עיניים ל"הם" ו"לא יראו" – המאגר הביומטרי יוקם ללא התנגדות

לפני ימים אחדים כתבתי לשר מיקי איתן כי "כל נוסחא שכובלת זכויות אזרח למאגר היא כניעה ולא פשרה".

דורון דיווח לנו מהכנסת, שועדת המדע ע"ש מאיר שטרית הוא המאגר הביומטרי שמה גז ואישרה תוך ישיבה זריזה של שעתיים את הנוסח סופי של ה"פשרה" – החוק למעשה לא ישונה בצורה דראסטית לפני ההצבעה ביום שני. אם לשאול בדיחה מדאגלס אדמס זצוקלל"ה, "זו בוודאי משמעות חדשה למילה 'פשרה' שלא הייתי מודע לה עד היום!".

מי שהכיר כמה גלגולים קודמים של הצעת השמוק, שמע כבר על מספרם הלא מבוטל של פאשלות בניסוח, התכנון ושאר מלכודות והזנחות שגילו פינצ'וק את אופק ושאר שומרי השומרים שלנו. לא את הכל הם הצליחו לגרום לועדה לתקן, ואני רוצה רק להביא כאן שני דברים חשובים להתייחסות.

ראשית, החוק עדיין לא אומר מפורשות שלאותו "ממונה על הפרטיות" ולמשרד הפנים יש מונופול על אמצעים ביומטריים במדינה או משהו, מה שאומר שנראה שמאגרים קיימים וחדשים לא חייבים בדיווח לגורמים אלו, אינם מוצאים מחוץ לחוק, וגם לא ברור אם צישהו צריך בכלל אישור להקים מאגר כזה בעתיד למטרות כלשהן, כולל מסחריות/פרטיות. במילים אחרות, אותו "ממונה על הפרטיות" הוא חסר שיניים, והפרטיות שלנו עדיין נתונה לחסדי חיית השדה ועופות השמיים. זה חשוב, כי יש כבר כמה מאגרים ביומטריים מסתובבים חופשי בשטח בלי שום חוק, ובוודאי עכשיו יהיו עוד.

שנית לגבי זה שב"תקופת הנסיון" של המאגר "הזמני", לא ישללו מאזרחים זכויות והטבות – החוק מדלג על זה בזריזות חסרת אלגנט לחלוטין בעזרת הניסוח התמוה הבא:

תושב שלא נתן הסכמתו לפי פסקה (1), לא תיפגע זכות או הטבה המגיעה לו בשל אי מתן ההסכמה כאמור; לעניין זה לא יראו בייעול שירות הינתן למי שיש לו תעודת זהות הכוללת אמצעים או נתונים ביומטריים, והמתאפשר בשל טיבה של תעודה כאמור, כפגיעה בזכות או בהטבה המגיעה לתושב שלא נתן הסכמתו לפי פסקה (1) ובלבד שמתן שירות כאמור לתושב שלא נתן הסכמתו לא יהיה כרוך בנטל שאיננו מוצדק בנסיבות העניין;

ואני רוצה להדגיש: "לא יראו בייעול שירות [..] המתאפשר בשל טיבה של תעודה כאמור, כפגיעה בזכות[..]". באמת? מי לא יראו? הקוף ההוא שמכסה את העיניים? האזרחים? העיתונאים? השופטים? או שמא יש כאן הוראה מפורשת בגוף לשון החוק למכבסת מילים שתשמש את הפקידים במשרד הפנים?

אכן, "עיניים להם ולא יראו" לפי חוק. אזרחים יקרים, שימו לב למה שקורה פה, איפה הפרטיות ואיפה זכויות האזרח:

  • לפני כ-4 שנים הוקם ע"י משרד הרישוי מאגר ביומטרי ללא שום חוק. בהתחלה "וולנטארי", אבל מזה קרוב לשנתיים, אזרחים נדרשים "להתנדב" לתת את תמונתם הביומטרית למאגר, אחרת לא יחודש רשיון הנהיגה שלהם ונשללת מהם זכותם לנהוג. אבל שלטונות המדינה "לא יראו" בזה שלילת חופש כשבעוד חודש וחצי אני לא אוכל לנהוג בסובארו שלי (כן, אני אפגע מזה אישית ומאוד בקרוב).
  • לפני כמה שנים (3? 4?) הוקם מאגר ביומטרי במשרד העבודה ללא שום חוק. בהתחלה "וולנטארי" כדי לקצר תורי המתנה למובטלים, אבל השבוע למדתי שלאחרונה מאולצים הפונים ללשכת התעסוקה "לנדב" את טביעות אצבעותיהם למאגר או שלא יוכלו לקבל את זכויותיהם לדמי אבטלה והפניה למעסיקים. אבל שלטונות המדינה "לא יראו" בזה פגיעה בזכויות אם הסרבנות שלכם תעלה לכם בזכויות האזרח.
  • בימים הקרובים תעבור הצעת החוק של המאגר הביומטרי של שטרית ללא שום שינוי משמעותי בניסוח, וכך מכשירה המדינה את השרץ להנפיק לכם תעודת זהות חכמה רק בתנאי ש"תנדבו" פרצופים ואצבעות ותוותרו על זכותכם להגנה טובה יותר מגניבת זהות. באופן פראדוקסאלי, השלטונות "לא יראו" שגם נפגעת הזכות לבטחון האישי של המתנדבים בעם. ראו ערך "כספת הקרטון המפורסמת של משרד הפנים".
  • בעוד שנתיים סוף הפיילוט, אחרי הוצאות של מאות מליוני שקלים של משלם המיסים על "ניסוי" (ויש מעריכים שלמעלה ממליארד). בעוד שנתיים יהיה מאוד קשה למצוא מישהו שיהיה מוכן להודות שהניסוי נכשל ושכדאי לעצור אותו במקום לקבע אותו בחוק. בעוד שנתיים הרבה מדינות יחלו לעשות לנו בעיות להכנס עם דרכון "לא חכם". בעוד כשנתיים יהיה המאגר ה"נסיוני" וה"זמני" מלא בהרבה "מתנדבים", שלמרות שהשלטונות "לא ראו" שנשללות מהם זכויות, ויתרו מחוסר ברירה או מתוך אי-הבנת הסכנות על פרטיותם, רק בשביל לשמור על הזכויות ה"בלתי נראות" של דמי אבטלה, רשיון נהיגה, מעבר גבול מהיר או בלי ויזה, טפסים ותשלומים ברשת, הזדהות פיסית מהירה ושפויה מול שוטרים ופקידים בלי להחשד כמסתירים משהו, ואולי עוד הרבה דברים שנגלה בהמשך. המאגר ה"זמני" הזה יהיה מאוד מעניין בתור נושא להרבה דוקטורטים וסרטים. הנה איך שהתנסח היום דורון:
  • בפועל , יהיו בארץ 2 קבוצות של אוכלוסיה , אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב' ..
    אזרחים שיקבלו שירות מהיר , ואזרחים שנידונים לשירות איטי ..
    אזרחים שמשלמים מיסים , ושירתו בצבא ולא מקבלים את מה שמגיע להם – כי הם לא במאגר .
    ואזרחים שלא משלמים מיסים , ולא שירותו בצבא – אבל מקבלים שירות של מחלקה ראשונה , כי הם במאגר .

    ופינצ'וק אמר בועדה, ואני מקווה שיופיע בפרוטוקול:

    כופים אותי להתנדב למאגר, עד שאומר "רוצה אני" – אחרת, אחשב ל"מנוּע-ייעול"

  • תוספת: עדכון מפורט של הנוסח שהוסכם היום אומר שאחרי שנתיים אפשר יהיה להאריך את ה"פיילוט" בעוד שנתיים, מה שלדעתי רק מחזק את החומרה של הסעיף הקודם במקום להקל עלינו.
  • עוד עדכון מהנוסח הסופי: אם מדינות יתחילו לעשות לנו צרות בכניסה, הנוסח הפתלתל מגדיר משהו שנשמע כמו מסמך-נסיעה-ביומטרי-ללא-כניסה-למאגר-שטוב-לסתימת-החור-החוקי-מול-אותה-המדינה, כלומר אם גרמניה לא תתן לנו להכנס עם דרכון ניר, יצרף משרד הפנים כרטיס מיוחד לנוסעים לשם שיאפשר להכניס אותנו אבל רק לשם, או משהו הזוי דומה. החשיבות של הסעיף הזה היא כדי לחסל את הטיעון שהחוק אינו מידתי, אם מתנגדים ירצו לפנות איתו לבג"צ. אחלה.

כרגע זה נראה קלוש יותר מתמיד שמטה המאבק יצליח לעצור את ההצבעה בכנסת, אחרי שמדובר בפשרה שתופעל עליה משמעת קואליציונית, והפשרה גם נוסחה בצורה מכוונת כך שיהיה קשה לערער על החוק הזה בבג"ץ. לא טוב…

בקיצור, כאמור, לא פתור – רק דיבור! הפישור הוא ויתור תפור, לשיטור יש ניטור אסור, המאבק בפיזור ובקושי זכור לציבור כקיטור.

אז חיש קל אילתור, כי אחרת גמור…

— אני, לפני שבוע וחצי, במצברוח מרומם הרבה יותר.

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים :)
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!