בני מצווה, בני חושך או בני אור?

חבורת ילדים קטנים שעוד לא הגיעו כולם לגיל מצוות, אנסו שתי ילדות בנות גילם. מי לא כתב על זה כבר השבוע? רק אצלי התור הארוך של הטיוטות והזמן המתמלא בעבודה לא איפשר לי להגיע לזה. חלי: "לא מִתַמֶמֶת. בהן צדקי שלא", ועוד הרבה בלוגים ולא מעט ראיונות ברדיו, כולל אחד מעניין של יעל דן עם דנה ברנזון, עם סיפור מעניין משלה שבדיוק כתבה עליו גם ספר. הקשבתי גם לכמה פסיכולוגים ואני חייב לציין שאני מתחיל להשתכנע שאין מנוס מצנזורה. אינטרנט או טלוויזיה, ההתקפה הבלתי פוסקת של אירוטיזציה של החיים בסדרות אחה"צ ופרסומות איננה נורמלית יותר, אבל בעיקר לא זוכה לשום כוח נגדי ומסביר מצד ההורים.

איפשהוא זה מתחבר לי לפוסט ההוא מלפני שבועיים על שנאה ואלימות, ולטיפול המוזר בסיפור צ'יקו תמיר ובנו, שמעט אנשים רואים בו את האבסורד, ועוד סיפורים שנוחתים עלינו בתקשורת או ברחוב. החברה שלנו פשוט הולכת ומתעוורת, אנשים מתעוורים לא רק לשכנים ולחברים בעבודה, גם בוסים לא רואים את העובדים שלהם והורים מתעוורים לילדים שלהם. לא רואים את המצוקות, לא מתקנים ראיית עולם מעוותת שנבנית לה בלי מפריע. אני לא אומר שהטלוויזיה והפורנו שבאינטרנט הם בהכרח דברים רעים, אבל מוח צעיר פשוט לא יודע מה לקלוט ולהבין מהם, אם אין מבוגר שיתן לו רקע וכלים להבין מה הוא רואה ואיך נכון לפרש את כל הדברים שם נכון. אין לי מושג אם אפשר להפוך את אותה חבורת אנסים קטנים לאזרחים נורמטיביים, אבל אני מוכן לשים כסף שלא ההורים שלהם ולא המדינה יודעים איך או יאפשרו להם לקבל את שינוי הכיוון שהם צריכים.

ובחוץ, אנשים אמפתיים יושבים בצד ורואים את כל זה ופשוט לא מבינים איך זה יכול לקרות, ואיך התהום מתקרבת ומעמיקה ואנחנו משותקים מלעשות משהו מכדי למנוע את האסון הבא.

חברה שלי בנתה לעצמה מעין מודל לענין, היא מתארת את זה בצורת מעגלים דמיוניים שמקיפים את הנפש. בראשם מעגל כאב ומעגל השפעה. לפי ראיית עולמה, אנשים כמו טופז הם בעלי מעגל כאב קטן מאוד – לא יכולים לראות כאב של אחרים מחוץ לעצמם – ובעלי מעגל השפעה גדול מאוד כשהם במקום הנכון (נקרא לזה כריזמה במקום אחד, שתלטנות במקום אחר). במקרה של טופז, למשל, ההלם של איבוד מעגל השליטה היה כמובן מאוד חזק, אבל כיון שמעגל הכאב שלו כל כך אישי, הוא לא ראה בעיה עם אף דרך שבה נקט, אולי מתוך נסיון להחזיר לעצמו את השליטה, אולי משהו אחר לא מוסבר. הדיסונאנס בין גדלי שני המעגלים וההבנה שמעגל ההשפעה שלו אינו לנצח ואינו תלוי רק בו, גרם לו למשבר. לעומתו, אנשים כמוני מרגישים שמעגל הכאב גדול ורחב הרבה יותר ממעגל ההשפעה, והתוצאות גם הן לא נעימות, ואני מנסה בשנים האחרונות לא לרוץ לנסות להציל את כל העולם, כי אין סיכוי לאדם בודד לעשות יותר מדי שינוי ללא שיתוף פעולה.

והנה הקדמה למה שהתכוונתי לכתוב עליו בשבועות הקרובים, איך להגיע לאיזון ושיתוף הפעולה הדרוש כדי להגיע לעולם בר קיימא. אם כמה אנשים חוברים ביחד, מעגל ההשפעה שלהם הרי גדל, יש אחריות הדדית, אנשים מעיזים פחות לנצל לרעה משאבים משותפים (וכל זה מגובה בלא מעט מאמרים בפסיכולוגיה וקוגניציה ואפילו נוירולוגיה). ובקיצור, בחודשים האחרונים הבנתי יותר מתמיד שעתיד העולם תלוי ביכולתינו לחזור לחלק מהמרכיבים חברתיים של החברה השבטית שבה גדל המין האנושי עד למאות האחרונות. לא הלוחמנות אלא שיתוף הפעולה והערבות ההדדית, עד כדי היתרונות של גידול של הילדים בקבוצה וקשר יותר הדוק איתם. מעניין אם יש אי אילו שהם מחקרים שיספרו על אחוזי אופטימיות, אמפאתיות, אחריותיות, פשיעה וכולי, שמשווים בין מבוגרים שנולדו וגדלו בקומונות, קיבוצים, עיירות קטנות או שפשוט גדלו שנים בתנועת נוער עם ערכים סוציאליים כמו הנוער העובד, או השמו"ץ. מעניין גם לבדוק את המדדים האלו פשוט בקרב אנשים שלמדו בכיתות קטנות ואלו שלמדו בגדולות, וכולי. אני מאמין שכמה מקוראותי, שעסקו (וחלקן עוסקות) בפדגוגיה ו/או קרימינולוגיה יוכלו לתת יותר פרטים ולמקד אותי לראות אם אני צודק או לא.

אני מאמין שהניתוק החברתי (כולם עסוקים, כל אחד בביתו הפרטי ואין זמן לחברים) גורר את הניתוק הרגשי ורגש האחריות הציבורית, את האדישות לצרותיהם של אחרים והגברת החרדתיות לצרות האישיות. הפיצויים הרגשיים שלנו כבר עברו למדפים בקניון כמו בארצות הברית, ואני חושד שכל זה מסביר גם את העליה ההמתמדת והבלתי ניתנת לערעור באחוזי האנשים הדכאוניים שבחברה. לא פסיכיאטר אחד ולא שניים כבר יצאו ואמרו שהמוח האנושי פשוט לא "תוכנן" אבולוציונית להתמודד עם החיים האורבניים, הבדלניים שאנחנו בוחרים לעצמינו, והרבה מהצרות של האנשים הרגילים שמוצאים את עצמם מחפשים פרוזאק או מריחואנה כדי להתמודד עם החיים פשוט לא מופיעים בחברות עם לכידות שבטית או משפחתית יותר גבוהה. בלי הרגשת שייכות למשפחה, לחמולה, לעיר, למדינה, לעם… אנשים ימשיכו לנהוג באדישות לצרות של אחרים, של הטבע, ויטפחו מעגלי כאב הולכים וקטנים, עד שלא תהיה יותר חברה אנושית ראויה להצלה :( אנחנו צריכים להבין את זה ולא לוותר לעצמנו על מה שהמוח והגנטיקה שלנו דורשים – קרבה אנושית. לא רשתות פייסבוק אלא אנשים אמיתיים. אנשי הפרסום הצליחו למכור לנו סימולציות (וסימולאקרות…) של כל דחף נפשי, פיסי ורגשי, ואנחנו נכנעים לזה בלי להרגיש שמה שבאמת חסר, לא יקנה אף פעם הכסף.

דילמה

קיבלתי חוזה נאה. חבר טוב נאלץ להפסיק לעבוד בשביל לקוח שלו (נקרא להם Larpolexia סתם בשביל הקטע) והפנה אותם אלי. הם מאוד מרוצים מהיכולות שלי, ואני בהחלט כשיר לספק להם את כל השירותים שהם דורשים. הבעיה: כיוון שהם מוכרים שירותי אבטחת תוכנה לכל מני ארגונים בעולם, יש להנהלת החברה, שיושבת בקליפורניה, דרישה שאחתום על ויתור סודיות כללי, ואאפשר להם למעשה לרגל אחרי בכל הכוח, אם הם רק ירצו. לקבל את כל החומרים הרפואיים לגבי מכל מי שיבקש, להטריד קרובים, מכרים ושכנים ואולי לרגל אחרי בביתי. את הריגול והחקירה הנ"ל הם אפילו לא מבצעים בעצמם אלא מעבירים את הרשאותי לחברה בג'ורג'יה שתפעיל בתורה חברה כלשהיא בישראל… בקיצור, האם הייתם חותמים על דבר שכזה?

Larpolexia complies with the federal Fair Credit Reporting Act (and applicable state laws), which provides prospective or current employees with rights regarding consumer reports and place specific obligations on employers who obtain such reports.
[…]
During the application process and at any time during the tenure of my employment or doing work on a temporary or contractual basis for Larpolexia, I hereby authorize ChoicePoint Services Inc., on behalf of Larpolexia to procure an Investigative Consumer Report which I understand may include information regarding my credit worthiness, credit standing, credit capacity, character, criminal convictions, general reputation, personal characteristics, or mode of living. This report may be compiled with information from credit bureaus, court record repositories, departments of motor vehicles, past or present employers and educational institutions, governmental occupational licensing or registration entities, business or personal references, and any other source required to verify information that I have voluntarily supplied. Information may also be obtained through personal interviews with neighbors, friends, associates, or others with whom I am acquainted. I understand that I may request a complete and accurate disclosure of the nature and scope of the background verification; to the extent such investigation includes information bearing on my character, general reputation, personal characteristics or mode of living.

אני באמת צריך את הכסף, ואפילו אין לי שלדים להסתיר בארון, אבל נראה לי שיש גבול לכמה שאפשר לדרוש מאדם לתת אמון במעסיק שלא נותן בו אמון בחזרה, ובמגוון באי כוחו העלומים, בלי הגבלה של מידע וזמן. כולה רציתי לעשות כמה ג'ובות מעבודת סיסטם…

תגידו, אני פסיכי או שאני צודק?

(עדכון) חקרתי עוד קצת מי הם הצ'וייספוינט הללו, מסתבר שהם חברת "אגרגצית אינפורמציה" ו"משמשת כשירות ביון פרטי לתעשיה ולממשלה" אחת מהזרועות הרבות של לקסיס-נקסיס (מו"ל בינלאומי וסוחרי מידע משפטי ופרטי, כולל בדיקות אשראי ושאר ירקות), שנקנו בפברואר 2008 על ידי ריד-אלסוויר. אם כל זה לא אומר לכם כלום, אתם יכולים לקרוא הלאה עליהם בויקיפדיה האנגלית: על האשמות של מכירת מידע על תושבי העולם הלא-אמריקניים לממשלת ארה"ב, על איבוד מאסיבי של מידע אישי של אנשים בגלל בעיות אבטחה, ועדיין זו החברה שנשכרה לעשות גם את בדיקות הרקע של ממשל אובמה. החברה הזו גם קנתה את מרשם המצביעים של מקסיקו (65 מליון איש) בשביל ממשלת ארה"ב וקיבלה ממנה חוזה לבצע מעקבים על כלל אזרחי אמריקה הלטינית בארה"ב. ממש החבר'ה הטובים. אה כן… הם גם הואשמו שהחקירה המוקדמת שביצעה החברה על פנקס הבוחרים של פלורידה בשנת 2000 היתה מוטה לטובת הרפובליקנים (או לפחות נגד היספנים ושחורים) עקב לחצים של המושל ג'ב בוש, ו15% מהבוחרים שהם הכריזו עליהם כפסולים לפני הבחירות עקב הרשעות ושאר סיבות היו למעשה קולות כשרים (כן, יש מדינות שם ששוללות לך את זכות ההצבעה לכמה שנים כחלק מהעונש). ויש עוד סיפורים מוזרים עליהם…

ומה עם אלו שקנו אותם לפני שנה וחצי עם פטה-בייטים של מידע על כל העולם וארה"ב בפרט? ובכן, אלסוויר הם חברה הולנדית ותיקה בת 130 שנה, המו"ל הגדול ביותר בעולם לפרסומים מדעיים ורפואיים. אלפי ספרים, אלפיים כתבי עת, פרסום של מאות אלפי מאמרים בשנה בידי מאות אלפי כותבים וכ-7000 עורכים. היושרה המצופה מהם לא אמורה לכלול החזקת מחלקה שלמה של הפקת מגזיני מדע "תחת ביקורת עמיתים" מזויפים להפליא. אפשר היה להגיד שהם מסכנים, לא מרוויחים מספיק ממכירת כתבי עת לגיטימיים עד שהם צריכים את תקציבי השיווק של יצרניות תרופות או תעשייות האנרגיה והסלולאר או הטבק, אבל גם את הז'ורנאלים הרגילים הם מוכרים במחירים מופלאים של עד $14K לשנה וספריות בוכות להם שיורידו קצת מחיר. הם גם הנשוא הראשי להאשמות וביקורת של פעילים למען מידע אקדמי חופשי. למעשה אוניברסיטאות רבות בעולם הפסיקו לעבוד איתם בשל המעבר לפרסום תכנים בצורה פתוחה.

איך הגענו למצב כזה, שהולנדים ישרים מכרו את יושרתם בפרוטות? ובכן אולי זה קשור לאיחוד ריד-אלסוויר ב-1992, לכאורה שני מו"לים גדולים, החולשים על אחוז עצום מהפרסומים הבינלאומיים בנושאי מדעים מדויקים, רפואה ומשפטים. אבל למעשה החברה-האם הזו, הבעלים של אותו המו"ל של אלפי כתבי עת של פרסומים רפואיים מצילי חיים, גם שולחת ידה לעוד תחומים מרגיזים. למשל לפני כמה שנים התגלה ארגון-בן שלה מארגן תערוכות בינלאומיות של יצרני וסוחרי נשקים. אחרי דרישות נוקבות של חוקרים רפואיים מרכזיים כי יחדלו מכל או שיחרימו את פרסומי הקונצרן, התרצו ונטשו את סחר הנשק ב-2007, אבל כאמור תוך חודשים ספורים נכנסו לתחום הסחר במידע אישי או כאמור, כמו שהם קוראים לזה, "שירות ביון פרטי".

בקיצור הם פוגעים לי בכמה וכמה ערכי אידאולוגיה, אפשר להגיד אפילו ערכים יסודיים. אם קראתם את הבלוג הזה בחודשים האחרונים אני לא צריך לפרט לכם. אני מתפתה להגיד להם שאינני מוכן לחתום על הניירת הזו ולוותר על החוזה, למרות שאני צריך כרגע הכנסה יציבה שכזו. כיוון שאני לא רוצה שההחלטה שלי תהיה לגמרי מהבטן אני מבקש שתהיו לי לשכל – אתם מוזמנים לספר ולנמק לי למה אני אדיוט עד רביעי בבוקר ואולי לשכנע אותי לחתום בכ"ז :-/

השנאה מזיזה את העולם

אני מתנצל מראש, זה פוסט פסימי ואין לי פתרון בסופו (אולי ביום אחר). אם לא בא לכם לחלוק איתי את מצב הרוח הקשה שבו אני כרגע, אתם מוזמנים לדלג לבלוג אחר או לאייטם אחר בקורס"ס שלכם…

להמשיך לקרוא השנאה מזיזה את העולם

קיימות 5: חופש התוכנה

בדרך אל "התמונה הקטנה" של המשמעות של "קיימות ברמה האישית", הקדשתי כמה הצצות בסדרת הפוסטים הזו להסתכלות על התמונה הגדולה והתמונה המאוד גדולה. אני מתחיל להצטמצם (אבל לא לפי הסדר). הפוסט הזה הוא על "תמונה בינונית" ומדבר על עוד מקום מאוד קשור ומאוד נוגע לליבי, וזה חופש התוכנה.

לפני כ6 שנים ביקר בארץ ריצ'ארד סטולמן בפעם האחרונה. בין הדילוגים הבינלאומיים הוא נאלץ לקחת טיסת לילה שהיתה מנחיתה אותו שלוש שעות לפני שהיה צריך להופיע על הבמה באולם סמולארש ביום שפשוף אגו של יב"מ ישראל. כל מי שמכיר את האירועים שהחברה הזו מרימה ואת פאר האולם המדובר, מבין שהכנס השיווקי הזה לא היה בדיוק סוג הארועים שסטולמן חוצה בשבילם אוקיאנוסים. אבל לפעמים הוא יודע להיות פראקטי, כי את הביקור הזה הוא לא בזבז על הרצאה קטנה, הוא נסע גם לרמאללה ודיבר עם פעילים ממגוון ארגונים על גדר ההפרדה ועל מערכת החינוך ברשות הפלסטינית.

סטולמן הוא פעיל חופש להגדרתו, והוא נותן את תרומתו היותר בולטת בעולם התוכנה כי בזה הוא מפורסם ובזה הוא מבין, אבל אם תפתחו את העמוד האישי שלו תמצאו גם התייחסויות להרבה נושאים אחרים, ולא מעט פוליטיקה, ובהחלט גם הרבה נגד התנהגות ישראל בשטחים. אני גם לא מתפלא לגלות בדף שלו שהוא תומך במפלגה הירוקה האמריקנית. הצורך שלו בתוכנה חופשית לא בא מתוך אהבת הקוד, אלה מתוך שנאת האי-צדק, והוא שמח להסביר את זה למי שרק ישאל. בדרך החוצה מישראל במקרה יצא לנו אז לטוס ביחד לברצלונה (אני לטיול, והוא לכנס FSF אירופה) ויצא לי לבלות איתו כשלוש שעות בשיחה (את השאר הוא כמובן העדיף לישון), והוא חלק איתי את החששות שלו שלישראל הוא לא יחזור בקרוב כי הוא ראה כבר יותר מדי פעילי שלום כמותו נכנסים לרשימת החסומים לכניסה לישראל. אינני יודע אם זה המצב, אני רק יודע שהוא לא הגיע לבקר כאן מאז. עוד התכתבתי איתו לגבי משרד החינוך הפלסטיני אבל לצערי לא קיבלתי מהם תשובות לדואל ששלחתי אליהם.

התמונה הגדולה של קיימות כמו שציירתי אותה בקווים גסים בפוסטים הקודמים, באה בעיני בצורה ברורה בצמוד לראית עולם פוליטית-חברתית. מרגע שהתחלתי לחקור את הנושא הוא מאוד התחבר לי לפעילות האישית שלי למען חופש מידע וחופש תוכנה. אני לא חושב שיש בכך בושה, אבל כשניסיתי לפנות ליושבי הפלאנט בנושא של עזרה חברתית, קיבלתי הזהרה נמרצת והופניתי לפוסט הבהרה לגבי תכנים בפלאנט שאין קשורים לתוכנה חופשית. אני חייב לתקן אם ככה – זה אולי לא קשור לקוד פתוח, אבל זה בהחלט קשור לתוכנה חופשית.

אם תקפוץ עכשיו מאן דהיא ותתריע לי ש"זה היינו הך", אני חייב להבהיר אחת ולתמיד – קוד פתוח הוא כלי הכרחי אבל לא מספיק למימוש חזון של עולם חופשי (כולל תוכנה חופשית), בדיוק באותה צורה שבחירות חשאיות ושוויוניות הן כלי הכרחי אבל לא מספיק לדמוקרטיה. אני לא אריב איתכם אם תגידו לי שלהגיד "גנולינוקס" זה מגוחך, אבל אני מבקש שתעצרו לחשוב על הדבר הגדול. תוכנה ומידע חופשיים יהיו הלבנים ההכרחיות לבניית העתיד שלנו על כדוה"א בהרפתקאות שעוד נכונות לנו בעתיד של רבע המאה הקרובה. לכן אני מוטרד ממצבה של הויקיפדיה הישראלית ופעילות התוכנה החופשית בארץ, וגם מטריד אותי כש"קמליון" מחליטים להקים כנס "במקרה" ביום הקבוע השנתי של "אוגוסט פנגווין", אבל לא מוכנים לשתף פעולה עם א"פ אם יקום אחד (והבנתי שהשנה באמת לא ברור כבר אם יתקיים או לא). אם היתה פה קהילה אמיתית, לא היו נותנים לשטות שכזו לקרות.

לפני חודש, כשדורון אופק כתב על השאלה אם יש או אין אוגוסט פינגווין, הוא דילג על פרט או שניים שדיסקסתי בצד עם רם און באותה פגישה (והבטחתי להמשיך עם מיטל טלפונית אבל {תירוץ משעשע כלשהוא} שגרם לזה שהחתול אכל לי את {כלי תקשורת כלשהוא} ואז כמובן קרה {שקר כלשהוא}). ספציפית בישיבה, אחרי 10 דקות דיון בנושא חולצת הכנס, העליתי את השאלה של נחיצות החולצה כהנחה לא מובנת מאליה. – "מה זאת אומרת? אבל חייבים חולצה! אנשים באים בשביל החולצה!". ואני כמעט רציתי להתחיל לבכות. הרי צרכנות ו"מגיע לי" הם לא ערכים של עולם התוכנה החופשית, זה עולם שמנסה לעודד יוזמה אישית ותרומה והשתתפות – לא דברים שבולטים בקהילה הישראלית לצערי. יש לי כבר כמה וכמה חולצות מכנסים קודמים, הערתי, והן לא עולות עלי. גם צוות המארגנים נתקע כל שנה עם עודף או חולצות בגדלים הלא נכונים, או (כמובן) חוסרים. הצעתי למיטל שבמקום חולצות, ישימו קובץ עיצוב גראפי בפורמט פתוח, ויתנו לאנשים לייצר לעצמם חולצה – להוריד, לערוך כראות נפשם, ולשלוח את העיצוב שלהם לחנות הדפסת החולצות האהובה עליהם. אולי אפילו נקבע עם כמה חנויות על מחיר ואיכות מסוימים. אני לא רוצה להיות בררן יותר מזה, אבל אני חושב שמאוד יהיה לי נחמד לדעת שגם לא יהיה מדובר בחולצות מאוד זולות שיקרעו אחרי חודשיים, ואני מאוד אשמח אם גם יהיה לנו איזה מושג שהבד לא יוצר תוך ניצול ילדים למשל, או משהו בעייתי אחר. נכון שכתבתי פה שצריך לעודד תעשיה מקומית, אבל בארץ אין יותר מתפרות, ו(אני מקווה) לא מגדלים כותנה כי אין לנו מים, ו(לצערי) לא מייצרים גם בדים מלאכותיים מתוצרי הלוואי של בז"ן.

בכלל, כנס תוכנה חופשית, מן הראוי לו שימומש כאי-כנס, צורת התנהלות שמאוד תואמת את רוח הבזאר ומשרה אווירת קהילה ושבט, כמו שתוכלו לראות ב{הרצאה כלשהיא של סת' גודין על שבטים}. אני מקווה שלשם שינוי השנה נוכל לעשות כנס יותר ירוק, לא נתבייש לדבר על דמוקרטיה וקיימות, כי זה מתחבר בהחלט לחופש מידע ותוכנה חופשית (ואם תבקשו אני אכתוב ביתר פירוט על החיבור, ואשמח גם לתת על זה הרצאה באוגוסט פינגווין…)

נחסמתי פרק 7: חוק וסדר

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אתם מוזמנים להציץ ולהפגע.
להמשיך לקרוא נחסמתי פרק 7: חוק וסדר

נחסמתי פרק 6: The plot sickens

המשך מעללי עירא והויקיפדיה. אם לא מענין לכם דלגו חופשי.
להמשיך לקרוא נחסמתי פרק 6: The plot sickens