חוק זכויות היוצרים המחודש

Ynetאושר חוק זכויות היוצרים – תרבות ובידור

אני רוצה עדיין לקרוא את כל תוכן החוק ואני מבין שכבר עכשיו יש שם כמה בעיות, אבל יפה שהכנסת סופסוף התעוררה לטפל בענין חשוב שכזה. לא ברור לי עד כמה זה תואם את החוק האמריקני והאמנות הבינלאומיות ומה ההתייחסות להפצה אלקטרונית של יצירות, והאם יש התייחסות לרשיונות שימוש חופשיים בסגנון CC, GPL ודומיהם. עוד משהו שאני חייב לברר, האם צילומים עדיין נבדלים מיצירות אחרות כמו שהיה בחוק עד היום. אני מתכוון לחפש את הנוסח באתר הכנסת, ואני מקווה למצוא ניתוחים שלו אצל כמה בלוגרים עו"דיים.

הכתבה מציינת להפתעתי את הבעיה שאמנות נמכרת לגוף כלכלי שעושה איתה אח"כ מה שבא לו בלי אישור ותמלוגים ליוצר המקורי. אותי זה הפתיע. נשמע כמו תירוץ קלוש ליוצר טמבל שמכר את זכויות היוצרים במקום רק את זכויות ההפצה, או מכר זכויות הפצה לא מספיק מוגדרות ומצומצמות. בעיה אחרת שנשאלת היא ענין כתבים שזכות היוצרים על כתבותיהם נשארות בידי המו"ל, ולהבדיל צלמי חתונות ששומרים בעלות על התמונות שצולמו למרות שהן לפי הזמנת הלקוח (לפי החוק הישן, מי שהזמין את התמונות ושילם על חומר הגלם הוא הבעלים על זכויות היוצרים). יש כאן בקיצור שאלות טובות למדי שמעניין אותי איך התמודדות איתן המחוקקים.

גם מישקה בלוגר…

Behind the glass הוא הבלוג החדש של חברי מישקה. מישקה מצלם מדי פעם בדיגיטלית, אבל אהבתיו הראשונה היא הברוניקה שלו SQ-A בפורמט 6X6 והפנטקס ME לצילומי 35מ"מ רגילים, בשתיהן הוא מצלם בעיקר שחל"ב בסרט קודאק TriX 400 המצוין, מי יודע מה יעשו צלמי העולם ביום שיופסק ייצורו…

אפשר למצוא עוד בפליקר של מישקה

מחסום כותבים

כולם בעדם. השחקנים, הבמאים, המפיקים, הבדרנים… אפילו זיי פרנק יצא לרגע מהנפטלין לתת את דעתו. אם יש מישהוא לא מוערך בתעשית הבידור, שנרמסים שוב ושוב מתחת רגלי האולפנים, אלו הכותבים. בעוד השביתה ממשיכה לכיוון לא ידוע, איגוד הכותבים מחזיק עמדה איתנה, ובדרך יורדות מהמסך תוכניות הלייט נייט, הדיילי שו, ומתחזקות תוכניות הריאלטי, שנולדו באשמת השביתה הקודמת ב98. שווארצנגר (הגאברנייטור!) יש לו כמה קשרים בתעשיה ומנסה לעשות את מה שנכון כי כלכלת המדינה שלו מושפעת מהשביתה. אין כותבים פירושו אין ימי צילום, שפירושם אנשים מובטלים ואנשי תעשיות השירותים שמסביב לתעשיה גם הם חסרי ביזנס. אלן דג'נרס ניסתה בינתיים להסתכן ולשבור שביתה וקיבלה המון ביקורת. להגנתה טענה כי חברת ההפקה שלה מעסיקה 130 איש, והיא לא רוצה לשלוח אותם הביתה, ובטח שלא לפשוט רגל. אכן בעיה… מה שרואים כאן זה עד כמה יש לקבוצת ה"בלתי נראים" האלו השפעה על ההפקה.

להבדיל אלף הבדלות, אצלנו בארץ, עד שנגלה אם באמת לא צריך מערכת חינוך, המורים שובתים לא על גודל הנתח בעוגת שיווק כלשהיא, אלא על משכורת שבעיני רבים היא משפילה ולא משתלמת לעבוד תמורתה בעבודה כל כך שוחקת שלא תמיד מביאה סיפוק ולפעמים דורשת הרבה כוחות נפשיים, אריכות רוח ואידאולוגיה. אולי הגיעה העת להפריט את מערכת החינוך ו\או נבטל את חובת החינוך מעבר ליסודי? הרי ממילא "מסלילים" המון תלמידים לסיים תיכון חלקי או ללא בגרות. האם ישנה בכלל עדיין פואנטה אם המערכת לא דוחפת את החלשים, לא משחררת את החזקים לרוץ קדימה, ולא מתגמלת את מי שצריך להתמודד בברדק שנוצר באמצע? מה אתם אומרים?

בתים מבפנים, יין במוזיאון – שני ארועים שכדאי לדגום השבוע

בתים מבפנים הוא סופ"ש של סיורים (אני מניח בשיתוף מחלקת התרבות של ירושלים או משהו), בכמה מהבניינים היותר מעניינים בבירה. חלקם לא פותחים את דלתותיהם לקהל הרחב ביומיום (הבית השוודי, מנזר רטיסבון, הפאטריארכיה היוונית, בניינים במגרש הרוסים ואחרים) וסיורים בשכונות ממילה ושכונת הבוכרים לראות פרויקטים של שימור בסקאלה רחבה. הסיורים חינם וחלק לא מבוטל מהם מועבר ע"י האדריכל שבנה או (לישנים יותר) האדריכל האחראי לשימור של המקום, מטובי משרדי האדריכלים בעיר. שווה לצלמים, ארכיטקטים ושוחרי תרבות והסטוריה באופן כללי. הסיורים רובם בשישי, 19/10 וחלקם בשבת 20/10(סליחה שחר, אבל אני כנראה אהיה בירושלים כל הסופ"ש)

ויריד היין (השנתי?) במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב. הרבה מה לטעום והמחיר סמלי, כל הפרטים באתר, ימי רביעי וחמישי.

הנוער של היום…

German teen unplugs pensioner's 'noisy' life support machine, או איך שאני קורא לידיעה: "אפשר למות מהרעש הזה". למזלו של הפנסיונר המסכן היתה בחדר גם מכונה שעושה "בינג!" וצוות האחיות הציל את המסכן.

ונשאלת השאלה. בגרמניה, בקולומביין קולורדו, בבאר שבע או בעזה. יכול להיות שטמטום או אלימות הם תוצאה של אדישות ההורים או אולי גם משהו לקוי במערכות החינוך? לשיפוטכם הקטע האמנותי הבא, מסיבת סיום בגן ילדים כלשהוא. לפי הדגלים כנראה בחמאסטן. איזה מתוקים!

מפגש בלוגרים

באיחור לא אופנתי של שעתיים הגעתי לדירתה הצנועה של כרמל למפגש בלוגרים שהתחיל מתון, החל לסעור והסתיים בדרמתיות.

מסקנות:
* אחרי שאפי הסביר לי (סוף סוף!) כמו בנאדם למה הקוד האתי זה דבר טוב, השתכנעתי. זה מגן על הבלוגר במקרה של תביעות, והוא מקווה שבצורה עוד יותר רשמית בחוק בעתיד. מכאן שהקוד האתי הוא הצהרה אולי לקוראים, אבל הוא בעיקר דיסקליימר משפטי מוצלח.
רוביק לגיקים
* אפי מתמחה אצל רביה. כבוד.

* כרמל יותר גבוהה ממה שזכרתי אותה.

* תמיד אמרתי שעדיפים ריחות טבעיים על מלאכותיים. קיבלתי מחמאה על האפטרשייב שלי, אני בכלל לא שם אפטרשייב 🙂

* נרצה או לא נרצה, לבלוגים יש הרבה מונח על הכף, ויש דברים שחשבתי שהם מובנים מאליהם בזכות הדיבור בארץ, אבל מסתבר שהם לא. אני על הכנס הבא כבר לא אדלג… זה ברור לי.

* בכל מסיבה שיוגש בה אוכל יהיו תמיד יותר מדי סכינים ופחות מדי מזלגות.

* אנשים שהבנת שהם חסרי יושרה לפי הכתיבה, מוכיחים לך את זה גם בפגישה פנים אל פנים כשהם מתאמצים לא ליצור איתך קשר עין (אני לא אזכיר שמות בכוונה).

* למישטרה יש אינטרס להשתיק חבורת אנשים דעתניים שמחליפים דעות (בקול רם אחרי חצות).

* ומה שידענו כבר, הגיקים הם העתיד… ולא משנה אם הם גיקים למחשבים, ללשון, למשפטים או לאמנות.