עשר סיבות למה לא מאגר ביומטרי && עשרה דברים שאפשר לעשות

עכשיו זה כבר בעמודי החדשות הקדמיים של נרג' וטמקא!

ברוח הנוסטלגיה של "פרוייקט כתיבה קבוצתית – עשרה", החלטתי לנסות לרכז מסר קצר וקולע….

  1. כי הסנגוריה הציבורית, לשכת עורכי הדין, היחידה ללוחמה בטרור וגופים אחרים אומרים כי המאגר מיותר עד כדי מסוכן לבטחון האישי ולדמוקרטיה. אותו דבר קבע גם דו"ח הכנסת בנושא, ומסכימים על כך אנשים מכל הקשת הפוליטית, מדב חנין, דרך השר מיקי איתן וכלה במשה פייגלין.
  2. כי דליפת המאגר הזה תזיק באופן בלתי הפיך לחיי האזרחים, משרדי הממשלה כולם ואפילו המשטרה. בעיקר זה עלול להקל על גניבות זהות.
  3. כי דליפת המאגר תאפשר כל מני עברות וסחיטות, זיהוי אנשים בקלות מרגיזה עם מצלמה סלולארית באמצע הרחוב, ובעתיד עלולה לאפשר השתלת ראיות יותר קלה ולבטל למעשה את טביעות האצבע כראיה משפטית.
  4. כי אסור לישראל להיות הדמוקרטיה הראשונה שעושה ניסוי חברתי ובטחוני בעייתי שכזה על אנשים אמיתיים.
  5. כי לא היה עוד מספיק דיון ציבורי. לא היתה שום הסברה.
  6. כי לא ניגשו מספיק חברות מתחרות למכרז ויש לזה טעם מאוד רע שבכלל נערכו מכרזים ונחתמו חוזים חודשים ארוכים לפני שעבר החוק.
  7. כי שרים בממשלה ובראשם מיקי איתן מתנגדים בגלל ההשלכות החוקתיות, הבטחוניות והחברתיות.
  8. בעוד שאנחנו הולכים להשאב לתוך מאגר שכזה, מדינות אחרות מחוקקות חוקים נגד מאגרים ביומטריים, כי פרטיות זה דבר שאנחנו אמורים להיות זכאים לו, אבל נראה שגם ככה זוכים לפחות ופחות ממנו, ואיתה מתחמקת ונעלמת לה מערכת האמון הרעועה ממילא בין השלטון והציבור.
  9. כי לוועדה באו מומחים מתחומי אבטחה פיסית, אבטחת מידע, משפטים ומומחה ברמה עולמית בתחום ההצפנה – כולם נימקו מדוע המאגר מסוכן, ועדיין שטרית בחר להתעלם מדעתם בזלזול.
  10. כי יש פה שאלות של מנהל לא תקין – לפגישות הוועדה לא התייצבו כמעט חברי הוועדה, שני חברי ועדה לא ידעו שהם חברים בה, קצב הדיונים לא אפשר למוזמנים לעיין בשינויים, שינויים נעשו גם בזמן הדיונים, מחטפים שונים חגגו שם ויושב הראש שלה העביר את החלטותיו "פה אחד", התעלם מהסתייגויות ומסרב להתראיין לכלי התקשורת בנושא.

אז איך את ואתה יכולים לסייע?

  1. לכתוב על זה בבלוג שלכן. עוד מידע כאן וכאן.
  2. לשים בבלוג ווידג'ט או באנר וקישור לאתרים שמתאים לכם להפנות אליהם בנושא, למשל זה.
  3. לבוא להפגנה הבאה, שאולי תקרה מחר מול הכנסת, ביום ההצבעה אם זו לא תדחה. אם פיספסתם, כמה מנאומי ההפגנה של אתמול.
  4. ליצור קשר עם כל חבר וחברת כנסת שאתם יכולים, לעודד אותו לבוא להצביע נגד החוק (או בעד הרוויזיה) אם הוא בכנסת ביום שני, או להסביר לו למה החוק הוא מר, נמהר ואנטי-דמוקרטי אם הוא או היא חשבו להצביע בעדו.
  5. לספר למשפחה ולשכנים שליד הפרטת הקרקעות, קיצוצי החינוך והרווחה ושאר הצרות, יש כאן עוד חוק שראוי לתשומת ליבנו. אסור להיות שאננים מול בקשות תמימות של טביעות אצבע, במיוחד אם מספרים לכם שזה גם אמצעי זיהוי קל לזיוף אבל גם התנאי לטיפול רפואי, או רשיון נהיגה, ובקרוב, התנאי לחופש התנועה (מי שלא ישים אצבע, לא יקבל ת"ז ובלי ת"ז אסור להסתובב ברחוב לפי חוקי המדינה), וכמובן שעובדים זרים, מיעוטים ומדוכאים אחרים יסבלו במיוחד.
  6. לחתום על העצומה שאנחנו מגישים לחברי הכנסת.
  7. להתנדב למטה המאבק, אנחנו צריכים היום מתנדבים מתואמים להתקשר לח"כים ולשכנע אותם.
  8. לחשוב על רעיונות לפוסטרים, סטיקרים ובאנרים ("שטרית יחלק את המאגר!").
  9. לחשוב על סרטוני הסברה ולהפיק אותם, או לשלוח רעיונות לערן ורד ורם און אגמון.
  10. להמציא תעלולי יחצנו"ת ויראליים מעניינים, כמו החבר'ה שהצילו את דו"ח וינוגרד לטובת מאבקנו, או אולי משהו מתחום הבייצים הגדולות ממש.

מה מטריד את עמי העולם?

אני יושב לי ומתבכיין על המאגר הביומטרי ועל זלזול שרירותי ובפרטיותי (היום מלאה שנה לפוסט על פיאסקו דאן אנד בראדסטריט, וכלום לא השתנה מאז כמובן), אבל האמריקנים והאירופים מראים דואליות מוזרה אחרת. הצצה לסלאשדוט:

את הת"ז שלי נתתי לאורנג' כשפתחתי שם חשבון, האמריקנים מתפרכסים מהרעיון.

מרשם התושבים שלנו מסתובב חופשי בחינם ברשת, האמריקנים מתמג'ננים כשפרטי עשירית מהמדינה שלהם מועמדים למכירה.

סעיף "פגיעה ברגשות הדת" בחוק העונשין שלנו הוא מקור לא אכזב לפיאסקואים מבדרים, האמריקנים מתפחלצים כשאירלנד מוציאה את חילול יהוה מהחוק.

אנחנו נלחמים על פרטיות נגד מאגר ביומטרי כשהבריטים מאבדים פיוז מהרעיון של הנפק"ת ת"ז כלשהיא ואילו בארה"ב מתנגדים אפילו לשים מעקב אלקטרוני על פרות.

אנחנו בוכים על מאגר שדלף ולקנדים יש חוק פרטיות כל כך מוצלח ש"על הפנים" הפכה לעבריינית.

ויש עוד דוגמאות, אבל בואו נראה מי סובל יותר מהישראלים?

הודו משיקה מאגר ביומטרי של מליארד איש. המשטרה הבריטית פושטת על מסיבות אקראיות שהיא מגלה בעלהפנים, אוסטרליה עדיין שוקלת לקפד את פתיל החיים של עברייני אימיול מועדים, צרפת בערך באותו העמוד, ניו זילנד מפעילה צנזורשת, בלאנקאסטר קליפורניה יסיירו מזל"טים לרגל אחרי התושבים בתקווה שיסתברו כפושעים, ובסין אסור יהיה להשתמש במחשב ללא צינזורשת מובנה(?!) ואם השתמשת במחשב יותר משעה-שעתיים ביום יכריזו עליך כמכור וישלחו אותך למחנה גמילה כעונש. אופס…

אבל נסיים בנימה אופטימית:
בספרד שיתוף קבצים כנראה כבר לא יחשב לעבירה, בבריטניה בריטיש טלקום ויתרו על המאבק על PHORM, בקנדה מוקמת מפלגת פיראטים ונראה שירדו מחקיקת הDMCA הקנדי, בנורבגיה חוק הפרטיות מקשה מעכשיו לעקוב אחרי פיראטים אז נראה שאין יותר תביעות נגד אזרחים בנושא…

הי נורבגיה, זקוקים לתוכי?

סין. מה המשיכה?

יש לי חבר שאולי ירצה להשאיר את שמו מחוץ לפוסט הזה, אז נגיד ששמו א'.
הוא התאהב במדינה ובבחורה מקומית, ועוקר עכשיו לשם, לעבוד קצת ולהקים עסק. המזרח הרחוק זה ה"אמריקה" של אמצע המאה שעברה, הוא מספר לי. המקום שאליו טסים נהגי מוניות בת ימיים והופכים לבעלי מפעלים ויצואנים מצטיינים. אני עדיין תמה כמה בקלות יתקבל שם אדם זר, שלא דובר את השפה והתרבות המקומיים, אצל ממשלה ששמחה על משקיעים ויזמים חו"לניקיים, אבל לא ממש נותנת לך גישה בלתי מוגבלת לעולם. לפני כחודש הוא בדיוק חזר משם, אחרי שמכל מקום הוא העלה אלי לשרת את עשרות הגיגות של התמונות שהוא צילם. "באמת מרשים שבכלל היתה לך גישה החוצה לרשת" אמרתי לו. "הייתי בטוח שיחסמו לך גישה להמון אתרים ולפורטים כמו SSH" – אתם מבינים, לשרת שלי אני לא מאפשר גישה בפרוטוקולים בלתי מוצפנים כמו FTP…

"איזה! התחבר כמו גדול, קצב העלאה מטורף, גם המהירויות של אימיול בתוך סין נהדרות… רק באמת כל פעם שהתחברתי לשרת שלך על winSCP הוא עצר שוב ושוב לשאול אם לשמור את המפתח של השרת. איך מפסיקים את זה?"

פירוש ללא-בקיאים – חומת האש הסינית עושה מעשה "מאזין באמצע" לשיחות SSH ואני מניח שזה אומר שכל המידע שלך שעובר למעשה שקוף להם. כמובן שרצתי ושיניתי את כל הסיסימיות על השרת ליתר בטחון, למרות שלא ראיתי שום פעילות חשודה עליו בינתיים, אבל קחו את הענין לתשומת לבכן.

לסיכום, מישהו יכול להבין מה האטראקציה הגדולה במעבר לחיות ולעבוד במדינה טוטאליטארית?

האם אלמונימיות תורמת לאמון?

בלוג חדש ומעניין נולד השבוע בבלוגלי, שמו "משפט אחד" והוא בא לתת גרסא מקומית לבלוג מקורי באנגלית שאני קורא מדי פעם שבתורו מזכיר את סיקספיקס וואחרים. הקוראים מתבקשים לתרום (בשמם או בעילומו) משפט דרמטי אבל אמיתי, משהו מהחיים. התרומה נעשית בטכנולוגיה ה"מוגבלת" של בלוגלי בצורה של כתיבת תגובה אז זה קצת מבלבל (במיוחד אם רצית לכתוב בעילום שם, כי חייבים לתת כתובת דואל). מלבד זה היוזמה ברוכה ונהדרת. מה הבעיה? שיוצר(ת) האתר שומרים את זהותם בסוד. לכאורה אין כאן בעיה כי גם מי שתורמים סיפור יכולים להשאר בעילום שם עם כתובת דואל פיקטיבית, אבל בעיני יש בעיה. הבלוג שבאנגלית צץ בים של מליוני בלוגרים, ואילו הבלוג הזה בבלוגלי הוא תחת שרביטו של אחד מחברי הביצה המקומית (ולפי מקבץ הסיפורים הראשון ששוחרר בו, זה ברור לי שמדובר כנראה באחד או יותר מצוות מכון ההיתוך הקר של פ"ת) ואני שואל, למה האנונימיות של העורך? למה זה מועיל?