דגימה מהנהר

כל פעם שאני חוזר מהחברה שלי מחכים לי רססים שווי ערך לשבוע לקרוא (בערך 500, עם כמות הנושאים שאני מנסה לעקוב אחריהם). זה מרתק אבל זה גם גונב את כל הזמן הפנוי. לפעמים אני טורח ולוחץ share בגוגל רידר, למי מעוקבי שתהה למה יש שבוע שקט ואז הצפה, אז עכשיו אתם יודעים למה. הנה מבחר מערימת האייטמים מעניינים בכמות שמאיימת לי על השינה:

יום שחור לאינטרנט האוסטרלי – או בעצם ארבעה ימים (כולל "יום אוסטרליה" הלאומי) של סולידריות צרכנית שישראלים לא חזקים בה. אבל למרות 6600 חתימות באתר ה-EFA, לא ברור עדיין מה מספר האנשים והאתרים שאכן יצביעו ב-CSS ובהחלפת אווטארים, לפי דיווחי החדשות לרגע זה מדווחים מספרים בין 100 ל-500 אתרים, ולא מצוינים אתרים מרכזיים כלשהם. נראה אם יצליח להם להזיז משהו. כדי להוסיף לגלוג דמגוגי, שר התקשורת קונרוי לקח משפט מנאומה של הילארי קלינטון על חשיבות האינטרנט החופשי וסובב אותו בצורה "יצירתית" כדי שיצא כאילו היא תומכת בהגבלת חופש הגלישה. לכל מדינה יש את המאיר שקרית שלה, כך זה נראה :-(

בארסטכניקה מסכמים שבוע של שמחה וזעם – שואש 3.6, אלפא של אובונטו 10.4, סין מגרשת את גוגל, HTML5 ומלחמת הקודקים של השואש מול כרום ועוד ברדקים וחדשות.

אני אנסה השבוע לקרקע קצת את הספקולציות הרבות לגבי המאגר הביומטרי עם מידע עובדתי (עוד על זה בפוסט בהמשך היום), ואולי אני צריך ללמוד מהצרות של שיווק המסר של שינוי האקלים ולהפיק מסקנות. במסגרת סיכומי העשור נאסא חישבו והודיעו שאין ספק לאחר שנאסף כל המידע וסוכם, עשור 2000-2009 הוא העשור החם ביותר בהיסטוריה המדודה, ושנת 2009 נמצאה בתיקו על המקום השני בין השנים הכי חמות שתועדו בעת המודרנית. כדי להפחיד את עצמי עוד קצת הייתי אתמול במכון וייצמן למספר הרצאות, בינהן הרצאה של מדענית מ-JPL על הממצאים של לוויני GRACE וחבריהם, אבל אני אחסוך לכם את הפרטים המדאיגים שעלו מההרצאה, יש לינק אם אתם מרגישים שאננים מדי לטעמכם.

באותו יום הרצאות שמענו גם על ביולוגיה מולקולארית ומנגנוני הטריגרים החלבוניים בתא שמתחילים לקבל מיפוי מדעי יפה שחושף את התא כמכונת חישוב עם צמתי פעולה ותגובה לתנאי הסביבה. אחרי ההרצאה דיסקסנו עם פרופ' נעמה ברקאי את הרעיון של ההקבלה בין רשתות מחשב לרשתות הקומוניקציה הבין תאית והתוך-תאית של החלבונים. היא ניסתה להגיד לנו בעדינות שאין הרבה מה להסיק מהאחד על השני, אבל הנה נתקלתי באמבה "פיסארום" שמנסה לייצר רשתות יעילות לחיפוש מזון ברמות שונות של הצלחה. התוצאה לא אידאלית לכל מצב, אבל נבנה מודל והוסק אלגוריתם שיש לו כנראה יתרונות ליישום במצבים מסוימים בעולם האמיתי של רשתות ad hoc אלחוטיות, למשל. אם בעתיד יצאו לשוק רשתות שמבוססות עלזה שכל סלולארי הוא למעשה גם ה-cell שדרכו מדברים כולם עם כולם, תדעו שזה האמבות התחילו…

בדרך לעולם ללא נפט – פותח פלסטיק אקולוגי.

חוקרים מצליחים לבודד כל הזמן גנים ולזהות מה הם גורמים, למשל מחלות "נפש" מסתברות פתאום כמחלות גנטיות. מסקנה לא פוליטיקלי קורקט אבל מתבקשת היא שקשה יותר ויותר לבקר חברות שסרבו לשדך נער או נערה למשפחה שיש בה קרובים חולי נפש. הערת אגב: יש מחקר אחר שאומר שאם אתם גרועים במשחקי מחשב זה גם כן ביולוגי, אז אל תתנו לזה לדכא אתכם או להכניס אתכם לחרדות אלא אם כן גם הדכאון שלכם גנטי. בעסה, אבל יש חור בקצה המנהרה, יש גן דיכאון שגם גורם לגאונות, אז יש פיצוי. אם אתם רוצים לדעת על בטוח מה יש ומה אין לכם, שלחו 2000 ש"ח לחבורה הזו והם יספרו לכם כל מה שלא רציתם לדעת על עצמכם.

ומדיכאון לדיכאון: אלכוהול דופק את המוח – במיוחד למתבגרים. מפתיע? המחקר האחרון ירד עם MRI לפרטים הקטנים ומצביע על נזק בלתי הפיך שגורם לבנים לאיבוד יכולות קשב ולבנות נפגעת היכולת להבין ולפרש מידע חזותי (הכנס בדיחת נשים מאחורי ההגה אם אתה שוביניסט חצוף). לצערי לפי הכתבה יש יותר סטטיסטיקה אמפירית מאשר הסברים כימיים-ביולוגיים אפשריים. בידיעה הזו, כמו אלו על מחקרים שהתריעו שצריכת אלכוהול של בני נוער גורמת להם לדכאון בבגרות, לא ברור כאן אם החוקר לא מבדיל בין זיקה לסיבתיות (קורלציה וקוזציה) או שהעתונאי החליט שצהוב זה יותר טוב. מקוצר זמן לא חפרתי לתוך המחקר המקורי – אם מישהו יודע מה הסיפור, אשמח. עד כמה שיודעים יש לזה איזה בסיס כי למרות שהמוח בגיל העשרה הגיע לגודלו הסופי, עדיין מתפתחות באונות הקדמיות, הצרבלום וההיפוקמפוס, וההתפתחות מושפעת – לטענת המחקרים האלו – מצריכה מוגזמת של אלכוהול, ניקוטין ובוודאי סמים אחרים. הבעיה היא שאנשים דיכאוניים מטבעם נוטים לחפש סמים (ובזה אפשר לכלול גם צריכה כמויות גדולות מדי של ממתקים או מאכלים אחרים, שזה סוג של סימום) אבל סם כמו אלכוהול גורם ליותר דכאון וההמשך לא מעודד. בקיצור – לא רעיון טוב (וכנראה גם מריחואנה לפני הבגרות זה לא רעיון טוב, אבל לא נתקלתי במחקרים ספציפיים על זה).

עוד סיבה לכך שבני נוער לא צריכים להסתובב עם מריחואנה בכיסים? כי הפדופילים של המשטרה יבואו למשש אותם אחרי שהחיטוט בילקוטים בתרשיחא עבר בלי רעש מיוחד וגם לא החיפוש הגופני בבי"ס בגליל לפני שנתיים. הרי שכונת רחביה היא החלק הכי מסוכן בירושלים, גר שם ראש ממשלה חרמן ופעם היה גם נשיא אנס בשכונה ליד.

ובסוף חיוך. חברת רד האט, החברה שבלי בושה הוציאה לאחרונה מוצר וירטואליזציה ללינוקס הדורש התקנת שרת חלונות עם אקטיב דירקטורי, השיקה אתר תדמית לפאר ולהלל את הקוד הפתוח (אף מילה על תוכנה חופשית, כן?). רבותי, האירוניה חוגגת.

(כן, אני מריר היום. מה לעשות)

סינגל מאלט שקר כלשהוא

אתמול הייתי בנורמה ג'ין, אחרי הפסקה ארוכה מדי לפה אבל קצרה מדי לכיס. המנות עדיין מצוינות, המחירים עדיין הוגנים, אני אתפנה להתרכז באלכוהול בקצרה. פתחתי בסטאוט של "יער המכשפות", המבשלה שמייצרת את הובגובלין – Wychwood. תאורטית זו אמורה להיות מבשלה בריטית אבל הבקבוק טען קנדית מקוובק. כל הבירות שלהם על שם יצורי יערות ומכשפות, הגובלינים מכוערים פחד והמכשפות כוסיות, ואתה חייב להטביע באלכוהול את נסיונות הפרשנות הפרוידיאנית לענין…
Hobgoblin beerclick for the full artwork
בעצם כשאתה לא שתוי הן לא נראות טוב כמו אתמול בלילה בחשכת הפאב (לחצו על הבקבוק). אני לקחתי את הבלאק וויץ' שמשמאל, סטאוט שהחברים שלי הגדירו כ"קפה בוץ קר" (אני אמרתי פילטר) וכי הטעם "מהול בקולה שהוציאו לה את הגז והסוכר" – על זה הסכמתי אבל התלוננתי שעדיין מתקתקה, אמרו לי שמאוד מרה. בקיצור חוסר הסכמה על הכל מלבד טעם הקפה המוזר, אבל לא מוגזם כמו הסטאוט של הגמל המרקד. אני נשאר לי עם גינס תודהרבהלכם.

אחורי זה לקינוח דפדפה עיני התפריט האלכוהול מהדורה ג' 2009 (אני לא צוחק, הם שומרים מעקב! אני תוהה אם אפשר לקבל מנוי הביתה) ומגלה בלי התעמקות שנמכר שם ויסקי מחבית האראן שיושנה בטבריה (בוקבקו בערך 250 בקבוקים, הביקורות לא היו משהו אז ויתרתי, 105 לכוס), ונתקלתי גם בסינגל מאלט שמעולם לא שמעתי עליו בשם קיירנלואיש. עכשיו, אני דיפדפתי בזמנו במדריך של ג'קסון לא מעט, אבל שם מזקקה שכזה לא מצאתי. טעמנו ואני חייב להודות שלא מרשים יותר מסינגל אירי. יש קרמל פירותי עדין, מכנס מצא רמז ציפורן וגרידת תפוז שאני הסכמתי איתם חלקית, אבל סה"כ פשוט וחלק, אולי אפילו מסונן, כלום עם כלום. הבוקר חפירות קלות גילו לי שמדובר במאלט של מזקקת אינברגורדון שבעיקר מייצרת גריין ואפילו סינגל גריין, ולפני כמה שנים ייצרה גם כמה סדרות קטנות של סינגל מאלט. הטועמים לא מתלהבים, אבל הוא לא גרוע. יש לו טעם של ספייסייד למרות שהוא בהיילאנדס, הבקבוק מכוער, לא ברור מה זה בדיוק כי הוא גם לא זול במיוחד, אבל סתמי למרות זאת. אני מניח שזה מה שקורה כשהעולם מת למאלט סקוטי – גם תוצרת זולה ולא מעניינת צומחת. בין הקללות שנשפכו עליו בתפוז היה "סינגל שקר כלשהוא" שגנבתי לכותרת, ואחר באתר טעימות חו"לי אמר שהוא טועם כמו גלנמורנג'י מדולל בוודקה. לא מסכים אבל מבין את האכזבה. רשמו לפניכם "Cairnluish = עדין מדי לאוהבי סקוטש, אפילו מיותר, אבל לא נוראי כמו ג'וני רד"

לעומתו שמחתי להזכר יום לפני בטאמנאבולין 35 שנה שנת 66 של מכנס, פירותי ושמח כרגיל (למרות שאולי ברח לו האלכוהול, מכנס, תחליף לו פקק!) ולעומתו ברוכלאדי PC6 שהיה לי מעניין יותר הפעם. מכת העשן הגסה של לפרואייג ביחד עם הטעם הצעיר של שעורה של מאלט שלא הספיק להתיישן מספיק. נהדר.

באלטיקה וג'ורג' קארלין

גיא ורועי המליצו, אז קניתי לי שלושה בקבוקים כדי להבין מה הסיפור. שתיתי אותם באירועים שונים בחודש האחרון ולא בישיבה אחת כמובן…

את הבאלטיקה 4 טעמתי עם פרק מותח של "דקסטר". מדובר במשהו בין דארק-אייל ורד-אייל לא מריר מדי, הזכיר לי את הרד-אייל של דאנסינג קאמל (אבל הזכרון שלי לא חזק בנושא). מאלט טיפה מתקתק אבל לא מאוד, ורמיזה לכשות. לא רע בכלל.

את הבאלטיקה 6 טעמתי שבוע אחרי כן עם "הדיילי שו" (הבוש הזה, אני אומר לכם!), הצבע חום סגול וכמעט אטום כמו סטאוט, אבל לא מדובר בסטאוט של ממש. בטעם יש אפילו טיפה יותר מתיקות שנלחמת עם עוד מרירות. יש רמז לפרי בשל כלשהוא, אבל הוא נקבר במרירות מוגזמת של הכשות שגם נשארת לסיומת בינונית ולא מאוזנת. לא הדבר החביב עלי.

את הבאלטיקה 9 טעמתי לאחר שבוע נוסף בין עוד תוכנית של דיילי שו לבין העונה החדשה של בולשיט1 (). הגרסא החזקה של הבאלטיקה 4. מדובר בלאגר קל. הגז כל כך עדין שאולי הוא מסווג בכלל כאייל בהיר (לא סגור על ההגדרות). הריח הוא מאלט עדין, הצבע זהוב צלול ובטעם המאלטי יש משהו נקטריני אבל לא מתוק, עם צביטה מרה קלה בקצה. לא קל לחלוטין כמו איזה לאגר ממוצע, בהחלט יש יותר גוף ממה שציפיתי, אבל חביב מאוד. 8% אלכוהול לא מורגשים

את הפוסט הזה אני רוצה גם להקדיש לאיש יקר, ג'ורג' קרלין, רציני ומצחיק, אוהב וכועס, רגוע ומעוצבן, אתאיסט ומאמין בבני אדם, מנתח צלול של הסטוריה ופוליטיקה (מעמדה ליברטרית) וגם נביא זעם… למה שאנסה לעטוף את הכל, אני אתן לו לספר על עצמו לבד:

הוא היה גם פעיל, על הבמה ומעבר לה, בנושאים של חוקי המוסר של צנזורת טלוויזיה. לקח את המחאה לידים איפה שלני ברוס עזב אותנו בטרם עת. נלחם נגד תביעות במשך שנים על זכותו לדבר והקהל לשמוע גם מילים גסות ורעיונות לא אורתודוכסיים. הוא הופיע על הבמה במשך למעלה מ40 שנה, עד לשבוע שקדם להתקף הלב האחרון שלו, שגמר עליו סופית.

-------
  1. תודה שי![^]

"אתה נפתח כמו פרח"

אני לא יודע איך להתייחס לציטוטים שנזרקו לכיווני לאחרונה. בשני אירועים בזמן האחרון (ביעור החמץ בדאנסינג קאמל ולפני יומיים במסיבת יום העצמאות), שתיתי כמות אלכוהול מעבר למה שאני רואה כנורמלי והגון, ומאפשר לעצמי להגיע למצב טיפה יותר "שמח ומשוחרר" בין החברים שלי. אני לא עושה את זה הרבה (כולל שני האירועים הנ"ל אנחנו מדברים עדיין על פחות מ10 פעמים בחיים בינתיים) כי לרוב זה לא מתאים לי להרגיש ככה, ובוודאי שזה פשוט לא בריא. הענין זה שלפחות 3 בחורות שונות אמרו לי שהן מאוד אוהבות אותי ככה. האם זה דבר נכון להגיד? אם היתה לי בעית אלכוהות הרי שזה אולי היה מעודד אותי להמשיך ב"דרכי הצודקת", אבל גם אם אין לי – הרי שהן אומרות בעצם שאני אדם מסוגר וצרך עזרה חיצונית של חומרים לא בריאים כדי להיות נחמד וחברותי, וזה עצוב לי לשמוע. או אולי זה אומר שאני פשוט לא מרגיש מספיק חופשי עם אנשים אצלי בחבורה ואני לא מודה בזה אפילו לעצמי לגמרי?

הבעיה היא שאלכוהול חותך דרך שכבות של הגנה עצמית פסיכולוגית אבל גורם לי להגיד אולי גם דברים שאצטרך לתת להם תירוצים אחרי כן לעצמי כשאתפכח. למשל שטויות שאמרתי ליד ילדים של החברים שבאו ליום העצמאות. זה אולי משהו שאני יכול לעשות ליד ההורים שלהם אבל זה לא לענין ליד הילדים הקטנים. בסוף ממילא מנצח הטיעון של הבריאות את הויכוח, אז אני פשוט אנסה לא להגיע לשם יותר (ממש לא קשה).

למי שתוהה מה שתינו כ"כ טעים ביום העצמאות, היו שני בקבוקי ויתקין מסע לבן, שניים (או שלושה?) מסע ורוד, שני זינפנדל לבן כייפי של "טאלוס" הקליפורני, רוזה אחד של מרקיז קסארס שהיה אכזבה מחוספסת אחרי הויתקינים, ולבסוף בקבוק מסע אדום, אחד מרלו 1999 של נבארה שהיה כבר קרוב לקצה ובקבוק חצי של אמפורה רייטון 2002 הנהדר שהיה כבר די מת לצערי. סה"כ די הרבה שמח אם לוקחים בחשבון שהיינו בערך 12 שותי יין מתוך כל המבוגרים. סופה של המסיבה הכיפית הזו היה כ500 ש"ח יין, 900 ש"ח בשר ואוכל אחר שקניתי, מטבח עמוס בכלים מלוכלכים ובגלל טעות חישוב שלי ביקשתי רק כ600 ש"ח חזרה מהחברים. אופס! :-)

(עדכון קטן בניסוח כי היו אנשים שחשבו בטעות שאני מרגיש רע כלפי החברים שלי וזה ממש לא נכון.. זה רק אני טמבל כאן)

והנה כתבה על אלכוהול, בלי קשר.

נקיון אביב וביעור חמץ

עכשיו חזרתי ממסיבת "ביעור חמץ" המסורתית השנתית של מבשלת "הגמל המרקד" שבתל אביב. למי שלא מכיר, לפני כמה שנים פתח עולה צעיר אמריקני את המבשלה במסורת המיקרו-מבשלות שמציפה את ארה"ב בשני העשורים האחרונים (זוכרים את הבירה של דרו קארי בסדרה?) – והיום הטרנד החדש הוא שלצד יקבי בוטיק ומיקרו-מבשלות צצות גם מיקרו-מזקקות של ויסקי (מילא וודקה ותזקיקים אחרים, אבל ויסקי עוד צריך ליישן וזה תהליך ארוך ויקר, אז ריספקט!)

בדאנסינג השנה כמו בשנה שעברה, הקהל טעם מברזים של הבירה הרגילה של המבשלה (סטאוט, פיילאייל הודי, פיילאייל אמריקני, חיטה), אליהם נוספו שני טעמים (בייצור סדיר?) של בראון אייל ואייריש רד, ובמקביל היו ארבעה ברזים של הבירה המיוחדת שלכבוד הארוע, אתרוגים בחיטה, לימון בפייל-אייל אחד, צ'ילי חריף בשני (לא זוכר מי זה מי), ווניל (ולדעתי גם אקסטרא קפה) בסטאוט. האתרוגים היה מעניין אבל לא יותר מזה, אני חשבתי שהבירה שלהם באופן כללי השתפרה למדי בשנה הזו, למרות שסטאוט הם עדיין עושים מאוד מוזר (אבל את זה אני אומר כמעט על כל סטאוט שאינו גינס). בהמשך הערב נמזג גם "מרטיני מרור" ששנה שעברה פיספסתי, זה ליקר (כנראה על בסיס פינלנדיה) של לימון וחזרת. לא וואסאבי אלא ממש מיצוי מגניב וטעים של שורש חזרת. ולקראת 10 בערב נפתח ברז חבית "הגולם", בירה בצבע הבראון-אייל (לא לשאול אותי סגנונות, אני לא מומחה) עם חוזק אלכוהול בערך כפול. זו הייתה כמות האלכוהול הגבוהה ביותר שצרכתי בערב אחד מזה כשנתיים או יותר, וכדי להפיג אותה טיילתי ברגל בתל אביב, אכלתי המבורגר מדמם-כביום-הרצחו וקצת פאטה כבד1 ודפקתי שלוש שעות שינה באוטו2 והנה אני כאן כדי לכתוב לכם על זה. לא ברור למה אני לא במיטה.

הבלגן ההתחלתיאבל אם אני כבר ער, אני אספר לכם שהשבוע החלטתי שצריך לעשות מעשה ולנקות ולסדר את מקררי היין שלי. כן, יש לי שניים עכשיו, שיא הדקאדנס, נכון?3 המקרר הזה נקנה לפני כחצי שנה, והייתה לי איתו בעיה קטנה של פטריות שגדלו לי על הזכוכית והתוויות של חלק מהבקבוקים חודשיים אחרי שהפעלתי אותו. אני לא חושד שהפטריות הגיעו ממנוע המקרר, אבל זה עדיין היה מוזר. איפשהוא באמצע החורף שלפתי כמה בקבוקים לניגוב ועזבתי את התהליך באמצע (מי זוכר למה) אבל בשבועיים האחרונים היינו בכמה טעימות יין, והופ הצטברו להם כמה ארגזים נוספים במפתיע (בערך חמש שישיות ליתר דיוק…) והברדק החוגג נראה כמו התמונה מימין (כן, יש לי מקרר יין ערס עם אור כחול).

כמה עשרות דקות אח"כ, ניגובים יסודיים של כל הבקבוקים הניזוקים וכמובן של המקררים, פרשתי בחוץ את הבקבוקים ומיינתי לפי קבוצות. המקרר הקטן משמש אותי כעקרון למקרר לבנים, אבל עברו אליו גם בקבוקים עם צורות חריגות שלא מאפשרות הערמה במקרר הרגיל (למשל בקבוקי שרדונה עבים ונמוכים או הבקבוק הפלצני של שאטו גולן עם הדופן הבלתי ישרה שלו)
היין מפוזר על הרצפה
פעם ביקש ממני מישהו בפורום אלכוהול בתפוז לפרט מה יש לי ברשימת היינות, וזה נראה לי משהו שחצני ומוזר לעשות, אבל מכיוון שכבר סידרתי את המקררים ועשיתי לי רשימת מלאי, אז אני אקליד אותה פה:

קבוצת יינות ויתקין:
2X גוורצטרמינר 2005 (מסומנים לא לפתוח לפני 2009)
2X מסע ישראלי אדום 2005
3X מסע ישראלי אדום 2006
2X מסע ישראלי ורוד 2006
5X מסע ישראלי ורוד 2007
1X ריזלינג 2006
3X פינו נואר 2005 (גם הם מחכים ל2009-10)
2X פינו נואר 2006
1X מסע ישראלי לבן 2006
4X מסע ישראלי לבן 2007
2X בציר מאוחר 2005
2X קברנה פרנק 2005
2X מחוזק NV (מילוי 2006 אאל"ט)
3X קריניאן 2005

למי שנראה שיש לי חיבה מסוימת ליקב, הרשו לי לספר לכם שיש לי עוד כ4 בקבוקים מחכים בקניה עתידית :-)
יינות ויתקין
ישראליים אחרים:
2X אמפורה שרדונה 2003
אמפורה קברנה 2002
אמפורה שירז 2003 (שהומלץ להמתין איתו ל2010-2011)
ירדן מרלו 2003
בראבדו שרדונה 2006
בראבדו קברנה סוביניון 2005
טוליפ סירה רזרב 2005
טוליפ מוסטלי שיראז 2005
רקנאטי שירז רזרב 2004
תשבי אסטייט מרלו 2005
2X הרי גליל יראון 2003 (כן, אני יודע…)
2X סוסן ים Take 2
האנס שטרנבאך "ג'נאבה" 2003
2X רימון מחוזק (פורט)
2X עגור רוזה 2007
2X כרמל סדרה אזורית "אפלאצ'ים" סוביניון בלאן 2007
צרעה גבעת חלוקים 2006
דלתון כנען RED 2006
2X דלתון כנען RED 2006
2X דלתון עשר שנים הוצאה מיוחדת 2006
אבידן פטיט סירה גרנאש מרלו 2005 (סגול)
שאטו גולן קברנה סוביניון 2003
קסטל גראנד וין מגנום 2004 שיש לו עוד כ3-4 שנים לשכב.

אגף "מה חשבתי כשקניתי את זה בדיוק":
שירז טמפרניו גרוע (ישמש לבישול) 2005 של יקב מרסדס אגורן.
סנטה אנה קברנה סוביניון 2003
שאטו סן מישל גוורצטרמינר מעמק קולומביה (מדינת וושינגטון)
קייפ רד 2002 (דרום אפריקה)

ספרדיים:
ריינארס טמפרניו 2005
סדרסול טמפרניו נבארה 2005
אוגרטה קוסצ'ה 2003
2X הרדד אוגרטה קוסצ'ה 2004
דומיניו דה אוגרטה רזרבה 1999
סדרסול מרלו רזרבה 1999 (סומן לחיסול ממוקד, סביר שכבר מת)
מרקז דה קסארס רוזה 2007

צרפתיים (מהטיול לפרובאנס)
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2000
מסון בושון שאטונף-די-פאפ 2003
דומיין ד'אקול (שאטו ד'אקס-אן-פרובאנס)
ריבסלטס שאטו נדאל בלי שנה(!?)
מוסקט וניס
מוסקט ריבסלטס בומווז 2006
ואחד איטלקי לא קשור, קארוסו מונטפליצ'יאנו ד'אברוצו 1999

עכשיו יותר מסודר

בשל השעה נפלו בוודאי טעויות הקלדה, אתכן הסליחה4. לפחות עכשיו יותר מסודר, נשאר לסדר רק את… כל שאר הבית. מישהו מכיר עוזר(ת) בית טוב(ה) באיזור נתניה? אני בום ועם הארץ בנקיונות, אני חייב לעשות את זה בצוותא או שזה לא זז (ונראה כמו הצרות שלי).

בתמונה דלעיל גם כמעט שני שליש מבקבוקי הויסקי שלי. על זה אולי בפוסט אחר אם לא הרסתי לעצמי עדיין לגמרי את המוניטין היום :-) בסופו של דבר לא היה מקום (כצפוי) לכל הבקבוקים, אז רוב הויתקין הלבנים והורודים נכנסו למקרר הרגיל, ואיתם (באופן זמני!!) הגראנד וין מאגנום שכרגע פשוט אין לי איפה לתקוע אותו (לפחות פירקתי אותו מתוך ארון הקבורה שהוא הגיע בו. ארגז עץ ממוסמר ללא צירים שצריך היה לפחוח עם כלי עבודה. מאוד מוזר). זה היה ברגע האחרון כי בצהריים שאחרי הגיע גל חום רצחני של 35 מעלות…

במילים אחרות רבותי הגיע זמן לפתוח את עונת המאנגל וכה אעשה ביום רביעי אחה"צ+ערב עם רוזה מצוין ושאר הפתעות. מישהו בא? כל הקודם זוכה.

(לילה טוב, הלכתי לישון)

-------
  1. כדי להשלים את כמעט כל הדברים שהרופאים אומרים לי שאסור, במיוחד אחרי שבבוקר הייתי קצת חולה ולא יצאתי ללקוחות[^]
  2. שאינני בטוח שמספיקות לחוק אבל יצאתי ועשיתי לעצמי בדיקת תגובות ויציבות ובחלטתי שזה "מספיק טוב" בשביל להגיע למיטה שלי[^]
  3. דווקא לא, השבוע דיברתי עם חברה שלהוריה יש מרתף יין של ממש, חדר שלם מקורר ושמור בלחות קבועה[^]
  4. גיא כבר מצא אחת, עכשיו תורכן[^]