קריפטוכסף זו לא השקעה טובה

אמ;לק: לא ממליץ על השקעה בקריפטומטבעות, אבל אני לא כלכלן וגו'.

אני מנסה ב4-5 שנים האחרונות לעקוב אחרי עולם הקריפטוקוינז כדי להבין אם זה טוב או רע למין האנושי. חבר אצלי בעבודה קנה 100 מטבעות לפי מחיר $0.75 ומכר ביום הקפיצה הגדולה ל$1200. כשנפל חזרה ל$600 אמרנו לו כל הכבוד אבל מאז מחיר הביטקוין טיפס לטווחי $4000-$5000. לכאורה זה ימשיך לטפס. ערך המטבע לא יציב בלשון המעטה, אבל ב־8+ שנות קיומו של הבלוקצ'יין הוא טיפס יפה ובהתמדה בממוצע לאורך זמן. נראה שהטכנולוגיה מוכיחה את עצמה כאמינה מספיק כדי לעורר ענין אצל חברות פינטק ובנקים מהעולם השמרני הממוסד.

אז מה הביקורת? ובכן, כל מי שניסה לכרות בבית מטבעות בעצמו גילה שלPC הכי חזק שתוכלו להרכיב אין ממש כוח חישוב מתאים. רוב המטבעות היום עוברים כרייה ע"י כרטיסים ייעודיים מאוד מאוד ספציפיים לסוג המשימה הזה, שלקנות אותם הביתה זה יקר (ואולי תופס מקום ומרעיש), ורבים פשוט שוכרים זמן מיחשוב בחדרי שרתים אי שם במקומות בעולם שבהם החשמל או לפחות הקירור יותר זול, וגם אז לא כולם מצליחים להשאר בעסק – היום קראתי למשל שזירופונד, אולי חוות הכרייה הידועה ביותר בתחום כריית זיקאש, סוגרים את הדלתות אחרי שנה של פעילות כי זה פשוט לא משתלם כלכלית. הם יכולים להסב את הציוד או למכור אותו למשתמשים ביתיים, והם החליטו שהם מעדיפים לצאת מהעסק לגמרי. הרווח השולי זניח מדי.

אם נחשוב על זה, לחתיכות הנייר והמספרים בבנק היה פעם ערך רק כי לממשלה היה זהב לגבות אותו, אח"כ רק כי לממשלה היה כוח פוליטי, ואילו לקריפטומטבעות יש ערך רק כי אלפי אנשים ברחבי העולם מריצים מכונות חישוב חזקות ייעודיות, לא זולות או יעילות מאוד בחשמל, כדי לרוץ כל הזמן על קצה היכולת בפול גז ולהדביק את האינפלציה הטכנולוגית והאנרגטית של ציוד הכרייה.

אם אתם מסתכלים על זה אגואיסטית-קפיטליסטית, אולי זה נתיב השקעה נחמד, אבל לטווח בינוני בלבד. בטווח הרחוק כמות האנרגיה המתבזבזת על תחזוקת הרשת הזו לא שווה את הברדק. גם אם ערך המטבע הוירטואלי הזה עולה, גם המחיר הסביבתי עולה איתו. הציוד הייעודי שמתיישן ונזרק והחשמל שמאכיל את כל הפעולות החשבוניות האלו שלא מייצרות הרבה מלבד "הוכחות עבודה", במירוץ חימוש שלא ייגמר בצורה זולה ואפילו לא ממש משתלם.

רוץ USB חלק שני, מה עושים עם כרטיסונים סיניים חשודים?

עדכון לפוסט הקודם, הגיעו הכרטיסים החדשים, מצטרפים אחר כבוד לבדיקה. הגיעו מפורמטים משום מה בפורמט VFAT, שלא אמור בכלל לתמוך במערכות גדולות מ32GB ברב מערכות ההפעלה… פה לחשוד?

תזמון עם מתאם USB של סאנדיסק:
15MB/sec קריאה על 6GB הראשונים, אח"כ נופל ל-4.5MB/sec ל2 הגיגהבייטים הבאים.
אופס. נראה הקריאות והכתיבות האטו ככל שהוספתי בלוקים, וזה היה הפחד שלי מלקנות את הכרטיסים הזולים עד כדי חשד האלו מסין…. ניסיתי את הכתיבה הבאה ליצירת 24GB של אפסים על הכרטיסון:

for i in 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 ; do
  time {
    dd if=/dev/zero of=yoyo/test$i bs=1048576 count=2048
    sync
  }
done

והרי התוצאות מסבב כתיבה:
בלוק #1 2.15 MB/Sec (כן, לקח רבע שעה! וזה איטי יותר מהתוצאה הראשונה!)
#2 2.08 MB/sec
#3 2.07 MB/sec
#4 2.07 MB/sec
#5 2.05 MB/sec
#6 2.06 MB/sec
#7 2.03 MB/sec
#8 1.97 MB/sec
#9 1.77 MB/sec (בשלב הזה כתיבת בלוק בודד של 2GB לוקחת 19.3 דקות, אני לא יודע אם בגלל שהכרטיס התחמם או בעיה אחרת)
#10 1.63 MB/sec, בשלב זה עצרתי את התהליך, פשוט נמאס.

סבב קריאה:
2.7 MB/s קבוע בכל פעם, החלטתי לא להמשיך מעבר לארבעה מתוך עשרת הבלוקים. נראה מיותר.

בקיצור, לא דומה בכלל לתזמונים שראיתי ברשת (1 2) – מסקנה בינתיים, מסתמן שגם אם אלו הכרטיסים המקוריים של סאנדיסק, אולי אין מה לגעת בהם… מקבלים פה נפח, אבל הביצועים לא מרשימים.
עוד השוואה דרך היישומון הזה לאנדרואיד.
כרטיס סאנדיסק שכרגע בטלפון, 64GB: 7.35MB/s write
כרטיס 128GB "חשוד" באותו המכשיר: 3.9 – 4.4 MB/sec write
ודיסקון כיס 128GB "סוס" של SSK שהתחיל את הפוסט הקודם, לשם השוואה – 36MB/sec write
(זמני קריאה התעלמתי, כי היה ברור שהם נקראו ישר מהקאש בזכרון המכשיר, מאות מגה לשניה)
אז כאן נראה שהוא נותן ביצועים מאכזבים (הנה מדידות אחרות עם אותה התוכנה), אבל לא בלתי שמישים. לטלפון ולרסברי פאי זה אולי מספיק טוב.

בשלב זה התקנתי את כלי F3, לפי המלצת הדוד, ונתתי לו לרוץ ולגלות מה הגודל האמיתי של הכרטיסון. כאן הפסקתי לחשוד…

➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=14651183 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 6.99 GB (1831398 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 14651183

Probe time: 38.72 seconds
Probe read op: count=46, total time=0.09s, avg op time=1.85ms
Probe write op: count=40, total time=19.92s, avg op time=497.95ms
Probe reset op: count=15, total time=18.72s, avg op time=1247.79ms

➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=15755055 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 7.51 GB (1969382 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 15755055

Probe time: 40.79 seconds
Probe read op: count=48, total time=0.18s, avg op time=3.79ms
Probe write op: count=40, total time=20.50s, avg op time=512.49ms
Probe reset op: count=15, total time=20.11s, avg op time=1340.50ms


➞ sudo ./f3probe -n -t -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Bad news: The device `/dev/sdb' is a counterfeit of type limbo

You can "fix" this device using the following command:
f3fix --last-sec=14651183 /dev/sdb

Device geometry:
	     *Real* size: 6.99 GB (1831398 blocks)
	  Announced size: 125.00 GB (32768000 blocks)
	          Module: 128.00 GB (2^37 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 14651183

Probe time: 67.90 seconds
Probe read op: count=50, total time=0.29s, avg op time=5.83ms
Probe write op: count=156, total time=52.48s, avg op time=336.43ms
Probe reset op: count=12, total time=15.12s, avg op time=1260.36ms

➞ sudo ./f3probe -s 1 /dev/sdb
F3 probe 5.0
Copyright (C) 2010 Digirati Internet LTDA.
This is free software; see the source for copying conditions.

Probe finished, recovering blocks... Done

Good news: The device `/dev/sdb' is the real thing

Device geometry:
	     *Real* size: 29.72 GB (7791744 blocks)
	  Announced size: 29.72 GB (7791744 blocks)
	          Module: 32.00 GB (2^35 Bytes)
	      Block size: 4.00 KB (2^12 Bytes)
	Last good sector: 62333951

Probe time: 7.42 seconds

הכרטיס האחרון לעיל הוא כרטיסון 32G מקורי להשוואה, אם כן שלושה כרטיסים מזויפים מתוך 15. אני מניח שאין לי מה לבדוק את השאר, נכון? אתם מוזמים אם כן לשים X על החנות XINCHAOHOU בעלי אקספרס. זייפן מוכח. עוד למדתי היום, שאין מה לבחון עם כתיבה של אפסים, כי כרטיסון מזויף יחזיר לי אפסים ממילא מקבצים ש"כתובים" מעבר לגודל הדיסק. אני מנחש גם, כרטיסון 128GB אמיתי לא יגיע מפורמט VFAT בכלל, אלא ExFat או אולי NTFS.

בקיצור, פתחתי Dispute באתר, אני מקווה לקבל את הכסף חזרה. אם השמוקים יעשו לי צרות, אני תוהה מה נכון לעשות איתם. את הכרטיסים עדיין אפשר לפרמט לגודל האמיתי ולהשתמש ברספברי פאי וכדומה, אז עוד לא הכל אבוד, אני מניח…

בחדשות טובות, שאר הדיסקונים שקניתי בסדר לפי F3. לפחות זה.

תלמידים מדודים

באתר "שיתוף" מייסודו של מיקי איתן העבירו הילוך ופתחו אותו היום לציבור (ובכך גם הושק האתר הראשון על כלים חופשיים בתהיל"ה: דרופל+LAMP כמו בספרים). הדיונים בינתיים בסגנון בלוג ולא משהו משוכלל כמו "אקלי", אבל אתם יכולים לראות איך זה מתנהל (לצערי כרגע טיפה ברדק) בנושא "העולם נגד פרופ' בלר" הלא הוא חוק ראמ"ה. הפרופסור מציגה את עמדתה – "הנתונים חשובים אחרת איך נדע איך לעזור למי" ושולפת מחקר מ-1965 כדי להצדיק את הענין.

בלר כותבת (הציטוט המלא בלינק):

ג'יימס קולמן נחשב לאלברט איינשטיין של חקר החינוך. עד מחקרו פורץ הדרך ב-1965 הניחו כולם שהישגים בחינוך הם תוצאה ישירה ובלעדית של תקצוב בית-הספר: יש מימון, יש תוצאות. קולמן הוכיח שכולם טועים.

לראשונה בתולדות מדע החינוך, אסף קולמן בשיטתיות מידע על 150 אלף תלמידים בארה"ב: רקע אישי, מקום מגורים מדויק, השכלת הורים, הכנסה משפחתית, היסטוריית ציונים, ועוד. הוא מיין אוקיינוס של פרטים אישיים, שעד אותו מחקר נחשבו לרכילות אישית, דיסקרטית. לאחר שניתח את מאגר המידע, התברר שהישגים כלל אינם תוצאה ישירה של תקצוב, אלא יותר של רקע סוציו- אקונומי של התלמידים, אקלים בית ספרי, עמדות מורים, מיומנות מורים, ציפיות שלהם מתלמידים ועוד. התובנה של קולמן – שהיום אולי נשמעת מובנת מאליה, אך בשנות ה-60 נחשבה לסנסציה – היא תוצאה של מחקר שיטתי, כמותי, מדעי.

[…]

עניתי:

פרופ' בלר היקרה,

המחקר של קולמן בן כמעט 50 שנה, ומאז השתנו דבר או שניים ביעילות של כריית מידע, ונאסף לא מעט ידע ופותחו הבנות לגבי הסכנות של ריכוז מידע אישי רב מדי.

אם היית פוצחת היום במחקר שכזה (שלא לדבר על היקף כזה), היית צריכה לקבל אישורים מפורטים מכל הורה על שחרור סודיות על מידע על קטין והיית צריכה לעמוד בהרבה תקנים מחמירים ולהשמיד את המידע המזהה מיד עם תום דגימתו והעברתו דרך אגרגטור סטטיסטי כזה או אחר.

אך כאן את מבקשת לבנות מאגר קבע, מתעדכן, פרטני, אישי, עוקף אישורים ותקני פרטיות, לא בתקנה ולא בצורת פרויקט פנימי של משרד החינוך אלא כחוק מדינה.

לא רק זאת אלא שאת מבקשת לחוקק אותו רטרואקטיבית, משמע שאת מאשרת שעד היום נעשה הדבר מחוץ ואולי בניגוד לחוק, וזו חוצפה שאין לה כפרה. אני מאוד בעד מידע ציבורי ובעד מחקר מדעי, אבל יש קווים אדומים שנחצו כאן, ואת הצעת החוק שאמורה להזיז את הרווים לנוחיות מאן דהוא אינני רואה כמשפרת את המצב.

כבר היום דולפים שמות וכתובות תלמידים ממועצות מקומיות ואולי ממשרד החינוך, מאות אלפי תלמידים מקבלים הביתה דואר זבל, פרסומים לקייטנות ולשאר שירותים פרטיים לפי מאגרי נתונים שנמכרו עבור בצע כסף לידיים פרטיות. הפנימיה למחוננים בירושלים יוצרת קשר עם הורי תלמידים לפי תוצאות שדלפו של מבחני "הדסה". לפעמים זה לטובה ולפעמים לרעה, אבל בידי הגופם האלו אני לא מוכן להפקיד מאגר נתונים מזוהים מפורט עוד יותר של תלמידים ומשפחתם. יש עשרות דרכים אחרות לחקור בעזרת אגרגציה ברמה בית-ספרית או מחוזית ולא הזדקק למאגר נתונים מטריד כמו זה שאת בונה.

אשמח מאוד אם ימשכו חזרה כל סעיפי איסוף ואגירת המידע המזוהה מהצעת החוק מלבד ציוני המבחנים האוביקטיביים הדרושים.

עוד דבר שחוזר על עצמו ככל שאני קורא את המחקרים של כנס צ'ייס השנתי ומאמרים שונים על חינוך טכנולוגי, לתקוע ילדים מול מחשבים זה כלי נהדר לקבל פידבק מיידי וכמותי על יכולותיהם והצלחתם לאורך ציר הזמן, אבל זו לא שיטה טובה ללימוד או לחינוך. כמו שאומרת דר' ג'יל בולט טיילור ומחקרים רבים לאורך ורוחב ארה"ב, חצי הכדור המערבי נמצא יותר מדי בחצי המוח השמאלי ושכח את הימני. אני זוכר מחקר בשיקגו שצוטט ב-Freakonomics החוקרים הראו שילדים שנבחרו באקראי לעבור לבית ספר יותר "נחשב" לא שינו את ההישגים הלימודיים הטיפוסיים שהיו להם (ובהתאמה למקור הסוציואקונומי של סביבתם), אבל כן השתפרו הרבה כשעברו לבתי ספר טכניים. אני יכול להעיד רק על עצמי, אבל מצבי הלימודי והחברתי השתפר פלאים כשהצלחתי לברוח מחטיבת הביניים הכותשת שלי לתיכון אורט למגמת אלקטרוניקה, אבל זו לא דוגמא. השכל הישר שלי אומר שילדים צריכים אינטראקציה חברתית מול ילדים ומורים, צריכים אינטראקציה עם העולם הפיסי, להלחים, לקדוח, להרכיב, לכופף ולהתעסק בדברים כדי לפתח את האינטלקט.

באחת מהרצאות טד, טען המרצה שנאסא לא לוקחת יותר מהנדסים, אפילו לא מהנדסי תוכנה, שלא היה להם מעולם רקע של עבודה בידיים. המחקרים היום מראים בלי צל ספק שכל התעסקות עם דברים מכאניים ופיסיים בונה יכולות קוגניטיביות משופרות גם בפתרון בעיות לוגיות-אבסטראקטיות כמו כתיבת תוכנה. הושבת ילדים מול מסך ומקלדת לא עושה את העבודה. לכן אני כל כך מעריך אנשים כמו לארי רוזנסטוק, המורה לנגרות שהקים את רשת "בית ספר הייטק" שמקיפה היום לא רק תיכונים אלא מתחילה כבר מהגן. התלמידים לומדים פרומטאלית רק 10% מהזמן, השאר מוקדש ללמידה שמוגדרת Project Oriented, אמנות, מדעים, הסטוריה וחברה משולבים זה בזה. ההגדרות של "זמן לימוד", "זמן עבודה", ו- "זמן כיף" אינן קיימות, כי לא נכון ומיותר להבדיל ביניהן. אני חושב שמערכת כזו אולי לא נותנת לפרופסורים כמו בלר את הנתונים האובייקטיביים שהיא אוהבת כל כך, אבל העובדות מדברות ברור באחוזי המסיימים, בהצלחתם בבחינות לאומיות כמו SAT ובאחוז הממשיכים ללימודים גבוהים. המקום עושה לי חשק לחזור לתיכון:

(וזה אולי יזכיר לחובבי טד גם את ההרצאות של גבר טאלי).

אבל אני לא חושב שהמדידות של ראמ"ה יעזרו למדוד סקרנות ושיתוף פעולה, או יעודדו חינוך יותר טוב באיזו צורה. אני חושב שבשביל זה צריך אנשים טובים במערכת החינוך, שיתוגמלו כראוי ויוכלו להשקיע בתלמידים שלהם, ילמדו אותם סקרנות, נתינה, קבלה ולפלוראליזם, או כמו שאומר את זה מורי ורבי פרופסור שמעון שוקן, ללמד אותם להעריך מורכבות. לגמרי במקרה גיליתי שההרצאות מטדחוץ תל אביב עלו סוף סוף לטיוב לפני שבוע, והנה ההרצאה של שוקן. כשהוא לא ממציא כלים לשיעורי מחשב מבריקים, הוא מטפח תחביבים לא שגרתיים:

למי שחיכה לראות את שאר ההרצאות מהכנס, אני ממליץ גם על ההרצאות של שטיינברג, ברזין, שפירו והולמן.

אז לסיכום, פרופסור בלר. לא רק שהמאגר שלך בעייתי מבחינת פרטיות, הוא גם לא מקדם את החינוך לאיפה שצריך לקחת אותו, ולכן לא מביא את התלמידים לאיפה שהם צריכים להגיע. אני מקווה שהמאמצים והתקציבים יופנו לאפיקים הנכונים.

מקבץ חדשות אקראיות

למי שהפוסטים האלו מדכאים אותו, מוזמן לדלג :-)

1. YNET באייטם על הכנסת הפתוחה, פרויקט הקוד הפתוח ששמחתי לראות שצמח יפה בשנה האחרונה לאתר יותר ויותר מועיל. אני תוהה אם בגבעת רם יצליחו לשפר את המצב עם תקציבי ענק כמו שעשו פה מתנדבים.

2. ועדת המדע של הכנסת (הלא היא הועדה-של-איש-אחד שטרית) תקיים ב-5/11 ישיבה על תקנות חתימה אלקטרונית. דורון אופק הוזמן, והוא מספר שהנושא יהיה הקלות בסף הכניסה לעולם החתימות הדיגיטליות, וכנראה יכללו בזה הכנסה מהירה של גורמים חותמים נוספים, חלוקה יותר נדיבה של פרטי האזרחים לעוד גופים ועוד כל מני ברדקים טובים יותר או פחות.

3. במקרה אני הוזמנתי לאותו היום לסיור VIP במרכז ההדגמה של "בטר פלייס". 25 משתתפי TEDX יקבלו סיור אישי וטפיחה על השכם משי אגסי בכבודו. למישהו יש שאלות שמציקות לו על המיזם? שלחו נא.

4. אייטם קצת מתיישן אבל חשוב – בעוד אנחנו מחפשים מה הלחץ למערכות ביומטריות ולמה HP מקבלת פטורים חוזרים ונשנים ממכרזים בנושא, התפרסם כי HP רוסיה זכתה לפשיטת משטרה על משרדיה בעקבות חשיפת פרשת שוחד בת כשבע שנים, למכירת ציוד לממשלה שם. דה-מארקר דיווח אבל לא קישר לשיגועי HP ישראל בעבר או לתהיות לגבי ההווה של שיטות העבודה שלהם.

5. המפקד ההודי הביומטרי הגדול יוצא לדרך. צרת רבים חצי נחמה? לא ממש.

6. הידעתם שמשקל, אושר, רומנטיקה ועושר הן תכונות מידבקות? אני לא מבין באמת למה לא נדבק אלי כסף. אני מסתובב אולי עם האנשים הלא נכונים…

7. ב2-3 במאי יש כנס הרצאות על חזית המדע בביולוגיה ורפואה בירושלים, למי שיש זמן פנוי.

8. למרות כל מה שיודעים על הבעיות של שיא תפוקת הנפט, ולמרות כתמי הנפט החובקים את עולמינו מדי כמה חודשים, אובמה נכנע לדרישות ומאשר עוד קידוחי נפט בים שאפילו בוש לא מיהר לאשר.

9. נמצא או נגנב? גיזמודו מפרסמים דו"ח על האייפון החדש שעוד לא הוכרז בטענה שהמכשיר שהגיע אליהם "נפל מכיס כלשהוא". אפל טוענת שלא דובים ולא יער ומאשימה את ג'ייסון צ'ן בגניבה. ומה קורה למי שג'ובס חפץ בהשתקתו? לא מזמינים אותך לחקירה, אלא שולחים את המשטרה לפברק צו ופורצים לך הביתה ומחרימים כל חתיכת אלקטרוניקה אפשרית. זהו בוודאי לא תקדים וזו לא הפעם הראשונה שאפל מפעילה אלימות נגד מקדימי פרסום של מוצריה. לא ברור אם הפעם לא היתה כאן גם עבירה על חוקי הגנת מקורות עיתונאיים, ובלי ספק היתה יציאה מפרופורציה. אה, "שכחתי" לציין שאחרי פרסום הסקירה על המכשיר אפל ביקשה ואף קיבלה את הטלפון חזרה. הפריצה של המשטרה לביתו של צ'ן קרתה אחרי כן. למי שרוצה עוד סיבות לסרבנות לרכישת מוצרי אפל, הנה לכם.

10. יום קומיקס חינם! ביום שישי הזה כמה חנויות קומיקס יחלקו שתי חוברות לכל קונה שיבוא לקומיקאזה ודומותיה. אומרים שיש לזה דף אירוע בפייסבוק, אבל אי לא מצליח לראות אותו.

זהו לעכשיו. יש המון דברים שמטרידים לי את המצפון והשכל, יש את ספור הספרון הכחול של "השמאל הלאומי" שלא הגבתי לו ואני חייב לכם דיווח על טדאיקס (חייב?! תשלמו!). המשך יבוא… מתישהוא…

קצת נחת – על דיסק שחזר מהפח

בין כל תמונות החתולים ותמונות הטבע, אבא שלי גם שולח לי מדי פעם אייטמים מעניינים, והנה התפלק לו פנימה גם אייטם שממש שימח אותי: TheMarker IT – תביעה ייצוגית בסך 160 מיליון שקל נגד אייבורי ו-KSP. לא, אני לא שמח שתובעים אותם עד שאני לא אדע אם באמת היתה כאן הונאה ונמכרו דיסקים תקולים בידיעה. אם היתה אז זה באמת סיפור מוזר, כי מבין השורות אפשר אולי להבין שהבעיה תוקנה בשדרוג קושחה, מה שמאוד מקל על המשתמשים או המתקינים לטפל בזה בקלות (כמו שעשיתי אני). ברור לי שאין מצב שKSP או מישהו ידעו שקיימת הבעיה והסתירו אותה חצי שנה, כי חומרת מחשבים לא מוחזקת בארץ במלאי יותר משבועות ספורים, לרוב ימים בודדים, משמע האספקה הפגומה המשיכה הרבה זמן בגלל שסיגייט עצמם לא ידעו על הבעיה במשך כל הזמן הזה, וברגע שהם תיקנו אותו, הם פרסמו את דבר עדכון הקושחה באתר שלהם. אם יש מישהו לתבוע אותו על אספקת מוצר דפוק לאורך זמן זה אולי את סיגייט.

מצד שני, מרגע שהתפרסם, היה יכול להיות מנומס מצד הרשתות הנ"ל לפרסם את דבר המצאו של עדכון קושחה חשוב בעמוד הכניסה של האתר שלהן. אני לא מדבר על שליחה של SMS או מייל לכל לקוח שמופיע במסד הנתונים של ה-CRM שלהם (פריוריטי, נדמה לי) שקנה את הדיסקים הנ"ל, זה בכלל היה יכול להיות חלומי. נכון לרגע זה אין על זה מילה בשני האתרים (חיפשתי דקה או שתיים במקומות שהיה הגיוני למצוא את זה).

הסיפור: מאז אפריל שוכב אצלי, מנותק מהחשמל, דיסק אחד שאכן מופיע ברשימת הדגמים שדה-מארקר מפרט בכתבה. הוא התחיל לג'עג'ע והייתי בטוח שהנה עוד דיסק שהטורנטים עשו בו שמות (אחרי מספר אסונות עבר אני מקפיד לקנות דיסקים RE, למרות המחיר הלא-שפוי). ניתקתי אותו עד שיהיה לי זמן וכסף לקנות חלופי, לנסות להעביר אליו את החומר דקות לפני המוות ואז ללכת להפעיל את האחריות. כמו שאתם מבינים התכנית הזו לא הגיעה רחוק, הנה אנחנו בדצמבר, וזה אומר שמונה חודשי השבתה (גם בבנק…). כבר הייתי בטוח שלא רק שלא אציל את החומר, אלא שגם הדיסק יצא מאחריות, אבל אז הגיעה הידיעה הזו וירדה לי אבן מהלב.

בעקבות האייטם הלכתי להוריד את תכנית האבחון הקטנה של סיגייט, שני דיסקים במערכת (מתוך שישה, אל תשאלו) סומנו באדום, כלומר שיש להם עדכון קושחה. משם שלחה אותי התכנית לעמוד שביקש ממני את המספרים הסידוריים (למה קאפצ'ה?), ואכן לאחד שנתקע הומלץ עדכון ולשני לא. אולי מדובר באמת בפאק של סדרה מוגבלת, כי שניהם מאותו הדגם והריצו את אותה הקושחה אבל נקנו בהזדמנויות שונות.

תוכנת העידכון הורדה, הורצה (היא איתחלה את המחשב כי היא לא תרוץ מתוך "חלונות" עצמה), התוכנה זיהתה את שני הדיסקים המדוברים אבל עדכנה את שניהם בלי לעצור לשאול אם אני מאשר לעדכן גם את התקין (מוזר ומעצבן, אם הייתי יודע הייתי שולף אותו מבעוד מועד). עוד ריבוט ואני מסתכל בשימחה על כל הקבצים שחזרו מלימבו. ירד לי קרש מהאף.

(מבקש סליחה מדני סנדרסון על הפלגיאט הקטן)

שנים לא קניתי סיגייט אחרי נסיון עבר כושל, אחרי שהתאמצו ושכנעו אותי בחנות (KSP שממול עזריאלי) שהסדרה הזו מצוינת קניתי, אבל אני הולך להחליף אותו לWD ברגע שרק אספיק להוריד ממנו את כל החומר לדיסק חדש, לא מחכה לכשל הבא. אני מאוכזב טיפה מ-KSP אבל לא כועס עליהם, הם סרט נע של מכירת חומרה, והמחירים שלהם נוחים לי. אני אחזור להתרחק מסיגייט/מקסטור לעומת זאת. כרגע זה משאיר בעיקר את WD כי לצערי היטאצ'י וסאמסונג מסדרות של שרתים לא מביאים לארץ, בפעם האחרונה שבדקתי, וב"קאוויאר" של WD אני גם משתדל לא להתעסק. מקווה שהמידע הזה עוזר למישהו, ושיספיק לכם הדיסק לשמונה ימים!

מחשבות על קיימות 2.1: חדשות חלם לכבוד יום כדור הארץ

כן, אחרתי קצת את יום כדוה"א. הכנתי מקבץ חדשות הזויות להביא לכם מיום שטיפת האשמה הלאומי הזה, ושכחתי את הטיוטא לא שלוחה שבועיים-שלושה… נו טוף, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. יש כאן דוגמאות לשימוש בגרינווש, חלמאות של שטופים בגרינווש, ושאר ירקות.

  • רובינשטיין קצבים מזמינים אותי לערב נרות רומנטי, הם מכבים את אורות המסעדה "כאות הזדהות עם המאבק בGW". אין מילה אחת על זה שבאותו ערב הם ימשיכו לעודד את שוק גידול הבקר מצד שני, וזה הרבה יותר בעייתי מכמה נורות.
  • דווקא השבוע החליטה עיריית ירושליים לפתוח תשובה הגונה לדורשי הצדק הסביבתי וגם למרכז איסוף הפסולת האלקטרונית של סנונית – הוכרז מרכז איסוף בגבעת שאול שמטפל גם בנייר, זכוכית, שמנים וכולי. אם זה לא ברור למישהו עד כמה זה עצוב:
  • יודעים כמה "מרכזי" זה גבעת שאול? כן, זה שווה ערך ל"מרכז" איסוף תל אביבי ברמת החי"ל, כולל בית הקברות ממול.
  • כמה ירוק המיזם? ובכן, הגישה לשם היא ברכב בלבד(?!) והם פתוחים בין 10 ל4 אחה"צ בימים א-ה. המרכז של סנונית מופעל ע"י עובדי מוזיאון המדע אז הוא עובד, רחמנא ליצלן, גם בשישי-שבת!
  • המרכז מעביר את מה שאסף ל"מחזור או שימוש חוזר". כלומר ספרים, בגדים ודברים אחרים יועברו לתרומות – אז במה זה שונה מכל איסוף קהילתי אחר במתנ"סים?.
  • ומה עם מה שאי אפשר למחזר? פעם (כשהיה לי כסף) השקעתי במסך מחשב מקצועי ויקר מתוך כוונה שיחזיק לי שנים. שבוע אחרי תום האחריות הלכה הפלטה היקרה ואחרי שבוע תקלה זהה גם קרתה למסך תאום שקנה חבר ביחד איתי (מסקנה אישית – אני לא קונה יותר NEC). הלכתי לחפש איפה ממחזרים או קוברים את המסך כי ידעתי שיש בו חומרים מסוכנים ואסור להפטר ממנו סתם כך. מה שגיליתי עלה על כל דמיון, נראה שכרגע אין בישראל חברה שתיקח את המסך ובאמת תטפל בו נכון. אפילו לא סנונית. המחיר המלא של טיפול נאות בחומרים המסוכנים שבמסכי LCD כולל קבורה מיוחדת בבטון וחומרים אחרים עולה בסביבות 20 אירו. הרשויות בטח לא מסבסדות את זה אבל גם לא מבקשים ממני 120 ש"ח דמי קבורת מסך (שהייתי משלם בשמחה אם הייתי יודע שאכן הוא יטופל נכון!). מסקנה – הוא ישלח כנראה לשטחים, יזרק במזבלת ויטפטף חומרים רעילים למים שההורים שלי שותים בירושלים (כמו שכנראה קרה עד היום עם כל האלקטרוניקה שנשלחה ל"מחזור", אז זה לא חדש). בישראל היום טומנים 90% מהפסולת, בדנמרק רק 40% נשלח לטמינה ואת השאר מצליחים לנצל בצורות שונות. אנחנו פחות חכמים? (אל תענו לי!)
  • אוספים שם זבל אורגני לקומפוסט. אין לי מילים.
  • אני חייב לחזור על זה – עריית ירושליים מצפה מתושביה לחצות את העיר באוטו מזהם כדי להביא כמה דפי נייר ושקית שמן טיגון עמוק משומש. האלווווו! מישהו בבית?
    (אה… שכחתי, הם הלכו לחגוג בריקודים על החומה, שאת אורותיה שימון פרס כיבה לשעה(!!) שלמה!)
  • מדינת ישראל מעודדת קנית רכבים פרטיים ע"י הורדת מס הקניה על היברידיים, במקום להעלות מיסים על הלא-היברידיים ולהשקיע את ההכנסות בתח"צ.
  • אתמול בערב היתה כתבה בערוץ שתיים על נוער במצוקה. לא, בעצם לא דיברו על נוער במצוקה – דיברו על ארגון על"ם שעוזר לו. רגע רגע, לא… טעיתי, דיברו על זה ש ארגון על"ם במצוקה בעצמו והוא על סף סגירה מחוסר תקציב ועוד מעט לא יוכלו לעזור לנוער במצוקה… לא, זה גם לא זה. אה! זה היה על המשכורת המוגזמת של נשיאת הארגון! אה… לא… זה היה על זה שנאווה ברק מתחתנת עם איש עסקים עשיר, זהו. עשר דקות שלמות ממהדורת ערוץ 2 הוקדשו לה. הוזכר בשקט שהיא מקבלת משכורת מלאה ושהארגון בצרות בזמן שהיא לא חסרה דבר. אף מילה על זה שמיזם הדגל המפואר של עלם אוכל אנרגיה ששורפת את תרומות שולחי הSMS בחשבונות חשמל ואחוזי התיווך של המפעילות הסלולאריות. האנרגיה שמבוזבזת כדי להאיר את הדגל ההזוי הזה לא אוכלת רק לתוך תקציבי עלם, אלא גם מתבטאת בזיהום האוויר בחסות תחנות החשמל, כדי להשאיר לילדי עלם את העולם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להשאיר להם… ואתם חושבים שהם לא שמו לב? אנשים מסביבם אומרים את זה כבר לפני שנה ושנתיים ובטח אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה. אני ואתה נכבה את הנורה – לדעתי הם היו עושים טוב אם היו מתחילים עם דגל דלוק ומבקשים מאנשים שיתרמו מה שיותר מהר כדי לכבות את כל הנורות – כך היתה נשמרת 50% מהשפיות ו80% מהכסף בחשבון הבנק של עמותת על"ם. בשארית הכסף הם מדפיסים כרטיסי פרסום של נערות ליווי (רק לי זה מציק?) – אני יכול להתערב שזה גם נייר מהסוג שמאוד לא משתלם למחזר.
  • לצד פרסי הגלובוס הירוק מחולק גם גלובוס שחור. השנה ברשימה ארגון מחזור בכבודו ובעצמו. מי שמכיר את הרקע לא מופתע.

לא כל מה שמניתי פה זה גרינ-ווש (שזה ניצול ציני של הרצון הטוב והנאיביות של אנשים), חלקו נובע מטמטום או אדישות. הנה עוד כמה מיתוסים על קיימות.