פעם פעם, לפני 20 שנה, היית חייב להרים טלפון לאל-על יומיים לפני הטיסה כדי לאשרר, כי המחיר על אי-אישרור היה שהטיסה עלולה היתה להיות דאבל-וטריפל-בוקד, והיית מוצא את עצמך מקורקע. החברה סבלה המון הפסדים מהנוהל הפסול הזה, אין לי מושג של מי היה הרעיון החכם, אבל זה נמשך שנים. אולי בגלל שלא היתה בקרה ופידבק (דברים שISO9000 מתעקש עליהם למשל) ואולי בגלל תרבות ישראלים, אבל תיירים המומים אירופאיים שידעו שכרטיס טיסה זה כרטיס טיסה ולא משהו על תנאי (בתנאי שתאשרר, כמובן). מחשבים יכולים לפתור את הבעיה בקלות בעזרת סטטיסטיקה וחישובי טרנדים - אפשר ליצור מנגנוני משוב שיודעים לצפות מראש אחוזי סיכוי לביטול של כרטיס ללא הודעה מצד הלקוח. למשל לפי ארץ מוצא, דוגמא דמיונית לגמרי - אם אזרח ישראלי, בניגוד לאירופי, יותר סביר שיבטל ברגע האחרון או שסתם לא יגיע לטיסה, המחשב יתן למושב הזה ציון ויחליט לפי סך חישובי הסיכויים אם באותה טיסה כדאי לעשות אובר-בוקינג של 20% או 130%. כנ"ל לפי נמל יציאה, או אם זה חזור של כרטיס דו כיווני, או אם זו טיסת שכר זולה יותר, וכמובן לפי עונות השנה (מי יבטל לפני חג?) ונמל יציאה, ומחלקה, ו… בקיצור, סטטיסטיקה יכולה לעזור המון. אני בטוח ש ידידי ישי, מומחה שרשראות האספקה, יוכל לתת לכם על זה הרבה יותר מידע ((נשבע לכם שהוא לא משלם לי, אפילו שזו הפעם השלישית שאני מזכיר אותו השבוע בפוסט…)). אל על הפסידו המון כסף על ניהול כושל, הגיעו עד כונס נכסים, והופרטו בצדק, למרות שהם שומרים עדיין על קשרים מאוד טובים ומיוחדים (ויש הרבה שיטענו טובים מדי) במסדרונות משרדי הממשלה.