התמכרויות – למי מותר?

פן ג'ילט ידוע כבעל דעות קיצוניות, הוא גם זה שמפיץ את ה"שמועה" הזאת באופן אישי. הוא מעולם לא נגע בסם לטענתו, מלבד עישון סיגריות בודדות כחלק מהופעות, הוא מעולם לא שתה טיפת אלכוהול ובורח מקופאין כמו מ… טוב מאש בעצם הוא לא בורח. הוא מספר בצחוק איך כל שנה במבצע התרמות הדם צריכים סלבריטי לעזור ליחצן אבל כל הזמרים והשחקנים נפסלים בגלל עבר סמים או סיכוני מחלות ולו יש "דם של תינוק" והוא תמיד שש לעזור.
כשהזהירו אותו לגבי גלולות שינה לאימו הזקנה שהיא עשויה להתמכר, הוא אמר שגיל שמונים הוא הגיל הנכון דווקא להתחיל עם סמים והתמכרויות, כשהגוף או המוח מתחילים לבגוד בך. אני אוסיף, שפגשתי לא מעט מבוגרים במצב שביר שהרופא אסר עליהם להפסיק לעשן למרות שהם אחרי שבץ או התקף לב, כי הגוף כבר מכור מדי ונסיון הפסקה עלול להיות גרוע אפילו יותר. לכן הפתיע ואפילו הרגיז אותי סיפור שמצאתי אצל גדי טאוב – על כתב שהיה צריך לחפש הרבה עד שמצא לאימו בית אבות שמתיר עישון. ואת זה אומר אני, אדם ששונא עישון באופן קיצוני, אבל מאמין בכ"ז בשכל ישר וחמלה.

המקור – ביקורות ומה הלאה?

המקור היא עמותה רשומה (מלכ"ר) שהייתי בצוות ההקמה שלה לפני כ4 שנים עם עוד חברים מקהילת הלינוקס בארץ. אני מודה שהייתי פסימי כבר בהתחלה, כי תהיתי אם קורה מספיק "אקשן" בקהילה המקומית בשביל להזדקק לעמותה. להמשיך לקרוא המקור – ביקורות ומה הלאה?

Brother, can you spare a liver?

חוץ מהצצות מורבידיות כמו מערכון על תרומת איברים של מונטי פייתון ודרמה רומנטית הוליוודית עם מיני דרייבר ודוכובני המשווע לשינוי תדמית, מעט מאד שומעים על תרומת איברים כנושא דרוש לקידום בעולם המערב. בארצנו רווית שיווק המלחמות (חיזבאללה, חמאס ותאונות הדרכים), המצב טיפה יותר טוב אבל עדיין יש מחסור רציני במודעות. אני מסתובב בכיס עם כרטיס א.ד.י. כדי להכריז על רצונותי אבל למשפחתי עדיין תהיה המילה האחרונה כשאמות. בארצות כמו ספרד ובלגיה הועבר חוק לפיו ברירת המחדל היא שאיבריך ילכו לתרומת השתלה, אלא אם מילאת טופס מיוחד שאומר שאינך מעונין בכך מכל סיבה. אחוז הממלאים טפסים אלו באוכלוסיה עומד על כשני אחוז. בארצות האלו אין תורי המתנה להשתלות. להמשיך לקרוא Brother, can you spare a liver?

להרוג פרה ולנוח

"טיול למיטיבי לסת" אמר לי גיא, "נוסעים לראש פינה". קמנו מאוחר, עשינו קולות של טיול (אפילו עצרנו לרבע שעה בנחל עין השופט) אבל המטרה הסופית הייתה לבקר אצל "דוריס קצבים" בכניסה לעיירה הצפונית.

הגענו חצי שעה לפני הזמן אבל שמחו להציע לנו מייד קראף מים קרים וישיבה על הבר. המסעדה מנסה להציג את עצמה כ "אטליז ומסעדה" כי הצוות המוכשר מחלק ומישן שם את הבשר בעצמו, ויש מקררצ'יק שבו אפשר לראות ולקנות ממנו סטייקים במקום לשבת ולהזמין. תירוצים תירוצים! זו מסעדה, ואפילו מסעדה מצוינת!

מינוסים יש קצת אז אני ארוץ דרכם מהר – שולחנות ללא מפות, יין לא הכי זול (אבל זה לא שונה מרוב המסעדות) ודמי חליצה ליין מהבית הם 24 ש"ח (שזה כן סביר), ורוב הסטוק יינות ישראליים. תפוחי האדמה טעמו קצת מוזר, מעין טעם מוזר של סבון כלים, אבל חוץ משניים לא שמנו לב, כי למי היה כוח לגעת בתפודים עם בשר כזה משובח?

רוב הסטייקים מאחורי הפרה המשובחים. אנטריקוט, פילה וסינטה לחוד, או מחוברים בקונפיגורציות עליזות של טי-בון, פורטרהאוס (למעשה טיבון מהקצה היותר גדול שלו), פריים-ריב וכיוצא באלו. יצא לי גם לטעום טי-בון כבש, ואני חייב להגיד שלא ברור לי למה מדלגים על החלק המופלא הזה ומציעים לקהל רק את הצלעות. המון שומן מסביב למי שאוהב, ובשר מדהים מבפנים.

לגבי הבשר עצמו – זה אחד המקומות הבודדים שהצטערתי שהזמנתי מדיום-רייר ולא בלו. הבשר היה פשוט רך באופן חסר תקדים. אכלתי לא מעט בשר בחיי בשלוש יבשות, אבל אני לא זוכר משהו עם טקסטורה כזו. מאוד מרשים. אולי הטוב ביותר שטעמתי, אבל אם שכחתי מישהו, זה עדיין בשלישיה הפותחת של מסעדות שיודעות לטפל בבשר.

לסיכום המחיר – חמישה אנשים, ארבע מנות עיקריות (שתיים מהן מיועדות לזוג אבל נטחנו בעצמוניות יחידנית גאה), שלוש ראשונות, שלושה קינוחים, שני בקבוקי יין, קפה ואולי משהו ששכחתי, יצא כ250-270 לאדם. לא לכל יום אבל בהחלט שווה נסיעה צפונה, עכשיו כשאין יותר טיה מריה.

9.5 בסולם שלי (אין דג בלי עצמות), והם פותחים סניף תל אביבי ביולי. אני מקווה שעם הכמות לא יבואו ויתורים על האיכות.