הבלוגוספירה עוד מהדהדת את הפליאה והכעס על שעיתונות המיינסטרים לא צייצה מילה על שריפת הספרים של שבוע שעבר, אני גם התפעלתי ראות ששום מילה לא מופיעה ב"צו פיוס" ומקומות אחרים, גם לא באתר של גוש שלום. הבוקר הפנה אותי אפי לפרסום חדש שם, אז מה כן מעסיק את גוש שלום?
יש שם עוד הרבה מלל מתלהם, קריאה להחרמתו, והתנפלות רבתי, על הכל חתום אדם קלר, איש שאני מאוד מעריך.
"מזהם את עצמו בכתם של זוהמה שלא ימחה"?! למה זה נשמע כמו פשקוויל ממאה שערים? ממתי מחרימים אדם עם כל כך הרבה היסטוריה בשניה של היסטריה, ובלי לתת לו זכות תגובה? האם ככה מתנהג אירגון ששואף לדמוקרטיה או שמא לדמוניזציה?
גורמי תקשורת אחרים דוקא ביקשו את תגובתו ופירסמו אותה. נראה שהענין חדש אפילו לו, והוא עוד לא החליט מה לעשות עם זה. אני עוד נותן לו כמה שעות נשימה להסביר או להתחרט.
לרוץ ולהחרים להשתמש במילים בוטות מהמותן זו השיטה של חברות דוגמאטיות וטוטאליטריות כמו החמ"ס או ש"ס או חרדים ושאר מבנים חברתיים ופוליטיים שגוש שלום מנסה לשטח. לפחות כך חשבתי. נראה ששיטת הדוגמות מתאימה לדעתם לתהליך… כלשהו… לא יודע, אבל לי זה לא נראה כמו דמוקרטיה וכבוד הדדי. כך לא יתנהג ארגון שמייצג את דעותי. אולי בגלל זה אין כיום אפילו ארגון אחד כזה בארץ, שלא נגיד מפלגה בפרלמנט.
פוקס וגם קלינגער כותבים על הפארסה החמורה החדשה של ה"דמוקראטיה" הישראלית. אולמרט נתפס סוף סוף באופן מובהק במקרה של קבלת שוחד, את כל הפרטים אפשר לקרוא בעיתונים ברשת, אבל הפרקליטות לא מרשה לי לתת לכם את הלינק אפילו (למרות שבחיפוש קצרצר בגוגל תמצאו שמות ופרטים). התירוץ – "שלא להעכיר לנו את אוירת החג".
לראש הממשלה הפלילי שלנו לא נראה שהגיע הזמן לפנות את הכסא.
לפרקליטות לא נראה שאנחנו יודעים לקרוא אנגלית. או להפעיל דפדפן.
לפרקליטות גם קשה לשמוע על חופש עיתונות ודיבור, ועוד ביום העצמאות של המדינה.
כשאני אומר לאנשים שאנחנו לא בדיוק דמוקרטיה, מסתכלים עלי עקום. אין הפרדת רשויות, אין חופש דיבור, אין מנגנוני פיקוח, חוקי הלכה מקובעים בחוק האזרחי ((אפילו את יום העצמאות עצמו אנחנו כמעט ולא חוגגים יותר בתאריכים הנכונים בשביל שלדתיים זה לא יפול בשבת)), יש שחיתות שמשתווה למדינות דרום אמריקניות כמעט. מצד שני הייתי תקוע היום (יום הזיכרון) כמעט שעתיים בחמשת הקילומטרים שבדרך חזרה הביתה מהסופר, ובדרך נזרקו מהמכוניות שלפני 5 סיגריות, CD אחד ועוד חפץ לא מזוהה שהייתי מהמר עליו כחיתול משומש. עמשראל יוצא לעשות קניות ליום העצמאות במקות ללכת לטקסים, לא אכפת לו מנופלים ולא מהצורה של המדינה שלו. הדוניזם נטו (וגם אני בינהם הייתי בסופר…).
יום הביפולאר השנתי שלנו גורם לזה שהקניות לחג דורסות את יום הזיכרון, והוא בתורו הפך ל"היום עם השירים היפים ברדיו" בשביל רוב האזרחים בני 30 ומטה, ואולי גם אנשים בגילי.
אבל בואו לא נעכיר את אווירת החג. יום הולדת שמח לך ישראל המסכנה. אני מקווה שעד שנה הבאה תעבור ממשלת ה"זכאים" מן הארץ, יבוטל גיוס החובה, ואנשים יתפסו יותר פרופורציות על מה מותר ומה אסור, מה חשוב ומה טפל.
ראנדומהאוס מוציאים היום למכירה את ספרו החדש של קורי דוקטורוב "אח קטן". לפי ההתלהבות של מי שהספיק לקרוא אותו, מדובר ב"חלום רטוב" של מצדדי חופש הדיבור וגיקים של תוכנה חופשית. ספר נוער סוחף המתאר איך חבורה של ילדים באמריקה עתידנית שלולת חירויות מצליחים בעזרת כישורי האקינג להחזיר את חופש הפרט והBill of rights למקומה הראוי בתשתית החברה והדמוקרטיה. נשמע כבד? חינוכי? מגמתי? אולי, אבל לפי ההתלהבויות של מי שקרא, זה גם ספר מד"ב מגניב, שיעודד אולי כמה בני נוער להתעניין יותר במדע וידע, ובנושאים של פוליטיקה ליבראלית ומתקדמת. קורי שמח שהפעם לשם שינוי הספר יוצא גם בבריטניה ולא רק בארה"ב, יש לו סיכוי להיות רב מכר מוצלח בעיני המו"ל.
ועדיין, קורי לא מוותר על עקרונותיו. הספר עדייו ישוחרר תחת CC: לקהל תוך שבועות ספורים בחינם, וגרסת האודיובוק, לפי דרישתו, נתנת לקניה מקוונת ללא DRM וניתנת למיקס מחדש תחת CC מוגבל (מותר לקחת עד 30 דקות מהספר אם רכשת אותו כחוק ולרמקס (למקסס?) מזה מה שבא לך תחת CC-by-nc-sa, שזה לדעתי פעם ראשונה שראנדומהאוס או איזשהוא מו"ל מסכים לתנאים כאלו). יש לי הרגשה שאקנה אותו היום, למרות שממש לא חסר לי פודקאסטים להקשיב באוטו. למעשה כ"כ הרבה הצטבר לי להאזין שאולי אין ברירה אלא לקנות נגן ולהתחיל לצאת להליכות כמו שהבטחתי לרופאה שלי…
ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של "בולשיט" שדן בנושא 'מילים בעייתיות', צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ'חגורת התנ"ך' אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק 'ג'יזס קרייסט' אומרים במקום זה 'סנטה וואקה'. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש'חגורת התנ"ך' זה יופמיזם ל'המשוגעים מהדרום'). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית 'ניגר' אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם 'קנדי'. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.
האמריקנים המציאו את התופעה עד כמה שאני יודע. כבר לפני כמאה שנה "חזה" ו"ירכיים" היו מילים רגישות מדי ולכן עד היום לחלקי העוף באטליז קוראים "בשר בהיר" ו"בשר כהה" בהתאמה בחלק מהמקומות שם, וגם בארץ נתקלתי ביופומיזמים כאלו פה ושם (מי אמר "בשר לבן" ו"דבר אחר"?)
עד כאן על למה זה לא עובד בעולם האמיתי. עכשיו על למה זה מעצבן. בעיני שפה אנושית היא הכלי הכי חזק שיש לנו. "העט חזקה מהחרב", "חיים ומוות ביד הלשון" – עושר השפה והניואנסים מאפשרים לנו להעלות רעיונות יותר מורכבים ולפרט דקויות, ומתוך כך לגרות את הדמיון ולהמריץ רעיונות נוספים. דלות שפה גם מצמצמת את מרחב החשיבה – לשם שואפת תנועת הפוליטיקל קורקטנס בדיוק כמו השיחדש לפי אורוול. מוזר לי שצריך אדם להלחם על יכולת השימוש במילים מסוימות. לא מספיקות המלחמות האינסופיות בין זכות הציבור והעתונות להתבטא ובין ממשלות שמנסות להגביל אותם?
למרות הדמוקרטיה שעל הניר אין היום בהרבה מדינות חופש דיבור "כמו בספרים". אין יותר פוליטיקאים ונבחרי עם שמוכנים להלחם עד חורמה על זכותו של מישהו להשמיע דיעה, ובוודאי לא כזו שמנוגדת לדעתם. היום בשם הפלורליזם מקובל לגמרי לגנוז ספרי ילדים כי הם מכילים חזיר, לסלוח לאימאם שמקביל את בנות אוסטרליה הנאוות לבשר ואת הרשימה המתארכת של המוסלמים שנכלאים על אונס לחתולים טפשים ותמימים, וזה מגיע עד לנקודה שהארכיבישוף של קנטרברי מציע שלמען קירוב לבבות אין מנוס מלהתאים את החוק הבריטי לשריעה (מי אמר חזרה לאלף הראשון לספירה ולא קיבל? וזה מהכנסיה האנגליקנית הנאורה, לא הקתולית!). איך אפשר שלא להתעצבן? כאן לא מדובר בלפלפיות פחדנית, מדובר באפולוג'טיקה מסוכנת והרסנית. כמובן שהבעיה הגדולה של סובלנות ופלורליזם זה קבלת השונה, גם זה שלא אוהב להיות סובלן ופלורליסטי, אבל עד איזה גבול? כשהוא מנסה לאכול אותך מבפנים, מצהיר במסגדים הכי גדולים של לונדון ומינכן שהארץ (יענו כל כוכב הלכת) מיועדת למוסלמים והאומה האיסלאמית או-טו-טו אוכלת הכל?
וכמובן באים הקולות המרגיעים "זה קומץ קיצונים, זו לא האמת השולטת אצלנו בתרבות" אבל אי אפשר להתעלם לעולם מממשלות שמממנות טרוריזם במסווה של ארגונים חברתיים, ואם זה לא היה האיום האיסלאמו-פשיסטי זה היה מגיע מכיוון פונדמנטליסטי-נוצרי כמה עשורים אחרי.
עם כל הכבוד לריבוי תרבויות וסובלנות לאחר, יש בהחלט מקום לחשוב על טובתו של עתיד המין האנושי, ולהלחם לא בעזרת נשקים כתגובה ומילים מתנצלות ו"דיפלומטיות", אלא בעזרת חינוך לפלורליזם, בכל בתי הספר בעולם המערבי חייבים להכניס דחוף תכניות חינוך לפלורליזם ויפה שעה קודם. גם בבי"ס הממלכתיים בארץ הפסיקו מזמן לדון בזה, סובלנות לחלוטין לא קיימת ברשתות החינוך התורני והחרדי, ולצערי בעזה "אנשי חינוך" רק מראים לנו מה זה בדיוק "בכיה לדורות". בני אלון מנסה למכור לנו טרנספר ושפיכת כסף כ"פתרון הומאניטרי" באתר hayozma.org, אבל אני מדבר על משהו אחר, על לקיחת אחריות אישית על הדור הבא ולא להפקיר אותו לעוד חינוך פונדמנטליסטי. לצערי חלום רטוב בלבד, זה ברור לי, כי אין אפילו מספיק מורים שיצלחו ליישם את זה גם בבתי הספר שלנו, לא כל שכן מורים פלורליסטיים בעזה ושטחי A שנוכל לדחוף ולקדם איתם אג'נדה שהיא היחידה שתביא באמת למזרח חדש.
במקום זה, לשנות מילים בשפה בסיגנון ה"שיחדש" לא יקדם אותנו לכלום, ואולי אף יעלים מעינינו את הפתרון. שנאה וגזענות לא נעלמות רק כי מחליפים להן את השם, אבל בהחלט יתכן שהפתרונות להן כן נעלמים ככה מהעין.
ה"מגנה כרטה" נמכרה תמורת 21.3 מיליון דולר. יקומו מי שיצעקו שהסוג הזה של מסחר בנכסים לאומיים הסטוריים הוא בזוי, אבל אני חושב שרעיונות לא מתים כשהנייר מתפורר, אם הם חיים בראשם של אנשים. חבל שבניגוד אלינו, לאמריקנים יש חוקה, ולאבות האומה היה השכל לכתוב אחת על ההתחלה, אבל ה"נוער בררה" שמנהיג אותה במאה האחרונה הצליח לעבור על כמעט כל סעיפיה ולסלף אותה שוב שוב, מיוזמתו או בעזרת לוביסטים חכמים. עקרונות מצוינים אבל חבל שלא מיושמים, ומצד שני המצב עדיין יותר טוב מכמה זוועות תחוקתיות בממשל הבריטי למשל… ובישראלעושיםצעדים בכיוון.
אין ממשל מושלם, ואת החוק הכתוב כל אחד יכול לקנות (אם יש לו 21.3 מליון או סכומים דומים).
שביתת סופרים תרבה אבדות – NBC פיטרו את כל הצוות הטכני של SNL, וסת' מקפרליין (פאמילי גאי ואמריקאן דאד המצוינות) חושף שפוקס התחילו מלפטר לו את כל עוזרי ההפקה בשלב אלף (כבר באמצע יומה השלישי של השביתה!). הוא משווה את זה לאב שמרביץ לילדים וצועק על אישתו "תראי מה גרמת לי לעשות".
בחדשות אחרות, הנה ניתוח החידושים בחוק היוצרים החדש באתר של עו"ד חיים רביה. נראה שחוץ מכמה דברים שנחסמו, רוב השינויים לטובה. לצערי רק תוקף הזכויות (70 שנה ממות היוצר) הוארך להשתוות לאורך המוגזם בעליל של התוקף האמריקני, וכך הרבה יצירות מאחרות להגיע לרשות הציבור, וחבל.
