לא בוואקום

הארץ רעשה וכל מהדורות החדשות (גם אלו שהביביסטים אוהבים להגדיר כשמאלניות) כשמזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטריש אמר שהתקפת החמאס לא קרתה בוואקום. אני באמת לא מבין למה אנשים מתרגשים. ברור לכל אדם שלא נמצא בוואקום בעצמו, שזו עוד חוליה בשרשרת ארוכה של היסטוריה. כל העם ואחותו גם תופסים את הראש ובוכים על ההתפרצויות האנטישמיות בעולם המערבי, ולמה קוראים לנו קולוניאליסטים, ומה עשינו רע לביורק ואנג'לינה? ואיך רק בונו ופינק לצידנו? הרי פעם כל כך העריצו אותנו ובאו להתנדב בקיבוצים, ופתאום אנחנו צריכים להסביר לעולם שאנטי ציונות זו אנטישמיות ו…

עצרו הכל. אתם באמת תמימים?

לא, אין לי מושג אם גוטריש רומז שאנחנו התגרינו בחמאס. התגרות איננה המילה הנכונה, אנחנו מימנו ועודדנו אותו, ביבי התגאה בטריק הגאוני שלו של משחק באש. הקונספציה ההזויה שלו שאפשר להאכיל את המפלצת, ולהזריק לה סטרואידים, ועדיין לשמור אותה בכלוב – כדי לא לקדם פתרון קבע עם עבאס, לא לאפשר לברגותי להעלות מולו אופוזיציה\ירושה ראויה, או חלילה כל אופק אחר של תקווה. זה לא קרה בוואקום, זה קרה בחישוב קר ומדוקדק ביוזמתו ועידודו של ראש הממשלה הכי כושל שהיה פה אי פעם. חוץ מלשלוח להם יוצאי סיירת מטכ"ל שיאמנו את הנוח'בה אישית, עשינו בשבילם את הכל. הדם גם על הידיים של כולנו שלא הצלחנו להעיף את ביבי מאז שמזוודות הכסף והחומרים הדו-שימושיים התחילו לזרום לרצועה.

אבל הקהל הישראלי עדיין יוצא ללחום ברשת חמוש בנרטיבים נאיביים\מיתממים להפליא של hasbara: אנחנו אנשי שלום, אין כיבוש, אין אפרטהייד, אין גזענות, אין אצלנו ריקוד על הדם, אין טיהור אתני. רצח עם? אנחנו? עוד רגע אני שולף עליך את השואה מנרתיק המותן!

(כן, אם יש שתי מילים בעברית שכל אמריקני מכיר אלו shalom ו־hasbara, אנחנו בוכים למה ההסברה לא עובדת, הנה פוסט שאומר שאי אפשר להסביר בדיבור מעשים שצורחים ומדממים)

ועכשיו לקש ששבר לי את גב הגמל והוליד את הטור הזה: סרטון ביקורת ביוטיוב, אחד ממליון אולי, לא שום דבר בולט. באסם יוסף היה כוכב ענק במצרים ונאלץ לברוח כמו פליט כשעצבן את השלטון טיפה יותר מדי. שני ראיונות איתו אצל פירס מורגן, הטמבל השמרן, הפכו לויראלי בטיוב. או אז שלח לי חבר לינק לסרטון תגובה של אחד רועי יוזביץ', לא הכרתי את השם ולא טרחתי לברר מה הרקע שלו, מהתוכן והכיפה אני מנחש שנוטה ימינה ולא מתנגד לכיבוש. בסרטון ניכר שהאיש גם לא מתנגד לכיבוס. הוא מפרק את "השקרים של באסם", חלקם אכן עיוותי מציאות ועליהם לא התווכחתי, אבל חלק מהתגובות שלו מיתממות והבנתי פתאום שאנשים באמת מאמינים לנרטיב הזה ולא כהצגה, אז התחלתי לענות לו ביוטיוב, בסוף זה פשוט הופך לפוסט. אתם מוזמנים לצפות או רק לקרוא ישר את התגובות, ההקשר ברור מהתגובה שלי.

03:05 אולי לפני 50 שנה כשנולדתי, ציונות באמת הייתה רק "זכות היהודים לאוטואמנציפציה ומדינה משל עצמם". אבל בזכות מפעל ההתנחלויות שהפך בתפיסה העולמית למפעל ההתנכלויות, המילה ציונות נחטפה ומשמעותה היום היא מאוד שונה, היא נתפסת כתורה גזענית שפולשת לטריטוריות פלסטיניות ומממשת טיהור אתני כחלק מהאידאולוגיה. מה שאולי נתפס יותר כציונות דתית או משהו כזה.

אני בא מהציונות שלא מאמינה ביציאה מגבולות 67, כמו, אני מניח, כל הקיבוצניקים הוותיקים ואנשי עוטף עזה, החיים או הנרצחים הטריים. אנחנו נגד הכיבוש, בוודאי ובוודאי נגד יישובים יהודיים בתוך השטח הזה, שמעולם לא סופח לישראל. אני רואה בעובדה שהקמנו שם "עיר" ויישובים תקיעת אצבע מתמשכת בעיני האו"ם, האירופים, האמריקנים וכמובן הפלסטינים. זו גם הסיבה לכך שב־50 השנה האחרונות ישראל הפכה ממושא להערצה על עצמאות לדוגמה והפרחת השממה – לטפילה הגדולה בעיני העולם המערבי, כובשת, מטהרת אתנית, אפרטהייד.

וזה בלי שאזכיר את זה שמעט האנשים שעוד קוראים לסיום הכיבוש הפכו למיעוט מטריד אפילו בתוך המחאה של 11 החודשים האחרונים, והלכו אתם מכות. לי קוראים היום אנטי ציוני כי אני בעד פינוי ההתנחלויות. אם זו הציונות, תקיעת אצבעות בעיני הפלסטינים והציונים הישנים, אז קראו לי פוסט ציוני. אני לא אוהב את זה, אבל אני מקבל שזו המציאות שנכפתה עלי.

להתעלם מכל זה ולהגיד "למה שונאים אותנו פתאום, היהודים מסכנים רק רוצים מדינה!", זה להתעלם מהמזרח הפרוע שקורה ביו"ש, שם באמת יש טיהור אתני זוחל, ולא בכדי קמים ארגונים אלימים מאז שירד אש"ף מארגון טרור לארגון פרוטו-מדינה, כי אנחנו אלימים כלפיהם.

בקיצור, חלאס עם ההיתממות.

06:00 פלורליזם במדינה שלנו נדרך ונרמס פה כבר 25 שנה ובמיוחד בשנה האחרונה, על מה אתה מדבר? אני מכיר אנשים שהיו בהפגנות חוקיות לגמרי באירועים כמו מחאת 2011 או בשנה האחרונה ועדיין נעצרו ונחקרו במשטרה או קיבלו צו לא להופיע חודש להפגנות, או שזיהו אותם במצלמות עם תוכנות ביומטריות בקיץ 2011 וזימנו אותם למשטרה לפני קיץ 2012 כדי לשאול אותם "מה הם מתכננים". היום המצב עוד גרוע בהרבה, כשראש הממשלה ושריו מסיתים שנה נגד אזרחים וגם עכשיו בזמן מלחמה שנולדה ממחדליהם עצמם כשהיו עסוקים בפגיעה קשה בפלורליזם. זו מדינה מאוד חופשית אבל עדיין רחוקה מדמוקרטיה אמתית. להציג את זה ככה בסרטון זה מירוק האמת.

07:20 לצערי כן, אני רואה שמחה בין מתנחלים כשיש פעולות בשטחים נגד פלסטינים, ורק השבוע אנשים רקדו ושמחו עם חנן בן ארי ונרקיס ששרו על מחיקה וכיבוש עזה (הריקה כמובן מאנשים, אלא איך) ויישובה מחדש. או הסרטון הזה של ליאור נרקיס ובטח יש עוד שאני לא רוצה להכיר.

זה כבר לא קומץ נערי גבעות חוגגים תג מחיר בחתונה השנאה, מחיקת עזה משום מה בקונצנזוס, ורואים לכם את זה לאורכה ורוחבה של הרשת. אנשים אפילו לא מתביישים לדבר על המשיחיות של ארץ ישראל השלמה כאילו זה דבר של מה בכך. "שתי גדות יש לירדן, זו שלנו זו גם כן" זה כבר פאסה, עוד מעט ידברו בגלוי על "עד הפרת והחידקל".

פירוש מסורתי, חסר כל ראיות, על גודל ממלכת שלמה. אנשים אשכרה חולמים לחלוש על השטח הזה "שוב".

בשלב הזה, ד"ר יוזביץ' ממשיך לפרק את טיעוניו של באסם וגם כמה אנשי קש ממוחו, וזה פחות מעניין. מה שרציתי להגיד בעצם זה שישראל לא קמה ככובשת וגזענית אבל זו בהחלט לגמרי הנקודה אליה הגענו כי אלו העמדות שנבחרות לכנסת ברוב קולות שוב ושוב כבר עשורים. אל לנו להתלונן שככה אנחנו נתפסים בעולם כי את התדמית הזו הרווחנו בזיעת אפינו, בלי וואקום, ומתוך המדיניות של הממשלות שאנחנו הקמנו, עוד הרבה לפני שמינינו זוג פושעים מורשעי טרור שהוקאו משירות בצה"ל לשליטה באוצר ובמשטרה. בן גביר בשבוע האחרון לא רק חילק כלי נשק ארוכים לכל אחד שיש לו דופק (כולל לפושעים ידועים לפי מה שמתפרסם ברשתות!) אלא גם טרח לשלול את רשיון הנשק של קצינים במילואים ששנים משמשים בכיתות משמר, מה שיאלץ אותם להפקיד את אקדחם האישי במשטרה. אם הממשלה הזו לא תפוזר בהקדם תהיה פה מלחמת אזרחים עם פצועים והרוגים, ואני מזהיר מראש את המשפיענים ברשת, תהיה לכם עוד יותר עבודה והרבה פחות קלה.

נועה תשבי עושה hasbara, צילומסך מיוטיוב

מילה אחרונה בהקשר זה לקוראת נועה תשבי. את יושבת ברשת ובאולפנים וטוענת להגנתנו שאכפת לנו מהפלסטינים, שמגיעה להם מדינה. את עושה את זה בעודך עונדת את ארץ ישראל השלמה על הצוואר, כולל עזה, יהודה ושומרון. זה גורם למסרים שלך להיות סותרים. לדעתי השרשרת הזו עושה לכל המסרים שלך נזק ואני לא מבין למה זה טוב. אי אפשר להתלונן שנים על המסרים הסותרים של ערפאת ועבאס באנגלית מול ערבית, ואז לבוא עם מפת ישראל הזו על הצוואר ולהגיד שאת לא בעד טיהור אתני, זו "משרוקית כלבים" לפי הספר.

א-גוישע קופ

ישראל זעירא
(ואבהיר, זה לא עירא),
עגלתו היא ריקה כִּלְגִינָא.

כי שנים כבר אלפיים
התמלאה עד גדותיים
אך זעירא מאום הנפיק מִנַּהּ.

כי כבר ב' אלפים,
קָרְבָּנוֹת וּתְרָפִים,
הוחלפו בתפילות וזמירה.

וכבר אין קיטורים,
מזבחות ופרים.
הוחלפו מוֹרָאוֹת בְּתוֹרָה.

יהדות מתקדמת, סוגיות ופלפול.
אין כבר דּוֹגְמָה – עשה לך רב.
לא צריך לְקַרְבֵּן איזה עגל מסכן
עת נצאה ללחום בשדה קרב.

ועומדים כתמיד גם הגנץ, גם לפיד,
ודורשים יהודית־דמוקרטית.
ואני עם הקומץ שרואה בסתירה,
התנגשות אסטרטגית וטקטית.
הן דתות לא גמישות, לא שקופות, מקפחות,
א לרָאציוֹ אין השפעה פרקטית.

זעירא ראש קטן, רק רוצה להשיב
עֲטָרָת־בֵּית־מִקְדָּשׁ למקומה.
כמו מין עכו"ם עקום לבטל שנות קידום,
ולשחוט פה פרה אדומה.

אבל אוי לרועץ, איזה שייגעץ או לץ,
תוכניתו מחסל, מקלל!
כי באמצע ארצו, נחרד הוא למצוא
שמעוז חילוני התנחל!

חילוני מתנחל? מה לילה מליל?
הן הדוסים הקימו הקרת!
הם ייבשו הביצות, ובנו על חולות,
רק הדיוט ישכתב פה אחרת!

הרי כל המפעל, המדינה, הצבא,
לקידוש אלוקים ואורייתא!
ופתאום להטב"ים, ביקיני ושרימפס,
וזכויות מיעוטים? מה החרטא?!

הר הבית ביד, לפינוי ובינוי,
הם כבר זמן בַּמַּסָּע וּבַפֶּרֶךְ
ופתאום, רק עכשיו בסוף המסלול,
חילוני פה מַשְׂטִין על הדרך!

הן אסור לומר די, כבר הגיעו עד פה,
עוד מעט גאולה ומשיח…
חילוני זה "קלקול"? יֵרָתֵם לַיָּצוּל,
נתקן בהמה ונצליח!

התנחלות בלבבות, גרעינים של תורה
ועוד שאר דימויים מדיציניים.
גרגירומת? אנגינה? אסור להשוות
(חוץ מרגב כנגד סודאנים).

אז הראש היהודי כאן פטנטים ימציא,
אוטובוסים מיו"ש, פריפריה.
הרצאות גזענים ותפילות אלפים,
הופך ים ליבשה, ותל אביב לטבריה.

רשמית, על נייר, הוא נותן פה שרות,
וקירוב לבבות על האש.
ובונה לו מצג שהעם עבר צד,
משקר ואינו מתבייש.

זו אינה יהדות. המצאה ישנה,
אפיפיורים ניסחו ושלחו לה:
מסיונריות שמה, חתירה לתשובת
כל העם שתבוא הגאולה.

הן כתוב שם בברית, חדשה וישנה
כי יבואו ימות המשיח,
אבל מי הרוכב על חמור בלבן?
יש מחלוקת על שם השליח.

יהודים קוננו אלפים בשנים.
ייחלו כבר שגוג יתגייס,
וירביץ למגוג, ויקומו גוויות
וכמו זומבים נחיה פה בנס.

אוונגלים באים עם גרסא שלהם,
מסכימים שמקדש זה חשוב.
כי כשכל היהודים יחזרו בתשובה,
יִגָּאֲלוּ הם (וישרף היישוב).

בין שתי הפנטזיות הלא ישימות
נלכדים פה אנחנו בַּפַּעַר.
בין קץ דת לקץ דת לבין קץ האקלים,
עתידנו יושב על התער.

תַּעַר אוֹקַאם, אֶחָי, זה ממש לא שטויות,
ספקנות ומדע הם הערך.
ולצד ויכוחי הפרדת רשויות,
הן אסור שנשכח את הדרך:

הן חוקה לא תהיה, והדת לא תופרד,
לימין ולדת יש פה רוב.
ועם קצב חימום וּמִדְבּוּר המדינה,
המצעד יסתיים בקרוב.

לא תאוקרטיה ולא דמוקרטיה,
סהרה תהיה פה אולי.
לא סופר מי יולד פה יותר, מי מושחת.
רק מכיר:
אין עתיד פה.
ודי.

הרביצו לי אז מותר לי להחזיר

יש כמה תפיסות בהתנהגות האנושית שבחברה הישראלית מחזיקים בהן כאמיתות כאילו אין מחר. בזה אני מתכוון לכך שאם נעצור ונחשוב, כמו שעשו לפני אלפי שנים פילוסופים יווניים בכתב ולך תדע לפני כמה אלפי שנים הרעיונות כבר הופרכו בעל פה, אבל אנחנו עדיין לא ממש מחנכים אותן לעצמנו או לדור הבא. זה עלה לי שלשום כשראיתי שמסעדנים הפכו את פתיחת המסעדות בתשעה באב לאיזו מדיניות התרסה גאה "מול הצד השני". זה נראה כל כך ילדותי שבא לבכות. ראשית – הקו המבדיל בין המחנות פה אפור ורחב, וממש לא עובר בגבול "דתיים-חילוניים" בצורה כל כך ברורה, אז את הזעם אתם מכוונים לציבור הלא נכון.

לבטל זה קל. לעשות ריקליים, חילון ומודרניזציה זה עדיף מהמון בחינות.

שנית – אני רוצה להציע שיטת פעולה אחרת. תחשבו רגע שסגירה בתשעה באב איננה פעולה דתית. יש ליום הזה משמעות חברתית הומניסטית ואפילו הוליסטית. צאו רגע מההסתכלות הצרה של האבל על חורבן בנין שלא מעניין אותנו. אנחנו מציינים ביום הזה גם מרחץ דמים שמחק אחוזים ניכרים מהעם (רבע? חצי? אני מתבייש לומר ששכחתי את שיעורי ההיסטוריה), כך שזה יום השואה המקורי בצורה מסוימת. מעבר לזה שזה סיפור על היהודים ספציפית, זה גם מסר אוניברסלי נגד שנאה ופיצול עם למחנות. אני לא חושב שיש הסכמה על מה הכוונה ב"שנאת חינם" בטקסט הקדום אבל זה די בוודאות קשור לשנאה מיותרת שעולה יותר ברכוש וחיים להוציא אותה בוויכוחים ואלימות מאשר לנסות ולשבת לפתור אותה. אני רואה בזה יום עם מסר הומניסטי חשוב של סובלנות וסבלנות, כמו שאני מציין בפסח חירויות אזרח וזכויות אדם בלי קשר לאגדות מקראיות אינפטיליות על יציאת מצריים. אפשר היה לעשות את זה אחרת לגמרי, להפוך את היום הזה ליום יהודי חילוני חשוב ולעשות לפונדמנטליסטים בית ספר במה זה להיות יהודי, עם עגלה מלאה לא פחות משלהם.

זה בדיוק סוג הדברים שייתנו ליהדות חילונית מודרנית לגיטימציה בעיני השמרניים ויאפשרו חיים משותפים כעם אחד, אם בישראל ואם בעולם.

והאם זה עובד? הנה מה שלמדתי משנים של הטפה לתוכנה חופשית. כשמיקרוסופט הייתה נתקלת בתחרות היא הייתה תוקפת, כמה שנים אחר כך למדו את הטכניקה של אימוץ והרחבה עד השמדה, בסוף הם משתלבים, קצת כמו שאמר גנדי – מתעלמים, נלחמים ובסוף מצטרפים. במובן מסוים לאמץ את היום הזה ולצקת בו תכנים הומניסטיים חילוניים זה יותר חזק ומועיל בעיני מאשר מלחמת "דווקא" ילדותית. זה גם "להתנחל להם בתאריך", אבל בדרך לצקת תוכן בעגלה שלנו. ריקליים וחילון. כמו שאמרתי, זה win-win.

לא "חינם"

השנאה לא "בחינם" מהבחינה של חוסר בסיס היסטורי או משהו. יש פה משבר מאוד אמיתי בין הגדרות. כל מי שמתאר את המדינה כיצור עם שתי רגליים, אחת דמוקרטית ואחת יהודית (ציטוט של יאיא גולן) משלה את עצמו. יצור כזה הוא מפלצת "פרנקנשטיינית" א־סימטרית ולא יציבה בנפשה. יותר מדי סתירות פנימיות. אפשר ללכת אולי 60-70 שנה ולהתעלם מהפער העצום בין השתיים אבל הנה בסוף זה מתפוצץ. במדינה יהודית אין כמעט מקום לדמוקרטיה, את זה אנחנו שומעים בבירור מ־75 שנים ויותר של ציטוטים מרבנים ואפולוגטים. במדינה דמוקרטית אמתית לא היו קורים כיבוש ודיכוי, לא צריך לראות מצב שנטל השירות הצבאי לא נופל שווה מבחינה דמוגרפית, זכויות אדם היו נשמרות לכולם. המצב היום הוא פשוט הזוי. סתם לדוגמא הפרשן הפוליטי מהבולטים והמוערכים בתקשורת נולד בישראל אבל ללא אזרחות וזכות הצבעה, היה צריך ללמד את עצמו בבגרותו עברית כדי להשתלב וזה עוד גרם לו לחיכוכים עם משפחה וחברים. איזו מין חברה אנחנו מקימים פה?

הרגש הבסיסי לא זר לי. כשהייתי ילד לעגו לי בבית הספר שאני חזיר כי באטליז של סבא שלי מוכרים חזיר. אני בתור הגנה\נקמה הייתי מגיע עם סנדוויץ' ענק מלחמניית צמה עם פרוסות ענקיות של שינקן פורצות מכל הצדדים ומנופף בו בהתרסה, והבריונים היו בורחים ביללות "איייכס" ולא מתקרבים אלי כמה שעות. הדווקאיות הזו של ילד "שונה" בירושלים מוכרת לי יפה. אם זה החילוני בעיר מסורתית, השמוצניק בעיר ימנית, ולהפך – הילד מעין כרם בבית ספר בשכונת שיכוני בטון. תערובת שבחלק מהמדדים אני יוצא גבוה או נמוך יותר, אבל לא ממש שייך וצריך להלחם על לגיטימציה חברתית ותחושת שייכות. לצערי חלק מהמציקנים היו שכנים וחברים מגן הילדים שנסחפו עם האנרגיות והצטרפו למלגלגים, גם אלו שההורים שלהם קנו שינקן אצל סבא שלי נהנו להצטרף לחבורה שקראה לי חזיר, ואז זה כבר הגיע לזריקת ביצים על הבית, וההורים נזכרו להתערב.

אז לילדים אפשר לסלוח ואפשר לחנך, אבל מה לעשות כשמבוגרים מתנהגים ככה? אלון עידן בטור שגיליתי רק היום פירק את סלפי הניצחון המאני של חברי הקואליציה אחרי ביטול עילת הסבירות והשווה אותו לאירוע הדריסה באיילון כמה שעות אחרי (הנה לינק ללא מנויים). שמחה לאיד, זו בדיוק שנאת חינם.

סלפי קבוצתי של ניסים ואטורי עם שר המשפטים לוין וחברי קואליציה אחרים בשמחה לעגנית על העברת השינוי הכוחני בחוק יסוד: השפיטה.

לסיום אני מצרף פה סרטון מערוץ היוטיוב שלי. לרב הנושא הוא עטים נובעים ודיו, אבל בערב אחרי שעבר בכנסת סירוס חוק יסוד:השפיטה הרגשתי שאני רוצה ליצור סרטון קטן שפשוט לא ראיתי באף מקום אחר: דיאגרמה פשוטה שתראה מה היא דמוקרטיה אידאלית וכמה התרחקנו ממנה עד עכשיו. זה מעין שיעור אזרחות קצרצר של 18 דקות שאילתרתי עם עט וניר (וכתב היד המכוער שלי) מול המצלמה. יש לי המון אי דיוקים היסטוריים אבל רציתי לפשט ולקצר כי ידעתי שאחרת אני אתמרח על שעה שלמה. קיבלתי על זה משובים די טובים, אמרו לי שזה שווה הפצה, אפילו איבדתי בגלל הסרטון עוקב אחד ונוספו לי שניים. אני אפילו לא מביע פה דעה קיצונית (הפוסט הקודם בבלוג נכנס לזה טיפה יותר) אלא רק הסתכלות ניטרלית ברובה ואפילו זה הצליח לעצבן מישהו. אבל אלו החיים עצמם. הערוץ שלי די אסקפיסטי אבל אני עדיין קיים במציאות.

שלום כיתה א'

אין לי בדיוק ילד לשלוח היום משלי, אבל יש לי בת זוג מופלאה עם ילדה חלומית, ואותה שלחנו היום ברגשות מעורבים. האם המערכת הזו תטפל או תקלקל? תפריח או תזניח? תטפח או תקפח? אנחנו נהיה פה בסוף היום לעשות השלמות ותיקונים, אבל מניסיוני, הכל תלוי באישיות של המורה, ולגננת ממנה נפרדנו היו נעליים ענקיות למלא… בקיצור, אם אלו הפרפרים שלי יש בבטן, אני לא מקנא בשרוני.

הטקס היה חמוד אבל ארוך ובשמש, אבל לצערי נאום המנהלת כלל יותר אזכורי נופלים ב"צוק איתן" (הי"ד!) ושיווק של "צבענו, סידרנו, שיפצנו" מאשר מילות עידוד לקטנים. בכיתה מתנוססות תמונות הרצל ליד ביבי, רובי וגנץ, ליד ארץ ישראל שלמה למדי, כולל עזה. אני מנחם את עצמי שבמערכות החינוך האחרות בארץ האינדוקטרינציה יותר חזקה, אבל אז המנהלת מפרטת את סדר היום. "אחרי שנפרדתם מהילדים בכיתות, הלכנו לראות איתם את המקלטים, ובהמשך היום נתרגל איתם ירידה למקלטים מאמצע שיעור, ואח"כ נתרגל גם איסוף למקלטים בזמן הפסקה". בין הכיתה לבין הטקס עוד הושיבו כל כיתה א' בחצי גורן כדי לתת להורים הזדמנות צילום, חלק מהילדים לקחו מההורים את הסמארטפונים כדי לצלם חזרה את ההורים המתרגשים, ההורה שני שולף את הסמארטפון ומצלם את הילדה שמצלמת אותו ואת אמא, ובסוף הילדה גם עושה סלפי. ברוכים הבאים לשנה"ל התשע"ה.

מדע ומוסר

יותר מדי פעמים אני נתקל ברחבי הרשת במגיב או בלוגר שמבלבל בין מחקר מדעי ויישום הנדסי. מחקר מדעי הוא אכן פרויקט (שאמור להיות) פתוח ושיתופי. אידאלית ללא סודות מקצועיים, גאווה ודעה קדומה, אבל עוסקים בו אנשים, לטוב ולרע, עם אגו ואינטרסים. מדען טוב בעיני הוא אדם ששם בצד את האגו והדעות הקדומות, מנסה ללכת אחרי האמת שמצטרפת מהראיות, לומד על הכשלים הקוגניטיביים של חשיבה אנושית ומנסה לפתח שיטות להעלים את השפעתם מתהליך המחקר. הבעיות המוסריות בתהליך הזה הן בעיקר איך לחקור דברים בלי להרוס עותקים ייחודיים של הנחקר – למשל יש לנו רק כדור ארץ אחד לחקור בו אקולוגיה והתחממות גלובלית, בניגוד למחקר על תפקוד מוחות של בעלי חיים נחותים שאפשר להשיג במאות (אני מקווה שעכברים ולא קופים, עד כמה שאפשר). במחקר על בני אדם, יש גם בעיות מוסריות רציניות בכל הנוגע לניתוח בגוף חי או הדבקתו במחלות ומשחקים בגנטיקה שלו. לכן מנסים לחקור מודלים (מבוססים בצורה מוצדקת בהתאם למה שחוקרים) על חזירים ועכברים ושאר חיות מעבדה, בהתאם לנושא הנחקר. אני לא חושב שזה אומר שחוקרים בטעות את הדימוי במקום את הנושא עצמו ומשליכים – את זה אולי עושים בסיינטיפיק טמקא בלי להבין את המחקר המקורי (אבל נכון שלפעמים יש גם מחקרים גרועים, ולכן חייבים תהליך מבוקר של בדיקת עמיתים).

לכן, אחד הכיוונים להגדיר את תהליך החקירה המדעית, או השיטה המדעית זה „איך לא לעבוד על עצמינו” או „איך להוציא את עצמינו מהמשוואה”. אנחנו לא מייתרים את תופעת החיים כפקטור, אלא מנסים לבטל את השגיאות הקוגניטיביות שלנו כחוקרים כדי להגיע למידע ומסקנות אובייקטיביים על הנחקר, ללא דעות קדומות והנחות מוטעות. יש תחומים שלמים של מחקר לגבי איך נכון לתכנן ניסויים בכל תחום, במיוחד במקומות שבהם המחקר עלול להזדהם – אם רעיונית, או ע״י חיידקים או כל גורם חיצוני אחר שיפריע להגיע למסקנות.

אחרי שיש לך מסקנות ביד ואתה יודע להעריך "מה יקרה אם אעשה כך וכך", אתה יכול לקחת את הידע הזה וליישם אותו בהנדסה, לפתח אתו טכנולוגיה, חומר וכולי. במילים אחרות המדען יגלה איך לשחרר אנרגיה מפיצול האטום, המהנדס יקבל את ההוראה (מאינטרסים כלכליים, פוליטיים או אחרים) להשתמש בידע הזה לבניית כור אטומי להפקת חשמל נקי או לייצור פצצה שתרצח מליונים. החלטות מוסריות קיימות בתהליך המחקר בכל שהוא נוגע לצרכים של התערבות בחיי אורגניזמים אולי, אבל האחריות הכבדה יותר נופלת על היזם והדוחף שמעסיק את המהנדס, להוציא לשוק מוצר טכנולוגי שעלול להזיק לאנשים או לחברה האנושית במעגל קטן או גדול של משתמשים וכולי.

כמו שמדען צריך לאמן את עצמו בחשיבה לוגית „קרה” ולהשקיט את דעותיו הקדומות והאגו, כך גם נבחר ציבור ומנכ״ל או בעל עמדת החלטה צריך אי אילו מנגנונים שיפקחו עליו שיעשה את הדבר האחראי. לכן יש חוקים, רגולציות ושאר מנגנונים, וזה אף פעם לא מושלם אם זה מגיע רק מבחוץ. כאן יש שאלות מוסריות – האם להתערב בחינוך ולעורר אחריותיות מגיל צעיר, או ללכת לכיוון הליברטני ולהשאיר את החינוך להורים, ולסמוך על כל האנשים לפתח לבד חוש מוסר והבדלה בין טוב ורע. לא חסרות דוגמאות של ציניות שלווה של מוכרי מוצרי נפט, סיגריות, אוכל שמן ושאר דברים מסוכנים לחברה, הפוליטיקאים מתווכחים אם ראוי לעצור את זה ברגולציה, אף אחד לא מדבר על חינוך לאחריותיות. בנקודה הזו, כרציונליסט שרוצה לעשות את הבירור הערכי שלו, אני רוצה לקבל מידע – האם חינוך כזה קיים? האם הוא עובד? האם הוא מיושם בצורה כלשהי בעולם ומה ההשפעות? האם יש תרבויות שבהן זה יותר חזק ואיך אפשר לשנות את התרבות שבה אני חי להיות דומה יותר לתרבויות האלו? אלו שאלות שמדע יכול לחקור ולענות לי עליהן, בשיתוף עם שקיפות שלטונית וניהולית של גופים פרטיים וציבוריים. לכן כרציונליסט אני נלחם גם למען חופש מחקר, גם לחופש מידע מדעי וגם לחופש מידע ציבורי (=שלטוני). אין לי איך לדרוש מהנבחרים שלי אחריות לעשות את הדבר הנכון כשגם לי וגם להם אין גישה למידע שייתן לנו לשפוט.

אז עכשיו לשאלה הבאה: האם יש למדע מה להגיד לנו בנושא מוסר? האם יש בכלל מוסר אבסולוטי לחקור אותו? יש ענף שלם למחקר מתודולוגי ואקדמי של מוסר והוא נקרא „אתיקה”. אפשר לראות איך אנשים מגיעים להחלטות, איך הם מתמודדים עם סתירות ובונים ראיית עולם קונסיסטנטית, ויש מתמחים בתחום של ביו אתיקה, או אתיקה של חינוך וכולי עוד הרבה תחומים שראויים להיחקר. אם תשאל אותי, גם ספרות ספקולטיבית (ובמיוחד מדע בדיוני) הם מעין כלי מחקר כאלו בצורה מעניינת – אנחנו יכולים לחשוב „מה היה אם” ולהגיע לכל מני מסקנות, ולראות אם זה תואם את ראיית העולם שלנו. תרגילי מחשבה זה דבר מאוד חזק, ועד כמה שידוע לנו, אנחנו החיה שעושה את זה הכי טוב מכל יצור חי אחר על פני הכוכב, אבל זה מנגנון לא מושלם, וצריך לפתח גם כאן מתודולוגיות, איך לא לדמיין עתיד תוך הטיה של המסקנות שנובעות מדעות קדומות… 🙂

אז האם המדע מכתיב מוסר? לדעת סאם האריס כן (אתם מוזמנים לחפש הרצאות שלו ברשת, לא צריך לרוץ לקנות את הספר), אבל לדעתי לא בדיוק. לדעתי אתה צריך להחליט על כמה אקסיומות והמדע יעזור לך לבחור את תורת המוסר שלך. למשל אני בוחר כאקסיומה, אקראית לגמרי וסובייקטיבית לחלוטין, שטוב שהמין האנושי ישרוד וישגשג. אני יכול לשאול עכשיו אם אני רוצה קידמה טכנולוגית או לא, אם החלטתי שכן אני יכול עכשיו לשאול האם ראוי להאריך את חיי האדם הממוצע, למרות שהמדע אומר לי שיהיה פיצוץ אוכלוסין. אני יכול אז לשאול מה הן השיטות האפקטיביות לשמור על אוכלוסיית האדם בגודל קבוע, בצורה שלא תפגע בזכויות הפרט ותראה איך במשפט וחצי כבר הגעתי לדיסוננס קוגניטיבי. אני רוצה שלאנשים יהיה את החופש להביא עשרה ילדים למשפחה, אבל אני גם יודע שזה יעיק על המשאבים ויגרום לסבל לדורות הבאים. המדע יכול לעזור לי לדמיין מה יהיה במורד כל מסלול שאבחר, אבל הוא לא יכול להחליט לי מה יותר נכון. החלטות מוסר הן בסוף עניין מאוד "אורגני" ואנושי שלא יכול להיות רק קר ויוטיליטארי, זה לא עניין מדעי נטו, אבל חייבים ידע ומודעות כדי לבחור נכון. בחירות ללא ידע ומודעות לרוב גורמות לחזור על טעויות העבר, אני בטוח שמישהו כבר אמר את זה באיזה נוסח…

אז זו התשובה שלי לפעם הבאה שמישהו יגיד לי שהמדע יכול להכתיב מוסר בדיוק כמו ציווי אלוהי/דתי: אמממממ… לא. אנשים בוחרים סובייקטיבית לאילו עובדות מדעיות בא להם להקשיב ויכולים למצוא לעצמם ציטוטים מדעיים חלקיים כדי לגבות את הרצונות האישיים שלהם, אבל את זה עושה גם כל דת ביחס לדברי מקימיה וכתביה, כולל אפילו דתות חדשות כמו מורמוניזם או דנדשות מהאריזה כמו סיינטולוגיה.

רוחניות חילונית – התחלה של התחלה חדשה

כל מי שמכיר אותי ביום-יום או רק מילולית-רעיונית מהבלוג והרשתות החברתיות, יודע שאינני מסתיר את דעותי על (נגד) אמונות בעל-טבעי. אולי פחות דיברתי על החיפוש הרוחני שלי. כן, המילה רוחנית קצת מרגישה לי עדיין לא בנוח – זה מעלה אלוזיות לרוחות רפאים, מלאכים ושאר woo, אבל אני אשתמש במילה הזו עד שאמצא לה תחליף ראוי.

אקדים ואספר שקמה לה קהילה כרגע. מנסים ליצור מפגשים קבועים, מכינים מאמרים כגון דרשה לחנוכה, וכרגע זה ממוקד על רוב אינטלקטואלי, רציונליסטי, שכלתני (לפעמים יותר מדי), ולצערי קצת יותר מדי גברי. אני מקווה שבעתיד יהיה לנו יותר מגוון. פגישות של דיונים פילוסופיים וסיפורי התנסויות כבר היו לנו, עכשיו אנחנו גם מחפשים לחוות דברים במקום רק לדבר עליהם. אנחנו נשאב מיהדות, בודהיזם, קונג פו וכל דבר שיוכל לתרום לנו לבנית נרטיב קוהרנטי חילוני ודרך משותפת של חיפוש וגילוי, שיתוף פעולה והעצמה קבוצתית ואישית. אני לא רואה איך בקבוצה כזו של חכמולוגים סקרנים וביקורתיים יווצר גורו או מוקד כוח, כך שאין לי ספק שכת לא תיווצר פה 🙂 מצד שני התכונות האלו כמובן גם עוצרות אותנו לפעמים מלשחרר ולחוות חוויות סובייקטיביות וטבעיות של המוח, בלי להעמיס עליהן תילי פרשנות וניתוח. המוח שלנו חווט ע״י האבולוציה להשתמש בדמיון וניתוח תבניות כדי לחזות עתיד ותגובות של אנשים ועצמים לפעולותינו; בלי זה אי אפשר היה לתכנן פעולות ולהקים חברה בקבוצות גדולות, אבל בצורה כזו גם נוצרות תופעות לוואי כמו כשלים לוגיים כפתרון לדיסוננס קוגניטיבי, הטיות קוגניטיביות, אמונות טפלות, אמונות באל, מציאת תבניות שלא קיימות ולתת להן פרשנות (תאוריות קנוניה, מסר אלוהי, חוצנים וכולי) ולבסוף ממסד דתי, רמאויות פסבדו-מדעיות, אלטרנטיבות לרפואה וצרות חברתיות אחרות. אני מבין לגמרי – ברמה הפסיכולוגית והנירולוגית – את הצורך של אנשים בכל אלו, אבל אני מרגיש שזה גם כובל את החברה האנושית מלהתקדם.

אבל אינני יכול להכחיש שללא חוויות רגשיות מסוימות, יש שיקראו להן חוויות רוחניות, לחיים לא היו טעם. אני לא מדבר על התגלות מלאך או מסר מאליהו הנביא, אלא דברים קטנים ופשוטים, ולידם הפרשנות הערכית והחוויה הרגשית שמלווה אותם. למשל כשאני מרגיש שאני מעביר הרצאה והיא מעוררת ענין וסקרנות אצל הקהל, ומרגש אותי אחרי ההרצאה לקבל שאלות מאנשים מרוגשים שרוצים לדעת עוד או שהיה להם ממש כיף לגלות משהו חדש, אולי נקודת מבט טריה שלא הכירו קודם. רגעים כאלו לא קל לייצר, ועם זאת אין שום על-טבעי בהם, אנשים מתרגשים מאנשים, ממה שאנחנו רואים אחרים עושים, ממה שאנחנו עושים ביחד. ממעשה היצירה של אחר ומהרגשת ה„להיות ב־zone” בעצמינו. אני חוויתי רגע כזה כשראיתי את מעבורת החלל האחרונה נוחתת או את קיוריאוסיטי נוחתת על המאדים. אבל לאן הכל מוביל? מה מאחד את כל הרגעים האלו לנרטיב אחד, איך רותמים אותו לקידום אני עצמי והמין האנושי בכלל? קרל סאגן דיבר על כך שאנחנו תוצרים של היקום, הישויות בעלות המודעות היחידות שאנחנו יודעים עליהן כרגע, והוא בוחר לראות אותנו בתור הדרך של היקום לדעת על עצמו בתור נקודת מוצא אחת להבנת מקומנו ביקום. אבל אני לא מדבר רק על כיבוש החלל וקידמה טכנית, אלא גם קדמה חברתית-מוסרית, חשיבה ביקורתית ואתית כנחלת הכלל ולא כניעה להכתבות הגמוניות, ופתרון צודק, הגיוני ומשותף לבעיות גלובליות כמו שינוי האקלים, פיצוץ אוכלוסין וכולי.

אם אתם מרגישים הזדהות עם זה, סקרנות לזה, יש לכם מה לתרום או סתם בא לכם לדון בזה הלאה, יש קבוצת פיכסבוק וקבוצת גוגל-גרופ, ויקי, וואטסאפ ואפילו מיט-אפ שלא מעודכן מספיק. עוד מקומות לפשפוש: קבוצת אקהרט טולה בישראל והנקסוס החברתי. אם אתם מכירים עוד קבוצות תואמות אנחנו נשמח לשמוע עליהן.

עוד קריאה: נקודת המבט האישית של ניר להב בנושא, רוחניות חילונית – האם יש משמעות בעולם ללא אלוהים? ו־למה צריך רוחניות חילונית?