לאילת ובחזרה

פיהוק
– "אתה עייף?"
– "למה, יש לאמא שלך פטנט אחר?"

5 שעות באוטו לא חייב להיות סבל, הרצנו קטעים, התפעלנו מנופים, הייג'ינקס וטומפולרי. צריך לדעת עם מי לנסוע, וצריך לדעת מה לחפש. עד סוף השבוע האחרון לא ממש אהבתי את אילת, אבל עכשיו אני רואה אותה שונה 🙂
להמשיך לקרוא לאילת ובחזרה

ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה

עצוב… רגינה ספקטור, אחת הזמרות האהובות עלי ביקרה השבוע בארץ, וכמעט אף אחד לא כתב על זה ב"עתונות הרשת". לא נענע, לא טמקא, לא וואלה, בטח שלא מסן, לשימחתי נרג' הקדישו טור. בראשון בערב זיפזפתי שלא כהרגלי ונחתתי על גיא פיפינס, הייתי בטוח ששם יגידו מילה וסבלתי דרך כל התכנית, אבל כל מה שהם בזבזו עליו את הזמן זה סיפורי פפרצי על דיקפריו והקולבית שלו, וכתבה על שון לנון שהוקדמה במשפט על זה שהוא ביקש שלא יגידו מילה על אבא שלו, ואז לאורך כל הכתבה שולבו תמונות וסרטים כדי להשוות את שון לג'ון. כמה אדיוטי לחזור על הנון-אייטם של "את אבא שלו מנעו מלהופיע אז עכשיו הוא סוגר מעגל, הופעה מאוד משמעותית לישראל", כמה טמטום ופרובנציאליות דחוסים פה? אפילו הביקורות מודות בחצי פה שהוא אמן ממוצע מינוס שרק רוכב על שם המשפחה שלו.
להמשיך לקרוא ההופעה הכי טובה שאף עיתון לא כתב עליה

מקרצפי העורקים: המזונות הכי בריאים לכלי הדם שלכם

הטקסט הבא קרוב לליבי (בריאותית ומשפחתית) והוא נכון וחשוב. הוא הופץ ברשת בתור מכתב שרשרת עם קובץ פאואר פוינט ענק. אני לא אוהב מכתבי שרשרת ולא פאואר פוינט, אבל התוכן חשוב, אז הנה הטקסט עצמו (הכותבת המקורית עירית ברק, 29.9.2006). אם אמצא את הלינקים למחקרים המוזכרים, אוסיף אותם, אתם מוזמנים לסייע לי להפוך את הטקסט הזה ליותר מבוסס.
להמשיך לקרוא מקרצפי העורקים: המזונות הכי בריאים לכלי הדם שלכם

לינקים (כן, קורה לי מדי פעם) וקצת על הכעס על רמאים

קודם כל התוספת החדשה לרשימת הקומיקסים האהובים עלי:
Sudo Sandwich
אחרי זה, שני מאמרים מ"מחקר בלתי סביר": למה כנסיות מסוכנות לבריאות, ועל הטוקסינים שבויסקי.

סגרתי הרגע בעצבים את הטלוויזיה (למה בכלל פתחתי?!). אודטה מארחת נומרולוגית. לא עוברות שני רגעים מרגע שהיא פתחה את הפה וערבבה בין נומרולוגיה פיתגורית למיסטיקה של גימטריה עברית, היא מסבירה שבנומרולוגיה אין עשרות ומאות אלא הכל ביחידות (כמה נוח שדווקא בבסיס 10!) אבל לפי הגימטריה, וממשיכה לעשות "מפה" (מה זה, אסטרולוגיה?) לאסתי זקהיים לפי יום ההולדת… האזרחי! תגידו, אם אני מגלה שביום ההולדת העברי שלי יש לי מזל הפוך מאשר בתאריך הלועזי, מאיזה נקב בראשה של הנומרולוגית אני תובע את החזר הכסף?

למה נותנים לשרלטנים האלו זמן אוויר בטלוויזיה? למה נומרולוגית אצל אודטה, קוראי מחשבות אצל יורם גאון ואורי גלר בפריים טיים? קוסם שטוען לכוחות על טבעיים מגעיל לי את הנשמה. יבדלו לטובה כריס איינג'ל ונמרוד הראל. אתה יכול לעבוד על הקהל, והוא ישמח להדהם, אבל למה לתת לזה את הכותרת העל טבעית? זה מאוד מעליב לאינטיליגנציה שלי כצופה, וזה מפחית בעיני מכשרונו של הקוסם – להגיד שאיזה כוח עליון או טריק על-טבעי מסייע לו לעשות דברים כאלו בקלות למרות שבעצם מדובר בתחבולה מתוחכמת ומשוכללת פרי מוחו וזריזות ידיו שמרשימה אותי הרבה יותר.

קצת יחס גם לויסקי…

עץ. שרוף. מפוחם אפילו. בירה מזוקקת בת עשר שנים ויותר. נשמע תערובת מאוד מוזרה, נכון? הסקוטים השיכורים האלו גם המציאו את הגולף. "למה לא נבעט אבנים קטנות לתוך חורי חפרפרות, נלך לחפש אותן, וכשנמצא אותן נחבוט בהן שוב!". בעצם לשים בירה מזוקקת 10-15 שנה בחביות שרופות נשמע יותר נורמלי מהרעיונות המוזרים של עמים שכנים, כמו לקחת הפרשות של חיות, לשים אותן במרתף לח כדי שירקבו ויחטפו פטריות ואז לגלגל את התוצאה בפחם ולאכול את זה (לא להיגעל, אני מדבר על גבינות צאן טעימות מאוד). להמשיך לקרוא קצת יחס גם לויסקי…

המקום של החבר'ה

כמה חבר'ה (ומדי פעם אני בינהם) נפגשים כל חמישי בפאב חמוד וחביב בת"א. המקום בעיני עושה את הדברים הנכונים ולכן אני שמח להמליץ עליו לפני ההדרדרות הבלתי נמנעת.

"קינג ג'ורג'" נמצא באופו מפתיע ברחוב המלך חורחה החמישי בת"א, מספר 26. תשכחו מחניה, חפשו רחוק משם בבלפור או כרם התימנים או טשרניחובסקי או אפילו בחניון של הסנטר. הכל מרחק של דקות הליכה.

לפני הכל, למי שנדהם שאני (עירא!) ממליץ על פאב, אז כן. מה לעשות. אני עדיין שונא סיגריות ורעש, אבל החברה זה מה שחשוב וכיף פה, והבעלים של קינג ג'ורג', אם בכוונה ואם בטעות, בנו מקום עם איוורור מצוין והרעש ברמות נסבלות יחסית (למרות שאני מעדיף לא לצעוק). מה שחשוב אבל, מלצריות מתוקות מראה ואדיבות כאחד, שירות מצוין ולחבורה וותיקה כמונו מחלקים "מתנות" ככה עוד בין המנות והשתיה. השתיה, אגב, זולה להפליא, מה שגורם לנו להזמין עוד ועוד. שליש מהחבית רק 10 ש"ח ובקבוק רק 15, רוב הקוקטיילים רק 25, והאוכל במנות שרובן 20-50 ש"ח, אבל באופן מדהים לא מוותרים על איכות כאן. האוכל פשוט פנטאסטי. בימי חמישי אני צם כי אני יודע שבערב מחכים לי שרימפס מצוינים, או סטייק או קבאב טלה ושאר מנות טעימות אחת-אחת ולא יקרות. אחרי 4-5 שעות של כיף עם החבר'ה והזמנות בלי חשבון, אף אחד מאיתנו כמעט לא עובר את ה100-150 ש"ח, ואין מצב שנשאיר טיפ קטן.
ובקיצור, מחיר הגיוני, יופי של אווירה, שירות ומוזיקה, איוורור שמעיף את העשן לכל הרוחות, פשוט המקום המושלם 🙂

ולא שחסר לי מקומות ליד הבית. אני גם מאד אוהב את "הרמאנס" (אחיות) באבן יהודה, אבל החברים בד"כ לא מצפינים אלי אז אני מדרים אליהם. מישהוא בא לבירה?