האשה המושלמת?

אחרי שני פוסטים מעוצבנים הבוקר, הנה אחד לאיזון הקארמה. לקוראים בהרשמה במייל – יש סרטונים מצורפים, קפצו לבלוג!

לכל מעריץ מד"ב וגיק ממוצע יש דמות חלומות. אנג'לינה ג'ולי פינתה את מקומה בחלומות בשנים האחרונות לקארי ביירון, הידועה גם כ"האשה ממית'באסטרז".

בהתחלה היא היתה רק עוד אחת מהאסיסטנטיות בסדנא של ג'יימי, אבל באחת התכניות היא נדרשה לקדמת המסך, כי החבר'ה היו צריכים לחפצן אישה, ספציפית כדי ליצוק דגם ספוגי של תחת נשי לצורך ניפוץ מיתוס, וקארי דיגמנה את אחוריה (בבגד גוף צמוד שלא השאיר מקום לשום דמיון) לקרני הלייזר של סורק תלת מימדי – והשאר היסטוריה. הסרטון, אגב, כבר זכה לכארבע מליון צפיות. הנה סיפור הרקע מפי הסוס:

למרות ההתחלה הלא מאוד פמיניסטית, קארי הוכיחה את עצמה כאחת מהחבר'ה, עם סטייל משלה והרקע שלה באמנות (מתבטא בקישוטים ורודים לדגמים שהיא בונה) והרבה אהבה לפיצוצים. למעשה היא עסקה בפיצוצים עד לחודש התשיעי של ההריון, והייתם חושבים שהיא תפרוש רק בגלל שהפכה לאם עובדת? לא, נראה שבמקביל להמשך ההופעות שלה במכסחי המיתוסים היא אפילו קיבלה תוכנית יומית משלה. אני מקווה שזה לא יוצר מדי חשיפה…

התכנית החדשה, כמו שאפשר לראות ביוטיוב בהרבה דוגמאות, היא יותר חינוכית ומתוסרטת ופחות פיצוצית. אני מאוד מקווה שזה ישרוד, כי חסרות תכנית מדע מוצלחות בטלוויזיה, אבל אני חושב שאת רוב הגיקים יותר מפחיד הרעיון שקארי תעלם ממית'באסטרז. היא הבטיחה שלא

את התוכנית החדשה לא מוצאים בטורנטים, אבל אני מקווה שערוצי הכבלים הישראליים ייבאו אותה. היא מומנה (הפקה והפצה) ע"י התוכנית ללימודי מדע של אובמה, ולכן אין בה אפילו הפסקות פרסומת (כי לא רוצים לאבד את תשומת הלב השברירית של הילדים). אובמה גם הזמין בשבוע שעבר לבית הלבן (לכבוד שבוע המדע האמריקני) ילדים זוכי תחרויות מדע, מדענים ומגישי תכניות המעודדות ידע מדעי, ובן השאר השתתף בקטע של מית'באסטרז בעצמו. התכנית תשודר ב6.12.2010 והניסוי שאובמה ביקש להוכיח הוא הרעיון של ארכימדס למקד החזרי אור מ-500 שריונות נוצצים כדי לשרוף ספינת אויב, וצוות המכסחים מתכוון להשתמש בהרבה מאוד תלמידי בית ספר כדי להפיק את האפקט המבוקש. תוך כדי, הם גם הפריכו מיתוס חשוב אחר שהציק להרבה אנשים.

באסטד!

אסיים בלינק לניסוי הסקסיסטי האחר שבו קארי השתתפה. לא בגלל שאני סקסיסט אלא בגלל שהוא מצחיק וחביב, ובגלל שהוא לא אושר בסוף לשידור והוצג רק באירועים סגורים ספורים: האם בנות יפות מפליצות?

יום ארבעים ושתיים

לאחרון בתחתית החבית שעוד לא שם לב שהתאריך היום הוא 10.10.10, בוקר טוב. יש כמה חוכמולוגים שהחליטו להכריז היום על היום הבינארי, יש כאלו שהלכו צעד הלאה ובשימם לב לכך ש-101010 הוא 42 בבסיס הבינארי, הקדישו אותו לכל מה שדגלאס אדמס. או חוזר על עצמו 42 פעם, או קשור איכשהוא ל-42. אני חושב שלאדמס היה מסר קצת יותר עמוק מזה למין האנושי, אז אני לוקח את ההזדמנות וממליץ לכם פה על 42 דברים טובים למוח ולאנושות, אבל אני פותח, לצערי, בכמה דברים מטרידים.

  1. קחו יוזמה, כיתבו לחברי הכנסת שלכם הגד הדברים שמטרידים אתכם. למשל השבוע, בין שמחת תורה לגירוש ילדים, עסק אלי ישי בלגבש הצעת חוק שתגשים לו את חלומו לשלול מלא-יהודים את אזרחותם. בחדרים אפלים אחרים מתרגשת ובאה עלינו הצעת "חוק הטרור" הזדונית לא פחות. עוד מפחידים פה. יש שמועות על הפגנות בתל אביב היום, אבל הם פורסמו בדף נעול בפיסבוק אז אין לי פרטים (יופי, אדיוטים).
  2. לא פחות עצוב – היום עבר חוק הנאמנות של כהנא, רק בשם ליברמן.
  3. היום הוכרז גם כיום פעילויות של ארגון 350, גשו לאתר שלהם ותראו אם בא לכם להצטרף.
  4. מקורות מידע לספקנים שהבטחתי באייקון להביא:

  5. שפינוזה: האתר הראשי, שאלות ותשובות, פלאנטה (עם קישורים לבלוגים ספקנים נוספים)
  6. היום היום הראשון של השנה האקדמית. אם לא נרשמתם לכלום, אתם עדין יכולים לבהות בהרצאות מקוונות מעשרות אוניברסיטאות ומאות מכללות וללמוד דברים חדשים.
  7. בואו לערבי "ספקנים בפאב"
  8. בואו לשמוע את סיימון סינג בשבוע הבא
  9. …וקראו את הספר שלו.
  10. המלצות לפודקאסטים משפינוזה
  11. חפרו במילון הספקנות ועוד אתרים
  12. מדע אחר של רועי צזנה
  13. נסיכת המדעים של יוסי לוי
  14. מסה קריטית של יואב לנדסמן
  15. מדע וחיות אחרות של לוטם אליהו
  16. בן גולדאייקר, הבלוגר והסופר
  17. ספריו הנהדרים של פיינמן, הנה מבחר שתורגם לעברית, ועוד אחד.
  18. קרל סייגן: קוסמוס, עולם רדוף שדים, נקודת התכלת, בליונים ובליונים וכמובן סדרת הטלוויזיה.

  19. (גרסה מקוצרת מתורגמת לעברית)

  20. דאגלס אדמס – הזדמנות אחרונה לראות. למי שמעדיף ויזואלית, יש הרצאות שהוא נתן בנושא, ויש את סדרת הטלוויזיה החדשה של פרי.
  21. ג'יימס ראנדי: מספר ספרים מעניינים בנושא ספקנות, הידוע ביותר הוא "פלים פלאם!"
  22. מרטין גארדנר: Fads and Falacies in the name of science וגם The New Age: Notes of a Fringe Watcher.
  23. מייקל שרמר: Why People Believe Weird Things: Pseudoscience, Superstition, and Other Confusions of Our Time וספרים ספקנים אחרים.
  24. ניל דגראס טייסון: "תיק פלוטו" ואחרים.
  25. פיל פלייט: "אסטרונומיה גרועה". כדאי גם להכיר את הבלוג שלו.
  26. דן אריאלי: לא רציונאלי ולא במקרה.
  27. עוד ספרים בהמלצת עמותת הספקנים האמריקנית

  28. ספקנים מומלצים בטוויטר: פיל פלייט, ניל דגראס טייסון, מפצחי המיתוסים (ספציפית אדם סבאג' וגרנט אימהארה), מאסימו פיליוצ'י, רבקה ווטסון, בן גולדאייקר, סיימון סינג, ספק סביר, שפינוזה, יוסי לוי, סקפצ'יקס, ד"ר רחל "רייצ'י" דאנלופ, פרופסור בריאן קוקס, ריצ'ארד סונדרס, ה-JREF, , דארן בראון, ג'ניפר מק'קרייט, בריאן דאנינג, פ.ז. מאיירס, ד.ג. גרות'י, קרוליין פורקו, אלכסנדרה ג'ליקו, סופיה קולינס ואשלי פרמור .עדכון: איך שכחתי את ריצ'ארד וייסמן?!
  29. Reason Magazine
  30. פורה
  31. "פן וטלר: בולשיט". לא התכנית הכי ספקנית בעולם (הם מגיעים עם הרבה דעות קדומות ופוליטיות לעריכת הפרק), אבל מציגה את הצדדים הבעייתיים בהתנהגויות או דעות נפוצות בציבור. לא תמיד אני מסכים עם דעתם, אבל הם גרמו להרבה אנשים לחשוב מחדש על דברים.
    בתגובה לביקורות כאילו הם משתמשים בשפה גסה מדי או מפשטים מדי את הנושאים, הם שמחים להסכים, ופשוט לציין שבעוד שיש תכניות יותר רציניות, מדעיות ושקולות, זה לא הסגנון שלהם, והעובדה היא שהם מגיעים אל קהל נערי הקולג' השיכורים (ציטוט מפיהם!) בניגוד לדיסקאברי וערוץ ההיסטוריה.
  32. מפצחי המיתוסים: בערוץ דיסקאברי, מי שלא מכיר, תתביישו :-) מי שרוצה עוד קארי, יש לה תוכנית יומית חדשה. קארי ביירון אימפריה!
  33. ולבסוף כמה דברים אקראיים אחרים שאם לא הכרתם, כדאי לכם להכיר:

  34. מייקר בוט –>
  35. אקטיביזם ותוכנה חופשית של איתמר "הדבר הכי טוב שקרה לאינטרנט בעברית" שאלתיאל
  36. יצא אובונטו 10.10, אומרים שיצא 10.
  37. אקו-ויקי
  38. איידנטי.קה – החלופה החופשית לטוויטר (היחידה עד שדיאספורה תתחיל לפעול)
  39. "הנה זה בא" מאת פרופ' דני רבינוביץ'
  40. גיקים מעניינים לעקוב אחריהם בטוויטר: ויל ויטון, פלישיה דיי, ניל גיימן, טים מינצ'ין, איתמר שאלתיאל, דידי חנוך, תומר ליכטש, נמרוד קרת, קורי דוקטורוב.
  41. זמן ותודעה מאת אבשלום אליצור
  42. XKCD
  43. דונאלד דאק תחת השפעתו של גלן בק, רמיקס יוטיובי מתוחכם ומבריק. הנה תגובתו המבואסת וחסרת הביקורת העצמית של בק.
  44. The Money Fix – תעודה על מערכות מוניטריות חלופיות
  45. פריבייס זה כלי חזק ומעניין, ולאחרונה נקנה ע"י גוגל שממשיכה לפתח אותו כתוכנה חופשית.
  46. 6*9=42 אבל רק בבסיס 13.

עוד ועוד סדקים

למי מקוראי שלא קורא חדשות, הקרבנות האחרונים של מפולת הדמוקרטיה הישראלית הם אמני ישראל, ספציפית חירות הביטוי והדיעה שלהם. נתניהו עושה סטאלין ומאיים לחסל גופי תרבות שלא ייצגו את הגרסא שלו של מוסריות וציונות. ספציפית מדובר על סירובם של כותבי מחזות ושחקנים שלא רוצים להציג באריאל, עיר ישראלית שאינה עיר ואינה בישראל. בתוך כל זה עומדת שרת התרבות ומביכה את עצמה כשאינה מבינה שאינה שרת הבידור.

בחדשות אחרות השבוע, משטרת ישראל עדיין מתעקשת לעשות "ניסוי כלים" בחסימת האינטרנטים שלנו ופישפוש בפאקטות ה-IP שלנו, איגוד האינטרנט הוציא נייר עמדה מאוד ברור נגד הצעד והשווה אותו ל"נוהל שכן". בינתיים משרד המשפטים מקדם חקיקה שתתן להם לפשפש לנו בכיסים (עדכון מבהילגם לילדים בבתי הספר), כדי להכשיר את השרץ שכבר קיים (ולפני כן זה וגם זה). מסתמן, אגב, שכדי להקל על בליעת הצפרדע, החוק שירחיב את יכולת החיפוש ידחף לתוך חוק ההסדרים הבא עלינו לרעה.

בינתיים, מחוץ להיכלות הממשל, מתחילה הקרן החדשה לישראל להראות סימני עייפות מדאיגים במאבק מול השמצות הימין (שגובלות בעלילת דם רוב הזמן).

תשמעו… מההימלאיה ועד האיטי יש כריתת יתר. כשהעצים לא מחזיקים את הקרקע בשורשיהם, הקרקע פשוט מחליקה בגשם הראשון לנהר והופכת להצפת בוץ שקוברת כפרים במורד נתיב הנהר. אם המדרון כולו גולש, הוא לא צריך להיות חלקלק או מחוספס, אתה תיפול איתו לנהר. ממשלת ישראל הנוכחית עוקרת עצים בסיטונות. ממשלה שמעקמת ידי אמנים ותאטרון איננה דמוקרטית, ממשלה שמחזיקה עם כבוש ולא מקדמת שלום אינה יהודית. תגידו לי למה אנחנו עדיין תחת האשליה של "יהודית ודמוקרטית"?

תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"ה: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך זה מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"ה. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

ספרים למוח

שי נוסע לעשות פוסט-דוק בגרמניה, ובהזמנה למסיבת יומולדת-פרידה בסופ"ש הוא מכריז שיחלק את כל אוסף ספרי המד"ב שלו "כי כדאי שמישהוא יהנה מהם – הראל כבר יקרא אותם דיגיטלית (או יוריד אותם ישירות למוח)".

book shelf project 1 ~ striatic {notes}אני מסכים שדיגיטלי זה מאוד נח ורק הופך ליותר ויותר נוח, אבל הענף הזה עדיין מנסה להתייצב ולהגדיר את עצמו. כמו שאומר קורי דוקטורוב "הטכנולוגיה תתן והטכנולוגיה תקח", מודלים עסקיים חייבים להשתנות תדירות, למורת רוחם של אמנים ומפיקים. היום אמאזון מוכרת לכם ספרים דיגיטליים לפי ניסוח אחד, אבל במקום אחר הם מפרטים שלמעשה הם מוכרים לכם רשיון קריאה, בדיוק כמו רשיון של עותק חלונות איכס-פי. רשיון שמגביל את השימוש ונראה לי מאוד לא אתי, על פניו, ולתעשיה יש עוד תוכניות הזויות במגירה.

זה אומר שהם יכולים לעשות דברים טובים כמו בידול מחירים (שיכול להתפוצץ לנו בפנים) ושירותים גמישים שונים של מנוי החלפה וכולי, אבל זה גם אומר שלמרות שספר אלקטרוני עולה כמו ספר נייר, הוא לא יוכל להיות מועבר בהשאלה או במתנה לחברים, הוא לא יראה מרשים ליד כריכות כל חבריו על המדף כשיכנסו אליו לסלון, ובכלל, ברצות אמאזון הוא ישלף חזרה מהדיסק/קורא שלכם. אם לא יפתר ענין החוק והמוסר בנושא ה-DRM לפני ממשק המוח ששי מאחל לבנו, אנחנו נמצא את עצמנו במצב מפחיד שבו אמאזון, סוני וחברות הפצה גדולות אחרות (Apple AppStore?) יחדרו לנו למוח למחוק חזרה מה שלא מתאים להם שהעלינו. אני לא אתחיל אפילו לדבר על הבעיה של וירוסים רעיוניים שלא צריך ללכת לשנים של הרצאות בביה"כ או המסגד או הכנסיה כדי ללקות בהם… (אני עדיין בהשפעה של שלוש הרצאות שראיתי הערב מפי שלישית הכוכבים הותיקים/עולים לוי-צזנה-כרמל).

אבל עד שנגיע ליום המפחיד הזה, הנה מה בין הצפוי/מצוי ובין הרצוי בתעשיית הספרים בעתיד הקרוב. מה טוב, מה רע ומה מכוער בעולם משתנה בקצב מהיר ממה שמפיצי הסחורה וחלק מהאמנים היוצרים מוכנים להתגמש כלפיו. הרצאה שנתן קורי דוקטורוב לבית הוצאת ספרים לא מזמן, המקיפה טכנולוגיה, חופש שימוש, חופש אמנותי, שיווק, כלכלה ורעיונות חברתיים מגולגלים באחד. כמה דברים שלא ידעתם או לא חשבתם אולי על אפל, אמאזון ועוד שמות מותגים (אהודים יותר או פחות). אני ממליץ בחום:

מטילי הספק

בזכות תכנית הטלוויזיה הציבורית Nova Science Now עלה החוקר מארק רות' על פריצת דרך טיפולית לבני אדם שאולי יום אחד תוביל ליכולת האמיתית להקפיא אנשים ל"תרדמת חורף" ממושכת שלא פוגעת ברקמות ונוירונים. הרעיונות שלו מאוד מרגשים וההתלהבות של כמעט כל חוקר שעולה על הבמה ב-TED מורגשת. עוד חידה פוצחה, עוד הנחה הופרכה, עוד תאוריה הוכחה או שעוד דיעה התהפכה, אנחנו חייבים להודות שאנחנו בתקופה מקסימה של גילויים, הודות לקפיצות הדרך שכבר קרו לפנינו, והודות לתקשורת המשופרת שבין האנשים לספר על הגילויים האלו.

בין מידע לגילויים, הזכרתי כבר כמה פעמים את ההתמכרות שלי למידע ואת אי היכולת לעמוד בשטף הידע הנהדר שמצטבר וממלא ונשפך, דורס לי זמן אישי, מנסה להשתלט על שעות העירנות שלי ולפעמים דורס אפילו את היכולת לעשות משהו מועיל על המידע (למשל, לעבוד :-) ) אבל אני מניח שזה מאבק אבוד כי הבעיה תחריף, אני אצטרך יום אחד להכיר בעובדה שאי אפשר לעמוד בקצב, ולאחרונה אני מנסה בכ"ז להתמקד בדברים לפי סדר חשיבות כלשהוא. בין השאר מטרידה אותי העובדה שיש אנשים שחייהם מלאים בשטויות במקום בדברים בעלי טעם. טלנובלות ותתי-תרבות, אמונות תפלות או אלימות ורוע הם כולם מצבים שבהם המוח האנושי שלנו מחפש חזרתיות שלא באמת קיימת או קונפליקטים כדי שיהיו לו מצבים לפתור. לא עדיף בעיני כולם שבמקום למצוא קונפליקט אלים, או לייצר ולפתור אותו, יהיו מוחות של ילדים ומבוגרים עסוקים בפתרון חידות כמו הבנה של אמנות, יצירתה, או המצאות ומחקר מדעי? אני חושב שהמוח שלנו רעב ללמוד ולייצר, ככה האבולוציה דאגה לכך שהוא ישמור עלינו ויקדם אותנו, הבעיה היא כשאנחנו מאכילים אותו בזבל במקום בדברים טובים.

ובכלל, אמונות תפלות יכולות להרוג אותך.

לכן התכנסה אתמול בלילה חבורת ספקנים בבר זולה בינוני בחיפה, ושמעה את הרצאתו של רועי צזנה על תעתועי המוח, ועד כמה קל להכשילו ולהפליאו. הרצאה שהיתה שליש מופע קסמים, שליש מדע ושליש הסתחבקות עם החבורה שבחדר, והתגלתה כדבר הנכון במקום הנכון – ספקנים בטבעם הם לא ספקנים מקצועניים עד לא יכירו קצת את הרקע והכלים. ההרגשה שמשהו לא בהכרח נכון רק כי הוא טענה מסמכות זו התחלה יפה אבל צריך לעבות אותה בידע ועובדות, וצריך לראות בצורה בלתי אמצעית איך טובים ממך עלולים לפול בפח. וכאן אני חוזר לעניין התקשורת בין כל החושבים. טוב שיש בלוגים, טוב שיש עכשיו כבר שני פודקאסטים ("ספק סביר" ובמידה מסוימת "עושים הסטוריה") ועוד מעט יותר (הודעה בקרוב). טוב שיש פגישות ואמן שזה ימשיך ויגדל לקהילה שתשפיע במאבקים שנכונים לנו בדרך, אם זה על זכויות אדם, זכויות דיגיטליות ונושאים הנוגעים לחינוך הנוער, אני רואה את הקהילה הזו בתור המקום נכון לשמור על השפיות של התפר המתפורר שבין טכנולוגיה, מסורת וחברה. זו שליחות מדעית ואקדמית, אבל זו גם שליחות להכין את החברה לבאות ולמעשה גם להתמודד עם ההווה. זו הסיבה לקיומו של לינק ה"קלט" בראש הבלוג, וזו הסיבה שרמזתי כבר לכמה מחברי שאני חושב שהקריירה הבאה שלי היא בחינוך. אני מקווה שאצליח לעשות לאחרים כיף מלימוד ספונטאני ועצמי שהייתי צריך לגלות מחדש, בניגוד לאיכס שגרמה לי מערכת החינוך בצעירותי.

המסר שלי הוא כרגיל – אל תקחו דברים כנתון, הצליבו מקורות מידע, וזכרו שכולם נופלים בפחים, אפילו מדענים אבל במיוחד סוכנויות חדשות מסחריות.