המצוד ממשיך – ארגון הסימניות האופטימלי

אני עדיין בחיפושים אחרי המערכת המושלמת… אני רוצה מערכת אוקומבינצית מערכות שיתנו לי:

* תרשה לי לשמור תגיות פרטיות ולחלוק ציבוריות.
* תישמר באתר מרכזי ותופיע אצלי כמו הPersonal bookmark toolbar הרגיל של הדפדפן בצורה מובנה.
* תתן לי לסמן תגיות אבל בעיקר תשמור על עץ הסימניות הנוכחי שהתרגלתי אליו.
* עדיף שהשרת יהיה כזה שאני מתקין לעצמי בשרת ולא מאלץ אותי למכור את פרטיותי לאתר אחר (לכן אולי קומבינציה של מערכת פרטית ומערכת שבה אני חולק סימניות עם החברים/הציבור)

כרגע העברתי כמה עשרות לינקים לט.עי.ם ואת שאר הלינקים אני רואה בכל מקום בעזרת Google Browser Sync, החסרון המרכזי כאן הוא שהמנשק של טעים עדיין לא בשל.

אז התחתלתי לחפש דרך אתר התוספים של השואש ומה גיליתי:

* Scuttle נראה מת וככה עוד כמה פרויקטים.
* פוקסמארקס של מיץ' קאפור מסנכרן לי את הסימניות כמו Google Browser sync רק שהן לא מוצפנות (מה שמאפשר להם להציג לי אותן באתר), אבל מצד שני אין סינכרון עוגיות, היסטוריה ושאר אינפורמציה.
* גוגל GMARKS מקושר לרידר ושאר ירקות אבל יש לו מנשק משתמש איום, והפלאג-אין שלו לשואש הוא הגוגל באר הרגיל, כלומר אין פס סימניות וספריות אלא כפתור בודד. כ"כ גרוע שאנשים כותבים לו תוספים צד ג'. יאהו כאן שנות אור קדימה עם ט.עי.ם.
* ישועה אולי תבוא ממיסטר וונג, אבל השירות שלהם באנגלית עוד בבטא ולא התקבלתי אליו בינתיים.
* צ'יפמארק הוא פרויקט תוכנה חופשי שנראה שעושה את כל מה שאני רוצה על הנייר (נתקין ונבדוק!). אפשר למיין סימניות גם בעץ וגם בתוויות, פרטיות או לחלוק עם אחרים, עם שרת מאובטח… אבל איטי ועמוס :-( זה הדבר הבא שאני בודק.
* מג.נוליה מחקים את ט.עי.ם ומוסיפים פיצ'רים זניחים, והתוסף לשואש עושה אפילו פחות. ננטש.
* אנוטאה והתוסף שלה מראים פוטנציאל, קוד פתוח, אפשרות להתקין לעצמי שרת, אפשרות לעבוד מול שרתי WEBDAV, FTP וקבצים מקומיים במקביל, כמות האפשרויות מסחררת והמון פרטים למלא בכל הוספה… צריך לראות אם זה מתאים למישהו מחוץ לפרויקט מדעי. אבדוק בהמשך.
* לא ברור לי מה זה קונוטאה עדיין, אבל אני מניח שנסיון דומה לאנוטאה. נחזור אליו בהמשך השבוע.
* סמארקי (נשבע לכם!) הוא תוסף לשימוש בסימפי. הוא מתגאה בהמון פיצ'רים אבל לא הבנתי אם הוא עושה מה שאני צריך. אני אתקין ואבדוק.
* נטמארק נשמע מבטיח אבל התוסף לא רץ על לינוקס. יכולים לקפוץ לי.
* אונליינבוקמארקסמאנג'ר יכוול להתפאר בשם הדומיין הכי ארוך ובנאלי שיש, וכך נראה גם השירות (תואם פוקסמארקס זה נראה)
* סייטבאר מציעים בערך מה שאחרים אבל בתשלום חודשי מעל 500 סימניות ותשלום עוד יותר גבוה לחלוק את הלינקים עם חברים. יפה ונכון שהם מכסים לעצמם יפה את העלויות, אבל בימינו כשכל המתחרים נותנים בחינם, לא ברור איך הם ישרדו…

ט.עי.ם

כן, אפילו אני נכנעתי לאתר הזה. לא יודע עדיין אם זה לגמרי מתאים לי אבל כמות הלינקים שאצלי בדפדפן כבר מכריעה את יכולות הדפדפן להתמודד, ואיתו משתגע גם Google browser sync. מה לעשות שיש לי יותר מדי לינקים בעץ הסימניות?

ט.עי.ם הוא קצת איטי, ורחוק מאוד מלהיות מושלם, אבל יש לו אינטגרציה עם השואש ודפדפנים אחרים וזה כרגע הפלוס הכי גדול שאני רואה אצלו. סושיאל בוקמרקינג זה נחמד אבל אני מחפש בעצם פתרון לניהול מרכזי של הסימניות שלי בצורה שקופה לשואש, וזה אומר בר סימניות בשני לבלים לפחות ולא כפתור בודד לגישה למדריך שלם, לדוגמא.

כמובן שיש גם עשרות תוספים לניהול Google Bookmarks מתוך השואש, אבל אין כאן את הקטע השיתופי (סימניות הן אישיות בלבד) והבנתי שמנשק השימוש הוא לא אידאלי. בנוסף זה אומר להזיז עוד חתיכה מהחיים הדיגיטליים שלי אל גוגל ובזמן האחרון זה מתחיל לגרד. מצד שני דל.יש.ס נקנו הרי ע"י יאהו, אז האם יש כאן הבדל בכלל? :-) אם ללכת על שירות כמו של גוגל שאין לו צד שיתופי (חוץ מלמחקרים חודרי-הפרטיות של גוגל) אז כבר הייתי מעדיף מוצר חופשי שיעבוד אצלי בשרת עם LAMP ונגמר.

אם למישהו יש המלצות, אני אשמח לשמוע.

מניפסטים? אהם….

כרמל כתבה מניפסט, או לפחות ככה היא קוראת לזה. המילה הזו גדולה עלי. בילדותי הייתי בשומר הצעיר ודיסקסנו את המניפסט הקומוניסטי. היום ההשראה שלי מגיעה יותר מהכיוון של מניפסט גנו, כל אחד מאלו השפיע (יותר ופחות) על מהלך חייהם של מאות אלפי עד מאות מליוני אנשים (ואחד מהם על מדינות שלמות).

אז לא מניפסט, אבל מעין הצהרת כוונות אולי? אני מסכים לגמרי עם כרמל, כאן זה הבית שלי ואני מסתובב בו חופשי. אבל עם כל הכבוד זה לא עד כדי כך בית. האנלוגיה של עירום שהיא נתנה לא תופסת פה (למרות שאני נודיסט בנשמתי). אני לא אספר כאן יותר מדי על החיים הפרטיים שלי ועל מצבי רוח, אני לא יכול להרשות את זה לעצמי, כי קוראים את הבלוג הזה אולי גם לקוחות, ולך תדע לאיזו קריירה אמשיך בעתיד – אולי דברים שכתבתי פה עד היום אפילו הם לא לעניין. רוני פעם סיפרה לי איך היא התחלחלה כשדז'ה-ניוז (היום גוגל-גרופס) עלה לאוויר. פתאום הודעות NNTP שנכתבו על מים ולא היו אמורות לשרוד יותר משבוע חזרו לנשוך אותך בתחת 3-4 שנים אחרי שחשבת שאין להן ביט של זכר. אפילו מIRC יש מי ששומרים ומפרסמים ציטוטים…

הייתי רוצה לכתוב על רגשות פה. במיוחד כשעובר עלי שבוע קשה או שאני צריך עצות בנושאים רומנטיים או מה שלא יהיה. אבל ה"לך תדע" עוצר אותי. לה עושים? לפתוח בלוג אלמונימי בבלוגלי, או להשאיר את זה במעגל החברים, דרך טלפון ואימייל ישיר? האם נכון לי בכלל להשתפך רגשית מול זרים? המון שאלות טובות שישארו תיאורטיות. זה לא שאפשר להפריח בלון ניסוי ואז למשוך אותו חזרה, הידיעה כבר נמצאת בעשרות קוראי רסס, אולי בגוגל קאש וארכיון האינטרנט? זה כמו שאנשים אומרים לי "עד שלא יהיו לך ילדים לא תדע עד כמה זה כיף והדבר הכי מדהים בחיים". אני מכיר הרבה אנשים שלא מפסיקים להתבכיין על זה שאין להם יותר חיים מאז הילדים, ואחרים שלא מכירים את אחד ההורים שלהם מאז שעזב בגיל 3 וזה משפיע להם על החיים גם 30 שנה אחרי. ילדים זה לא בלון ניסוי, אבל פתאום גם המילה הכתובה לא. דעות וחולשות שכתבת עלולות לחזור בבומראנג שנים אחרי. אני כנראה כבר לא אלך לפוליטיקה, אבל לרוב האנשים כאן זה יכול בהחלט לגרום צרות בעבודה (במיוחד אם יש להם חיים נון-קונפורמיסטיים בצורה כלשהיא). לפחות בתחום ההי-טק, אין אדם שהולך לראיון עבודה בלי לגגל את החברה אליה הוא מתראיין וכל מראיין חכם גם מגגל ראשית את האדם שבא לראיון. אין סודות. האח הקטן עינו פקוחה.

אז כאן זה לא הסלון שלי, ולמרות תחנוני המעריצות אני לא אסתובב כאן עירום, אבל זו החצר הקדמית, ואם תבואו לשבת ליד שולחן הפלאסטיק הלבן שיש פה, ולקשקש אני אשמח להצטרף.

עם הבגדים.

לסלון האמיתי שלי מוזמנים בהחלט רוב קוראי (כי לא מעט מהם אני מכיר IRL עוד לפני הבלוג) ושם אפשר ומומלץ לדסקס בעירום ועל עירום.

עדכון: כדי שפחות אנשים יבכו לי שויסטרד תוקע להם את הדפדפן, הריני מכבה את כל הגרפיקה והפיצ'רים. ממילא המלל זה הדבר היחידי שבאמת חשוב פה.

על תאימות וגבול השפיות

הרגע שלח לי מישהו תגובה אלמונימית מאנונימייזר של דואר (אבל כתובת הIP שלו הסגירה את מקום העבודה שלו :-))

סליחה על ההפרעה, אבל האתר נראה נורא בלי סקריפטים (כן, יש כאלה שמשתמשים ב NoScript ).

להמשיך לקרוא על תאימות וגבול השפיות

מה היינו עושים ללא קופים משומנים?

קופיף הגריז זה אולי הפלאג-אין הכי יעיל וגמיש בעולם התוספים של הפיירפוקס. למעשה יש מעט מאוד שהוא לא יכול לעשות. למי שלא מכיר – הוא מסתכל על הדף העולה בדפדפן, ועוזר לך לשכתב חלקים ממנו, או לשחק עם חלקים של הDOM. דוגמיות של מה שאני עושה איתו, שיוצרי העמודים המקוריים לא חשבו עליהם להמשיך לקרוא מה היינו עושים ללא קופים משומנים?

למה קונסולה?

כמה פעמים כבר יצא לי לקנות מוצרים של מיקרוסופט? יותר מלאדם הממוצע בישראל, אני בטוח.

היה לי שנה אחת מנוי MSDN כי חשבתי שזה יקדם אותי בקריירה (זה לא. אני לגמרי איש לינוקס ותוכנה חופשית, ושמח לי ככה)
היה לי הגה שלהם כדי לשחק קרמגדון, כי יש להם חומרה לא רעה.
יש לי עכבר ומקלדת שלהם, שוב, כי החומרה מצוינת.
יש לי אפילו XP חוקי (צלם צריך פוטושופ), אבל אותו קיבלתי חינם OEM עם איזו קניה פעם אז זו לא קניה באמת :-P

והשבוע אני הולך לחפש XBOX.

"למה?" נזעקים קוראי הנאמנים. "הרי אתה לא משחק משחקים מאז האלף הקודם! והמכשיר הזה הוא הרי תוצרת אימפרית הרשע, DRM ארוז בפלאסטיק, מה נהיה ממך?".

אכן, אני לא הולך להכניס גרוש לכיסו של גיל בייטס, בהן צדק! את הXBOX הזה אני קונה יד שניה או שלישית, עם מיטב תוצרת תעשיית הMOD CHIPS של ארצנו, והיא לא הולכת לשמש אותי למשחקים. אולי היא תריץ לינוקס ככה סתם בשביל הקטע, אבל רוב הזמן היא תשב בסלון ותשמש כנגן על אקסטות. סט תוכנות ומודצ'יפ חביב, יהפכו את הXופסא לנגן DVD בלי הגבלות זון, כולל ישירות מVOBים על הדיסק, כולל מהדיסק הרחוק שיושב בSHARE בסמבה משרת הלינוקס שלי (דרך LAN או WIFI), ויתמוך כמובן DIVX, OGG, FLAC וכל פורמט שאזרוק עליו, יריץ דפדפן קטן להקריא לי חדשות או לראות קטעי YOUTUBE ואת כל זה ישלח בסראונד מושלם למערכת שלי דרך כבל אופטי. פנאן. כבונוס, עדיין אפשר להריץ עליו משחקי XBOX אם הייתי רוצה, מDVD צרוב או מקורי או אפילו ערימת קבצים על הדיסק.

אני אוהב לשבור את הDMCA :-)