Electric Pickle

בתאבון(?)

התאוששתם? אז הנה מילון להסבר מה שראיתם, למיטב הבנתי.

  • אנשים ×–×” דבר מכוער כמו מלפפון חמוץ
  • התעוררות רוחנית היא ענין מדעי, ואידאלי לחוות אותו כשאתה קשור למתקן BDSM
  • החזרה בתשובה היא כמו מזלג נעוץ בראש ועוד אחד בתחת
  • לקבל את ישו לתוך חייכם ×–×” כמו להתחשמל
  • חוויה רוחנית תגרום לכם לרתוח מבפנים, לזהור בחושך, להתאייד ולהזיל נוזלים שחורים וחשודים
  • רוחניות ×–×” לא בשבילכם ואל תנסו את ×–×” בבית

ותודה לשי על הלינק מאיר העיניים 🙂

הספאמרים מציגים את עצמם באור יום בלי בושה

איפה הרובה שלי? (אה שיט, אין לי. פציפיסט אדיוט שכמותי)

כלכליסט עסקים קטנים מוחים נגד החוק למניעת דואר זבל
וואלה: מי מתנגד לחוק הספאם?
קלינגר: אני אולי לא מיליונר, אבל אני לפחות לא ספאמר

חוקי אנטיספאם הם אפקטיביים בערך כמו חוקי צנזורת אינטרנט מפולטר. זה חוק קצת ריאקטיבי ולא אקטיבי, כי צריך להוכיח (אני מניח) שמה שקרה לא היה חוקי לפני שאפשר לתבוע את הספאמר. במקרה הכי טוב אפשר לתפוס את הספאמר הישראלי ולנקנק אותו, אבל לך תרדוף אחרי ספאמרים מחו"ל או ישראלים שקונים מהם את השירות.

אני לא יודע מה זה התאחדות בעלי המלאכה והתעשיה, או חברת "המכללה לעסקים" או "התאחדות הסוחרים" אבל אחרי הכתבות לעיל יש לי הרגשה שכל אחד מהם הוא שם מסווה למשווק UCE. הייתי רוצה איזה מחקר מסודר כמה עסקים קטנים באמת מרוויחים מדואר זבל. אני מדבר עכשיו גם על הדוא"ל, וגם על הניירות המעצבנים שתקועים לי יום יום בתיבת הדואר ונזרקים לפח בלי שאקרא אותם, וגם אלו שתוקעים לי מתחת למגבים בחניונים (500 ש"ח קנס לכל עברה אם ירצה איזה פעיל משרד איכות הסביבה לשלוף מצלמה ולכתוב להם דו"ח. מגרש חניה אחד יכול לגרום לאדיוט כזה לפשוט רגל).

יש לי סוד לגלות כאן. הייתי ספאמר נייר. היתה לי חברה שרצתה להקים עסק קונדיטוריה. המוצר ×”×™×” מאד יקר – עוגות מפוסלות לאירועים מיוחדים. אני חשבתי שפרסום באינטרנט יספיק והמוצר גם עבר מפה לאוזן, אבל היא התעקשה שחייבים להגיע אל האנשים אישית, החדירה של האינטרנט לא מספיק טובה, ולבסוף הלוותי לה למעלה מ10K ש"×— בהמשכים שונים להדפיס פעם 3000, פעם 4000 ופעם 6000 ברושורים כדי שהדואר יחלק אותם (במחירים שערוריתיים) בשכונות ומושבים של אנשים שהיינו רוצים כלקוחות, ומחלקים פרטיים יחלקו אותם יותר בזול בשכונות שמקבלות את הדואר לבית משותף בלובי ולא לתיבת דואר אטומה שאין לנו גישה אליה. מדובר בשוק מאוד רווחי למחלקים, אבל מכל אחת משלושת הנאגלות היקרות האלו (והמחירים בטח עלו מאז 2003) יצאו אולי 5-6 הזמנות בסה"×› (פחות מ10% מעלות השליחה), אבל ×–×” הספיק בשביל להפיח בזוגתי את התקווה ש"×”× ×” ×–×” פועל! חייבים לשלוח עוד נאגלה!". את הכסף ×”×–×”, ועוד הרבה ששפכתי על העסק שלה, לא ראיתי חזרה. אני לא מאשים אותה. הרבה עסקים קטנים לא יכולים פשוט להיות גם בעל המלאכה, גם מנהל החשבונות, וגם להבין בשיווק ומכירות. לדעתי ×–×” מה שמונע מהם לשרוד, לא חסימת הגישה לספאם. עסקים קטנים עבדו יפה מאוד לפני האינטרנט.

הפואנטה לדעתי היא שיש איזה 1% או אולי 5% של עסקים שמפרסמים בספאם שזה באמת משתלם להם. הם נופלים על טמבלים שמוכנים לקרוא את דואר הזבל שלהם ולענות להצעות השירותים שלהם, ואלו חוברים למפיצי הספאם עצמם בשביל להרים את קול המחאה המזויפת והמעוותת הזו. שיווק טוב לעסק שלך בא משירות טוב, ממוצר טוב ומתוצאות בשטח, ולא משום שליחה מאסיבית של זבל לאנשים שלא מעוניינים, וחדירה לפרטיות שלהם.

מה שהכי גרוע והכי כואב לי, היא עלות הטיפול בספאם. השרת שלי (בו מתפרסם הבלוג הזה בין השאר, וזה של חנית ועוד כמה אתרים קטנים ובעיקר אתר הצלמים הענק d-spot), פשוט קורס תחת העומס של הספאם. טוב לא ממש קורס, לא נאלצתי לעשות לו איתחול כבר 320 יום, אבל 80% מעבודת המעבד שלו מוקדשת לפילטור ספאם. מדובר בפילטרים כבדים של חיפוש מחרוזות טקסט וביטויים רגולריים על אלפי פריטים בשעה. 5% מהם מצליחים להגיע אל תיבת הדואר שלי וגם זה הרבה, אז אני מפנה את רובם לחשבון הג'מיל שלי שרוצח עוד ועדיין 2-3 הודעות ספאם נשארות לי בתיבה גם שם, ואני מלמד את הג'מיל ידנית על עוד סוגי ספאם.

אבל עכשיו השרת שלי הגיע למצב שאי אפשר לגלוש כראוי לאתרים שעליו. Xeon עם ארבע ליבות והוא לא עומד בזרזיף הודעות טקסט. הציעו לי להגביל את SpamAssassin שישתמש רק בליבה אחת או שתיים, אבל אז גם דואל לגיטימי לא נכנס כי הוא נכשל על timeout או שמצליח להשלח אבל מתייאש מלהמתין לקבלת אישור, והשרתים הרחוקים שולחים שוב ושוב. יש ימים שאבא שלי מקבל 20 העתקים של אותה הודעה לגיטימית בגלל עומס כזה, וזה כשפילטר הספאם עובד על כל 4 הליבות. לפעמים זה דו"ז עצמו, ולפעמים זו ערימת bounces שפירושה שהספאמרים שוב שולחים דו"ז מהדומיין שלי ואני חוטף את ההחזרות (backscatter). אני די מיואש. אולי להעביר את כולם לגוגל וזהו? אולי לקנות שירותי אנטיספאם מנזק בינלאומי או מישהו אחר? נגמרים לי הרעיונות. הספאמרים פיסית תוקעים את שרתי האינטרנט, הפרסומות שלהם ממילא נזרקות לפח, אין לי איך להצדיק את מה שהם מבקשים מאטיאס בשום צורה.

בתור בעל עסק קטן, שהשרת שלו קורס מספאם, אני מתחנן שיפסיקו. איחוד תעשיית הספאם, המכללה לעסקים וכל שאר הזבלנים – עשו בבקשה שיפסיק! אני לא רוצה ויאגרה, אני לא רוצה גם ספאם ממשה הסנדלר ואפילו לא חנות מיצים טבעיים אורגניים מהמושב ליד. אין אף מוצר שמצדיק ספאם. נקודה.

למה לא

בשבוע שעבר מצאתי במקרה את הרשימה השחורה של בלוג "זנב לאריות". רשימה של סיבות שהולכת וגדלה של סיבות למה לא להשאר פה. אם היה לי מטפל הוא בטח היה אומר לי להתמקד בחיובי ולא בשלילי, אבל אין ספק שזה מפתה. נכון להיום הרשימה שם מונה:

  • חוק וילנאי המוצע בפרט, היחס לפליטים בכלל
  • חוק 892 – צנזורה על האינטרנט
  • מיליטריזם – קמפייני המשתמטים למיניהם, שורת הגנרלים הנקראת אל הדגל כדי לדרדר את המדינה לתהום הנשיה.
  • הכיבוש – 41 שנה and counting.
  • גירוש או מניעת כניסה של גורמים בלתי רצויים למיניהם בתואנות בטחוניות מגוכחות.
  • שריפת ספרים.
  • הומופוביה.
  • בוז לחינוך בכלל ולהשכלה והמחקר האונברסיטיים בפרט. – ייבוש תקציבי, הפרטה וכו’.
  • הפרטת כל מה שלא ×–×– מספיק מהר.
  • ניצול ציני של השואה.

אולי מלבד שאלת נכון או לא נכון להפריט, אני מסכים עם הרשימה, אני לצערי מוסיף:

  • אי הפרדת דת ממדינה.
  • בזבוז תקציבים בצורות חסרות פשר (בדוגמת הוצאות מאות מליונים על חגיגות עצמאות מיותרות כשיש אנשים רעבים ללחם).
  • הפוליטיקאים הבודדים שבמערכת שעדיין מסתכלים על טובת הכלל ויותר מחמישה חודשים קדימה כבר מזמן אינם במרכז הבמה וגם לא יתנו להם להתקרב לשם
  • כמות הליקוקים חסרת הפרופורציות לפלגים הדתיים מקבעת מצב שבו אין אפשרות להקים קואליציה אזרחית וממוקדת דמוקרטיה, ותמיד יכנסו שיקולים פסולים (שוביניזם ואנטי-ליבראליות) של ריצוי מנהיגים דתיים (שוב מתקשר לאי הפרדת הדת מהמדינה)
  • אחרי פרשת הילדות הרוקדות בטקס פתיחת הגשר בי-ם, ואחרי שבמקום מקהלה מעורבת שתשיר את התקווה בכנסת העלו לשם חבורה זייפנית של חברי כנסת זכרים בלבד, השבוע אני גם קורא שקול אישה או מראה זרועות ילדה חשופות כבר אינו קו הגבול, עכשיו משחירים או גוזרים גם את פניה של אורנה בנאי במודעות חסרות סקס אפיל לחלוטין. אולי בגלל שהיא גאה בהיותה אישה משוחררת וחד הורית? לך תדע. כל עוד נותנים להם לתקוע בדלת עוד רגל ועוד רגל, המצב לא ישתפר.

עכשיו צריך רשימת "למה לא אוגנדה" כדי להרגיש טיפה יותר טוב עם מה שבסוף בחרנו…

עדכון: רשימת "למה כן" אצל גיא.

המשך הרפתקאותי הבירוקרטיות (בערך): הפעם – משרד המשפטים שם קצוץ על הפרטיות שלכם וכך גם "דאן אנד ברדסטריט"

לפני כמה ימים קראתי מאמר מעניין על SEO ובסקרנות לא אופיינית הלכתי לחפש כמה גבוה בתוצאות ל"עירא אברמוב" מופיע הבלוג הזה. נדהמתי לגלות שהפייג'ראנק של האתר האישי שלי כל כך נמוך ששטויות כמו תפוז (שבו אני לא משתמש) עולות גבוה ממנו, וכמוהו איזו ידיעה עתיקה באתר חדשות עלום שם על שהתחלתי לעבוד במקום שנסגר. עד כאן לגבי מציאת האדם לפי חיפוש גוגל. יופי נחמה.

אבל התוצאה הרביעית הטרידה אותי מאוד. כתבתי על זה בלי להזכיר שמות אבל מתבהר שזה לא יעלם בקרוב, אז אני כבר אפרסם את זה ודי. הסיפור הוא שמצאתי את הפרטים האישיים שלי בדאנ'ס גייד. מדובר בחברה לנתונים פיננסיים. הם אוספים מידע מכל הבא ליד ומרכזים אותו במקום אחד כדי שתוכל לעשות בדיקות אשראי לגביהם מול גופים או כל שימוש אחר, שזה כמובן עולה כסף. לא רק שגיליתי שכעוסק מורשה אני מופיע אצלם, אבל במקום אחד מרוכז מופיעה גם כתובתי האישית ומספר העוסק המורשה שלי, הלא הוא מספר הזהות שלי.

מה לא בסדר בזה?

  • הכתובת הפרטית שלי שהם מפרסמים, איננה כתובת העסק שלי כפי שרשומה ברשות המיסים, היא גם איננה הכתובת שרשומה במשרד הפנים.
  • בעזרת מספר הזהות שלי אפשר לבצע כל מיני פשעי "גניבת זהות" כמו לבצע בשמי פעולות בנק או ביטוח או בשאר מקומות, לך תדע כמה נותני שירות לא מבקשים זיהוי מעבר למספר הזהות בימינו. ×–×” לא אמור להיות ×›"×› קל, אבל לצערנו ×–×” כן, ודנסגייד מתעלמים מזה בלי להניד עפעף.

(האמת היא שאין לי אפילו הרבה מה לכעוס בימינו על D&B כאשר דיסק מעודכן חדש של מרשם התושבים מוצא את מקומו כל כמה חודשים ברשת. אני מכיר כמה אנשים שיש להם את העותק שלו בבית, ×›×›×” בשביל הנוחות של למצוא אנשים… בשבילי יש כאן איזה גבול חוקי תחתון ואני לא מעיז להחזיק עותק שלו, אבל הפואנטה שהוא מאוד זמין. אם רק הייתי רוצה להשתמש בו או לעשות מחקר "גנאולוגי וגניקולוגי" על כל אזרח רשום במדינה.)

אבל עדיין, מדובר על זה שכתובתי הפרטית ומספר הת.ז. מפורסמים בצמוד לשמי בצורה שעכשיו שמורה בגוגל קאש. כעסתי, חיפשתי את פרטי ההתקשרות (נחשו מה, האתר קצת שבור בפיירפוקס) וכתבתי להם מכתב זועם על כך שאינם מנסים לבנות איזו שהיא שכבת הגנה בסיסית נגד קצירת המידע הנ"ל, אבל קיבלתי תשובה קרה, משפטית ומזלזלת (לדעתי) מרכזת פניות הציבור שלהם, לירון מאור-לוי ((שלצערי לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלה, אחרת הייתי מפרסם אותו פה)):

תלונתך שבסימוכין הועברה אלי לצורך טיפול והריני להשיב כדלקמן:
הצגת מידע עסקי על חברות ועסקים הינה צורך משקי חשוב ביותר ומטרתו בין היתר לאפשר לעסקים וליחידים לבצע עסקים בבטחה. לאור חשיבות זו הכיר המחוקק בצורך זה, אפשר איסוף ומסירת מידע על חברות ועסקים ואף התיר זאת באופן מוסדר במסגרת חוק נתוני אשראי.
פעולותיה ומאגרי המידע של דן אנד ברדסטריט מוסדרים על פי חוק ומאפשרים לה לאסוף, לנהל ולמסור מידע אודות עוסקים וחברות. חברתנו מחזיקה לשם כך ברישיון אשר הונפק לה ממשרד המשפטים. למותר לציין, כי דן אנד ברדסטריט אינה נדרשת לקבל את הסכמתם של העוסקים והחברות כדי לאסוף או לספק מידע אודותם.

אנו תיקווה כי הינכם מבינים את הצורך ואת העובדה כי אנו פועלים במסגרת החוק ולא נוכל להיענות לדרישתך בדבר מחיקת פרטי המידע המצויים בידנו על העסק אשר ברשותך.

למרות האמור, במידה והמידע אותו אנו מספקים הינו שגוי או אינו מעודכן נשמח לקבל את הערותיך על מנת שנוכל להציגו באופן המדויק ביותר.

נשמח לעמוד לרשותך בכל עת.

בכבוד רב,
לירון מאור לוי
רכזת פניות הציבור
דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ
טלפון: 03-7331530
פקס: 03-7330340
:E-mail maorl@dbisrael.co.il

השארתי לה הודעה טלפונית והיא חזרה אלי אחרי כשעה וחצי או שעתיים. המכתב הוכתב ×¢"×™ סמנכ"ל המידע של D&B בשם משה ברדוגו ((שבאופן מפתיע לא מצאתי את מספר תעודת הזהות שלו במאגר! חבל, הייתי מפרסם גם אותו, לפחות כדי שלא תתבלבלו בטעות עם משה ברדוגו השני, שיושב עכשיו בכלא על רצח)). מסתבר שהחברה אינה עוברת על שום חוק, המאגר הוא באחריות ורשיון משרד המשפטים, רשם החברות, ואין איך לבקש הסרה מהאתר. אני חוזר שנית – אין איך לבקש להסיר או להסתיר פרטים. אלא אם אתה חברה. הפרטים של חברה בע"מ עולים כסף ולא נגלים לגוגל. הפרטים האישיים של עוסקים מורשים הם יותר אישיים אבל פחות ריווחיים, אז הם גלויים לכל דורש.

הגב' מאור-לוי היתה מאוד אדיבה איתי בטלפון, למרות שאני קצת איבדתי את קור רוחי בהתווכחי איתה. מסתבר שאני גם לא הראשון שפונה. הטענות החוזרות והנשנות שלה שכל המידע מופיע גם באתרים ממשלתיים שגויות. באתר שע"ם אפשר למצוא את חלק מהמידע על חברה או ע"מ אם יש לך את מספר הזהות שלי מראש, אבל לא יתנו לך את הרשימה המלאה או את מספר הזהות שלי לפי שמי, וגם אז זה מוגבל למספר מצומצם של מספרי ע"מ בכל בקשה ומעבר מוצלח של מבחן קאפצ'ה. גם באתר רשם החברות אי אפשר להוציא מידע מלא של עוסקים מורשים, רק מספרי ח.פ. של חברות, ורק לאחר חיפוש עם בקשת POST, כלומר שוב, לא כתובת GET קבועה וגלויה למנועי חיפוש.

נתתי לה את ההנאה מהספק, ניסיתי לפנות היום מספר פעמים אל רשם החברות טלפונית, אבל המערכת האוטומטית תמיד מפנה אותי את מערכת תאים קוליים ותמיד אני מקבל את ההודעה המדהימה כל כך של "הופנית לתא הקולי של מנוי XXXX, לצערינו אין למנוי תא קולי במערכת. שלום! (ניתוק)". אין עם מי לדבר אם לא ניגשים אישית. כרגיל.

התקשרתי למחלק עבירות מחשב במשטרה, כדי להתייעץ מה אפשר לעשות. השוטר האדיב בצד שני הסכים איתי לחלוטין שמדובר בפוטנציאל לגניבות זהות מבהיל למדי אבל אמר שאם המאגר שבידיהם חוקי וההצגה שלו חוקית אז אין לו מה לעשות, ובוודאי לא למחלקה שלו. גם אם מדובר בפעילות מונעת גניבות זהות, הדבר יטופל ע"י מפלג ההונאות הכללי ולא מחלקת עבירות מחשב. ככלל המלצתו היתה שהדרך היחידה המוצלחת לפעולה בנידון תהיה פניה לעיתונות, אבל את זה העדפתי שלא לעשות כדי לא למשוך יתר תשומת לב לעצמי ומספר הזהות שלי. שלחתי בטוויטר פניה נרגשת לכל אנשי התקשורת שמנויים על הטוויטים שלי ((כלכליסט, נענע, עידוק ולא יודע מי עוד)) מי מעוניין בסיפור על גניבות זהות וזכיתי ל0 תגובות. זה אכן מפחיד רק אותי?

עם המידע ה"מרענן" הזה פניתי חזרה אל הנהלת D&B. הסברתי להם שחבל לי שהם מחזירים לי תשובה משפטית קרה במקום להיות קצת יותר מודאגים לפרטיות שלי ושל כל העוסקים המורשים בישראל. הוספתי שהמשמעות של פרסום המידע היא נזק תדמיתי להם ונזק פוטנציאלי אישי שלי גדול פי כמה, אבל אם לא תהיה ברירה אהפוך את זה לענין ציבורי. על זה כבר קיבלתי תגובה ממשרדי עורכדין החברה. ענה לי עו"ד ניב סבר ((גם כן אין לי ת.ז. לצערי)) מחברת עו"ד מ. פירון מאבא הילל סילבר 16 ברמת גן. הוא הקליד מכתב יפה, הדפיס אותו, חתם עליו, סרק אותו ונתן לעו"ד שירי לינד ((שוב אין לי ת.ז. לצערי)) לשלוח לי PDF של הסריקה במייל (אז אני לא יכול אפילו לחתוך ממנו טקסט), אבל אספר לכם שבה ענה כי 'מרשתנו לא השיבה לך תשובה "משפטית" כמשתמע מהפניה האחרונה אליה' וכך הלאה, וכי כל המידע נמסר לפי חוק בהתאם לסעיף 33 לחוק נתוני האשראי 2002 ורשיון מידע. האיום שצורף כאן היה עדין שבעדינים:

3. כפי שידוע לך היטב, פעולותיה של מרשתינו הינן חוקיות וכאמור נעשות מכוח הרשיון שניתן לה. מרשתנו דוחה את האיום המסווה בפנייתך האחרונה אליה, לפיה תפעל באופן שיגרום לה נזק תדמיתי אם לא תסיר את פרטיך. מרשתנו תדע לעמוד על משמר זכויותיה.

יפה. פתאום אני רואה שהפכתי להיות "הלמו" וזו לא הייתה הכוונה שלי. לא אמרתי שאנסה לפגוע בתדמיתם, אמרתי שאביא את העובדות היבשות לידיעת הציבור וזה יפגע להם בתדמית לבד. אם יהיו להם אילו שהן טענות, הרי שיש לי את הגנת "אמת דיברתי", וכך עניתי (נערך כדי לחסוך את האורך). ההדגשות במקור.

צר לי מאוד שאתם (דאן אנד ברדסטריט) בוחרים להמשיך להתעלם מהבעיה שהצגתי, ומעדיפים להציג אותי כנודניק.

אינני אומר שמה שד.ב. עושים הוא לא חוקי, אך אני עדיין חש כי פרסום פרטי האישיים (מספר ת.ז. מרשות המיסים וכתובתי הפרטית שהוצלבה ממקור אחר שאינם מפרטים, אני עדיין מחכה) ללא שום פיקוח מאפשר לפושעים לפגוע בי ובכל עוסק מורשה בישראל ביתר קלות.

כיון שלא הצלחתי לעורר את אהדתכם לעובדה שדרך פרסום המידע, חוקית ככל שתהיה, מהווה סיכון אמיתי לכל עוסק מורשה בישראל שמופיע אצלכם במאגר, אני נאלץ לפנות לעתונות. ד.ב יכולים היו לנקוט באמצעים פשוטים כנהוג באתר הממשלה כמו ש.ע.מ. ורשם החברות, אבל מעדיפים לחשוף את המידע בהקלת ראש וללא התחשבות בסיכון הרב שנגרם לעוסקים המורשים שבמאגר. מבחינתם "אנחנו תואמים את החוק ואחרינו המבול". במקום לתת לי תשובה מדוע לא תגנו על הפרטים היקרים שהופקדו בידיכם, אתם מפנים אותי לעורכי דין.

אינני מאיים להוציא דיבה, אני מבטיח שלא אכפיש את שמכם, ורק אתן את הפרטים היבשים, כי לדעתי הם מספיק גרועים כמות שהם: החברה מפרסמת ללא סייג ובמרוכז את שמם, כתובתם ומספר תעודת הזהות של כל העוסקים המורשים בישראל, בצורה המופיעה בחיפוש פשוט בגוגל ומנועים אחרים. הצגת המאגר בצורה לא מוגבלת שכזו, למרות היותה כפי הנראה חוקית לחלוטין, מסכנת את העוסקים המורשים בישראל ומקילה על גניבת זהותם ע"י גורמים עוינים. אינני מנסה להגיד שיש כאן כוונה שלילית מצד החברה, אבל קשה לטעון לתמימות לאחר שהבאתי את הדבר לתשומת ליבכם וסירבתם לשנות את נוהלי פרטיות המידע באתר.

הסכימו איתי גם אנשי מחלק עבירות מחשב של המשטרה שיש כאן סיכון לא קטן לפרטיותם ונכסיהם של האנשים עקב חשיפת המידע, אבל ידיהם קשורות והם המליצו לי בעצמם על פניה לעתונות. נראה שאינכם מתירים לי ברירה. אם יגרם לכם מכך נזק תדמיתי, הרי שזה לא בשל הוצאת דיבה אלא אך ורק בשל חוסר ההתחשבות שלכם בפרטיות והרגישות של המידע עליו אתם מופקדים.

לצערי עורך הדין היחידי שאני מכיר שהייתי רוצה שייצג אותי אם יקרה משהו, התנהג איתי לפני כמה חודשים בצורה לא ראויה ולכן אין מצב שאפנה אליו. למרות זאת, הנה אני מפרסם את זה. אם מישהו מכם מכיר עיתונאי שרוצה לרוץ עם הסיפור, איך משרד המשפטים נותן אישור וD&B מצליבים מידע נוסף ומפרסמים בלי הגנת פרטיות בסיסית, אני אשמח לחלוק איתו את הנוסחים המלאים של כל המכתבים והקלטות של השיחות. אני מעדיף ששמי לא יוזכר בכתבה אבל אחרי שאני לוחץ כאן על כפתור הפרסום בבלוג כנראה שכבר לא תהיה לזה משמעות רבה מדי.

לכל העוסקים המורשים שקוראים – תתחילו לבדוק פעמיים בחודש את כל המוסדות הפיננסיים שמחזיקים את כספכם מעכשיו. בכלל ×–×” קרנות השתלמות, נאמנות, ביטוחים וכך הלאה.

החזיקו לי אצבעות. אין לי כסף וראש לחטוף עכשיו תביעה, אפילו אם היא חסרת בסיס לחלוטין. יותר זול בשבילם הרי לתקן את אתר האינטרנט מאשר לשלח בי את משרד עו"ד פירון בבית המשפט, אבל אני פשוט לא יכול לשתוק על זה.

כמה מילים על עסקת השבויים

צר לי היום על משפחות גולדוואסר ורגב. זה בוודאי מאוד כואב לגלות כך את האמת כל כך מאוחר, להיות כלים בידי החיזבאללה מחד והממשלה שאמורה להגן על חייהם מאידך. לצערי אין לי מה להציע להם מלבד חיבוק היום. בתור ישראלי נגמרות לי המילים הטובות והאופטימיות שההתנהלות תשתנה בעתיד.

עדיין לא ברור לי למה אנחנו עושים עסקאות בלי לדעת מה אנחנו מקבלים. עוד כמה מכתבים של רון ארד שלא מחדשים הרבה, ושני חיילים שעד לרגע ההחלפה היום אי אפשר ×”×™×” לדעת אם הם חיים או מתים (ספוילר – הם לא, לצערי). איך ממשלה, שרשמית לא מוכנה לשאת ולתת עם ארגוני מחבלים, עושה עסקה כל כך חד צדדית? נותנת חארות חיים ורק הבוקר מגלה בוודאות אם אנחנו מקבלים אנשים או ארונות. אם ההתנהלות הזו איננה ראויה להפלת אולמרט, כבר לא ברור לי מה עוד הוא יכול לעולל לעם ולהשאר על הכסא.

כבר כתבתי פה בעבר על הגישה שלי ושל משפחתי לקברים וגופות. אני לא יכול לדבר בשמם של רגב וגולדוואסר, אבל אני חושב שבתור אב לשבוי (משהו שלא יקרה אז אין לי באמת זכות דיבור) הייתי מודיע בגלוי לראש הממשלה שאני מעדיף לא לעשות שום עסקה תמורת גופה. תוכלו לקרוא לזה חוסר רגש שכל כך אוהבים להדביק שלא בצדק לאתאיסטים, אבל אני באמת חושב שבשר נרקב ועצמות אינם האדם שאתה זוכר ואוהב, זה ארון עם אוכל לתולעים, ועל זה לא צריך להתמקח, ובטח שלא לשחרר חיות תת-אדם חסרי מצפון כמו קונטאר ומי שלא יהיו שאר הפמליה שלו. עסקאות מהסוג הזה היה צריך לעשות על שליט. על מישהו חי.

יושבים אצלנו מאות אסירים של החיזבאללה, ואנחנו מדווחים על מצבם, ואנחנו נותנים להם להתכתב עם המשפחה, לקרוא ספרים וללמוד. אולי אנחנו שקופים מדי מול הארגון הזה שלא ישקוט מזעמו הדתי עד שיפנה אותנו מכל שטח ישראל? הם הרבה פחות סלחניים אפילו מהחמאס, יציר כפינו הנהדר. אני תוהה איך אולמרט לא מממן כרגע איזה ארגון אחר כדי שישתלט על הרצועה מיד החמאס או על דרום לבנון ואולי יהיה יותר טוב לנו, זה כל כך מתאים לנו לנסות שוב טמטום שכזה. הי, הרי ממשלות אמריקניות עשו ועושים את זה כל הזמן ותראו איך זה עבד להם יפה (אל קעידה, סדאם חוסיין, ועכשיו מיני מיליציות עיראקיות אחרות)

ביום כזה, מדהים שלמישהו יש את החוצפה עוד לנצל את האירועים הכואבים לרווח אישי, אבל נענע וערוץ 10 משיקים בעזרת הסיפור את אתר הבטא לעיתונאים. כמה ציניות בטוויט כל כך קטן? חשבו על זה בפעם הבאה שאתם מזפזפים לערוץ 10 או גולשים לנענע.

סיפורי משטרה

השבוע המשטרה כיכבה אצל גיא פעם אחת וגם פעם שניה, וגם אצל הגרבילים, אז אני מוסיף את הסיפור שלי.

לפני שבוע וחצי, בשישי בלילה, באמצע כביש חמש עוצר אותי שוטר מתנ"א. הלב שלי ירד למכנסיים כי אני משתדל שלא לעבור על אף חוק תנועה מאז שתי השלילות הארוכות שהיו לי לפני שנתיים, ויש לי כמה חודשים טובים "על תנאי". נרגעתי כשהסתבר שזו רק בקורת שגרתית (כנראה שסובארו בת 4 שנים מכוסה חרבוני עטלפים זה מראה חשוד) אבל אז אומר לי השוטר שאני אמור להיות בשלילה ולא הפקדתי את הרשיון כבר שנתיים, ושיכול להיות שהוא יאלץ להפריד אותי מהרשיון שלי. למזלי הייתי מאוד משכנע כשהסברתי לו שיש פה טעות בירוקראטית והוא הסכים להחזיר לי את הרשיון תוך דרישה שאופיע בתחילת השבוע להסביר את עצמי במשטרה.

– ×”× ×”, אני לא ממציא. כתוב כאן אפריל 2006 וכתוב שעודכנת ארבעה חודשים אחרי ×–×” כמתחמק מהפקדה, ועודכנת שוב ב2007!
– לא אמרתי שאתה ממציא, אבל אף אחד לא עדכן אותי בשום צורה!
– לא… עדכנו אותך במחשב. לא שולחים לך הודעות הביתה.
– אז מה ×–×” אומר? אני נחשב אצלכם שנתיים עברין נמלט ולא מעדכנים אותי כדי שאנזק יותר כשזה יתגלה?
– אדוני, ×–×” לא התפקיד שלנו לעדכן אותך, דבר בתחנת כפר סבא עם מתנ"א. רגע! כרטיס הרשיון ×”×–×” הונפק ב2007! איך ×–×” שמשרד הרישוי הנפיק לך כרטיס חדש כשאתה אמור להיות בשלילה?!
– נו ווקשה… ×–×” מה שאני אומר…
– טוב, תתייצב בכפ"ס שם על הבוקר.

את פתק הפקדת הרשיון לחודשים משנת 2006 לא מצאתי אבל ביום שני התייצבתי שם עם ידידי רונן שהיה האיש שהפקיד לי את הרשיון בבית המשפט ויכול היה להעיד על כך. כמובן שהגענו למתנ"א כפר סבא ונשלחנו לבוחנים בקומה -1, ששלחו אותנו לחדר בוחנים אחר קומה מעל, ששלחו אותנו לחדרו של רב הבוחנים שהיה נעול.

– סליחה, איפה אני יכול למצוא את הבוחן הראשי ורדי?
– הוא במשרד, תכנס.
– לא, נעול שם. מה שעות הקבלה שלו?
– הוא לא מקבל אנשים.
– אז אולי תוכל לעזור לי, יש לי כאן טעות ברישום שלכם, המחשב טוען שלא הפקדתי לפני שנתיים את הרשיון.
– (קליקטי קליק), נכון. מספר תיק X, תצטרך ליצור קשר עם בית המשפט בחדרה כדי לברר את ×–×” איתם ואז להביא את ×–×” לורדי, הוא היחידי שיוכל לתקן את ×–×” במחשב.
– ורדי, ×–×” שלא מקבל אנשים והחדר שלו נעול? (טוב את ×–×” ×”×™×” לי השכל לשאול רק בראש)

צילצלתי לרשות בתי המשפט. אחרי 4 דקות המתנה ושתי העברות דיברתי עם מישהיא שהסכימה לעזור לי, המסוף שלה ענה לה מאוד לאט כי בוודאי מדובר (כרגיל) באיזה מחשב VAX מסוף השמונים שעובד על רצון טוב, קסם ותאורת פלורסנט. אותה גברת במרכז הארצי בי-ם שלפה את תיקי המשפטים שהיו לי ואף אחד מהם לא תאם את מספר התיק שכרגע הקריא לי השוטר, אפילו לא דומה. שאלתי אם היא יכולה להוציא לי העתק של אישור ההפקדה ונעניתי בשלילה. צריך לפנות רק לבימ"ש חדרה. בפקס. אמרתי תודה ונסעתי לחדרה כי אין לי פקס ואין לי אמונה בקשרים לא אישיים עם גופים כאלו.

בחדרה הפקידה התעקשה שאין לה איך להוציא מסמך שכזה, בתיק כתוב שקיבלתי חודשיים וריציתי חודשיים. "כל אחד יכול לראות ולחשב 2-2=0!" אני מסכים איתה ומבקש העתק של זה כי המשטרה לא מאמינה לי. אחרי ויכוח קצר ש"אין לה איך לתת לי אישור כזה" היא בסוף מודה שהיא יכולה להדפיס צילום מסך מהמסוף העתיק, ואפילו מגדילה לעשות וחותמת עליו בעט וחותמת בימ"ש תוך שהיא ממשיכה למלמל ולהתמרמר שהבעיה לא אצלה אלא במשטרה. אני מסכים איתה לחלוטין בחיוך רחב של "אני איתך" ולוקח את האישור לרב הבוחנים של חדרה בלוק ליד לפי המלצתה.

במתנ"א חדרה אני לא מוצא את חאטם הבוחן הראשי. בוחן אחר אומר שהוא איפשהוא בתחנה אבל לא עונה בטלפון. הוא ממליץ לי להשאיר צילום של האישור ו"חאטם כבר יסדר". אני מתעקש לשבת שם עוד כשעה וחצי אבל חאטם ממאן להופיע, בינתיים סוגרים לארוחת צהריים, זורקים אותי לשמש, חוזרים ונותנים לי להכנס לצל, אבל אין חאטם. אני מתייאש, משאיר לו צילום עם מספר טלפון, משאיר לו הודעה מוקלטת בנייד, וחוזר לכפ"ס.

ורדי בחדר, הפלא ופלא! מסכים אפילו לראות אותי! מסתכל על הדף ומודיע לי שאין לו מה לעשות, ושאני צריך לחזור לבית המשפט להביא אישור הפקדה.

– אבל הייתי שם והיא אמרה שאין לה אפשרות להוציא לי אחד, ×–×” ×”×›×™ טוב שיכולתי לקבל ממנה.
– אין דבר ×›×–×”. ×–×” באשמת בית המשפט, והיית רואה את ×–×” אם לא היית בא עם סטיגמות כאלו נגד המשטרה!
– אה? אין לי סטיגמות (ובאמת, באתי רגוע וחיובי וחייכני ככל שיכולתי), פשוט מחשב בית המשפט מראה כאן שהרשיון אכן ×”×™×” שלול חודשיים, והפקידה אומרת שהבעיה אצלכם אז…
– עוד פעם אתה עם הסטיגמה שלך נגד המשטרה!
– האמן לי, אין לי סטיגמה, יש לי רק אי הבנה של מערכות המחשב שלכם, ולכן אני רוצה להאמין שאם יש בעיה בתוכנה, האנשים שמפעילים אותה יוכלו לעזור לי…
– אבל אתה רץ לכאן ומאשים אותי שהמחשב של המשטרה לא בסדר!
– לא, אני רץ לכאן ×›×™ עצר אותי שוטר ודרש ממני לבוא ולהוכיח שאין לי אחות. הבאתי אישור מבית המשפט, והם מסכימים איתי, מי שנשאר לא מאמין לי ×–×” אתם ולכן באתי בצורה מאוד חיובית ובלי סטיגמות לפתור את הענין, ואני מאוד מקווה שתעזור לי…
– תשמע! אני עשיתי חקירה בענין ×”×–×”! אני היחידי שגילה מה הבעיה! כמוך יש כאן עשרות בשבוע! ×–×” הכל באשמת הפקידה של בית המשפט שלא הכניסה את תאריך ההפקדה למחשב! הם תמיד עושים את ×–×” ואחרי ×–×” מריצים אתכם לכאן בטענות שזה המחשב של המשטרה!!
– אה! תודה, אז עכשיו אני יודע מה מה הבעיה, אני אחזור לחדרה… (דיאלוג פנימי: אז למה אתה צועק כל כך הרבה ולא אומר לי את ×–×” מההתחלה?!?!)
– לא, עזוב, אני אעשה לך טובה אם כבר הגעת על לכאן, אני אתקן את ×–×” כאן ידנית, רק שתדע שזה אשמת בית המשפט… תן לי את הדף ×”×–×” חזרה.
– כמובן, תודה רבה! (דיאלוג פנימי: למי יש עכשיו סטיגמות נגד מי?)
– (קליקטי קליק), ×”× ×”, הכנסתי כאן תאריך הפקדה ותאריך החזרה כדי שזה יצא חודשיים.
– וזהו? לא יעצרו אותי יותר שוטרים על ×–×”? אני יכול לקבל איזה אישור שזה עודכן?
– לא יעצרו אותך, אבל צריך לעדכן על ×–×” את בית המשפט ×›×™ ×–×” יחזור על עצמו.
– מה זאת אומרת? התיקון שעכשיו תיקנת ימחק?!
– (בהתעלמות טוטאלית) טוב, יש לי עוד דברים אחרים, יום טוב אדוני, הכל מסודר. בפעם הבאה בוא עם קצת פחות סטיגמות על המשטרה!
– רגע, אבל ביקשתי אישור על השינוי…
– אני אומר לך שזה סודר! אתה חושב שאני עובד עליך?!
– לא, אני פשוט רוצה שיהיה לי להראות משהו לשוטר הבא שיעצור אותי בענין…
– אף אחד לא יעצור אותך.
– אז אפשר לקבל חזרה את הדף מבימ"ש חדרה?
– לא, אני צריך לתייק אותו כהוכחה שהיית אצלי.
– אהה… אני יכול אז לקבל ממנו צילום? אני אקפוץ כאן ממול למרכז שרונה…
– אני אצלם לך אותו, אבל הוא לא יעזור לך אם יעצרו אותך, ×–×” לא אישור משטרה.
– אני יודע, לכן ביקשתי שתדפיס לי איזה אישור…
– אין לנו כזו אופציה במחשב!

(עוד שתי דקות שיחה של שכנועים, עוד האשמות של סטיגמות נגד המשטרה…)

– תראה, ×”×›×™ טוב שאני יכול לעשות ×–×” להדפיס לך תצלום מסך, אבל ×–×” לא אישור רשמי!
– או! מעולה! ×–×” בדיוק מה שהייתי צריך! תודה על העזרה, ×–×” בדיוק הויכוח שהיה לי בבימ"ש בחדרה ובסוף ילום המסך עזר לך לעזור לי, אני מאוד מאוד מעריך את ×–×”!
– אני שם על ×–×” את החותמת והחתימה האישית שלי! שלא יתווכחו איתך! ×–×” לפנים משורת הדין! (הוא אומר את ×–×” כאילו הוא נתן לי איזו אבקת קסמים שאף אחד לא מקבל אף פעם ואני צריך להרגיש מיוחד)
– חס חלילה, אני מודה לך מאוד, ×–×” כל מה שרציתי…
– אוקי, ובפעם הבאה תנסה להפטר מהסטיגמות שלך נגד המשטרה ולבוא בהאשמות…
(וכאן הוא המשיך ברבע שעה של נאום ארוך שברור לי שלא ×”×™×” קשור אלי בכלל…)

בקיצור רבותי, כשאתם מפקידים רשיון בבימ"ש, אנא ודאו פעמיים ושלוש שהפקידה אכן תיקתקה פנימה את תאריך ההפקדה כי תופעות הלוואי עלולות להיות מביכות ומצערות, ולגרום לכם לפתח סטיגמות נגד המשטרה בלי שידעתם. למשל עכשיו יש לי סטיגמה שאומרת שכל שוטרי מתנ"א מסתובבים עם הרגשה שיש נגדם סטיגמה. חראם.