מהירות גלישה סלולארית – חלק ב'

אוקי, אחרי שנהנינו, בואו נפעיל את הסים החדש ונשרוף את הגשרים עם אורנג'…

SIM card for Golan Telecomהכרטיס של גולן הגיע במעטפה פשוטה ללא שם החברה עליו, בלי חשבונית או הסברים, ספרטאני לגמרי. הפלאסטיק נח לו בתוך מעטפת קרטון קטנה, ועליה מדבקה עם קוד ההפעלה. גלשתי לאתר גולן, הזדהיתי עם היוזר שיצרתי כשהזמנתי את השירות, לחצתי על הפעלת הסים והכנסתי את הקוד הסודי של ההפעלה בשעה 22:09. מחכה לראות מתי ימות הקו אצל אורנג' :-)

עדכון: עברו שעתיים, החברים בטוויטר אומרים לי שה לא יקרה עד שעות המשרד ב8 בבוקר. אוקי, נחכה…

(למחרת בבוקר) בינתיים, בגלל תקלות לכאורה באורנג', פעולת הניוד עברה ליום המחרת בשעה 14:31 (איזה דיקדוק יקי, אין כאן "בין 8 ל-12"!). אני עושה שוב טסטים אחרונים באורנג', הפעם מהמשרד של לקוח בנתניה. 13:50, קליטה מקסימלית (שוב מינוס 89 דציבל)

relay.huji.ac.il ping statistics —

31 packets transmitted, 31 received, 0% packet loss, time 30040ms

rtt min/avg/max/mdev = 52.960/117.356/220.930/45.722 ms

קצב הורדה, שני נסיונות של 20 מגה מול ISOC:

הראשון 208k ממוצע, 260k מקס, 1:37 דקות.

השני 214k ממוצע, 290k מקס, 1:35 דקות.

בקיצור, הרבה יותר יציב ועקבי מאתמול.

לאחר שהגיע הדואל מגולן שהקו עבר, הייתי צריך להכנס שוב לאתר ולבקש שישלחו לי מסקון תצורה של APN (מה שמגדיר את החיבור לשירותי אינטרנט וMMS). לרוע המזל המכשיר לא זוהה על ידי גולן, אני מנחש שזה בגלל שאני מריץ אנדרואיד עצמאי ולא מקורי של סמסונג, ולכן שלחו אותי לכאן. כמובן שבשלב הזה יש להפעיל Data roaming.

ונעבור לבדיקות המהירות! אני עדיין בנתניה, השעה 15:20, הקליטה בעוצמה מלאה אבל לפעמים נחלשת וחוזרת (למרות שאני 300 מטר בקו אווירי ממפקדת סלקום)

ping:

relay.huji.ac.il ping statistics —

37 packets transmitted, 37 received, 0% packet loss, time 36043ms

rtt min/avg/max/mdev = 108.371/161.015/210.225/40.249 ms

סיבוב שני:

relay.huji.ac.il ping statistics —

30 packets transmitted, 30 received, 0% packet loss, time 29036ms

rtt min/avg/max/mdev = 57.728/155.642/288.584/48.072 ms

נראה שטיפה איטי יותר, אבל מדידה או שתיים זה עוד לא הכל…

הורדת 20M:

פעם ראשונה 396 ממוצע, 600 מקסימלי.

פעם שניה 326 ממוצע, 487 מקסימלי.

מסקנת ביניים – באורנג' טיפה פחות latency, בגולן יותר רוחב פס.

אם יתחשק לי לעשות עוד טסטים מיותרים, אני מבטיח להוסיף מספרים כאן בפוסט. אני לא רואה פואנטה להמשיך את הסדרה :-)

רק הערה אחרונה לגבי גולן – שעתיים אחרי שעבר הקו הסתבר שחלק מהאנשים מצליחים להתקשר אלי, אבל חלקם מקבלים הודעה מוקלטת "סלקום שלום, הקו אינו זמין". התקשרתי לתמיכה הטלפונית והתבשרתי שכל העמדות תפוסות ולכן אני מנותק <קליק>. אני חושב שזה הדרך החדשה לתת בישראל שירות ללא המתנה – הוא גם ללא שירות :-)

שלחתי להם דואל, זה היה ב4 אחה"צ, עכשיו חצות ואני הולך לישון ללא תשובה (אך מסתמן שאינני הלקוח היחידי שסבל מזה היום, כנראה תקלות אצל אחת המפעילות).

הפוגה מפוסטים של פוליטיקה: אני קונה אנדרואיד

נכנע לתרבות הצריכה? לחלוטין לא. מחשבון שעשיתי על חשבוניות הסלולאר האחרונות שלי, אם אקח חבילה באורנג' ואקנה סמסונג גלאקסי S2, אשלם פחות. מצב מוזר לחלוטין, אבל ראו מה קורה לי, ואולי תוכלו לעשות החלטה מושכלת לגבי הסמארטפון שלכם.

הסט-אפ הנוכחי:
בכיס יש לי נוקיה N900, מכשיר פתוח חמוד ביותר, מריץ דביאן, מכונה מאוד גמישה וגיקית, עם מקלדת QWERTY נשלפת, אני אתגעגע אליו מאוד, אבל אני מפסיד את כל האפליקציות הפופולאריות של שוק האנדרואיד, למשל וייז, שזו הדרך הכי נוחה (והיחידה כרגע?) לברוח מפקקים ומכמונות מהירות כאחד.
באוטו יש לי 6210 בדרך קבע עם דיבורית "עריסה" מעולה של נוקיה. היתרונות – שמע שלא משתווה לאף דיבורית בלוטות שנתקלתי בה, טלפון ללא מצלמה אם אני צריך להכנס ללקוח במתקן מסווג, מכשיר גיבוי פנטאסטי עם חיי סוללה של כמעט שבוע.

1. להשאר עם מה שיש
החודש שילמתי 308 ש"ח על 260 דקות שיחה ו-140 SMS
ביוני-יולי שילמתי 250 ש"ח על 131 דקות ו-164 SMS.
כלול בכל חודש חבילת 5GB גלישה (לא היה פחות כשלקחתי) וסים שני (מה שנקרא "אורנג' 2" ואיש המכירות שפגשתי היום קרא לו כל הזמן "פלאפון דו"…)
היום הממוצע החודשי שלי 200 דקות אוויר לפי אורנג'.

2. חבילת winners של אורנג', מכשיר מאורנג', בתור לקוח פרטי
298 ש"ח קונים לי 1000 דקות לכל היעדים, 3500 בתוך אורנג', 1000 SMS, 2GB גלישה, החזר 119 מתוך 138 בחודש (אז סה"כ 320 ש"ח בערך)
פחות החזר על 6210 בגובה 50 ש"ח(!!) לחודש, זה 270 ש"ח.
זה יכלול דיבורית לאוטו. אם ארצה דיבורית בסגנון מכשיר קבוע (ספיריט) ולא בלוטות', אז להוסיף ~10 ש"ח ל"אורנג' 2". נעגל, סה"כ 285 בערך.

יתרון – אותו כסף, יותר מכשיר, יותר חופש גלישה ושיחה, אבל ירידה באיכות השירות (כיום אני קוח עסקי) וירידה באיכות השמע באוטו.

2א. חבילת וינרז, מכשיר מאורנג', לקוח עסקי
אותו כנ"ל, רק כולל אחריות מורחבת מחד והתחייבות 3 שנים עם קנס יציאה. איחס.

כיוון שהדבר הראשון שאני עושה למכשיר זה להתקין CyanogenMod, אז לא ברור אם האחריות המורחבת תתפוס ממילא.

2ב. וינרז, מכשיר בפרטי, כלקוח פרטי
כאן נהיה מענין. כשאני קונה את המכשיר בחוץ, אורנג' לא יתנו לי החזר על ה-6210, אבל לא צריך…
298 ש"ח חבילה, פחות 119 ש"ח החזר = 180 ש"ח
מכשיר שנקנה פרטי: 75 ש"ח לחודש
אורנג' 2 עוד 15 ש"ח
סה"כ 270 ש"ח ונשארתי עם הטלפון הישן בדיבורית המעולה שלו :)
אם אני רוצה את האחריות המורחבת (שכלולה ללקוח עסקי) מוסיפים עוד 50 ש"ח. כאמור, לא ברור אם היא תתפוס אחרי rooting, לא כל שכן התקנת הפצה חלופית כמו ציאנוגן.

3. חבילת החזר חלקי עסקית
207 ש"ח יקנו לי 400 דקות שיחה, 400 סמס והחזר 70 ש"ח על הגלאקסי (שהוא כזכור 75 לחודש), סה"כ 215.
נוסיף גלישה 1GB (לא כלול בחבילה) 60 ש"ח (80 ל2GB אבל לא ברור אם אצטרך כ"כ הרבה אפילו עם וייז עובד בכל נסיעה)
נוסיף 15 לאורנג' 2.

הגענו ל-290 ש"ח, כולל אחריות אבל גם התחייבות. למה שארצה את זה?

מסקנות: אורנג' לא רוצים אותי כלקוח עסקי, ואורנג' לא מתאמצים שאקנה מהם את הגלאקסי. נראה שאני אזמין לי מכשיר. איש המכירות עשה לי טובה והדגיש שכשאני בא לעשות את טקס "ניתוק הזיקה" הקדוש, אני צריך להביא את המכשיר, הוא חייב להיות גרסת ה-16GB ולא 8, וחייב להריץ אנדרואיד 2.3.3, ועל החשבונית צריך שיהיה כל זה כתוב בתוספת מספר ה-IEMI של החומרה ושמי המלא.

עכשיו נשאר לי להחליט אם לקחת הצעה מתחרה מסלכלום או לקחת את (2ב) ולהגיד תודה?


המשך הסיפור למעוניינים…
קניתי בסוף את המכשיר אצל אחת החנויות בעלות הציון הגבוה בזאפ (למרות שהיה לי מוזר להכנס לחנות יבואן ברחוב "תוצרת הארץ"), ואיתו מגן מסך, קליפת מגן ומטען לרכב. סה"כ 3013. חצי שנה אחריות על הסוללה, שנה על תוכנת המכשיר, בתנאי שזה עם רום רשמי של סמסונג. במילים אחרות, אם אתעקש לשים ציאנוגן, אין אחריות. סה"כ זמן – 6-7 דקות.

התיישבתי באוטו, הטענתי את הסים לתוך הסמסונג, ותקעתי לטעינה. המכשיר ישר גלישלש באורנג' בלי לשאול שאלה מיותרת, אז שמתי פעמי לאתר סלכלום כדי לקבל הצעת מחיר. אחרי 7 דקות טיול באתר נמצא מספר הטלפון של מחלקת המכירות העסקית מוחבא בתחתית ארונית תיוק שכוחה בבית שימוש נעול שאינו בשימוש עם שלט על הדלת "זהירות ליברמן". סלכלום תמיד היו חזקים בפרסום. חייגתי את המספר בטלפון הקבוע באוטו והתחלתי ללמוד את האנדרוגינוס. התקנתי וייז, סינכרנתי מול ג'ימייל, שיחקתי עם עוד פיצ'רים, וכשנימאס לי מהשיר המחזורי של סלכלום, ניתקתי את הקו (סה"כ 30 דקות אוויר, הנה הלכו 15 ש"ח ואין לי מושג איזה דיל היו מציעים לי, אבל נתתי להם הזדמנות הוגנת). צלצלתי לאורנג' לברר איפה יש מרכז שירות פתוח מאוחר, קיבלתי תשובה תוך שתי דקות ושמתי פעמי ל"מתחם G" של ראשל"צ. על הדרך שאלתי טכנאי מה כוללת "האחריות המורחבת" ומסתבר שזה כולל את כל התיקונים כולל החלפת חומרה בהשתתפות עצמית נמוכה. נשמע דיל לא רע, רק שאם אני עושה את זה בחשבון עסקי זה התחייבות. ומה קורה אם אני צורב שם ציאנוגן? האחריות מכסה צריבת רום מקורי חזרה ואז טיפול בבעיות. פייר אינאף.

הגעתי לאורנג' ראשל"צ, לקחתי פתק, הלכתי לאכול, חזרתי, נגנב לי המוח מצרחות 15 (לא, אני רציני, ספרתי) ילדי גילאי 3-5 שהתרוצצו שם באמוק בחנות וצרחו בחדווה ללא כל אמצעי בליעה אקוסטית, סה"כ שעתיים המתנה(!!) עד שראיתי נציג, פגישה שכללה פעמיים שהוא קם לברר כל מיני דברים שהמחשב לא הראה לו, נתן לי מידע, וצילם במכשיר הסלולארי שלו את הקבלה שלי במקום במכונת צילום וזהו. 20 דקות נוספות. עוד שאל אותי למה באתי לסניף במקום לפקסס את הדף, אחרי שאמרו לי בבוקר בביל"ו ובטלפון במרכז שירות לקוחות שחייבים לבוא לסניף. מסתבר שיש סידור כזה אבל רק ל"חבר". פייל שירות שאין לי כוח להתבכיין עליו יותר.

מה גיליתי:

  • אם אני לוקח את (2ב) כלקוח פרטי, אני יכול בכ"ז לקבל זיכוי 49 ש"ח בחודש (שזה 1700 ש"ח סה"כ!) אם אחזיר להם את ה-6210 הישן שלי, כלומר 220 ש"ח בחודש בלבד!
  • יש לי שבועיים לעשות את זה, אני מקווה שאמצא אותו.
  • לוותר על סטטוס עסקי ולעבור להיות לקוח פרטי משמעו שאין יותר שירות VIP במענה הטלפוני ואין אחריות מוגדלת, אני מרגיש פתאום כמו סופרמן כשאיבד את כוחותיו כשנכנס לתא הקריסטל והפך לאחד האדם.
  • אם ארצה עכשיו אחריות, (50 ש"ח לחודש בפרטי, או כלול במחיר אם אחזור להיות לקוח עסקי) אצטרך להפקיד את הסמסונג במעבדותיהם לבדיקת ציציות לשני ימי עסקים(!!). שילכו לחפש.
  • מחיר שבירת ההתחייבות כעסקי – 8% ממחיר החבילה שנשאר בהתחייבות, כלומר כ-850 בחודש הראשון עד 0 בחודש האחרון, ב36 מדרגות.
  • כן, יש התחייבות כלקוח עסקי, גם אם יש לך רק מכשיר אחד ולא צבא של 50 עובדים.

נשאר לי לקבל מחירים מפלאפון וסלכלום ולהחליט אם אני נשאר בחורנג' (ומחזיר להם את הטלפון הישן והמצוין) או מוצא משהו יותר טוב לקפוץ עליו.

אשמח להמלצות על תוכנות ראויות להתקנה על אנדרואיד, למשל לניהול משימות ולשימוש נבון בטוויטר.

המלצות שאספתי בעבר בשרשור ב+גוג ומקומות אחרים:

Plan B (ראיתי שלסמסונג יש משהו פנימי דומה, אבל הוא לא יהיה שם אחרי מעבר לציאנוגן מוד…)
waze
pulse
google plus
file manager hd
mobile document viewer (or ThinkFree)
floating image
plasma sound
multi touch paint
sipdroid (VOIP)
ustream
hdr camera
ilapp
vidtrim
teamviewer
android-vnc-viewer
Documents To Go 3.0 Main App
Google Goggles
Barcode Scanner
google docs
TuneIn Radio
Evernote

עוד המלצות?


לבסוף צרה אחרונה שנשאר לי לפתור – הסנכרון מה-N900 לגוגל של הקונטאקטים לא עבד, גם לא דחיפה של כל 800 הקונטאקטים בבת אחת לסמסונג דרך בלוטות' (רק בבודדת). אני מנסה לייצא אותם אחרת, אם יש לכם עצות, אשמח.

עדכון סופי: יצאתי את כולם ל-VCF והאנדרואיד שתה אותם בקלות. גרייט סוקסס!

קצת טכנו-אופטימיזם לאיזון

יש ימים שבהם אני עוסק בעניני פרטיות אלקטרונית, זה קל מדי ליפול לבור של פראנויה ולודיזם, במובן של פחד מפיתוחים טכנולוגיים בידיים הלא נכונות. אורוול פחד מהשלב הזה בפיתוח הטכנולוגיה, והעולם שדמיין ב"1984" היה קודר ומדכא (תרתי משמע). מצד שני צ'ארלי סטרוס מצייר עולם מאוד עצוב לעמים שיצאו נגד טכנולוגיות (למרות שזו סאטירה פוליטית יותר מאשר עתידנות של ממש) בספרו "סינגולאריטי סקאי". ספר שנוגע בכל טרנד ורעיון טראנסהומניסטי ולא תמיד בצורה מחמיאה. מול רואי שחורות שונים גם קורי דוקטורוב ניסה להפיח קצת אופטימיות בספר "אח קטן" שהזכרתי פה לא פעם, על הדרך שבה נער מצליח להמלט ממנגנוני בטחון מהירים מדי על ההדק של מדינת המעקב אליה התדרדרה ארה"ב – אבל עושה זאת ע"י רתימת הטכנולוגיה לטובתו. האופטימיזם של דוקטורוב הוא שטכנולוגיה כאן משמשת נגדנו אבל גם בידינו, ולכן כדאי לכולנו להכיר אותה טוב ולהשתמש בה לטובתינו.

קורי, אם עוד לא טחנתי לכם עליו מספיק פה בבלוג, הוא מהדוברים הנמרצים והבולטים לגבי רפורמת הקופירייט הדרושה כדי לשחרר את המין האנושי לנקוט ביצירתיות הדרושה לו כדי להתקדם ולהלחם על קיומו. אחד הנושאים שמרגשים אותו בשנים האחרונות הוא הדפסה תלת מימדית ושימוש מחודש בטכנולוגיות, ולצד זה להבין את ההשלכות של היכולת לחלוק חפצים פיסיים ולהעתיק אותם כמעט בקלות שבה אנו מעתיקים היום מידע, ומה זה יעשה לחוקי הקניין. כהרגלו הוא "חוזה את ההווה" בספרו Makers. הנושא הפך כנראה למשהו מדבק במשפחתו, כיוון שאישתו, אליס טיילור שעד כה התפרסמה בתור מעצבת משחקי מחשב מוכשרת ומצליחה, הקימה עכשיו סטארטאפ שמתמקד במשחקים שניתן להדפיס בתלת מימד. כמה כוח יש בידיים של אדם שיכול להדפיס לעצמו חלקי פלאסטיק, מזון, מתכת ואפילו איברים להשתלות? בסיפוריו "Printcrime", "אחרי המצור" ואחרים קורי חוקר את ההשלכות על התרבות, הכלכלה, היצירתיות ועוד. גם ב"סינגולריטי סקאיי" יש תיאור יפהפה של "מכונות קרן השפע" שמשחררות אנשים מתלות ביצרנים וזמינות חלקים, ואפילו מפיקות את חומרי הגלם מהסביבה בצורה חכמה.

קורי דוקטורוב על טכנולוגיה ואנרכיה:

לאור כל הפחד מניצול לרעה שלצד ההתרגשות מהעתיד לבוא, לפעמים נחמד לקרוא חדשות ודעות חיוביות בתחום. למשל מרגש לקרוא שבהמשך לפרויקט TOR, ממשלת ארה"ב מפתחת עוד תוכנות וחומרה כדי להביא את מהפכת המידע המקוונת לארצות שעל אזרחיהן מוטל איפול מידע וידע. תמיד טוב לראות ממשלות עושות גם טוב למען האינטרנט ומשתמשיו ולא רק אודפות אותו ככלי לצנזורה וניטור בטחוני ומסחרי.

לבסוף, אני מצרף פה (ברשיון CC) תרגום שלי למאמר "טכנו-אופטימיזם" מאת קורי דוקטורוב:

"האם אתה אופטימי או פסימי לגבי העתיד?" אני נשאל לעיתים קרובות, עד שהכנתי תשובה בשלוף: "כדי להיות אקטיביסט, אתה חייב להיות שניהם: פסימי מספיק כדי להאמין שהדברים יתדרדרו לרעה אם יניחו להם ללא ביקורת, אופטימי מספיק כדי להאמין שאם תפעל, ניתן למנוע את הרע ביותר."

אבל יש כאן יותר. קראו לי לא פעם טכנו-אוטופיסט. אני לא יודע לגבי זה, אבל אני מוכן לקבל בהכנעה "טכנו-אופטימיסט". טכנו-אופטימיזם היא אידאולוגיה שמגלמת את הפסימיזם והאופטימיזם שלעיל: הדאגה שטכנולוגיה יכולה לשמש כדי להפוך את העולם לגרוע יותר, התקווה שאפשר לכוון אותה כדי לשפר את העולם.

כדי להבין טכנו-אופטימיזם, זה מועיל להסתכל על תנועת התוכנה החופשית, שהאידאולוגיה והאקטיביזם שלה הולידו את מערכת ההפעלה GNU/Linux, מערכת ההפעלה הניידת אנדרואיד, דפדפני פיירפוקס וכרום, יוניקס BSD שחי מתחת למערכת ההפעלה של ה-MacOS X, שרת הווב אפאצ'י ועוד הרבה שרותי ווב, דואל וטכנולוגיות שונות אחרות. תוכנה חופשית היא טכנולוגיה שנועדה להיות מובנת, ניתנת לשינוי, שיפור והפצה ע"י משתמשיה. יש המון מוטיבציות לתרומה לתוכנה חופשית/פתוחה, אבל שורשי התנועה הם בדואליות הזו של פסימיזם/אופטימיזם: פסימיות די הצורך כדי להאמין שטכנולוגיות סגורות וקנייניות יזכו לאישור הקהל הרחב שלא מעריך נכונה את הסכנות במורד הדרך (נעילה לספק, איבוד פרטיות, איבוד מידע כשטכנולוגיות קנייניות מתייתמות); אופטימיות די הצורך כדי להאמין שגרעין של תוכניתנים ומשתמשים יכולים ליצור ביחד אלטרנטיבות מלוטשות ולזכות בתמיכה עבורן ע"י שידגימו את עליונותם ויעזרו לאנשים להבין את הסיכונים שבמערכות סגורות.

בעוד כמה אקטיביסטים של תוכנה חופשית חולמים אולי על עולם ללא תוכנה קנינית, החתירה אחרי אידאולוגית חופש התוכנה היא באופן כללי מועילה יותר מאשר המטרה שלה; כמו טכנולוגיסטים טובים, הם רואים את טכנולוגיה הקנינית כבאג, ובאגים אי אפשר בהכרח לחסל. זה פשוט לא אפשרי לחסל את כל הבאגים, אז תוכניתנים עוקבים, מבודדים ומצמצמים באגים במקום זה. קחו לדוגמא את מערכת ההפעלה אובונטו, מהדורה מאוד פופולארית של גנו/לינוקס. הבאג הראשון במערכת מעקב הבאגים שלהם הוא:

"תיאור הבאג: למיקרוסופט יש את נתח השוק השולט במחשבים שולחניים חדשים. זה באג, שאותו אובונטו מעוצבת לפתור".

"תוכנה לא חופשית מעכבת חדשנות בתעשית מערכות המידע, מגבילה את הגישה למערכות מידע לחלק קטן בלבד מאוכלוסית העולם ומגבילה את יכולתם של מפתחי תוכנה לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם, ברמה העולמית. הבאג הזה ניכר לאורכה ורוחבה של תעשיית המחשבים האישיים"

הבאג הזה "פתוח" (כלומר, עדיין לא נפתר בצורה מספקת) מאז 2004 ואני אופתע אם הוא יסגר בעתיד הקרוב. למרות זאת כל גרסא של אובונטו התקדמה במפורש לצימצום הנזק העולה מהמשך קיום הבאג, על ידי שהם מציעים מערכת הפעלה שקל לעבור אליה ממוצריה של מיקרוסופט, עם קיצורי מקלדת דומים ותוכנות מובנות, אך ללא הנעילות וההגבלות. באג מספר 1 של אובונטו לא יפתר ע"י מוצר אלא ע"י תהליך.

הלך הרוח התוכניתני הזה הוא המפתח להסנת הדואליות הפסימית/אופטימית. בתור טכנו-אופטימיסט, נגע לליבי לראות את התפקיד שהרשתות מילאו בעזרה לפעילים באירן, מצריים, לוב, בחריין ואוטוקראטיות מזרח תיכוניות אחרות לתיאום בינאישי. אבל בתור טכנו-פסימיסט, נחרדתי לראות את הפעילים משתמשים במערכות בלתי בטיחותיות ולא מתאימות כגון פייסבוק, שהופכות את עבודת השילטונות לקלה בהאזנה, ניתוח ופירוק המבנה של ארגוני הפעילים.

אלו לא חדשות. הנוחיות של רשתות חברתיות בלתי-ידידותיות-לפרטיות מאז פרנדסטר ועד פייסבוק הפכה אותן לפלאטפורמות מפתות לשימוש בארגון מטרות אקטיביזם. אלו מביננו שאכפת להם מאיכות כלי הניהול של המטרות, התריעו נגד השימוש ברשתות האלו כל הזמן, בהצלחה בינונית. אבל הבאג מספר 1 עדיין פתוח – אקטיביסטים, ואפילו אלו המלומדים בטכנולוגיה שאמורים לדעת יותר טוב – עדיין שולחים ידם לטכנולוגיות קנייניות, בלתי מוצפנות, עוינות פרטיות, מטיעונים של אי הנוחות של השימוש באלטרנטיבות.

ויש להם נקודה חשובה: כרגע קשה יותר להתראגן למען מטרה בלי להשתמש בטכנולוגיה ידידותית למעקב מאשר לפתוח דף קבוצה בפייסבוק. על כתפי הטכנו-אופטימיסטים נופלות שתי משימות: ראשית לשפר את האלטרנטיבות, ושנית לשפר את ההבנה הציבורית של הסיכונים שבשימוש בכלים לא מתאימים בסביבות עוינות. יש הקשרים של סיכון גבוה – משטרים מדכאים וצמאי דם – שבהם ממש עדיף לא לפעול מאשר לסכן פעילים בשימוש בכלים שיקלו על משטרות חשאיות לעשות את עבודתן האיומה.

וכאן טמון ההבדל בין "פעיל טכנולוגיה" לבין "פעיל שמשתמש בטכנולוגיה" – הראשון מתעדף כלים שבטוחים למשתמשים, והשני מתעדף כלים שישיגו מטרה אקטיביסטית כלשהיא. הטריק לפעילי טכנולוגיה הוא לעזור לפעילים-משתמשי-הטכנולוגיה להעריך את הסיכונים הנסתרים ולסייע להם למצוא את הכלים הטובים יותר. כלומר להיות פסימיסטיים ואופטימיסטיים: ללא שת"פ מומחים, פעילים עלולים לסכן את עצמם עם בחירות פחותות בטכנולוגיה; אבל עם שת"פ, פעילים יוכלו להשתמש בטכנולוגיה כדי לתמרן טוב יותר מהאוטוקרטים, הרודנים והבריונים.

השימוש של אוטוקראטים בטכנולוגיה נגד ההתקוממויות במזה"ת היתה צלצול מעורר לקבוצה גדולה של פעילי טכנולוגיה וגם לפעילים משתמשי טכנולוגיה. בעודי כותב את הטור (5/2011), הרשת רוחשת פעילים מודעי-פרטיות הבונים כלי התארגנות ששומרים על אנונימיות, שימלאו את הפער כאשר ממשלות ימשכו את הרשת מהשקע, שמונעים האזנה ונלחמים במידע מטעה. הטובות שבטכנולוגיות האלו יהיו פתוחות וחופשיות, כך שכשלים במתודולוגיות שלהם יוכלו להיות מזוהים ומתוקנים מוקדם דרך ביקורת רחבה. בינתיים, אנחנו הטכנו-אופטימיסטים נמשיך ונלחם נגד באג מספר 1, נבקש מעמיתינו להסתכל מעבר לנוחיות המיידית של פייסבוק, על הסיכונים ארוכי הטווח של שימת חירותינו בידיים של אינטרסים פרטיים שמעולם לא הבטיחו לשמור עליה, ושלהן אסור לנו להאמין גם אם יבטיחו.

נוקיה N900 – מחשב כף יד

כמו כל גרופי של פינגווינים וגנו, רציתי טלפון פתוח. המוקו היה ונשאר משהו בין אלפא לביתא. העיצוב מחריד, המסך לא יפה, ועתיד החברה לא יציב (או למעשה כבר לא קיים). חיכיתי לגרסא יותר חדשה וכמעט נכנעתי לאנדרואיד, אבל אז צץ החמוד הזה. הזמנתי, קיבלתי אותו בשישי בערב, שיחקתי איתו, התקנתי עליו המון דברים, גמרתי לו את הסוללה פעמיים ביום והסתובבתי עם כבל בכיס כדי להטעין אותו בכל צ'אנס (מה אתם חושבים שזה פה, מכונית חשמלית עם עמדות החלפה?) והנה מסקנות ראשוניות: זה לא טלפון חכם, זה לאפטופ ממוזער עם אופצית טלפון סוג ב'. אני לא מצטער שקניתי אותו אבל יש כמה דברים שחייב אדם לדעת לפני שהוא קונה מה שהוא חושב שהוא טלפון.

ראשית חייבים לציין את המובן מאליו – זה טלפון די פתוח. לא ברמה של המוקו שהגיע עם מפרט חומרה ולוחות אם להתעללות, אבל בהחלט משהו שיקדום לRMS לחייך. אפל זה לחובבי צעצועים שלא מפריע להם DRM, מיקרוסופט זה למרובעים שלא מבינים מה טוב בחיים, כיוון ששניהם מסננים תכנים אירוטיים זה מוביל לכך שהאנדרואיד הוא בשביל פורנו. ה-N900 הוא פורנו לגיקים:

  • מערכת הפעלה לינוקס מבוססת דביאן, אפליקציות נוספות במרחק שליחת יד, כולל קרנלים אלטרנטיביים ל-QOS, פילטרים וכדומה.
  • תוכנות מכאן ועד להודעה חדשה בלחיצת כפתור, החל מ-SSH שיאפשר לכם להכנס לטלפון ולנהל אותו, דרך שירותי ווב, IRC, אסטריסק, אופן אופיס ולמעשה כל חבילה שמקומפלת לדביאן על ARM (יש אלפים). תוך דקות התקנתי קישור ללקוח על openVPN והתחברתי עם VNC. עד עכשיו כואב לי הפה מהחיוך.
  • 34 גיגה פלאש פנימי ועוד חריץ הרחבה – יקח זמן לסתום את זה אני חושב.
  • 4-5 דפדפנים שונים, פלאגאינים, משחקים, קוראי רסס, כותבי טוויטר, סקייפ ומסנג'רים מובנים ומאוחדים ברשימת אנשי הקשר, gPoder שמוריד לי לבד פודקאסטים כשאני לא מסתכל ועוד ועוד, חיבוריות מיידית לכל מה שמריח web 2.0
  • מסך מאוד קריא ונעים למגע, לא מושלם כמו אייפון אבל קרוב (והרזולוציה הכי גבוהה עד שיצא האייפון4). מקלדת יחסית נוחה, חיפוש WIFI הכי מהיר שראיתי בחיי ומשדר FM (אני עוד לא סגור למה הוא טוב, ראו בפוסט ההמשך).
  • GPS ומבחר של תוכנות וכלים שמשתמשים בו.
  • כמיטב המסורת הפתוחה, יש לפחות שלוש מערכות הפעלה שרצות עליו (Maemo5 המבוססת דביאן, Meego שתחליף אותה כנראה בדורות הבאים, אנדרואיד שמישהו התאים וקימפל), ויש פתח לעוד אם סופרים את העובדה שאנשים פסיכיים הריצו עליו QEMU ועליו חלונות 98 ושאר שיגעונות למתקדמים.

המסך הוא למעשה דסקטופ וירטואלי של ארבעה פאנלים, אפשר פחות אבל לא יותר (אלא אם מחליפים את מנהל החלונות). אני מקדיש אחד מהם לטלפוניה, שני לטוויטריהף שלישי לסידורים (יומן, דואל) ורביעי לאתרי ווב שונים – כל אפליקציה, איש קשר או URL יכולים לקבל קיצור דרך בצורת אייקון על הדסקטופ, ואיתם יופיעו מיני ווידג'טים אחרים לבחירתכם, למשל וידג'ט של זרם טוויטר, חיווי עומס מעבד וזיכרון ושאר דרכים יצירתיות לסתום את מעט הזכרון שיש לכם לעבוד איתו (רבע גיגה RAM ועוד שלושתרבעי ל-SWAP). אין חיוג מהיר ממנשק הטלפון, לא ברור לי למה, צריך לשים קיצור של איש הקשר על ה"דסקטופ". לחיצה ראשונה תעלה את עמוד הקשר שלו, ושם תצטרכו לבחור אם אתם מתקשרים לאחד מהמסרים שלו, או שולחים לשם SMS, או שולחים לו דואל, IM, שיחת סקייפ-אאוט או סקייפ לסקייפ וכולי וכולי בהתאם לכמה פרטים שהעמסתם על דף הקשר.

לי ברור שנוקיה לא מעסיקה Tap counter.

עכשיו שיהיה ברור, אני מאושר מהמכשיר, אבל אני לא יכול להמליץ עליו אוטומטית לכל אחד, בוודאי שלא כטלפון, ואחרי שהתלהבתי, אני אפרט לכם כמה הזהרות בפוסט הבא. אף אחת מאלו לא אמורה להפחיד אתכם יותר מדי, אבל שלא תופתעו אם רצתם להזמין אותו.

עד שיופק הפוסט הבא (אולי הערב, אולי מחר) אתם יכולים לקפוץ להציץ גם אצל רם-און.

עוד לא קניתם גוגל?

אז האנשים שמצלמים-אתכם-לרשיון-ומעבירים-אתכם-תאוריה עכשיו גם ישווקו את גוגל אפפס בארץ. כן, טלדור מתרחבת להיות גם חברת שיווק ופרסום.

מה הדפק?

(מענין אם זה נותן להם דלת אחורית להציץ לנו…)

עדכון קשור חלקית – לגוגל, מיקרוסופט ואפל, אחרי שהבאתי לכם השבוע לינקים לשיטות המאפיה, תראו מה מיקרוסופט עושים ל-HTC. שיטה דפוקה כל כך…

גוגל מתחילה לסטות מהמסלול

גוגל מקלים לנו מאוד על החיים, אבל כשאנחנו מתמכרים למנשק משתמש שאין לו תחרות, לשירות שאין לו גיבוי בנפילה (והיו נפילות, לכן אנחנו יודעים), לאפליקצית ענן שלא מאפשרת לנו לגבות כראוי את המידע שלנו. אני גם לא רואה אותם אף פעם עונים בפורומים של התמיכה של עצמם, לפעמים הפורומים האלו מוצפים בספאם, והסיבה היא שמשתמשי ג'מיל, דוקס ורידר הם לא הלקוחות שלהם. אנחנו אוכלי החינם והלקוחות הם אלו שקונים את שטחי הפרסום.

בטיוטא הפוסט הזה התחיל בתור "גוגל מתחילה לאבד אחיזה", אבל מה שכתבתי נראה יותר ויותר כמו אחיזה מאוד מוצקה. בחיים שלנו, זאת אומרת, אבל לא באידאולוגיה המפורסמת שלהם של "Don't be evil", שם חלק מהעולם כבר מתחיל להסתכל עליהם אחרת.

נתקלתי בסט תשובות שנתן ריי אוזי לקהל במסגרת הוורלד-תור שעושה לו מיקרוסופט, אולי בניסיון ליצוק אותו בתור הפרצוף החדש של מיקרוסופט, עכשיו שבילג עזב את משרת הגיק הראשי (את המופע הישראלי פיספסתי אבל מי שהגיע אמר לי שלא הפסדתי הרבה). אני חייב לציין שאני מסכים איתו על חלק מהדברים, ובראשם שגוגל ווייב מורכב ומהונדס מדי. אני אוהב גאדג'טים, באמת שכן, אבל אני לא חושב שהייתי רוצה מפלץ כזה בתור תחליף למייל, מספיק שכבר עכשיו אני מכור לארגון הנהדר של ג'מיל בתוויות, אבל אני רוצה את המנשק הזה מחוץ לענן, אצלי בבית, מגובה כראוי (עם המטא-דאטה החשוב כל-כך, שלא מצורף כשמורידים POP3), בשליטתי… עצוב אותי לראות ילדים שגוגל מצליחה לסנוור.

אבל הכותרות נערמות די גבוה בחודשים האחרונים: שערוריית תכנון המס של גוגל, בינה מלאכותית להערכת בריחתיות של מוחות (האם היא לוקחת בחשבון את האפקטים של הפאראנויה שהיא-עצמה גורמת?), נפילות ארוכות של ג'ימייל ושל האפפ-אנג'ין, ההרחבה המטרידה של ה"ריגול" אחרי הגולשים דרך האדסנס, ולפני חודשיים נסיון שחלק מפרשים כהולך בכיוון של "לגנוב" את עולם המייל הפשוט והגמיש לעולם של גלים שיגרמו למסנג'רים וטוויטרים להראות כתחביב שפוי ולא מזיק למוח, סריקה של מידע ברשות הציבור ואז הגבלת השימוש בו, הגבלות מוזרות על השימוש באדסנס, זיופים אפשריים במספר ההקלקות של אדסנס ושורת התלונות עוד ארוכה.

היום הזכרתי את הדפדפן עם הסכם המשתמשים הבעייתי. למרות שהבעיה נפתרה היא טופלה בצורה לא משכנעת. אחריו באה הרי מערכת הפעלה שעושה (על הנייר) עוד פחות מאנדרואיד. קרנל שמריץ דפדפן, פחות או יותר, וכל האפליקציות רצות בתוכו, כלומר כל המידע האישי שלכם בענן. בינתיים רק סטולמן, אני ועוד כמה אנשים מודאגים, זה לא האינטרנט החופשי והאישי שהתרגלנו אליו, זה ממשיך להיות מרכז כוח שמעמיק ומתרחב. זה כבר לא אוניברסיטה פה ועיריה שם שנמשכים לחינם כמו זבובים לניאון נאצי, זה כבר כולל מאגרי המידע הציבורי של כמה ממדינות ארה"ב ואולי יום אחד את ארכיוני מדינתינו חסרי התקציב. זה מדאיג… אבל זה לא עובר בשתיקה. משרד המשפטים האמריקני התחיל לחקור את גוגל כמו את מיקרוסופט בשעתה, והנושא הראשון הוא הדיל המסריח (ועכשיו אולי גם לא כשר) שהשיגו עו"דיה על גוגל ספרים.

הדבר האחרון ששבר אותי זה כשראיתי אותם מתחילים עם שקרים לבנים ולהאמין לשקרים של עצמם. אלו שיטות שלקוחות ישירות מרדמונד. אני מדבר על החור החדש שקרעו להם כלבי השמירה של הצרכנים, כשלקחו את מצגת "אנחנו לא מונופול" שלהם והוסיפו תיקונים על כל השקפים, חלקם מתלהמים אבל רובם בצדק. התגובה הרשמית לא אחרה לבוא, והיתה קצרה, לאקונית, והתעלמה לחלוטין מכל סעיפי הביקורת. בעע…

אני חייב לציין שמוזר לי אבל אני מרגיש מעין הקלה מוזרה כשאני קורא שגרסת הווב של מיקרוסופט אופיס 2010 תפתח חינם. זה טוב לתחרות, לפחות יהיה עוד אופיס ענני שיתמוך בעברית. יהיה נחמד לראות את מיקרוסופט עושים מאמץ להיות האנדרדוג המתחנף שמזנב באפל וגוגל, יהיה אפילו יותר נחמד אם עולם התוכנה החופשית יצליח להתברג לשלישיה הפותחת עם פיתוחים משם עצמו. אני למשל אשמח מאוד להתקין לי על השרת גרסה וובית של אופן-אופיס ושלום על ישראל. אני אפילו יותר אשמח אם יהיה איזה כלי וובי לדואל עם טעם עיצובי בכיוון ראונדקיוב שיממש קונספטים של ג'ימייל כמו Sup ויתמוך ביוניקוד וכתיבה משמאל לימין.

כאמור ההתמכרות למנשק המשתמש הגאוני משמעותה שאנחנו לא יכולים לעזוב אותם בלי לוותר על משהו, וזה נקרא Vendor lock-in, אחד הדברים שתוכנה חופשית היתה אמורה למנוע, ונשאלת השאלה כמה אתה מוכן לוותר עכשיו. מה הוא הקו האדום שבו אומר די? אינני יודע בבירור בעצמי, אני כבר מרגיש מזמן כצפרדע בסיר מתחמם, רק שכידוע, צפרדע אמיתית קופצת מהסיר ולא נשארת להתבשל בו. לכם יש קו אדום?

ונסיים עם חיוך, "שיר הגוגל" של אלתרמן: