פוסט קטן על ציונות

בסערת הויכוחים בתקשורת האמריקנית אם אובאמה הוא מהפכן סוציאליסט, נעלבו מאוד אנשי המפלגה הסוציאליסטית האמריקנית על שלוקחים להם את המנדט על השמאלנות החברתית. אובמה, כשמנתחים את המצע שלו, חותר לחלוטין למרכז. ה"שינוי" שהתנוסס על דגלו הוא סיסמא מטעה, כמו שביטא את זה יפה גדי טאוב – בוש היה המהפכן הכי גדול בממשל האמריקני מזה שנים, עם דוקטורינת התקיפה למפרע של מדינות, ועם רפורמות החוקים שסותרים את החוקה. אובאמה רוצה לשנות את הכיוון חזרה למסלול שהיה קודם. הוא בעצם שמרן יותר ממקיין. עד כמה שהימין ניסה להציג אותו כאנטי-אמריקני חובב-טרוריסטים, אין הרי עצם "אנטי-אמריקנית" בגופו. המצע מראה, והמצביעים מסכימים.

מסע הפחדות דומה מתבצע בארץ נגד דב חנין. אמנם רק בחירות לראשות עיר, ולא מישהו שקובע מדיניות ביטחון וכלכלה ברמה ארצית, אבל יש לי חבר תל-אביבי שהכריז שלא משנה כמה טוב הוא יכול לעשות לעיר, הוא לא מוכן לבחור לראשות העיר שלו אדם לא ציוני. התחלתי לכתוב לו מייל ארוך אתמול בלילה אבל החלטתי שיש מה לעשות מזה נושא לפוסט גם כאן. אני לא תל-אביבי, אני לא יכול להצביע שם, אבל אני בעד דוב'לה, כי קראתי את מצעו וראיונות איתו ואני חושב שהוא יעשה הרבה טוב לתל אביב.

אני גם לא חושב שהוא אנטי ציוני. אני לא מסכים עם דעותיו הכלכליות-קומוניסטיות אולי, אבל אני לא מפחד מהן. הן לא יבואו לביטוי בניהול העיריה, אל תדאגו, תל אביב לא תהפוך לקיבוץ וחשבונות הבנק שלכם לא יאוחדו.

עכשיו השאלה שלי היא למה חנין מוגדר בקהל כאנטי ציוני? לא קיבלתי על זה עדיין תשובה מנומקת מאף אחד.

  • חנין אינו בעד פירוק המדינה. הוא בעד חילון ודמוקרטיזציה שלה. אני מסכים עם זה לחלוטין.
  • חנין אינו רוצה למחוק את הסממנים של הלאום היהודי מהמדינה, הוא רק חושב שאי אפשר לרמוס יותר את הסממנים הלאומיים של האזרחים הלא יהודיים בה. אני מסכים גם עם זה.
  • חנין בעד ישראל כבית לעם היהודי, אבל לא על חשבון עם אחר, אזרחים מדרגה ב' ויחס שלטוני שגובל באפרטהייד. גם עם זה אני מסכים לגמרי.
  • חנין חושב שעם ישראל לא יהיה ראוי למדינה הזו, מבחינה אתית, אם נמשיך להתנהג כעם שולט על אוכלוסיה שאנחנו מחלקים לה תעודות זהות אבל לא נותנים לה שוויון זכויות. גם עם זה אני מסכים לחלוטין.
  • חנין מכבד את סמלי המדינה ומאמין במילות התקווה – אין לי ספק שאני והוא מסכימים שישראל צריכה להיות בית לעם היהודי, אבל להיות מדינה דמוקראטית, ולא מדינה שהיא קודם יהודית ואז דמוקראטית.

הי… אז זה נשמע ציוני-חילוני-הומניסטי.. הלא אלו הדעות של הרבה ממקימי תנועת הציונות, לא? חפשו בערך ציונות, גם אם אתם לא מאמינים לויקיפדיה תמצאו את זה במקורות אחרים: רופין, בובר, סולד, חזן, יערי, מאגנס והרבה אחרים מחברי ברית שלום והשומר הצעיר דיברו על מדינה דו-לאומית הרבה לפני הקמת המדינה. הם ראו מראש את הבעיתיות שאחרת תווצר, והם באו מעמדה של אחווה כאידאולוגיה. הרשו לי להזכירכם שהזרמים האלו, שהקימו את רוב תשתיות התרבות, השלטון, ההתישבות והסתדרות העובדים שבלעדיהן לא היתה קמה מדינה – כולם יוצאי התורות הסוציאליסטיות והמרקסיסטיות ששלי יחימוביץ' מאשימה בהן את חנין.

אז למה המדבקה "אנטי ציוני"? הרי נשמע שחנין הולך בדיוק בתלם של ראשי הציונות. מה השתנה ב80-90 השנה האחרונות?

אז זהו, שחטפו לנו את הציונות. ציונות היום היא התירוץ להקים התנחלויות לא חוקיות, לירות בשכנים הערביים, לקלל את השוטרים שבאים לפנות אותך, להשתלט אחרי שבועיים על עוד גבעה, לעקור לערבוש המקומי עצי זית בני מאות שנים, לשפוך חומצה על חיילים שבאים לפנות אותך כדי להגן על השכנים ממך.

הציונות היא היום התירוץ להמון פעילות פרלמנטרית-חוקתית ומדינית-צבאית שכל מדינה מערבית נאורה אמורה להתבייש בהן. האירופים מלקקים את הפצעים של מלה"ע השניה ומבינים כמה גזענות היא מסוכנת, ואנחנו נותנים לגזענים שלנו כר פעולה וכוח פוליטי ואף נותנים להם להדביק לעצמם את תווית הציונות בגאון.

זו לא ציונות בשבילי, אבל זו ה"ציונות" שכובשת כותרות. זו ההתנהגות שקופצת לעיניהם של כתבים זרים ולכן לצופי מהדורות החדשות בעולם ומתחברת למושג "ציונות". כשהעולם היום חושב על ציונות הוא חושב על כיבוש ואפרטהייד ונערי גבעות וגם צבא התקפתי. אני לא מזוהה עם זה, אני נגד זה, אבל זה מה שהעולם חושב על ציונות.

אז תקראו לי אנטי-ציוני. וגם לתנועת השומר הצעיר ועוד כמה אנשים במדינה. מבחינתי יהדות פוסט-תנכ"ית מגדירה כאידאולוגיה את העזרה לזולת, גמילות החסדים, אהבת לרעך כמוך וכל אלו. התנהגות המדינה שלנו לא עולה בקנה אחד עם זה, במיוחד לא מפלגות הדתיים הבדלניות. אם הם רוצים לשמור לעצמם את הזכות המטעה לקרוא לי אנטי ציוני, אני יכול להראות באותה המידה שערכיהם הם אנטי-יהודיים והם מלאי צביעות כרימון. הכל ענין של מה מגדירים כ"ציוני אמיתי". לפי שנות התשעים והאלפיים, או לפני שנות ה20-30-40 של המאה שעברה? אם אני ודוב חנין רוצים מדינה דמוקרטית, פלוראליסטית ושוחרת שלום שתהיה בית לעם היהודי, ותחזיק צבא שהוא באמת לצורכי הגנה בלבד… זה באמת כל כך נורא בעיניכם? זה ראוי לתואר "אנטי ציוני"?

אם הייתי תל אביבי הייתי מצביע חנין בלי שום מחשבה פעמיים, כי הוא יהיה ראש עיר טוב, והוא יוכל להחזיר לתל אביב את הצעירים, הירוק, ולשפר שם את בעיות התחבורה ואיכות החיים, ולשם שינוי, הוא יתן גם ליפו ותושביה את המשקל המגיע להם בבית העיריה.

ובנוסף כשהוא ירוץ בראש רשימה לכנסת אצביע בשבילו גם שם, כי למרות כמה הבדלי דעות מינוריים בינינו, אני חושב שהדעות שלו הן הכיוון היחידי שיכול להציל את ישראל ברמה השלטונית פנימה וברמה המדינית החוצה. אני לא דואג שיעלמו מחר הבטחוניסטים והמיליטנטים מהכנסת והממשלה, אני דואג שלא תהיה להם אופוזיציה בדמות הומניסטית וחילונית כחנין מנגד.

10 דקות של שינאה

ג'ון סטיוארט עד לפני חודש ראיין אנשים בדיילי שו שאומרים ש"זהו, הקהל האמריקני לא מוכן שישקרו לו יותר, הוא דורש אמת. ההצבעה עוד חודש חייבת להיות על הנושאים האמיתיים והחשובים כי יותר מתמיד עתיד האומה נמצא על המאזניים". אבל אנחנו שבועיים לפני הבחירות וההמונים המטומטמים עדיין לוקחים ללב את השטויות של מקיין ומאמינים להן. הם עדיין חושבים שאובמה מוסלמי וטרוריסט. הם עדיין לא רואים ממטר שהטימטום של פאלין מסוכן. והעצוב הוא שנראה לי שמקיין איבד שליטה על ההסתה האדירה שבקרב המצביעים הרפובליקנים. הוא מדבר בשפה קשה מדי בתשדירי הבחירות ה"אד הומינם" שהוא מאשר לשידור, אבל עם כפפות משי כשנפגשים לעימות. מזכיר לי כמעט את ה"הסתות-שלא-באשמת-הימין" נגד רבין בזמנו 🙁

שירים ושערים

לישה מספרת לי שאין חניה כבר משעות הבוקר ליד איצטדיון רמת גן וברחובות הסמוכים. אין לי מושג מה אנשים בתכננים – לבוא ברגל ולצאת בפרייבט אז הם מחנים את האוטו שם בבוקר מראש? לא ברור. אני לא מעריץ ספורט גדול, רק מדי פעם. אני פתאום מעריץ של בני סכנין כשהם מנצחים את בית"ר י-ם, ואני אוהג הפועל י-ם כשהם מנצחים את מכבי ת"א, אז אני מניח שהיום אני מעריץ את האדומים נגד הצהובים, למרות שאני לא הולך לחפש במיוחד טלוויזיה בשביל זה… 🙂

איך אני ירושלמי שלא אוהד בית"ר? מאוד פשוט. אני סמולני חבקן עצים ואני לא אוהב לשמוע "מוות לערבים" וצעקות גסות, ובמיוחד בזמן דקת דומיה לרבין.

ובלי קשר ישיר, הנה בקשה מידידה לאנשים שיותר בקיאים ממני במוסיקה ישראלית (אדלרים? מישהו?)

אני זקוקה לעזרה בחיפוש חומר לעבודה אקדמית.
אני מחפשת שמות של שירים (פזמונים – כלומר שירים עם לחן שאפשר לשמוע ברדיו) שעוסקים בנושא דמות הערבי או הסכסוך הישראלי-פלשתינאי.
אני מחפשת שירים מכל התקופות – גם ישנים מאוד וגם חדשים. רצוי מוכרים.

אז אם עולה לכם משהו בראש…אשמח לשמוע.

תודה מראש,
שירה

תקינות פוליטית זה רע. מאד.

נדב שאל לפני שבועיים מה רע בתקינות פוליטית והרבה זמן תכננתי לענות ולא הגעתי לזה.

ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של "בולשיט" שדן בנושא 'מילים בעייתיות', צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ'חגורת התנ"ך' אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק 'ג'יזס קרייסט' אומרים במקום זה 'סנטה וואקה'. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש'חגורת התנ"ך' זה יופמיזם ל'המשוגעים מהדרום'). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית 'ניגר' אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם 'קנדי'. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.

From Crackle: Penn Says – CanadiaN

האמריקנים המציאו את התופעה עד כמה שאני יודע. כבר לפני כמאה שנה "חזה" ו"ירכיים" היו מילים רגישות מדי ולכן עד היום לחלקי העוף באטליז קוראים "בשר בהיר" ו"בשר כהה" בהתאמה בחלק מהמקומות שם, וגם בארץ נתקלתי ביופומיזמים כאלו פה ושם (מי אמר "בשר לבן" ו"דבר אחר"?)

עד כאן על למה זה לא עובד בעולם האמיתי. עכשיו על למה זה מעצבן. בעיני שפה אנושית היא הכלי הכי חזק שיש לנו. "העט חזקה מהחרב", "חיים ומוות ביד הלשון" – עושר השפה והניואנסים מאפשרים לנו להעלות רעיונות יותר מורכבים ולפרט דקויות, ומתוך כך לגרות את הדמיון ולהמריץ רעיונות נוספים. דלות שפה גם מצמצמת את מרחב החשיבה – לשם שואפת תנועת הפוליטיקל קורקטנס בדיוק כמו השיחדש לפי אורוול. מוזר לי שצריך אדם להלחם על יכולת השימוש במילים מסוימות. לא מספיקות המלחמות האינסופיות בין זכות הציבור והעתונות להתבטא ובין ממשלות שמנסות להגביל אותם?

למרות הדמוקרטיה שעל הניר אין היום בהרבה מדינות חופש דיבור "כמו בספרים". אין יותר פוליטיקאים ונבחרי עם שמוכנים להלחם עד חורמה על זכותו של מישהו להשמיע דיעה, ובוודאי לא כזו שמנוגדת לדעתם. היום בשם הפלורליזם מקובל לגמרי לגנוז ספרי ילדים כי הם מכילים חזיר, לסלוח לאימאם שמקביל את בנות אוסטרליה הנאוות לבשר ואת הרשימה המתארכת של המוסלמים שנכלאים על אונס לחתולים טפשים ותמימים, וזה מגיע עד לנקודה שהארכיבישוף של קנטרברי מציע שלמען קירוב לבבות אין מנוס מלהתאים את החוק הבריטי לשריעה (מי אמר חזרה לאלף הראשון לספירה ולא קיבל? וזה מהכנסיה האנגליקנית הנאורה, לא הקתולית!). איך אפשר שלא להתעצבן? כאן לא מדובר בלפלפיות פחדנית, מדובר באפולוג'טיקה מסוכנת והרסנית. כמובן שהבעיה הגדולה של סובלנות ופלורליזם זה קבלת השונה, גם זה שלא אוהב להיות סובלן ופלורליסטי, אבל עד איזה גבול? כשהוא מנסה לאכול אותך מבפנים, מצהיר במסגדים הכי גדולים של לונדון ומינכן שהארץ (יענו כל כוכב הלכת) מיועדת למוסלמים והאומה האיסלאמית או-טו-טו אוכלת הכל?

וכמובן באים הקולות המרגיעים "זה קומץ קיצונים, זו לא האמת השולטת אצלנו בתרבות" אבל אי אפשר להתעלם לעולם מממשלות שמממנות טרוריזם במסווה של ארגונים חברתיים, ואם זה לא היה האיום האיסלאמו-פשיסטי זה היה מגיע מכיוון פונדמנטליסטי-נוצרי כמה עשורים אחרי.

עם כל הכבוד לריבוי תרבויות וסובלנות לאחר, יש בהחלט מקום לחשוב על טובתו של עתיד המין האנושי, ולהלחם לא בעזרת נשקים כתגובה ומילים מתנצלות ו"דיפלומטיות", אלא בעזרת חינוך לפלורליזם, בכל בתי הספר בעולם המערבי חייבים להכניס דחוף תכניות חינוך לפלורליזם ויפה שעה קודם. גם בבי"ס הממלכתיים בארץ הפסיקו מזמן לדון בזה, סובלנות לחלוטין לא קיימת ברשתות החינוך התורני והחרדי, ולצערי בעזה "אנשי חינוך" רק מראים לנו מה זה בדיוק "בכיה לדורות". בני אלון מנסה למכור לנו טרנספר ושפיכת כסף כ"פתרון הומאניטרי" באתר hayozma.org, אבל אני מדבר על משהו אחר, על לקיחת אחריות אישית על הדור הבא ולא להפקיר אותו לעוד חינוך פונדמנטליסטי. לצערי חלום רטוב בלבד, זה ברור לי, כי אין אפילו מספיק מורים שיצלחו ליישם את זה גם בבתי הספר שלנו, לא כל שכן מורים פלורליסטיים בעזה ושטחי A שנוכל לדחוף ולקדם איתם אג'נדה שהיא היחידה שתביא באמת למזרח חדש.

במקום זה, לשנות מילים בשפה בסיגנון ה"שיחדש" לא יקדם אותנו לכלום, ואולי אף יעלים מעינינו את הפתרון. שנאה וגזענות לא נעלמות רק כי מחליפים להן את השם, אבל בהחלט יתכן שהפתרונות להן כן נעלמים ככה מהעין.

כל זה בלי להגיד כלום על "אתיקה", "פרגון" ו"רגישות" – כולם דברים חשובים כשלעצמם, אבל הם אינם חלק מהתופעה המעצבנת של פוליטיקל קורקטנס. למרות שזו האחרונה מתיימרת לשמור על רגישותם של אחרים, למעשה היא פתרון זמני, מלאכותי וחורק שרק מעלה את סף הרגישות עוד ועוד.

‏היתוך קר למפגרים » דברים שלמדתי בפתח תקווה‏

דברים שלמדתי עליהם בפתח תקווה:

הרשת האנטי-סוציאלית, קמפיין תחתונים למען שלום, דאמבלדור היה גיבור (אבל גם אומו), ויאגרה גורמת לפעמים להתחרשות ספונטאנית, "הרצחת וגם אכלת? אה, רק רצחת אז בסדר" ושממציא הDNA((כן, כתבתי "ממציא", זו בדיחה שכזו. חה.)) גזען. פעמיים.

ובקיצור, חביב ומומלץ…

זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?

יושבת לה ג'ינג'ית עם כשרון כתיבה וציור, נראית לא מזיקה, מדי פעם עושה שטויות ומספרת עליהם בגאווה. מקבלת מחמאות, כותבת טיפה יותר, מקבלת המון כניסות, אוספת מעריצים, מקבלת בלוג בדה מארקר (מה?!), אוספת עוד מעריצים, מקבלת במה אקהיביציוניסטית בתוכנית אווילית בטלוויזיה, אוספת אפילו יותר מעריצים…

מה חמודה היא הפקצה, ומה מתוקים הם התחתונים הורודים שלראשה.

אבל פוסט אחד עם בדל גזענות וכל עולם הבלוגים כמרקחה… להמשיך לקרוא זרובה ומלחמות הבלוגוספירה – סערה בכוס תה?