבישול) לוקחים צרור של חבילה פטרוזיליה וחבילה עלי סלרי (לא חייב כל הגבעול, אפשר רק את החצי העליון), מניחים על המרק ומכסים את הסיר. אחרי חמש דקות מוציאים את הצרור וזורקים (לא נורא אם נשארו כמה עלים בסיר…). זהו, המרק מוכן. באכסון אני מפריד במקרר את הירקות והעוף מהמרק כדי שיחזיק מעמד יותר זמן. אפשר כמובן להוציא אותם ולהמשיך לבשל כדי לצמצם את המרק לציר. רק זכרו לא להרתיח!
זו ההכנה הקלאסית והאידאלית בעיני, אחרי כמה נסיונות אני תמיד חוזר לפשטות הזו, אבל אם הטעם שלכם שונה הנה ורסיות אפשריות:
* תפוחי אדמה – אפשרי אבל לזכור שהם מעכירים את המרק ו"שואבים" ממנו את המלח, אז יש להמליח טיפה יותר.
* בצל – מוסיף טיפה מתיקות, מיותר בעיני.
* דלעת – טעים אבל תופס המון מקום בסיר ולא מוסיף הרבה
* שמיר וכוסברה בצרור העלים בסיום – יכול לעבוד, אבל אני פוריטני בטעם של המרק. טעם של הבית של סבתא, יודעים איך זה…
מהעוף של המרק אפשר להכין סלט קר טעים. אם מישהו מעונין, אני אחפש את המתכון מחר אצל נירה רוסו. אני רק זוכר שהיו שם מישמשים מיובשים, סלרי, תפוחים ורוטב מיונז, פשוט אבל טעים מאוד.
שבוע של הפגנות
הבוקר יצאו רבני חמישים ערים בפסק שקורא ליהודים לא להשכיר דירות לערבים. ההצעה הידידותית לוותה בהסבר שיש לנדות את מי שלא יקבל את העצה הידידותית. 50 רבני ערים, זה 50 עובדי מדינה, מקבלי כספי מיסים שלי ושלכם, שקראו לאפליה גזענית תחת עונש של איום בהחרמת היהודי שלא יישר קו. אני מאוד מתאפק לא לדפוק פה אחו-שלוקי גודווין.
אז הערב היתה הפגנה נגד זה בת"א אבל זה התארגן מהר מדי אז לא באו מספיק, מחר אחר הצהריים אני אהיה בהפגנה (יותר גדולה, אני מקווה) ברחבת ביה"כ הגדול בי-ם, אחרי כן בשישי יש את מצעד זכויות האדם ((ומדובר בעצם על חירויות ולא על זכויות, שמעתם, "אם תרצו"?)), אחורי זה במוצ"ש הפגנה אחת בבקשה לאחריות ויושרה מצד השלטון בנושא הפרטת שירותי הכבאות שעלתה בחי אדם, עצים ויישובים, ובמקביל אחת שחותכת דרך הנחמדות ודורשת מהממשלה להתפטר לאלתר. אני חושב שהיו עוד עצרת או שתיים נגד הרבובדיה או משהו, אבל זה מה שאני זוכר כרגע. מתנצל אגב על לינקים לפייסבוק, זה מה שמצאתי.
האם זה עדר סמולנים שאוהב להפגין, או שזה באמת מדרון התאבדות של הדמוקרטיה הישראלית? לצערי אני חושב שאופציה ב' היא הנכונה.
האם צריך לתת עוד סובלנות לדת, למנהיגיה, לשליחיה בכנסת, לנכנעים לה בממשלה? האם צריך לוותר על יושרה ונקיון כפיים של אנשי הממשלה והפרלמנט ולא לדרוש מהם לשלם על מחדליהם? אני חושב שהפגנה זה המינימום שאדם צריך להשתף בו במצב מתדרדר שכזה. אני מקווה לראות אתכם שם, גם הפרצופים הלא-קבועים.
חיים חדשים
ב-1995 אמא שלי השתחררה מעול המכונית הישנה שלה וקנתה לה אחת חדשה. באותו הזמן היו הבחירות להסתדרות וחיים רמון רץ נגד חיים הברפלד עם הסיסמא "חיים חדשים בהסתדרות", הסטיקר נגזר ואמר "חיים חדשים" והודבק בשמחה על תא הכפפות של המכונית החדשה כדי לחגוג את השינוי, והמכונית – שנקראה חיימ'קה מאותו היום – שירתה אותה בנאמנות עד לפני שנתיים.
אבל ביממה האחרונה הכותרת הזו מעטרת הרבה עיתונים, למי שלא מחובר לבאז של השעות האחרונות, נאסא תצא עוד כמה שעות באיזו הכרזה מהפכנית במסיבת עיתונאים נדירה בגודלה שתשודר בשידור חי באתר הבית שלה. הניחושים חגגו, בעיקר לכיוון של צורת חיים חדשה, ואז סאן שברו את האמברגו (מי בכלל סמך על הסאן על חדשות כאלו?). וואלה כותבים שמדובר על בקטריה שמעכלת ארסן, והסבר יותר מפורט אפשר למצוא כאן. בגדול, ארסן היא יסוד גבוה בטבלה המחזורית, שכמו פחמן וסיליקון אוהב להתחבר בקלות ליסודות אחרים בהרבה תרכובות. הוא מסוכן לחיים מבוססי פחמן בכמה דרכים בשלל צורות, בין השאר בגלל שהוא עלול להסתנן במקום זרחן לתוך תאים ולדפוק מערכות פנים תאיות של הפקת אנרגיה, מה שלמעשה הורג תאים. זרחן גם משמש כאבן בנין בסיסית של מולקולות ה-DNA והחלפתו באטומי ארסן תדפוק גם מנגנוני שכפול תאים.
אבל כאן נראה שיש צורת חיים שבעוד שכנראה איננה מבוססת ארסן, היא עמידה לו, מעכלת אותו וכנראה אף משתמשת בו כחומר יסודי לצרכיה. לא התלחתי עדיין למצוא מספיק מידע עד כמה הבקטריה הזו שונה מבחינת מנגנוני התאים שלה, או אם למשל מנגנון שכפול וביצוע הקוד שלה ממש שונה באופן בסיסי מ-DNA של שאר ממלכת החי, אבל כמה כתבי מדע ששים להעריך שיש אפשרות שמדובר באמת בצורת חיים שניה ונפרדת שנוצרה כאן על כדור הארץ (הבקטריה שנמצאה התגלתה באגם המלח מונו החוצני למראה בעצמו, בגבול קליפורניה-נבאדה). הרעיון הועלה בעבר והרבה אסטרוביולוגים תייגו אותו כבלתי סביר כיון שארסן וצורן נדירים מאוד יחסית לפחמן, אבל אם זה הצליח על הארץ, זה פותח פתח מאוד מעניין לאסטרוביולוגיה, ובחורים שיופיעו בספקטרום המוחזר מכוכבי לכת בעתיד אולי יסתתרו פוטנציאלים לצורות חיים שונות למדי.
עד כאן האופטימיזם. יכול להיות שרק מדובר בבקטריה רגילה למדי שפשוט פיתחה עמידות ליסוד הבעייתי. היו לנו כבר בקטריות שמתרבות עד -18 צלזיוס ואחרות שחיות בנוחות ב-120 צלזיוס בקרקעית האוקיאנוס על פתחים גאותרמיים. בכל מקרה זה מחזיר אותי לפרק הנהדר בקוסמוס שבו סאגן מציג את משוואת דרייק. אני מצטט מהזכרון החופשי: "או שהחיים קרו רק פעם אחת בכל היקום, כאן בכדור הארץ, ואנחנו אכן יחידים ביקום, לא רק יחידים במיננו אלא יחידים בהוויתינו. או שהחיים קרו בעוד מקום, ואולי בעוד מקום ועוד אין ספור מקומות. שתי האופציות האלו מסקרנות ומבלבלות כמעט באותה המידה". כיוון שהחיים החדשים האלו, אם הם אכן כאלו, נמצאו על כדור הארץ ולא על אנצפלוס, לדתיים בטח יהיה תירוץ למה זה עדיין חלק מהעולם התנכ"י. ובעצם, אין לי ספק שגם אם ימצאו אנשים ירוקים קטנים שם הם ימצאו תירוץ, אבל אני אהנה לראות אותם מתפתלים 🙂
הניחוש שלי הוא, שבקטריה מעכלת ארסן זה מהפכני בביולוגיה, אבל לא משהו שהופך את כל האסטרוביולוגיה על פיה. או שנאסא מכנסים מסיבת עיתונאים כי החרג'וק הזה רק פיתח חסינות והם צריכים צומי כרגע, או שבאמת מדובר בתגלית של מנגנוני תא שהחליפו זרחן בארסן וזה באמת מהפכני, ואולי רומז קלושות על חיים חדשים. דעתכם?
טייק בודד
OK GO עושים זאת שוב.
המלצה: טמפל גראנדין
על טמפל גראנדין שמעתי לראשונה לפני כ-15 שנה באיזו תוכנית תעודה בערוץ שמונה או משהו דומה, והסיפור נשמע כבר אז שונה ומענין – בחורה אוטיסטית שהצליחה להתגבר על מגבלות שונות בתקשורת עם הסביבה וגדלה להיות מדענית בעלת שם עולמי. היום חייה מתחלקים בין קריירה של מרצה על אוטיזם ובין קריירה של מומחית לגידול וניהול חיי בקר וחזירים, בחוות ועד משחטות. כיום מחצית ממתקני הטיפול בחיות משק בארה"ב עובדים לפי העקרונות שניסחה בזכות ראייתה ותובנותיה המיוחדות.
לפני כמה חודשים צצה שיחת TED שלה ברשת:
(ההרצאה תורגמה בהתלהבות ל23 שפות כולל עברית). בהרצאה גראנדין מתייחסת לסרט שנעשה על פי הביוגרפיה שלה אבל עד שלא זכה ל-14 מועמדויות ושבעה פרסי אמי לא הלכתי לחפש אותו. מדובר בסרט של HBO, באורך 110 דקות, ששואל מ-A beautiful mind את הרעיונות הויזואליים של הדגמת צורת החשיבה של גראנדין. נכון, האמת קצת שופצרה לצורך הדראמה, קלייר דיינס הרבה יותר יפה מגראנדין, לא כל ילד אוטיסטי מסוגל לתקשר ולחשוב באותה הרמה, אבל הסרט עדין מרגש ומעורר מחשבה.
הדבר היחידי שהטריד אותי היה בטקס האמי, כשהמפיקה עלתה לבמה לקבל את הפרס, וקישקשה משהו על כך ש"בימים אלו, כשהאוטיזם מתגבר כמו מגפה", בעוד היא עומדת ליד גראנדין על הבמה. לו רק היה המסר בסרט הזה יותר בולט שאוטיזם איננו מתגבר, שכל המחקרים מראים שהוא איננו נגרם מחינוך קלוקל או חיסונים, וכי לאורך 50-60 השנים האחרונות, אחוז האוטיסטים זהה בכל שכבות הגיל.