תגית: אנשים

פורסם ב

עוד קצת שרה, כי הרשת מתפקעת מיצירתיות…

1. החבר'ה של "קולג' הומור" מביא את החלום הרע של מאט דיימון למסך.

2. מישהו שלא מזדהה שפירסם את השיר+אנימציה החביב הזה, שמסכם יפה את ההיילייטס של הסיפור עד כה…

3. בוריס וולאד, להלן "השכנים של ביץ'"

4. טוב, גם למקיין "אני שואף להיות דיקטטור (0:38)" מקיין והלשון שלו מגיע זמן מסך… צופה זהיר ספר אותו מלקק את שפתיו 70 פעם במשך הדיבייט הראשון, ג'ון סטיוארט העריך שזה היה רק טריק לפניה לדמוגרפיה של מצביעים זוחלים…

או אולי סתם נטפלים לאיש? או אולי זה קטע של הערצת קיס?

טוב,ניתן ללשון שלו לנוח רגע, כי אחרת היא עוד תפלוט שטויות בסגנון בוש… אנשים מחכים לפאדיחה הבאה, ותוהים מה עובר לו בינתיים בראש כשהוא עושה פרצופים למצלמה, ואיזה יופי שיש קפה-פרס…

5. וחזרה לפיילין: זה היה יכול להיות מגוחך אם זה לא היה רציני… המועמדת חושבת שצריך למנוע מנאנסות להפיל "כמעט" בכל מחיר… זה אומר שזה צריך להיות חוקי אבל לא מעודד? היא לא עונה על השאלה.

להזכירבם שבווסילה, אלאסקה, תחת שרביט ניהולה המצוין של הנ"ל, חויבו מתלוננות אונס לשלם מכיסן את עלות ערכת הבדיקה הרפואית (פרט סטאטיסטי קטן – אלסקה היא המדינה הראשונה במספר מקרי האונס המדווחים בארה"ב). פיילין גם מאמינה שהומוסקסואליות היא בחירה, ולמרות שיש לה בת מעוברת היא עדיין מאמינה בלב שלם שחינוך להתנזרות עדיף על פני ללמד ילדים על אמצעי מניעה ומחלות. היא גם הגדילה לעשות והטילה וטו על הקמת מוסדות לעזרה לאמהות בנות עשרה. פשוט מותק של אישה.

אה, כן… היא גם רצה למנהיגות ארצות הברית תחת המוטו של "America First", למרות שעד לפני שנים ספורות היו גם היא וגם בעלה טוד חברים רשומים במפלגת אלאסקה העצמאית, זו שדוגלת בהפרדה של אלסקה מארצות הברית והמוטו שלה "Alaska First"… המממ!

אז אחרי סיפורי הוצאות אש"ל משוגעות כמושלת, $150K על בגדים מכספי הקמפיין, קבלת כספים על פרויקט הגשר המפורסם ל"שומקום" ואי החזרתם לממשל הפדרלי למרות ביטול הפרויקט… אחרי זה היו כל הפאדיחות שלה בראיונות, שזה רק מסוף אוגוסט, כשהיא מול המצלמה הלאומית והעולמית… וזו של הדיילי שו 🙂

ולבסוף לי אישית יש גם מפריעה האמונה שלה בכישופים, וכמובן העובדה שהיא לוקחת את התנ"ך באופן מילולי…

משום מה, אנשים עדיין חושבים שזה החומר שממנו מקריצים נשיאים. האמריקקים האלו, אני אומר לכם… עיניים להם ולא יראו אוזניים? אני מקווה שחומר הבערה של הסטנדאפיסטים ל4 השנים הקרובות יהיה ביידן ושטויותיו, ולא מקיין-פיילין. זה יהיה הרבה להקריב בשביל הומור…

פורסם ב

דרושים מתנדבים! מסיבת התקנה במועדון הלינוקס הירושלמי

תושבי ירושלים, שישו וגילו! מסיבת התקנה במועדון הלינוקס הירושלמי תתקיים עוד שבוע וקצת בחמישי לנובמבר (זכרו, זכרו!). כרגע המשאב החסר שם הוא מתנדבים כדי:

  • להתקין גנו/לינוקס על מחשבים
  • לצרוב הפצות בשביל להתקין
  • אנשים שיסבירו פעם בשעה על הקהילה ועל חופש התוכנה, ואם אפשר על נושאים טכניים לצד הקטע החברתי/אידאולוגי – מה טוב.
  • לרשום בכניסה שמות של הבאים לקבל התקנה על המחשב שלהם, כדי שמועדון הלינוקס הירושלמי יוכל לשמור איתם על קשר.

אין צורך להבין המון בשביל להתנדב לתפקידים הפחות טכניים, ולחלופין זה המקום הנכון ללמוד איך להתקין ואז לרוץ ולעזור לעוד אנשים בחדר, ראו את זה כמחנה אימונים מרוכז וקפיצה למים האמיתיים כאחד 🙂

אז אם אתם רוצים גנו/לינוקס על לאפטופ או מכונה בייתית, אם אתם רוצים לתרגל איך להתקין את זה בבית לבד ובינתיים ליצור קשרים עם אנשים טובים, זה המקום! אם בא לכם להתנדב, צרו קשר עם גיא (guysoft), הוא מאוד ישמח!

חמישי לנובמבר,
מ1 בצהריים ועד הלילה,
אולם בבנין שפרינצק, גבעת רם.

פורסם ב

10 דקות של שינאה

ג'ון סטיוארט עד לפני חודש ראיין אנשים בדיילי שו שאומרים ש"זהו, הקהל האמריקני לא מוכן שישקרו לו יותר, הוא דורש אמת. ההצבעה עוד חודש חייבת להיות על הנושאים האמיתיים והחשובים כי יותר מתמיד עתיד האומה נמצא על המאזניים". אבל אנחנו שבועיים לפני הבחירות וההמונים המטומטמים עדיין לוקחים ללב את השטויות של מקיין ומאמינים להן. הם עדיין חושבים שאובמה מוסלמי וטרוריסט. הם עדיין לא רואים ממטר שהטימטום של פאלין מסוכן. והעצוב הוא שנראה לי שמקיין איבד שליטה על ההסתה האדירה שבקרב המצביעים הרפובליקנים. הוא מדבר בשפה קשה מדי בתשדירי הבחירות ה"אד הומינם" שהוא מאשר לשידור, אבל עם כפפות משי כשנפגשים לעימות. מזכיר לי כמעט את ה"הסתות-שלא-באשמת-הימין" נגד רבין בזמנו 🙁

פורסם ב

פילים חולמים ב"שבלול", והופעות אחרונות של ג'אז-נ-רול

אחרי שגיא כתב על ההופעה אני רוצה להוסיף כמה מילים. ההופעה אכן היתה נהדרת אבל "השבלול" אכן לא ממש אכפת להם מהלקוחות. אני ישבתי בשולחן נפרד מגיא, אבל היו לנו צרות דומות. התיישבנו בחצות, ובגלל שאני מכיר את היחס של הצוות שם (איחורים בהזמנות ואחרי תחילת ההופעה אין יותר עם מי לדבר) הזמנו מראש 12 כוסות מים (לא, גם שם אין קנקנים, גרררר!). אחרי שני סנדוויצ'ים, בירה, שלוש תזכורות על המים, נוספו עוד שתי בנות לשולחן (עכשיו אנחנו שישה) והגדלת ההזמנה ל15 כוסות מים (כי כבר הזענו כמו חזירים ללא מזגן), הגיעה כוס אחת בודדת ב12:40 ועוד שלוש ב12:50(!!!). לאט לאט התווספו כוסות שאני פשוט הסנפתי בשלוק אחד, עוד כמה בודדות הגיעו לקראת 1:30 ובסוף הערב בסביבות 2:00 היו אולי 12-14 כוסות ריקות על השולחן, ושישה אנשים צמאים ומזיעים שאיבדו חלק מחווית ההופעה בגלל השירות הגרוע. אה כן… אני גם מצפה גם ממועדון מוסיקה שיכוון פעם בשנה את הפסנתר שלו ויתן ללהקה לעשות בלאנס לפני הופעה. יש איזה 5% בקהל שמרגישים שמשהו כאן לא לגמרי במקום.


Created with Admarket's flickrSLiDR.

זה עושה לי את ההמלצה הבאה לבעייתית. מחר בערב מופיעים ג'אז-נ-רול אולי בפעם הלפני אחרונה (חצי מחברי הלהקה עוזבים לחפש את מזלם בניו יורק). הלהקה נהדרת, אבל המקום כאמור בעייתי, ולא ברור אם יצא להם תקליט, אז הנה אחד הצ'אנסים האחרונים לשמוע את ג'אז-נ-רול בהופעה חיה, תביאו סנדוויץ' ובקבוק מינרלים מהבית וקחו קופון.

פורסם ב

התסכול של חוסר המידע

אני חושב שאקרא לזה MIFS, עד שאמצא שיש לזה שם אחר. Missing Information Frustration Syndrome.

אני מגלה שככל שעוברות השנים, כשחסר לי מידע אני מאוד מתוסכל. קשה לי לקבל אמונה דתית ותורות רוחניות, קשה לי להיות לקוח של תוכנה סגורה, קשה לי לעבוד בטלפון מול לקוח שלא יודע להקריא לי אפילו הודעת שגיאה מהמסך, קשה לי אפילו כשאנשים שולחים בטוויטר הודעות טיזר בלי להסביר.

אני מעדיף לדעת מה שיותר, אבל חצי אמת מתסכל יותר מאשר לא לדעת כלום.

קשה לי להוריד רססים מgReader אבל יותר קשה לי שהם מצטברים ואני לא מגיע אף פעם לקרוא אותם, עד שאחרי שלושים יום הם נעלמים בתהום הנשיה של "סומן כקרוא". קשה לי מאוד כשמרואין לא מספר לי את כל הסיפור או מתחמק משאלות חשובות. קשה לי כשמישהו מזמין אותי לעבודה ולא מספר לי מה המטרה האמיתית שלה או מה הצרכים האמיתיים שלו. קשה לי אפילו סתם כשאנשים משכנעים אותי או שוכרים אותי לעשות דברים על אמונה עיוורת או משיקולים שלא מתאימים לי. תכנון חייב להיות הגיוני לפני שמבזבזים עליו כסף ואנרגיה לשוא (אפילו אם אני אקבל על זה יותר כסף בסוף, התסכול עדיין הורג אותי). גם קשרים עם אנשים וחברים שבהם נשמרים דברים בראש ולא נאמרים יכולים לבשל בתוכי מועקה. למה אני יכול לשים את כל הקלפים על השולחן אבל אסור לי לצפות לזה מאחרים?

אני מאוד מתוסכל היום. בתור נקיטת פעולה כדי אולי להפיג חלק מהתסכול, העפתי יותר מחצי מהאנשים שאני עוקב אחריהם בטוויטר ואני מתכוון לעבור בהמשך היום ולחתוך באגרסיביות גם רססים מגוגל רידר. יש רעש שמונע ממני להגיע אל המידע החשוב, מונע ממני לחיות בתוך ים של רעש וחצאי מידע שמאיימים להטביע אותי. טוויטר זה רוב הזמן רעש. כנ"ל מסנג'רים למיניהם. רעש הוא אחד מהסיבות (הרבות) שאני נמנע מבוקפייס, ומצד שני חברים שלי מפרסמים שם מידע שאני לא יכול לקרוא. שוב תסכול!!

גם לכם יש שמץ מזה, או שזה השיגעון הפרטי שלי? איך אתם בוחרים להתמודד?

פורסם ב

מחר שני ארועי אמנות של אנשים שאני מעריך (סוכות 14 אוק.)

ושניהם מחר כמעט באותו הזמן, איך לבחור?

ב5 פתיחת "מפגש חלליות" – תערוכת הביכורים של נעמה אדלר בזכרון יעקב. (לצערי אתר שלא עובד מחוץ לאקספלונטר 🙁 )

מפגש חלליות - הזמנה לתערוכה בזכרון יעקב תמונות מהפתיחה ועוד ציורים של נעמה אצלי בפליקר.

וב8 בערב ברוטשילד בתל אביב, ערב ארכיטקטורה, אנשים ואמנות בהשפעה אורבנית בתל אביב, לפי הרכב המציגים נראה שווה בהחלט!
אני הולך - לתל אביב