יש מקומות שקשה להתאכזב מהם ושומרים שנים על רמה גבוהה. זה צוות טוב במטבח, ובעלים שיודעים לדרוש. ככה זה בדיקסי (למרות שלאחרונה יש שם גימגומים) וככה זה באודאון. בהרצליה ספיציפית הערב. היה לשמחתי פחות רועש ופחות מעושן מהרגיל, הבשר כרגיל איכותי ביישונו וגם הוכן נכון, המנות האחרונות נהדרות (רק חבל על הטעם הנפלא של הבשר ש"ברח" לי מהר מדי :-)). קרן המלצרית החמודה והמבינה שלנו עזרה מאוד (הי, מלצרית שהכירה את היינות ששאלנו עליהם, ומכירה טוב את כל המנות! התעייפתי כבר ממלצריות שלא טועמות כלום ועושות לי פוזה של "עזוב אותי באימ'שך, אני כאן רק בשביל להגיש").
נחתתי (כמעט)
חזרה בארץ, גיליתי את הבעיה הרצינית של הדתיים עם השרוולים ב(נת)בג 2000, יש רק מזוזה קטנה בקצה השרוול, אין יותר לרדת מהמטוס במדרגות ולנשק את האספאלט.
ההליכה הארוכה אכן מגוחכת ומעצבנת מחדש אבל היה כיף להתאחד מחדש עם שני הסינגל-מאלטים שקניתי בדיוטי-פרי ביציאה. שתי סיבות טובות לחזור לארץ 🙂
להמשיך לקרוא נחתתי (כמעט)
שנה טובה!
אני מתבייש לי בשקט. איחלתי להרבה אנשים בטלפון שנה טובה, אבל לא טרחתי למצוא תמונה של רימון ולהשקיע 5 דקות פוטושופ בברכה. זה הרי כל כך מעושה אבל מצד שני חביב ומצופה ממך… טוב נו אולי בשנה הבאה 🙂
אז לכל קוראי (ארבעתכם!) אני מאחל שנה של הפתעות שמחות, אהבה, התגשמות חלומות, ימי אושר מפוזרים בין ימי ההתמודדות של החיים, והרבה אוכל טוב.
שנה הבאה יהיה כרטיס ברכה יותר מושקע 🙂
מה שכן, חגגתי אתמול עם ידידי גיא על פיצה וכוס פורט רימונים. יש יקב שמכין יין אדום, יין פורט, ויין קינוח מרימונים (לצערי לא ליקר), שמו במפתיע הוא "רימון", והפורט לא רע בכלל. הערב אני מביא בקבוק של היין האדום שלהם לארוחה, נספר לכם איך היה. בינתיים אני יכול להגיד לכם שהפורט מצוין, לא מתוק מדי (יש עדיין את העפיצות הטבעית של הרימון, שמקורה כנראה לא מאותם טנינים שיש ביין שבאים מזגי הענבים כי היא לא ממש עוברת כשהיין יושב ו"נושם" בכוס). הביקורת העיקרית שלי כלפיו הוא לא הטעם הנהדר אלא פקק הסיליקון שלו. כשמדובר בבקבוק של 120 ש"ח אני מצפה לטיפה יותר השקעה בשעם. הוא לא נשלף עם הפותחן הרגיל שלי, והייתי צריך למצוא פותחן הברגה רגיל אחרי הרבה חפירות.
ילדים, הזהרו מעצי באובב!
הספאם אוכל אותנו בכל פה. פעם חשבתי שזה מציק רק לספקי התקשורת וגורם להם לנזקים על שרתי הדואל, אבל השבוע חטפתי אותה בגדול. דומיין שלי היה בדרך לחידוש אז כבר העברתי אותו לרשם אחר כמו את שאר הדומיינים לפניו. חסכתי $3 לשנה אבל "נחלתי חרבון" כמו שהיה אומר שלונסקי.
הספאמרים המניוקים האלו כנראה רוכבים על עידכוני הWHOIS או משהו, כי הם קפצו על הדומיין כמוצאי שלל רב. לא עברו 10 שעות מהחלפת הרשמים והתחילה הפגזה מאסיבית על השרת, חלקה ספאם וחלקה באונסים לספאם שנשלח בשמי. ממערכת שאוכלת ביום בלי מלח כ2500-4000 ספאמונים חמודים לעומת כ500 לגיטימיים, עלינו בין לילה להרעשה כבדה של 30K-40K ספאם ליממה. הפילטר שלי (ספאמאסאסין) פשוט נחנק, תפס כ70% מכוח החישוב קבוע לשלושה ימים, האיט את שרותי הווב והחנק גרם לכך שגם דואל רגיל לא הצליח להדחק פנימה. עשיתי המון אופטימיזציות על בסיס המסה שנחלתי, אבל עדיין זה מציק לחשוב על בזבוז רוחב הפס ושאר הבעיות של השרת המסכן.
עצוב אבל בקרוב אני באמת אתחיל לעבוד פשוט עם פילטרים אינקלוסיביים במקום אקסקלוסיביים. הספאמרים האלו אכן גורמים נזקים, איך שלא תסתכל על זה 🙁
Brother, can you spare a liver?
חוץ מהצצות מורבידיות כמו מערכון על תרומת איברים של מונטי פייתון ודרמה רומנטית הוליוודית עם מיני דרייבר ודוכובני המשווע לשינוי תדמית, מעט מאד שומעים על תרומת איברים כנושא דרוש לקידום בעולם המערב. בארצנו רווית שיווק המלחמות (חיזבאללה, חמאס ותאונות הדרכים), המצב טיפה יותר טוב אבל עדיין יש מחסור רציני במודעות. אני מסתובב בכיס עם כרטיס א.ד.י. כדי להכריז על רצונותי אבל למשפחתי עדיין תהיה המילה האחרונה כשאמות. בארצות כמו ספרד ובלגיה הועבר חוק לפיו ברירת המחדל היא שאיבריך ילכו לתרומת השתלה, אלא אם מילאת טופס מיוחד שאומר שאינך מעונין בכך מכל סיבה. אחוז הממלאים טפסים אלו באוכלוסיה עומד על כשני אחוז. בארצות האלו אין תורי המתנה להשתלות. להמשיך לקרוא Brother, can you spare a liver?
מנה אחרונה – דג טונה
מוכנים למנה האחרונה? זה עלול לבוא כל יום… דגי הטונה נכחדים. גם הבלו–פין, גם היילוטייל, הסקיפג'ק, הביג-איי ואפילו האלבקור שבשימורים של סטארקיסט בבעיות. אני אישית ממעט לאכול טונה עד כדי פעם בשנה בערך.
שלא תבינו אותי לא נכון. אני ציני ופראקטי, אבל יש לי כבוד לטבע. אני חושב שצמחונות משיקולי מוסר זו אשליה עצמית אבל הוטחו בי בעבר גם מספרים בלתי מגובים שתעשית הבשר למאכל מזהמת את הסביבה פי 4(!) מאשר אם כל הציבור היה הופך לצימחוני. אני הודעתי שאני מוכן להפוך לצימחוני אם הוכחות עד כדי כך חדות היו לפני, אבל עוד לא מצאתי עד היום גיבוי לטענה הזו.
לגבי אכילת חיות נכחדות – אני מוצא שהטונה למיניה היא דג שלא כדאי להכחיד ומכמה סיבות. ראשית הוא טעים, ואני רוצה שלדורות הבאים יהיה. שנית הוא אולי הדג הכי אינטיליגנטי ושווה לחקור אותו יותר לפני שמשמידים אותו. שלישית יש הרבה ברדקים אקולוגיים שהאדם מחולל באוקינוסים והגיע הזמן לפתח לזה מודעות. נכון שרוב הנזקים ניתנים לתיקון אחרי כמה עשרות או מאות שנים, אבל אנחנו לא נותנים לזה צ'אנס. אנחנו החיה היחידה על הכוכב שפלשה לכל אקוסיסטמה בכדור והרסה בה את שיווי המשקל (מלבד אולי מי אוקיאנוס מתחת 500 מטר – פלשנו אבל לא הספקנו להרוס מספיק). מותר לנו, אנחנו אינטיליגנטים ובראש שרשרת המזון, אבל הגיע הזמן לשליטה עצמית. טיפה. אחרת אנחנו נהיה בקרב בלתי נעים עם טורפים אחרים על מעט האוכל, או שניפול קורבן למחלות מוזרות מעשה ידינו כמו הפרה המשוגעת או הרעלות גנטיות של תבואה.
אז הייתי מבקש מדייגי העולם – הניחו לטונה לפתח חזרה אוכלוסיה טבעית לכמה שנים, והשקיעו מאמצים לנסות לגדל אותה בבריכות? לקצור בעלי חיים בסביבתם הטבעית פוגע בם בטווח הקצר ובנו בטווח הארוך. עכשיו קראתי שהסלמון האטלנטי לא מוצא בנות זוג בכמויות מספיקות ומרוב "כאב ביצים" כבר עלול לעשות ילדים עם דגים אחרים. ברור לכולם מה קורה אם הדג המיוחד והייחודי הזה, עם סיפור החיים המוזר של חזרה לנחל ילדותו, מתערבב גנטית בדגים אחרים ונעלם? שום שימור כבר לא יחזיר את הגנים האבודים, ואני בספק אם סלמון בריכות יוכל להשתלב חזרה בחיי אוקיאנוס. אני בהחלט בעד לאכול חיות, זה מאוד טעים, אבל בחיאת, רק חיות שגודלו בחוות ובריכות לצורך מאכל, אני מעדיף לא מהסביבה הטבעית והעדינה שלהם. (מצד שני אני מפחד מהכימיכלים והאנטיביוטיקות שיש באילו מהחוות אז אני בבעיה… אבל זה כבר דיסוננס נפרד :-))