כל פעם שאני חוזר מהחברה שלי מחכים לי רססים שווי ערך לשבוע לקרוא (בערך 500, עם כמות הנושאים שאני מנסה לעקוב אחריהם). זה מרתק אבל זה גם גונב את כל הזמן הפנוי. לפעמים אני טורח ולוחץ share בגוגל רידר, למי מעוקבי שתהה למה יש שבוע שקט ואז הצפה, אז עכשיו אתם יודעים למה. הנה מבחר מערימת האייטמים מעניינים בכמות שמאיימת לי על השינה:

יום שחור לאינטרנט האוסטרלי - או בעצם ארבעה ימים (כולל “יום אוסטרליה” הלאומי) של סולידריות צרכנית שישראלים לא חזקים בה. אבל למרות 6600 חתימות באתר ה-EFA, לא ברור עדיין מה מספר האנשים והאתרים שאכן יצביעו ב-CSS ובהחלפת אווטארים, לפי דיווחי החדשות לרגע זה מדווחים מספרים בין 100 ל-500 אתרים, ולא מצוינים אתרים מרכזיים כלשהם. נראה אם יצליח להם להזיז משהו. כדי להוסיף לגלוג דמגוגי, שר התקשורת קונרוי לקח משפט מ נאומה של הילארי קלינטון על חשיבות האינטרנט החופשי וסובב אותו בצורה “יצירתית” כדי שיצא כאילו היא תומכת בהגבלת חופש הגלישה. לכל מדינה יש את המאיר שקרית שלה, כך זה נראה :-(

תמיד כשמתווכחים על מי מחזיק מאגר ביומטרי מלבד ישראל מזכירים את תימן ופקיסטאן, אבל למה לא מזכירים את עירק? ארה"ב עשתה להם “סיפתח” וממשלת עירק מקבלת נדוניה מוזהבת לקראת עזיבתם את המדינה. המענין הוא שהם מודים ש המאגר עלול לשמש להכנת “רשימות הוצאה להורג” ברגע שהם יסובבו את הגב. תאוריה אחרת גורסת שזה כבר קרה.

אני מזמן מרגיש ששקרית וחברים לא היו עובדים כל כך קשה על מאגר ביומטרי בלי דחיפה נדיבה מה־NSA או מישהו, והעברת החוק נתנה להם את האומץ והלגיטימציה לשלוף מהמגירה את כל התוכניות שלהם, ולכן בבת אחת בשבועיים שאחרי הוכרזו המאגרים הביומטריים של קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד והשיתוף של כל אלו עם בריטניה וארה"ב בבריכה גדולה ושמחה.

בדיוק כשחשבנו שיותר נמוך מגלן בק וטים אוריילי לא יכול להיות, פוקס שכרה את שרה פיילין, חביבת הבלוג. אני חושש שלטינה פיי תהיה עוד עבודה על בימות SNL לשנה הקרובה…

בחדשות לא קשורות, אני תוהה מתי הסורקים המפשיטים החדשים והקלים לפריצה של שדות התעופה של ארה"ב ו אוסטרליה יגיעו גם אלינו. עורכי “ריזון” התפלאו לגלות ש לנודיסטים (שלרוב קנאים לפרטיותם) זה לא מזיז. בבריטניה תוהים אם המערכת עושה צחוק טוטאלי מחוקי פורנוגרפית ילדים. אולי טשטוש ואינטיליגנציה מלאכותית יהיו פתרון, או שכל דאגות הפורנו יגמרו ברגע שהמערכת פשוט תחדור עמוק מספיק:

ראשית, גיליתי באיחור שפוסט מתוזמן על דוקטור הו לא פורסם משום מה (פאק של המעבר לוורדפרס 2.9 או משהו?) אז נתתי לו בעיטה והוא יופיע ברסס עם יומיים איחור. סליחות.

שנית טעימה ממה שעובר לי מול העיניים בימים האחרונים, מעצבן יותר ומרגיע פחות:

• EFF על מאבק ה-EFA בצנזורשת האוסטראלי
• תנובה ממשיכה את קו הסיליקון ופרשת " פיסטור על" ועכשיו היא מרעילה את לקוחות “פיראוס” (אני חושב שהגיע הזמן להגמל מחלב…)
• מיכל כרמי מ"טריפל טק" מפחידה את כולם בעתיד שחור ו נותנת פתרונות הזויים ולא רלוונטיים “למצב”
• ד"ר דרור על מעריב שיורדת מהפסים…

בקיצור אני כמעט לא רואה חדשות טובות ונמאס לי. אני רוצה לנסות לנקות קצת את החיים מחדשות מדכאות, אני אדלג על פידים, מכבה את הטוויטר, ולהתמקד בחדשות שמחות, כמו פוסט ה"קרמה הטובה" של השבוע שעבר. מה הסיכוי? :) אני לא מאמין ב"החלטות לשנה הבאה" אבל הנה נסיון…

הידעתם שלאוסטרליה יש שר לתקשורת פס רחב וכלכלה דיגיטלית? אני יודע על שניים-שלושה בכנסת שלנו שהיו רוצים להדביק לעצמם תואר פומפוזי שכזה ומיד לצנזר את הרשת עליה הם מופקדים:

Measures to improve safety of the internet for families | Senator Stephen Conroy | Minister for Broadband, Communications and the Digital Economy

כבוד השר מודה שזה “לא מושלם” אבל אי אפשר לתת לזה להמשך, ולכן הצנזורה היא לכולם בפקודה מרמת ה-ISP ואי אפשר לבקש מעקף, הוא גם פונה אל הקהל לעזור לו בעצות איך נכון ליישם את זה. כרגע יחסמו פורנו ילדים, מין אלים, אונס ותיאורים/הוראות לביצוע פשעים, מישהו חושב שזה יחזיק? ארגונים לבטחון הילד כבר אמרו שם שהצנזורה היא טעות, כמובן החזית הדיגיטלית איתם, אבל לא ברור אם יש עם מי לדבר. הדו"ח של סבב נסויי שנערך, טוען בין השאר שנחסמו בערך 4% אתרים שלא לצורך בגלל פילטרים שהתלהבו מדי. הניסוי הזה זכה להרכה לעג מספקי האינטרנט בעצמם שהגיבו מתוך רצון אמיתי בטובתו של המשתמש (הלוואי אצלנו), ועכשיו נחשף ש הוא אפילו לא נבדק על פס רחב אמיתי, אבל אני מתאר לי שזה רק ענין של מימון להוסיף את השרתים הדרושים (מעניין אם על חשבון משלם המיסים או על חשבון הגולשים בלבד). להזכירכם בסיבוב הקודם תוכנת הצנזור העצמי של אוסטרליה חסמה לרגע את הויקיפדיה כולה לפני שהעבירו את האתר למוד יותר “סלקטיבי”, בלי ספק בגלל ערכים פורנוגראפיים כמו רשימת התנוחות הזו ((אגב, תורגם לערבית, פרסית אבל לא עברית. הכנופיה של דוד שי מאוד פוריטאנית)) ש כל ילד בן טיפשעשרה חייב להכיר. התשובה שלהם לביקורת היתה כמובן לחסום את מפרסמי הפילטר המפורש.

תמיד מענין לראות איך נראים צרות ופתרונות של אחרים כדי לקבל פרופורציות על הבעיות שלך או השראה מדרכי ההתמודדות אל אחרים איתן. השבוע קראתי בבלוג של ידידה שעוסקת כמיילדת באוסטרליה, על העובדה ש חוקים חדשים באים לבטל לה את מקור ההכנסה בצורה מאוד ברוטאלית ומוזרה. לא החלטה של שר בריאות מקומי אלא חוק פדראלי שרוצה “לעשות סדר” ובעצם לבטל את הזכות ללדת בבית. מילות החוק לא דורשות בעצם לבטל ממש, אבל מתנות את זה בבירוקרטיה ואישורים שכנראה לא יונפקו כמעט בשום מקרה. מצד אחד, נכון שזכויות האישה על גופה, פעילותה המינית ובחירתה בהריון שמורות לה בלעדית לפי חוקי מדינות דמוקרטיות ואמנות זכויות אדם בינלאומיות, אבל אני מניח שהמחוקקים יטענו שיש כאן גם את שיקול בריאות וזכויות התינוק שנולד. מדובר בחתיכת תיק משפטי כיוון ששוב נדרש המחוקק בכל מדינה להחליט במקרה כזה מאיזו נקודה התינוק מפסיק להיות חלק מהגוף של אימו, והופך ליצור עצמאי שמוגן במגוון חוקים (זה למשל בולט בויכוחים על הנקודה שבה הפלה הופכת לרצח). לכן יכול להיות שלמיילדות העצמאיות באוסטרליה יהיה מאבק קשה ואולי חסר סיכוי.

אם למישהו עוד היה ספק עד כמה רחוק יגיעו זרועותיו של ההון להשפיע על השילטון: דלף אתמול בבלוג של מייקל גייסט שבאמנה בינלאומית נגד זיוף הוכנסו כמה וכמה סעיפים דרקוניים להחריד למניעת עבירות העתקה. הנה הפרשנות מבוינגבוינג:

• ספקי שירות יחויבו לנטר כל חומר שיועלה ע"י משתמשים כדי לוודא אם יש בו משום עבירה על חוקי הקופירייט - זה אומר ששירותים כמו פליקר, יוטיוב, ובלוגיות כמו בלוגלי, ישרא וכולי יסגרו מהר מאוד כשיתברר שזה לא רווחי להחזיק צבא עורכי דין כדי לוודא את האכיפה.
• ספק אינטרנט שנמסר לו שמשתמש שלו עובר על החוק מחויב לנתק אותו מיד, מה שאומר שאותו אדם וכל משפחתו יהיו מנועים מלגשת למידע חיוני לחינוך, בריאות ושירותים בסיסיים אחרים, ללא משפט ובירור.
• כל העולם צריך לאמץ את המדיניות האמריקנית של “הודעה והורדה” ללא בירור ומשפט, מה שאומר למעשה צנזורה קלה ע"י לחיצה קלה על כפתור “עבירת קופירייט”
• חובה על כל המדינות החתומות לאכוף DRM - אסור לנסות לפצח אותו ולהעתיק את החומר המוגן אפילו אם אתה היוצר שלו! זה אומר גם שאסור לתרגם את החומר לפורמט אחר כדי לעזור לאנשים עם מוגבלויות וכולי.

בוינגבוינג מפוחדים או שבחרו בכוונה בטון מוגזם, אבל אני לא חושב שהמצב עד כדי כך גרוע, כי לא ברור שכל המדינות יהיו מוכנות לחתום על ההסכם, ולא ברור שהוא יהיה חוקי או בר יישום בכלל. הבעיה היא שאין לי מושג באמת עד כמה מחייבות אמנות עם סעיפים כאלו, והאם ישראל מחויבת לזה וכולי. מה שבטוח הוא שזה צעד בכיוון מאוד גרוע מבחינת זכויות המשתמשים וגם זכויות היוצרים, וזה הופך את זכויות המפיצים למשהו שדורס כבר זכויות פרט (כולל פרטיות וחופש הדיבור) ברמות חדשות של עוצמה. מפחיד ומטריד מאוד.

בהמשך ל פוסט על זכויות זרעים, יש נושא שלא ניכנסתי אליו מספיק, וזה המגוון הגנטי. מה שקראתי שם “ביו-פיראטים” הם אותם הגורמים (חברות, ממשלות ולחצי שוק אחרים) שגורמים לכך שמגוון ביולוגי (או גנטי) יצטמצם דראסטית, ועל הסכנות הנובעות מכך. ראשית יש להקדים ולהגיד שהטענה העיקרית של יבול “מהונדס” או טרנס-גני (כלומר לא הכלאות מכוונות אלא מניפולציות של גנים) עוד לא הוכח בכל המקרים כנעלה על זנים אורגניים (אני לא אכנס לאורגניות של הגידול עצמו כי בזה אין לי מושג). הסכנה היא שהכנסתו מעיפה מהשוק זנים אחרים ובסוף מעיפה אותם מהטבע. אנחנו בוכים על מאות סוגי חיות שנכחדות במאות התעשיתיות האחרונות, אבל אנחנו מתעלמים ממאות אלפי זני הצמחים, ובתוכם עשרות אלפי זני פירות וירקות שפשוט נכחדו. ההרצאה הבאה מחדדת את הענין:

נדב שאל לפני שבועיים מה רע בתקינות פוליטית והרבה זמן תכננתי לענות ולא הגעתי לזה.

ראשית, כמו שהפוסט שלו מציין, הגישה הזו מטפלת בסוכר שמפוזר על הצואה (סליחה) ולא בבעיות האמיתיות. שנית זה גבול שאף פעם לא מפסיק להצטמצם ותמיד מישהו ימצא עוד פינה של משהו שמפריע לו והופ עוד מושג חייב לעוף מהלכסיקון. למונח הפוגע נמציא יופומוזמים (יופומיזם = אותה גברת בכיסוי אדרת) ובסוף גם מילה זו תפגע במישהו יום אחד. אני ממליץ בחום שתפנו חצי שעה לצפות בפרק של “בולשיט” שדן בנושא ‘מילים בעייתיות’, צנזורה וחופש דיבור, בין השאר צולמה שם מרואיינת מ’חגורת התנ"ך’ אומרת שאבא אמר לה שכל פעם שרוצים לצעוק ‘ג’יזס קרייסט’ אומרים במקום זה ‘סנטה וואקה’. העצוב זה שסנטה וואקה היא פרה קדושה בספרדית, וזה עלול להעליב אולי את ההודים? (אגב אני בטוח ש’חגורת התנ"ך’ זה יופמיזם ל’המשוגעים מהדרום’). עוד דוגמא מהעולם האמיתי היא שאסור מהחודש להגיד בטלוויזיה האמריקנית ‘ניגר’ אז מיד צץ יופומיזם חדש בטקסס, מעתה אל תאמר אפרו-אמריקני כי אם ‘קנדי’. ומה יקרה כשהמילה תהפוך גם היא לקריאת גנאי? טוב, לקנדים גם ככה יש כבר בטן מלאה על השכנים המעצבנים מלמטה.

עם השנים “איבדתי” כבר כמה וכמה זוגות חברים לטובת אוסטרליה. מדי פעם הם עוד מנדנדים לי שאארגן לעצמי ויזה ואבוא. לצד זה אני קורא שיהודים מפחדים להסתובב עם סממנים יהודיים בחוצות סידני, אחרי זה על חוק הDMCA האוסטראלי שגרוע בערך כמו מה שהקנדים רצו עכשיו להעביר, ועכשיו אני קורא ש ממשלת אוסטרליה תכניס מסנני תוכן סטייל סין על האינטרנט הפרטי. מספרים לך כמובן שאפשר לבחור opt-out אבל כמובן שעדיין יותר קל לבלוש אחריך, ואחרי שהכרזת שאתה לא רוצה סינון, ראוי לבדוק גם למה לא רצית אותו. ובקיצור, כמעט גרוע כמו חוק אטיאס עם הביומטריקה לכל מי שרוצה פורנו. אוסטרליה עם השנים מחפשת את מקומה עם ארצות הברית ברשימת המדינות שמדרדרות את חופש הפרטיות והמידע מה שיותר מהר. מענין כמה זמן יעבור עד שגם זכות הדיבור שם תיפגע.

ידידי מארק נוהג להתבדח לפעמים כי הוא נקרוזואופדופיל, שאפשר לדמיין את זה כאדם האוהב לקיים יחסים עם חיות צעירות מתות. הנה הטוויסט האוסטראלי:

לדוד משה היתה חווה אייה אייה או, ולאשתו היה תחביב של גידול חיות אקזוטיות. קנה לה דוד משה גמל (שאינו חייה כ"כ אקזוטית באוסטרליה לפי מה ששמעתי, אפילו מארגנים שם מרוצי גמלים סטייל ערב הסעודית, אבל לא עם רובוטים). הגמל החביב היה מסתובב בחווה ו מנסה למחוץ כבשים ועיזים, מצחיק, לא? הרי התינוק (בן עשרה חודשים) לא אמור להיות מזיק כשהוא עדיין יונק ולא הגיע לבגרות מינית, אבל מה אתם יודעים? יום אחד אדון גמל תינוק זרק את אימו המאמצת לרצפה, דרך על ראשה וניסה לז… אותה. הפתעה?

תשכחו כל מה שידעתם: וויסקי בן 5 לוקח בהליכה זקנים בני 27 שנה ויותר?

ג’ים מקיואן לקח בידיים את ברוכלדי שעמדה סגורה כ6 שנים, הרים השקעות של מליונים, למד את נבכי הסודות של השיטות השונות של הזיקוק, ועכשיו מתחילים לצאת ניצוצות. כל מה שברוכלדי מוכרת עד היום בשוק זה עדיין מהסטוקים הישנים שבחביות (עכשיו יצא לראשונה 18 שנה לפי הכתבה), אבל המזקקה נסגרה ב1996 ומקיואן פתח אותה מחדש רק ב2001, עכשיו התחילו לצאת הבקבוקים החדשים שזוקקו ע"י מקיואן בדודים משופצרים, בעיבוי יצירתי ובחביות מאוסטרליה. האמונה והאגו מתחילים לפרוע צ’קים - ברוכלדי “פורט שארלוט” הצוציק בן חמש שנים (זהירות PDF), בוקבק עכשיו בחוזק חבית ומרשים בתחרויות את ותיקי השוק. רבותי וגבירותי - המזקקה הזו ראויה למעקב צמוד, נראה לי שאני וגיא מאוד נהנה בביקור שם :-)

(עוד פוסט של גיא, כי אני אוהב יותר את הסקירות שלו על טעימות :-) )

ביום חמישי האחרון, ה-28.6, נערכה טעימת יין בדרך היין ברעננה, שכללה יינות שציוניהם, עפ"י דניאל רוגוב (D.R), רוברט פארקר (R.P) ו-Wine Spectator (W.S), הם מעל 90. הטעימה הורכבה מיינות ישראלים ויינות תוצרת חוץ, ובמחיר סביר של עד 55 ₪ (כולל כוס משודרגת שקיבלנו מתנה וזיכוי ע"ס 10 שקלים לקניה מיינות הטעימה), קיבלנו טעימה סבירה. אני כותב טעימה סבירה, כי היינות לא היו יינות גדולים במיוחד, אבל נתנו תמורה יחסית יפה לכסף. את הטעימה שאני אתאר כאן, אני אסדר לפי קטגוריות של יינות לבנים ואחריהם אדומים וקינוח (לפי סדר היורד מהאיכותי ביותר ועד לפחות איכותי, לטעמי האישי). בנוסף, היו יינות של טעמתי, בעיקר בשל כמות והחלטה לא לנסות את כל ההיצע שעמד בפניי. אני בטוח שמי שהיה שם וירצה לחלוק רשמים, יוסיף אותם בבלוג. את היינות שלא נטעמו אני ארשום בסיום.

יקב וילה וילהלמה. שמעתי עליו רק השבוע לראשונה. מושב בני עטרות הוא שמו החדש של יישוב טמפלרים גרמניים בן מאה שנה שנקרא וילהלמה בזמנו, ע"ש הקייזר וילהלם שבא לביקור בארץ ובין השאר התפעל מפועלם של החברים ליישוב והכנת תשתיות בארץ. לטמפלרים יש המון הסטוריה חיובית בארץ - קווי “דיליז’אנס” מוסדרים בין הערים, הרבה מאוד מתשתית שיטות הבניה המודרנית באבן, שיטות חקלאיות שפותחו במיוחד להתמודדות עם האקלים המקומי, מגדירי צמחים וחיות מקומיים… למעשה עליה שניה ושלישי הסתמכו לא מעט על עזרה מהטמפלרים בעצות ותוצאות מחקר. מצד שני הסיפור המוזר של הטמפלרים השאיר לרבים טעםם רע בסופו - הם נשארו נאמנים לאמא גרמניה, המשיכו לשלוח את בניהם להתגייס במלחמת העולם הראשונה על סף הכיבוש הבריטי, אח"כ הקימו קינים של ההיטלר-יוגנד בשנות השלושים והתגייסו לצבא שוב לכבוד מלחמת העולם השניה, מה שגרם כמעט אוטומטית לסגר והגליה של רוב הקהילה ע"י הבריטים לאוסטרליה, ושל עוד קומץ אחרון ע"י ההגנה, עם הקמת המדינה.

עוד פוסט בסדרת “הסכנות הטמונות ב…”.

היום לפני 12 שנה בדיוק איבדתי חבר. את ירון בלום הכרתי בערך שנה לפני, דרך הBBS שהרצתי באותה התקופה או אולי דרך חבר משותף. הכרנו אולי שנה אבל הוא היה לחבר הכי טוב די מהר. הוא היה גיטריסט טוב ותוכניתן מעולה, אבל בעיקר אדם שקט ורגוע. סמל וצוק לשני אחיו הקטנים ומעולם לא הרים את קולו. ילד שלא רואים אם לא מחפשים, צנוע כזה. גם לא התעקש של מחשבים בממר"מ או משהו, וקיבל להיות אפסנאי נשקיה בחור הזה שנקרא שא-נור.

לפני כמה שבועות קמו כמה צעקות של נסיון מוזר של ח"כים להעביר DMCA בישראל (ועוד מטעם מרצ, לא פחות!). חוץ מכמה אזרחים גיקים שאכפת להם, מי ירים פה צעקות? בטח שלא העיתונות, שאפילו לא יודעת מה זה קנין רוחני… אבל מה האופציות? אוסטרליה וארה"ב מחמירות כל הזמן את החקיקה בנושא, עכשיו אסור אפילו כבר להחזיק (קל וחומר לסחור) ברכיבים שמהווים mod-chip. אני עולה בעוד כמה שעות על מטוס לצרפת וצוחק עם חברים שאם אמצא עבודת לינוקס בפרובאנס אני לא חוזר, אבל שם החוקים האלו חמורים במיוחד, אפילו הGPL לא בדיוק תופס שם, אין דבר כזה לפרסם תוכנה בלי לתת אחריות או כל קנין רוחני ללא כוונות רווח. מוזר והזוי בעיני. ולכן צרפת נכנסה אצלי לרשימת המדינות שאשמח לבקר בהן אבל לא אחפש לגור בהן כל כך מהר. לפחות כל עוד בארץ החוקים לא יתחילו להשתולל בתחום הזה.