עוד מחשבות על בלוגיות חופשיות בישראל

אחרי הפוסט הקודם על הזעזועים ברשימות, וקריאה חוזרת של התגובות להודעת הצוות על פיזור המשתמשים, או דיונים שהתפתחו מסביב כמו האחד הזה אצל רוני, ובהתחשב בעובדה שמחסור בתקציב ו/או כוח אדם פורר את "שקוף" ומעמיד בסימן שאלה את עתידה של בלוגלי, לא נותר לי אלא להצטער שחופש הביטוי באמת חשוב רק לבני המעמד הבינוני והמעוך בישראל. אנשים שקרועים בין הצורך לתחזק את הפלטפורמות והשופרות החשובים האלו ובין הצורך פשוט להתפרנס.

החוקים בארץ לא מעודדים עוסקים עצמאיים לצערי. את זה אני יודע ממצוקה אישית. אין זכויות בביטוח לאומי (למרות שאני משלם להם אחוזים יותר גבוהים מאשר שכיר), אין יותר מדי גב לגביית חובות, אי אפשר להקים בקלות "תיבת תרומות" כמו פרויקטים פרטיים קטנים ברשת בלי שמס הכנסה יבוא יום אחד וינקנק אותך. לאתרים כמו בלוגלי וכמו רשימות לא נותר אלא למכור את האתר (ולקוות שהקונה לא יבגוד במשתמשים), או לקחת כסף מהמשתמשים על פיצ'רים מיוחדים שיסבסדו שכירת תחזוקה לכולם, או להכניס פרסומות… וגם אז לא ברור שכמות העבודה מצדיקה את זה בשוק הישראלי הקטן, זה לא שמדובר במאות אלפי המשתמשים של wordpress.com ומצד שני, הבלוגיות האלו בחו"ל כל כך גדולות, שלא ממש משתלם להן להשקיע בהתגמשות לטובת משתמשים בשפות משונות שכותבות הפוך. לכן בארץ קיימות רק בלוגיות של מתנדבים, בלוגיות ממוסחרות (יש שיאמרו "עד זרא") שמתנות ומגבילות תכנים או חונקות בפרסומות, או בלוגיות מפסידות שמשמשות לציד צרכנים מסוג כלשהוא.

הסיבות לכך שקמו הבלוגיות החופשיות בניהול מתנדבים, היו אכזבה ממשהו. הפלטפורמות האחרות היו בעיקר המוניות מדי או ממושטרות מדי. מהתרשמתי התדמית הרווחת היא ש"רשימות" מנסה לרכז קהל יוצרים והוגים איכותיים (וכבר קראו להם אליטיסטיים לא פעם), ושבלוגלי בא לתת מענה להגנה על אנונימיות וחופש הדיבור (וקצת אולי גם חופש מפקאצות ותופעות אחרות). הפחד שלי שאם אחד מהם מתפרק (ורשימות פחות או יותר באמת מתפרק) אז ילך משהו חשוב לאיבוד. יהיו אנשים שהאכזבה או היאוש יגרמו להם לוותר על הכתיבה מהסוג הזה, תכנים מעניינים אולי לא יועברו למקום אחר ויאבדו, אנשים שיעברו לבלוג אחר יאבדו את הראנקינג בגוגל ובעיקר את הלינקים הנכנסים וזה יכול לדלל את מספר המבקרים שיגלו את הבלוג שלהם, אולי ממש ישתיק את זרם התגובות והפעילות.

יש גם את ענין האופי של הבלוג שמושפע מסביבתו וסוג הקהל. פעם קצת זלזלתי בזה, אבל היום ברור לי לגמרי, שיש אנשים שלא יגיעו לבלוג שלך אם אתה לא חלק מבלוגיה. בלי שיש לי סטטיסטיקות על כמות ואופי התגובות הממוצעת שמקבל בלוג בקפה דה-מרקר או רשימות בניגוד לבלוגים עצמאיים, אני מתרשם שיש אנשים שזה משפיע להם על הדחף לכתוב ועל אופי התכנים, לטוב ולרע. בקיצור, יש סיבות להכריז על שמורות טבע, ויש סיבה להכריז כאן, לדעתי, על שמורות תוכן, או שמורות קהילה, תלוי איך תרצו להסתכל על זה.

איכשהוא בארה"ב לערכים יש עדיין מקום על המפה. ארגונים ועמותות שמאפשרות חופש דיבור ושיח דמוקרטי, מצליחים לגייס תרומות נאות במליוני דולרים (אני יכול לחשוב למשל על קרן ויקימדיה וקרן אור השמש בתור שתיים שקופצות לי אוטומטית לראש). חלק מהמימון הגדול מגיע גם מגורמים מסחריים ולא תמורת פרסום בולט או משהו (כמובן שאם יש לך סטאטוס מתאים בארץ, תרומות כאלו היו אפילו משתלמות מבחינת מסים). האם אין אף מממן שיקח ויאמץ את בלוגלי ורשימות בלי לדרוש להרוויח ישירות? אין לי מושג לאילו ספונסורים פנו עד היום מפעילי רשימות, אבל הנה רעיונות:

* איגוד האינטרנט – אני יודע שכרגע ענין איגוד האינטרנט נמצא בנקודה רגישה אצל רבים, אבל אני רואה את זה בדיוק בתור אחד התפקידים של הגוף הזה: לדאוג שחופש הדיבור והשימוש באינטרנט בארץ ישמר, ואני אישית הייתי שמח לראות אותם תורמים את הברזל, ההוסטינג ואולי שעות האדם כדי לדאוג שבלוגלי ו"רשימות" יוכלו להשאר מעל המים ולשגשג גם בעיתות משבר. זו גם תשובתי לכל מי שביקר את עתודות המזומנים של האיגוד או את מחירי הדומיינים. זה המחיר של יצירת גוף עמיד לזעזועים מסחריים שיוכל להחזיק פרויקטים חברתיים חשובים שאסור להם להעלם בגלל שהשוק איטי בשנה מסוימת או שמתנדבים נאלצים לחפש הכנסה פתאום.

* עמותת ניהול שתקבל מימון ותרומות מחברות כמו גוגל ישראל, מיקרוסופט ישראל, משרד התרבות, מי שלא יהיה, אבל העיקר שישאר נאמן לנייטרליות. הבעיה היא למצוא אנשי עסקים ישראליים שיהיו מוכנים לזה וצוות שמוכן להכנס לכאב הראש של הקמה וניהול של עמותה. לא רואה את זה קורה לצערי.

* נדבן כלשהוא שמוכן לממן מכיסו את התחזוקה כדי שחופש הדיבור וכתיבה איכותית בארץ יישמרו.

* חברה כלשהיא שיכולה להתפרנס מפיתוח שירותים ומוצרי תשתית משלימים, וכמו אוטומטטיק לממן את הבלוגיה ללא פרסות ותנאים, בתור פלאטפורמת הניסוי והלמידה שלה, אולי אפילו בשיתוף עם אוטומאטטיק, באותה הצורה שמפתחי דרופל בישראל שמחו לממן ולהקים לו את האתר המקומי הקהילתי החופשי במקביל לזה העולמי. זה טוב לפרויקט התוכנה החופשית, זה טוב ליחסי הציבור וקידום המכירות של הספונסר, זה טוב לנפש המנהלים, זה טוב לקהילה שנהנית מזה ואני באמת ובתמים חושב שזה גם חשוב לשיח הפוליטי והתרבות הישראלית שזה ימשיך להתקיים. אני הייתי מת להיות במקום הזה שאוכל לאמץ ככה פרויקט כזה, אבל אין לי תכנונים להכנס לעסק מהסוג הזה, וגם לא תקציב.

אם מישהו יכול להעלות על דעתו פתרונות, אולי פתרון או מודל שלא חשבו עליו ברשימות או בבלוגלי, אני פותח כאן את הענין לדיון. כמובן אם יש לכם רעיון למישהו שיש לו את האמצעים והאינטרס לאמץ אותם, אולי אפשר לקשר…

מחממים קנה – הכנסת חוזרת עוד רגע מהפגרה

אתם מריחים את זה באוויר? הריח הזה של אותו היום הקסום של "אחרי החגים", מתי שהכל יסתדר ויפתח ויסגר לפי מעמד הפקידים… אותו "אחרי החגים" מסמן גם את חזרתה של הכנסת מפגרה, וחזרתם של מאבקים בחקיקה לכותרות. רק כדי לתת לנו זריקת עידוד, התפרסם היום שמרשם התושבים (ההוא שדולף) צריך יישום מחדש, וכיוון שהיום הוא יושב עדיין על מערכות VMS של דיגיטל… כלומר קומפאק… 'סתומרת HP, אז הם ימשיכו לפי אותו פטור ממכרזים ישן ורע לתחזק את הישן ולבנות את החדש תמורת 24 מליון ש"ח צנועים מכספינו. צפו בקרוב לאגרון בשם חדש, עם תמונות ממשרד הרישוי ופיצ'רים מגניבים של WEB2.0, יהיה חם ומגניב. זוכרים ששטרית אמר שמאגר ביומטרי עם אבטחה עילית זה רק 10 מליון בשנה? הנה איך מוציאים פי 2.5 מזה על מאגר קיים ולא שמור…

פתיתים אחרים מהשבוע החולף: תעודות פטירה עם מידע רפואי פרטי מתגלגלות ברחוב, משרד הבטחון התברר כפשלן בשמירת סודיות פרטיהם של נכי צה"ל.

אז קיבלנו את זריקת העידוד, במטה פועלים שבסופ"ש זה או הבא תהיה עוד הפגנה (הודעה סופית בהמשך), הפעם אנחנו מקווים של קצת יותר מ-250-300 איש של ההפגנה הקודמת, אבל אנחנו צריכים עוד מתנדבים לארגון והפצת החדשות. אנחנו מקווים שיהיה בה ייצוג של כל הסקאלות – הפוליטית והחילונית-דתית. אנחנו נדבר שם על פרטיות אזרח מול השלטון ככלל ולא רק על בעיות המאגר בפרט. הנה איך אתם יכולים לעזור:

  1. אנו רוצים לגייס דעת קהל גם אצל ציבורים שאנשי המטה – בעוונותיהם – אינם מקושרים בו. אנשי ימין, מתנחלים, חרדים, יוצאי יחידות קרביות – להמון פלחי אוכלוסיה יש המון מה להפסיד מאובדן פרטיות וסודיות. לא מעט קצינים היום נרדפים בחו"ל כשהם מנסים לצאת ללימודים בזהות בדויה, לחרדים אולי יש סודות משלהם לשמור עליהם, אנחנו באמת לא יודעים על אילו "כפתורים" נכון וכדאי "ללחוץ" כדי שעוד אנשים יבינו שזה נוגע לכולם.
  2. בהקשר זה: מובטלים? עובדים קשה מדי? סטודנטים? לא שמחים לסחוב את עצמותיכם עד לתל אביב? אולי תרצו לקחת מגבר ואישור מהמשטרה ולארגן הפגנה מקומית בירושלים, אילת או חיפה? בשמחה! אני חושב שמספר הפגנות יראו אפילו יותר מרשימות מאחת מרכזית בתל אביב, שגם ככה תפורש מידית כ"שמאלנית ואנארכיסטית". אין צורך לתאם עם המטה, אבל אנחנו נעזור לכם להפיץ את דבר קיום ההפגנה באתר המרכזי שלנו. מצידנו שתהיה הפגנה אחת חרדית, אחת ימנית, אחת ערבית, וכן הלאה. אין אזרח בארץ שלא בפוטנציאל להפגע מהחוק הזה, ואם לא מתאים להם להפגין בתל אביב, אדרבא, שישמיעו קולם בסגנונם האישי, אבל פרטיות היא דבר שחייב להיות בסיסי ומרכזי במסר, כי הוא חשוב לכל אדם.
  3. סטודנטים – עשו שימוש בועד הסטודנטים בקמפוס שלכם! השבוע אולי מאוחר מדי, אבל גם בסופ"ש הבא אפשר להפגין בנושא! בואו השבוע להפגנה שנו ואנחנו נבוא להפגנה שלכם בשבוע הבא!
  4. אנחנו אוספים חתימות למכתב שני של פרופסורים ודוקטורים שישים דגש על פרטיות מול משבר האמון בין אזרח ומדינת מעקב שמייצגת החקיקה של חוק זה ושכמותו. אנחנו צריכים את עזרתכם בגיוס אנשים בולטים מעולם המשפט, החברה והאקדמיה בכלל לחתום עליו. אנא צרו קשר עם מארגני המכתב לפרטים נוספים בכתובת המטה bioxright+professors בג'מיל.
  5. מכתב דומה מתארגן מטעם מקצועני אבטחת מידע. אם אתם מכירים אנשים מובילים בתעשיה או באקדמיה שעוסקים בנושא, במיוחד קציני אבטחה וראשי ארגונים הנסמכים על פרטיות (בנקים, שירותי בריאות), או ראשי חברות אבטחה ותוכנה (גיל שווייד! בוא תחתום!) – אנא הפנו אותם אל דורון אופק (דורון(ב)אופק.ביז).
  6. עדיין לא מאוחר לשלוח לנו רעיונות לסיסמאות ועיצובים של מדבקות, אני מקווה שיהיה לנו משהו יותר חזק להפגנה במוצ"ש, אתם מוזמנים לשלוח לג'מיל של המטה בכתובת bioxright+stickers.
  7. אם למישהו יש מכרים בעולם הבידור, במיוחד זמרים או כותבי שירים שיש בהם צד אקטיביסטי, תנו להם צלצול. הייתי שמח אם מישהו היה משחרר איזה שיר מחאה לרדיו או יוצר ספלאש תקשורתי פופולארי מסוג דומה. לצערי את קולות המחאה של גפן, ניני, אלברשטיין ואנשים חושבים אחרים אנחנו שומעים בהקשרים של שלום מדיני, כולם מדברים על שלום, אחד שר על הצדק, אבל אף אחד לא מתייחס לכלל חירות הפרט של אזרחים במדינתינו. אולי אפילו איזה ראפר שיעיר את הרחובות עם וריאציה על "להיות עם חופשי בארצנו"?
  8. האם אתם חברים בתנועת נוער או מקושרים אליה? נשמח אם תראו בערך הפרטיות בדמוקרטיה משהו שחשוב להלחם עליו, ולא אכפת לי אם אתם מהשומר הצעיר או מבני עקיבא.
  9. תקשורת והעברת הודעות – אני מזמין אתכם להרשם לרשימות תפוצה, ראו את הפוסט הבא.
  10. המטה מנסה לארגן מתנדבים ללובי זמני בכנסת בשבועות הקרובים, עד שנצליח להפיל את החוק במתכונתו הנוכחית (נוציא ממנו את ענין המאגר). במקביל פועלים בתיאום עם חברי כנסת להקמת שדולת פרטיות בכנסת. לנושא הזה צוות הלובי זקוק נואשות למתנדבים רציניים ואחראיים, אנא פנו לbioxright+privacylobby בג'מיל או ישירות ליהונתן קלינגר.
  11. הגענו לשלב שבו לחלק מהפעולות אנחנו צריכים לגייס כסף, אבל אין לנו עמותה שתגבה אותנו ללא תנאי. יתכן שנמצא מי שיאמץ אותנו (למי יש רעיונות?) אבל כרגע מסתמן שנאלץ לפתוח חשבון משותף ולהתחיל לשקול הקמה של עמותה להגנת הפרטיות או איזה שהוא דמוי EFF ישראלי. אם מענין אתכם להשתתף בהקמה או ריכוז פעילות כזו, צרו איתנו קשר.

ולבסוף פתיתים מטרידים מהעולם: באוגוסט סיפרו לנו בלונדון כי מצלמות מעקב מסייעות או "משמשות בחקירה" של המון פשעים, אבל עדיין לא ברור אם ההוצאות האדירות של כספי הציבור מצדיקות את התוצאות. הרשויות מיהרו להודיע שהמצלמות גם יעזרו לחזות התקפות מראש, אם רק יתנו להם לאסוף מספיק הסטוריה אישית של נוסעים בעייתיים, כוח מחשוב לזהות שפת גוף בעייתית וכולי – משטרת מחשבות FTW… בינתיים ניסוי זיהוי הפרצופים הגדול של קוריאה נראה מוצלח להפחיד בעיני – מצלמה שקולטת נהר אדם בתחנות רכבת מצליחה לזהות פרצופים בדיוק של בערך 90%. כלומר אם יש לך מספיק מצלמות שקלטו את אותו אדם בכמה מקטעים ברחובות שונים, אכן יש סיכוי גבוה יותר שיהיה לך זיהוי יותר מדויק וגם מעקב אחרי המסלול בו הוא הולך, וזה בלי לעקוב אחרי הסלולארי שלו…

אח קטן, ספר גדול (וכמה מילים על ספרים חופשיים)

"אח קטן" של קורי דוקטורוב זכה להיות מועלה בתאטרון, הספר כבר זכה (בפעם האלרונה שבדקתי) ליותר מ-10 הוצאות בכריכה קשה עוד לפני שעברה שנה מהוצאתו, מככב בכמה מרשימות ה-Best Sellers הנחשבות בארה"ב, מועמד לכל מני פרסים ובשבוע שעבר שמחתי לגלות שהתרגום שלו בהוצאת גרף נמצא בשלבים האחרונים (עובר עריכה). קורי הוסיף לי קוריוז בטוויטר, המתרגם הוא כנראה רחוק משפחה שלו :-)

אם עוד לא קראתם את הספר, אני ממליץ בחום לחפש אותו בחנויות או אם קשה לכם לחכות ניתן להוריד את המקור בפורמטים שונים כי הוא מפורסם תחת CC-by-nc-sa. הספר הוא סיפור הרפתקאות מרתק, אבל בדרך הוא דן בטכנולוגיות ופוליטיקה מאוד עכשיוית, מדע בכלל לא בדיוני, ואנשים. איך לוקחים כמה בני נוער את האחריות בידיהם להחזרת זכויות האזרח והשפיות בארה"ב, בעידן שבו רשויות הבטחון לוקחות בני נוער לחקירות בסגנון כלא גוואנטנמו ולא ממש מחזירות אותם הביתה. הספר דן בזכויות אזרח, חופש המידע, תעודות זהות חכמות וRFID. אפשר אולי למצוא גם רמזים למה שמחכה למדינת ישראל אם חוק המאגר הביומטרי באמת יצא לדרך. אם אתם רוצים לקרוא עליו עוד, ריכזתי פעם לינקים כאן, ודיווחים שוטפים אצל דורון מוועדות הכנסת כאן, והנה פוסטים שווים על ת"ז ביומטריות אצל קלינגר, אני מציע לכם להציץ בכלל על קטגורית הפרטיות אצלו בבלוג.

לי אין ספק שהספר הזה הוא הדבר הנכון בזמן הנכון. לא רק לישראל, כמובן. ארה"ב עוברת תקופה מאוד קשה כרגע, פרשנים מחמירים מדברים על מיליטריזציה של החברה, החדרת החשדנות ולגיטימציה של מעקבים, וכמובן עכשיו גם מגיע גל של מקרתיזם חדש ומוסווה היטב, של הפעלת לחץ מטעם סוכנויות הביון על האקדמיה בארה"ב. הרבה מידע, חלקו מבהיל, רובו חשוב ומיעוטו סתם צהוב (הפעילו מחשבה ביקורתית, זו עצתי כרגיל), מצאתי בסדרת כתבות מצוינת של רשות השידור הקנדית – הפודקאסטים ולינקים נוספים למידע כאן. אגב, המלצה – עוד הרבה תוכניות מעניינות שלהם אני מוריד ומקשיב מהתוכנית "רעיונות" ומהתוכנית "מנוע חיפוש", שדנה גם היא בהרחבה בענייני פרטיות, פיראטים, נז"ק דיגיטלי וזכויות יוצרים.

מה שמחזיר אותי לענין רשיונות חופשיים :-)

אני לא יודע אם בעברית "אח קטן" יופץ תחת אותו CC כמו באנגלית. אולי זה גם לא רעיון רע לחכות שנה ואז לשחרר את התרגום לחופשי, בהתחשב בשוק הישראלי הקטן ומאוד חובב ההעתקות. שאלתי את רני גרף בעל ההוצאה וקיבלתי אי-תשובה נימוסית אבל מעודדת: "כרגע, כחלק מההסכם שנחתם עם סוכניו של קורי, אני לא כל כך רשאי להגיב בנושא ולכן רק אומר שהנושא נמצא בבדיקה". בכל מקרה אני לא חושב שהם יוכלו לחכות לנצח. הרי בני נוער מתרגמים לבד ספרים שהם אוהבים, והרי במקרה של הספר הזה זה גם יהיה חוקי, וצריך לקחת את זה בחשבון.

קורי מסביר כאן מדוע הוא נותן את גרסת הספר האלקטרונית להורדה חופשית. הוא אף כתב מאמר שלם בנושא בעבר, ובאחד הפוסטים הקרובים אני אנסה לתרגם אותו בתמצות כאן, כי גם הוא תחת רשיון פתוח (עוד על מתרגמים וספרים חופשיים בפוסט קרוב בסדרת הCopyfight שהתחלתי לאחרונה). קורי רגיל שאנשים שקראו את הגרסא החופשית רוצים לתרום לו כסף ישירות, אבל הוא מקפיד להסביר שבניגוד לניצול המוכר של מפיקים בתעשיית המוסיקה, הוא באמת צריך את המו"ל שלו ומאוד ישמח שאנשים יקנו את הספר. אם קראתם ואתם רוצים להראות את הערכתכם, אבל לא רוצים עותק פיסי, קורי מנהל על חשבונו רשימת ספריות שוודאו כספריות אמיתיות, שמציינות שהן רוצות עותק, וכל רוכש יכול לשלוח להן עותק מתנה.

אוטופיה? :)

בלוגרים, פרסום סמוי, יושרה למכירה ואתיקה עיתונאית לבלוגרים

חודש דחיתי, לכתוב או לא, ואז נזכרתי בנושא אחרי פוסט של ישי על שקרים בשיווק. אז באיחור של חודש אני מגיב לסיפור מקאן אריסון… הרקע, למי שפספס: כתבה של עידוק בעין השביעית חשפה עד כמה ציניים יכולים להיות מפרסמים, ולנצל את מצב השוק לפתות בלוגרים במאות שקלים פה ושם תמורה היושרה שלהם. ספציפית הוא מתאר שם קמפיין מוזר שבו המפרסם של קנור רץ לקנות כמה ספוטים בבלוגים לצנצנת של רוטב עגבניות תמורת נזיד עדשים. לא רק את היושרה של בלוגרים ובלוגריות הקמפיין הזה קונה, אלא גם את זה של ניר צוק, שבשביל הכסף הסכים לביים איך הוא כאילו מעדיף את רוטב קנור בין טייקים באולפן על פני הרוטב הטרי שהוא הכין למצלמות.

ידעתי שמפרסמים מתנהגים ככה, גם טוקבקים של פרסום סמוי-שקוף אינם חדשות, אבל הישירות וההתקפתיות של אשת הקשר של מקאן-אריסון מרמזת שהאנשים שיושבים במשרד הזה כבר מזמן נפטרו מהמצפון והיושרה וגם איבדו פרופורציות והבדלה בין אמת ושקר. תגובות לכתבה אפשר למצוא אצל עידוק בבלוג הפרטי, כולל תגובות כועסות בעילום שם (אני מנחש של המפרסמים או של בלוגרים שמפחדים לאבד את ההכנסה הנוחה), ושם נרמז שאף יריב חבוט, איש שלא אמור להיות לו מחסור בכסף, היה אחד הבלוגרים שהתפתה למכשיר סלולארי אומניה, ליכטש פרסם שיר לכבוד הארוע, . הדיון שהתפתח עבר דרך יובל דרור (שכמוני הצליח להיות מופתע מהאגרסיביות), ומשם המשיך לעוד הרבה יעדים בלוגוספריים, את עץ ההתפתחויות תמצאו בבלוגדיבייט (שבאמת סבל מתקופת יובש בחודשים האחרונים…). בהמשך חזר הדיון על ענין הקוד האתי לבלוגרים, נשלף הפרויקט של אפי פוקס מהבוידעם, ונשאלה השאלה, מהו הפתרון לברדק המעיק הזה שנקרא אמינות ברשת. האם קוד אתי שמוסכם על רבים או דיסקליימרים אישיים? הרי זה לא אכיף, אמרתי את זה כבר כמה פעמים אצל אפי בבלוג. הנושא מטריד אבל אין פתרון אמיתי מלבד הפעלת השכל (מסכימים איתי רויטל, רן יניב ואחרים), ומצד שני אני לא מבין את הזלזול שמביעים אחרים בנושא (למשל רונה).

אני יכול רק לפרסם כאן את הפרמוטציה שלי לדיסקליימר (לאחרונה עדכנתי), ולקוות שתאמינו לי כשאבקר מוצר לטוב או לרע. כל בלוגר יכול לפרסם מה שבא לו, אחרים יכולים לירות בו חיצי ביקורת אם הוא לא יחסום תגובות וטראקבאקים. בסופו של דבר, על הקוראים מוטלת האחריות להפעיל חשיבה ביקורתית.

זה נכון יותר ויותר גם למדיה החדשותית הרגילה לצערי, שכבר מתקשה לדווח בנייטרליות (משיקולים מסחריים?). במקום שבו קובעי מדיניות מאבדים צפון והתקשורת מאבדת שיניים, לפעמים הישועה וקול ההגיון יכולים להגיע גם מהבלוגרים, יושבי היציעים הופכים להיות שחקני ספסל בזכות עצמם (אגב, פרשת דרורי קיבלה היום טוויסט תמוה), ועל הקוראים מוטלת המשימה לברור לבד את מקורות המידע. כולם הרי חוזים את מות העיתונות, ורק מיחלים שישרוד העיתונאי. לאף אחד לא ברור באיזה מודל כלכלי זה יקרה, ואיך נגיע מכאן לשם. זה לא הולך להיות קל, וקשקשני השיווק ינסו להטות את המידע לכל כיוון אפשרי, אני מקווה שנהיה בסדר.

לסיום אשאיר אתכם עם שתי המלצות לא ממומנות: הראשונה היא לא ללכת ל"שרקוטרי" ביפו. בזבוז זמן וכסף, אולי יום אחד אכתוב בהרחבה. גילוי נאות: לא שילמתי על הארוחה, אמא שלי הזמינה אותי (וסבלה עוד יותר ממני).

השניה היא על התקליט החדש של רגינה ספקטור, שהולכת והופכת ליותר יפה אבל יותר ממוסחרת מפעם לפעם (כסף כסף כסף). התקליט האחרון שלה יצא לחנויות לאחרונה. גילוי נאות: עוד לא שמעתי אותו בעצמי, אבל נראה שעדיין היא מעולה במה שהיא עושה אז מה יש כאן להמר?
Laughing With

יום עיון: האינטרנט כפלטפורמה למהפכה חברתית פמיניסטית‬

‫יום עיון והשקת אתר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬

הרשמה

‫יום א' ה־14 ביוני, אוניברסיטת בר-אילן, בניין פלדמן, 15:30-20:00

15:30-15:45– התכנסות וברכות‬
‫פרופסור יפה ברלוביץ, יו"ר האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר‬
‫פרופסור טובה כהן, יו"ר התוכנית ללימודי מגדר אוניברסיטת בר-אילן‬
‫ד"ר יעל יצחקי, מנכ"ל עמותת נטע – המרכז הרב תחומי לפיתוח קריירה‬

15:45-17:00 – הבלוגוספירה ושיח נשים אינטרנטי (יו"ר מושב: שלומית ליר)
דניאלה שוורץ, פורטל אסימון – שיח נשי וגברי באינטרנט‬
דבורית שרגל, בלוגרית התקשורת ולווט אנדרגראונד, עיתונאית לשעבר – הקול הנשי: עיתונות‬ ‫מול רשת‬
חנית כהן, בלוגרית בבלוג אחי דק"ר התומך במשתמשות וורדפרס – חיי הרשת בראי הפמיניזם‬
‫ד"ר רומי מיקולינסקי, מנהלת מדיה חברתית, כותבת תרבות דיגיטלית – ייצוגים עצמיים של‬ ‫נשים במדיה חברתית‬
כרמל וייסמן, דוקטורנטית, האוניברסיטה העברית בירושלים – סרטון: אינטרנט ונשים בעולם‬

17:00-18:15 – האינטרנט כזירה לשיווק וקידום תוכן חברתי (יו"ר מושב: אילנה כהן-פנר)‬
‫נאוה גלעד, יועצת לצמצום הפער הדיגיטלי לאיגוד האינטרנט הישראלי – להיות אזרחית מקוונת‬
‫אסף שרעבי, דוקטורנט החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן – ויקיפדיה במבט‬ ‫מגדרי‬
שוקי גלילי, עוסק בפיתוח תוכן וקידום אתרים – שיווק באינטרנט בשירות מעמד האישה‬
ורד פליטמן, ייעוץ שיווקי – נשים, הזדמנויות ועסקים ברשת‬

18:15-18:30 – הפסקת קפה‬

18:30-20:00– נשים באוטוסטראדת המידע הפתוח (יו"ר מושב: נורית צור)
חנה בית הלחמי – סרטון: פמיניזם מקוון‬
שירה אוחיון, פעילה פמיניסטית מזרחית, פועלת לקידום תרבות, חינוך וזכויות עובדים -‬ ‫האינטרנט כמקור העצמה וזירת פעילות חברתית‬
שלומית ליר, מנהלת יזמות חברתית, מהנדסת מחשבים ודוקטורנטית באוניברסיטת תל-אביב -‬ ‫הקוד הוא שירה? שינוי חברתי ושחזור חברתי בעולם הדיגיטלי‬
‫אורטל בן דיין, מסטרנטית במחלקה לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים – מאבק ‫פמיניסטי ושינוי חברתי באתר העוקץ‬
‫ד"ר חגית מישר טל, המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה, האוניברסיטה הפתוחה – האינטרנט ‫והדינאמיקה של המרחב החברתי‬

קיימות 5: חופש התוכנה

בדרך אל "התמונה הקטנה" של המשמעות של "קיימות ברמה האישית", הקדשתי כמה הצצות בסדרת הפוסטים הזו להסתכלות על התמונה הגדולה והתמונה המאוד גדולה. אני מתחיל להצטמצם (אבל לא לפי הסדר). הפוסט הזה הוא על "תמונה בינונית" ומדבר על עוד מקום מאוד קשור ומאוד נוגע לליבי, וזה חופש התוכנה.

לפני כ6 שנים ביקר בארץ ריצ'ארד סטולמן בפעם האחרונה. בין הדילוגים הבינלאומיים הוא נאלץ לקחת טיסת לילה שהיתה מנחיתה אותו שלוש שעות לפני שהיה צריך להופיע על הבמה באולם סמולארש ביום שפשוף אגו של יב"מ ישראל. כל מי שמכיר את האירועים שהחברה הזו מרימה ואת פאר האולם המדובר, מבין שהכנס השיווקי הזה לא היה בדיוק סוג הארועים שסטולמן חוצה בשבילם אוקיאנוסים. אבל לפעמים הוא יודע להיות פראקטי, כי את הביקור הזה הוא לא בזבז על הרצאה קטנה, הוא נסע גם לרמאללה ודיבר עם פעילים ממגוון ארגונים על גדר ההפרדה ועל מערכת החינוך ברשות הפלסטינית.

סטולמן הוא פעיל חופש להגדרתו, והוא נותן את תרומתו היותר בולטת בעולם התוכנה כי בזה הוא מפורסם ובזה הוא מבין, אבל אם תפתחו את העמוד האישי שלו תמצאו גם התייחסויות להרבה נושאים אחרים, ולא מעט פוליטיקה, ובהחלט גם הרבה נגד התנהגות ישראל בשטחים. אני גם לא מתפלא לגלות בדף שלו שהוא תומך במפלגה הירוקה האמריקנית. הצורך שלו בתוכנה חופשית לא בא מתוך אהבת הקוד, אלה מתוך שנאת האי-צדק, והוא שמח להסביר את זה למי שרק ישאל. בדרך החוצה מישראל במקרה יצא לנו אז לטוס ביחד לברצלונה (אני לטיול, והוא לכנס FSF אירופה) ויצא לי לבלות איתו כשלוש שעות בשיחה (את השאר הוא כמובן העדיף לישון), והוא חלק איתי את החששות שלו שלישראל הוא לא יחזור בקרוב כי הוא ראה כבר יותר מדי פעילי שלום כמותו נכנסים לרשימת החסומים לכניסה לישראל. אינני יודע אם זה המצב, אני רק יודע שהוא לא הגיע לבקר כאן מאז. עוד התכתבתי איתו לגבי משרד החינוך הפלסטיני אבל לצערי לא קיבלתי מהם תשובות לדואל ששלחתי אליהם.

התמונה הגדולה של קיימות כמו שציירתי אותה בקווים גסים בפוסטים הקודמים, באה בעיני בצורה ברורה בצמוד לראית עולם פוליטית-חברתית. מרגע שהתחלתי לחקור את הנושא הוא מאוד התחבר לי לפעילות האישית שלי למען חופש מידע וחופש תוכנה. אני לא חושב שיש בכך בושה, אבל כשניסיתי לפנות ליושבי הפלאנט בנושא של עזרה חברתית, קיבלתי הזהרה נמרצת והופניתי לפוסט הבהרה לגבי תכנים בפלאנט שאין קשורים לתוכנה חופשית. אני חייב לתקן אם ככה – זה אולי לא קשור לקוד פתוח, אבל זה בהחלט קשור לתוכנה חופשית.

אם תקפוץ עכשיו מאן דהיא ותתריע לי ש"זה היינו הך", אני חייב להבהיר אחת ולתמיד – קוד פתוח הוא כלי הכרחי אבל לא מספיק למימוש חזון של עולם חופשי (כולל תוכנה חופשית), בדיוק באותה צורה שבחירות חשאיות ושוויוניות הן כלי הכרחי אבל לא מספיק לדמוקרטיה. אני לא אריב איתכם אם תגידו לי שלהגיד "גנולינוקס" זה מגוחך, אבל אני מבקש שתעצרו לחשוב על הדבר הגדול. תוכנה ומידע חופשיים יהיו הלבנים ההכרחיות לבניית העתיד שלנו על כדוה"א בהרפתקאות שעוד נכונות לנו בעתיד של רבע המאה הקרובה. לכן אני מוטרד ממצבה של הויקיפדיה הישראלית ופעילות התוכנה החופשית בארץ, וגם מטריד אותי כש"קמליון" מחליטים להקים כנס "במקרה" ביום הקבוע השנתי של "אוגוסט פנגווין", אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם א"פ אם יקום אחד (והבנתי שהשנה באמת לא ברור כבר אם יתקיים או לא). אם היתה פה קהילה אמיתית, לא היו נותנים לשטות שכזו לקרות.

לפני חודש, כשדורון אופק כתב על השאלה אם יש או אין אוגוסט פינגווין, הוא דילג על פרט או שניים שדיסקסתי בצד עם רם און באותה פגישה (והבטחתי להמשיך עם מיטל טלפונית אבל {תירוץ משעשע כלשהוא} שגרם לזה שהחתול אכל לי את {כלי תקשורת כלשהוא} ואז כמובן קרה {שקר כלשהוא}). ספציפית בישיבה, אחרי 10 דקות דיון בנושא חולצת הכנס, העליתי את השאלה של נחיצות החולצה כהנחה לא מובנת מאליה. – "מה זאת אומרת? אבל חייבים חולצה! אנשים באים בשביל החולצה!". ואני כמעט רציתי להתחיל לבכות. הרי צרכנות ו"מגיע לי" הם לא ערכים של עולם התוכנה החופשית, זה עולם שמנסה לעודד יוזמה אישית ותרומה והשתתפות – לא דברים שבולטים בקהילה הישראלית לצערי. יש לי כבר כמה וכמה חולצות מכנסים קודמים, הערתי, והן לא עולות עלי. גם צוות המארגנים נתקע כל שנה עם עודף או חולצות בגדלים הלא נכונים, או (כמובן) חוסרים. הצעתי למיטל שבמקום חולצות, ישימו קובץ עיצוב גראפי בפורמט פתוח, ויתנו לאנשים לייצר לעצמם חולצה – להוריד, לערוך כראות נפשם, ולשלוח את העיצוב שלהם לחנות הדפסת החולצות האהובה עליהם. אולי אפילו נקבע עם כמה חנויות על מחיר ואיכות מסוימים. אני לא רוצה להיות בררן יותר מזה, אבל אני חושב שמאוד יהיה לי נחמד לדעת שגם לא יהיה מדובר בחולצות מאוד זולות שיקרעו אחרי חודשיים, ואני מאוד אשמח אם גם יהיה לנו איזה מושג שהבד לא יוצר תוך ניצול ילדים למשל, או משהו בעייתי אחר. נכון שכתבתי פה שצריך לעודד תעשיה מקומית, אבל בארץ אין יותר מתפרות, ו(אני מקווה) לא מגדלים כותנה כי אין לנו מים, ו(לצערי) לא מייצרים גם בדים מלאכותיים מתוצרי הלוואי של בז"ן.

בכלל, כנס תוכנה חופשית, מן הראוי לו שימומש כאי-כנס, צורת התנהלות שמאוד תואמת את רוח הבזאר ומשרה אווירת קהילה ושבט, כמו שתוכלו לראות ב{הרצאה כלשהיא של סת' גודין על שבטים}. אני מקווה שלשם שינוי השנה נוכל לעשות כנס יותר ירוק, לא נתבייש לדבר על דמוקרטיה וקיימות, כי זה מתחבר בהחלט לחופש מידע ותוכנה חופשית (ואם תבקשו אני אכתוב ביתר פירוט על החיבור, ואשמח גם לתת על זה הרצאה באוגוסט פינגווין…)