ג'ינג'יות
תצחקו כמה שתרצו, אבל מרגע שראיתי את קארן גילן בפעם הראשונה ליד הדוקטור, גירד לי בראש שהיא נראית לי מוכרת מאיפשהוא (ולא רק מחלומות רטובים).
אבל איך זה יכול להיות? הרי תמיד בוחרים שחקנים לא מוכרים לתפקיד וכך הופכים נערה לא מוכרת לכוכבת בינלאומית תמורת משכורת גרושים (בשיטת ה-BBC :-)
לקח לי זמן להתנער מהמבטא שלה (מחוץ לסט יש לה דווקא מבטא סקוטי שגולש למשהו קוקני-פרחי מעצבן שלא מחמיא לה לדעתי) ואז הבוקר נפל לי האסימון! אם היא היתה אמריקנית היא היתה יכולה להיות אחותה הצעירה של פלישיה דיי!
שיפור השירות ללקוח
אמרו לי שאני לא מפרסם מספיק דברים מצחיקים או חיוביים. אז הנה שני סיפורים חלמאיים/קישוניים, און-טופיק…
1. שמוליק עוקב אחרי שבילי המכשולים לעיוורים של עריית תל אביב.
2. מכתב פתוח לסר ריצ’ארד בראנסון על חווית הנסיעה ברכבת וירג’ין מפיקדילי, מנצ’סטר לתחנת יוסטון בלונדון. נכתב/מסופר ע"י הסטנדאפיסט טום ריגלסוורת':
[audio:Branson_Open_Letter.mp3]
וכמעט שכחתי את הדוקטור!
בין כל ההתרגשויות הפרלמנטריות, שכחתי שהוקרן ביום ראשון הפרק-שלפני-האחרון של טננט בתור הדוקטור. לפני שבוע וחצי הוא עמד בלחצים ועדיין לא הסגיר הרבה לגראהם נורטון…
ברור שבתור מחווה ללורד מנדלסון אני ארוץ מיד להוריד את הפרק בטורנט הקרוב לביתי…
עדכון: הורדתי, צפיתי, לא משהו. מחכה לקריסטמס.
קמצוץ נחמה ועל כמה סדרות טלוויזיה
חזרתי הרגע מהסרט שתורגם ברוב איוולת ל" קוונטום של נחמה", שאולי צריך היה להקרא אולי “קאזינו רויאל 2”. למעשה ישבנו בחבורה לראות את קזינו רויאל (היינו צריכים רענון) ואז שעטנו אל הקולנוע כדי לצפות בשני ברצף, כי יש חיבור יפה של הסיפור (השני מתחיל דקה וחצי ברצף הזמן אחרי שנגמר הראשון. אני חייב לציין שההתנעה הזו מחדש של המותג מצליחה לאכזב ולהלהיב כאחד. כל מי שמתגעגע לQ, יאוכזב לגלות כי הוא נעלם מהסרט, מצד שני כל מי שכמוני חשב שהפיכתו של קליז עם הרבה סלאספטיק ל-Q מביישת את המורשת של לוולין, יוקל לו לדעת שחסכו לנו את הבושה הזו. קרייג, בתור בונד חדש, חתיך, שרירי וקר מזג מתמיד, לא משאיר אפילו לצופים הנאמנים רמז לרגע אחד אם מי מהחלטותיו הן רגשיות או נובעות משיקולים קרים. הרעיון כאן הוא להפטר מהרבה קיטץ’ בסיפור, להגביר את הניגודיות בין הסטייל והאלימות הלא נעימה, ולהכניס את בונד לז’אנר הסרטים שכל-כך מצליח עכשיו בקולנוע - סיפור ההיווצרות של סופר-גיבור. המכות הרגשיות, האמון הנעלם ומאושש כל פעם מחדש של M בסוכן החדש שלה, המשחק העדין בין איש מאוהב ובין בלש עשוי ללא חת שלא נותן לרגשותיו לנצח. זה בונד עם יותר עומק, וקצת פוסט-מודרניסטי, שנאבק בעולם עם הרבה יותר גווני אפור משהורגלנו, עולם עם מעט רעים מוגדרים בוודאות ועוד פחות טובים מוחלטים. במקביל האקשן הרבה יותר קצבי, כוראוגרפיה מדהימה של פרקור ואקרובטיקה של פיגומים וחבלים מחליפה את קרבות האגרופים הדלוחים של פעם, ואת מקומם של הפטנטים של Q מחליפים נשקים אוטומטיים פשוטים ולעניין. הלכה הרבה מהעדינות הבריטית (כולל חידודי לשון ואנדרסטייטמנטס) והגיע האקשן האמריקני. למעשה השוני היחידי הוא שבנפול הגוש המזרחי (ובעוד רגע גם האימפריה האמריקנית שוקעת לפי הסרט), יוצרי בונד החליטו להמציא ארגון באד-גייז חדש א-לה ספקטרה, כי סינים, צפון קוראנים וסתם טרוריסטים זה כבר נדוש. עכשיו עברנו לבאד גייז שלא רק יהרגו אנשים כדי להשיג את מטרותיהם, הם גם יפגעו באיכות הסביבה! אוווו!
האח הקטן לטובתך?
שלם רק לפי מה שאתה נוסע, לפי חברת הביטוח האנגלית נוריץ’ יוניון.
מתקינים לך קופסא שחורה ברכב שאוספת מליארד מדידות ביום ושולחת אותם בפאקטים קטנים לחברת הביטוח. תשלם פחות אם נסעת פחות, תשלם יותר אם דפקת יותר בלימות חירום או עברת את המהירות החוקית. מי יודע, אולי הקופסא גם תתחיל לבדוק לך שמירת מרחק ממכוניות לפניך ותתמחר לך את ביטוח הרכב בהתאם. ברור שזה טוב לנהגים זהירים וכאלו שנוהגים רק בסופ"ש, אבל שימו לב שזה אומר שחברת הביטוח, כמו הסלולארית ואזעקות בסגנון איתורן יודעות איפה אתה מסתובב. שוב עוד מידע אישי שלך מסתובב איפה שאין לך שליטה עליו. זה טוב או רע?
אבל כבד במוסד בית יהושוע למדעי הטיל
לפי דיווח בBBC, התרסקה ספינה קרוב לקוטב הדרומי. הנוסעים הנזעמים - “בעלי הספינה היו צריכים לחשוב איזה מזל רע זה לקרוא לה M/S Explorrer!”. למרות אובדן ספינת המחקר, המוסד למדעי הטיל ימשיך לחקור את השפעת שמות ספינות על יכולת הניווט של הקפטן.
המוסד למדעי הטיל יביא מפעם לפעם ידיעות מהעולם לשירות הציבור. יו אר וולקאם.
למי שיטען כי זה חיקוי עלוב של מכון כלשהוא בעיר דמיונית אחרת, הרשו לי להרגיע כמאמר חז"ל “החקיינות הרי היא הבעתה הכנה של ליקוקי תחת”, וזו תהיה ההתייחסות האח^H^Hראשונה שלנו לנושא.