בשבוע שעבר רינגו סטאר נתן הופעה פאתטית ועצובה אצל לטרמן להשיק את אלבומו החדש "ליברפול". בערך 40 שנה אחרי שהחיפושיות נתנו את הופעת הבכורה שלהם בטלוויזיה האמריקנית באותו אולפן ממש (אולפן אד סאליבן) – אבל מלבד צירוף המקרים המגניב אין לי משהו מרגש לספר לכם. האיש לא שר מענין, כאילו איבד את הקול שלו כשעבר לקריירת סולו (לפני כן קולו תרם לא רע לשירים כמו Octopus' Garden ואחרים) והפעם לשם שינוי הוא אפילו זייף. השיר עצמו הוא חבורת מילים ריקות על "היו לי פעם חברים, עירי היקרה, אני ופול וג'ון, ועזבנו אותך אבל נשארנו נאמנים, אני אוהב אותך ליברפול" עם הפקה בינונית מינוס ומוסיקה לא מעניינת. פשוט עצוב.
בדיוק בגלל זה היה לי כיף לגלות בעזרת ידידי שי ורדי, את התקליט המצוין Love . הרי לא חסרים רמיקסים מעניינים יותר או פחות של החיפושיות, אבל כאן מדובר בג'ורג' מרטין, חיפושית כבוד בעצמו, שביחד עם בנו לקח מאסטרים של הקלטות חיות ואולפניות של הפאב פור, ובישל מהם מעדנים נפלאים. האלבום יצא גם בסראונד מלא בפורמט DVD-AUDIO (מתאפק לא להגיד DVDA), ואני ממליץ עליו בחום. לא רוצה אפילו להתחיל לתאר את המיקסים בפרוטרוט כי זה יהרוס הפתעות וחיוכים, רק סמכו על מרטין שלא הרס כלום והצליח להעיר ולהאיר נקודות מבט חדשות ורעננות לכמה דברים פנטאסטיים שכמו לא התיישנו. מרגש אותי כמו ביום שגיליתי אותם בתחילת ה80 על הפטפון שעד היום אצלי בסלון ומנגן את אותם התקליטים 🙂
אחרי שתקשיבו, הוסיפו בחשבון שהתקליט בושל למעשה כפסקול והוא משמש להופעה בשם Love של סירק-דה-סוליי (קרקס השמש?) בלאס ווגאס (מי שלא היה באחת מההופעות שלהם, לסמן את זה ברשימה!)
לבסוף קטע אחד (אחרים ביוטיוב) מכתבה של שעה של הביביסי על ההפקה: