בריטניה מבטלת את המאגר הביומטרי
החדשות הטובות הן שהצעת חוק לביטול הפרויקט היקר והבעייתי בדרך. החדשות הפחות טובות הן שהמערכת עדיין תהיה במקומה כדי לעקוב אחרי תושבי חוץ ושאר חשודים, לפחות האזרחים יכולים לנשום בברכה. אצלנו לעומת זאת עוד אין פיילוט, אין פרמטרים ותקנים לגבי מה יוקם ואיך ימדד, אבל HP כבר התחילה לייצר את הכרטיסים החכמים במפעל בקיסריה. אפשר לפעמים לחשוב שהם אלו שמובילים את הפרויקט ולא משרד הפנים…
בחדשות אחרות, מנחם גולן טס לאחרונה כבר כמה וכמה פעמים לחו"ל למרות צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו. השיטה - הבת שלו קיבלה אישור מודפס מסורק הידיים הביומטרי של מעבר הגבול ו הוא יצא אל הדיוטי פרי עם הפתקה שאישרה את היד שלה. כבר כתבתי פה כמה פעמים שאחת הבעיות עם מערכות כאלו הן שאנשים שאננים מדי וסומכים בעיוורון על המכונות, ושוב אנשים הם החוליה החלשה , ולא משנה כמה טובה הטכנולוגיה. אפי פוקס הדגים איך בצורה דומה קל לעבוד על קוראי האצבעות במשרד העבודה בלי שאף פקיד יראה אותך. הונאות זהות ימשיכו לקרות מתחת לאף של כוח אדם לא מאומן ושאנן, ואף מאגר ביומטרי לא ישפר את זה, ועדיין, רבות הסכנות על התועלות. אני מקווה עדיין שמישהו יתפוס שכל ויבטל את הפרויקט.
הרפתקאותי ברחוב סומסום
הידעתם שרחוב שומשוםהוא במרחק הליכה מהבית שלי?
פוסט של טליה עם הרבה קטעי ססאמי סטריט העלה בי נשכחות לפני כמה חודשים, ודרך שיתופיה ברידר הגעתי ל עוד ו עוד הופעות של כוכבים בתוכנית. חבל שרחוב סומום הישראלית לא הגיעה להשקעה כזו.
יש לי בן דוד ניו-יורקי שהיה שנים בובן (puppeteer), ואף פעם לא היה לי משעמם כשהייתי מבקר אצלו. הוא היה עושה מופעי יחיד וזוג עם במה ניידת, והיו לו גם מופעים ענקיים לבמות עם 9 מפעילים, חלקם בבובת תחפושת של גוף שלם. כדי לאחסן את הכל הוא שכר פאב ישן (שהוא הפך למחסן) ואת הדירה שמעליו בשכונה איטלקית חביבה בברוקלין. מלבד האוסף המרשים שיש ללארי בבית של בובות נדירות, משחקי ילדים וקופות חיסכון יצוקות בנות מאה (וזה הרבה לפני שהומצא Ebay), יצא לי דרכו לפגוש פסיכים אחרים מהמקצוע, לבקר בלופטים של בוני בובות מקצועיים בסוהו, ועוד. ערב אחד הוא הזמין אותי לאירוע מצומצם של The NY Guild of puppeteers. מישהו מצוות ססאמי סטריט (שאז צולם עדיין בניו-יורק) הביא קסטה של 10-15 דקות “פיספוסים” מהסט של ססאמי סטריט. מצחיק נורא לראות בובה מתבלבלת בשורות ומתחילה לקלל או לריב עם הבמאי. בחלק מהמקרים זה אפילו לא בכוונה, המפעיל באמת נשאר בתוך הדמות :-)
יש לך מברג גלי קול בכיס או שאתה סתם שמח לראות אותי?
חיפשתי מילים לתאר את הדוקטור ה-11 והטארדיס החדשה שלו, לא הצלחתי למצוא פתיח מוצלח, אז רבקה ווטסון באה לעזרתי:
מאט סמית’ ליצן (צריך להיות), אבל מה עוד? אני עוד לא משוכנע שמלבד פרצוף גומי מכוער יותר מזה של אקסלטון, “יש לו את זה”. הזמן יגיד. נכון לכרגע שני הפרקים הראשונים בסדרה החדשה של הדוקטור מסמנים שינוי מעניין בכמה כיוונים, בסדר חשיבות יורד: מלווה חדשה ג’ינג’ית סקוטית יפה וסקסית, אין דייויד טננט, מפיק וכותב ראשי חדש, לוגו ופתיח חדשים (מחודשים מדי?), טארדיס חדשה, מברג קולי חדש, שחקן ראשי חדש. לצערי יהיו דאלקים, הפרק השני גונב רעיון מהפרק הראשון של ST-TNG, והכותבים מאמינים כי מוסד המלוכה הבריטי יחזיק לעוד 1000 שנים. אהה…
מר שועל המהולל
לפני כמה שבועות ציינתי שהוא עומד להגיע, אבל עכשיו גיליתי שיש מצב שהוא לא יגיע לקולנועים(!?)
רשימת התפוצה של “אייקון” ליחששה שהקרנה תתקיים ביום ה’, 04.02.2010 בשעה 20:30, בסינמטק חולון - פרטים והזמנה.
עידן הFUD והגרינווש
החידה הגדולה של מזגנים, הגז והכל
לפני שבועיים אבד הגז, ריחף לו אל על ואולי המיס טיפה אוזון. בא המזגניש ומילא אותו בגז 22 טרי חדש (שוב אותו הסוג ששונא אוזון אבל אין ברירה כי לפי מה שהוא הסביר לי אין אפשרות להחליף לגז אחר במדחס הזה). באותה ההזדמנות הוא בדק איפה הדליפה ולא מצא, אבל כמו שאומר הדוקטור “זה לא האיפה אלא המתי”, ואכן ביום רביעי סר גזו בשנית.
אחרי עוד כה ימי עיכוב הגיע היום עוזר המזגניש עם תת-עוזר חדש לענייני סיגריות (שניהם עישנו כמו קטרים והעטרן הנהדר שלהם זרם דרך החלונות הפתוחים לתוך הסלון שלי). בשבוע שעבר הם הפעילו את המזגן על קירור ומילאו פנימה גז, היו הם החליטו לעשות את זה דווקא על חימום. מול עיני ההמומות הם הרימו לי את הסלון מ-31 מעלות בצל ל-33 מעלות בסאונה והמסקנה הסופית אחרי חצי שעה של התעסקות? הלך הונטיל. אבל אין להם ונטיל. הם יבואו מחר בצהריים, או אולי בבוקר. או אולי אחר הצהריים. הם כבר ירימו טלפון.
מציאות שבורה, אמנות שבורה
חנית כותבת על תדהמתה הקלה. אני גם לא יודע אם לצחות או לבכוק, אבל קשה לי להגיד שאני מופתע לחלוטין ממה שקורה לתכני המדיה ומאידך מה יהיו מוכנים לעשות כמה מובטלים בשביל כסף.
אבל מה יש לי להתלונן כשקשה להבין כבר מה מוגדר “סוגה גבוהה”? השבוע זכיתי בטעות (באמת שלא ניסיתי) בכרטיס ל"חיבוקים שבורים" של אלמודובר ב"לב דיזינגוף". כיון שנסיוני עם אלמודובר מ4-5 סרטים קודמים הוא “מעצבן עד מרתיח” אני לא ממש התלהבתי מהרעיון וכבר חשבתי לוותר על הכרטיס, אבל אמי עודדה אותי שזה סרט טוב ואופטימי. לא האמנתי לה עד הסוף ולכן מתוך מחשבה שאני וזוגתי נסבול שם (אני מכיר את הטעם שלה), לקחתי איתי חברה חובבת אלמודובר וניסיתי להכנס לנעלי הסרט. הרעיון התחיל מאוד מעניין, עלילה פשוטה למדי עם טוויסט קטן חביב של שני-סרטים-בתוך-סרט (לא ממש מקורי אבל ניחא), וצילומים חזקים ומרשימים שמעצימים את העלילה והרגש, אבל באיזשהוא מקום הפואנטה נמרחת, הקיטץ’ שפתח את הסרט וחשבת שיקבל טוויסט חדש ויעלה על פסי “קולנוע איכות” נפל שתי רמות לקיטץ’ של טלנובלות ממש, והפואנטות ממשיכות להמרח, עד כדי כך שכשכבר רואים לדקה את שדיה המרשימים של פנלופה קרוז על המסך זה לחלוטין לא סקסי, והסיטואציה שלי בכיסא גרמה לי לרצות להקיא, ובמפתיע הסיטואציה שלה בסרט דחפה את קרוז לעשות בדיוק את אותו הדבר על המסך שניה אחרי זה. המקבילה הספרותית כאן מושלמת אבל אני לא יודע אם לזה התכוון פדרו.
את האווירה היה צריך לחתוך בסכין (אוסקר, טוד, ג'ונו)
תודה לEZTV, למפיקים ולשאר הליצ’רים שהביאו אלי הביתה את טקס האוסקר. חשבתי לסכם בפרוטרוט אבל שניים הקדימו אותי והביעו את דעתי המדויקת במזמור חביב:
From Crackle: Oscars ‘08 Summary Song
לעומת זאת אתמול בערב ישבנו בשלישיה נוק, עוף ואני וצפינו בסרט נפלא של טים ברטון, הלא הוא סוויני טוד, הספר-זמר-שחקן-רקדן-שד מפליט סטריט בכיכובם של ג’וני והלנה הנצחיים. אני בטוח שטים ברטון יכול להפסיק מתי שהוא רוצה. פשוט לקום ולהכריז שהוא יכול לעשות סרט בלעדיהם, אבל למה? הצוות הזה עובד נהדר. מסתבר שג’וני יודע לשיר, המבטא הבריטי שלו כמעט מושלם, ליד זה האסתטיקה של צוות התלבושות, איפור ותפאורה של ברטון עושים צדק מושלם למוסיקה והמילים של המחזמר הטוב הזה. חגיגה, מה אני יכול להגיד לכם? מזמן לא הייתי בסרט שכ"כ הצדיק את המחיר שלו וצפיה על מסך גדול. רוצו טוסו! מחזמר שלא יעצבן שונאי שירים, תיאטרליות נהדרת, ולידם של שני הכוכבים גם אלן ריקמן וסאשה ברון-כהן שגם הם מסתברים לא רק כשחקנים מעולים אלא גם כזמרים לא רעים בכלל. [MEDIA=17]
עוד שלוש שעות הלכו לפח
טיפקס לוחצים לאירופאים על הכפתורים
לא ראיתי הרבה מלל על הבחירה בשיר של טיפקס בבלוגים שאני מבקר בהם. הישראלים כנראה כבר שוכחים את האירווויזיון, ובצדק, כי זו תחרות מגוחכת למדי, אף אחד לא שם עליה באירופה, וגם אצלנו זה לא כבוד גדול להבחר להופיע שם. מלבד יוצאי דופן שבמיעוט, רשות השידור היתה שולחת מדי שנה זמרים מתחילים או זנוחים מקצוות מפת הבידור, ולטס פייס איט, גם טיפקס מאז “דיסקו מנאייק” זה לא מה שהיה פעם.
עיניים גדולות
ראיתי כבר במאים שרצחו חזון של סופר, שמשך את ידיו מהסרט אחרי שנסתיימה ההפקה.
ראיתי כבר מפיקים רוצחים חזון של במאי, שנאלץ אחרי כן להוציא בהרבה הון עצמי גרסא נפרדת, שלפעמים באמת הצליחה יותר מגרסת המפיק.
אבל עוד לא ראיתי חברת הפצה שהורסת לבמאים והמפיקים את הקונספט של סרט קונספט. איפה יגמרו ההתעללויות? לפי לינק מעין הדג, ווראייטי מדווחים שבהרבה ארצות שאינן דוברות אנגלית גריידנהאוס יפורק לשני חלקים שישוחררו ברווח של כמה חודשים. הפיצוי הקטן יבוא בצורת כמה דקות תוספת לכל סרט (כך שאולי יש שיתוף פעולה עם ההפקה אחרי הכל).