רעיונות לשיפור חוק הגנת הפרטיות

אני מתבכיין הרבה על אובדן הפרטיות, ועל כך שאנחנו כל פעם מדלגים משריפה לשריפה, מסתימת חורים בסכר עם כל עשר האצבעות, ועוד עשר אצבעות הרגליים, ואחרי שאת החור הבא נצטרך לסתום עם הפרמשתק, אין ספק שיפתח עוד חור ועוד חור. אז כמו שאמר הרבי מקרלין: "אם הקופסא השחורה שורדת את ההתרסקות של המטוס, למה לא עושים את כל המטוס מהחומר הזה?".

לכן ישבתי וכתבתי פעם עם חברים איזה מסמך קטן כטיוטא לכמה הצעות חוק, אחת מהן מובאת כאן, הכרזנו עליה כעל פאבליק דומיין – נחלת הכלל. ההצעות שכאן נשלחו לתנועה הירוקה, למרצ, למיקי איתן, לדב חנין ואולי לעוד כמה אנשים (לא רק אני שלחתי), אבל אין לי מושג אם מישהוא לוקח מכאן רעיונות, כגי לשדרג את חוק הגנת הפרטיות ולהביאו לעידן המידע.

כתבנו את זה בדצמבר-ינואר בשנה שעברה, עכשיו זה נראה נאיבי קצת :-)

  • לא תחוקק המדינה ולא ידרוש אף ספק נתונים, כל רף כלכלי מחייב כדי שיוכל אדם לשמור על פרטיותו.
  • לא תחוקק המדינה כל חוק המפליל אזרח אך ורק על רצונו לשמור על פרטיותו.
  • לא תאגור הממשלה או כל גוף מטעמה נתונים אישיים על האזרחים ואורחות חייהם מעבר למינימום ההכרחי הדרוש לעמוד בקשר עם האזרח לצורך מילוי חובותיו האזרחיים וקבלת זכויותיו. במקרים ייחודיים כגון מפקד אוכלוסין וסקרי הלמ"ס יש לשמור על המידע בצורה מוקפדת, ולאחר שיופק כל המידע האגרגטיבי יש להשמיד את כל המידע המזהה אישית את משתתפי הסקר למעט אם הסכימו מפורשות אחרת.
  • אין לחייב בחוק כל ספק שירותי מידע (כגון מפעילים סלולאריים, טלוויזיות בכבלים וספקי אינטרנט) לאגור או לדווח מידע על תנועות ופעולות האזרח מעבר למינימום הנדרש כדי לחייבו על אותו השירות.
  • יש לאסור על ספקי רשתות הנתונים מלהכריח או לשדל כלכלית את לקוחותיהם לוותר על פרטיותם בכל מקרה, ולהמשיך להציע מסלולי שימוש שיעניקו להם את הפרטיות המירבית. (למשל האגרה שגובות בזק ומפעילות הסלולר על הפיכת מספר לחסוי).
  • כל נתון אחר שיקבלו גופי ממשלה וגופי בטחון מחברות ונותני שירותים, כגון בילוש אחרי תעבורת אינטרנט, שיחות טלפון ומיקום מכשירים סלולאריים (חוק נתוני תקשורת ודומיו), יעבור לידי אותם גופים דרך מערכת ניטור, וכל אזרח שפרטיו נחשפו לעיני שוטר או איש מנגנון ממשלה אחר יקבל על כך אוטומטית הודעה אלקטרונית או מכתב רשום תוך 30 יום, עם פירוט המידע שבורר עליו, צורך הבירור ושמות המבררים במידת האפשר. המערכת תדחה או תסתיר את חשיפת המידע אודות החיפוש אך ורק ע"י צו בית משפט, והגישה למנגנון דחית הדיווח הזה תהיה רק בסמכותו האישית של שופט, בעזרת מנגנוני אבטחת מידע, הצפנה וזיהוי כדרוש. (מוסיף שכבה להבטחת אחריותיות לחוקים כמו "מאגרי מידע" ו"נתוני תקשורת", שהיום הוא חוק מסוכן ונתון לניצול של אנשים בעמדות כוח).
  • לא תכניס הממשלה תקנות וחוקים המחייבים אזרח לעשות שימוש במערכות דיגיטליות האוספות עליו מידע אישי, בטרם תעביר לבדיקה את הנהלים והפרטים הטכניים לאישורה של ועדת בודקים בלתי תלויה של אנשי מקצוע שתכלול מומחי תוכנה, אבטחת מידע, הצפנה, משפטנים, סוציולוגים וקרימינולוגים.
    • ועדה שכזו גם תקבל גישה מלאה לביקורת פיסית ואלקטרונית על איכות שמירת הנתונים שבמאגרים הממשלתיים, ובמיוחד אלו האישיים של אזרחי המדינה. למשל כדי לגלות כיצד זולג לו מרשם התושבים לרשת האינטרנט כל שנה, ולוודא שמהיום והלאה כל עידכוניו והשליפות ממנו מוגבלות ומפוקחות, מתוך הבנה שברשת מקוונת אין כל סיבה להפיק את כל המאגר על דיסק שקל להעתיקו ולהפיצו לידי אויבי המדינה ופושעים ללא כל בקרת גישה.
  • הממשלה תפריד לאלתר את מספר הזהות כמזהה אישי וסודי של אדם מול גופי ממשל, בריאות וניהול פינאנסי (בנקים, ביטוח, מס' חבר קופ"ח) ובין זיהוי ציבורי (רשיון נהיגה, דרכון, מס' עוסק מורשה, מס' אישי בצבא) ותאסור על גופים אחרים לדרוש, לשמור על הנתון הזה ולהצליב איתו מידע לאף שימוש (כרטיסי חבר בסופרמרקט או תעודות חבר מועדון לדוגמא).
    • לא תתיר הממשלה, במעשה או מחדל, לגופים ממשלתיים או פרטיים, לפרסם את פרטיהם האישיים של אזרחים ללא אישורם, במיוחד אם אלו נגזרו מתוך מאגר ממשלתי שנמסר לרשותם מתוקף תפקידם בשירות האזרח (מוסדות פיננסיים כבנקים, חברות ביטוח, חברות נתוני אשראי וכיוצא בהללו). (הרחבה לחוק מסדי נתונים?)

זו, כאמור, רשימה חלקית וראשונית. אני אשמח שיאמץ את הרעיון איזשהוא צוות שיעבה את זה להצעת חוק כדי שיהיה מה לשלוח לנבחרינו. אולי העמותה חדשה לזכויות דיגיטליות?

אז למה ההתעקשות על מאגר?

מתוך חלון מסנג'ר אקראי:

‏‪(17:24:34)‬‏‬ (מישהו)‏‬: ‫עם הכתבה על המאגר ההולנדי אני מתחיל יותר ויותר לפחד מקונספירציית NWO… למרות שאני לא ממש קונספירטור…
‏‪(17:35:58)‬‏‬ ‪ira‬‏‬: ‫זו לא קונספירציה, זו שאיפה טבעית ואנושית להרגיש מוגן משינויים. תגובה היסטרית מובנת אבל מעצבנת ומפחידה.
‏‪(17:36:32)‬‏‬ ‪ira‬‏‬: ‫סימני ההתקדמות לסינגולאריטי הטכנולוגי.

אנשים אומרים לי שהמאבק מדלל את המסר נגד המאגר כשכל כך הרבה רעש נעשה אישית נגד מאיר שטרית AKA האח הגדול. אמרתי את זה לא פעם גם לרם און ואני עדיין מחזיק בדיעה שזה נכון, אבל אני מסכים שקשה לנער את ההרגשה שהתנהלותו יוצרת. כדי לחבר את כל הקצוות, הנה סקירה קצרה של העובדות למי שלא הלך לאסוף את קצות החוטים.

כמו שכתבו כבר בכל העיתונים וקלינגר, יש המון סימני שאלה לגבי מניעים והתנהלות של מזיזי החוק הזה. תקציר מהיר: הגרסאות הראשונות של מרשם התושבים דלפו בסביבות 1993-1994 (לפחות זה היה ה-CD הראשון שאני ראיתי אצל מפעיל BBS אחד בבית) ועדכונים יצאו בערך פעם בשנה מאז. בסוף שנות ה90 התחילו להתברר מערכות החיוב של כביש 6, על כך שמצלמות יזהו את לוחיות הזיהוי וישלחו לנו חיוב אוטומטי. אני העליתי אפילו את הרעיון שהמשטרה תשמח לעשות בזה שימוש לאכיפת מהירויות (מדידת הזמן שלוקח לכל נהג להגיע ממצלמה למצלמה) ועדו אמין התלהב וביקש מאנשים את דעתם בניוזלטר שלו, והיה לכמה רגעים דיון בנושא. בשנים האחרונות סוף סוף התחילו להתייחס בחדשות ובכלבוטק לרמאויות והשימושים הלא חוקיים במרשם התושבים ומאגרים האחרים ואף מבקר המדינה התייחס לנושא. לפני כמעט שנתיים עבר חוק נתוני תקשורת וזוכה בינתיים לשימוש יתר מפחיד וחוסר הבנה מצד העיתונות, ולבסוף הגענו לנושא שהועלה בפוסט הקודם – מאגרים ביומטריים צצים תכופות, והכניסה אליהם מהווה תנאי לרשיון נהיגה, דמי אבטלה ותעודות חכמות.

מחוקקים יקרים, למה אתם לא מוכנים לשבת לשיחה פתוחה עם הקהל ולראות מה הוא באמת מעונין שיקרה, והאם הקהל באמת רוצה את השיטור המזדחל הזה? למה אין דיבייט ציבורי? למה לא תזמינו את הקהילה הטכנולוגית לבדוק את התכניות שלכם לאבטחה ולראות שהן עומדות על תילן? יש חברות שמזמינות את הקהל להתקיף את המערכות שלהן כדי לוודא שהן חזקות, למה לא להפנות את הקהל לנסות באופן חוקי לוודא את עמידות מאגר התמונות של משרד הרישוי, למשל, לפני שתקימו מאגר נוסף של משרד הפנים, ומאגר DNA אחריו?

אנשים שרואים עתיד דיסטופי לפני העיניים ופועלים נגדו צריכים גם הם לעצור ולחשוב. אולי אנחנו בכלל צריכים להודות למאיר "האח הגדול" שטרית על שהעלה את המאגר שלו להצבעה כחוק. הרי הוא היה יכול להרים אותו בלי הרבה שאלות ורעש כתקנת שר, ואנשים היו שמים לב מאוחר מדי (כמו אלו שבמשרד התעסוקה ומשרד הרישוי…), מה עוצר אותו? מה בחוק הזה עוצר כל משרד ממשלתי אחר להקים כזה? או גוף פרטי? מי מפקח ומי נותן לנו ערובה שחברות כמו face.com לא יאבדו את השליטה על הגישה למאגר שלהם?

ולכן התייחסתי לבהלה מקצב ההתקדמות לסינגולאריטי הטכנולוגי. מצד אחד הפחד ההיסטרי להתכונן מצד אנשי הממסד הישן, ומצד שני הפחד מריכוז מידע וכוח אצל מי שמבין את ההשלכות. הרי ארצות הברית אינה תופסת את בין לאדן כבר עשור ויותר, אבל לא בגלל שהוא גונב זהויות, ולא בגלל שהם נמנעים מלהפעיל מאגרים ביומטריים מתוחכמים מבית שטרית, אלא בגלל שהאיש חי במערה ונמנע מכל חתימת פעילות אלקטרונית. בזמן שההולנדים מדוכדכים והגרמנים מתרעמים על הפרטיות המותקפת ע"י ממשלות ודוד גוגל, אי אפשר למצוא שם את הרשת החברתית של בין לאדן, והמחוקקים צריכים להבין את זה. פושעים לא ישושו להצטרף למאגרים שלהם, ולכן אין להם מה להכריז שהמאגרים יצמצמו פשיעה, הם פשוט ישארו מחוץ לחוק כרגיל, ומי שיהיה מותקף ע"י חיפושים מוטעים יהיה הקהל החף מפשע, שיעלה בהמון תוצאות false positives, עד שיוסיפו סעיף בחוק העונשין על "סטיה סטאטיסטית חזקה מדי" לעולים תכופות בחיפושים, ומשטרת המחשב(ות/ים) יכלאו אותנו ליתר בטחון…

אני מציע לכולם לשתות מים, להרגע עם ספר טוב, ולחשוב לאיפה לדעתם זה מוביל. הקהל מוזמן לחשוב בקול רם בתגובות אם בא לו :-)

כיצד תייצר לך מאבק חברתי?

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה שחוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה "לעשות סדר" ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

בקיצור, נתתי לה כמה עצות ממה שלמדתי במאבק נגד המאגר הביומטרי בארץ, אני מתרגם חזרה לעברית ומוסיף:

  • קודם כל שיעורי בית. לחפור ברשת מי מציע את החוק, באיזה שלב הוא נמצא בתהליך החקיקה, מי עלול לתמוך בו, ואם אפשר לברר, מי הלוביסטים שיושבים להם על הזנב. בארה"ב יש את האתרים של קרן אור השמש, באוסטרליה בדיוק נפתח אתר אופן-אוסטרליה, בארץ יום אחד אינשאללה יהיה לנו "אופן כנסת". (עדכון ב2012 – יש כנסת פתוחה מזה כמעט שנתיים, קולולולו!)
  • מה המניעים של דוחפי החוק? בטחון? כוח פוליטי? שוחד? אג'נדה נסתרת כלשהיא? למשל בנושא הלידות באוסטרליה, אחד הדברים שבולטים בהרבה מדינות קומונוולת' הוא שאין תעודות זהות. אחד החשדות של מתנגדי החוק היא שזו הדרך העקיפה של המחוקקים לפקח על הילודה, כי הגבלת הלידות לבתי חולים מונעת לידות ביתיות בלתי מדווחות. לדעת חלק מהמתנגדים, הפחד כאן הוא מחזרה לגישה הגזענית של מדיניות אוסטרליה לבנה שרשמית בוטלה אבל גזענים הרי ימשיכו לנסות להעביר חוקים. יש לבדוק אם המטרות האמיתיות של המחוקקים מכוונות בעצם נגד מהגרים, אנשים ממוצאים אתניים שונים וכולי.
  • לקרוא טוב טוב את לשון החוק ולחפש פאשלות שחושפות את כוונותיהם האמיתיות של יוזמי החוק. למשל בארץ, לחוק חייב להיות פרק הכרזת מטרה לפני הפרקים בהם שמפורטים הסעיפים המנחים הנוספים בחוק. במהלך המאבק דורון ואחרים שמו לב לנוסח הבעייתי של החוק וציינו כי אם יעודו הוא לתעודות חכמות ובטוחות, המאגר אינו חלק הכרחי ממנו, אלא רק פתרון אחד מרבים, אך מתברר שהמאגר עצמו הוכרז כאחת ממטרות החוק. מציאות כאלו אפשר להתקיף בכמה דרכים, חלקן פיתולים משפטיים שצריך לעלות עליהן בעל מקצוע, אבל הנה כמה דוגמאות ברורות מחוקים שדובר בהם פה לאחרונה:
    • האם מטרות החוק סבירות ולא סותרות חוקי יסוד וחירויות אדם ואזרח? על זה נפל חוק הפרטת בתי הסוהר בבג"צ.
    • האם מימוש החוק כולל דברים מוזרים שלא קשורים למטרותיו?
    •  האם יש סעיפים ששומרים את אחריותיות מפעיליו? למשל האם נקבעה ענישה על שימוש לרעה או הדלפה של מידע, האם יש מנגנון אוטומטי שיידע את האזרח כשפרטיותו נפלשת לצורך חקירה גם אם לא היה בפרטים שימוש בסופו של דבר? חוק נתוני תקשורת מנוצל בצורה נלהבת אבל לא ברור אם יש ביקורת שתגלה ניצולים לרעה. בדוגמא אחרת, משטרת ישראל לוקחת המון טביעות אצבע, DNA ופרטים אחרים בכל מי שבא לה אם תחפוץ תחת התירוץ של "נחשד אבל שוחרר". הפרטים ישמרו במאגריה גם אם לא נפתח לך לבסוף תיק. מהידיעה הזו על המאגרים של משטרת בריטניה ואירלנד למדתי כי הנוהג הזה הוכרז כבלתי חוקי ע"י מערכת המשפט של האיחוד האירופי. בריטניה מתעלמת מהפסיקה, ובישראל המצב עוד הרבה פחות שקוף וברור.
  • נסו ליצור קשר עם אגודות לזכויות, עם גופים שנלחמים בחוקים דומים בארצות אחרות, עם כתבים שאוהדים את הצד שלכם או שטובים בלחפש קשרי שחיתות.
  • חפשו אנשים אכפתיים ברשת. גייסו דרך פייסבוק, בלוגים, טוויטר וכל דרך אחרת. אנשים שמביעים את דעתם בגלוי אולי מכירים עוד אנשים שלא מאוד מקוונים, וצריך למצוא דרכים לעורר אותם לפעילות.
  • בהתאם לקהל היעד שעלול להיות מעונין ולהרתם, חשבו אם רוצים לנהל מאבק גלוי או מחתרתי או קומבינציה. מצד שני צפו שיתכן שיווצר מאבק מבוזר וללא דיעה אחת נכונה על איך להאבק אותו. הנה כתבה שקצת חשפה את המטה ה"מסתורי" וה"אנרכיסטי" שלנו, וקצת ניפחה לתוכו שושואיזם מגוחך שלא היה. מצחיק לקרוא, למי שמצוי בפרטים :)
  • פרסמו טורי דיעה בעיתונות, הפציצו פוסטים בבלוגים, נסו להפיק סרטים ויראליים, נסו לגייס תחקירני צהובונים אם יש להם במה לנעוץ שיניים.
  • פניה לסלבריטאים, אישי ציבור, אמנים או אקדמאים לא תזיק, בתלות בתוכן החוק ועמדות המתנגדים לו כמובן.
  • אם הבירה היא במרחק שעה נסיעה, כדאי שאנשים שמומחים לנושאים שבחוק יגויסו להופיע בישיבות הפתוחות (לא בכל דמוקרטיה קיימת האפשרות, למזלנו אצלנו זה אפשרי). דברו עם הנבחרים שלכם בפרלמנט או בית הנציגים התואם, שיעשו בעצמם רעש בוועדות האלו אם אינכם יכולים. לשמחתינו במאבק בארץ התגייסו מספר חברי כנסת, הבולטים היו חנין, איתן והורביץ.
  • אם הישיבות מתנהלות במחטפים וחיתוכי פינות, גזרו פנינים חשובות מהפרוטוקולים ושקלו גם הגשת תלונה ליו"ר הפרלמנט אם יש להן בסיס. במקרה שלנו, רובי ריבלין אכן לא אהב את התנהלות שטרית, אבל לא יצא גם מגידרו לעצור בגלל זה את התהליך החקיקה הבעייתי.
  • מתי ראוי להגזים במסרים? אם החוק פוגע בזכויות יסודיות (למשל הדבר הערטילאי הזה שנקרא פרטיות), לא כולם רואים את זה מיד, לצערי הרב צריך לפעמים לנפח את המסר כדי שיקלט, אז חפשו איפה אפשר להראות מקבילות לטוטאליטריות מפחידה. חוק גודווין מזהיר שמי שירים ראשון טיעון עם צלב קרס מתנפנף מזנבו, יפסיד אוטומטית את הויכוח. ההולנדים לא שמעו על חוק גודווין. קלינגר יזם מבצע ספרותי יותר, אבל יש אולי חברי כנסת שלא שמעו על אורוול ומלחמותיו במכבסות המילים.
  • אם המאמצים נושאים פרי ויש התנגדות בפרלמנט, צפו לפשרות כואבות במקום ביטול. הקפידו להתריע אם מסתבר שהפשרות המושגות אינן אלא מכבסת מילים.
  • ובכלל, בכל יום בשנה, כדאי לעודד שוב ושוב את הנבחרים לקרוא חוקים ולהבין אותם לפני שהם מצביעים עליהם. אתם חייבים להבין שמוגשים עשרות חוקים בשבוע, ורבים מהם מסתירים מוקשים ענקיים. הנבחרים לא יכולים גם לעקוב אחרי שלל הגרסאות המשתנות, שרובן אפילו לא מתפרסמות בזמן ובצורה מסודרת, ומתנפחות כל פעם שלוביסטים שמים את רגלם בדלת. חברי קמפיין Read the Bill (שאני קורא לו בעברית "תקרא, דביל!") המחישו את הזוועה במסכת קטנה בסגנון "בלייר וויטץ'" לכבוד האלווין בחודש שעבר:

בהצלחה!

עם צבת לא תוציאו

פשוט מגוחך לקרוא את ההתחמקויות של עירית תל אביב שדחפו ליצירת התקציבולטור. איך עם תקציב של 4.5 מליארד אין אפשרות להוציא מהמיינפריים קובץ יעיל? אנשי "עיר לכולנו" מייחסים את זה לתחמנות ואולי שחיתות, אבל כמו שאומר הפתגם "לעולם אל תייחס תחכום מרושע למה שבקלות יכול להיות סתם טפשות אנושית". התשובה לדעתי איפשהוא באמצע, כי הנה סיפור מעניין ששמעתי לפני שנה:

רוב המשכורות בארץ משולמות ומנוהלות ע"י המיינפריימים של מל"ם. מדובר במערכות כל כך ותיקות שאין כמעט תוכניתנים שיודעים לשפר ולתקן את התוכנות, מה שגורם למספר תופעות מוזרות להתקע ולהתאבן במערכת:
1. לא מתעדכנים לתוך המערכת חוקי מס חדשים, יוצא שהעובדים ו/או המעסיקים שמשתמשים במערכת (20% מהעובדים בארץ, אומרים לי) משלמים יותר מדי או פחות מדי מס.
2. מס הכנסה התאים את התוכנות שלו לקבצים של מל"ם כי כאמור המערכת ישנה מדי מכדי לעשות את ההפך.
3. הפורמט האיום של הקבצים מתועד חלקית, הטקסטים בקידוד EBCDIC או משהו דומה טרום-ASCII, ולא פשוט לעבד אותם כדי להוציא מהם נתונים לתוכנות אחרות.

אני יודע את זה כי אני מכיר בית תוכנה שישב ועשה את השירות הזה לקבצי המחשב של עירית תל אביב למרות הקשיים, השיגו את מפרט הפורמט של הקובץ דרך טובות אישיות וקשרים, בדקו את התוצאות מול חוקי המס המעודכנים, הצליבו את כל המידע לגבי עובדי עיריה שרשומים כתושבים באילת וכל מני עיירות פיתוח, או כל מני מצבים אחרים שלעיריה מגיע החזרי מס עליהם, והמסקנה היתה שלעיריה הגיעו החזרים של בערך 20,000,000 ש"ח מרשויות המס. זה בלי לבדוק אם גם לעובדים יש אי אילו החזרי מס שהם לא יודעים שמגיעים להם. 20 מליון זה רק מבדיקת תשלומי המשכורות לעובדי העיריה ב7 השנים האחרונות, עליהן אפשר להגיש בקשת תיקון והחזר מרשויות המס.

אבל אני בטוח שזה קצה הקרחון. יש במשק שלנו הרבה גופים עתיקים עם מערכות עתיקות, אני בטוח שסכומים נאים אפשר למצוא מתחת לבלאטות של הרבה עיריות ומועצות מקומיות. כמו שאתם מבינים, אף אחד במל"ם או אצל הלקוחות לא מרגיש שזה שווה לנקוף אצבע כדי להזיז את המצב. אולי יש פונקציות ששווה להפריט ואחרות שלא? אני לא כלכלן ולא חקרתי את הנושא, אבל אני חושד שבין הפרטה מלאה של עיריה לבין המצב הנוכחי, יש איזה קו באמצע שישפר את היעילות ויביא שקיפות, אבל לא יהרוס את הדברים הטובים שכן עובדים ואסור שינוהלו מתוך אינטרסים קפיטליסטיים בלבד.

דבר אחרון – שמחתי לראות איך אנשים יוצאים מהחורים פתאום. ארגונים כמו התנועה לחופש המידע שפעם פניתי אליהם לחפש שיתוף פעולה לגבי הפרויקט שהפך להיות ברבות הימים OpenKnesset, פתאום קופצים על התקציבולטור כמוצאים שלל רב ושמחים להודיע כי הם ידאגו לשפר ולהפיץ את הכלי. אני מבקש רק דבר אחד אם אפשר – עכשיו כשיתחילו אולי למצוא תקציב להמשך הפיתוח, עזבו את האקסל ועברו לכלים פתוחים בבקשה. המידע חייב להיות חופשי, מופץ בפרוטוקולים תקניים, והקבצים או התצוגה שלו חייבים להיות בפורמט פתוח שניתן לניהול וטיפול על ידי תוכנה חופשית. להתחיל מאקסל זה להוציא רגל מהבטון ולהכניס אותה לבוץ. לא עדיף להתחיל ולהמשיך פתוח מכאן והלאה?

המפיצים בלחץ

עוד אני יושב לנסות לצפות בהכרזה של כרום-OS, דפדפן ההפעלה החדש של גוגל, אולי לצקצק ולרטון על שהוא מעביר את כל המידע שלכן לענן ולא משאיר אתכן בשליטה, והנה באה ידיעה מרתקת מבוינגבוינג:

ממשלת הוד מלכותה מצאה בעבר הרחוק דרך מצוינת להתגונן מפני ספינות פיראטים, וזאת על ידי שהיא לקחה כמה מהם תחת חסותה כדי שיתקפו רק את הספרדים וישלמו לה פרוטקשן על שיתוף הפעולה. קורי דוקטורוב מספר שבטוויסט מוזר, הממלכה המאוחדת המודרנית מנסה בשושו להעביר חוק שיתן כוח נכבד למדי בידי "שר מלחמה בפיראטים", פקיד שאינו מנבחרי העם, שבידיו יהיה כוח במעט בלתי מוגבל להעביר חוקים בצורה עוקפת פרלמנט, לגייס מיליציות ולהלחם – במי? במשתמשי הטורנט המתועבים, כמובן! לקרוא ולא להאמין… חוק הקופירייט (הגנת זכויות ההעתקה וההפצה) מקבל כאן העלאה בדרגה חסרת תקדים בדמוקרטיות מודרניות, כוח בלתי מוגבל ולא חייב בדיווח ושקיפות, וכל זה לא כדי להגן על האזרחים, או על סודות מדינה, או על עתודות מזון… אלא רק על הרווחים היקרים של תעשיית המפיצים של הבידור התעשייתי.

אני חייב להוריד את הכובע, זה יותר משוגע אפילו מאמנת ACTA הפסיכית עליה הודלף בשבוע שעבר(בינתיים ה-EFF פרסם את התרשמותו ממנה). אני חושב שאין הוכחה יותר ניצחת שכסף גורם לאנשים לאבד הגיון ומוסר, גם למנהלי החברות וגם לנבחרי הפרלמנט. אני תוהה אם ככה מה יקרה כשתעשייני האנרגיה יתחילו להפגע מרגולציות על שימוש בדלקי מאובנים? הפיכות צבאיות?

עדכון: קריאה שניה באייטם הקפיצה לי פרט ששכחתי לחפור בו קצת יותר. מגיש הצעת החוק אינו חבר פרלמנט אלא מזכיר המדינה פיטר מנדלסון, והחוק נותן את הכוחות המוגזמים האלו ל… מזכיר המדינה. "מנדלסון זה שם יהודי, לא?" חשבתי לעצמי, כי מוזר לי שמישהו עם מורשת תרבותית של רדיפה והוצאה מחוץ לחוק צריך להיות קצת יותר רגיש לנושאי חוק. אז זהו, שלא רק שהוא יהודי, דף הויקיפדיה שלו גם מציין שהיה בליפ לא קטן בחדשות לפני כמה שנים כשיצא מהארון. אז אנחנו מדברים כאן על יהודי, הומוסקסואל, שר בכיר במדינה שסבלה קשות מהפצצות הנאצים, שיוזם חוק שנותן לו לעלות מעל החוק ולהפוך אזרחים לאזרחים סוג ב' במקרה ה"טוב" (לשלול בלי משפט את החיבור של כל בני הבית לרשת), ולשלוח אותם לכלא במקרה הרע.

עכשיו תכפילו את כל זה ותוסיפו מע"ם. כמה כסף היתה צריכה תעשיית הבידור לשלם לאדם כדי שיבגוד בכל כך הרבה רבדים במורשת והאתיקה שהוא אמור להיות מופקד עליהם? אני חושב ששטרית צריך להוריד את הכובע.

האינטרנט ודמוקרטיה, יד ביד

סתם כמה לינקים שמסתובים היום בטוויטר ועושים לי חם בלב :-)

דייויד בראדלי כותב על "האינטרנט נגד שחיתות שלטונית"

עיר לכולנו השיקו את התקציבולטור. עד כמה שלא הקשו עליהם את החיים אנשי העיריה, הרבה עבודת נמלים של מתנדבים הפיקה כלי נהדר לחפירת ידע מתוך כל המספרים (הציצו לדוגמאות בסרטוני ההדרכה). כמו שייחלתי ואיחלתי בעבר, אולי data.gov הישראלי יגיע מהתחלה של יוזמה בעיריה אחת ואז עוד אחת, ובמקרה הזה ההתנעה באה בכל זאת מהשטח – פעילים מתנדבים של סיעה במועצת העיר, קצת חבל שבעיר הכי עשירה בארץ צריכים אנשים לקרוע את עצמם כדי לקבל שירות שאמור להיות מובן מאליו. האתר מציין שעלות הפרויקט היתה 1500 ש"ח ומספר לא ידוע של שעות אדם בהתנדבות. אירוניה נפלאה כשזוכרים שרק השבוע התבשרנו שהבלוג היקר בטירוף של חולדאי נזרק לכלבים והדומיין שלו הולאם למטרות טובות יותר

ובלי קשר לאינטרנט, יש חדשות אחרות טובות, בית המשפט פסל את הפרטת בתי הכלא, מה שאומר שלבייב תקוע עם גוש בטון יקר. אבל אל דאגה, מקורות יודעי דבר אמרו לי שהמדינה ישבה איתו על צלחת שקשוקה גדולה והתחייבה לקנות את הכלא ממנו במחיר "מיוחד" אם החוק יבוטל או לא יעבור. נו, מגיע לו קצת נחת אחרי מה שהפסיד במפולת, מסכן.

בעניני הביומטרי עוד הכל באוויר. לא ברור מה יוגש להצבעה ביום שני, השמועות אומרות שיגישו את החוק במתכונתו הנוכחית עם משמעת קואליציונית להסיר את המאגר מהחוק, ואז החוק יהפוך למעשה להיות חוק תעודות ביומטריות ללא מאגר, ולחוד חוק מאגר ביומטרי שעליו יצביעו לחוד פעם אחרת (צריך רק לוודא שהוא לא חוזר לועדת המדע לידי שטרית כפרי בשל לבישול מחדש, אבל זה ליום אחר). הבעיה היתה שה"פשרה" שלפי העיתונים הושגה ביום שני כללה למעשה אקרובטיקה מילולית, כמו שפירשתי באותו היום. "לא יוקם מאגר לאומי… יוקם מאגר זמני…", בשבילי זה אומר שיוציאו המון כספי ציבור על פיל לבן, יתחמנו את הציבור להצטרף בהמוניו ע"י FUD, ובתום שנתיים ישכנעו את כולם שחבל לזרוק לפח את כל הכסף שכבר הושקע, והארעי כרגיל יהפוך לקבוע. אני מקווה שהחוק יפורר והמאגר ימות סוף סוף, ואולי אני אוכל גם להוציא כבר רשיון נהיגה בלתי ביומטרי, אמן סלה.